הקורונה הנחיתה מכה לא פשוטה על המשק אך בהתנהלות אחראית וקיצוץ משמעותי במגזר הציבורי נוכל לצאת ממנה מחוזקים וצומחים
בכל מה שנוגע לסחר חוץ, ממשלת ישראל ה-35 פתחה את כהונתה באופן יחסי ברגל ימין. שר האוצר הטרי ישראל כץ חתם על הורדת מכסים על דגים, הטיל וטו על כוונת שר החקלאות אלון שוסטר לקדם מכס על חמאה, והוועדה המייעצת לשר הכלכלה עמיר פרץ המליצה שלא להטיל מכסי מגן על יבוא מלט. אמנם נראה כי פרץ בכל זאת יחתום על המכס בענף המלט מתוך כוונה לרצות קבוצת תומכים קטנה במפלגת העבודה ולפרוע חוב פוליטי אישי על חשבון האינטרס הציבורי. למרבה המזל, שר האוצר ישראל כץ לא אמור לאפשר לזה לקרות, או לפחות ככה אנחנו בקבוצת הליברלים בליכוד מקווים ומאמינים שיהיה.
יחד עם זאת, בתחום ההתמודדות עם משבר הקורונה, המצב יותר מאתגר. ברור לכל שהפעילות הכלכלית תואט מאוד ותוביל להגדלת הגירעון למימדים מבהילים עוד יותר, הן בשל הקריסה בגביית המיסים והן בגלל הצורך לממן את מדינת הרווחה עבור מפוטרי הקורונה. תוכניות אחרות ולא מוצלחות במיוחד שהציעה הממשלה בניסיון להתמודד עם תוצאות הקורונה רק החמירו את הבעיה התקציבית באופן טבעי. העניין הוא שלא ניתן להפיל את הכל על הגירעון. העלאת מיסים היא אף פעם לא צעד מומלץ אך כעת בעקבות המיתון היא ממש בלתי אפשרית, מלבד סגירת פטורים מזיקים גם בשוטף כמו הטלת מע"מ על פירות וירקות, משום שהיא תדכא את הפעילות הכלכלית עוד יותר דווקא בזמן שהמגזר העסקי זקוק נואשות לאוויר לנשימה. לכן אין ברירה אלא לקצץ בהוצאות כמידת האפשר.
השאלה כמובן היא מהיכן ניקח את הכסף והתשובה הפשוטה: מכל מקום אפשרי. קיצוץ רוחבי הוא פשוט הכרח המציאות, גם קיצוץ בקצבאות השונות ובהוצאות בתקציב המדינה, אבל יחד איתן חייב להגיע גם קיצוץ עמוק ומשמעותי בהוצאות השכר במגזר הציבורי. בעלי עסקים רבים איבדו את מטה לחמם, או לכל הפחות ספגו קיצוצים קשים או יצאו לחל"ת ארוך, המלווה באובדן הכנסה ולעיתים בקריסת העסק. אך בזמן שהמגזר הפרטי מקרטע, עובדי המגזר הציבורי המפונק ששכרם כלל לא נפגע ונהנים מביטחון תעסוקתי מלא על חשבון משלם המיסים מעזים עוד להתלונן על ימי חופשה.
זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת. לכן אנו קוראים לממשלה לאמץ תוכנית הכוללת קיצוץ משמעותי בשכר במגזר הציבורי, מתן אפשרות פיטורין קלה יותר וצעדים ממשיים לריסון ההסתדרות כמו ביטול חוק השליש האנטי-דמוקרטי ואנטי-ליברלי. כל אלו תהיה התחלה לקראת התייעלות השירות הממשלתי ושיפור השירות לאזרח במחיר נמוך יותר, מה שיאפשר לגבות פחות מיסים, יתמרץ את הצמיחה ויגביר את רווחת הציבור כולו.
בלשון הקודש, המילה "משבר" קשורה בדרך כלל ללידה ”וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה“ (מלכים ב׳ יט, פסוק ג). המלבי"ם מפרש משבר כ"מקום הרחם שהוולד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ" (מ"ג ישעיהו לז ג), ואחרים מפרשים את המילה באופן ראשוני כמושב היולדת בביטוי "הגיעו בנים עד משבר", כלומר התינוקות הגיעו אל מושב הלידה. אם כן, משבר הוא לידה חדשה. אנחנו נמצאים בעת משבר חמור, ואין לבזבז משבר טוב.
המשבר הכלכלי של ראשית שנות האלפיים הוביל לשינויים מבניים משמעותיים בכלכלה הישראלית תחת שרביטו של שר האוצר בנימין נתניהו, אשר הניח את היסודות לצמיחה משמעותית לאורך שני עשורים. גם ההתנהגות המאופקת והנכונה של ממשלת ישראל במשבר 2008-9, תחת ממשלת אולמרט ושר האוצר רוני בראון ובהמשך בממשלת נתניהו ושר האוצר שטייניץ, תרמה ליציבות הכלכלית ולעובדה שמדינת ישראל הייתה בין הראשונות שנחלצו מהצרה וספגו פגיעה קלה יחסית.
גם כיום, התנהגות אחראית ושקולה של שר האוצר ישראל כץ, עם נתניהו עדיין כראש ממשלה, יכולה לתרום לשינוי עומק בכלכלה הישראלית ממנו נהנה במשך עשורים. לעומת זאת, התנהגות פופוליסטית של שפיכת כספים ללא הבחנה תוך הימנעות מצעדים קשים ושינוי מבני תיזכר כהזדמנות פז מפוספסת ותגרום לכולנו נזק כבד שיהיה קשה מאוד לתקן. עת משבר ולידה, עת למנהיגות כלכלית אמיצה.
אמיר וייטמן הוא יו"ר הליברלים בליכוד
מדינה שמנוהלת ע"י מפלגת הבג"ץ ותקשורת שרלטנית תתקשה לטפל במשבר.
במדינה כלשהי גילו שרוב הנפגעים בתאונת רכבת הם בקרון האחרון – פתרון לנתק את הקרון.
בישראל גילו שלעשירים טוב יותר – מסקנה – לא צריך לעזור לעניים – תנו להם למות וכך יהיו יותר עשירים
הליכוד בשלטון כבר יותר מעשור ולא עושה שום רפורמות. עם כחול לבן זו הזדמנות לעשות רפורמות הכרחיות למען האינטרס הציבורי. מיקי זוהר לדוגמא מנסה לחבח ברפורמה בביטוח שתוזיל את המחיר לכולנו.
פקידים ופוליטיקאים לא צריכים להתערב בענייני כלכלה, שוק חופשי
איכשהוא זה תמיד המפלגה שמשמאל לחיכוד שמבטיחה את כל ההבטחות הפופוליסטיות אבל קושרת את הידיים של הליכוד כשמדובר על ביצוע בפועל.
הפתרון: תפתחו את המשק.
נפטרו 300 איש על אוכלוסיה של 9.1 מיליון.
כשלא הבנו את המצב היה סגר כללי. כשהבנו שמי שחולה (לא נשא) הוא בד"כ בגילאי 75-90 המסקנה המתבקשת היא להגן על מי שצריך ולא לסגור את המשק.
רב המבוגרים מחוץ לשוק העבודה ואלא הם אלו שסטטיסטית בסכון לחלות קשה או אף למות.
בואו לא נצא מהפרופורציות, ב- 3 חודשים מתו רק כמה מאות מתוך כמעט מיליון בני 65 ומעלה.
המסקנה המתבקשת מהנתונים היא לפתוח את שוק העבודה ואת מוסדות החינוך לכל מי שצעיר מ- 60. להגן על המבוגרים עם הסברה שהסכנה להם. בכל ביה"ס או גן שמתגלה נשא לבודד את הקבוצה מספר שבועות ולמידה מרחוק. במקומות העבודה מי שמתגלה כנשא לבודד אותו ואת מי שבא עימו במגע מספר שבועות באם אפשר עבודה מרחוק אחרת חופשת מחלה.
הנזק של מיליון מובטלים יוביל לפגיעה בנפש. התאבדויות, עליה במקרי גירושין, לחץ נפשי בעקבות משבר כלכלי. עם כל הכבוד רבים מאותם נפטרים הם בעלי מחלות רקע בגיל מופלג. מי שימות מהנזקים של המשבר הכללי הם בעיקר הצעירים שנושאים על גבם את בועת הנדלן שממשלת הלכוד גידלה בעשור האחרון. למאות אלפי משפחות צעירות יש משכנתא של 1,000,000 ש"ח ויותר. ליבי על אותם אלו שהבנק יזרוק מביתם לאחר שהשקיעו שם את כל חסכונותיהם וחסכונות הוריהם ושלמו את החוב כמה שנים. בכמה מדובר? האם בעשרות אלפים? מה יקרה במדינת ישראל כאשר עשרות אלפי ילדים שהוצאו מהבית והיתה סיבה לכך החוזרו הביתה?
מסקנה: פקידי משרד הבריאות מקבלים את שכרם הגבוה בכל ראשון בחודש. אין להם בעיה לסגור את המדינה. לממשלה שיקולים נוספים והם עולים על הקורונה. המשק בקרוב יתמודד עם ירידה בביקושים ברמה העולמית. מדינת ישראל מתפרנסת בעיקר מיצוא שירותים. חברות רב לאומיות דוגמאת HP בישראל כבר מדברות על פטורי מאות מתוך אלפים. כל מפוטר כזה הוא פעמים רבות עם משכנתא לעשרות שנים לשלם וקופת האוצר לא תקבל אלפי ש"ח מס הכנסה בחודש. המסקנה המתבקשת היא שההסטריה שהיתה כאן במרץ – מאי 2020 גרמה לנזקים אדירים. זה היה הכרחי כשלא הבנו את הסכון אבל החל מאפריל שכהיו כבר נתוני אמת של מי נפטר, מי חולה קשה ומי מונשם – ואגב, נתונים אלו לא פורסמו באמצעי התקשורת ואלו גם לא דרשו: תנו את הסטיטיסטיקה. הנתונים פורסמו בגלובס לפני מספר שבועות ומאז המסקנה שלי: פקידי משרד הבריאות אשמים ורואים רק את הצד שלהם. הממשלה חייבת לראות לרוחב הספקטרום ולפתוח את המשק.