העובדות מוכיחות: אין בישראל תופעה של רעב

מידי שנה חוזר הניגון על ״מאות אלפי״ ולעתים אף יותר אנשים רעבים בישראל. לפעמים מבלבלים בכוונה את מספר הרעבים עם מספר האנשים מתחת לקו העוני היחסי או קו העוני האלטרנטיבי והמפוקפק של ארגון 'לתת', ולפעמים מתבססים על דו״חות של הביטוח הלאומי בעניין ״ביטחון תזונתי״.

אין ספק שהמשבר הכלכלי שנוצר עם הסגר ומגיפת הקורונה פגע קשה מאוד בישראלים רבים. מצבם של מיליונים הידרדר בחודשים האחרונים, ואין ספק שרבים מאוד מתקשים ויתקשו בחודשים הקרובים לקנות את כל האוכל שהם צריכים ורוצים. רמת החיים ואיכות התזונה של רבים מאוד תרד – ועדיין אין בישראל שני מיליון וגם לא מאות אלפי רעבים ללחם.

יש בעיה להגדיר "רעב". כמה זה מספיק אוכל? לכל אדם צרכים שונים, מה שיספק מישהו אחד לא יספק את האחר. בישראל נוהג מדד ״ביטחון תזונתי״, שהגדרתו היא ״יכולתו של אדם לספק לו ולמשפחתו מזון בריא ומזין, הכולל את כל אבות המזון, בכמות ובאיכות מתאימים ומספיקים, באורח סדיר ובדרכים מקובלות חברתית. קרי, ללא הצורך להזדקק לעזרתם של מקורות חירום או לבקש נדבות״. ההגדרה הזו מלאה בנקודות תורפה: מהו מזון בריא ומזין? מהן כמות ואיכות מתאימות ומספקות? בסופו של דבר אלו קריטריונים לא אובייקטיביים, גם אם קובעים להם מספרים מוחלטים, ובכל מקרה ברור שהם שונים לחלוטין מרעב אמיתי – מצב של מחסור קבוע בצרכים האנרגטיים והתזונתיים המינימליים לתפקוד רגיל של הגוף, שגורם למצב רפואי אמתי: "תת-תזונה". אבל ברור שאין שום קשר בין "ביטחון תזונתי" ל"תת-תזונה" ולכן לרעב כרוני. לעומת זאת המדד הזה מדגיש את איכות המזון והיכולת להשיגו באורח סדיר בלי עיכוב.

מחקר של המוסד לביטוח לאומי מצא כי ב-2016 כ-9% מהמשפחות בישראל סבלו מאי-ביטחון תזונתי קל, ועוד 9% מאי-ביטחון תזונתי חמור. הנתונים הושגו באמצעות סקר בו נשאלו אנשים אם הם מצליחים לקנות את כל האוכל שהם רוצים, או לפעמים מוותרים על קניית אוכל בגלל מחסור כספי. מדובר בשאלות גרועות מאוד מבחינת שיטת המחקר, מכיוון שהן לא רגישות למצב התזונתי האמתי, בכך שהן שואלות משהו סובייקטיבי ופתוח לפרשנות. כמעט כל אחד יכול לזכור מצבים בהם הוא ויתר על חלק מרצונותיו ובחר לקנות מזון זול יותר. האם הוא סובל מאי-ביטחון תזונתי? שלא לומר רעב?

עוד כדאי לציין כי על-פי נתוני הביטוח הלאומי, גם לפי המדד הזה, מצב הביטחון התזונתי בישראל השתפר בין 2012 ל-2016, בפרט בקרב ילדים, וירד מ-32% ל-25%. סביר להניח שהמגמה נמשכה עד 2020, לפני המשבר.

תזונה ועוני

לא מפתיע לגלות שהשיעורים הגבוהים של אי-ביטחון תזונתי נרשמו בעיקר באוכלוסיות החרדיות (29%) והערביות (49%), שני מגזרים שמככבים גם בדו״חות העוני למיניהם. אם אנשים היו באמת סובלים מבעיות בריאות על רקע רעב בישראל זה היה מורגש קודם כל במגזרים הללו.

בפועל ההפך הוא הנכון, על-פי נתוני הלמ״ס מדצמבר 2019, החרדים נהנים מתוחלת החיים הגבוהה ביותר בישראל, והילדים שלהם סובלים פחות מבעיות של עודף משקל, שנובע בדרך כלל מצריכת מזון זול ורב קלוריות באיכות נמוכה (תופעה מוכרת במערב). הנתונים הללו מטילים צל ברור על משמעות מדד האי-ביטחון תזונתי, כאשר האוכלוסייה הסובלת ממנו מתאפיינת בנתונים בריאותיים טובים יותר משאר הציבור. בניגוד לחברה החרדית, בקרב הערבים תוחלת החיים כן נמוכה יותר מהממוצע ואחוזי השמנת היתר בקרב הילדים גבוהים יותר. אבל אין אינדיקציה שמדובר בתוצאה של "אי-בטחון תזונתי". תוחלת החיים יכולה להיות מוסברת, בין השאר, גם בכך שהערבים מעשנים יותר בממוצע, ואין סיבה לחשוב שהשמנת היתר תלויה בתזונה לקויה ולא בגורמים אחרים.

בחינה חשובה של הרעב בישראל היא השוואה בין מצבנו למצב העולמי. מסתבר שישראל היא אחת המדינות בהן הכי קל להשיג אוכל. על פי מחקר של ה-OECD משנת 2014, ל-9% מהישראלים שנשאלו לא היה מספיק כסף לקנות אוכל במהלך השנה שקדמה, אחד השיעורים הנמוכים בקרב המדינות החברות בארגון, לעומת 21% מהאמריקנים למשל.

על פי מחקר של מכון פיו מ-2017, רק 5% מהישראלים שנשאלו אמרו שהם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות אוכל, לעומת 8% מהגרמנים או 24% מהאמריקנים. כמובן, אותה ביקורת לגבי חוסר הבהירות והסובייקטיביות של השאלות והמושגים תקפה גם כאן, ועדיין, מבחינה השוואתית ישראל במצב טוב יותר ממרבית המדינות המפותחות. וכדאי להוסיף שלמרות המספרים הגרועים בהשוואה לישראל, אין בארה״ב או בשום מדינה מערבית מתקדמת תופעה של רעב שמוביל לתת-תזונה.

חשוב להדגיש – יש אנשים רעבים בישראל. אבל מדובר במקרים נדירים יחסית עם הסברים פרטניים שדורשים התייחסות וסעד פרטניים. אין תופעה חברתית של רעב, ומצבנו בתחום טוב יותר ממרבית המדינות המפותחות – כלומר, מהמדינות העשירות במערב.

לסיום, אם באמת אכפת לכם מתזונה, כדאי להתייחס לבעיה האמתית שיש בישראל: יוקר המחיה בתחום המזון, שהוא כ-25% מעל המחיר הממוצע ב-OECD. הדרך טובה ביותר לסייע לעניים ולחלשים להשיג אוכל יותר בריא וטוב הוא לפתוח את משק המזון לתחרות וליבוא חופשיים, ולבטל את המועצות החקלאיות. כן, דווקא פחות ממשלה, תקנות וצווים – זאת הדרך האמתית לסייע לתזונה טובה יותר בישראל.