הזנחת אימוני המילואים תעלה לכולנו ביוקר במלחמה הבאה

ביום רביעי בשבוע שעבר, נחשף באתר mako מסמך אותו שלח הרמטכ״ל כוכבי לקציניו הבכירים ובו הזהיר מפני אי-מוכנות של יחידות המילואים של צה"ל למלחמה הבאה, חוסר כשירותן ואובדן האמון של חייליהן ומפקדיהן. הרמטכ״ל הוסיף ואמר כי ללא יחידות אלו אי-אפשר לנצח במלחמה.

מדובר בהזנחה של שנים בקיצוץ סדר הכוחות מתחת לקו האדום, בעצירת האימונים, באי-הטמעת אמצע לחימה חדשים ובפגיעה אנושה ביכולת החיילים לטפל ולהפעיל את אמצעי הלחימה והציוד המאופסן במחסני החירום. ראש לכל הסיבות לאי-המוכנות הוא מחסור בכוח אדם מקצועי, הנובע מהקיצוץ שקוצץ בשנים האחרונות ללא שום בקרה ומעקב, ובכך הומט אסון על כשירות היחידות למלחמה. נראה שאזהרותיי החוזרות מפני אי-מוכנות הצבא למלחמה לא היו קול קורא במדבר והן מתחילות לחלחל לתודעת הפיקוד הבכיר בצה״ל. הגיע הזמן שבמקום להילחם בשליח, יכינו את הצבא להילחם באויב.

המבחן האמיתי יתקיים בחודשים הקרובים: האם יחזור צבא המילואים להתאמן לאחר שנתיים בהן לא התאמן כראוי, כפי שהצהיר הרמטכ״ל, או האם ימשכו ביטולי האימונים ליחידות מילואים, כפי שקרה עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה, וממשך לקרות עד היום. היעדר אימונים אלו נובע גם מסדרי העדיפויות של הרמטכ״ל המנסה לקדם את התוכנית הרב-שנתית 'תנופה' בהיעדר תקציב לכך. המימון לתוכנית מגיע מהתקציב הקיים כבר, דבר הפוגע קשות בחיזוק היחידות ובהכנתן למלחמה, כלומר אימונים, הטמעת אמצעי לחימה חדשים ועוד. את היחידות הסדירות ממשיכים לאמן בכל ימי הקורונה ואילו את יחידות המילואים אין מאמנים כלל, אף שאת תוכנית 'תנופה' אי אפשר לקדם באמת בלוחות זמנים סבירים. לשון אחר, את הקיים מרדדים ואת החדש לא יכולים לקדם בשנים הקרובות ללא תקציב.

האם יהיה קשר בין הצהרות הרמטכ״ל לתגבר את אימוני יחידות המילואים כפי שהצהיר במסמך שנחשף לבין מה שיקרה בשטח? נצטרך לעקוב ולראות. הימים האחרונים מלמדים שבין ההצהרות לבין המעשים יש פער גדול מאוד בשלב זה.

פשיטת רגל

נוסף על החלטת מפקד זרוע היבשה להמעיט בתרגילים ובאימונים ליחידות מילואים בשנתיים האחרונות, בוטלו גם אימונים לגדודי מילואים קרביים שאמורים היו להיערך בחודשים הקרובים. דובר צה״ל תלה את ההחלטה בבעיות תקציב וסדר עדיפויות שקבע הרמטכ״ל. היה ראוי שיואיל להסביר גם כי זהו סדר עדיפויות שמביא את צבא היבשה לפשיטת רגל, ולחוסר יכולת לעמוד איתן במלחמה הבאה ולהשיב מלחמה שערה. מי שמכיר את מצבו של צבא היבשה המרוכב רובו יחידות מילואים, יכול להבין שהוא בצניחה חופשית לתהום. אני קורא לזה חוסר אחריות ברמה הלאומית.

לצערי הרב, גם תרבות קשר השתיקה הולכת ומתרחבת בצה״ל. רבים מהקצינים הבכירים והזוטרים חוששים להציג ביקורת נוקבת על המצב הקיים שמא ייתפסו כשוחים נגד הזרם, ובמקום זאת מעדיפים לשתוק. הפוליטיקאים מצדם מתעלמים מצה״ל כאשר כל עולמם נתון לענייני הקורונה בלבד, וגם את זאת הם עושים מתחת לכל ביקורת.

כל זה מתרחש בזמן שהאיום הביטחוני על ישראל הולך ומתעצם. בכל מלחמה עתידית צפוי להיגרם לנו נזק גדול עשרות מונים מאש זה הנגרם ממגפת הקורונה, הן מבחינת אובדן בנפש והן מבחינה כלכלית וחברתית. אך עד רגע זה לא מצא לנכון שר הביטחון החדש בני גנץ לדרוש דיון דחוף ומעמיק בקבינט בעתידו של צה״ל ובמוכנותו למלחמה ומול האיומים הגוברים.

גם קיצור שירות הגברים עבר מעל לראשו של השר, כאילו מדובר במכה קלה בכנף הצבא ותו לא. לא ראינו את גנץ מצטרף למאבקו של הרמטכ"ל כוכבי למנוע את מהלך הקיצור, למרות המשמעויות ההרסניות שהוא מטיל על השירות הסדיר.

סבירות גבוהה

בימים הקרובים אמורים להתחיל דיוני התקציב במשרד האוצר, כולל הדיונים על תקציב הביטחון, ואלו צפויים להיות קשים מאוד נוכח מצבנו הכלכלי הרעוע. השאלה הגדולה היא האם בני גנץ יגיע אליהם כשר ביטחון הנחוש להביא את היכולת המבצעית של צה״ל לרמה סבירה ויתמוך לפחות בחלק מדרישות הרמטכ״ל, או שמא יתנהל כראש ממשלה חליפי. כוכבי עצמו עלול להיקלע למצב בלתי-אפשרי ולהישאר לבדו במערכה מול שרי הממשלה שאינם עוסקים באתגרים הביטחוניים מפניהם התריע, וגם לא בצורך להתכונן אליהם.

מצב זה מזכיר כמעט במדויק את הקונספציה שרווחה בצמרת לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. ראש אָמָ״ן דאז האלוף אלי זעירא טען כי הסבירות למלחמה נמוכה מאוד, גם כאשר צבא מצרים נערך על גבול תעלת סואץ וצבא סוריה התפרס בגבול רמת הגולן. זמן מועט לפני פרוץ המלחמה טען שר הביטחון משה דיין כי אין שום סיכוי שהמצרים והסורים יעזו לצאת למלחמה, וטענות יהירות דומות נשמעו גם בקרב קצינים בכירים רבים. היום המצב חמור שבעתיים מכיוון שמדובר באיום קיומי הניצב מול ישראל, בעוד המנהיגות הביטחונית והמדינית שקועה עמוק בקונספציה לפיה מלחמה רב-זירתית לא תפרוץ.

בשונה ממלחמת יום הכיפורים, במלחמה הקרובה העורף הישראלי יהפוך לזירה המרכזית. מדי יום ייפלו על העורף אלפי טילים ויגרמו להרס נורא ולאבדות בנפש קשות מנשוא. מנהיגינו לא למדו דבר מהעבר וממשיכים להתנהג ביהירות ובזחיחות, אך מי שישלם את המחיר הכבד על ההתעלמות יהיו אזרחי ישראל. לאחר המלחמה הבאה נשמע את צעקת הנותרים להקמת ועדת חקירה, ונחזה בבושת פנים כיצד "המנהיגים" בורחים מלקיחת אחריות על החלטותיהם ומעשיהם.

האלוף במיל' יצחק בריק היה נציב קבילות החיילים במשך עשור, וכיהן גם כמפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.