בעבר גילויי הסתה חמורה היו נחלת השמאל הקיצוני ביותר וזכו לגינוי נרחב, היום הם מקבלים במה מרכזית ועוברים בשתיקה מצד פוליטיקאים
אודה ואתוודה, לא התפלאתי במיוחד מהתמונה של אלכס ליבק בה נראה בנימין נתניהו כביכול מצדיע במועל יד. באמת שלא הופתעתי. כלומר, כן, לראות תמונה כזאת זה קצת מפתיע עבור כל מי שאי פעם הצביע לאנשהו בזווית של ארבעים וחמש מעלות, אבל עצם ה"חשיפה" לא מפתיעה אותי כי מדובר במדגרה טבעית עבור התקשורת הישראלית ויחסה לנתניהו בפרט ולימין בכלל.
עבור מי שמצטרף לשידורינו כעת, ביום ראשון השבוע "נחשפה לראשונה" במסגרת כתבה בחדשות 12 תמונה אותה צילם צלם העיתונות הידוע לפני כשלושים שנה ובה נראה חבר הכנסת בנימין נתניהו נואם ומניף את ידו. התמונה המוצגת כעת במסגרת תערוכה חדשה של מיטב יצירותיו נגנזה במשך עשורים, ומדוע היא יוצאת לאור כעת? על פי ליבק, הסיבה היא ש"המדינה השתנתה ואנחנו הולכים בכיוון מאוד פשיסטי". כצפוי, ועוד בטרם שידור הכתבה, התמונה הופצה במהירות בין אנשי השמאל ברשתות שעשו את הקישור המתבקש, ולא שעו במיוחד להתממות הצפויה של יוצרה.
התמונה המדוברת צולמה לפני יותר משלושה עשורים והרעש שנוצר סביב חשיפתה מדגים היטב את המגמות בתקשורת ובשמאל הישראלי. אם בעבר גילוי הסתה חמורה היו נחלת הקיצון וזכו לגינוי נרחב, היום הם זוכים לבמה בתקשורת המרכזית ועוברים בשתיקה במקרה הטוב או זוכים לעידוד מצד פוליטיקאים במקרה הרע. מבחינה פוליטית, במקביל לתהליך הדרגתי בו האיומים עברו מהשוליים לשיח המרכזי, חלה גם הצטמקות אלקטורלית משמעותית בשמאל. כל זאת יחד עם טרוף המערכות הפוליטי אותו חווים בשנה האחרונה והאנרכיה הנוכחית ברחובות, הובילו למצב בו איש אופוזיציה שלא מכנה את נתניהו בתואר "רודן" לפחות שלוש פעמים ביום בכלל לא מקבל כרטיס כניסה לרחוב בו נמצא האולפן.
מה שעשה ליבק בסך הכל היה לשחרר לאוויר דימוי שחלקים בשמאל הקיצוני הפיצו במשך עשור, תוך שהוא נתלה בתירוץ הנדוש והקלוש של "זיהוי תהליכים". אבל אל תכעסו על ליבק ומפיצי התמונה, תרחמו עליהם. תרחמו על מי שרואה שבריר שנייה שנתפס במצלמה ושואב מכך חיזוק לטענות ההזויות על דיקטטורה שרק מחכה מעבר לפינה. הוא בעצמו הרי הודה כי לא היה מפרסם תמונה בה נראים במצב דומה למשל יצחק רבין או שמעון פרס.
כמו לערבים בוועידת חרטום, לתקשורת בישראל יש שלושה לאווים בכל הקשור לנתניהו: לא להכרה בנתניהו, לא למתן לגיטימציה לנתניהו, לא לאיזון בסיקור נתניהו. וככל שהסיקור הופך לקיצוני יותר כך גם אמון הציבור בתקשורת צולל. בין אם מדובר בכתב משפט שמדקלם הודעות מהפרקליטות ומפרסם הדלפות מגמתיות מחקירות, או פרשן מדיני הלועג לשרים וחברי כנסת בגלוי ובחיוך רחב – התקשורת במו ידיה מחסלת את אמון הציבור בה ואפילו לא מבינה למה זה קורה לה. נראה שדווקא את התהליך המדאיג הזה הם לא מצליחים לזהות.
תמונה שמעידה בעיקר על היוצר שלה ועל השמאל בכללותו על שלל האנשים הקטנים, הקטנוניים וצרי הראות שמרכיבים אותו. הגמל לא רואה את הדבשת שלו והכוונה היא שהם קרובים הרבה יותר לדימויים הקיצוניים שהם מנסים להדביק לימין בדיוק כמו שגדולי האנטישמים נהגו להשליך על היהודי את התכונות האפלות של עצמם. אבל בתוך תיבת התהודה של השמאל ליבק ישמע רק את מחיאות הכפיים וקריאות ההתלהבות. כל תגובה אחרת נחשבת שם לפשע מחשבה.
בבחינת הפוסל – במומו פוסל!
כשפסיכופט נמצא בחברת פסיפופטים, חוליגאנים ואנרכיסטים, הוא לא מבחין בהבדל. אפילו מקבל עידוד.
להזכיר את מעשה מחתרת השמאל, מגן-שמואל, חולייתו של אודי אדיב
אדיב היה מוכר לשב"כ, יוצא קיבוץ גן שמואל, אז בן 25, סטודנט באוניברסיטת חיפה וחבר באחד מארגוני "מצפן" שנקרא "חזית אדומה" – הארגון הקיצוני ביותר מבין פלגי "מצפן". בשב"כ הוערך כי אדיב הוא ראש חוליה בארגון, חברי חולייתו הם כנראה יהודים, ואנשים מחולייתו עומדים אף הם להיות משוגרים לחו"ל. בהמשך זוהו חברי ארגון יהודים נוספים – דן ורד, דויד קופר ויחזקאל כהן.
https://www.shabak.gov.il/heritage/affairs/Pages/israel-arab-spying-1972.aspx
חבלה במדינת ישראל הינו חלק בילתי נפרד מהשמאל
מי שלא מסוגל לנמק, מדוע הישראלים טועים לקרוא לרצחנותו – רצח ולא שלום, מנסה לגדף.
בין אם זה במילים או בתמונות, זה מה שהסמול מסוגל – לגדף. זו הסיבה מדוע המקסימום שהם הצליחו לעשות, כאשר גנבו את הבחירות בהבטחות שווא בשנות ה-90 – זה לרצוח ישראלים.
ושום דבר מעבר. בגלל זה כל אדם, אשר חושב עצמאית ובלי אישורים משוקן, מבין שכאשר סמולנים מגדפים בכל מדיה שהיא – קודם כל, זה אומר שמשהו טוב לכל הישראלים קורא ושנית, אין כל צורך להתייחס לנפיחות הסמולנים. ממילא הסבר לוגי, לא ירפא את החולים בסמולנות 🙂
יש כאן השמצה, אבל מדוע לכנות זאת הסתה? כדי שתתקיים הסתה, היא צריכה להיות הסתה לדבר עבירה, כגון אלימות פוליטית. דא עקא, הקהל של אלכס ליבק מעולם לא הוציא מתוכו אלימות פוליטית. אלכס ליבק לא קרא לאלימות פוליטית, לא במפורש (ע"ע דין רודף או אמירות כגון: "במדינה נורמלית היו תולים אותו על בגידה) ולא במשתמע (מתוך ידיעה שיש בקהל פוטנציאל לאלימות). כדי לקבוע שיש הסתה, צריכים להתקיים תבחינים כאלה, ולא הבאת לכך שום ראיה.
הו התממות קדושה. התמונה הזו כבר מככבת בהפגנות האנרכיסטים בירושלים ואלכס ליבק ידע בדיוק מה הוא עושה ומתי הוא מפרסם אותה. והוא אגב בעצמו איש די אלים שתקף וירק על חיילים.
https://www.93fm.co.il/radio/155372/
תמונה של רבין בכאפיה – הסתה לאלימות.
תמונה של נתניהו כנאצי – לא הסתה לאלימות??
כמה שאתה צודק. הנסתות הכי ארסיות באות מעיתון הארץ. רק פסיכאטור יכול להבין את ההפרעה האובססיבית כלפי נתניהו.
שמאל מסית אנרכיסטי ומסוכן יש להעמיד לדין כל מתפרע ללא רחמים, כפי שפועלים נגד נערי הגבעות.