משק במשבר אינו זקוק לעוד שליפות מהמותן ופזרנות פופוליסטית; מה כן? הורדת מיסים ורגולציה, ובעיקר משנה סדורה שתעניק ודאות וביטחון
כדי להתגבר על המשבר הכלכלי של מגפת הקורונה הממשלה צריכה לעשות כמה שפחות. היא צריכה להוריד מיסים, להפחית רגולציה ולהבהיר לשווקים שלא יהיו יותר שליפות היסטריות מהמותן של נהלים. זה לא פופוליסטי, אני מודה. אבל זו מדיניות שיש לה סיכוי הרבה יותר טוב לייצר צמיחה, תעסוקה ורווחה מלצ'קים שאין להם כיסוי.
אנחנו מבינים היום שבעידן משבר, ריכוזיות היא מסוכנת. אנשים פרטיים מגיבים לתמריצים במהירות. הם מקבלים את ההחלטות הטובות ביותר עבור עצמם בכל נקודה נתונה. הממשלה מנגד מגיבה לאט מאד. היא צריכה לאזן הרבה מאוד אינטרסים, שרק חלקם כלכליים. ההחלטות שלה, בהגדרה, מתאימות בדיוק לאף אחד. היא תמיד מעוותת את השוק נגד מישהו. ייתכן שיכולנו להרשות לעצמנו את הבזבוז הזה של שוק מתוכנן בשנה שעברה. אבל ההגיון הבריא אומר שב-2020 הממשלה צריכה להפריע כמה שפחות כי אין לנו כסף לבזבז גם על הנזקים העצומים שהיא עושה.
לכן הדבר הכי חשוב שהממשלה יכולה לתת לנו זו שליטה בחיים שלנו בחזרה. לא לחם ושעשועים מהסוג שיושבי הכיכרות זועקים לקבל. אלא, באמת, את האחריות המלאה לחיים של עצמנו.
זה נשמע קר ולא מתחשב. כי אנשים לא סוגרים את החודש ואנחנו קרובים מתמיד לקשר בין דוחות העוני והרעב והאמת העובדתית. אבל מה לעשות, והמציאות היא כזאת. קרה, לא מתחשבת ולא ממש איכפת לה למה התכוונו.
יש בישראל היום מאות אלפי מובטלים. כשהממשלה מבטיחה להם דמי אבטלה לשנה, היא מפנה אותם מחיפוש העבודה להפגנות להעלאת הסכום מ-60% משכורת ממוצעת ל-100%. היא מחלישה מאד את התמריץ לחפש עבודה וודאי את הרצון לעשות הסבה מקצועית.
אנחנו בעידן של חוסר ודאות קיצונית. הנטייה הטבעית שלנו היא לנשום עמוק ולחכות שהמציאות תחזור לעצמה. הבעיה היא, שיותר מתמיד, אנחנו בכלל לא יודעים שזה יקרה. אנחנו לא יודעים אם אפשר יהיה לפתוח מחדש את העסקים והתעשיות הקורסים בכלל, וודאי שלא בשנה-שנתיים הקרובות. אז לתת לאנשים תמריץ (ואפשרות כלכלית) לשבת ולחכות שזה יקרה, זה מסוכן ולא יעיל.
עם כל הכאב שבדבר, אנשים צריכים לדעת שהם לבד – כדי שיוכלו להתגבר על הרצון לקפוא על השמרים, ויצאו להמציא את עצמם מחדש. אנחנו רוצים לעזור להם להיות תלויים קודם כל בעצמם. גם כי זה עדיף בהרבה להערכה העצמית שלהם בטווח הארוך, אבל בעיקר – כי הכסף לא גדל על העצים, וכשכל כך הרבה אנשים לא משלמים מס הכנסה, הכנסות המדינה צונחות לשפל גדול. במאמר מוסגר, נראה שלא יזיק להרבה מאיתנו ללמוד שיש קשר ישיר בין כמה נכנס וכמה יוצא, ברמה הלאומית והאישית כאחד.
כמובן שאנחנו רוצים לעזור למובטלים בעל כורחם. אז במגבלות התקציב, אפשר להציע להם הכשרות מקצועיות, הלוואות לפתיחת עסקים ואפילו תלושי מזון במקרי קיצון. אבל זה ממש ממש לא רעיון טוב לאפשר להם להתנהג כאילו הכל נשאר כשהיה וצריך רק לחכות לימים טובים יותר. הימים האלו לא צפויים להגיע בקרוב ואנחנו רק מרחיקים אותם בשיטה הנוכחית.
אנחנו כן יכולים להפחית מיסים. אם אנחנו מאמינים שצריכה פרטית היא מנוע ליצירת צמיחה, אז צריך לאפשר לאנשים פרטיים לצרוך (להוציא כסף שקיבלת מהממשלה זה לא באמת "פרטי"). אפשר להתחיל בהורדת המע"מ. זה יקל על "סגירת החודש" הרבה יותר ממענק חד-פעמי של כמה מאות שקלים. זה יאפשר לעוסקים בכל הרמות להוריד מחירים או להשאיר אצלם יותר מההכנסה שלהם. זה גם ישדר לאנשים שהם צריכים להפסיק לחכות לגלגלי הצלה ולהתחיל לשחות. אם אנחנו כבר בתנופה, אפשר גם להוריד את שיעור מס ההכנסה. ככל שיותר מהכסף שאני מרוויחה נשאר אצלי בכיס, כך התמריץ שלי להרוויח אותו גדל.
כדי לעודד אנשים ליצור "מלמטה" פתרונות למגבלות שמטילה המגיפה על חיינו, כדאי גם להפחית למינימום את הרגולציה על פתיחת עסקים. כולל עסקים פיזיים. פתיחת עסק צריכה להיות משהו שאפשר לעשות אונליין בשלושה טפסים. מקוונים. ואני אחדד שלהוריד טופס מהאתר, להדפיס אותו, למלא ידנית, ואז לפקסס לרשות הרלוונטית זה לא טופס מקוון. הגשת דוחות צריכה להיות פשוטה מספיק כך שכולם יכולים לעשות את זה בעצמם ולא חייבים עו"ד, רו"ח ועו"ס (בשביל התמוטטות העצבים אחרי שניסית לפתוח עסק בישראל).
הממשלה צריכה להיות מקוונת וזמינה. אם היא רוצה לבדוק משהו בעצמה – שתשלח פקח. ושיגיע בשעה שקבע, עם רשימה ברורה והגיונית של דרישות ועם הבטחה שעד סוף הדורות אלו יהיו הדרישות ואין בלתן. אתם יודעים, כל הדברים האלו שאין לנו היום ושבגללם אנשים שרוצים לפתוח מפעלים עושים את זה במדינות שאינן ישראל – כי ציונות זה חשוב, אבל אי-אפשר להרוויח כסף כשהיא קומוניסטית.
לסיום, וזה באמת קריטי, אם הממשלה רוצה לעודד אנשים לקחת סיכונים בעידן הקורונה, ליזום, לפתוח עסקים, לשנות את החיים ולהתחיל מאפס, היא חייבת להבטיח, לא היא חייבת ממש להישבע, שהיא לא תשנה את החוקים כל חצי שעה.
זה צריך להיות חוק, שבכל מקרה, לא משנה כמה נוראה המגיפה, שינוי בנהלי הקורונה יכנס לתוקף רק שבועיים אחרי שאושר בכנסת (ולא, הממשלה לא יכולה לעקוף את הריבון כי היא ממהרת, יש לזה שם, והוא לא דמוקרטיה, אבל זה נושא לפעם אחרת). אתה לא יכול להגיד לאנשים לפתוח מסעדה (ולהזמין הרבה מאד חומרי גלם בשביל זה) ואז להודיע שבעצם חייבים לסגור (ואז תורמים את חומרי הגלם כדי שלא יתקלקל) ואז להודיע להם שבעצם פתוח שוב (ועכשיו הם חייבים לקנות מחדש או לפצות את הלקוחות שבוטלה ההזמנה שלהם).
כל עוד הנהלים נקבעים ביריה מהמותן – אף אדם שפוי לא יכניס עצמו מרצון לסד של עשיית עסקים בישראל. נכון, זה אומר שהממשלה והפקידות יצטרכו להתחיל לחשוב קדימה. זה בסדר, זה לגמרי התפקיד שלהם. תבדקו אותי, זה מתויק תחת "לפחות אל תפריעו" בחוק יסוד: הממשלה.
הקורונה הכניסה לחיים שלנו המון חוסר ודאות. הממשלה חייבת לצמצם אותו במידת האפשר. כשהיא משנה את החוקים כל שעתיים, היא רק מחריפה את הבעיה. ולא, זה לא משהו שצריך להבין כי קשה למקבלי החלטות. לכולם קשה. אז כולם צריכים לעשות מאמץ יותר גדול להתנהג כמו מבוגרים אחראיים. כולל המבוגר האחראי.
לימין אין תקשורת משמעותית,
ישראל היום חדל להיות עיתון של הימין
ולכן ערוצים 11, 12 ו 13 מכתיבים את הלך הרוח הציבורי
ואת ההתנהלות של המשפטנים והפקידים שזקוקים לתמיכה התקשורתית ולהגנה התקשורתית.
ניסנקורן, אשכנזי וגנץ נתונים לשליטת הפרקליטות והיועמ"ש שמחזיק אותם בביצים בדיוק כפי ששי ניצן החזיק אותו והפרקליטות והיועמ"ש חייבים לשתף פעולה עם התקשורת כיוון שלתקשורת מידע פלילי לגביהם.
כך מתנהלת המדינה וכל ביקורת שמתעלמת משורשי הבעייה איננה רלוונטית.
צודק. עם זאת המאמר נכון. לראשונה קראתי דברים ברוח חזון הכלכלה החופשית. איך הציל מילטון פרידמן את כלכלת צ'ילה המשגשגת עד היום, מכל מדינות דרום אמריקה? ביטול מס הכנסה (הלוואי עלינו) וגביית מס רק דרך מסים עקיפים. היודע שכל מה שייצר יהיה שלו, הופך לחרוץ ויזם בן לילה. איך השתקמה גרמניה מהרס מוחלט מה שנקרא הנס הגרמני? ביטול כל הרגולציה והמסים, כל מי שרוצה לייצר ולמכור לא צריך רשיון, כאן לפתוח חנות למכירת נעליים, צריך רשיון בית עסק, למה? למה התקשורת סגורה בפני היזם הפרטי החופשי? למה צריך אישור על ימין ועל שמאל? אם חוששים מביטול מס הכנסה המרושע והזידוני, לפחות תעשו מס שטוח, אחיד לכל רמות ההכנסה, כמו שכבר קיים בבולגריה ואלבניה המתפתחות בצעדי ענק.
מתוך כתבה אחרת באתר
"דה הבילנד הרגישה מנוצלת ופגועה. היא ידעה כי מטרת המפלגה הקומוניסטית היא “להפיל את הממשלה בכוח ואלימות, לא באופן הדרגתי. זה הטריד והפחיד אותי מאוד, וזה היה לחלוטין בלתי מקובל”"
באופן מפתיע, כל מה שמצויין במאמר כבר קיים בסין.
כל התקשורת עם הממשל היא מקוונת, הממשלה לא חילקה כסף אלא נתנה הקלות, כל החלטה שהתקבלה בזמן הקורונה הייתה עקבית לאורך שבועות וחודשים.
אולי זאת הסיבה שגם הכלכלה וגם החברה התאוששו מהר מאוד.
בכל אופן, הגישה במאמר לעולם לא תהיה מקובלת על מפלגות השמאל או הימין בישראל, מכיוון ששני הצדדים בעד כלכלה ריכוזית, ולשניהם אין כח/רצון לבצע שינוי משמעותי במדינה.
וגם אם יש רצון, אז למי יש זמן לזה כשיש בחירות מעבר לפינה. ובמדינת ישראל, תמיד יש בחירות מעבר לפניה.
אני מזדהה עם היאוש, אבל אם לא ננסה, אז אנחנו מבטיחים שלא נצליח.
ההשוואה בין השמאל לימין חוטאת לאמת . בימין יש יסודות איתנים של קפיטליזם ותמיכה בחופש ובזכות הקניין של הפרט. נכון ששר האוצר הנוכחי לא מבין ולא מתנהל בהתאם. אבל ישנם אחרים התומכים ברעיונות החופש. אלא שהלחץ החזק של המונופול התקשורתי השמאל ובית המשפט מונעים כל פעולה רצינית בכיוון של החופש. כל ניסיון להפריט נתקל בהתנגדות של המנגנון הקיים ונתמך על ידי כוחות החושך. מקווה עדיין שהתגובה קודמת שלי תעבור את הצנזורה ותראה אור.
בעיה נוספת היא שנתניהו הרגיל את המרכז לכך שניתן לדרוש במשא ומתן דרישות נטולות פרופורציה למספר המנדטים ללא הפרעה ולקחתשליטה משמעותית על חלק גדול מהממשלה ועל ועדות השרים-אותן מפלגות שהאינטרס שלהם הוא לגרום לחיכוד להיראות גרוע על מנת לגנוב ממנו מנדטים.
דמיינו איך זהמשפיע על יכולת הממשלה לתפקד…
זו דוגמא של הפצת תעמולה קומוניסטית. איש לא יודע מה באמת מתרחש בסין. קצירת אברים ורמיסת זכויות הפרט. בישראל יש ימין מובהק הליכוד, אמנם ישנם בו כמה אלמנטים שמאלניים בתחום הכלכלי כמו שטייניץ שחונך על ברכי הסוציאליזם, אבל יש שם כמה אלמנטים חזקים שוחרי חופש.
ל3. המאמר לא עוסק בנתניהו. לגרור את נתניהו לכל נושא הרוטינה הזו מעוררת כבר גועל. אתה ימני ממש כמו שאני קומוניסט.
ליהודי- כן, בישראל יש ימין מובהק, עם אלמנטים של חופש, אבל הוא לא בא לידי ביטוי בעשור האחרון, אז מה זה משנה. הרבה אנשים מדברים על שוק חופשי ותחרות אבל בפועל פועלים נגד זה (במקרה הרע) או לא עושים כלום בנידון.
תראה לי פוליטיקאי אחד שפעל נגד ארגוני העובדים? לא רק דיבר או ניסה, אלא באמת פעל נגד. להעלות הצעת חוק שתיפול בכנסת רק כדי להגיד "הנה ניסיתי" זה לא רציני.
דרך אגב, בסין ארגוני עובדים עוזרים בהכשרה ומארגנים אירועי כייף… וזהו. אין להם שום השפעה או קשר לחוזי עבודה או שכר, ובטח שהם לא יכולים לארגן שביתות (הסרט American Factory הראה את זה יפה, שווה צפייה אם אתה מתעניין).
להגיד שכל זה תעמולה זה קצת מצחיק, כי מדובר בעובדות… זה כמו שמישהו יגיד שישראל מדינה דמוקרטית ואתה תאשים אותו בתעמולה ציונית ותדבר איתו על אפטרדהייד.
ל6. או עברנו כברת דרך ארוכה מהימים של מס רכוש ומס נסיעות ומס הכנסה של למעלה מ50% בימי רבינוביץ עד ימינו, דרך הפרטת אל על וצים ועוד ועוד חברות, עדיין צריך להפריט את הרכבת ולבטל את תאגיד השידור הציבורי, להפחית את מס הכנסה ואפילו טוב מזה לבטלו לגמרי. ארגוני עובדים קיימים גם בארץ החופש ארצות הברית, אצלנו האגודים האלה קיימים רק בחברות ממשלתיות או ציבוריות וזה ההבדל. הסיכוי היחיד לחופש הוא הימין
ל5,
אתה מתעצבן מכל ביקורת על המנהיג הקדוש ברמה שהופכת את המבקר ליריב פוליטי(רמזת שאני לא ימני).
אתה משתמש בטקטיקות של דה-לגיטימציה מול היריב(׳גועל׳).
אתה מתחמק מדיון באמצעות טענות לא ענייניות שמאפשרות התקפה(מי טען שהמאמר מזכיר את נתניהו?).
אז כנראה שאתה באמת קומוניסט באותה מידה שאני ימני. רק שאתה בהכחשה לגבי זה.
ל8 תמיכה בנתניהו הופכת את התומך למי שרואה בנתניהו קדוש. דה לגיטימציה. מי שימני באמת אינו רואה צורך להכריז לעצמו בכל הזדמנות שהוא ימני. מעוררת גועל זו השיטה לגרור לכל נושא את נתניהו. ולגלגל עינים אל המסרב להגרר כאל מי שאינו עונה עניינית. שוב, הנושא הוא לא נתניהו, דבר לעניין, תקבל תשובות עניניות.
מאמר מצויין!
רק לצערי היום הפופוליזם וההתקרבנות הם נותני הטון..
לא מצליח להבין מדוע אקדמאי עם שני תארים יכול לעבוד בעבודות זמניות לעת מצוא (בעברי. ולמזלי לא בתקופה זו) אבל "אומן" לא יכול..
"עדיף לקחת פחות מאשר לתת יותר". כן, זה טוב לעשירים. למה שלא יתעשרו יותר? בפרט שזה רע לכל היתר (שמאלנים, אנארכיסטים וכו' – אתם יודעים…).
" אנשים צריכים לדעת שהם לבד – כדי שיוכלו להתגבר על הרצון לקפוא על השמרים, ויצאו להמציא את עצמם מחדש. אנחנו רוצים לעזור להם להיות תלויים קודם כל בעצמם". מדויק. כן, אנשים צריכים להתחנך, מספיק עם הברדק. ונגה ארבל אומרת את זה יותר טוב מאיין ראנד דהקורונה! ובאמת, עכשיו, כשהמשאבים מצומצמים וההזדמנויות להצלחה לגבי רוב האנשים הן ממועטות, עדיף להם להמציא את עצמם תלויים בעצמם (על העץ), מאשר להרגיש שמישהו שם למעלה בממשלה נמצא אתם ומנסה לדאוג להם בעת צרתם ונפילתם, ושאותו מישהו באמת דואג לרווחתם ולעתידם.
ברור שהפחתת רגולציה, מתן תמריצים, עידוד הכשרות וכו' – הם דברים מועילים ונדרשים. אבל – לעת הזו הם לא מספיקים. פצוע אנוש צריך קודם כל עזרה דחופה, מגוונת ורבה – עירויי דם, טיפול נמרץ, טיפול תרופתי חזק – כדי שהפצוע קודם כל יישאר בחיים. רק לאחר שחייו הובטחו אפשר להכניס את הפציאנט לאורח חיים בריא, להתנהלות כלכלית נכונה וגם ללמד אותו מקצוע מועיל ולתמרץ אותו על כל אלה. בשביל זה צריך מערכת רפואית שנותנת, ובמקרה של הקורונה הכלכלית – ממשלה שנותנת (בעיקר אחרי שיש לה מקורות לא רעים לנתינה כזו) ולא כזו שנאלמת וקופצת את ידה ונוטשת את האזרח הלא עשיר, בעת צרתו ונפילתו.
באירופה מבינים זאת, ולכן דאגו לשמירת מבנה המשק והעבודה, וכן יצאו במענקים ותמיכות נדיבים לבעלי עסקים ולעובדים. אבל הממשלה בישראל לא מבינה זאת, והיא לא פעלה בהתאם לדגם הזה, היא פשוט "עשתה מה שפחות" – לא שימרה את המשק והעבודה, וביד אחת גרמה להוצאה המונית של עובדים לחל"ת חסר תוחלת וביד שניה קפצה את ידיה מלהעניק ולתמוך.
נגה ארבל הנכבדה – המדברת בגוף ראשון רבים ("אנחנו", משום מה)- גם היא לא מבינה את מה שבאירופה הבינו, ומה שכל בר דעת שאינו פאנאט קפיטליסטי מהסוג הישן מבין. היא מעדיפה להיצמד לתאוריה נוקשה של כלכלה פוליטית, שכשלה לא רק בארה"ב מכורתה המודרנית, אלא גם בארץ נתניהו ונערי האוצר.
עם ההטפה נגד הקפיטליזם בסגנון הישן הגיע יוון לפשיטת רגל מוחלטת, היום היא חיה בחסדי הקפיטליזם הישן שעדיין פועל במדינות אחרות. אין תרכובת של סוציאליזם וקפיטליזם, כל עוד הקפיטליזם ממשיך לפרנס את הסוציאליזם אפשר להשמיע סיסמאות סוציאליסטיות חלולות, כשהכסף הזה יגמר האנשים ישלחו לסיביר. אין לך מושג מה קורה באירופה, אתה פשוט מרחיק עדותך וזהו. כל שאר דבריך "זה טוב לעשירים וכו', אלו סיסמאות קומוניסטיות שחוקות של עולם שפשט את הרגל והביא למותם של למעלה מ100 מליון איש
האנלוגיה לחולה היא מעניינת אבל לא מדויקת. והיא מתעלמת ממערכת התמריצים האנושית. כשאנשים לא רעבים,, או חוששים שיהיו, התמריץ שלהם לעשות שינוי, שהוא קשה לכולנו, נמוך יותר.
אז לעצור את הדימום הכלכלי בצורה מלאכותית זה מסוכן, קצת כמו לשים חוסם עורקים ולא להסיר אותו, עד שהאבר נמק ונושר.
כשאנחנו נותנים לאנשים את ההרגשה שמישהו דואג להם, אנחנו מעודדים אותם להשען. בעידן של משבר כלכלי, זו משענת קנה רצוץ. הממשלה, תכרע תחת העומס. בשלב זה, הנזק יהיה הרבה יותר גרוע ולא תהיה שום משענת, אפילו לא רצוצה.
אנחנו כולנו חייבים להתגייס ולהכנס תחת האלונקה. אני לא אומרת את זה בחוסר חמלה. אני מבינה את הקושי והמצוקה. אבבל המציאות לא חומלת. היא לא תשתנה בגלל שהיא לא נחמדה. אנחנו יכולים לשנות אותה אם ניקח אחריות. אם נחלר מתנות, אנחנו רק נחמיר את הבעיה.
בעת משבר וחירום, הכלכלה והרשויות לא צריכות בעדיפות עליונה. הקורונה נחשבת כמו תקיפה צבאית בלתי נראה על המדינה. לעומת זאת הממשלה הייתה להשים בראש סדר מעייניהם את האזרחים והעסקים על חשבון פקידות משרדית והשלטון המקומי (בעיקר בערים החזקות).
במקרה כזה גביית מס רק למשתכרים לאחוז גבוה מהמוצע במשק ,על שימוש בתשתיות המדינה כמו כבישים דלק ותעריף על איסוף נפח האשפה מחייב.
אבל צעד כזה לבד לא מספיק. ישנם צעדים דרסטיים שהיה צריך לעשות בתוך המגזר הציבורי והשלטון המקומי, את הרוב העוסקים בנתונים ולכפל תפקידים מקצועיים אך לא חיונים לניהול התחום כמו הקורונה היה צריך לשלוח לחל"ת.
למעט עובדי המעבדה, האחיות, הרופאים, שוטרים , חיילי הסדיר והמילואים, סטודנטים ועובדים בתחום המחקר והידע בחזית הטכנולוגית והביולוגית וכיוצא מזה ועוד ,אני לא רואה סיבה אחת טובה למה משאירים את המגזר הציבורי על כנו.
הניהול של הממשלה בחזית החירום היה ציון לא טוב ניהול רע, לכן צעדים כמו התוכניות על מענקים ודמי אבטלה אין משמעות אם טוב או רע כלכלית, מה שכן נכון וטוב יש פה עזרה ישירה לאזרחים!!
אבל אי אפשר להוריד מיסים כי צריך לשלם פנסיות תקציביות לכל מיני סא"לים וגנרלים וגזברים ויועצים משפטיים בעיריית נווה חמציצים שיוצאים לפנסיה בגיל 45 ופרופסורים ועובדי חברת חשמל וכו' וכו' ושופטים שמשכורת של פחות מ 10 משכורות חציוניות פשוט לא מספיק מכובדת מבחינתם.