ההסתה והאלימות מגיעות מהשמאל

בערב יום שלישי האחרון נפל דבר בישראל. בקטטה שפרצה במהלך הפגנת שמאל בתל-אביב נפצעו באורח קל כמה צעירים, ושני חשודים נעצרו.

מאותו רגע נכנסה התקשורת למתכונת חירום: עשרות שעות אולפנים מרחו על המסך את סיסמאות "הימין האלים", כותרות זעקו על "הרצח הקרוב" של מפגינים, וכמובן שגם הפוליטיקאים בשמאל מיהרו לשפוך שמן למדורה.

יאיר לפיד קבע בנחרצות כי "האלימות והדם שנשפך אתמול הם על הידיים של ביבי והשליחים שלו". חברו ליחידת החקירות בוגי יעלון אבחן כי מדובר ב"פעילות טרור מאורגנת" של "טרוריסטים שמוסתים מבלפור". זהבה גלאון שיתפה בטוויטר מאמר מערכת מקורי ופורץ דרך של 'הארץ' שהאשים את הימין ב"דם על הידיים" ותיבלה בשלה: "לאלימות הפוליטית בישראל יש כיוון אחד: מימין לשמאל". וכמובן, גם אהוד ברק בא לחגיגה וקבע כי המפגין הותקף בתל-אביב "על ידי בריוני הימין", ולא שכח את המסר: "הדם הוא על הידיים של המסית הגדול".

רק שהמציאות שוב קלקלה לשמאל את החגיגה. בצהרי יום חמישי התברר שהשופטת ענת יהב קבעה כי "מדובר בשתי קבוצות שהתגרו אחת בשנייה, אינני יודעת מי התחיל ומי החזיר". מובן מאליו שהידיעה העובדתית הזו, שמפריכה לחלוטין את כל היסטריית ההסתה של השמאל, לא זכתה לפרומיל מן הסיקור הקודם.

אלימות שמאל

התפקיד של ההיסטריה ברור: לייצר נרטיב לפיו הימין אלים ומעודד אלימות. אבל מה האמת? האמת היא שהמסית והאלים הראשי הוא השמאל.

למשל, רק ביום רביעי האחרון נודע לנו על אדם חשוד שנעצר מחוץ למשרד ראש הממשלה בירושלים כאשר ברשותו שני להבי תער ולאחר שהשמיע קריאות מאיימות נגד ראש הממשלה ובני משפחתו.

למשל, קרסולו של פקד איתמר אוחיון רוסק בידי מפגינים בלב ירושלים לפני שחולץ בנס מציפורני ההמון הזועם. בראיון ל'בשבע', שחזר הקצין את האירוע: "זאת לא אלימות רגילה, ניסו להרוג אותי".

למשל, לוחמת היס"מ אורטל דניאל שספגה יריקות, משיכות בשיער ונאצות מזוהמות בסגנון "אתם השוטרים של היטלר".

למשל, התקיפה הפיסית והקללות מצד מפגינים נגד צוות חדשות 13 שסיקר את ההפגנה, סביר מאוד שבשל נוכחותו של אבישי בן חיים, המזוהה כאיש ימין וחובש כיפה.

למשל, השפלתה של דינה דיין, פעילת שמאל דתיה, שבאה להפגנה וספגה השפלות ויריקה. כנראה שאסור לבוא להפגנות גזעניות עם כיסוי ראש.

למשל, פעיל ימין שמחה נגד ההפגנה הותקף ונפצע גם הוא בירושלים.

למשל, בתל-אביב מפגינים ניפצו שמשות, השליכו אבנים וקינחו בשירת "נתניהו בוגד".

ולא נזכיר את הנסיונות לפרוץ מחסומים והעימותים הקשים עם שוטרים שחוזרים שוב ושוב.

הסתה ואיומים

האלימות הזו אינה מקרית. היא תוצאה של הסתה ברורה ומובהקת מצד השמאל. בין מארגני ההפגנות הפרועות יש רבים שרק מחכים שתגיע האלימות. הם מבקשים אותה, מייחלים לה, ומעודדים אותה.

למשל, בין יזמי ההפגנות הפרועות נמצא חיים שדמי, שמוכר היטב למשטרה מן האיומים ברצח שהשמיע נגד בנימין ויאיר נתניהו, ומהתכנית המלבבת להשליך בקבוקי תבערה על בית ראש הממשלה.

למשל, חבר נוסף בהנהגת ההפגנות הוא ישי הדס, שתועד לאחרונה צוהל על כך ש"הקורונה חוזרת לבן זונה נתניהו".

למשל, מארגן נוסף של ההפגנות הוא עמית ליאור שהבטיח בראיון ב'הארץ': "אלימות בוא תבוא, אני גם אעזור לה לקרות".

עוד מארגן הוא אלדד יניב, שאיים ש"נצא לרחובות וזה יראה פה כמו ארצות-הברית", או אהוד ברק, שכבר תקופה ארוכה קורא ל"מרי אזרחי".

גם בקרב האינטלקטואלים ואנשי התרבות של השמאל אפשר לזהות את האהבה והציפיה הזו לאלימות.

למשל, איריס לעאל, בעלת טור ב'הארץ', שבציוץ לקראת ט' באב איימה: "כלבים ימנים מצורעים, אנחנו נטפל בכם אם תתקרבו אלינו".

למשל, פרופ' פניה עוז-זלצברגר שייחלה בציוץ בטוויטר ל"אזרחים טובים שיזהו אותם אחד-אחד וישברו להם את הלסתות".

למשל, אפרים שמיר, שכתב: "לחסל את הפסיכופת, את אשתו הזונה המופרעת, ואת הבן זונה הפרזיט הדוחה".

אפשר להוסיף לכל חלקי הרשימה הזו אינספור פרסומי איומים והסתה ברשתות החברתיות שמסמנים מגמה ברורה: האווירה בשמאל אלימה ורעילה. כפי שראינו, הם לא רק מסיתים, לא רק מייחלים לאלימות, ולא רק מאיימים באופן עברייני – הם גם אלימים ממש.

התקשורת כמובן משתפת פעולה עם שיטות התעמולה הידועות האלה של השמאל, מסתירה מהציבור את האמת ובצביעות איומה צובעת את הימין בצבעים האלימים והמסיתים שמתארים במדויק את אותם אנרכיסטים ואנשי שמאל קיצוני בהפגנות הפרועות.

אסור לתת לשקר לנצח. מותר להפגין נגד נתניהו, אבל אסור לעבור על החוק, לפעול באלימות, לאיים ברצח ולהסית. הגיע הזמן להתחיל להתייחס לתופעות העברייניות והמסוכנות האלה ברצינות.