ההסכם עם האמירויות הוא חיזוק חשוב למדיניות האסטרטגית של ישראל, כזה שאמור להשלים את הריבונות ולא לבוא במקומה
בנימין נתניהו ודונלד טראמפ מצאו עצמם בחודשים האחרונים עמוק באותה ביצה – ביצת הקורונה שהביאה עמה ירידה חדה בפופולריות ואיום ממשי על המשך שלטונם. שניהם היו זקוקים לשינוי כיוון ואקט של מנהיגות על מנת לייצר שינוי ולבנות מומנטום חדש. הנשיא טראמפ מנסה להרחיב את בסיס התומכים שלו ולקרוץ למרכז מתוך ידיעה שהוא זוכה לתמיכה במפלגה הרפובליקנית, אך צריך להכריע במדינות המתנדנדות שיקבעו בסופו של דבר את זהות הנשיא הבא. מאידך, ראש הממשלה נתניהו היה זקוק להישג מדיני שירצה את המרכז וגם ייטול את העוקץ מההפגנות נגדו ומהטענה שאינו עסוק בטובת ישראל אלא במשפטו.
ההכרזה על הסכם השלום עם איחוד האמירויות שבפעם הראשונה מביא לישראל 'שלום תמורת שלום', יחד עם ההבנה כי הסכר כעת נפרץ ומדינות סוניות נוספות נמצאות בדרך לנורמליזציה משרתת את צרכי שני המנהיגים בעת הזאת. השאלה היא כמובן האם זה משרת גם את האינטרסים של ישראל ומה יהיה על הריבונות.
נושא חשוב שנראה כי נדחק מעט לשוליים לאחרונה הוא תהליך ההתגרענות האיראני. חלון ההזדמנויות למנוע מאיראן יכולת גרעינית הולך ומצטמצם, ומחייב הכנות למתן מענה מוחץ בדמות התקפה שקטה או רועשת על מתקני הגרעין. הערכת אמ"ן מראשית השנה דיברה על חודש ספטמבר כקו אדום בו תחצה איראן את סף היכולת לייצר פצצה וכעת מדובר על סוף השנה. האיום האיראני הוא איום קיומי הן עבור מדינות המפרץ, אשר זקוקות בדחיפות ליצירת ברית עם ישראל וארה"ב במטרה לבלום את טהרן ולמנוע ממנה להשיג יכולת גרעינית.
יחד עם האיום האיראני, גם הצורך למצוא פתרון למגפת הקורונה והצורך לבנות כלכלות מודרניות שאינן תלויות רק בנפט מייצרים מפגש אינטרסים אמיתי ומהותי בין ישראל למפרציות, שאינו תלוי ואינו קשור כלל לנושא הפלסטיני. מן הצד הישראלי, הפרסום לפיו איחוד האמירויות ישקיע סכומים גדולים בסיוע לקידום המחקר ויכולת הייצור של חיסון הקורונה בישראל הוא משמעותי ביותר לאינטרסים הלאומיים בעת הזאת. קיבוע נוסחת 'שלום תמורת שלום' במקום סיסמאות העבר שדיברו בהכרח על 'שטחים תמורת שלום' גם היא הישג משמעותי בפני עצמו, ולכן אין זה מפתיע שהפלסטינים מגיבים להסכם בחריפות תוך התייחסות לאנשי האמירויות כבוגדים. מהבחינה הזאת, הפלסטינים איבדו כבר מזמן רלוונטיות בזירה הערבית-הסונית ואינם מהווים שיקול באשר להתקרבות מדינות המפרץ וסעודיה לישראל.
יחד עם זאת, דיווחים לגבי עתיד הבטחת הריבונות העבירו מסרים שונים לגבי גורלה החל מהקפאה זמנית ועד לביטולה המוחלט. כאשר נשאל נתניהו על כך, ראש הממשלה ציין כי מדובר בדחייה במטרה למצות את תהליך החתימה על הסכם השלום ומתן הזדמנויות למדינות נוספות במזרח התיכון להצטרף. זהו כאמור שינוי מבורך שמשרת את האינטרסים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים של ישראל, בעיקר בהקשר האיראני ומבחינת פתיחת שווקים לתעשיות הביטחוניות שכעת יפעלו באזור ביתר שאת. למרות כל זאת חשוב לומר כי הבטחת ביטחון ישראל על ידי החלת ריבונות בבקעת הירדן ועל ההתיישבות ביהודה ושומרון עולה לאין שיעור בחשיבותה לטווח ארוך מכל ההישגים הללו, ולכן יש לוודא שאכן מדובר בדחייה ולא בביטול המהלך בפועל.
בהקשר זה ניתן להתייחס לשני תרחישים אפשריים. הראשון הוא זה בו הנשיא טראמפ זוכה בנובמבר לכהונה שנייה וחלון ההזדמנויות להחלת ריבונות ממשיך להתקיים. בתסריט השני טראמפ מפסיד בבחירות, ובמקרה זה ישראל חייבת להשיג הסכמה לפיה החלת ריבונות תתבצע בכל מקרה ותחת כל ממשל. אם לא נצליח להגיע להסכמה כזו עם האמריקנים, כל מאמציו של נתניהו לבלום את תוכנית אובמה ולבנות מדיניות אמריקנית ששמה את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות ירדו לטמיון, ואנו נמצא עצמנו שוב בעתיד מתמודדים מול איום קיומי כפועל יוצא מנסיגות מופקרות.
המציאות כבר השתנתה. הבחירה אינה בין ריבונות לסטטוס-קוו אלא בין ריבונות להידרדרות חמורה ונסיגות. אני בטוח כי ראש הממשלה מבין זאת היטב וכולי תקווה שגם הנשיא טראמפ מבין מה עומד פה על הפרק. תנועת 'הביטחוניסטים' תעשה כל שביכולתה לתקשר את הסוגיה לציבור ולהשפיע על המנהיגים לממש את הבטחתם, ולהחיל ריבונות בחודשים הקרובים בהתאם להתפתחויות. עתיד ילדינו וביטחונם תלוי בזה.
תא"ל (במיל') אמיר אביבי הוא מנכ"ל תנועת 'הביטחוניסטים'. שירת כסגן מבקר מערכת הביטחון, מפקד בית הספר להנדסה צבאית ומפקד חטיבת שגיא. תנועת 'הביטחוניסטים' בראשה הוא עומד מונה למעלה מאלף קצינים, מפקדים בכירים ולוחמים.
כחול לבן חתרו כל הזמן נגד תכנית טראמפ במגעים שניהלו עם האמריקאים. טפטפו כל העת נגד תכנית טראמפ. הסבירו לאמריקאים שאין זה כל כך חשוב ליהודים החלטת הרבונות. לטפטוף ללא הפסקה יש השפעה. מלכתחילה היה ברור לנתניהו שאין החלת רבונות ללא הסכמת האמריקאים. נתניהו חשב שאין זה נכון להחיל רבונות ללא הסכמה אמריקאית. היה נראה שיש הסכמה. והייתה גם חתרנות מימין נגד התכנית מצד חלק מעסקני יש"ע, הצירוף של עסקני יש"ע עם אנשי כחול לבן הביא לנסיגה האמריקאית מתכניתם. לא היה בכוחו של נתניהו למנוע את השינוי הזה. בנתון של היום, כשאין תמיכה אמריקאית, נתניהו לא ילך על רבונות. הביטחוניסטים צריכים לחפש דרך ליצור קשר עם אמריקאים כמשקל נגד להשפעה של כחול לבן.
זה הוא בפרוש לא הסכם שלום תמורת שלום, הרי הטענה היא שביטלו את הריבונות בשביל השלום הזה, אז מאיפה ממציאים את הסתירה הזו?
איזה שטח מסרנו?
נקודת ההנחה שחייבים ריבונות על ישע וזה מין ערך עליון זה פשוט נורא.