סודהסטרים נגד ההסתדרות: צעד ראשון בדרך לשבירת מונופול הייצוג

פסק דין חדש ותקדימי שהתקבל בשבוע שעבר בבית הדין לעבודה בבאר-שבע, קבע כי ההסתדרות היא האחראית לאבדן היציגות בחברת 'סודהסטרים' ולא החברה עצמה, וכי ההתנהגות האלימה והמשפילה מצד נציגי ההסתדרות כלפי עובדי החברה היא שגרמה לביטולי חברות בוועד ולא פעילות המעסיק. עוד קבע בית הדין חובות חדשות של ארגון העובדים כלפי העובדים, וחובת תום לב מוגברת עקב העובדה שארגון עובדים יכול לייצג את כלל העובדים בהסכמת שליש מהם בלבד.

המשמעות האמיתית  מפסיקתה של השופטת יעל אנגלברג שֹהם היא הכרה מעשית ותקדימית בזכויותיהם של עובדים שאינם מעוניינים בייצוג ההסתדרות. לפי פסק הדין פורץ הדרך, פעילות ונקיטת עמדה של עובדים נגד יציגות ההסתדרות במקום עבודתם היא בחירה לגיטימית שאין לראות בה באופן אוטומטי כפעילות מטעם המעסיק. לראשונה בית הדין קובע יחס שווה לעובדים, בין אם הם פועלים בעד התאגדות או נגדה.

לפני כשבע שנים, שינה פסק דין פלאפון מושכלות יסוד בתהליכי התאגדות עובדים. עוד קודם לכן החוק אסר על פגיעה בעובדים על רקע התאגדות, אך פסק הדין הוסיף מגבלה נוספת וקבע שאסור למעסיק להביע את עמדתו ביחס אליה והיא עניין לעובדים בלבד. הרקע לפסק הדין הייתה פעילות אגרסיבית של חברת פלאפון נגד ועד העובדים שכללה החרמת רכבים ושידול מצד מנהלים לחתום על טפסי ביטול. בהקשר הזה, וכחלק ממגמה אידיאולוגית מתמשכת, בית הדין החל לראות בכל פעילות נגד התאגדות כפעילות שמכוונת מטעם המעסיק.

אם לא די בכך שנאסר על המעסיק להתערב בהליך ההתאגדות, נקבע כי המעסיק למעשה התערב כל עוד לא הוכח אחרת. לכן ברירת המחדל היא שעובדים הפועלים נגד התאגדות הם בהכרח שליחי ההנהלה שיש להתעלם מהם, אפילו במקרים בהם עובדים ביקשו להקים ארגון עובדים משלהם כמו בחברות מנורה ואמדוקס, וזכו לתמיכה רחבה יותר מזו של ההסתדרות. גם כאשר לא הוכחה כל התערבות מצד המעסיק, בית הדין ראה בפעילות ניסיון לא-מוצדק לסכל את ההתאגדות.

במהלך ארבע השנים האחרונות עסקנו בתנועת 'תחרות' בליווי עובדים רבים שאינם מעוניינים בייצוג הוועד, וניתן להעיד מניסיון כי מדובר בציד מכשפות. בכל ניסיון של עובדים להתארגן בדרך כלשהי מחוץ להסתדרות או להביע התנגדות לחברות אוטומטית בוועד, פעילי ההסתדרות מיד טוענים כי מדובר בפעילות מטעם ההנהלה, אפילו כשהם יודעים בבירור שמדובר בשקר.

זהו כלי אפקטיבי מבחינתם, שהרי טענה זו תקפה כל עוד לא הוכח אחרת. במקרים רבים בחר בית הדין להתעלם מטפסי ביטול החברות עליהם חתמו עובדים אם סבר שהייתה פעולה מצד המעסיק שעשויה לגרום להם לחתום. המשמעות היא שזכות העובדים לבטא את התנגדותם לייצוג ההסתדרות נשללה בפועל ככל שההסתדרות העלתה טענות להתערבות המעסיק. אלא אם המעסיק הצליח להוכיח שאין לו אחות כמובן, משימה כמעט בלתי אפשרית.

המצור על המפעל

מבחינה זו, ההחלטה מן השבוע שעבר מהווה תפנית בפסיקות בית הדין. במקרה של 'סודהסטרים', נציגי ההסתדרות פעלו באלימות ובגישה שלילית מהיום הראשון. על פי פסק הדין, יו"ר ועד העובדים שמינתה ההסתדרות היה בעל עבר פלילי של עבירות סמים ונראה כי ההתאגדות לוותה באלימות בתוך המפעל כשברקע מחלוקות עם עובדים שהתנגדו לייצוג ההסתדרות. ההסתדרות הצליחה להחתים שליש מהעובדים ולזכות ביציגות, אך זו אבדה במהרה.

עוד בטרם הספיקה ההנהלה לבדוק את היציגות, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה. לאחר מכן פרצה שביתה במהלכה נחסם שער הכניסה למפעל כאשר חברי ועד ועובדים שובתים מנעו בכוח הכנסת מזון לפועלים. בנוסף לקריאות וגינויים נגד עובדים שבחרו להיכנס ולעבוד, חברי ההסתדרות בדקו את תיקי העובדים כדי לוודא שלא הביעו עמם מזון, בעוד ההנהלה מנסה בדרכים שונות ומשונות להעביר אספקה לפועלים הנצורים. התקרית האלימה הזו הובילה למפנה משמעותי שגרם לעובדים רבים לבטל את חברותם בהסתדרות.

ההסתדרות מצדה האשימה את ההנהלה ברשימת הפרות שלטענתה הביאו לקץ ההתאגדות. בית הדין, שבמקרים אחרים היה נוהג לקבל ראיות נסיבתיות ביחס לפגיעה בהתאגדות, לא השתכנע במקרה הזה והסברי 'סודהסטרים' התקבלו ככאלה שדי בהם על מנת לשלול את טענות ההסתדרות. לראשונה נקבע כי פעולות שגויות של ההסתדרות יכולות להיות מקור אשמה רלוונטי לא פחות לאבדן היציגות מהתערבות המעסיק, ולכן לא סביר לראות בכל הבעת עמדה מצד עובדים ככזו המכוונת מן המעסיק.

משמעות ההחלטה התקדימית היא קביעה כי הלגיטימציה של עובדים שאינם מעוניינים בהתאגדות שווה לזו של אלה המעוניינים בה. לשם המחשה, אם בעבר מנהלים היו יכולים לפעול כחברי ועד בהסתדרות אך במקביל נאסר על מנהלים באותו דרג לפעול נגד ההתאגדות, הרי שפסק הדין הזה משנה את התמונה. מה שמותר להסתדרות ונציגיה מותר למתנגדים להתאגדות, ולהיפך, ועל המעסיק להישאר נייטרלי ולהימנע מפגיעה בחופש הביטוי של שני הצדדים.

המודל הדמוקרטי

בפעילות של תנועת 'תחרות' אנו עדים לתופעה בה מעסיקים פוגעים בזכות העובדים להביע דעה נגד התאגדות, מחשש שיואשמו בפגיעה בהתאגדות עצמה. כך קרה בחברת ביטוח ישיר למשל, שם ההנהלה אסרה על אחראי משמרת שאין להם אחריות ניהולית כלפי עובדים לפעול ולהתבטא נגד ייצוג ההסתדרות, בזמן שהיא עצמה התירה את ההיפך. מדובר בפגיעה בזכות העובדים לחופש ביטוי וחופש מהתאגדות, שהיא תוצאה של פסיקת בית הדין לעבודה בשנים האחרונות. במובן הזה, פסק דין 'סודהסטרים' מהווה מפנה יוצא דופן. במקרה של 'סודהסטרים', בית הדין קבע כי:

מדובר במפעל הכולל למעלה מאלף עובדים אשר כל אחד מהם זכאי לעמדה משלו וכשם שלמעסיק אסור להתערב ולהביע דעה בעניינים הנוגעים להצטרפות להתארגנות, כך אין הוא רשאי לומר דבר בעניין מהלכים של עובדים אשר מתנגדים להתארגנות".

עוד הוסיף בית הדין כי ההגנה על ארגון העובדים בשלב ההתאגדות הראשונית אין משמעותה "שקולו של העובד שאינו מאורגן לא יכול להישמע" או כי "כל התארגנות פנימית נפרדת [מזו של ההסתדרות] הופכת במחי יד לארגון מטען המעסיק". הסכנה בתפיסה כזו לפי פסק הדין היא "שאם תאמר כן, לעולם לא יוכל קולו של העובד הלא מאורגן להישמע ובכך אנו באים לידי פגיעה באוטונומיה ובזכות היסוד של העובד להתארגן או להימנע מהתארגנות".

ההסתדרות כבר הודיעה כי היא מתכוונת להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. בעבר ראינו לא פעם מקרים בהם בית הדין האזורי קיבל החלטות סבירות ומאוזנות שנהפכו על-ידי בית הדין הארצי באופן המשרת קו אידיאולוגי המקדש התאגדות בכל מחיר, ויש לקוות שהמפנה בגישת בית הדין האזורי יתבטא גם בפסיקת בית הדין הארצי. אך חשוב מכל – יש לזכור שאם רוצים לתת ביטוי אמיתי לרצון העובדים, על המחוקק לבטל את חוק השליש ולהשוות את ישראל למודל הדמוקרטי המקובל במדינות הנוקטות בשיטת ייצוג דומה. זו המלאכה שיש להתחיל בה, בלי להזדקק לפירורים של צדק מגוף אקטיביסטי ובעל רקורד בעייתי כמו בית הדין לעבודה.

אלון תובל הוא מנכ"ל ומייסד תנועת תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה, אשר פועלת לעדכון חקיקת התעסוקה למאה ה-21.