באמצעות תיאור שנות המאבק על הגז הטבעי, שר האנרגיה מצביע על רבים מן הקלקולים במערכת הפוליטית והמשפטית בישראל
מאז שהשמאל בישראל איבד את השלטון ב-1977, ולפיכך גם את ההגמוניה, הוא מנסה להחזיר את שניהם בכל דרך. אחת הדרכים היא השיטה בה חלק מנציגיו מרבים בשקרים, אמירת חצאי-אמיתות והוצאת דברים מהקשרם בשלל סוגיות, תוך האשמת הצד השני באותם דברים בדיוק. מתווה הגז והמאבק ההיסטרי סביבו הוא אחד ממקרי הבוחן עליו ניתן ליישם את האמור. לכן כאשר סיימתי לקרוא את ספרו של שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ 'הקרב על הגז' המגולל את סאגת שוק הגז הטבעי בישראל, לא ידעתי אם עלי להיות עצוב או מאושר.
שטייניץ מפרט בפני הקורא לא רק כיצד עיצבו הממשלות האחרונות את מדיניותן לגבי מרבצי הגז ואת התפקיד הקריטי של השר וראש הממשלה נתניהו בהתוויית המדיניות הזו, אלא גם כיצד התגבשה המדיניות בנושא הריכוזיות במשק. באופן כללי הוא מתאר דרך עיניו כשר האוצר וכשר האנרגיה את הלך הרוח של העשור (2020-2010) שהיה אולי המשמעותי ביותר לכלכלה הישראלית.
בהיעדר ספרות מקיפה על הנושא הרי שהספר עשוי לסייע לכל מי שרוצה להבין, ולו במעט, מספר סוגיות הקשורות לכלכלה ולפוליטיקה במערכות שמנהלות את חיינו: כיצד עובדים חלק מהפוליטיקאים, כיצד מתערב בית המשפט העליון בדברים לא לו, כיצד מתנהלת חלק מהתקשורת הישראלית, באילו שיטות משתמשים חלק מאלו המכונים "טייקונים" וכיצד פועלים חלק מהרגולטרים בארץ.
הציבור הישראלי מכיר את מרבית האירועים הנסקרים בספר אך ייחודו הוא בפרטים. שטייניץ מספר בהרחבה על השיחות הרבות בינו לבין שלל הגורמים המעורבים, ושופך עוד אור על התהליך שלא מעט כינו בתור "שחיתות" אך הסתבר בדיעבד כגאונות. חלק מהשיחות מצחיקות וחלקן מעציבות, והן חושפות את קלקולי שיטת הממשל והניהול הכלכלי של מדינת ישראל, יחד עם הלך המחשבה של חלק מהציבור. לכל אורך הספר מפריך שטייניץ עוד ועוד האשמות וטרוניות מכל הצדדים, לעיתים בהומור ולעיתים ברצינות, אך תמיד עם שפע מידע.
כמו לא מעט סוגיות הקשורות לפוליטיקה הישראלית, גם מתווה הגז הפך במידה רבה לעניין של מה שקרוי "פוזיציה", כלומר סוגיה בה העמדה לא נקבעת לפי התפיסה והאמונה האישית של אדם אלא בהתאם לשיוך למחנה הפוליטי. שטייניץ מביא מספר דוגמאות של פוליטיקאים משמאל שחשבו שהמתווה סביר אך לאחר מכן פעלו נגדו באמצעים שונים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מי שהיה אז יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג שאמר לשטייניץ: "יובלי, אתה עושה את הדבר הנכון", אך הוא וחברו מנואל טרכטנברג חששו ממה שהם כינו "משטרת המחשבות של שלי (יחימוביץ') ושל סתיו (שפיר)" – חברות כנסת שמשקפות את הרדיקליזציה שעברה הפוליטיקה בישראל.
בהקשר הזה משעשע לקרוא על אבי גבאי שאחת הסיבות להתפטרותו מהממשלה הייתה מתווה הגז, אך הוא בעצמו ביקש לעבוד אצל אותם טייקונים שלכאורה הרוויחו מהמתווה. אל לנו לשכוח: זאת הייתה תקופה בה הפופוליזם משמאל קיבל במה תקשורתית אינסופית במטרה להשפיע על דעת הקהל נגד הממשלה, ואין כמו גבאי להיות הסמל.
כדוגמה נוספת לסיקור התקשורתי המוטה מביא שטייניץ את סדרת הכתבות שערך בערוץ 10 מתן חודורוב, ממתנגדי המתווה, בהן ביקש לקחת את הולנד כדוגמא מקבילה לישראל בסוגיית המחיר המופקע לכאורה שאנו משלמים עבור הגז. חודורוב שאל מומחה הולנדי על העניין והוא השיב כי מדובר ב"מחיר סביר". "אז למה בהולנד סביר, ואצלנו כל כך יקר?" המשיך חודורוב, אלא שהוא שכח לשאול פרט חשוב אחר – כמה ? לאחר מכן התברר שבאותה עת המחיר ליחידת גז לצרכן בהולנד עמד על 9 דולרים ואילו בישראל על 5.5 דולרים בלבד.
https://www.facebook.com/107880425956459/videos/911139728963854
שטייניץ הוא דוקטור לפילוסופיה. בעברו היה פעיל ב'שלום עכשיו' ועבר לליכוד כאשר הבין עד כמה נוראיים הם הסכמי אוסלו. הוא נבחר לראשונה לכנסת ב-1999 וכיהן מאז בתפקידים בכירים. בספר הוא מנסה להסביר כי בנושא הגז בסך הכל הוא ביקש לנקוט בעמדות הגיוניות בתוך עולם חסר היגיון, ואת המשמעויות של הגישה הזאת.
כך למשל הוא מדגיש שוב ושוב עד כמה בית המשפט העליון מתערב בהחלטות לא לו ועד כמה פוטנציאל הנזק הזה הוא אדיר. במקביל אני למדים עד כמה חלק מהרגולטורים פועלים לעיתים בבורות או ברשלנות. תשומת לב רבה מוקדשת בהקשר הזה לדיויד גילה שהיה ממונה על ההגבלים העסקיים ולאורית פרקש-הכהן שהייתה יו"ר רשות החשמל. הרושם שנוצר מהתנהלותם מאוד מדאיג.
מקריאת הספר עולה לעתים עצב גדול על ההתנהלות במדינה אך הסוף בכל זאת שמח: למרות המכשולים ישראל הפכה למעצמה אנרגטית; למרות השקרים של מתנגדי מתווה הגז יחסינו הגיאו-אסטרטגיים השתנו ולטובה, הרבה הודות לאותו מתווה. במהלך הספר מביא שטייניץ לא מעט דיאלוגים לא נעימים עם ראש הממשלה אך בסופו של יום יש להודות שאם שטייניץ לא היה חותר אל המטרה בעיקשות ואם ראש הממשלה לא היה מקדם אותה, הרי שספק אם היינו במצב בו אנו נמצאים היום.
במערכת הפוליטית ידוע שטייניץ כדברן ללא הפסקה אך גם כלא-פוליטיקאי במובן שאיננו מוכן להתפשר על דברים החשובים לו. אחרי פרסום הספר בו הוא מביא בגילוי לב התנגחויות והתנצחויות עם חברי מפלגתו – ניתן להבין חלקית למה. אלא ששטייניץ לא פעל רק נגדם. למעשה, ועדת שישינסקי ומתווה הגז יחד עם העברת מסקנות ועדת הריכוזיות מראות כי שטייניץ פעל בהתאם לצו מצפונו נגד שורת גורמים אינטרסנטיים שפגעו באינטר הציבורים והלאומי. הספר הוא עדות מרתקת לכך.
ממליץ על הספרון, לא תגנוב, שערך הפילוסוף הימני אוהד קמין. בדקתי, אין בספריית האוניברסיטה העברית, יש בספריית האוניברסיטה הרוורד
לדעתי, כל המהומה סביב נתניהו מבויימת ומתוזמרת ע"מ להרחיק אותו ברגע שהכסף מהגז יכנס. השמאל לעולם לא יוותר על השליטה בכסף הזה ולכן אין לנתניהו סיכוי למשפט הוגן. אני טוענת את זה כבר חודשים רבים ולדעתי כאן טמונות כל התשובות לכל השאלות ולכל ההתלבטויות. התקשורת השמאלנית היא חלק מההצגה כי אותם אנשים יקבלו את חלקם ואף אחד כמובן לא ישמע על זה, דרך בונוסים, פרסים, עמותות, חברויות במועצות מנהלים, ושלל דרכים אחרות שבהן השמאל מתגמל את עצמו כבר שנים. תזכרו את זה כשמפרטים לכם בגועל מעושה ובזלזול את סוג הגלידה ששרה אוהבת לאכול…
אבל הכסף מהגז לא נכנס, דואפול תשובה- שברון חוגג ומחליט לשתמש בכוחו המונפוליסטי בכדי לסגור את השיבר לחברת החשמל מתמר, בגלל שבלוויתן המס יותר קטן להם, איך בדיוק אפשר לטעון שמתווה הגז עבד? אכן הוא האיץ את קבלת הרווחים, אבל הוא האיץ אותם עבור הטייקונים, כך דלק ושברון מקבלים בממוצע רווחיות של 4 מיליארד שקל בממוצע והציבור מקבל על "מסי טבע" מיליארד שקל כל שנה. ולפני הטענות על כך שאני שמלאני, אני מצביע ימינה.
אם שטייניץ את ששינסקי לא היו מפירים את ההסכמים עם משקיעי הגז לא היה פוצה פה ומצפף. וכבר לפני חמש שנים לויתן הייתה מזרימה גז. אבל הוא היפר את ההסכמים ולכן היה צורך במתווה גז חדש וכאן התחיל מחול השדים.
@progressive liberal
ימינה לא ימניים אלא סוס טרויאני של השמאל. נראה שגם אתה.
לו כל הפוליטיקאים בישראל היו בדמותו ובצלמו של שטייניץ ,היינו הופכים לאחת המדינות המשגשגות והעשירות בעולם.
הוא דוחף יותר את ישראל לכיוון של נחשלות מאשר לשגשוג. שגשוג יש רק במקום בו מכבדים הסכמים ואת זכות הקניין של הפרט
מיתוס מזויף. אין ממש כלום בשטייניץ הפוליטיקאי
שטייניץ הוא אחד מהפוליטיקאים היחידים שישרים בדרכם. יש לו תפיסת עולם ואמונות והוא פועל בהן מבלי לפחד מהתקשורת ושאר הגורמים. המשנה שלו סדורה, גם אם איני מסכים איתה בהכל.
בנוסף, הוא מהליברלים האמיתיים הבודדים בליכוד.
הוא לא ליברל, מי שמיפר הסכמים הוא לא ליברל אלא קרוב להיות קומוניסט. המדינה מעל הפרט
יובל שטייניץ אדם הגון אבל נאיבי וגם קצת צר אופקים.
מה שהוא לא מבין שהמלחמה נגד הגאז הייתה רק קרב אחד במלחמת אזרחים כוללת אבל סמויה וקרה שמתחוללת בארצות מפותחות (שבהן יש כרגע רוב של לבנים CAUCASIANS).
הקרב הנקודתי הזה במחמת האזרחים הוא קרב נגד דלקים פחמניים. הצד היוזם של מלחמת האזרחים (ההסבר בהמשךן למטה) מנסה בקרב זה לטרפד כל מקורות אנרגיה מעשיים (כמו דלקים פחמיים, אנרגיה גרעינית, אנרגיית היידרו) בטוענות שונות, והמטרה מבחינתם מקדשת את האמצעים – מותר לשקר – למשל, אנרגיה גרעינית לא פולטת פחמן דו חמצני אבל הלוחמים לא מקבלים אותה.
מבחינת יוזמי מלחמת האזרחים, ניצול משאבי הגאז של ישראל הוא מוקצה מחמת מיאוס (ואפילו "יהרג ובל יעבור") בגלל שניצול הגאז (א) יפלוט פחמן דו חמצני ו-(ב) יחזק ללא שעור את מדינת ישראל כלכלית, אותם הם שואפים להחריב (אם משהו חושב שאני משוגע, אנא המשיכו לקרוא).
יוזמי מלחמת האזרחים הקרה ניסו כל ערוץ לחסום את ניצול המשאב – שכנועים סביבתיים, קינאה ל"טייקונים", חבלה משפטית וכו'. הספר של שטייניץ מזכיר את דייויד גילה המתיוון (לא נאה לו "דוד", הוא "דייויד") שבתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים לכאורה הסכים למתווה הגאז ואח"כ התנגד. להזכירכם, אובמה "לכאורה" אישר את ה-KEYSTONE-XL ואח"כ חנק אותו לאט לאט ובשקט כי היה קשה "להרוג" פרוייקט שהיה יוצר מאפס עשרות אלפי מקומות עבודה עם שכר מאוד גבוה. לדעתי לגילה לא הייתה שום כוונה להסכים בסוף אלא רק לחבל בגאז. כך גם אורית פרקש-כהן, בוגרת קרן ווקסנר, הקרן המסוכנת ביותר לישראל (והיות שדייויד גילה עשה תארים באונ' הארווארד, ייתכן מאוד ויש לו זיקה לקרן נחשית זו, אף שהוא לא מוזכר מבין הבוג(ד)רים שלה.)
זה נאיבי לחשוב שהתנגדותה של שלי יחימוביץ' ואחרים הייתה בגלל הטייקונים ומחירי הגאז הגבוהים לטענתם. המרצע יצא מהשק כאשר היא הודתה שהיא רוצה "להשאיר את הגאז באדמה".
זה הקרב, מה היא המלחמה?
לדעתי, מזה כמאה שנה, בארצות המערב שבהם יש (עדיין) רוב ללבנים (CAUCASIANS), יש מיעוט לא מבוטל (רעיוני, לא אתני, דווקא מיעוט זה הוא למעשה לבן לחלוטין) שרוצה לשנות את החברה בצורה קיצונית ולהיתבטל כרוב לבן. בלא לומר זאת באופן חד משמעי, מיעוט זה נמשך לרעיונות כמו הקומוניזם, CRITICAL RACE THEORY ו-ETHNO-SUICIDALISM ומטרתו לסיים את הדומיננטיות של הגזע הלבן והתרבות היהודו-נוצרית ע"י מהילה של חברות לבנות והעברת השלטון לגורמים מתרבויות לא מערביות.
רק ע"י הסבר כזה (כלומר אובדנות של מיעוט לבן או בקרה של ישראל, של יהודים) ניתן להסביר את העמדות של אנשים שלכאורה מתנהגים בצורה שמנוגדת לטובתם בטווח הארוך כמו תמיכה במחבלים, סרוב לנצל משאבי טבע, התעקשות להקל על אנשים מתרבויות לא תואמות לבוא ולקבל סעד במדינתם וכו'.
חבל שבצרות אופקים שרואה רק את ישראל, אנשים לא מפנימים שזו תופעה עולמית (בעולם של ארצות CAUCASIANS)!
הרוב השפוי אינו רואה ולא מבין שהמיעוט הרעיוני הזה מנהל מלחמת אזרחים קרה להחרבת ביתם הם, כי קשה עד בלתי אפשרי להסביר מדיניות שלכאורה מנוגדת לטובתם האישית של אלה הדוגלים בה, כי אנשים נורמאליים לא נחשדים באובדנות.
חלק מהשפויים, מבלי להבין לגמרי את חומרת המצב ומבלי לראות את מלחמת האזרחים הקרה, קוראים למיעוט הזה "השמאל".
בהפרת ההסכמים עם המשקיעים הוא שיחק לידי השמאל. ישנם השלכות חמורות נוספות להתנהלות של שטייניץ יחד עם הרגולטור. נזכיר שמאז מסקנות ששינסקי, לא בוצע גם קידוח ימי אחד נוסף למרות המאמצים של הממשלה לשווק רשיונות קידוח חדשים. שטייניץ החריב במו ידיו את ההישג האדיר ביותר בתולדות המדינה של היוזמה הפרטית, קידוח לוויתן. אדם אחד ונזק עצום כל כך. המדינה הכריזה וקבלה חותמת הכשר של השופטת הדגולה נאור שהיא רשאית עקרונית ערכית ומעשית להפר כל הסכם אם נראה לה לעשות כך. מי יחתום על הסכם נוסף עם מדינת גזל כזו?
תפקידו של שטייניץ בפרשת הגז היה רב תהפוכות. למציאת הגז הוא לא תרם דבר, וכל הפרוייקט נוצר בזכות תעוזתם של נובל אנרג'י, המשקיעים הישראלים העצמאים וחברת דלק בראשותו של יצחק תשובה. היזמים התגברו על מכשולים רבים, ובראשם: רמאות הגז המצרית שהונהגה על ידי כנופיית פרס, מימן ונוביק – שניסו בכל אמצעי למנוע את הקידוחים במים הכלכליים של מדינת ישראל. זאת כדי ליצור מונופול גז מצרי שהם ייהנו מחלק מרווחיו.
לאחר מציאת תמר ולויתן פתחה גב' יחימוביץ' במסע תעמולה נבזי ושקרי כנגד יזמי הגז שסיכנו את כספם בקידוחים שהסיכון בהם היה רב, כיוון שעד אז מעולם לא נמצא גז באגן המזרחי של הים התיכון בעומק שכזה. בתחילה השיב שטייניץ ליחימוביץ' שמדינת ישראל אינה מפירה הסכמים ולכן אין בדעתו לפעול כנגד היזמים. לאחר מספר שבועות ולאחר שגורמים הקשורים בנמרוד נוביק, עיתון הארץ דה מרקר והשמאל בכללותו הסבירו לו את התועלת הפוליטית האישית שתצמח לו מרדיפת יזמים הנחשבים בעיני הציבור כעשירים, שינה שטייניץ את עמדתו, והוא שהביא את הקומוניסט ששינסקי לנסח את הדו"ח ששטייניץ קבע את מסקנותיו מראש. בדיון בין יזמי הגז לשטייניץ דחה שטייניץ כל הצעת פשרה שהיתה מסיימת את הפרשה במהירות ובהסמת הצדדים. כל מטרתו היתה רווח פוליטי, מתוך מטרה – עד כמה שהדבר יישמע היום תלוש מהמציאות – להגיע אל לשכת ראש הממשלה.
לאחר מסקנות ששינסקי החל הסמול לתקוף את מיזם הגז בתרוץ של מונופול. מטרתו האמיתית של השמאל היתה להחליש את מדינת ישראל במשא ומתן הדמיוני אל מול כנופיית רמאללה. חברת הכנסת יחימוביץ' רתמה למאבק את יושב ראש ועדת הכלכלה הפרופסור ברוורמן, וכמובן את שונאי ישראל בעיתון הידוע לשמצה. כתוצאה מלחצים אלה הפר הממונה על ההגבלים העסקיים הסכמים שהוא עצמו הגיע אליהם עם נציגי החברות, וקבע שמיזם הגז הוא מונופול בלתי חוקי. קביעה זו והמאבק שבו עמד הפעם שטייניץ לצד היזמים, הסתיים בניסוח מתווה הגז, אשר בסופו של דבר החל לפעול באיחור של כ 6-7 שנים.
בשנת 2014 התמוטטו מחירי האנרגיה בעולם וחוזים שעמדו להיחתם עם חברת רויאל דאץ', מפעילת מתקני ההנזלה במצרים, לא יצאו לפועל, וכל זאת בגלל פעולתו הנמהרת של דוד גילה אשר הושפע ממסע התעמולה של השמאל. מדינת ישראל והחברות הפסידו עשרות מיליארדים של דולרים בגלל המאבק המטופש שניהלו זרועות התקשורת והחוגים המקורבים ליחמוביץ' כנגד הפרויקט. מילה לא נכתבה בתקשורת על החבלה בהכנסותיה ובאינטרסים של מדינת ישראל כתוצאה ממאבק מיותר זה. שוב אדגיש, שבשלב זה פעל השר שטייניץ בצורה המתחייבת מתפקידו כשר האנרגיה.
אולם המורשת שמשאיר שטייניץ אחריו היא – רשות להפר הסכמים על ידי מדינת ישראל ורדיפה חסרת מעצורים של יזמים במגזר הפרטי. מורשת זו לא היתה בלעדית לשר שטייניץ והצטרפו אליה בשמחה כנסת ישראל ובית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. את השפעת הפעולה הנפשעת שבצעו זרועות השלטון, כולל הזרוע המשפטית, ביזמים עצמאיים שסיכנו את כספם והביאו למדינה עצמאות אנרגטית, יוכלו רק היסטוריונים להעריך בעתיד.
שמעון הזקן ידידי היקר
למרות ההפרה הבוטה של הבטחות המדינה ל NBL שברון נכנסה לעיסקה עם דלק שמחייבת אמון עסקי כל שהוא ברגולטור הישראלי, מנסיוני בתחומים אחרים האמרקאים כרמאים עסקיים סדרתיים מבינים את שטיניץ במקרה הזה. שטיניץ בספר מקדיש הרבה לנושא זה של "הרטרואקיביות במיסוי" כולל דוגמאות על התנהגות האמריקאים באלסקה בצורה דומה.
הדוב הקשיש
אני אישה בת תשעים וחצי קראתי את הספר בנשימה עצורה. לאהפסקתי יום ולילה עד שגמרתי. אני הייתי עדה כול השנים בנעשה בפוליטיקה אבל על בול הפרטים הקטנים כמו שיובל מתאר בספר זה פשוט מחריד ומזעזה אבל עדיין לאעבדה התקווה עד שיש לישראל בנים כמו יובל שייניץ ובנימין נתניהו. וכול האנשים הטובים שהלכו אתם.
יכול להיות שאני נשמעת מעט פטטית אבל זאת הרגשתי. ספר חובה לכול ישראלי שהדמוקרטיה והמדינה יקרות לו. יישר כוח יובל ויישר כוח ביבי. ספר כתוב בכשרון רב בהמון הומור לעתים סרקסטי נפלא!!!!!!!
זהבה אדר מעלה אדומים