הקלטות מנדלבליט שנחשפו אמש הן השיא בתהליך רדיפה פוליטית שחצה כל גבול דמוקרטי. עכשיו הזמן והחובה לתקן
יועץ משפטי שנסחט על ידי פרקליט מדינה כחלק משיטה מכוונת, משנה לפרקליט שתופרת תיקים בתפרים גסים במיוחד בזמן שהיא עצמה מודה בעבירות, משטרה שדורסת נחקרים ומטייחת – וזה רק מה שנחשף בשבועות האחרונים. כל הפרשות המדהימות האלה אשר במדינה מתוקנת היו מרעידות אמות סיפים ומובילות לזעזועים יסודיים במערכת אכיפת החוק, כאן מתקבלות בזעזוע קצר ונשכחות עד לחשיפה הבאה.
בכל מדינה מתוקנת, הקלטות כמו שנחשפו אמש בחדשות 12 בהן היועמ"ש מנדלבליט מאשר בקולו כי נסחט על ידי פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, היו המסמר האחרון במפעל הסחיטה שנפתח בפרקליטות ובמשטרה, יום כיפורים משפטי. ועדות חקירה היו קמות, כתבי אישום היו מוגשים, פרקליטים היו מודחים וכמובן שהתיקים התפורים עליהם ניצחו היו מבוטלים לאלתר.
https://www.youtube.com/watch?v=5HesCw2yq5s&t=235s&ab_channel=AmirLevi
אלא שבישראל, במשך שנים אותם תופרים ממש (והמגוננים עליהם בתקשורת ומשמאל) מספרים לנו שכל מילת ביקורת או ניסיון להטיל פיקוח מינימלי על מערכת החוק הם צעדים במדרון החלקלק לקץ הדמוקרטיה והתערבות פוליטית פסולה במלאכת הקודש של "שומרי הסף".
לתפיסת חסידי המערכת, פיקוח של פוליטיקאים על מערכת המשפט הוא דבר השייך למדינות מושחתות שם שלטון החוק הוא המלצה ורדיפה פוליטית היא דבר שבשגרה. אלא שכפי שהולך ומתגלה עם כל יום ועם כל חשיפה – תיקי נתניהו היו מראשיתם פרויקט פוליטי מובהק, בדיוק כזה המאפיין משטרים אפלים בהם חקירות משמשות לחיסול חשבונות ואתה אשם עד שתוכח חפותך.
גבול מטושטש
העיתונאי האמריקני לי סמית' המתעד את עומק השחיתות בממשל אובמה ואת המזימה שנרקחה נגד הנשיא טראמפ (סרט המבוסס על ספרו בעניין יוצא לאקרנים ממש בימים אלה), פרסם בשבוע שעבר, לאחר חשיפת מסמכים נוספת שהוכיחה את הקנוניה, מאמר בו תהה האם ארה"ב נמצאת "צעד נוסף לקראת עריצות".
יתכן כי סמית' רמז בכותרתו ליצירה המכוננת מאת פרידריך האייק בה פירט את 'הדרך לשעבוד', ובכל מקרה קווי הדמיון בין האזהרות הם רבים ומטרידים. האייק התריע כבר בשנת 1944 מפני התוצאות של השתלטות ממשלתית מלאה על הכלכלה דרך תכנון מרכזי המובילה בהכרח לעריצות, ובדומה ניתן להחיל אותה אבחנה גם על תוצאות השתלטות הפקידים על שלטון החוק ומשם על הדמוקרטיה כולה.
בדומה מאוד לארה"ב, גם במסגרת פרויקט נתניהו מערכת החוק גייסה את כוחה הממסדי כדי לרדוף ולהפליל נבחר ציבור, תוך שהיא רומסת את ההליך הדמוקרטי וכל הליך פלילי מוכר. כאשר קלקוליה החלו להיחשף, היא שוב השתמשה בכוחה כדי להגן על הבכירים שנתנו אור ירוק לתפירה והובילו אותה. כמו שם גם כאן, בלהט הרדיפה הפוליטית ראשי מערכת החוק גררו מדינה שלמה למחוזות הרחוקים ביותר משלטון חוק אמיתי וייסדו למעשה רודנות פקידותית ומשפטנית.
המהלך הזה הושלם בתנועת מלקחיים סבלנית ומתוחכמת. הצעד הראשון בדרך לשעבוד היה השמת כל החלטה שמקבלים נבחרי הציבור בתוקף סמכותם תחת זכוכית המגדלת הפלילית ושפיטתו באמות מידה משפטיות. החל ממינוי בכירים ועד לפעולה הבסיסית ביותר של חקיקה או ביצוע – הגבול בין התנהגות עבריינית לבין כל התנהגות אחרת טושטש לחלוטין, והחקירה והתביעה החליפו את שיפוט הציבור ואת קולו בקלפי.
מן הרגע שהושלם הליך הפליליזציה בפוליטיקה ובחיים הציבוריים בכלל, הקפיצה לשימוש בחקירות כנשק פוליטי קצרה מאוד, ובשעיטה לשם נפגעות זכויות האזרח של אנשים חפים מפשע וגבולות ההליך התקין נפרצים שוב ושוב. כך הפכו משפטנים ופקידים לאנשים החזקים במדינה ולמעשה השליטים הבלעדיים בה, מי שבידם מצד אחד הכוח להחליט על חקירות ואישומים וכפועל יוצא גם על גורל נבחרי הציבור, ומצד שני חסינים מכל ביקורת וחופשיים לנצל את כוחם לרעה.
קצה הקרחון
אדם זר שהיה בוחן את כותרות העיתונים משלוש או ארבע השנים האחרונות, היה עלול לחשוב שבמדינה הקטנה הזו לא קורה שום דבר אחר חוץ מחקירות משטרה והליכים משפטיים. יועצים ופרקליטים שאמורים לפעול מאחורי הקלעים ולבצע עבודה משרדית אפורה, הפכו לפנים המוכרות והמדוברות ביותר בציבור. כדי לפרט כאן את שורת הסקנדלים והמחדלים שנחשפו בהתנהלות המערכת יידרש אתר שלם, וגם זה יהיה כנראה רק קצה הקרחון.
אך בניגוד לנבואות הזעם הדמגוגיות על מות הדמוקרטיה מפי מי שמחסלים אותה בעצמם, הדרך לשעבוד המשפטי יכולה להוות מדרון חלקלק מסוכן באמת. לאחר שנפרצו הגבולות בכל הנוגע להליך תקין, מי שמריע היום להאשמות מגמתיות נגד יריבו הפוליטי מתוך אינטרס רגעי, עלול למצוא עצמו מחר נרדף רק בשל דעתו, נתון לחסדי פקידים וחסר יכולת לקדם מדיניות. זו הסכנה האמיתית לדמוקרטיה ולשלטון החוק.
עם כל זאת, אין לבטל את חלקם של נבחרי הציבור במחדל. כאשר חברי כנסת ושרים עומדים מנגד ולא מבצעים את אחריותם לתקן, טבעי שגורמים אחרים ימלאו את הריק ויחליפו למעשה את הליך קבלת ההחלטות הדמוקרטי. ככל שהמחוקקים יגלו חולשה כך שלטון הפקידים יתחזק, שלטון שמנעמיו כה מפתים עד שכל ניסיון מהוסס להפוך את המשוואה נתקל בתגובה המוכרת של גילדה השומרת בקנאות על כוחה. וכך, במסגרת הרצון לשמור על ממלכתיות, להימנע ממראית עין של התערבות או פשוט מתוך חשש – נבחרי הציבור שלנו דווקא עודדו את תופעת החקירות הפוליטיות שהופנתה נגדם, השליכו את קולנו לפח והעניקו במו ידיהם חסינות לראשי הרודפים.
כעת מוטלת האחריות על השרים וחברי הכנסת ללחוץ בחוזקה על הבלמים בטרם ישראל תעבור את נקודת האל-חזור בדרך לשעבוד. מעבר לביטול מיידי של תיקי נתניהו התפורים, עליהם לדרוש ולהוביל, בדומה לארה"ב, חקירה וחשיפה מלאה של כל המסמכים או ההקלטות שתיתן תמונה מלאה של השערורייה. רק כך יהיה אפשר להתחיל לתקן את העיוותים האנטי-דמוקרטיים ולדבר על שיקום אמון הציבור. הדרך היחידה להתמודד עם מפלצת הפקידים היא לדרוש ממנה דין וחשבון, ממנה ומכל מי שהוביל אותנו בדרך לשעבוד.
מי קובע אם מנדלבליט במצב של "נבצרות מהותית"?
ממלא מקום פרקליט המדינה מנדלבליט.
הפרונקל המפלצתי קרוב לפיצוץ. יש לצפות לריקושטים ורסיסים ….
לא ישתנה עד שאנחנו הימנים נצביע בהתאם.
אף פוליטיקאי לא יתעמת מיוזמתו עם פרקליטות מושחתת. רק כשהציבור הימני ידרוש ויתגמל בעקביות ולאורך שנים פוליטיקאים ימנים שיתעמתו וינסו לשנות את המערכת, יש סיכוי לשינוי אמתי.
אם זה יקרה, וזה אם גדול, זה יקח הרבה שנים.
יש לנו סבלנות, 2000 שנה בגלןת, נחכה כמה שנים לשינוי בפרקליטות ובמערכת המשפט 🙂
נחכה = נביא
וזו הסיבה העיקרית, מדוע מדינה דיקטטורית נקראת גם מדינת משטרה ולא משהו אחר.
בכל מקום, הסמול ביצע "חקירות" ו"משפטים" על מנת "להגן על הציבור" ובכל מקום ב"מגינים" סיימו (או כבר היו) כדיקטטורים ורוצחי המונים.
ברור שמי שאינו נזהר מ"הכיפות הזרוקות" לענפיהם, מקבל את מה שמגיע לו.
אם הימין חפץ חיים עליו להקיא אותם מתוכו כמה שיותר מהר.
הם כמו השמאל המשיחי רק הרבה יותר גרוע, בעיקר בגלל שהם אך ורק חיקוי.
מי אמר אני ולא קיבל ? : אליקים רובינשטיין, ניל הנדל, רפאל יעקובי, שי ניצן, אביחי מנדלבליט, מומי למברגר, יהושע למברגר, רז ניזרי, וכו'…………………………………………
לתפארת "הכיפות הזרוקות"
כולם "אנשי מקצוע" [תנחשו לבד איזה מקצוע…]
כל הפקידות שהייתה מעורבת בפרשת הרפז, בעצירת המפגינים בזמן ההתנתקות, בתפירת התיקים לנתניהו ובהטלת צווי איסור פרסום צריכה ללכת הביתה. זאת צריכה להיות נקודת המוצא. השלב הבא צריך להיות הקמת וועדת חקירה פרלמנטרית שבה נבחרי הציבור יעלו את השאלות, והנחקרים יצטרכו לענות עליהן בשידור חי, ללא פרשנויות, ללא פרסומות וללא כיתוביות הסבר!
לא הביתה, לבית סוהר
הפלונטר של הצבור הימני הוא: שריו וחברי הכנסת, להוציא בודדים שפותחים פה וקובלים על הרשעה,
אינם רוצים/מסוגלים לעשות את עבודת הטהור הנדרשת..לפיכך מצביעי הימין נמצאים במלכוד.
כל הכבוד לעתונאים האמיצים ש"מחרפים נפשם" להוציא את האמת לאור מהמחשכים בה היא מצויה,אך לצערנו שוב ושוב אנו רואים כי כל ראיית זהב ואפילו מה שנראה כאקדח מעשן , נותר מיותם, כי אין בקרב נבחרי הצבור של הימין, אחד שעז לעשות בו שימוש מעשי ראוי ,לשינוי המצב…..
הבעיה האמיתית היא שכל חברי כנופיית שלטון החוק חושבים באמת שהם בסדר.
כלומר המערכת שלהם, נועדה לשרת אותם, וכל התככים שלהם זה צדק מוחלט.
תחברו לזה את אובדן הבושה ויובן מודע שום דבר לא מזיז להם.
מכיוון ששום דבר לא מזיז להם צריך להזיז אותם, אולי לבית הסוהר.
השאלה היא רק איך עושים את זה
הכל נכון, אך קשה להיות אופטימי ולא נראה באופק סיכוי לבלום את ההדרדרות להרס הדמוקרטיה ע"י כנופיות שלטון החוק. הממשלה לגמרי לא מתפקדת,והיא חצויה לחלוטין. גם בתקופות שלטון ימין מובהקות פוליטיקאים חסרי חוליות – ובראשם נתניהו, פחדו להתעמת מול המערכת וכלל לא ניסו ולשנות. היה הרבה יותר קל למסור את מפתחות השלטון לעריצים בגלימות. ודווקא עכשיו נראה לך שיקום הגיבור עם הכוח והחזון לעשות את מה שנחוץ? מי? מאיפה?
נתניהו היחיד שהעז להתמודד עם המערכת ולכן הרי נפתחו החקירות נגדו. זה החל כשהיה היחיד מול כולם שביקש את סגירת ערוץ 10 ששקע בחובות והקים עליו את מילצ'ן הבעלים של ערוץ 10. כל אלה שמסביב עמדו לצידו של ערוץ 10 מתוך חנופה לערוץ וחשבונות של כדאיות. נתניהו לבד לא יכול לשנות, מסביבו אין אנשים עם תפיסת עולם חופשית, הם בכלל לא מבינים את המשמעות האמיתית של כלכלה חופשית, כל אחד חברתי ודואג לסקטור אחר, כל אחד מבקש לבזבז את כספי האנשים על מטרה נעלה בעיניו זו או אחרת. הוא היחיד שניסה לבטל את התאגיד המונופוליסטי והקים עליו את כל עובדי התאגיד. היחיד שהבין גם הוא את רעיונות הכלכלה החופשית היה פייגלין אלא שבמקום להתרכז בנושא החל להתמקד בבית המקדש ובסוף לא מצא את מקומו בליכוד. חבל. בתניהו בלבד גלומה התקווה לחופש כלכלי במדינת ישראל. כך גם השינוי בשיטת הבחירה לעליון. היה לנו את שקד וראינו איזה הרס הביאה עמה. נתניהו הוא תקוות שוחרי החופש במדינת ישראל למרות האכזבות לפעמים, כי עדיין הוא לבד.
הכל עניין של משילות פשוטה וגיבוש רוב קואליציוני שיאפשר אחת ולתמיד את הסדרת מערכת אכיפת החוק מהמשטרה עבור דרך הפרקליטות וכלה בבית המשפט העליון. זה אפשרי רק ע"י חקיקת יסוד כפי שמציע יורם שפטל לאחר בחירות בהן יהיה רוב ימני מוצק בכנסת.
עד היום לא היה רוב כזה (תמיד היו אידיוטים שימושיים כמו כחלון) וגם לא היתה מספיק מוטיבציה כיוון שהשתוללות הפרקליטות ובגץ התפתחה בהדרגה והרדימה את יצר הקיום של הפוליטיקאים עד למצב הבלתי נסבל הנוכחי. לכן הבחירות הבאות הן קריטיות ומהוות סיכוי אחרון לפני שילטון מוחלט של הפקידים והשופטים לעצירת הכאוס.
איזה "חוק שפטל"? פעם אחר פעם, בוגדים ו/או אידיוטים שימושיים מנסים להחליק מתחת לשטיח את "פיסקת ההתבגדות", במקום חוק שפטל בניסיונם לקבע ("ב" סגולה) לעולמים את הההשתלטות של הדיקטטורים בגלימות.
והכבשים פועות.