שעת נעילה: כל המספרים מהמרוץ הצמוד לנשיאות

בבוקר יום רביעי, ה–7 בנובמבר 1984, חזרתי לבית הספר מחופשה בבית. הרדיו דלק כרגיל ברכב של אבא ובחדשות דיווחו על ניצחונו המוחץ של רונלד רייגן בהתמודדות לכהונה השנייה כנשיא ארה"ב מול אחד נשכח, וולטר מונדייל. כתבת הצבע השמיעה הקלטה שנותרה פעילה במענה הטלפוני של מטה הבחירות של המפלגה הדמוקרטית, קול נשי שחוזר בלופ על המשפט תוך הטעמת המילים, כמעט באקסטזה:

!Walter Mondail, WE'RE GONNA WIN

כך, שוב ושוב, עד לניתוק. הסקרים לא נתנו למונדייל סיכוי – וצדקו: רייגן רמס אותו בפער ארצי של 18%.

בשנת 2016, טרם הבחירות, פורסם כאן באתר 'מידה' ניתוח שצפה לטראמפ ניצחון. את הניתוח ביססתי בעיקר על מדידות ביצועי המועמדים במנועי חיפוש ומדיה חברתית, תוך ניסיון להתחקות אחר הסנטימנט והאפקטיביות שבה הצליח כל קמפיין להחדיר את מסריו. הניתוח היה בוסרי ועשה שימוש בתולי בכלים זמינים לכל. למרות החורים במתודולוגיה והקושי לבסס את המסקנות על מסד כמותי – הניתוח הראה קלע למטרה והראה פוטנציאל להעמקה ולשיפור.

בחירות 2020 דרמטיות לא פחות. כל תוצאה תשבור תקדימים ותפורר הנחות יסוד וקונספציות. טראמפ הוא נשיא מכהן ומהעמדה הזו קל יותר להבטיח את הזכייה באופן היסטורי. מולו ניצב סגנו לשעבר של הנשיא אובמה כאשר מעל הכל מרחפת רוחה הרעה של מגיפת הקורונה שפגעה בארה"ב קשות. בהשוואה לסקרי 2016, היתרון שמסתמן לביידן גדול יותר – הוא מוביל ביותר אחוזים בסקרים הכלל ארציים, מאיים על מעמדם של הרפובליקנים בטקסס ומוביל במדינות קריטיות להבטחת נצחון טראמפ כאשר החשובה שבהן היא פנסילבניה בה זכה ב-2016. התחזיות מנבאות לטראמפ מפלה באחוזים גבוהים. האם ייתכן שהסקרים מדייקים הפעם, לא רק בטוחי הסטייה אלא בעצם ניבוי התוצאה?

במאמר שלהלן אבחן את הנושא תוך שימוש בכלים חיצוניים לסקרים בניסיון לאתר סימנים שבכוחם לחזק או להחליש את תמונת המצב המוצגת על ידי רוב מוחלט של הסוקרים. בניגוד לבחינה שערכתי ב–2016, נצלול פנימה גם לסקרים עצמם וננסה להבין את האופן שבו הם פועלים, ננקה את רעשי הרקע מתוך כוונה להבין אם המרוץ צמוד או שאכן הפער בלתי ניתן לצמצום הלכה למעשה. עוד ננסה להתחקות אחר הקשיים והעיוותים האפשריים מולם עומדים הסוקרים. בהמשך נבחן פרמטרים שונים בהיקפי החשיפה התקשורתית ככל שהדבר אפשרי ומדיד באמצעות ניתוח תנועה במנועי חיפוש ומדיה חברתית. בשל קוצר היריעה, הושארו ניתוחים רבים מספור בנושא מחוץ לתמונה והם יוצגו בתמצית כמסקנות.

סקרים וסיקור תקשורתי הם כלים חיוניים בדמוקרטיה בתקופת בחירות, ובכוחם להמריץ השתתפות במשחק הדמוקרטי או לדכאו. מן הטעם הזה אני רואה חשיבות לקיומו של ניתוח הקורא תיגר על המוסכמות – לא כמאמר פרשנות על התוצאות בראייה לאחור – אלא כניסיון לבחון את המציאות לפני פרסום התוצאות מאותה נקודת מבט.

האם יש לטראמפ סיכוי?

האם לנוכח הסקרים הבעייתיים מבחינת הנשיא המכהן והתחזיות הכמעט–חד משמעיות, יש לטראמפ בכלל סיכוי? המאמר הזה הוא ניסיון להסתכל בכלים נוספים על תמונת הסקרים, תוך הבנת המגבלות והמורכבות של הסקרים עצמם, ולתת הערכה חלופית לתמונת הבחירות כפי שהיא מסתמנת ימים ספורים לפני ההכרעה.

נאמר מראש, יש קצוות פרומים רבים בהערכה הזו. אין עדיין דרך לכמת יתרון שנצפה בתחומים כמו נוכחות במצעדים, ביצועים במנועי חיפוש או ברשתות חברתיות לכלל ציון משוקלל המעניק יתרון כמותי בדומה לסקרים. מה שאפשר לעשות, תחת המגבלות הללו, הוא למצוא סימנים מעידים, המחזקים או מחלישים את המסתמן בסקרים ולבסס הערכה, איכותנית ברובה, שאינה חפה מתחושות בטן ומביאה בחשבון גם מרכיבים שאין עדיין דרך לשים לידם מספר.

אם נקום ביום רביעי למציאות שתואמת במידה רבה את הסקרים, הרי שהדבר ייחשב כתעודת כבוד משמעותית לתעשייה שהצליחה לתת תחזית מדויקת בתנאים קשים ומחקה את הפספוס (הפחות דרמטי ממה שמקובל לחשוב) של 2016. אם הסקרים יפגעו רחוק, ייתכן ובתהליך ארוך (ויש להניח שגם יקר) יפותחו וישוכללו שיטות נוספות שיסייעו להפיק תחזיות מדויקות יותר ערב מערכות בחירות. הדמוקרטיה והבוחרים באשר הם יצאו נשכרים מכך.

סקר–שקר?

ראשית, נבחן את הסקרים, רובם כמובן לא מבשרים טובות לטראמפ וחוזים את מפלתו.

ניתן לחלק אותם לכמה סוגים: סקרים ארציים, סקרים במדינות השונות ותחזיות הסתברותיות. לצד אלו ישנם סקרי אינדיקציה שונים כגון Job Approval Rating המעריך ברמה יומית או שבועית את מידת שביעות הרצון מתפקוד הנשיא, וסקר הבוחן את מצבם של האמריקנים בהשוואה לתקופה לפני 4 שנים.

למרות שבסקרי הבחירות מצבו של טראמפ אינו מזהיר, בסקרים האחרים הוא דווקא מציג תוצאות לא רעות. כך למשל בנוגע להשוואת המצב האישי לפני כהונתו, 56% השיבו שמצבם טוב יותר בהשוואה לסוף כהונת אובמה. בנוגע לסקר ה– Job Approval ביצועיו במהלך הכהונה היו בינוניים, אך במפתיע בסוף אוקטובר הוא זכה אצל הסוקר רסמונסן לציון גבוה מ–50%, גבוה מברק אובמה בתקופה המקבילה. ציון מתחת ל–50% מעיד בדרך כלל על הפסד צפוי, כפי שאירע במקרה של ג'ורג' בוש האב, שקיבל ציונים נמוכים ערב הבחירות בשל ביצועים כלכליים פושרים.

אפשר להניח שערכם של סקרים אלו בשנה שבה פוקד את העולם, אירוע נדיר כמו מגפת הקורונה הוא פחות משמעותי, ולצורך המאמר הצנוע הזה, מותר להניח לסקרים האלה בצד ולהתמקד בליבה: סקרי הבחירות המרכזיים.

תחזית הסתברותית

מודל החיזוי ההסתברותי של תוצאות הבחירות (probabilistic forecasting) הוא הכוכב העולה של תעשיית הסקרים. כוחו ביכולת להציג בפשטות תמונת מצב רבת עוצמה – הן במספר והן במסר ויזואלי. אתר 538 עלה לגדולה לאחר שהצליח לחזות באופן כמעט מלא את תוצאות הבחירות לסנאט ב–2008 (ובאופן מדויק למדי את נצחונו של אובמה), ומאז הוא לא חדל להציג לנו מודל הסתברות לניצחון, לצד גופים נוספים כמו Princeton Election Consortium, JHK FORECASTS וכלי תקשורת מכובדים כמו ה'ניו-יורק טיימס'.

מחקר מעניין בחן את ההשפעה של התחזיות הללו על התנהגות הבוחרים. המחקר הסיק שככל שתחזיות כאלו הן חד-משמעיות יותר (כמו למשל "לביידן 88% לזכות בבחירות"), הן מבלבלות יותר את הבוחרים ומרפות את ידיהם מלהצביע בעד המועמד שלהם ש"ממילא הולך להפסיד". מנגד, אנשים נוטים ללכת להצביע באחוזים גבוהים יותר כאשר הם תופסים את המרוץ כצמוד יותר, משום שאז הם מעריכים יותר את יכולת ההשפעה שלהם על התוצאות. המחקר מסיק גם שבוחרים מבלבלים בין הסתברות לזכייה ובין אחוז המצביעים לטובת מועמד ומפרשים לא אחת 60% לזכייה של מועמד מסוים כ60% תמיכה – וזו כמובן טעות.

כידוע, טראמפ ניצח ב–2016 למרות שסיכויי ההסתברות לניצחון שהוענקו לו בכל המודלים היו נמוכים עד זניחים. הערכות לפיהן שיעורי ההשתתפות בבחירות 2020 יאמירו ואף ישברו שיאים צפו ועלו עוד קודם למשבר הקורונה. כיצד ישפיעו המודלים החד-משמעיים האלו הפעם? האם הם ידכאו בוחרים בשל ההערכה שהקרב אבוד ושממילא הקול שלהם חסר השפעה? או שמא להיפך, תהיה תגובה של התגייסות והתססה שתגרום למצביעים שלא סביר שיצביעו לצאת בהמוניהם, כפי שקרה ב–2016?

המודלים להסתברות מזכירים מאוד את המצב בשנת 2016, בעוד שהסקרים ברמה הארצית ובמדינות המפתח חד-משמעיים אף יותר. טראמפ יכול לזכות, אפילו על פי ההערכות המחמירות ביותר – אך המשמעות היא סטייה חדה הרבה יותר בסקרים ביחס לתוצאות האמת.

הסקרים הכלל-ארציים

שיטת הבחירות לנשיאות מעניקה את כלל האלקטורים בכל מדינה למתמודד שהשיג הכי הרבה קולות. באופן כזה, ייתכן מצב בו הנשיא הנבחר זוכה במספר האלקטורים הדרוש (270 לפחות) אך מפסיד בספירה הכללית (Popular Vote). מקובל לראות את הסקרים הארציים כאינדיקטור המתאר מצב, מגמות וסנטימנט וככלי המשפיע על סיכוייו של מתמודד לזכות בבחירות. בגלל השונות הרבה בהתפלגות התמיכה בתוך המדינות, ייתכנו מצבים בהם המצב בסקרים הארציים יהיה שונה בתכלית מהמצב במדינות המפתח.

בעוד שהסקרים לקראת הבחירות נתנו לקלינטון יתרון של 3.1% על טראמפ בשנת 2016, ממוצע הסקרים על פי אתר Realclearpolitics.com עומד נכון ל-2 בנובמבר על 6.5%, נתון המהווה גורם תורם בהערכת הסיכויים ההולכת ומידלדלת של טראמפ לזכייה, וכמובן מוסיף שמן למדורת הסנטימנט השלילי.  אלא שיש כאן גם הפתעה.

כדי לנקות את רעשי הרקע מהנתון הזה, ערכתי השוואה בין סקרי 2016 לסקרים הנוכחיים במדינות בהן מקובל להניח שלטראמפ אין סיכוי לזכות – כלומר מדינות דמוקרטיות בטוחות המהוות את בסיס התמיכה של ביידן. מסתבר שאם קלינטון הייתה מקבלת ב-2016 באותן מדינות את מה שהסקרים כיום נותנים לביידן, היא הייתה מרוויחה כביכול עוד כשלושה מיליון קולות, המהווים תוספת מכובדת של 2.2% ליתרון הארצי שלה ומעמידים אותה על 5.3% יתרון ברמה הכלל-ארצית. אבל, וזו הנקודה החשובה – כל זה לא היה מוסיף לה ולו אלקטור אחד לרפואה. הוסיפו לחישוב את וויסקונסין ומישיגן ותגיעו ל–5.6% הובלה.

במילים אחרות, חלק ניכר מהעלייה בהובלה של ביידן ב–2020 בהשוואה להובלה של קלינטון בסקרים ב–2016 הוא בתוך מדינות ה"בייס" המובטחות, ועל כן הוא ממילא נספג ללא כל משמעות ותוספת אלקטורים במדינות בהן הוא צפוי לנצח ממילא.  נותרנו אם כן עם מספר מדינות מצומצם שבו יוכרע הקרב, ושם הקרב צמוד יותר. נתונים אלו מציגים את תמונת התחזיות החד-משמעית באור מרוכך יותר, חד-משמעי פחות.

השוואת הסקרים במדינות המפתח

בשבועיים האחרונים חלו תזוזות קלות בסקרים במדינות המפתח. כפי שהטבלה הבאה מראה, מרבית התזוזות הן במגמת צמצום קלה של הסקרים (צבועות בירוק) כאשר הנתיב לניצחון עובר במדינות בהן עומד הפער כרגע על פחות מ–4% יתרון לאחד מהצדדים – מ–3.6% פיגור בפנסילבניה ועד ל–2.4% הובלה בטקסס.

לפי הסקרים, ישנם כמה נתיבים אפשריים לניצחון: הנתיב הסביר ביותר אליו מכוונים כעת שני המועמדים את עיקר מאמציהם הוא זכייה בפנסילבניה (20 אלקטורים). ביידן מאמין שבמידה ויזכה שם יחסום את דרכו של טראמפ לניצחון ו"יחזיר את החומה הכחולה" המסורתית במדינה. טראמפ מעריך שניצחון בפנסילבניה יעניק לו את הניצחון בבחירות לפי החישוב הבא:

א. 125 אלקטורים בטוחים במידה גבוהה של סבירות (מקובל על כל הניתוחים).

ב. 135–133 אלקטורים נוספים שיגיעו מהמדינות הבאות:

טקסס – 38 אלקטורים

פלורידה – 29 אלקטורים.

אוהיו – 18 אלקטורים.

ג'ורג'יה – 16 אלקטורים.

צפון קרוליינה – 15 אלקטורים.

אריזונה – 11 אלקטורים

איווה – 6 אלקטורים.

מחוזות הבחירה העצמאיים בנברסקה ומיין – 2 כ"א.

ג. מסך המדינות האפשריות – פנסילבניה היא שילוב של מספר אלקטורים גבוה (20) שיספיק לניצחון יחד עם היותה הסבירה ביותר לניצחון ביחס לאחרות (מישיגן עם 16 אלקטורים או ויסקונסין ונבדה המעניקות יחד 16 אלקטורים).

במידה וטראמפ יפסיד בפנסילבניה, הוא יהיה חייב לנצח במדינות בהן מצבו קשה יותר – שילוב של נבדה (6) + ויסקונסין (10) + מינסוטה (10) או מישיגן (16). תרחיש זה סביר פחות ועל כן כל הדרכים מובילות לפנסילבניה. חרף העובדה שהיא שונה במאפיינים דמוגרפיים ואחרים ממדינות כמו פלורידה ואריזונה, ניצחון שם עשוי לבשר טעות סקירה בהיקף נרחב יותר, בדומה ל–2016, ולהצביע על פקטורים שנסתרו מעיני הסוקרים והיטו את הכף לטובת טראמפ.

למרות שהבסיס לייחוס הוא ממוצע, ישנו משרע גבוה של תוצאות דגימה במדינות המפתח, כאשר מכוני הסקרים טרפלגר, רסמוסן, אמרסון וסאסקוהאנה מעניקים לטראמפ יתרון בסקרים במדינות מפתח בהן יתר הסקרים חוזים לו מפלה. מכון טרפלגר, שלזכותו רקורד חיובי מבחירות 2016, הוא העקבי מכולם בהענקת יתרון, שוויון או פיגור מינורי לטראמפ במספר רב של מדינות מפתח, הסקרים שלו מופיעים בעמודה נפרדת.

נסכם אם כן: בהתאם לממוצע הסקרים, הקרב כעת נטוש במספר מדינות בהן הפער נמתח בין 3.7% פיגור לטראמפ (פנסילבניה) ל–2.3% יתרון לטראמפ (טקסס).

עיוותים אפשריים בסקרים

התפיסה המקובלת כיום ביחס לסקרים היא שמכוני הסקרים תיקנו את שגיאותיהם משנת 2016. לפי אותה תפיסה, הסוקרים נתנו משקל נמוך יחסית לתומכי טראמפ לבנים בעלי השכלה תיכונית במדינות המערב התיכון (Rust belt) שם ביסס למעשה טראמפ את הניצחון המפתיע. תומכים אלו השתתפו בפוליטיקה בהיקף נמוך באופן מסורתי, אך חרגו ממנהגם בבחירות אלו והצביעו באופן לא-פרופורציונלי לטראמפ. בניגוד לניצחונות המכריעים של קלינטון במדינות כחולות מובהקות, הניצחונות של טראמפ במדינות רבות הושגו על חודם של שברי אחוזים ועשרות עד מאות אלפי מצביעים בודדים. בעוד כמה ימים נוכל להעריך האם הסוקרים אכן תיקנו את המודלים או רק נערכו למלחמה הקודמת. בפסקאות הבאות נציג כמה מהקשיים עמם הם מתמודדים.

מאז כניסת האינטרנט המסחרי לחיינו באמצע שנות ה-90, ישנה ירידה עקבית בנכונות לענות לסקרים טלפוניים והסוקרים נאלצים להרחיב את היקף הפנייה כדי להגיע למדגם מספק. הדבר מעלה חשש שאלו המוכנים להתמסר להצקה הטלפונית הבלתי-צפויה מהווים מיעוט שאינו מייצג – מקבץ של טרחנים וקיצוניים שאוהבים לדבר על פוליטיקה. סקרים טלפוניים רבים דורשים זמן למענה ומטבע הדברים לא לכולם יש את הפנאי והסבלנות לכך.

אלו הקשיים הכמעט ברורים מאליהם. מבט מעמיק יותר מגלה קשיים נוספים. ב-2019 פרסם נייט כהן, אנליסט סקרים ב- Upshot של ה'ניו-יורק טיימס', ניתוח מאלף לגבי סוגיית ההצבעה המוקדמת וההשפעה הצפויה על תוצאות הבחירות. הריחוק מהקלחת של בחירות 2020 והעיתוי בטרם עידן הקורונה מעניק בעיני לניתוח הזה משקל גבוה. בבסיסו עמדה התחזית לפיה הבחירות צפויות להיות באחוזי הצבעה גבוהים במיוחד ובכלל זה ההצבעה המוקדמת.

מספר מסקנות חשובות לענייננו עולות מהניתוח. ראשית, אין ביטחון כיצד תשפיע ההצבעה המוקדמת על תוצאות הבחירות ולשתי המפלגות יש סיכונים וסיכויים הנובעים מכך. שנית, מצביעי טראמפ שהיטו את הכף לטובתו בבחירות 2016 – לבנים ממעמד פועלים בעלי השכלה תיכונית ונטייה נמוכה להשתתפות במשחק הפוליטי – נשארו בבית בבחירות האמצע לפני שנתיים אך צפויים להשתתף במספרים גדולים בבחירות 2020. שלישית, לדמוקרטים יש יתרון מובנה בקרב מצביעים לא רשומים ברמה הארצית אך המצב במדינות המפתח הפוך ושם לרפובליקנים יש יתרון. רביעית, סקרים רבים הפונים לנסקרים בגיל ההצבעה מעלים בחכה נסקרים שאינם בעלי זכות בחירה (כלומר, לא אזרחים) – 22% מסך המבוגרים בגיל הבחירה בארה"ב עונים לסטטוס הזה ואלו נוטים בבירור לצד הדמוקרטי. כלומר – הם מטים את הסקר לטובת ביידן אך חסרי השפעה ביום הבוחר כי אינם יכולים להצביע.

בשיחה מנובמבר 2019 בהשתתפות נייט כהן ונייט סילבר (מייסד אתר 538), התבטא הראשון על כך שלא כל הסוקרים עשו מאמץ מיוחד לתקן את השגיאות מ-2016 ולהצליח לסקור אוכלוסיה שבדרך כלל לא נוטה לצאת להצביע אבל עשויה להתגייס בבחירות צמודות עם אחוז הצבעה גבוה.  וזה לא הכל. סקר שנערך על ידי אוניברסיטת ניו המפשייר ופורסם ב–13 באוקטובר העניק לביידן יתרון של 12% – שבינתיים הצטמקו ל-8% בסקר מ-24.10. ניו המפשייר נחשבת בהערכות למדינה בה צפוי ביידן לנצח, ובסקרים הללו אין הפתעה או חדשות מרעישות.

כמה ימים לאחר הסקר הזה פורסם מחקר על ידי אותה האוניברסיטה. המחקר שופך אור מזוית אחרת על סוגיית התמיכה הפומבית במועמד, ובמשתמע – על שיתוף הפעולה בסקרים. שני ממצאים חשובים עולים מהמחקר: 52% מהנשאלים בקרב תומכי טראמפ ענו כי לא ידביקו סטיקר תמיכה על הרכב מחשש לוונדליזם (תומכי ביידן – 16%), 59% לא יקבעו שלט בחצר מאותן סיבות (תומכי ביידן – 14%); 26% מאלו המזוהים כתומכי טראמפ לא מדברים עם עמיתים לעבודה על תמיכתם בו (תומכי ביידן – 4%), 20% לא מדברים עם בני משפחה (תומכי ביידן – 6%).  בתשובה לשאלה מיהו המועמד שרוב האנשים שאתה מכיר תומכים בו השיבו 70% מתומכי טראמפ כי המועמד הוא טראמפ, בעוד ש-56% מתומכי ביידן השיבו שהמועמד הוא ביידן. במילים אחרות, ייתכן בהחלט שיש תומכי טראמפ שחומקים מעיני הסוקרים מסיבות שונות.

נסכם: חרף העובדה שהסקרים ביססו לאורך עשורים את מעמדם ככלי מהימן, ושיפרו לאורך השנים את הדיוק ושיטות המדידה, מבט מבפנים מציג את המורכבות הרבה העומדת בפני הסוקרים במדינה כה מגוונת ומורכבת כארצות הברית. קשיים מתודולוגיים וחוסר יכולת לצפות התנהגות של קבוצות בוחרים בהינתן אחוזי הצבעה גבוהים יחסית פותחים פתח רחב לאפשרויות של אי דיוקים – נסבלים מהבחינה הסטטיסטית – אך קריטיים בהשתקפותם בתוצאה.

מהיכן יביא טראמפ בוחרים נוספים?

ככל הנראה, ניצחונו של טראמפ תלוי בהצלחתו להניע מצביעים "לא סבירים" (כלומר שאינם משתתפים דרך קבע במשחק הפוליטי ונשארים תדיר בביתם במקום להצביע) בכמויות גדולות אל הקלפי, זאת לצד חיזוק נוכחותו בקרב סגמנטים בהם הוא אינו צפוי לגרוף רוב, אך הם חשובים בהטיית הכף – שחורים, היספאיים ונשים (שבקרבן נצפית היחלשות).

במהלך שנות כהונתו, כך לפי נתוני הצנזוס האמריקני, עלתה ההכנסה לבתי האב של שחורים והיספאנים בערכים גבוהים יותר מתקופת אובמה. סקרים ומחקרים מסוימים הצביעו על יכולתו של טראמפ להגיע לקהלים האלה, ופרשנים סימנו את קבוצת ה– Latinos for Trump כאחד ממפתחות ההצלחה.

ככלל, טראמפ מתמקד במציאת מצביעים פוטנציאליים הקרובים לתיבת המסרים שלו ושאינם מצביעים באופן סדיר. מעין "אוקיינוס אדום" שיאפשר לו לקחת קולות רבים במאמץ מינימלי תוך פנייה לסנטימנט הנע בין פופוליזם כלכלי ("סין שודדת לכם את מקומות העבודה") ובין פריטה על עקרונות בסיסיים או קדומים של האומה האמריקנית (התיקון השני לחוקה, מסגור ביידן והמפלגה הדמוקרטית כסוציאליסטים השטופים בתיאוריות מרקסיסיטיות רדיקליות ועוד). זו הסיבה שטראמפ אינו מתאמץ לפייס את המרכז הרך אלא מקטב את מסריו – זהו טבעו, וזוהי האסטרטגיה שלו, לטוב ולרע. הוא הרי האאוטסיידר שבא "לתקן את המערכת".

מדיה חברתית ומנועי חיפוש

לפני ארבע שנים הראינו כיצד טראמפ זכה לפופולריות גבוהה באופן עקבי במרבית פלטפורמות המדיה החברתית, דבר שהחשבנו בזמנו כסימן העשוי להעיד שמצבו בשטח שונה מתמונת הסקרים. למרות העובדה שכלי המדידה השתפרו מעט מאז, נותרנו באפילה לגבי מספר נתונים חשובים. פייסבוק אינה חולקת מידע דמוגרפי אודות עוקבים בדף נתון, ואיננו יכולים לדעת במספרים מוחלטים מהיכן מגיעים תומכיו של טראמפ או תומכיו של ביידן.

העניין המצטבר בנושאי הבחירות השונים הוא עצום. בבחירות 2020, כמו גם בבחירות 2016, מוקדש סיקור מיוחד לנושא באתר Google Trends. קל ופשוט לבחון מגמות חיפוש של נושאים המצויים בלב העניין הציבורי, קשה הרבה יותר להסיק מכך מסקנות. האנונימיות המדומה בין הגולש למנוע החיפוש אכן מניבה שפע של שאילתות המעידות על תחומי העניין השונים,אך היא אינה מניבה בהכרח אפשרות להסיק מסקנות לגבי העדפות. סקרנות ובקשת מידע אינן מעידות בהכרח על העדפות.

בנוסף, קשה מאוד להפיק מסקנות כמותיות: גוגל אמנם מציגה פריסה גיאוגרפית אודות נפחי החיפושים אך אינה מגלה את מספר החיפושים בערכים מוחלטים אלא באינדקס יחסי בין 0–100. אי לכך, יש קושי בביסוס הערכה מספרית באשר להבדלים בפופולריות במדינות המפתח.

מחקר שסקר עשרות אלפי ציוצים בטוויטר בעשר המדינות המאוכלסות ביותר בארה"ב בתקופת בחירות 2016 בחן אותם בשני מדדים: ניתוח הציוצים בניסיון להבין עד כמה הם מבטאים דעה, אמונה או רגש (חיובי או שלילי) – מבחן שנקרא במחקר מבחן הסובייקטיביות (ציוץ לא סובייקטיבי פחות מעניין מציוץ סובייקטיבי), וכן במדד הקוטביות – קוטביות גבוהה סימלה סנטימנט חיובי וקוטביות נמוכה סימלה סנטימנט שלילי. את הממצאים המנותחים הציב המחקר אל מול תוצאות הבחירות בפועל. טראמפ ניצח בשבע מתוך עשר המדינות האלה, אך זכה בציון סובייקטיביות גבוה בכל עשר המדינות (כולל קליפורניה וניו-יורק). בציון הקוטביות (רגש חיובי או שלילי) זכתה קלינטון בציון גבוה יותר רק בקליפורניה, למרות שניצחה בבחירות גם בניו-יורק ובאילינוי.

החוקרים מציינים כי טראמפ נהנה ממספר עוקבים גבוה יותר ברשתות ומסנטימנט חיובי לאורך הבחירות ומסיק שיש מתאם חיובי בין סנטימנט חיובי לתוצאות הבחירות בפועל. ישנם לא מעט סימנים מעידים לכך שטראמפ משמר את המעמד שלו ברשתות החברתיות כמעורר ויכוח, לצד יכולתו לסחוף תמיכה בשיעורים גבוהים יותר מג'ו ביידן.

בעיה בסיסית נוספת בניתוח היא בשינוי הסטטוס של טראמפ ממתמודד לנשיא לאחר ארבע שנים בבית הלבן, וכנשיא מכהן הוא וממילא מקבל יותר טראפיק ותשומת לב. ההשוואה קשה יותר ומחייבת הסקות עקיפות, הערכות שבקצה שלהן אין בהכרח מספר. בהשוואה לעולם הסקרים זהו כמובן חיסרון, אך אין ספק שלאורך זמן הכלי הזה ילך וישתכלל. ובכל זאת, גם כיום הוא מציג חלון ראווה לא שגרתי לבחינת המצב בשטח.

 ביידן מול קלינטון

ב–2016 הראינו כיצד טראמפ פופולארי יותר מקלינטון כמעט בכל פרמטר ברשתות החברתיות. מן החדר הסגלגל, הוסיף טראמפ לנוכחות המרשימה שלו מלכתחילה עשרות מיליוני עוקבים ברשתות תוך שהוא מנהל קרבות מילוליים מחשבון הטוויטר הפעלתני שלו. יש קצת חוסר הוגנות בהשוואה ישירה בין ביידן לטראמפ, ועל כן מעניין לראות את המספרים בהשוואה לקלינטון. כפי שנראה בטבלה, ביידן מזנב מאחור בכל פרמטר מאחורי קלינטון – ונמצא הרחק מאחורי טראמפ כמעט בכל פרמטר ביחס לביצועי האחרון בשנת 2016. טראמפ משאיר לביידן אבק כמעט בכל בחינה אפשרית שביצענו ביחס לביצועי בפלטפורמות המדיה החברתית השונות:

כדי לשפוך אור נוסף על הנתונים הלא-מחמיאים האלה, נכון גם להעמיד את ביידן מול ברני סנדרס. האחרון זוכה ל-5,492,841 אוהדים בפייסבוק ו-13,200,000 עוקבים בטוויטר. זו השוואה פשטנית המשקפת אמת פשוטה – ביידן הוא מועמד לא מלהיב,  בוודאי בהשוואה לאובמה או קלינטון, אך הוא אפילו מלהיב פחות מברני סנדרס המבוגר ממנו בשנה.

ביידן מול טראמפ

שלוש כותרות מסבירות את ההבדל הניבט בכל פרמטר תקשורתי מדיד ואחר בין שני המועמדים – משיכת ההמונים, מסגור השיח והיכולת להשיג חשיפה חינם. אם ביידן ינצח, זה יהיה מקרה בו הניגוד בין המועמדים בכל שלושת הפרמטרים לעיל יהיה הבולט ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

ג'ו ביידן גייס הרבה יותר כסף מטראמפ – אבל זוכה לחשיפה אורגנית נמוכה יותר (כלומר חשיפה שאינה תלויה ברכישת מדיה); ביידן מוביל בסקרים בבטחה אבל טראמפ מוביל בכל פרמטר מדיד של משיכת המונים, ואינטראקציה במדיה חברתית. ביידן זוכה לחיפוי תקשורתי כבד בעוד טראמפ נהנה מתדמית של בריון חסר עכבות ובכל זאת, ואולי אף יותר מהקמפיין הקודם, ביידן משחק הגנה לא רק כאסטרטגיית קמפיין, אלא בעיקר מגיב להתקפות חוזרות ונשנות של טראמפ, שמצליח למשוך את השיח למקומות הנוחים לו בחלק האחרון של הקמפיין.  לביידן יש את הקורונה ורפורמת הבריאות ולטראמפ יש מחסן שלם. טראמפ כמובן מנהל את מסע הבחירות כנשיא מכהן ולצד מחויבויות הנובעות מכך הוא נהנה מהמשאבים והיכולת הביצועית לקבוע סדר יום באמצעות מעשים – ממינוי שופטת לעליון ועד להכרזה על שחרור בן ערובה בפעולה נועזת של יחידת העילית 'אריות הים'.

בראשית אוקטובר עמד נפח החיפוש של המועמדים על 65% לטובת טראמפ ו–35% לביידן. כעת התמונה התאזנה וביידן מוביל מעט בנפח החיפושים. אלא שבדיקה מעמיקה בשאילתות מעלה ספק אם מדובר בחיפושים בעלי תוכן חיובי. רבים מהם ממוענים למציאת מידע על עמדתו של ביידן על תעשיית פצלי השמן, על תעשיית הנפט ועל חשדות השחיתות בהם קשור בנו והקשר שלו אליהם. אלו אולי לא נושאים שבכוחם להכריע בחירות, אבל הם מייצרים מומנטום ומספקים לטראמפ ומטהו הזדמנויות לטוות מלכודות לעיצוב התודעה, לא מעט בזכות הדיגיטל.

הטבלה המופיעה לעיל מראה שאין כמעט מקום להשוואה בין ביידן וטראמפ בכל הקשור לנוכחות ואינטראקציה ברשתות חברתיות. בטבלה שלהלן נראה תוצאות של מעקב אחר שבוע טיפוסי בחודש אוקטובר של מידת החשיפה והאינטראקציה של שני המועמדים, בחלק שבו מוצגים סרטוני הוידאו בדף הפייסבוק ומהווה כלי מרכזי בחשיפה לקהלים גדולים.

שערוריות וצנזורה

בדומה לבחירות הקודמות, טראמפ הולם במסר לפיו המתמודד הדמוקרטי מושחת. סיפור המחשב הנייד של האנטר ביידן שפורסם ב'ניו-'יורק פוסט' צונזר/הוגבל בחשיפה בפייסבוק ובטוויטר, מה שגרר אפקט הפוך והכפיל למעשה את החשיפה. העניין שגרר האנטר ביידן היה גבוה הרבה יותר מהעניין שגרר למשל המקור האנונימי בממשל טראמפ (Anonymous). הגבלת התכנים יצרה מגמות חיפוש שהצביעו על עניין מוגבר בגולשים באשר לדרכים חלופיות להגיע לחומרי המקור (בין היתר לאתר סיני עלום שפרסם סרטונים מביכים אודות האנטר ביידן וכדומה).

במילים אחרות, טראמפ קיבל שירות חינם בזכות החסימה, דבר שאפשר לו להמשיך ולפמפם את המסרים אודות המדיה הסוררת והמוטה בסדרת סטטוסים שזכתה לתגובות ומעורבות גבוהה מצד עוקביו.

גיוס כספים

מטה טראמפ החל בגיוס הכספים מוקדם יותר מביידן, שהיה צריך קודם לנצח את הבחירות המוקדמות במפלגתו. במהלך החלק האחרון של הקמפיין הגביר ביידן את הקצב (רק בספטמבר גייס 383 מיליון דולר), ובסך הכל גייסו שני המטות סכום דומה של 1.57 ו-1.51 מיליארד מאז החל הקמפיין.

בדרך כלל מקובל לראות בגיוס הכספים אינדיקטור נוסף למגמות מתחת לפני השטח. תקציב גדול יותר מאפשר ניהול קמפיין יעיל יותר אולם טראמפ כמו טראמפ לא פועל לפי הכללים. לטראמפ אישיות תקשורתית שגדולה על ביידן בכמה מספרים והוא אשף במסגור הדיון וביצירת עניין תקשורתי בחינם, כך שהוא מצליח להניע קמפיין משמעותי גם בעלויות נמוכות יותר מיריביו.

ככל שהדבר ניתן למדידה – במונחים של חשיפה תקשורתית – האסטרטגיה הזו מצליחה מעל ומעבר. לפיכך, יותר משגיוס הכספים של ביידן מעיד על נקודת חוזק, הוא מעיד על הכרה בחולשת המועמד ועל הצורך לחפות עליו באמצעות פרסום יקר, כמו גם בתמיכה מאסיבית מצד הזוג המלכותי התורן של המפלגה הדמוקרטית – ברק ומישל אובמה.

תשתית השטח

ככל שהדבר נוגע לניהול הנתונים הקריטי להצלחה ביום הבוחר, ישנם סימנים (אמנם חלקיים) לכך שגם כאן המפלגה הרפובליקנית לא שקטה על השמרים. כבר ב–2018 דיווח בוב וודוורד בספרו על טראמפ כי המפלגה השקיעה רבות בחידוש ניהול מסדי הנתונים של הבוחרים, באופן שסייע לה לארגן מערך יעיל ומבוסס נתונים של המרצת מצביעים.

בחודשים האחרונים הושקה פלטפורמת winred.com כמענה ל-actblue הדמוקרטית – שתיהן למטרות איסוף תרומות קטנות מתורמות רבים ככל האפשר. כאמור, הפער בגיוס הכספים לא נסגר ודווח כי קמפיין ביידן מוציא כספים עבור פרסום (גם דיגיטל) במספרים גבוהים הרבה יותר ממטה טראמפ, לעתים גבוהים בכשליש. מאמץ נוסף בתחום הוא השקעה של 60 מיליון דולר במערכת ממוחשבת שתזכיר למצביעים רפובליקנים לצאת ולהצביע במגוון אמצעים, בסמוך ליום הבחירות.

בהינתן העובדה שזו מערכת הבחירות היקרה ביותר, כשלכל צד יש הרבה יותר כסף ממה שגויס בבחירות הקודמות, הרי שמשלב מסוים, כל דולר שמושקע צפוי להניב רווחים נמוכים יותר ולהיות משמעותי פחות. לשני המועמדים יש די משאבים והסיפור נמצא במקום אחר.

אחד ההבדלים הגדולים בין טראמפ וביידן הוא האופן בו הם מנהלים את האירועים בקמפיין, ובעיקר את אסיפות הבחירות. טראמפ מקיים אותן כאילו אין קורונה, ביידן מקיים אותן כאילו אין בחירות – טראמפ בהתקפה, ביידן בהתקפדות.

לוח הזמנים של טראמפ צפוף הרבה יותר, הוא חורך את מדינות הנדנדה, כאשר הקמפיין בשיאו בימים אלו במספר אירועים ביום, בעוד ביידן מתקשה לעמוד בקצב ולמעשה מבצע את השבוע האחרון לא הרחק מבסיסו במספר מדוד של אירועים. טראמפ, מודע לכוחה של תמונה ויצירת דימוי, טורח לבקש מה"פייק תקשורת" לסובב את המצלמות כדי לקלוט את הקהל. תורים ארוכים משתרכים לקראת האסיפות שמושכות אלפים, פשוטו כמשמעו.

משבר הקורונה

עיקר מאמצי הדמוקרטים לקעקע את הישגיו של טראמפ מתמקדים בטיפול בהתפרצות קורונה והזלזול שהפגין כלפי הצורך בריחוק חברתי וחבישת מסיכה. כל אסטרטגיית הקמפיין של הדמוקרטיים הושפעה מכך, וימים יגידו אם בסוף המרוץ הם יפדו צ'ק או ישלמו מחיר בעבור סדרת ההחלטות הזו.

היחס לקורונה, כמו נושאים רבים, נחלק על בסיס שיוך מפלגתי. ככלל, רפובליקנים מתייחסים בשוויון נפש גדול יותר למגיפה, משיתים פחות אחריות על הממשל הפדרלי ומעדיפים גישה שתסייע בשימור הכלכלה. דמוקרטים לעומת זאת, משיתים אחריות רבה יותר על הממשל הפדרלי ומעניקים משקל רב יותר להנחיות ולצורך בריחוק חברתי וסגירה ברמה כזו או אחרת של פעילות חברתית, עסקית ואחרת. סוגיה אחת בה ישנה תמימות דעים היא הכלכלה. שני הצדדים מעניקים משקל רב לנושא הכלכלי בצל הקורונה, אם כי אין ביטחון שהם רואים את הטיפול הנאות עין בעין.

המפלגה הדמוקרטית העבירה את כלל פעילות המרצת הבוחרים מהשטח אל הרשת וביטלה את מבצעי "הקש בדלת" המסורתיים שהוחלפו במבצעים טלפוניים ואינטרנטיים. אסיפות הבחירות מתנהלות בריחוק חברתי כאשר רבים מהנואמים – לרבות ביידן עצמו – מקפידים לחבוש מסיכה תוך כדי הנאום (מנהג שהלך ונזנח ככל שהתקדם הקמפיין, לפחות על ידי ביידן, מן הסתם כדי להפחית את תחושת הניכור). ובעוד שטראמפ מתפאר בכך שהחזיר חיילים הביתה מ"מלחמות מיותרות", מישל אובמה מציינת בקליפ הסברה של המפלגה הדמוקרטית שהקורונה הרגה עד כה יותר אנשים ממלחמת קוריאה, וייטנאם, עיראק ואפגניסטן יחד.

טראמפ מצידו, מזכיר לביידן שהוא התנגד להחלטה לסגור את ארצות הברית לטיסות מאירופה וסין (החלטה שביידן קישר בזמנו לשנאת זרים), שננסי פלוסי "רקדה ברחובות בצ'יינה טאון בניו-יורק ובסן פרנסיסקו" בזמן שממשל טראמפ סגר את ארה"ב, ומציג את הבטחת הבחירות האולטימטיבית – החיסון מעבר לפינה! באסיפות הבחירות טוען טראמפ, בזמן שארה"ב נמצאת בפתחו של מה שנראה כגל התפרצות נוסף, שאחוז התמותה ירד דרמטית הודות לטיפול הרפואי המתקדם. מבט חטוף ולא מלומד בנתונים מראה שכך המצב, מה שמאפשר לו לעשות בכך שימוש בקמפיין.

המפלגה הרפובליקנית לא ביטלה מבצעי המרצת בוחרים בשטח, וכמובן מנהלת קמפיין צפוף של אסיפות בחירות בהאנגרים של שדות תעופה, עם אייר פורס 1 ברקע, בהם מוצעות מסכות לאנשים ונמדד חום גופם – וזהו. עד למחלתו של הנשיא בקורונה, חלה דעיכה מסוימת בעניין הציבורי בנגיף, בעוד שהעיסוק באבטלה נמשך באופן עקבי לכל אורך שנת 2020.

נסכם: הנשיא מתמודד עם המשבר בעיקר על בסיס הביצועים הכלכליים (בהם הוא נהנה מהובלה בסקרי שביעות רצון בהשוואה לאובמה) ועל בסיס השיפור בטיפול הרפואי והחיסון הנראה לדבריו באופק. מולו הדמוקרטים מרכזים ביקורת קטלנית על הטיפול במחלה, על המחיר האנושי שגבתה – ועוד תגבה אם טראמפ ייבחר – ועל הזלזול שמפגין טראמפ ש"אינו מקשיב למדענים" בנושא.

קורונה ואבטלה במדינות המפתח

לאורך שלוש השנים הראשונות בכהונת הנשיא, הסתמנה מגמה ברורה של ירידה בשיעור האבטלה ועלייה בהכנסה למשק בית. באפריל 2020 הגיעה האבטלה במשק האמריקאי לממוצע של פחות מארבעה אחוזים.

שיאו של משבר הקורונה גרם לעלייה חדה במספר הלא מועסקים והעלה את הממוצע ל– 14.7% בחודש אפריל, כאשר בתוך המדינות היו כאלו שספגו פגיעה קשה. בתוך מדינות הנדנדה ספגו המדינות הבאות את המכה הקשה ביותר:

נבדה (מושל דמוקרטי) – 30.1% אבטלה באפריל.

מישיגן (מושל דמוקרטי) – 24% אבטלה באפריל.

אוהיו (מושל רפובליקני) – 17.6% אבטלה באפריל.

פנסילבניה (מושל דמוקרטי) – 16.1% אבטלה באפריל.

יתר המדינות ספגו עלייה בהיקף שהיה נמוך מהממוצע הארצי, כאשר מינסוטה בולטת בנתון חד ספרתי – 8% אבטלה בלבד.

כל המדינות התאוששו מאז. למעט טקסס (בה עלה שוב אחוז האבטלה מאוגוסט לספטמבר), פנסילבניה, אוהיו, מישיגן ונבדה – יתר המדינות התאוששו ושיעור האבטלה בהן עומד כעת מתחת לממוצע הארצי:

איווה (מושל רפובליקני) – 4.7% אבטלה בספטמבר.

ויסקונסין (מושל דמוקרטי) – 5.4% אבטלה בספטמבר.

מינסוטה (מושל דמוקרטי) – 6% אבטלה בספטמבר.

ג'ורג'יה (מושל רפובליקני) – 6.4% אבטלה בספטמבר.

אריזונה (מושל רפובליקני) – 6.7% אבטלה בספטמבר.

בכל הקשור למחיר האנושי ששילמו מדינות אלו בשל משבר הקורונה, עולה התמונה הבאה:

א. באחוז התמותה מכלל המקרים המאומתים, עומדות כל המדינות מתחת לממוצע הארצי (2.51%), למעט פנסילבניה (4.17%) ומישיגן (3.9%).

ב. באחוז התמותה מכלל האוכלוסייה במדינה, נמצאות המדינות הבאות מתחת לממוצע הארצי (0.07%) – טקסס, צפון קרוליינה, ויסקונסין, אוהיו, פנסילבניה, מינסוטה, אייווה, נבדה. לעומתן, המדינות הבאות מצויות מעט מעל הממוצע הארצי: פלורידה, ג'ורג'יה, אריזונה ומישיגן – כולן מחזיקות בנתון זהה – 0.08%.

ג. כדי לשים את הנתונים בהקשר, אין בכל המדינות האלה מקרים המתקרבים לנתונים שמוצגים בקליפורניה וניו-יורק. בקליפורניה עומד אחוז התמותה מכלל האוכלוסייה על 0.21% (ניו יורק – 0.09%). בניו יורק עומד אחוז התמותה מכלל המקרים המאומתים על 6.69%.

קשה לרדת לעומק הנתונים אך הם עשויים להתגלות כחשובים מאוד. נבדה שנפגעה קשות מבחינת התעסוקה ככל הנראה אבודה לנשיא, והוא אינו צפוי לבקר בה בקרוב (הביקור האחרון היה די מזמן במושגי הלו"ז התזזיתי של טראמפ). לא מופרך להניח, שלצד צרות אחרות בפלורידה וטקסס כמו שינויים דמוגרפיים, חלק מהנתונים שהוצגו לעיל תורמים לאתגרים בפניהם עומד הנשיא בפלורידה וטקסס. אשר לפנסילבניה, אמנם מספר המקרים והמתים מקורונה במדינה נמוך יחסית לאוכלוסייה (כלומר – מעט חולים ומעט מתים יחסית) אך היא מובילה בשיעורי המוות ביחס למקרים המאומתים עם 4.17% מתים מכלל המקרים המאומתים – נתון חריג לרעה בהשוואה ליתר מדינות הנדנדה.

המאמר הזה לא דן באיכות התפקוד של טראמפ ביחס למשבר או בתקפות הביקורת על ביצועיו, אלא על סיכוייו לצאת מהבור האלקטורלי אליו נקלע בעקבות האירוע. אם בפרוץ הקורנה שלוותה בתגובה מהוססת מצד הנשיא וניסיון להמעיט בחומרת המגיפה, היה נראה כאילו היא תקבור את סיכוייו לכהונה נוספת. אלא שכעת היא רחוקה מלחסל לו את הקמפיין, וכפוליטיקאי הוא מצליח במידה רבה לסובב את האירועים לטובתו כל עוד הוא מדבר אל הבייס שלו.

וכאן אולי טמון העניין: טראמפ מעולם לא ניסה לנהל קמפיין סביב מסר מחבק ורך, להיפך – הוא מקטב ומעמיד את תמונת העולם בפרשנות חדה של שחור ולבן. העסקה המוצעת לבוחרים ולקהלים הממעטים להשתתף במשחק הפוליטי אליהם הוא פונה גם כעת היא: כלכלה פתוחה, חיסון מעבר לפינה וטיפול רפואי מעולה תוך קריצה אל ערכי החופש והבחירה החופשית של האינדיבידואל, כן – גם לא לחבוש מסיכה.

ביחס לתוחלת הנזק האדירה שנשאה הקורונה בחובה ביחס לסיכויי הבחירה שלו, טראמפ במצב לא רע. אם להאמין לסוקר רוברט קהיילי מטרפלגר, שחזה היטב את התוצאות ב–2016, החשש מהסגר של ביידן ממנו מזהיר טראמפ פועל לטובתו בקרב צעירים המתעבים את רעיון הסגר עוד יותר משהם מתעבים אותו. ביידן, לעומתו, מקריב חלק גדול מהקמפיין על מזבח ההתנהלות הנתפסת כאחראית ונכונה נוכח הקורונה, וכתוצר לוואי של הדבר מעצים את חסרונותיו.

סיכום

קשה לתאר תוצאה שתהיה פחות מדרמטית בבחירות הקרובות. הדחת נשיא מכהן בבחירות לאחר כהונה היא דבר נדיר. רייגן וקלינטון שהצליחו במשימה הזו שפעו קסם אישי והציעו משב רוח מרענן, כל אחד בשעתו. ביידן הוא צל חיוור של שניהם ולמעשה הוא מנהל קמפיין גרוע עוד יותר מהילארי קלינטון. מצד שני, ניצחון של טראמפ הוא יריקה כפולה בפני הממסד, בפני התקשורת ובפניהם של  הסוקרים, והוכחה כמעט מתבקשת לכך שהחזאים הנייטרלים לכאורה הפכו לשחקנים פעילים בעיצוב התודעה נגד נתונים סותרים.

אילולא עקבתי מקרוב אחר הסקרים והעמקתי לחפור בהם, אני מודה שהייתי נחרץ יותר במסקנה שהנתונים המונחים לפנינו מספרים סיפור של ניצחון צפוי לטראמפ – נשיא מכהן, עם רקורד שאפשר לעבוד איתו, למסגר אותו ולמכור אותו מול מתמודד חלש שנבחר כסוג של פשרה. משבר הקורונה מסבך את הבחינה עוד יותר, אבל גם כאן – הבדלי תרבות וממשל וכמה החלטות נכונות בראשית המשבר אפשרו לטראמפ לצלוח אותו באופן סביר יחסית.

הייתכן שהסקרים טועים עד כדי כך? אם ינצח טראמפ יהיה הפער גדול עוד יותר משנת 2016 והשבר עמוק יותר. כבר הראינו כיצד מרבית הפער נספג במדינות בהן לטראמפ ממילא אין סיכוי ולביידן אין מה להרוויח מעבר למה שכבר בידיו. ובכל זאת, הנתיב הצר לניצחון עבור טראמפ, נכון לכתיבת שורות אלו, עובר במדינה בה הפער בסקרים עומד על ממוצע של כארבעה אחוזים. טראמפ היה הנשיא הרפובליקני הראשון לנצח בפנסילבניה מאז בוש האב ורייגן. בפינאלה של הקמפיין, מבקר כעת ביידן במינסוטה, בה לא ניצח רפובליקני מאז 1972 – האמנם הוא כה בטוח במדינה הזו?

ויש את שאלת הכפירה המתבקשת: למה זה חשוב? מדוע חשוב לקרוא תיגר על הערכות בכלים מקובלים כאשר בעוד יומיים-שלושה ממילא נדע כולנו את תוצאות האמת, יהיו אשר יהיו? אם הסקרים כה טועים, חשוב שתהיה אלטרנטיבה סבירה שתעלה על הטעות הזו מראש, ולא רק תעניק פרשנות מלומדת בדיעבד. את הזכות לבקר את השיטה הקיימת צריך לקנות בתחזית חדה, או לכל הפחות בפגיעה קרובה. נייט סילבר מעניק לזכות שלי לדבר לאחר הבחירות סיכוי של עשרה אחוזים נכון לעכשיו. יומיים יגידו.

והרי התחזית, למרות הסקרים, ולמרות שהכובע הנוכחי שלי לא נראה מי יודע מה אכיל – טראמפ.