קריאתו של ח"כ עבאס לשיתוף פעולה עם הממשלה משקפת אכזבה ציבורית מן המפלגות הערביות, ועשויה לסלול עידן חדש בפוליטיקה של המגזר
בבחירות אפריל 2019, שנראות היום כמו זיכרון מרוחק, הרשימה המשותפת שעמדה אז על 13 מנדטים התמודדה מפוצלת. חד"ש-תע"ל רצה בראשות איימן עודה, ורע"מ-בל"ד בראשות מנסור עבאס. כשהקלפיות נסגרו המפלגות הערביות הגיעו יחד לעשרה מנדטים, כאשר רע"מ-בל"ד עוד התנדנדה סביב אחוז החסימה עד הרגע האחרון. זו הייתה מפלה קשה עבור חברי הכנסת, בעיקר בשל העובדה שכמחצית מבעלי זכות ההצבעה בחברה הערבית לא יצאו מהבית להצביע.
מה שקרה בשתי מערכות הבחירות העוקבותהיה מתנה עבור איימן עודה וחבריו. לא קמה ממשלה, הכנסת פוזרה והם קיבלו הזדמנות לתקן וידעו נכון להפיק לקחים ולהתאחד שוב. בעזרת קמפיין ממוקד הם סיפרו לציבור שהפעם באמת ידאגו לו. גם קמפיין "או ביבי או טיבי" חיזק אותם, וכך גם סערת 'חוק המצלמות', הסעיף בתכנית המאה של טראמפ המדבר על העברת המשולש, ומעל הכל – היעדר אלטרנטיבה. אף מפלגה אחרת לא השכילה לשבץ מועמד ערבי במקום ריאלי ברשימה, ואם היו עוד היו כמה כאלה כמו עיסאוי פריג' הם נדחקו החוצה כפי שקרה לו ברשימת מרצ. המניה של המשותפת התחזקה ושבה ל-13 מנדטים בבחירות ספטמבר 2019, ובמרץ 2020 אפילו הגיעו לשיא של 15 מושבים בכנסת.
אבל יש עוד עניין. בתוך המרוץ של שלוש מערכות בחירות בשנה לא היה זמן להוכיח העשייה ולהציג קבלות. חברי הכנסת הערבים עסקו רק בדיבורים ובקמפיינים, וזה עבד להם. כשכולם חגגו את ההישג האדיר של המשותפת אמרתי כבר אז בראיון שאני לא מתרגש, כי אם תקום ממשלה בקרוב הבלון המנופח יתפוצץ. ברגע האמת הם ייכשלו ונראה שבין ההבטחות למציאות בשטח המרחק עצום. והנה אנחנו אחרי חצי שנה, והנבואה מגשימה את עצמה.
החברה הערבית נמצאת כיום במצב קשה. האלימות והפשיעה חוגגות וקרוב למאה אזרחים נרצחו השנה ביישובים הערביים. המצב הסוציו-אקונומי בשפל, וההתמודדות עם הקורונה במגזר הערבי מורכבת וקשה. גם היחסים בין המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת מתנהלים בערך כמו היחסים בין הליכוד ו'כחול לבן'. ישנן מחלוקות משמעותיות בנושאים רבים, והן הגיעו לפיצוץ ואף לקרע חברתי בין השאר סביב הצעות החוק הקשורות לקהילת הלהט"ב. בהמשך, עם ההצבעה של המשותפת נגד הסכמי השלום עם מדינות ערב, צעד שהיה מנוגד לאינטרס של ערביי ישראל, הרשתות הערביות כבר התמלאו בהתקפות והכפשות על חברי הכנסת וצביעותם, ועל אירוע השיא חתום ח"כ מנסור עבאס.
https://youtu.be/eBYyy-cddlg
עבאס היה הראשון לקרוא את המפה ולהבין שהישיבה בספסלים האחוריים של האופוזיציה לא מועילה, ושהקו הבדלני והעוין לא מקדם את החברה הערבית. הוא זיהה את אמון הציבור שהולך ופוחת ואת היחס אל המפלגות הערביות כמוקצות, והבין שכדי להפוך לשחקן אינטגרלי בפוליטיקה הישראלית צריך לשנות את הגישה, להפוך את הסגנון , לקיים שיח מול הממשלה ולהשפיע מבפנים. זה התחיל מנאום במליאה בו פנה לראש הממשלה נתניהו, דיבר בכבוד, הציג את כאב החברה הערבית ודרש פתרונות אך מבלי להתלהם. בהמשך, נתניהו התארח בדיון מקוון של הוועדה אותה מוביל עבאס לטיפול בבעיית האלימות בחברה הערבית, ומשם הוא יצא עם הישג לאחר שראש הממשלה הורה לגבש תכנית חומש חדשה בעניין.
שאר הקולות במשותפת ראו זאת כצעד קיצוני ופתחו בגל התקפות כלפיו. במקום לברך על צעד לטובת הציבור הערבי הם העדיפו לקלל. הקרע שם העמיק עד כדי כך שאתמול התארח עבאס באולפן ערוץ 20. אין מסר יותר ברור מזה לכך שהוא לא בכיס של אף אחד, וגם מדבריו שם אי אפשר להתעלם כאשר הודה למעשה כי עד היום המשותפת לא פעלה עבור הציבור הערבי והיא חייבת לשנות את עמדותיה.
לאור התגובות הבוטות האחרונות שהגיעו ממטאנס שחאדה והיבא יזבק, הרשימה המשותפת כבר לא בדיוק משותפת. יהיה מעניין לראות לאן כל זה יתפתח, ולא ברור מה יקרה אם נצא שוב לבחירות בקרוב כפי שמסתמן. על פי חוקת המפלגה של רע"מ, מנסור עבאס כלל לא יוכל להתמודד מכיוון שכיהן כבר בכנסת במשך שלוש קדנציות. אבל מה שבטוח הוא כי המהלך של עבאס הפיל את אבן הדומינו הראשונה בדרך לנפילת המשותפת. בסקרים רואים כבר ירידה של שלושה ואף ארבעה מנדטים, והשיח ברחוב הוא של מיאוס ובעיקר אכזבה מכישלון הח"כים הערבים. יותר ויותר מחלחלת ההבנה שעידן פוליטי חדש בדרך. להתראות משותפת, שלום שותפות.
יוסף חדאד הוא מנכ"ל עמותת 'ביחד – ערבים זה לזה'. עקבו אחריו בטוויטר ובפייסבוק.
בכל זאת יש בעיה
לנו כיהודים במדינה יהודית. לא נראה לי שהערבים יזנחו את הרעיון להפוך את מדינת ישראל לעוד מדינה ערבית. בסופו של דבר יש בערך 20% מוסלמים בארץ וזה די הרבה כדי להטות את הכף במקרה של פילוג אצל היהודים. בנוסף המוסלמים יכולים לקבל עזרה ממדינות מוסלמיות אחרות. לכן נראה לי שלטווח הארוך תהיה בעיה ואולי נצטרך הפרדה כלשהי בעתיד.
מר יוסף חדאד היקר כן ירבו כמוך
תודה
סך הכל הקרע המתבקש בין נוצרים מקומיים למוסלמים מקומיים, הגיע ובא.
הבעיה – המדינה סובלת משריטה ממושכת של העדפה לנוצרים שמצידם שונאים אותה ואת תושביה היהודיים באנטישמיות פשוטה ושורשית.
אתה מדבר שטויות והכותב המכובד נוצרי.
צריך להיזהר עם כל מי שהיה במשותפת. היחידים שמוזמנים להשתתף לדעתי בפיתוח רעיון המדינה היהודית הם אלה שתומכים ברעיון הציוני ובמדינה היהודית. כמובן שכולם צריכים להיות שווי זכויות ולחיות חופשיים ובכבוד אבל לכבד את סמלי המדינה ואופייה
בתור מצביע ליכוד אני אומר שהבעייה היא לא ממשלה בתמיכת ערבים. לראייה- לא הייתה התנגדות לח"כ ממפלגת העבודה ומצד שני הייתה התנגדות לאנשים כמו עופר כסיף.
יש התנגדות לממשלה בתמיכת תומכי טרור המתנגדים למדינת ישראל כמדינה יהודית.
אין בעייה למפלגה ערבית שמצהירה שהיא מכירה במדינת ישראל כמדינה יהודית.
למנסור עבאס יש אומץ לב.
לקום מתוך החברה הערבית ולשתף פעולה (גם אם רק בעניינים אזרחיים) עם נתניהו ולהתראיין בערוץ 20 זה לא פשוט.
נקווה שהציבור הערבי בארץ ישראל, בדילמה שבין להיות נאמן למדינה ולהיות שותף בכל, גם חובות וגם זכויות ובין להזדהות עם אוייבי המדינה ולשקוע בבוץ, יבחר בלהיות אזרח נאמן למדינתו ולדאוג לאינטרסים שלו.
את זה נראה בבחירות הבאות.
האם הממשלה תאלץ לקבל החלטות פרו יהודיות כשהיא תחת איום של עבאס בפרוקה ובהחלפתה ?
לא מדובר רק על הגבלת כחו של בג"ץ.
הממשלה תצטרך להחליט אם להרתיע יורי רקטות בדרך של השמדת מטרות שמביאה להרג בלתי נמנע של "לא מעורבים". דבר זה מרתיח בוחרים "ערבים".
עוד היא תצטרך להחליט כמה לקצץ בתקציבי רווחה ושרותים לאזרחים, כדי לרכוש נשק מתקדם.
הבלבול המיותר שמדינת ישראל עושה בין מוצא אתני (יהודי, ערבי, דרוזי, בדואי) לבין לאום (ישראל, מצרים, טורקיה, בריטניה) הוא טעות מוחלטת. ישראל היא מדינה יהודית כי השפה שלה יהודית, האוכלוסייה שלה יהודית ברובה והיהדות משפיע בעוד אלפי דרכים על אופי המדינה, אבל הלאום שלנו הוא ישראלי, לא יהודי, וכל מי שאוהב את המדינה ומוכן להגן עליה צריך להרגיש שהוא חלק בלתי נפרד מהמדינה כמו שהוא, דרוזי, בדואי, ערבי וכו'.
לקחו 2000 שנה כדי שמדינות העולם יפנימו, שאין ברירה\ לעם היהודי מגיעה מדינה, והמדינה הזאת תהיה בארץ ישראל.
לא מאהבת הזרע השמי הם עשו זאת, אלא נוכח השואה, שהייתה רק שיא בגלים אין סופיים של רוע שסבל העם היהודי, רצח, פרעות, גירוש, אונס, עינויים, המרה ועוד ועוד, כשאין ולו מדינה אחת שהיו בה יהודים, שלא נגועה בפשעים נגד העם היהודי בשלב זה או אחר.
וככה קמה בישראל מדינה יהודית ו..דמוקרטית! או ככה מרגילים אותנו לחשוב עם הסיסמא הידועה:
"מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות".
מעטים, כך גיליתי, טורחים לחשוב מדוע נאמר |ברוח מגילת העצמאות", ולא "ככתוב במגילת העצמאות".
ובכן, בדקתי, ולתדהמתי הרבה, אין ולו איזכור קטנטן של הילנ דמוקרטיה במגילה. אפילו אחד. כן מופיעים הערכים שמאפיינים מדינה דמוקרטית כמו שוויון, חופש דת
אבל לא המילה המפורשת. והעניין מובן, אבוותנו המייסדים, שהבינו בדמוקרטיה לא פחות אפילו מיאיר לפיד למשל, ידען שיתעוררו קונ]פליקטים בן שני הקצוות- דמוקרטיה ויהודות. ולכן, בהמטת המילה דמוקרטיה, הם קבעו, שבכל קונפליקט מהותי – היהודית שמופיעה במגילה, גוברת על הדמוקרטית שמופיעה רק ברוחה.
ולכן אמור: מדינה יהודית, עם רוח דמוקרטית, ככתוב במגילה.
זה מדויק,
זה מבטא גם את החלטת האומות המאוחדות,
גם אם זה לא כלכך PC.
ללמדך – המדינה ה