התפיסה לפיה פרקטיקה משפטית מקובלת נהנית ממעמד עצמאי ומחייב פוגעת בעקרונות יסוד דמוקרטיים ותגביר את משבר אמון הציבור
עו”ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת. טור זה לקוח מתוך נייר מדיניות חדש העוסק במנהג החוקתי במשפט בישראל ובעולם, ופורסם לראשונה באתר פורום קהלת. לחצו כאן לקריאת המחקר המלא.
***
מטבע הלשון "מנהג חוקתי" (constitutional convention) נוצר בבריטניה נעדרת החוקה הכתובה. בהיעדר חוקה כתובה, המעצבת את יחסי הכוחות בין גורמי הממשל, התפתח בבריטניה עיסוק במנהגים החוקתיים. אולם המונח "מנהג חוקתי" עשוי להטעות: למנהגים ממין זה אין בבריטניה מעמד נורמטיבי עליון ואין הם דומים לחוקה (כלומר מנהג חוקתי אינו גובר על חקיקה ראשית או משנית). מינוח זה אינו אלא מבהיר כי מנהגים ממין זה עוסקים בכללים מוסדיים המתווים את יחסי הגומלין בין הרשויות ואת דרכי עבודתן – נושאים שמקובל להסדיר בחוקה.
בשנים האחרונות יש המבקשים לקדם בישראל גישה המעניקה מעמד משפטי עצמאי ל״מנהגים חוקתיים". בית המשפט העליון הישראלי נמנע עד היום מלהכיר בקיומו של מנהג חוקתי בעל מעמד מחייב (ולאחרונה אף הביע סלידה מפורשת מן הרעיון), אולם קולות התומכים במהלך עודם נשמעים מעת לעת בשיח האקדמי־משפטי המקומי. נייר העמדה שכתבנו מבקש לעמוד על הסכנות הטמונות בקליטת דוקטרינה זו בתחומי המשפט המִנהלי והחוקתי.
שופטי בית המשפט העליון שהתייחסו לסוגיה בכמה אמרות־אגב ואקדמאים שהתייחסו לדוקטרינה חטאו בעמימוּת רעיונית בדבר המובנים המשפטיים השונים שאפשר לייחס למונח "מנהג חוקתי" ונקטו אי־בהירות ביחס למשמעותו ונפקותו המשפטית. פגמים אלה הביאו את חלקם להסתמך – באופן מוטעה – על הגות ופסיקה זרה, וליישמן באופן שגוי בשיטת המשפט הישראלית.
מלבד אזכורים בודדים, עיסוקה של הפסיקה הישראלית במושג ״מנהג חוקתי״ במשפט הציבורי החל רק בראשית שנות ה־2000 וצומצם עד עתה לשורת אמרות־אגב בלבד. שופטים שונים הביעו דעות שונות באשר למעמדו הנורמטיבי של המנהג החוקתי: אחדים ראו בו מקור להשלמת לקונות, ורובם הזכירוהו כשיקול בפרשנות הדין.
חלקם הסתמכו על פסיקה זרה ועמדו על שלושת תנאים לזיהויו שנויים במחלוקת לזיהויו של מנהג חוקתי תקף: (1) קיומה של פרקטיקה חוזרת ונשנית; (2) המצטרפת לתודעת חיוב מצד הגורם המבצע; (3) וביסוס רציונאלי ברור. השופט הנדל, בעניין אבירם (שעסק בשאלה האם קיימת חובה לבחור בנציג אופוזיציה כנציג הכנסת בוועדה), אף הרחיק לכת בתמיכה בהכרה במנהגים ואפילו ציין כי לדידו בכוחו של השופט לזהות מנהג גם בהיעדר אינדיקציה עובדתית חד־משמעית ובלבד שהוא סבור כי מדובר במנהג ראוי.
חרף כל אלו, נמנע עד היום בית המשפט מלהכיר במנהג כמקור משפטי עצמאי. לאחרונה, בעניין הוועדה לבחירת שופטים של הכנסת ה־23, אף נסוג בית המשפט מהמגמה שהתווה השופט הנדל והבהיר את החשש של השופטים מייחוס מעמד מכריע למנהג בשל הבעיות העקרוניות הטמונות במהלך כזה, אשר יוצר מסלול עוקף־נבחרי־ציבור לקביעת כללים נורמטיביים בני אכיפה. אכן, הכרה בקיומו של מנהג עצמאי כעילת ביקורת עצמאית ואכיפה סותרת את עקרון הכרעת הרוב ואת עקרון שלטון החוק, וכן פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות.
התפיסות הרדיקליות בדבר ייחוס מעמד משפטי עצמאי למנהג מנוגדות לתאוריות תורת משפטיות בסיסיות. הן סותרות את ה"תיאוריה הטהורה של המשפט" מבית מדרשו של קלזן, וכן את "כלל ההכרה" של הארט שמאפשר זיהוי של נורמה משפטית תקפה. בנוסף לכך קיים קושי משמעותי לייחס מעמד משפטי עצמאי למנהג, במקרים שבהם שוררת מחלוקת באשר להתקיימות המבחנים לזיהוי מנהגים. לכן נצביע על הפגיעה הקשה ביסודות המשטר הדמוקרטי שטמונה באימוץ הדוקטרינה – בעקרון הכרעת הרוב, בעקרון שלטון החוק ובעקרון הפרדת הרשויות – אשר טמונים בייחוס מעמד עצמאי למנהג. נוכח כל הפגמים הללו נתריע מפני מהלך שיעניק מעמד נורמטיבי עצמאי למנהג החוקתי בתחום המשפט הציבורי.
הרעיון שלפיו בית המשפט יכול לזהות "מנהג חוקתי" ולייחס לו משמעות נורמטיבית, אף שלא עוגן בחקיקה, קוסם למי שמבקשים להעניק לבית המשפט כלי נוסף לביקורת שיפוטית על נבחרי הציבור. יש אף מי שביקשו להעניק למנהג מעמד חוקתי שיחסום את המחוקק מלפעול לשינויו בחקיקה ראשית.
עיון בפסיקה הישראלית ובפסיקה הזרה מלמד כי אף שבתי משפט ברחבי העולם ראו במנהג מקור פרשני, גם הם נמנעו מלהעניק למנהג שלא עוגן בחקיקה מעמד נורמטיבי עצמאי. החשש מפני ייחוס מעמד נורמטיבי למנהגים נבע מהבנה של חולשות הדוקטרינה ומן החשש מפני פגיעה בעקרונות היסוד העומדים בבסיס שיטות הממשל הדמוקרטיות הליברליות, ובהם: הכרעת הרוב, שלטון החוק והפרדת הרשויות.
מלבד הקושי העקרוני קיימים גם קשיים בזיהוי מנהגים. במקרים רבים, שוררת מחלוקת על זיהוי פרקטיקה מסוימת כמנהג בעל תודעה מחייבת. בתי המשפט פיתחו מבחנים לזיהוי מנהגים, אך הללו נטו לסובייקטיביות והפקידו בידי השופטים את הכוח לקבוע האם קיים מנהג, עוד בטרם יקבעו האם הוא מחייב. השופט הנדל אף הגדיל לעשות וביקש להכיר במנהגים שהביסוס העובדתי לקיומם קלוש, ככל שייחשבו כמוצדקים בעיני השופט הבוחן.
הקשיים הללו לא נעלמו מעיניהם של שופטי ישראל, והם הבהירו לאחרונה (עניין הועדה לבחירת שופטים בכנסת ה-23) כי לא ייתכן שמנהג יזכה למעמד נורמטיבי הגובר על חקיקה. הם גם חזרו והדגישו כי לא מספיק לייחס למנהג מעמד שכן גם אם מייחסים למנהג מעמד עצמאי אין הצדקה לאכיפת המנהג בידי בית המשפט. נוסף על כך, הם ציינו בצדק את תמימות הדעים בקרב שופטי הנֵכר, המתריעים השכם והערב מפני שימוש במנהגים חוקתיים כעילת ביקורת אכיפה.
אולם הניסיון לחדש עילת ביקורת שיפוטית עוצמתית אינו רק רעיון שגוי מבחינה קונספטואלית הפוגע בעקרונות היסוד הדמוקרטיים. מדינת ישראל שרויה במשבר חוקתי מתמשך, ובית המשפט הישראלי סובל מירידה באמון הציבור. הניסיונות האקדמיים לחדש עילות ביקורת שיפוטית ייחודיות ועוקפות־כנסת, שאינן מקובלות ברחבי העולם, רק יחריפו את המצב, ולא יביאו להשבת שיווי המשקל בין רשויות השלטון. טוב עשו אפוא ששופטי ישראל שגדרו את הפרצה והבהירו את גבולות הדוקטרינה. כך ראוי לנהוג.
השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה.
לצערנו השופטים כבר מזמן חצו את כל הגבולות, הכל לפי נטיה פוליטית, וידוע מקום המדינה בית המשפט העליון הוא אג'נדה ליברלית פוסט ציונית, ושמאלנית, כל סממן יהודי כבר נמחק.. לכן רק D9 ותיקון יחזירו את הגבולות, העם דורש צדק צדק,
ההכשר שנתנה היועצת המשפטית לכינוס הוועדה לבחירת שופטים בקוורום של 6 חברים זו טעות משפטית ברורה וחוסר הבנת החוק.
הפרשנות שלה אומרת שכאשר מדבר החוק על מספר פחות מ7 ככזה המונע את פעילות הוועדה הוא מתייחס למצב של ירידה קבועה כגון פטירה ולא מצב מזדמן ומקרי.
וזו טעות. אם נקבל את הפרשנות הזו נמצא שקיימת בחוק לקונה חמורה, היתכן שהחוק לא יפרש מה הקוורום המינימלי הנדרש למתן תוקף להחלטת הוועדה?
החוק הרי מציין במפורש את מספר חברי הוועדה, 9. ככל ואין הבהרה בחוק מה מספר הנוכחים היותר נמוך המאפשר קבלת החלטה, הרי הפרשנות הפשוטה היא זו המחמירה, כלומר, 9. אפילו חסרון של חבר אחד דיו כדי למנוע כינוס והחלטות הוועדה.
אלא מאי, מכיוון שהחוק מפרש שכדי לפסול וועדה באופן קבוע נדרשת ירידה קבועה מהמספר 7, הרי בכלל מאתיים מנה, כלומר, אין להחמיר בירידה מקרית יותר מאשר בירידה קבועה, וככל ולעניין ירידה קבועה די אם עדיין נותרו שבעה חברים, הרי גם בירידה מקרית די בשבעה חברים, ואין חובה דווקא ב9 מתכנסים.
אבל מכאן ולהרחיק לכת ולומר שאין בחוק בכלל כל משמעות לעניין קוורום מינימלי זה בלתי אפשרי וטעות.
העליון הגביה את המקפצה ומצפצף על נראות.
מתברר שמעבר לפוליטיזציה של מערכת החוק,
חבריה אינם חוששים לבצע עבירות שנועדו לתועלתם האישית ומנצלים את השופרות בתקשורת כדי לטמטם את הציבור.
כך יכולים בן ארי וחיות לצפצף על החוק,
כך יכולים לשמור את הפרוטוקולים מהבחירות הרחק מעיני הציבור,
כך יכולים לרמוס כל חוק קיים בין אם לצרכי קידום אג'נדה או לטובות הנאה אישיות.
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים.
של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.
בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –
בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:
האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
****************
לעיון:
https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
פרופ' דיסקין:
"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.
במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.
אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.
המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.
… ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית.
היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו.
לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל.
בית המשפט לא יחשיב את החוק.
אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק.
החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".
אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?
פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".
https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101
ותגביר את משבר אמון הציבור??
זה כבר קרה מזמן!
השאלה הגדולה היא…מי מתקן?
הפוליטיקאים האימפוטנטים? או ההתקוממות העממית של העם שנדבר לו?
הסכנה כבר מזמן עברה, כי אנחנו כבר בתוך האירוע
התשתית הקומוניסטית, אנארכיסטית, חתרנית וחבלנית כבר מכה בנו זה שנים
המשמעות הפושעת היא, שאדם, גם אם מכיר את החוק ואת זכויותיו, לא יודע מה תיהיה התוצאה.?!
זו הפקרות מכוונת
זה הדבר העצוב שניתקלתי בו אצל עורכי דין:
האם אני אזכה במשפט? הרי החוק לצידי !
התשובה תמיד הייתה: 'לא יודע, זה תלוי בשופט'
בשורה התחתונה, אנרארכיה וטרור שיפוטי.
בארה"ב יש שלב בתחילת המשפט של בחירת המושבעים שמגדיל את הסיכויים להגינות במשפט.
ביהדות יש שלב דומה של בחירת דיינים(למעשה, אפילו יותר יעיל).
רק במערכת המשפט ה'נאורה' שלנו השופט נבחר ע"י גורם עלום(לרוב) שיכול להיות בעל אינטרסים ואידיאלים כאלה או אחרים.
תוכנית המלגות הנדיבה של הקרן לישראל חדשה ממלאת את שורות הפרקליטות ובתי המשפט בשליחיה הנאמנים.
בין בוגרי התוכנית:
1.הממונה על הבג"צים בפרקליטות
2.המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
3.שלושה שופטים בישראל ופרקליט ארגון עדאללה
בשקט בשקט ובמשך 25 שנה הקימה הקרן החדשה לישראל "משפחה" של עשרות משפטנים המחויבים לאג'נדה השמאלנית והפרו-פלסטינית של הקרן.
הקרן מאתרת עורכי דין צעירים בעלי השקפת עולם מתאימה ושולחת אותם על חשבונה ללמוד לתואר שני בארה"ב תמורת התחייבות לעבוד אחר כך למען עמותות הבת של הקרן בישראל.
רבים מהם מאיישים היום עמדות בפרקליטות, באקדמיה וגם על כס המשפט.
לא פעם קורה שגם העו"ד המייצג עותרים נגד המדינה וגם הפרליט המתייצב מולו בשם המדינה, שניהם אחים ל"משפחת הקרן" ושניהם מיישרים קו עם רוח הקרן ולשופטים לא נותר אלא לפסוק אלא עפ"י האג'נדה החדשה לישראל.
אגב, המושג "משפחת הקרן" לא הומצא כאן, אלא בפרסומים החדשים של הקרן שם הם מכונים בחיבה "משפחת הקרן".
***
כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html
https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#3
גם ככה השופטים לא נרתעים מפסיקות מנוגדות לחוק שהם מכשירים בכל מיני פרשנויות מפולפלות.
אם נוסיף לזה עוד "מנהגים חוקתיים" מי יודע לאן נגיע ?
יש לך טעות בסיסית. הם לא משתמשים בפרשנות הם פשוט מתעלמים מהחוק
חוקה = הרשות הנבחרת מיותרת.
היות וחוקה היא הסיבה מדוע כל החלטה סופית בכל שאלה ציבורית, היא בכלל בידי פקידים הממנים את עצמם ואם שיטת ממשל זו הינה דמוקרטיה, תחליטו בעצכמם/ן.
שופטים אקטיביסטים:
מספר גדל והולך של ישראלים מאס ב"שופטים אקטיביסטים״ המתנהגים כמאסטרים ציבוריים, דוחקים בגרוננו" קומוניזם / בולשביזם / פרוגרסיביזם ", בין אם נרצה או לא.
מדיניות זו, הדרך בה הם נכפים, מהווה איום מהותי יותר על עקרונותיו של עם חופשי השולט בעצמו.
שופטים אקטיביסטים יהירים שעושים זאת מפרקים את ישראל.
היהירות שיש לשופטים אקטיביסטים לשלול מהציבור המצביע את זכותם להחליט איזה סוג חוקים הם רוצים לחיות תחתם הוא טרור שיפוטי.
איזו מדינה תהיה ישראל?
- אחד שנשלט על ידי העם?
או כזה שבו האליטה השחצנית כופה את רצונם על הרוב?
אין זה תפקידם של השופטים לבטל את הצבעת הרוב ולחוקק מהספסל.
שופטים שהופכים לפוליטיקאים בגלימות משקרים לעתים קרובות גם כמו פוליטיקאים, וטוענים שהם מגנים על הדמוקרטיה כשבמציאות הם מגנים על הדיקטטורה שלהם.
אם הם הולכים להתנהג כמו פוליטיקאים, אז צריך להצביע להם כמו פוליטיקאים.
אנשי שמאל בתקשורת, שאוהבים את מה ששופטי שמאל עושים, באים להגנתם. השקר התקשורתי הוא שפגיעה בשופטים אקטיביסטים מאיימת על "עצמאותם" של בתי המשפט.
"עצמאות" שיפוטית אין פירושה להיות בלתי תלוי בחוקים. להיות שופט אין פירושו כוח לחוקק את הסדר היום השמאלני מהספסל, כלומר לשלול מהאזרחים את הזכויות הבסיסיות ביותר שלהם המגדירות עם חופשי וממשל עצמי.
זו חוצפה ברמה עולמית.
הגיע הזמן להפסיק להתייחס לשופטים אקטיביסטים כמו לפרות קדושות ולהתחיל להתייחס אליהם כמו לשוורים בחנות חרסינה ולפטר אותם לפני שישראל תושמד!
נמאס מהם ומהקשקושים שהם כותבים אומרים ופוסקים כאילו מדובר בגאוני דור.
כשרואים מי הם ומה הם מזדעזעים.
חייבים לייצר מערכת משפט חדשה ששופטיה ייבחרו על ידי ממשלות ישראל המתחלפות כמו בכל העולם הדמוקרטי ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו נגלה מי הם ומה עמדותיהם.
מדובר במדינה יהודית ומי שהדגל או ההמנון מפריעים לו שישפוט בעזה או באיחוד הרוע והטיפשות האנטישמי.
נמאס ממערכת גניבת השלטון הנוכחית המתקראת מתוך רצון להוליך אותנו שולל – מערכת משפט. היא לא.
מדובר במרכז פעילות השמאל שאיבד כוחו בכנסת כהגדרת פרופ' מאוטנר.
הביתה
ולקצץ מיד בפנסיות המבהילות שהם סידרו לעצמם. מיליארדים נשפכים על הקבוצה האיומה הזאת. מה זה?
זה לא חוקתי.
אין לנו תודה לאל חוקה.
זה חוקי או חוקתי לעשות כאלה עבירות ולרדוף אחרים על זוטי קשקושים?
מעמידי הפנים האלה כל כך מכוערים. החיצוניות מעידה על הבפנים ועל תוכנו.
כיעור מופלג.
בעעעעע
אם ככה אז אין צורך בבחירות , נהוג שנתניהו מנצח בבחירות אז שהוא ישרא לנצח ראש הממשלה פה . אני אישית מסכים אם המנהג , גם נהוג שהוא יוצא זכאי מכל הפרשיות שהיו לו ב 15 שנים האחרונות. אז אין מה לשפוט אותו ממילא הוא יצא זכאי . מסכים. ביבי אל תתייצב לבית המשפט כי ממלא נהוג שאתה מנצח אותם
עוד קודם שנדבר על העדר יושרה של ה"עליונים" בעיני עצמם. יש להתייחס עניינית לקביעות שיפוטיות המתקיימות בניגוד מפורש לחוק, לרבות חוקי יסוד, כך באמצעות מתן פרשנות מעוותת לפסקי דין קודמים המקבלים פרשנות מחודשת והפוכה.
מדובר בכת של אוליגרכיה שיפוטית, מרקסיסטים הרומסים את חוקי היסוד לרבות חוק השפיטה. לשם הבנת עומק השבר יש לקרוא את שכתב השופט עופר גרוסקופף על ארבעת חבריו להרכב המורחב בפסק דין דלי דליה (בר"מ 10212/16) יושבי בית השופטים העליונים למעט שופט ישר דרך אחד ובודד תמכו בקביעת ראש ההרכב המהונדס דפנה ברק ארז, על פיה, שמאי המקרקעין הפועל להערכת שווים של מקרקעין בבעלות פרטית ינטרל את רכיב מיקומם של המקרקעין. במילים אחרות וברורות על פי פסק הדין המעוות, מחירה של קרקע חקלאית בלב הנגב זהה למחירה של קרקע חקלאית הממוקמת בלב תל אביב.
עיוות הדין התקיים באופן מחושב, מגמתי וציני כצעד מקדים וכהכנה להפקעת מקרקעין בבעלות פרטית בערכים שאינם תואמים את מחיר השוק קודם למועד הפקדת תוכנית פוגעת או קודם להליך הפקעה.
הלכה למעשה מדובר בצעד מקדים להלאמת רכוש פרטי תוך רמיסת זכות הקניין וחופש העיסוק, ערכים מוגנים במדינה דמוקרטית.