מנסור עבאס היה ונשאר קיצוני ואנטי-ציוני

אל מגפת הקורונה, עמה מתמודדים אזרחי ישראל בשנה האחרונה, נלווית קדחת הבחירות המלֻווה אף היא בתסמינים שונים, כגון חרדות ומצוקות של מנהיגים מכל קצות הקשת הפוליטית, ובעיקר של האזרחים הנאלצים להתמודד עם אתגרים אלו על שלל משמעויותיהם.

העיסוק בקורונה ובבחירות אינו ייחודי בעת הזו לאזרחי ישראל בלבד, כי אם גם לתושבי הרשות הפלסטינית. מחמוד עבאס, הוא ״אבו מאזן״, ראש הראשות הפלסטינית, פרסם בערב שבת את צו הבחירות הנשיאותי הראשון מזה כ-15 שנה, בו נקבעו שלושה מועדים: ב-22 במאי יתקיימו בחירות למועצה המחוקקת, היא הפרלמנט הפלסטיני, לאחריהן יתקיימו ב-31 ביולי הבחירות לנשיאות, ולבסוף ב-31 באוגוסט ייערכו הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית (מל״פ). פרסום הצו הוא המעבר לשלב הרשמי במאבק הפוליטי ברש״פ להשגת היעדים המבוקשים על ידי מנהיגים וזרמים שונים, שחלקם ״מבוקשים״ בעצמם, בין אם על-ידי כוחות הביטחון הישראליים ובין אם על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים.

הצו הנשיאותי ההיסטורי שהוציא הערב אבו מאזן (אחרי 15 שנה) בדבר קיום בחירות חדשות בשטחים (לפרלמנט במאי ולנשיאות ביולי)
the presidential decree for new elections in the PA
עוד שלב בדרך לבחירות, דרך ארוכה ומפותלת, זרועת מהמורות ומוקשים, ובפרט בשיח בין הפלגים הפלסטיניים שייפתח בקהיר pic.twitter.com/Y1hq3sEeFf

— Gal Berger גל ברגר (@galberger) January 15, 2021

ככל שקרבים אזרחי ישראל כמו גם אזרחי הרשות הפלסטינית למועד הבחירות, כך נחשפים הם לְ״שטיקים וטריקים״ חדשים מבית היוצר של הפוליטיקאים השונים, העושים כמיטב יכולתם לתמרן במציאות מורכבת המושפעת גם מתוצאות הבחירות לנשיאות ארה״ב ואי הוודאות הכרוכה בדבר, לאור השינויים הצפויים בממשל וגישתו לנעשה במחוזות המזרח התיכון ״החדש-ישן״ בעת הזו.

במאמר זה אין יומרה לסקור את כל האתגרים עמם אנו צפויים להתמודד בעת הקרובה, אלא מטרתו היא לעסוק בפיצוחו של ״טריק או שטיק״ הקשור במסרים כפולים לכאורה, המושמעים מצד ח״כ ויו״ר מפלגת ׳הרשימה הערבית המשותפת׳ (רע״ם) ד״ר מנסור עבאס. זאת בעידוד עיתונאים וגורמי תקשורת המצניעים מסרים שליליים או סותרים, העלולים להעיב על מערכת היחסים המתפתחת עם עבאס ולייצר בקרב הציבור אשליה של רומן המתפתח, שיתגלה בסופו כרומן אסור בתכליתו ופסול מיסודו.

מתן ״הכשר״?

אין חדש בניסיונם של פוליטיקאים ״להכשיר״ גורמים ב׳רשימה המשותפת׳ כדי לייצר קואליציות בעת האחרונה. כך היה כשח״כ וסגן הרמטכ״ל לשעבר, יאיר גולן, הכריז כי המעשה הציוני הנכון הוא לחבור למשותפת בממשלת מיעוט, וכשח״כ לשעבר סתיו שפיר דרשה מראש מפלגת ׳כחול לבן׳ והרמטכ״ל לשעבר, בני גנץ, להפגין אומץ לב ולחבור לרשימה המשותפת: “אם גנץ רוצה להמשיך בדרך רבין, אסור לו לפזול לממשלת שחיתות עם ביבי, אלא לעבוד עם ערביי ישראל ולהקים ממשלה צרה שתורחב בהמשך”.

עתה, משקרֵבים אנו לסבב הבחירות הרביעי במספר תוך זמן קצר, נשמעים קולות ורחשים נוספים המכשירים חבירה לגורמים ערביים, הנחשבים משום מה מתונים לכאורה ביחס לבל״ד, המרכיבה יחד עם רע״ם, חד״ש ותע״ל את ׳הרשימה המשותפת׳.

כדי להבין את גודל ״הטריק או השטיק״ יש לעמוד על מאפייני רע״ם והעומד בראשה, ח״כ מנסור עבאס, המכהן גם כסגן יושב ראש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, ומשנת 2020 גם כיו״ר הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה במגזר הערבי וסגן יושב ראש כנסת ישראל.

ח״כ עבאס מזוהה כמי שהביע יחד עם כל ראשי התנועה האסלאמית של הפלג הדרומי תמיכה פומבית במחבלים. מדובר במחבלים ערבים אזרחי ישראל, חברי התנועה האסלאמית מיישובי ואדי עארה, שרצחו לפני כ-38 שנים ב-14 בפברואר 1992, באמצעות גרזנים, סכינים וקלשונים, שלושה חיילי צה״ל ששהו במאהל טירונים באזור רמות מנשה, באירוע המכונה ״ליל הקלשונים״.

מופע התמיכה במחבלים אירע בשנת 2013, עת הגיעו ראשי התנועה האסלאמית מהפלג הדרומי ובהם מנסור עבאס, לביקור בבתי המחבלים במטרה לחזק את הוריהם הגאים ולקרוא לשחרורם של המחבלים במסגרת מבצע ״הפעימה הרביעית״, בו הסכימה ממשלת ישראל, תחת לחץ אמריקני כבד מצד אובמה וקרי, לשחרר אסירים, כדי להתקדם למשא ומתן עם הרשות הפלסטינית ב-30 באוקטובר 2013. לאחר שהוכיחה ישראל שאין לפלסטינים כוונה שכזו, ההסכם בוטל.

משהזכרנו את התנועה האסלאמית והפלג הדרומי, יש לציין כי הפלג הצפוני כבר הוצא אל מחוץ לחוק בישראל בהחלטה מנובמבר 2015, משום שנחשב כקיצוני ביחס לפלג הדרומי. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בזמנו: “החלטת הקבינט התקבלה לאחר סדרת דיונים מעמיקים עם כל הגורמים המשפטיים והביטחוניים הרלוונטיים במטרה להפסיק את ההסתה המסוכנת מבית ולמנוע פגיעה בחיי אזרחים חפים מפשע. הממשלה בראשותי תמשיך לפעול ככל שיידרש נגד גילויי הסתה וטרור, ובמקביל נמשיך להשקיע משאבים לטובת אזרחי ישראל הערבים והיהודים כאחד”.

בגישה זו אף תמך השר לביטחון פנים דאז, גלעד ארדן, שאמר: “מדינת ישראל חייבת לשמש דוגמה וראש חץ במאבק נגד האסלאם הקיצוני שאת שליחיו ראינו טובחים בחפים מפשע בפריז, ניו-יורק, מדריד וישראל. לתנועה האסלאמית, חמאס, דאע״ש וליתר הארגונים יש מצע רעיוני משותף שגורם לפיגועים בעולם ולגל הטרור בארץ. הגיע הזמן שנפעיל את כל הכלים שבידי המדינה במלחמה בטרור ובמסיתים שגורמים לו”.

גם השר דאז זאב אלקין התייחס להחלטה ואמר: “זו החלטה היסטורית. התמודדות של טיפול שורש עם הטרור האסלאמי קיצוני. זה לא רק אקמול. הפעם זה אנטיביוטיקה…”.

תגובת הנהגת הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית למהלך הייתה צפויה: “גינוי בכל תוקף להחלטה פוליטית נבזית שמופנית לציבור הערבי בכלל ולציבור המוסלמי בפרט. אין עילה חוקית פלילית לכך מלבד השיקול של פגיעה בביטחון המדינה שנטען לרוב נגד הערבים בעצם היותם ערבים”.

מספר שאלות מהותיות כבדות משקל צריכות להישאל בנושא זה כיום. האם שואלים את עצמם נבחרי הציבור מהמפלגות הציוניות מה ההבדל המהותי בין הפלג הצפוני לפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל? האם יש הבדל משמעותי בכוונות המיוחסות לכל פלג ביחסו למדינת ישראל כמדינת היהודים, או שמא מדובר בהבדלים פעוטים בגישה הפרגמטית בה נוקט כל פלג? האם ההבדל הוא בין דיבורים למעשים בלבד? האם עצם ההנחה כי שני הפלגים אינם מכירים בזכות הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אך הפלג הצפוני נכון להשתמש במשאבי המדינה לצרכיו, בעוד הדרומי והמתון מעוניין לשנות את המצב באמצעות השתתפות פעילה במוסדות השלטון והשפעה על ההחלטות המתקבלות בו, מניחה את דעתו של מנהיג ציוני באשר הוא ומכשירה את אנשי הפלג בעיניו?

סדרי עדיפויות

בראיון בשפה הערבית שהעניק ח״כ מנסור עבאס לערוץ הטלוויזיה ehna.tv בערבית, ותרגומו לעברית התפרסם באתר ׳הקול היהודי׳, טען עבאס כי: “המציאות בישראל לימדה שכרגע האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג׳יהאד איננה רלוונטית, ולכן התנועה עסוקה ב״ג׳יהאד אזרחי״….אנו עסוקים ב״ג׳יהאד אזרחי״ לשמור את נוכחותנו בארצנו ולשמור על זהותנו… כשאנחנו מדברים על אדמות, דיור והרס בתים, האם זה נושא אזרחי?! אדרבה, זהו נושא לאומי שעומד בבסיס המאבק שלנו על מולדתנו”.

בדבריו הבהיר עבאס כי תמיכתו בערבים תושבי הרשות הפלסטינית הינה עניין מהותי לא פחות מייצוג הערבים אזרחי מדינת ישראל: “הפטריוטיות שלנו מתבטאת במעשים ולא בסיסמאות, במקום להגיד סיסמאות אנחנו מסייעים לעם שלנו בגדה המערבית, בעזה ובירושלים הקדושה”.

ב-2 במרץ 2016 הכריזו מדינות המפרץ הפרסי, בהובלת סעודיה, כי הן מכירות בחיזבאללה כארגון טרור הפוגע ביציבות האזור. בסמוך למועד זה קיבלו גם שרי הפנים הערבים החלטה דומה, בתום ישיבה שהתקיימה במטה הליגה הערבית בקהיר.

בתגובה להכרזה זו, ובשונה ממפלגות בל״ד וחד״ש המרכיבות את ׳הרשימה המשותפת׳, בחרו בפלג הדרומי של תנועה האסלאמית (רע״ם) שלא לפרסם עמדה רשמית בנושא. סגן יו״ר התנועה, מנסור עבאס, אמר לעיתון ׳הארץ׳ כי “אי פרסום הודעה אינו מקרי, וזה נוגע בהחלט לגבי מה שקורה בסוריה. אין ספק שאנו רואים בחיזבאללה ארגון התנגדות שפעל נגד הכיבוש בדרום לבנון ותמך במאבק הפלסטיני נגד הכיבוש, אבל המדיניות שלו בסוריה והתמיכה במשטר שטבח בעמו פגעה בתדמית ובעמדה הזו, ואנו לא יכולים ליישר קו עם עמדה זו”.

מכאן אנו למדים על אהדתו של עבאס לאזרחי סוריה כמו גם תמיכתו בארגון טרור שחרט על דגלו את השמדת מדינת ישראל ופגיעה בחיילי צה״ל, באזרחי ישראל באשר הם ובביטחון מדינת ישראל ככלל, גם לאחר שנסוג צה״ל מאדמת לבנון בשנת 2000 ועל אף הפגיעות והקורבנות בנפש שספגו ביישובים הערבים בגליל בזמן מלחמת לבנון השנייה ב-2006.

בראיון לערוץ ׳כאן 11׳ שהתקיים ב-7 במרץ 2019, נמנע ח״כ מנסור עבאס מלענות לשאלתו הברורה והפשוטה של המראיין דב גיל-הר – האם מפלגתו מתנגדת לפגיעה בחיילים מעבר לקו הירוק. תמרוני ההתחמקות בהם נקט בראיון זה לא מביישים מטוס חמקן, ואף על-פי כן, יושבים הוא ומפלגתו בכנסת ישראל.

בראיון שנתן בגלי צה״ל ב-13 בנובמבר 2019, כשנשאל על חיסולו של מפקד הג׳יהאד האסלאמי בעזה, אמר עבאס: “אני לא בעד חיסול אף אחד”. בהמשך אמר כי הוא מייצג את הפלסטינים ולא את הישראלים: “במאבק הזה אני נוקט עמדה מאוד ברורה. אני פלסטיני. אני דוגל בהקמת שתי מדינות. אבל אני קודם כל פלסטיני. אני מייצג את התנועה האסלאמית בתוך מדינת ישראל”.

סיכום והמלצות

אנו למדים כי לכאורה אין פער אידאולוגי ממשי או מהותי בין מחמוד למנסור עבאס, או אם תרצו בין יו״ר הרשות הפלסטינית לבין יו״ר מפלגת רע״ם וסגן יו״ר כנסת ישראל.

לפיכך, האם יעלה על הדעת כי מנהיג מפלגה ציונית כלשהי במדינת ישראל יעשה ״שטיק או טריק״ עם אחד ה״עבאסים״ כדי לזכות בשלטון? מניסיון סבבי הבחירות האחרונים, ועם אבדן התמימות של חלק מהמנהיגים והאזרחים כאחד, לא מן הנמנע שהתשובה לשאלה זו הינה מצערת וחיובית.

צפו בקטע שבן גביר מבטיח לקחת לבג"ץ: יו"ר רע"ם-בל"ד, ד"ר מנסור עבאס, שרשימתו נפסלה, מתחמק מלענות לדב גיל-הר על השאלה: האם מפלגתו מתנגדת לפגיעה בחיילים מעבר לקו הירוק?#ערבערב pic.twitter.com/GZApy17i0l

— כאן חדשות (@kann_news) March 7, 2019

לקראת מועד הבחירות הקרב ובא, על מנהיגי המפלגות הציוניות להימנע מלשאת ולתת עם מי שמתנגדים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות. על אחת כמה וכמה עם מנהיגים ומפלגות המביעים הזדהות או תמיכה בכל דרך שהיא בארגוני טרור, בפגיעה בכוחות הביטחון ובמאבק מזויין במדינת ישראל.

לקראת הבחירות הקרבות טוב אם ימומש סעיף 7א ל׳חוק יסוד: הכנסת׳, לפיו: “רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, במפורש או במשתמע, אחת משלוש עילות: שלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל”.

על חברי ועדת הבחירות המרכזית – שבראשה עומד שופט בית המשפט העליון ובסמכותה להחליט באם לפסול רשימה או מועמד – לפעול ברוח החוק. היות והחלטת חברי הועדה טעונה אישור של בית המשפט, אזי יש להזכיר לעותרים ולשופטים הנכבדים את העובדות לאשורן, כדי להבטיח את ביטחון מדינת ישראל וצביונה כמדינה יהודית ודמוקרטית לדורי דורות.

אל”מ במיל’ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי וחבר תנועת ‘הביטחוניסטים’, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, ושירת כמפקד בה״ד ורמ״ח בחיל האיסוף הקרבי.