תקשורת השמאל האמריקנית שבעבר קידשה את הזכות החוקתית לחופש ביטוי, הפכה כיום לתומכת צנזורה והשתקה של דעות אחרות
התקשורת האמריקנית המפוארת, מי שהייתה בעבר המגינה הנחרצת ביותר על חופש הביטוי, לפתע משמיעה קולות אחרים.
במשך עשורים, התפיסה המקובלת בקרב עיתונאים הייתה כי חופש העיתונות הוא אחד הערכים החשובים והמהוללים שנוצרו באמריקה. הוא סייע לנו לדרוש מן הממשלה אחריות רבה יותר ואפשר לנו לשמוע ולהכיר מגוון של דעות, אפילו דעות פחות פופולריות, ולבחון אותן בשוק החופשי של הרעיונות. כלי תקשורת שונים עמדו בחזית המאבק לביצור הזכות החוקתית לחופש ביטוי, התאחדו מול כל מה שנראה כאיום על החירות הזו, ועיתונים כמו ה׳ניו-יורק טיימס׳ למשל אף הובילו תביעות היסטוריות בעניין בבית המשפט העליון.
זה היה מאבק אזרחי כנה ואמיתי, אם כי יש לציין שעיתונאים אמורים ממילא לתמוך בחופש הביטוי מתוך אינטרס מקצועי ואישי. למשל, בכתבה ב׳אטלנטיק׳ משנת 2018, אפשר היה לקרוא כותרת נשכחת ומובנת מאליה כמו “מדוע עיתונות חופשית חשובה”, והעיתונאי הוותיק דן ראתר סיפר בה כי “בתור עיתונאי פעיל אני יודע שיש לי אינטרס אישי בעניין”. או כך לפחות ניתן היה לחשוב.
אך כיום נראה כי אותם עיתונאים עברו ממציאת איומים על חופש הביטוי בכל ביקורת על התקשורת שהשמיע הנשיא לשעבר טראמפ, אל קריאה שמגיעה מפיהם שלהם לסגור כלי תקשורת שלא מוצאים חן בעיניהם. הם הפכו לדבר אותו שנאו יותר מכל – צֶנזוֹרים מקובעים שמבקשים להשתיק את חופש הביטוי של אחרים, ולעזאזל החוקה.
ברשת CNN, המגיש הבכיר בריאן סטלטר הפך בהופעותיו בטלוויזיה ובציוציו בטוויטר לאחד ממובילי הקו בעד השתקה, בין אם מדובר בדרישות (שכבר הפכו לרגילות) להסיר מן האינטרנט אנשי ימין, ובין אם מדובר בדרישה החדשה והמדהימה לסגור לחלוטין רשתות טלוויזיה ימניות ולמנוע מהן לשדר.
אוליבר דארסי, עמיתו של סטלטר ב-CNN, צייץ על מאמציו לקבל תשובות מחברות הכבלים מדוע הן ממשיכות לשדר ערוצים התומכים בטראמפ כמו ׳ניוזמקס׳ ו׳One America׳. “האם הן מביעות חרטה על כך שהפיצו ערוצים כאלה בהתחשב בתוכן שלהם כמו הכחשת תוצאות הבחירות?”, כתב דארסי בטוויטר והוסיף: “הרשתות מסרבות לענות”.
ב׳וושינגטון פוסט׳, הפובליציסט מקס בוט מתח קו ישר בין האופן בו אמריקה מתמודדת עם ארגוני טרור זרים לבין האופן בו יש להתנהל מול כלי תקשורת ימניים. “אנו צריכים”, כך כתב, “לסגור את המשפיעים שהופכים אנשים לקיצוניים וגורמים להם לצעוד בדרך לאלימות והסתה”. בוט ציין לחיוב את העובדה כי בבריטניה למשל לא קיים ערוץ המקביל ל׳פוקס׳ מכיוון שהרגולציה לא מאפשרת זאת. נראה כי בוט שכח את העובדה כי בבריטניה גם אין חוקה המגינה על חופש הביטוי, פרט שחשוב לשקול אם הנקודה היא הגנה על החירות שלנו ולא השמדתה כדי שתתאים למסע נקמה אידיאולוגי.
בכתב העת הפרוגרסיבי ׳Mother Jones׳, מאמר בעל הכותרת המקסימה “הגיע הזמן למחוץ את פוקס” קרא לפתור את הבעיה לא באמצעות פעולת חקיקה או רגולציה, אלא על-ידי חרם נגד מפרסמים. אמנם חרם כזה לא יהווה פגיעה בזכות החוקתית כמו כזו שעשויה להיווצר מפעולה ישירה נגד פוקס ואחרים, אך עדיין תהיה זו פעולה בשם מטרה אנטי-ליברלית בהכרח, כזו שתעמוד בניגוד לכל מה שמייצגת התרבות האמריקנית של חופש הביטוי.
כל אלה היו סימנים מבשרי רעות בפני עצמם, אך הם מדאיגים עוד יותר כאשר הם מגיעים מאנשים שכותבים בעיתון ומופיעים על מסך הטלוויזיה, וכפי שארמין רוזן מתאר בדיווח מטריד באתר ׳טאבלט׳ – דוחפים לכיוון מזה זמן מה.
כך למשל הסופר סטיב קול, מי שמתגאה בתואר של לא פחות מדיקן בית הספר לעיתונות באוניברסיטת קולומביה, אמר לאחרונה כי “אנחנו בתקשורת חייבים להכיר בעובדה כי חופש הביטוי, עקרון אותנו ראינו בעבר כמקודש, הפך לכלי נשק נגד העיתונות”. במקום אחר כתב ריצ׳רד סטנגל, העורך לשעבר של המגזין ׳טיים׳: “לא כל הביטויים שווים. במקום בו האמת אינה יכולה לדחוק את השקר, עלינו להוסיף מחסומי ביטחון”.
וכך מי שהיו בעבר אלופי חופש הביטוי והמחשבה ומובילי המאבק למענו, מוכנים כעת לסגת מאמונתם המוצקה בתיקון הראשון לחוקה ובמקומה מאמצים את הכלל הפרוגרסיבי החדש והנוח: ״חופש הביטוי בשבילי, אבל לא בשבילך״.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
הפסקתי לחלוטין(!) לצפות בחדשות בטלוויזיה וזה כולל את כל תכניות האקטואליה וגם תכנים אחרים שבהן המגישים והמפיקים דוחפים את האג'נדה הפרוגרסיבית, פרו אירארנית, אנטי ישראלית ואנטי לאומית שלהם. אפשר להתעדכן דרך אתרי חדשות באינטרנט וזה מספיק בהחלט. מה שקרה בבחירות בארה"ב שבר אותי לחלוטין. בערב הבחירות טאקר קרלסון מפוקס ניוז אמר דבר מדהים והמגישים האחרים הסתכלו עליו כמו על הזוי מטורף. בפוקס מרבים ליבב על תקשורת המיין סטרים אבל רק הוא ראה והבין באמת מה עומד לקרות. הוא טען שבסופו של יום הבחירות התקשורת הזאת תכריז על המנצח ולא תהייה לנו שום דרך לבחון את התוצאות או לערער עליהן מפני שהתקשורת לא תתן לזה להשמע והוא צדק במאת אחוזים. ביום הבחירות בשעה עשר בלילה נעצרה הספירה במדינות המפתח, משהו שלא קרה מעולם, וכשהיא התחדשה ההובלה של טראמפ עברה לביידן והסיפור נגמר.
בהחלט.
כאשר אני רוצה לדעת מה נסראללה רוצה, אני צופה ישירות ב-المنار. לא בחיקויים ה"ישראלים" 🙂
בארה"ב, זהו ניצחון פירוס. כמו כל דבר שרוצחי הסמול עושים – גם הפעם הם הקריבו את עתידם למען אורגזמה מזקן משוחד מסין, היום.
מייחסים לוולטר את האימרה:
"איני מסכים לדעתך אך אתן את נפשי כדי שתוכל לבטא אותה".
נראה שבשמאל האמריקני כיום אימצו את האימרה הזו בשינוי קל:
"איני מסכים לדעתך ולכן אתן את נפשי כדי לסתום לך את הפה".
"איני מסכים לדעתך ולכן אקח את נפשך למען לא אצטרך להתמודד איתה"
נראה שהימין הישראלי,כמו האמריקאי, צריך לשקול את דרכו למאבק בסותמי הפיות משמאל, ולא להסתפק בהתבכיינות ברשתות החברתיות.
בהחלט 🙂
רק התקוממות עממית!
האויב השמאלני הפשיסטי מבין רק כוח!
אתה בכלל לא מטורלל.
חופש הביטוי רק לפראבדה, לא ניתן חופש ביטוי למפלגה המתמודדת בבחירות דמוקרטיות.
נהפוך את חופש הביטוי ליופש ביטוי מהותי, מנדלבליט צדק
אלמנטרי ביותר.
כל חברה המפרסמת בערוצים המשמשים להפצת ההשתקה המתוארת בכתבה – ב-youtube, בפייסבוק והמעט שיוצא לי לצפות בטמבלויזיה – לא נכנסת אליי הביתה למשך שנה. כן, יש לי רישום מסודר במכשיר הסלולארי.
עכשיו, קדימה מפרסמים יקרים, רוצו לפרסם. נפיגש כאשר תישארו עם כל המוצרים על המדפים 🙂
זהו רק סימפטום אחד של המחלה העמוקה והמטרידה ביותר של השמאל: פנאטיזם מוסרי יהיר.
מבחינת איש השמאל המנהיגים של הזרם שלו הם מלאכים אוביקטיבים שיכולים לדעת מה הוא המוסר האוביקטיבי(אפילו החרדים לא הולכים כל כך רחוק) ומכאן יוצא שמי שחושב אחרת הוא אוביקטיבית רשע שאין כל הגיון לתת לו זכות דיבור וכן מוצר ואפילו חובה להתערב ולפעול בכל צורה כדי לתקן את העוול.
השמאל (הישראלי, אירופאי, אמריקאי) הפשיסטי הם האויב מספר אחד של המערב!
לתקשורת האמריקאית הפרוגרסיבית יש קופת שרצים ארוכה ועמוקה מני ים, והיא מתחילה עם ספינת הדגל שלהם, ה'ניו יורק טיימס' שנודע לשמצה בדבקות לשונו הארוכה לישבנם של גדולי המדכאים ורוצחי ההמונים של המאה האחרונה ומעבר לה – מהיטלר וסטאלין ועד מאו, קסטרו וערפאת.
ה'טיימס' גילה בזמנו 'הבנה' להיטלר ולאנטישמיות שלו. כבר בכתבה הראשונה שלהם על היטלר, ב-1922, הם ביטלו את האנטישמיות שלו בתור 'הצגה טקטית כלפי חוץ'. וכך חרטט ה'כתב' שלהם בגרמניה, אחד בשם בראון, על ההסתה האנטישמית של היטלר בבוואריה:
"…several reliable, well-informed sources confirmed the idea that Hitler's anti-Semitism was not so genuine or violent as it sounded, and that he was merely using anti-Semitic propaganda as a bait to catch masses of followers and keep them aroused, enthusiastic, and in line for the time when his organization is perfected and sufficiently powerful to be employed effectively for political purposes.
A sophisticated politician credited Hitler with peculiar political cleverness for laying emphasis and over-emphasis on anti-Semitism, saying: "You can't expect the masses to understand or appreciate your finer real aims. You must feed the masses with cruder morsels and ideas like anti-Semitism. It would be politically all wrong to tell them the truth about where you really are leading them."
הפייסנות כלפי היטלר והמשטר הנאצי וגימוד האנטישמיות והרצחנות שלו כלפי היהודים הפכו לקו מנחה בכל ה'דיווח' של הטיימס בשנות ה-20 וה-30, והוא נמשך גם בעצם ימי השואה וההשמדה. כך למשל, ב-16 ביוני 1942 הם דיווחו בשולי עמ' 6, בידיעה ממוזערת, על טבח 60 אלף יהודי וילנה. שבועיים אח"כ, ב-30 ביוני 1942, הם דיווחו בצורה לקונית בשולי עמ' 7 על מסיבת העיתונאים מטעם ממשלת פולין הגולה בלונדון שבה דובר הממשלה הפולנית מסר שכשישית מכלל 6-7 מיליון היהודים באירופה תחת שליטת גרמניה כבר הושמדו.
גם כלפי משטר הטרור הקומוניסטי של סטאלין היו ל'טיימס' רק מילים טובות לומר. הכתב שלו במוסקבה, ולטר דוראנטי, הפליג בשבחו של סטאלין הבונה, מפתח ומחדש את פניה של רוסיה, והכחיש את הדיווחים על הרעבת המיליונים שמבצעים הקומוניסטים באוקראינה ובדרום רוסיה ואת הטרור ההמוני.
על כתבות-השקרים שלו מרוסיה, שהיו נלעגות כבר בזמנן, זכו דוראנטי ועיתונו ב'פרס פוליצר', לא פחות.
מדויק.
מעניין להוסיף, שסביר מאוד שלכל המעשים המתועבים הללו, אחראי במידה כזו או אחרת – מוציא לאור של העיתו בשנים ההן, ארתור סולצברגר. יהודי בעצמו.
האיש הנבזה הזה, טען לאחר מלחה"ע ה-2, שהיהודים הציונים, אשמים במידה מסויימת בשואת היהודים.
אין ספק – בדיוק הסמולני של היום 🙂
יש סרטון מעניין על התנהגות הנבלים ה'פרוגרסיבים' האלה מהטיימס בראשות ה'יהודי' סולצברגר שפעל כמכחיש שואה אנטישמי בעצם ימי ההשמדה של העם היהודי. גם היום הנ"י טיימס עומד בקו הראשון של שונאי ואויבי העם היהודי ומדינתו – דווקא בגלל ששורצים בו כ"כ הרבה 'יהודים פרוגרסיביים' שהם הגרועים מכולם.
כדאי לצפות בסרטון כדי להיווכח מייד ראשונה בציניות וברשעות של הנבלים האלה המתחזים למגינים של 'זכויות אדם'.
https://www.youtube.com/watch?v=Q2PQCNQH2lY