הישגי טראמפ: כלכלה, אנרגיה, בריאות והגירה

גם כשאמריקה נפרדת מהנשיא טראמפ, הדמוקרטים עושים את מה שהם עושים הכי טוב: ממשיכים לדחוף, עד לרגע האחרון, את מסע הרדיפה בן ארבע השנים להשמיץ, להוציא שם רע ולהעניש את אחד מהנשיאים האמריקניים הטובים ביותר בהיסטוריה. לאחר שלא נתנו למר טראמפ ולו רגע אחד של הפוגה ממבול השקרים המכפישים הבלתי פוסק שלהם, הם הבטיחו את מקומם בהיסטוריה בתור העריצים הקטנוניים והמופקרים ביותר שאי פעם לכלכו את הנוף הפוליטי של ארה״ב.

לכן, מלאכת הסברת היקף ההישגים של הנשיא הזה מוטלת עלינו, מיליוני האמריקנים שבלבבות ובראשים פיקחים מסוגלים להבחין בטוב המונומנטלי שהוא עשה למען ארה״ב. למטרה זו, הבה נבחן את הרקורד הראוי לציון שלו.

הכלכלה של טראמפ

בטרם התפרצות נגיף הקורונה, אשר טלטל כלכלות ברחבי העולם החל ממרץ 2020, הנשיא טראמפ ניצח על שיא כלכלי ששיפר דרמטית את החיים של אמריקנים בכלל הקבוצות הדמוגרפיות.

ב-2018, שיעור העוני הלאומי צנח ל-11.8 אחוזים בלבד, השיעור השנתי הנמוך ביותר מאז 2001. ב-2019, חציון ההכנסה למשק בית אמריקני הגיע ל-65,084 דולרים – השיעור הגבוה ביותר אי-פעם, עם עלייה של 4,144 דולרים, או 6.8 אחוזים מתחילת נשיאותו של טראמפ. בניגוד לכך, במהלך שבע וחצי שנות נשיאותו של ברק אובמה, חציון ההכנסה למשק בית בארה״ב עלה רק ב-1,043 דולרים, או 1.7 אחוזים.

בין ינואר 2017 לאוגוסט 2019, מספר כלל האנשים המועסקים ברחבי ארה״ב עלה ב-6.6 מיליון. בפברואר 2020, שיעור האבטלה בארה״ב עמד על 3.5 אחוזים בלבד, השיעור הנמוך ביותר מאז דצמבר 1969.

שיעור האבטלה בקרב אמריקנים שחורים עמד באוגוסט 2019 על 5.4 אחוזים, שפל של כל הזמנים. שיעור האבטלה בקרב אמריקנים היספאנים ביוני 2019 היה 2.1 אחוזים, הנמוך ביותר מאז 2003. גם שיעור האבטלה בקרב נשים הגיע לגובה הנמוך ביותר מזה 65 שנים, ובקרב צעירים השיעור היה הנמוך ביותר מזה 50 שנים.

בזמן 30 החודשים הראשונים של הנשיא טראמפ בתפקיד, התווספו 499 אלף עבודות ייצור בארה״ב, עלייה של ארבעה אחוזים. היה זה קצב הגידול המהיר ביותר בתחום הייצור מאז 1988. בנובמבר 2019, מנכ״ל Chase Bank ג׳יימי דימון אמר שכלכלת טראמפ הייתה “הכלכלה המשגשגת ביותר שהעולם ראה אי-פעם”.

גורמי מפתח לשגשוג הזה היו האמצעים חסרי התקדים שנקט הנשיא טראמפ לצמצום גודלה וכוחה של הממשלה. לדוגמה, ב-2017 הוא חתם על צו נשיאותי שקרא לכך שעבור כל רגולציה שתתווסף – יופסקו כנגדה שתי רגולציות. בפברואר 2017 הוא אמר כי “כל רגולציה חייבת לעבור מבחן פשוט: האם היא הופכת את החיים לטובים יותר או לבטוחים יותר עבור עובדים או צרכנים אמריקנים? אם התשובה היא לא, אנחנו ניפטר ממנה, וניפטר ממנה מהר”.

במהלך השנה הראשונה של ממשל טראמפ, הפעילות הרגולטורית צנחה ב-74 אחוזים ביחס לתקופה המקבילה בממשל אובמה. קרטיס קופלנד, מומחה לשעבר בשירות המחקר של הקונגרס, אמר ב-2017: “על-פי כל מדד אמפירי, זו רמת פעילות דה-רגולטורית שמעולם לא נראתה. זה חסר תקדים”.

והנשיא טראמפ מעולם לא היה ביישן בנוגע להרעפת שבחים על המערכת הכלכלית שתרמה לאנשים כה רבים ברחבי העולם ושהעלתה יותר בני אדם מעוני מאשר כל מערכת כלכלית אחרת. בנאום מצב האומה (State of the Union address) שלו ב-2019, הוא אמר: “הערב, אנחנו מחדשים את ההתחייבות שלנו לכך שאמריקה לעולם לא תהיה מדינה סוציאליסטית”. הרפובליקנים עמדו במחיאות כפיים סוערות, בעוד רוב הדמוקרטים נותרו ישובים ובחרו שלא להריע”.

קיצוצי המסים של טראמפ

ב-22 בדצמבר 2017, חוק העבודות וקיצוצי המסים של 2017 נחתם על-ידי טראמפ ונכנס לתוקף. כפי שדיווחה קרן הריטג׳: “צו המסים קיצץ מסים עבור הרוב המוחלט של האמריקנים – תשעה מתוך עשרה אמריקנים חוו קיצוץ מס או שלא ראו שינוי בסכום ששילמו… אך אחרי שהגישו את המסים שלהם למס ההכנסה, אמריקנים חוו ירידה של 13 אחוזים בממוצע משיעור המס שלהם. על אף טענות נגדיות, כל קבוצת שכר הרוויחה מקיצוצי המס.

קיצוצי המס של טראמפ אף העלו את הפטור ממס עיזבון  עבור מגישים בודדים מ-5.6 מיליון דולרים ל-11.2 מיליון דולרים, והפחיתו את שיעורי מס החברות מ-35 אחוזים, שיעור שהיה כמעט הגבוה בעולם, ל-21 אחוזים. כמעט מיד לאחר מכן, כ-500 חברות ענק אמריקניות השתמשו בכסף שחסכו מקיצוץ המסים של טראמפ עבור בונוסים והעלאות שכר ל-4.8 מיליון עובדים. צו קיצוצי המסים אף ייצר יותר מ-8,700 אזורי הזדמנויות לבעלי הכנסה נמוכה ובעלי קשיים כלכליים, בעיקר בקהילות של בני מיעוטים.

אך ג׳ו ביידן הבטיח כי “אנחנו הולכים לבטל את קיצוצי המסים של טראמפ”. הוא אף הסביר כי “ביטול של רק חלק מקיצוצי המסים” לא יספיק, וכי “אני הולך לבטל את רובם המוחלט”.

חינוך

ב-17 בספטמבר 2020, הכריז הנשיא טראמפ על הקמת ׳ועדת 1776׳, כדי “לעודד את המחנכים שלנו ללמד את ילדינו על הנס של ההיסטוריה האמריקנית”. לדבריו: “המשימה שלנו היא להגן על המורשת של ייסוד אמריקה, על מעלתם של הגיבורים של אמריקה ועל אצילות האופי האמריקני”. טראמפ הוסיף כי “אנחנו חייבים.. ללמד את ילדינו את האמת המופלאה על המדינה שלנו… נלמד את הנוער שלנו לאהוב את אמריקה בכל ליבם ונשמתם”.

בניגוד לכך, דמוקרטים אימצו ברובם את העיקרים של מה שנקרא ׳פרויקט 1619׳, יצירה של ה׳ניו-יורק טיימס׳ שעשתה את דרכה אל תוך חומר הלימודים של אלפי כיתות ברחבי ארה״ב, בעלת המסר הטוען כי אמריקה היא מדינה גזענית שנולדה עם החטא הקדמון של עבדות ולכן לעולם לא תוכל להיגאל. קמלה האריס, למשל, שיבחה את ׳פרויקט 1619׳ בתור “חשבון נפש עוצמתי והכרחי של ההיסטוריה שלנו”, והוסיפה כי “אנחנו לא יכולים להבין ולהתייחס לבעיות של היום מבלי לומר אמת על איך הגענו הנה”.

בתי ספר לאומנויות משמשים לעיתים כאלטרנטיבה יוצאת מן הכלל עבור בתי ספר ציבוריים הנמצאים במצב של תת-תקינה, במיוחד באזורים עירוניים עניים. הם מתנהלים כבתי ספר של שתלויים בבחירה, ולכן פטורים מרגולציות מקומיות או מדינתיות רבות בנושא ניהול והתנהלות. הנשיא טראמפ תמך נמרצות בבתי ספר אלו, וכינה אותם “סולם ההזדמנות עבור ילדים שחורים והיספאנים”. ביולי 2020 הוא חתם על צו נשיאותי להרחבת בתי ספר של בחירה עבור היספאנים ולשיפור הגישה שלהם לבתי ספר אלה.

תכניות ואוצ׳רים לבתי ספר מאפשרות אף הן לבעלי הכנסה נמוכה, ובעיקר להורים בני מיעוטים, לקחת את כף משלם המיסים שבדרך כלל מוקצה לחינוך ילדיהם בבי ספר ציבוריים סטנדרטיים וכושלים, ובמקום זאת להשתמש בו לכסות את שכר הלימוד בבתי ספר פרטיים לבחירתם. “אנחנו נלחמים עבור יכולת בחירת בית הספר, שהיא באמת סוגיית זכויות האזרח של כל הזמנים במדינה הזו”, אמר טראמפ.

ביידן והדמוקרטים, לעומת זאת, הבטיחו כי יאסרו על מימון ממשלתי גם של בתי ספר לבחירה וגם של ואוצ׳רים. הנאמנות שלהם היא לא לילדי אמריקה, אלא לאיגודי המורים המאוד עשירים, שתמיכתם הכלכלית מופנה באופן מלא למפלגה הדמוקרטית.

הפלות והזכות לחיים

בינואר 2018, דונלד טראמפ הפך להיות הנשיא המכהן הראשון שאי פעם נשא דברים ב׳צעדה עבור החיים׳ השנתית, עצרת ׳פרו-חיים׳ (התנגדות להפלות) מאסיבית הנערכת בוושינגטון הבירה. בין הדברים שאמר באותו יום, אמר טראמפ: “כיום, במספר מדינות, החוקים מאפשרים לתינוק להיקרע מרחם אימו או אימה בחודש התשיעי. זה פסול; זה חייב להשתנות… היום, אני מכריז שבדיוק הוצאנו הצעה חדשה להגנה על זכויות מצפון וחירויות דתיות של רופאים, אחיות ומומחי רפואה אחרים”. טראמפ נאם שוב גם בעצרות ה׳צעדות עבור החיים׳ ב-2019 וב-2020.

עמדתו של טרמאפ הייתה מנוגדת לחלוטין לזו הדמוקרטית. ג׳ו ביידן, לדוגמה, הכריז על תמיכתו החד-משמעית בהפלות “תחת כל נסיבה”. הוא ומפלגתו אף קוראים לביטול ל׳תיקון הייד׳, שאסר ב-40 השנים האחרונות על שימוש בכסף ציבורי של משלמי המסים למימון מיליוני הפלות. ההבדל בין טראמפ לדמוקרטים בסוגיה זו אינו יכול להיות דרמטי יותר.

סביבה ואנרגיה

ב-1 ביוני 2017 הכריז הנשיא טראמפ על הוצאת ארה״ב מהסכם האקלים של פריז אליו נכנס ממשל אובמה-ביידן שנה קודם לכן. ה׳דיילי סיגנל׳ סקר את יסודות הבסיס של הסכם פריז:

• “רגולציות האנרגיה שהוסכמו בפריז על-ידי ממשל אובמה יביאו לאיבוד מאות אלפי עבודות, ייפגעו בייצור האמריקני ויחסלו 2.5 טריליון דולר של הכנסות ממוצרים מקומיים עד לשנת 2035”.
• “אפילו אם כל מדינה תעמוד בהתחייבויות שלה – וזה ״אם״ גדול, בהתחשב בזה שסין כבר הספיקה שלא לדווח על פליטות דו תחמוצת הפחמן שלה, ולא קיימות הגבלות עבור כישלון העמידה ביעדים – השינויים בטמפרטורת כדור הארץ יהיו כמעט בלתי ניתנים להבחנה”.
• “במשא ומתן האקלים שהוביל לוועידת פריז, המשתתפים קראו להקמת קרן אקלים ירוקה שתגבה 100 מיליארד דולרים לשנה עד לשנת 2020. מטרת הקרן זו תהיה לממן אנרגיה ירוקה… ולשלם על המדינות העניות יותר עבור הסכם פריז הסופי”.

כשהכריז על עזיבת ארה״ב את הסכם האקלים של פריז, הנשיא טראמפ אמר את הדברים הבאים:

“בתור מישהו שמאוד אכפת לו מהסביבה, ומאוד אכפת לי, אני לא יכול לתמוך במצפון שלם בעסקה שמענישה את ארה״ב – שזה מה שהיא עושה – המובילה העולמית בהגנה על הסביבה, תוך שהיא לא כופה מחויבויות משמעותיות על מובילי הזיהום בעולם… ההסכם הוא חלוקת מחדש מאסיבית של העושר האמריקני למדינות אחרות… אפילו אם הסכם פריז היה ממומש במלואו, עם ציות מלא של כל המדינות, ההערכה היא כי הוא יביא לירידה של שתי עשיריות של מעלת צלסיוס אחת בלבד… בטמפרטורה העולמית עד לשנת 2100”.

בניגוד מוחלט לעמדת טראמפ על הסכם פריז, פלטפורמת המפלגה הדמוקרטית 2020 מצהירה בנמרצות: “אנחנו נצטרף מחדש להסכם האקלים של פריז… ביום הראשון של נשיאות ביידן” (מה שאכן קרה).

בינואר 2018, ממשל טראמפ הכריז על תכנית בת חמש שנים לפתוח לליסינג את כל אזורי הקידוח הנמצאים מחוץ לשטחי המדינה – במפרץ מקסיקו, בחוף האוקיינוס האטלנטי, בחוף האוקיינוס השקט ובחוף אלסקה. בעוד שתחת הנשיא אובמה 94 אחוזים מהמדפים החוץ-יבשתיים היו מחוץ לתחום עבור קידוח, תכנית טראמפ פתחה 98 אחוזים מרזרבות הנפט באזורים אלה להוצאה. זה היה חלק ממאמצי ממשל טראמפ ליצירת “דומיננטיות באנרגיה” כאסטרטגיה לחיזוק הביטחון הלאומי על-ידי חיסול התלות האמריקנית ב-OPEC.

במרץ 2017 הנשיא טראמפ הוציא צו נשיאותי שיזם בחינה מיידית של תכנית האנרגיה הנקייה (CPP) שהגבילה פליטות גז חממה במפעלי ממונעי פחם. הנשיא תיאר את ה-CPP בתור “מתקפה הרסנית” נגד הפועלים, המלאה ב”רגולציות מחסלות מקומות עבודה”. טראמפ אף האיסור הזמני שהטיל ממשל אובמה-ביידן על חוזי השכירות בתחום הפחם בשטחים ממשלתיים.

סטיבן מור מקרן הריטג׳ הצביע על העקרות וחוסר השימושיות של כפיית רגולציות מרסקות-כלכלה על תעשיית הפחם האמריקנית, כפי שהדמוקרטים ביקשו לעשות: “אפילו אם ארה״ב תוריד את ייצור הפחם שלנו לאפס, סין והודו בונות מאות מפעלי פחם. השהיית ייצור הפחם האמריקני בסך הכול תייצא מקומות עבודה מארה״ב”.

הנשיא טראמפ הוא תומך נלהב של סדיקה הידראולית – המוכרת יותר בשמה ׳פְרָקִינג׳ – טכנולוגיית הקידוח האופקי המאפשרת הוצאת נפט וגז מסלע פצלי אלפי מטרים מתחת לאדמה. פרקינג הייתה רכיב קריטי ביכולת של אמריקה להשיג סוף-סוף עצמאות אנרגטית. בניגוד לטענות שפרקינג מביא לזיהום מקורות מי שתייה, הוכחות מדעיות מראות כעת כי מדובר בתהליך בטיחותי ונקי נטול כל השפעה על המים.

בספטמבר 2018, עקפה ארה״ב את ערב הסעודית ורוסיה והפכה ליצרנית הנפט הגדולה בעולם. לפי המכון למחקר אנרגיה: “ייצור האנרגיה של ארה״ב ב-2019 היה גבוה מצריכת האנרגיה בארה״ב לראשונה מזה 62 שנים. בהתאם לכך, הושגה המטרה הנכספת מזה זמן רב של העצמאות האנרגטית… את הקרדיט לנקודת הציון הזו אפשר לתת לתעשיות הנפט והגז ולשימוש שלהן בפרקינג הידראולי וקידוח אופקי”. נשיאת ברית האנרגיה המערבית, קתלין סגמה, אמרה: “הפכנו את OPEC ליחסית לא רלוונטית”.

בזמן שדמוקרטים טוענים שהגבלות קיצוניות על כל מקורות האנרגיה המבוססים על sלק מאובנים היא דבר קריטי לקידום סביבה נקייה, למעשה, איכות האוויר של אמריקה עוברת שיפור באופן דרמטי במשך שנים, בעיקר הודות ליוזמות סביבתיות שפותחו על-ידי השוק החופשי. ב-2017 סטיבן מור מקרן הריטג׳ הצביע על כך ש”פליטות של עופרת, גופרית, פחמן דו-חמצני ומזהמי אוויר נוספים ממפעלי הפחם בארה״ב צללו ביותר מחצי, ובחלק מהמקרים ב-90 אחוזים, בעשורית האחרונים”.

בפברואר 2020, סוכנות האנרגיה הבינלאומית דיווחה כי בעוד שפליטות CO2 בסין והודו היו במגמת עלייה מהירה, ארה״ב ראתה בשנת 2019 את הירידה הגדולה ביותר בעולם בפליטות CO2 בהקשרי אנרגיה.

רובים והתיקון השני לחוקה

הנשיא טראמפ תומך נמרצות בהחלטת בית המשפט העליון ׳מחוז קולומביה נ׳ הלר׳, שקבעה כי התיקון השני לחוקה מבטיח את זכות האזרח להחזיק בנשק “הנמצא בשימוש נפוץ באותה תקופה” – ללא תלות בשירות במיליציה של המדינה – ואת השימוש בכלי נשק למטרות חוקיות כגון הגנה עצמית בתוך ביתו של האזרח.

באפריל 2017 אמר הנשיא טראמפ באסיפה של ארגון הרובים הלאומי: “המתקפה בת שמונה השנים על חירויות התיקון השני לחוקה שלכם הגיעה לסופה המר. יש לכם חבר אמת ותומך בבית הלבן. לא עוד סוכנויות ממשלתיות ירדפו אחר בעלי רובים שומרי חוק. לא עוד תנסה הממשלה לחתור תחת זכויותיכם כאמריקנים. במקום זאת, אנחנו נעבוד עמכם בשיתוף, לצדכם. אנחנו נעבוד עם איגוד הרובים הלאומי (NRA) לקדם בעלות אחראית על רובים… ואנחנו רוצים להבטיח לכם את הזכות הקדושה להגנה עצמית של כל אזרחינו… גם המשטרה והשריפים שלנו יודעים שכשאוסרים רובים, רק הפושעים יהיו חמושים… כנשיא שלכם, אני לעולם לא אפר את זכות האנשים להחזיק בנשק”.

בניגוד לכך, ג׳ו ביידן אמר את הדברים הבאים ביחס לפס״ד הלר: “אם אני הייתי בחבר המושבעים, אני לא הייתי פוסק באותה צורה”. הילרי קלינטון כינתה אף היא את ׳הלר׳ “החלטה נוראית” והצהירה כי “בית המשפט העליון טועה ביחס לתיקון השני לחוקה”. ביידן קרא לאיסור על מכירת נשקים סמי-אוטומטיים וכן “מחסניות שיש בהן מספר רב של כדורים”, מה שאומר בגדול לאסור את כל הנשקים.

הוא וקמלה האריס מתכוונים להוביל תכנית ממשלתית ל״רכישה בחזרה״ של נשקים סמי-אוטומטיים. איש המפתח של ביידן בנושא הגבלות נשק, חבר הקונגרס לשעבר בטו או׳רורק, התעלם מההבחנה בין נשקים אוטומטיים לסמי-אוטומטיים באופן חוזר ונשנה והזהיר: “אני רוצה להיות ברור: זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות [תכנית ממשלתית לרכישה בחזרה של נשקים]. אמריקנים שבבעלותם נשקי AR-15 ו-AK-47 יהיו חייבים למכור את נשקי התקיפה שלהם. את כולם”. או׳רורק אף הדגיש: “ועוד איך! אנחנו הולכים לקחת את נשקי ה-AR-15 ואת ה-AK-47 שלכם”.

בריאות

באוקטובר 2017 חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי המאפשר לאמריקנים לקנות ביטוח בריאות מספקים חוץ-מדינתיים. “הגיע הזמן לתת לאמריקנים את החירות לרכוש ביטוח בריאות מעבר לקווי המדינה, מה שייצר שוק תחרותי לאומי אמיתי שיוריד את העלויות באופן משמעותי ויספק טיפול טוב יותר בפער”, קבע הנשיא.

במאי 2018 טראמפ חתם על חקיקת “הזכות לנסות” המעניקה לחולים בעלי מחלות סופניות גישה לטיפולים רפואיים ניסיוניים שטרם אושרו על-ידי ה-FDA. הנשיא אמר: “אלפי חולים סופניים אמריקנים סוף-סוף יקבלו תקווה, וסיכוי מאבק, ואני חושב שזה הולך… לאפשר להם להיות עם משפחותיהם לזמן רב יותר”.

בזמן כהונתו, טראמפ אף:

• חתם על החקיקה המקיפה ביותר אי פעם לקידום המחקר בתחום סרטן ילדות וטיפוליו.
• הרחיב תכניות בריאות קצרות טווח בעלות משך מוגבל.
• ביטל את הקנס המנדטורי האינדיבידואלי של תכנית ׳אובמה-קר׳, שכפתה קנסות כבדים על אנשים שלא רכשו ביטוח בריאות.
• חתם על חקיקה שביטלה את המועצה העצמאית לתשלומים של ׳אובמה-קר׳, הידועה גם בתור ״פאנלי המוות״.
• הציע את ׳כלל כותרת X׳ לקידום ההבטחה כי משלמי המסים לא יידרשו לממן את תעשיית ההפלות.
• החזיר והרחיב את מדיניות מקסיקו סיטי לווידוא כי סיוע זר לא יתמוך בתעשיית ההפלות במדינות אחרות.
• פיקח על יצירת המחלקה החדשה במשרד הבריאות וב׳שירות האנושי׳ (Human Services) להגנת זכויות המצפון והחירות הדתית.
• חתם על צו נשיאותי שמבטיח כי לא ניתן יהיה לכפות על ארגונים דתיים לחלל את אמונותיהם הדתיות על-ידי ציות למנדט ההפלה ולחוסר היעילות של ׳אובמה-קר׳.
• חתם על ארבעה צווים נשיאותיים בנושא תמחור תרופות, המנחים את שר הבריאות ואת ׳השירות האנושי׳ לנקוט במספר צעדי מפתח כדי לספק מחירים נמוכים יותר עבור תרופות מרשם לאמריקנים.

הדמוקרטים, בניגוד לכך, תומכים במערכת בריאות ״אוניברסלית״ של ״שחקן יחיד״ המנוהלת בידי הממשלה שתכסה כל אדם במדינה, כולל מהגרים בלתי חוקיים. בהערכה של מכון קאטו אודות תכנית שכזו, נכתב כי: “במדינות שנוטות בכבדות לעבר שליטה ממשלטית, קיים סיכוי גדול יותר שאנשים ייאלצו להיתקל ברשימות המתנה, הקצבה של בריאות, הגבלות על בחירת הרופאים ומכשולים נוספים בדרך לבריאות”. יתרה מכך, הראיות מראות כי במונחים של דאגה לחולים הקשים, מערכות בריאות המנוהלות בידי ממשלות הן נחותות משמעותית ביחס לאלו של השוק החופשי.

מדיניות הגירה, בקשות מקלט ופליטים

כשדונלד טראמפ רץ לנשיאות ב-2016, הוא פרסם תכנית של 10 שלבים בנושא הגירה, בה התחייב:

1. לבנות חומה לאורך הגבול הדרומי של ארה״ב.
2. לבטל את מדיניות ״לתפוס ולשחרר״ שהתירה למסיגי גבול בלתי חוקיים לבקש מקלט ואז להיות משוחררים אוטומטית אל תוך ארה״ב תחת ההנחיה כי יידרשו להופיע לשימוע בפני בית משפט לבקשת מקלט מתישהו בעתיד הרחוק.
3. להחיל מדיניות ״אפס סובלנות״ נגד מהגרים בלתי חוקיים עבריינים, מדיניות שתצריך את שכירתם של עוד אנשי משמר הגבול ושל קציני גירוש נוספים באכיפת המכס וההגירה (ICE).
4. להפסיק את מימון ערי המקלט שממשלותיהן מסרבות לשתף פעולה עם רשויות ההגירה הממשלתיות המבקשות לזהות ולטפל במהגרים בלתי חוקיים שביצעו פשעים.
5. לבטל את הצווים הנשיאותיים הבלתי חוקתיים ולאכוף את כל חוקי ההגירה הקיימים.
6. להשעות את הנפקת הוויזות לאנשים ממדינות בהן לא ניתן לקבל שיקוף מספק של משתנים כמו היסטוריה עבריינית, קשרים לטרור או מחלות מדבקות.
7. לדרוש ממדינות אחרות לקבל את אנשיהן בחזרה כשאלו מגורשים מארה״ב.
8. להשלים את יישום מערכת מעקב הוויזות הביומטרית אחר הכניסות והיציאות מארה״ב.
9. לדרוש את השימוש הנרחב של ׳אימות E׳, מערכת המבוססת על הרשת אשר מאפשרת למעסיקים רשומים לאמת את הזכאות של עובדיהם לעבוד בארה״ב.
10. לבצע רפורמה במערכת ההגירה החוקית של ארה״ב כדי שתשרת את האינטרסים החשובים ביותר של ארה״ב ושל עובדיה.

בנאום שנשא בינואר 2018, הנשיא טראמפ ניסח את פילוסופיית ההגירה שלו בשפה פשוטה מאוד: “ארה״ב היא אומה רַחוּמָה. אנחנו גאים בכך שאנו עושים יותר מכל מדינה אחרת כדי לעזור לנזקקים, לנאבקים ולמקופחים בכל רחבי העולם. אך כנשיא, הנאמנות הגבוהה ביותר שלי, החמלה הגדולה ביותר שלי והדאגה המתמדת שלי היא לילדי אמריקה, לעובדים המתקשים האמריקנים ולקהילות הנשכחות האמריקניות”.

בהצהרה רשמית של המשרד הסגלגל שנה לאחר מכן, טראמפ ניסה להציג את תפיסתו עבור ביטחון הגבולות ישירות לעם האמריקני. הוא הצהיר, בין השאר, כי: “יש כאלו שאומרים שמחסום הוא דבר לא מוסרי. אם כך, מדוע פוליטיקאים עשירים בונים חומות, גדרות ושערים סביב בתיהם? הם לא בונים חומות בגלל שהם שונאים את האנשים בצד השני אלא כי הם אוהבים את האנשים שבפנים. הדבר היחיד שאינו מוסרי הוא כשפוליטיקאים לא עושים כלום וממשיכים לאפשר לאנשים תמימים יותר להיות קורבנות מסכנים”.

ב-2019 ממשל טראמפ – שיצא מהנחת היסוד שאסור שמהגרים לארה״ב יכפו נטל חברתי או כלכלי על משלמי המסים האמריקנים – הכריז כי הוא ירחיב את רשימת ההטבות הממשלתיות שהוא לקח בחשבון כשמגדיר אדם בתור “נטל ציבורי”. תואר זה יוצמד למהגר שמחפש לשדרג או להאריך את סטטוס הוויזה שלו, או שמגיש בקשת אזרחות.

הנשיא טראמפ מבין כי בלתי אפשרי להציג באופן ראוי פליטים פוטנציאליים ממדינות מסוימות שהינן חממות כאוטיות לטרור וקיצוניות. ואכן, בכירים בממשל אובמה כמו ראש ה-FBI ג׳יימס קומיי, השר לביטחון פנים ג׳יי ג׳ונסון וראש ה-CIA ג׳ון ברנן טענו את אותו הדבר שנים קודם לכן. לאור המציאות הזו, טראמפ ביקש למצוא דרכים לעזור לפליטים מבלי לסכן את חייהם וביטחונם של אנשי העם האמריקני.

בינואר 2017, למשל, טראמפ שכנע את שליט ערב הסעודית המלך סלמן להצטרף לארה״ב בתמיכה ביצירת אזורים בטוחים בסוריה ובתימן, בהם פליטים מהמזרח התיכון יוכלו להתארח ולקבל מחסה כשהם נמלטים ממלחמה וטרור. בנוסף לכך, טראמפ שכנע את הנסיך שייח׳ מוחמד בן-זייד מאבו-דאבי לתמוך באזורים בטוחים לפליטים שנמלטו ממלחמה וטרור באזור.

החלטת טראמפ הידועה בשם “האיסור המוסלמי”

עד עתה, כנראה שכל אמריקני כבר שמע על “האיסור המוסלמי” הידוע לשמצה של טראמפ. בינואר 2020 ג׳ו ביידן תיאר את ה”איסור” בתור התגלמות “פסולה מוסרית” של “הטייה אנטי-מוסלמית” שהכתיבה “בגידה בכל היסודות ההיסטוריה האמריקנית שלנו, בחירות האמריקנית ובחופש הדת”.

המושג “איסור מוסלמי”, כפי שמכריזים ביידן וחבריו הדמוקרטים, מתייחס לעובדה שהנשיא טראמפ, בביטוי של רצון “להשאיר טרוריסטים אסלאמיים רדיקליים מחוץ לארה״ב”, הוציא ב-2017 צו נשיאותי הקורא להשעיה זמנית של כמעט כל קבלות הפליטים לארה״ב משבע מדינות שהיו חממות לטרור אסלאמי ו/או מלחמת אזרחים: איראן, עיראק, סומליה, לוב, סודן, תימן וסוריה. הצו גם הנחה יישום של תהליך “בדיקה קיצונית” של כל המהגרים והמבקרים בארה״ב.

וכיצד בחר הנשיא טראמפ את שבע המדינות בעלות הרוב המוסלמי הנ״ל כמטרות לפעולתו הנשיאותו? האמת, הוא בחר בדיוק את אותן שבע מדינות שהוזכרו על-ידי ׳שיפור תכנית הוויתר על הוויזה׳ (VWPI) ועל-ידי חוק מניעת נסיעות הטרוריסטים, שעבר בקלות בקונגרס ונחתם תחת הנשיא אובמה בדצמבר 2015.

הצלחת טראמפ בשיפור מדיניות בקשות המקלט ההרסנית של אמריקה

בעשורים האחרונים, אחוז קטן בלבד של מבקשי המקלט ממרכז אמריקה בחרו להציג את עצמם לרשויות האמריקניות מתוך כל 330 נקודות הכניסה לאורך הגבול הדרומי של ארה״ב. במקום זאת, הרוב הגדול בחרו לחדור את הגבול במיקומים שונים בין נקודות הכניסה הללו, באמצע המדבר הצחיח, כאשר ברגע שהם נטעו את רגליהם עמוק בצד האמריקני של הגבול עם מקסיקו, הם ביקשו להילקח לידי משמרת אנשי משמר הגבול של ארה״ב.

מדוע? כי הם הבינו שברוב המקרים לא הייתה להם עילה לגיטימית לבקשת מקלט – כלומר הגנה מ״רדיפה״ על-ידי הרשויות במדינת מוצאם – וככל הנראה שבקשתם להיכנס לאמריקה תידחה.

בניגוד לכך, אם שואפי מקלט יצליחו איכשהו להתגנב לתוך שטחי ארה״ב לפני שיגישו את בקשות המלט שלהם, רוב הסיכויים שלא יישלחו אותם בחזרה למקסיקו באופן מיידי. במקרים כאלה רוב הסיכויים שהם ישוחררו אל תוך שטחי ארה״ב, תחת התראה כי עליהם להתייצב לשימוע בקשת מקלט רשמי בתאריך כלשהו בעתיד הרחוק, בהינתן עומס התיקים בבתי המשפטי להגירה האמריקנים. כך, אנשים אלו מקבלים מספיק זמן כדי פשוט להיעלם ולעולם לא להיראות שוב על-ידי רשויות ההגירה האמריקניות.

במטרה להביא לקץ המצב האבסורדי, חסר החוק והמסוכן הזה, ממשל טראמפ הכריז באפריל 2018 שארה״ב תפעיל מדיניות “אפס סובלנות” בה כל מבוגר שייתפס עובר את הגבול בצורה לא חוקית – או אפילו מנסה לעשות זאת – יהיה נתון תחת דין פלילי.

בתגובה להכרזה זו, פתחה המפלגה הדמוקרטית בקמפיין תעמולה אכזרי המאשים את טראמפ בקידום מדיניות של “הפרדת משפחות בכפייה”. ג׳ו ביידן הוקיע את “המדיניות של הממשל הזה שקורעת תינוקות מזרועות הוריהם כפשוטו”, בתור “אחד הרגעים האפלים ביותר בהיסטוריה שלנו”.

המקור של המדיניות המכונה כ”הפרדה” הוא אי-שם בשנת 2015, כאשר שופט בית המשפט המחוזי בקליפורניה, דולי גי, מינוי של הנשיא אובמה, פסק כי כל לא ניתן יהיה לעכב במעצר ילדים שייתפסו כשהם עוברים את הגבול בצורה בלתי חוקית, בין אם יהיו מלווים במבוגרים ובין אם לא, ליותר מ-20 יום.

החלופות היחידות של הממשלה, אז, היו או “הפרדה” מבני המשפחה על-ידי שחרור הילדים לאחר 20 יום תוך המשך כליאת המבוגרים, או שחרור המשפחה כולה לתוך שטחי ארה״ב לאחר 20 יום. לרוב, ממשל אובמה-ביידן בחר לשחרר את המשפחות.

ממשל טראמפ סטה ממדיניות אובמה-ביידן ויישם את סטנדרט “אפס הסובלנות” החדש, שהשאיר את המבוגרים במעצר בזמן שהילדים שוחררו, כנדרש על-ידי צו בית המשפט של השופט די מ-2015.

בעוד שמשפחות “הופרדו” תחת טראמפ, הגינויים מהתקשורת ומהדמוקרטים היו חסרי רחמים. ב-20 ביוני 2018, טראמפ, תחת לחץ פוליטי מצטבר מהדמוקרטים ומהרפובליקנים גם יחד, חתם על צו נשיאותי שהביא לקצו של נוהל הפרדת הילדים מהוריהם בגבול, אך ששמר במקביל על מדיניות האפס סובלנות. במילים אחרות, מעתה מותר יהיה לעצור מהגרים מבוגרים יחד עם ילדיהם ללא הגבלת זמן.

המחווה של טראמפ כלל לא הרגיעה את הדמוקרטים. מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, תקפה כי הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ “מבקש להחליף צורה אחת של התעללות בילדים באחרת”, על-ידי אמצעים של “כליאה לטווח ארוך של משפחות בתנאים כמו של כלא”.

על אף כוונותיו המוצהרות של הנשיא טראמפ, מעשית, שמירה על משפחות מהגרים יחד במרכזי המעצר במשך פרקי זמן ממושכים הפכה עבור הממשלה למשימה בלתי אפשרית, פשוט משום שמספרם היה גדול בהרבה מזה של קיבולת מרכזי המעצר, שלא הצליחו להכילם. לכן, הממשלה נאלצה לשחרר רבים מהם.

במאי 2019, יישם טראמפ את הפרוטוקולים להגנת המהגר (MPP), הקובעים כי ניתן יהיה להחזיר למקסיקו אנשים זרים מסוימים המבקשים כניסה לארה״ב ללא המסמכים הנדרשים, שם הם ימתינו במהלך ניהול הליכי ההגירה שלהם. בקיצור, רשויות הגבולות האמריקניות כבר לא יידרשו לשחרר מהגרים אל תוך ארה״ב לפני מועדי השימוע שלהם.

עוד במאי 2019, הכריז הנשיא טראמפ: “ב-10 ביוני ארה״ב תמסה בחמישה אחוזים את כל הסחורות שייכנסו אלינו ממקסיקו, עד שמהגרים בלתי חוקיים ממקסיקו יפסיקו להגיע למדינה שלנו. תעריף זה יעלה בסופו של דבר, עד שיגיע ל-25 אחוזים, עד שבעיית ההגירה הבלתי חוקית תתוקן… ואז התעריף הנ״ל יוסר”. בתגובה לאיום סנקציות כלכליות זה, הממשלה המקסיקנית יישמה מדיניות חדשה שהערימה קשיים נוספים על מהגרים מגואטמלה, הונדורס ואל-סלבדור לעבור דרך מקסיקו בדרכם לארה״ב.

ב-15 ביולי 2019, הנשיא טראמפ הכריז על תכנית שתאסור על רוב המהגרים להגיש בקשות מקלט לאחר שיחצו את הגבול האמריקני הדרומי באופן בלתי חוקי, אלא אם כן הם נכשלו קודם לכן במציאות מקלט באחת מהמדינות ה”בטוחות” שחצו בדרכם לארה״ב. במילים אחרות, הלכאורה-מבקש-מקלט מאל-סלבדור, גואטמלה, הונדורס או ניקרגואה לא יהיה זכאי למקלט בארה״ב אלא אם הוא קודם לכן הגיש בקשה למקלט במקסיקו ונדחה. צעד זה ננקט במקביל לחוק האמריקני הקיים. בקיץ ובסתיו המוקדם של 2019, ממשל טראמפ חתם על הסכמי מקלט שכאלו עם ממשלות ארבעת המדינות הנ״ל.

בעוד שהתובע הכללי וויליאם בר אישר את חוקיות המדיניות של טראמפ, דוברת בית הנבחרים ננסי פלוסי כינתה אותה בתור מדיניות של “ממשל אכזרי ואנטי-מהגרים”. אך למעשה, טראמפ גילה לגמרי בעצמו שיטה לעקיפת המכשולים והמחסומים של אנשי המפלגה הדמוקרטית. מה שהקונגרס נכשל בעשייתו במשך עשורים, השיג הנשיא טראמפ בחזית הדיפלומטית, ללא כל עזרה מכל סוג שהיא מהקונגרס. היה זה אחד מההישגים הפוליטיים המרשימים ביותר בהיסטוריה המודרנית האמריקנית.

---

 ג׳ון פרזו הוא סופר, ומשמש כעורך מנהל ב׳מרכז החירות דיוויד הורוביץ׳. גירסה מלאה של המאמר פורסמה לראשונה באתר פרונטפייג׳.

המאמר התפרסם כחלק מסדרת מאמרים בשם ׳הישגי טראמפ׳.

---

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: