דנמרק מתעוררת לבעיית הפליטים המוסלמים שלה

ראש הממשלה הדנית מדה פרדריקסן הודיעה כי ממשלתה מתכוונת להגביל משמעותית את כמות האנשים שיוכלו לבקש מקלט בדנמרק. המטרה היא, כפי שהסבירה, לשמר את “האחידות החברתית” במדינה.

אמירותיה של פרדריקסן – שהתקבלו על-ידי רבים בברכה, ועל-ידי אחרות התפרשו כהבטחות ריקות מתוכן – הינן חלק מוויכוח מתמשך אודות הרב-תרבותיות ותפקיד האסלאם בחברה הדנית.

דנמרק, שאוכלוסייתה מונה כ-5.8 מיליון בני אדם, קיבלה כ-40 אלף בקשות מקלט במהלך חמש השנים האחרונות, לפי נתונים שאספה חברת ׳סטטיסטה׳ הגרמנית. רוב הבקשות שקיבלה דנמרק – מדינה לוּתֶרַנִית בעיקרה – היו של מהגרים ממדינות מוסלמיות באפריקה, אסיה והמזרח התיכון.

בשנים האחרונות, דנמרק אף אישרה הגירה משמעותית שאינה לצורך בקשת מקלט, במיוחד ממדינות שאינן מערביות. דנמרק היא כעת ביתן של קהילות מהגרים משמעותיות מסוריה (35,536), טורקיה (33,111), עיראק (21,840), איראן (17,195), פקיסטן (14,471), אפגניסטן (13,864), לבנון (12,990) וסומליה (11,282), כך לפי ׳סטטיסטה׳.

לפי מרכז המחקר ׳Pew׳, מוסלמים מרכיבים כיום כ-5.5 אחוזים מהאוכלוסייה הדנית. תחת תרחיש ״אפס הגירה״, האוכלוסייה המוסלמית צפויה להגיע ל-7.6 אחוזים עד לשנת 2050, בתרחיש ״הגירה בינונית״ התחזית חוזה 11.9 אחוזים עד ל-2050, ובתרחיש ״הגירה גבוהה״, צפויים המוסלמים להוות 16 אחוזים מהאוכלוסייה הדנית עד ל-2050, כך לפי ׳Pew׳.

בדומה למדינות אחרות באירופה, כתוצאה מהגירה המונית, עלתה רמת הפשיעה והמתחים החברתיים החמירו. ערים דניות סובלות מריבוי של אירועי ירי, הצתות מכוניות ואלימות כנופיות. העלייה בפשיעה הביאה את שגרירות ארה״ב בקופנהגן לשלוח אזהרת בטיחות לאור אלימות הרובים המשתוללת בבירת דנמרק.

ב-22 בינואר, במהלך שימוע פרלמנטרי בנושא מדיניות ההגירה הדנית, פרדריקסן, שהינה סוציאל-דמוקרטית, אמרה כי היא נחושה להפחית את מספר אישורי בקשות המקלט:

המטרה שלנו היא אפס מבקשי מקלט. אנחנו לא יכולים להבטיח אפס בקשות מקלט, אך אנחנו יכולים להעמיד חזון של מערכת בקשות מקלט חדשה, ואז לעשות את מה שניתן כדי ליישם אותה. אנחנו חייבים להיות זהירים שלא יותר מדי אנשים יבואו למדינה שלנו, אחרת הלכידות החברתית שלנו לא תוכל להתקיים. למעשה, כבר עכשיו היא מאותגרת”.

פרדריקסן, שהינה ראש הממשלה מאז יוני 2019, אף אמרה כי “פוליטיקאים מן העבר שגו לחלוטין” בכך שלא הצליחו להתעקש על חובת ההשתלבות של מהגרים בחברה הדנית.

פיה קיארסגארד, החברה ב׳מפלגת העם הדנית׳ מזה שנים, אשר התנגדותה לרב-תרבותיות ידועה היטב, השיבה בתגובה לכך כי פרדריקסן יישמה סדרה של צעדים שבכלל הקלו, לא הקשו, על מדיניות ההגירה:

• פרדריקסן הסכימה לאפשר לפליטים להישאר בדנמרק כל עוד יש להם עבודה.
• היא הסכימה לאפשר למבקשי מקלט שבקשתם נדחתה להישאר בדמנרק.
• היא הסכימה לקבל מכסות שנתיות של פליטים מהאיחוד האירופי.
• היא הסירה את דרישה התושבות לזכאות להטבות אבטלה.
• היא דאגה לקצבת ילדים, שלטענת קיארסגארד, הולכת הרובה הגדול למשפחות מהגרים.

קיארסגארד אמרה בפרלמנט כי היד הרכה של הממשלה מסכנת את הצתתו של משבר הגירה נוסף:

הסוציאל-דמוקרטים הקלו את מדיניות ההגירה, ואני חושבת שזה חבל, כי היו לנו הסכמות בנושאי מדיניות חוץ במקרים רבים. למרבה הצער, אני מאמינה כי ההקלות יגרמו לעלייה במספר מבקשי המקלט בדנמרק ברגע שמשבר הקורונה ייגמר. מספיק שנתסכל על האיים הקנריים, שמוצפים כעת בפליטים. השאלה היא האם אנחנו נחווה משבר פליטים נוסף, בדומה לזה של 2015, כשמשבר הקורונה ייגמר”.

בהצהרה שמסרה, הוסיפה ׳מפלגת העם הדנית׳:

אנחנו מזכירים כי לאחר עשורים של מאמץ, ההגירה לדנמרק, במיוחד זו של פליטים ושל איחוד משפחות פליטים, הופחתה. באותו זמן, אנחנו מזכירים כי החברה מושפעת באופן שלילי בהרבה מובנים מההגירה הזו, אשר משנַה את המדינה שלנו לעד. לכן אנחנו מזכירים כי עלינו להבין שפליטים ומשפחותיהם חייבים לחזור למדינות מולדתם ברגע שהדבר ייתאפשר, וכי החקיקה ומאמצי הרשויות בדנמרק חייבים לתמוך בכך באופן אקטיבי.

אנחנו אף מציינים כי בגלל מדיניות ההגירה הדנית מאז 1983, יותר מדי אנשים בעלי רקע מוסלמי החיים כאן לא יכולים או לא רוצים לאמץ את המסורות ואת הערכים הדניים, ואף משמרים ערכים שרחוקים מאוד מהערכים הדניים ואשר מאתגרים את דנמרק תרבותית ודתית, ובנושאי תעסוקה, כלכלה וביטחון. לכן אנחנו קוראים לממשלה לקדם יוזמות המעודדות פליטים החיים כאן עם משפחותיהם לחזור לביתם בהקדם האפשרי”.

ב-21 בינאור הסביר שר ההגירה מטיאס טספיי, בראיון עם ׳ Jyllands-Posten׳, כי מדיניות ההגירה היא רכיב חשוב במאבק הערכי הרחב יותר: “כיום, חלק גדול מהאסלאם בדנמרק מיוצג על-ידי קיצוניים. המאבק נגד אסלאמיזם הוא המאבק על ההישרדות של מדינת הרווחה. אסור שדנמרק תסתגל לאסלאם. על האסאלם להסתגל לדנמרק”.

בשנים האחרונות, הכריזה דנמרק על נקיטת מספר אמצעים המכוונים לקידום השתלבות ולמניעת הגירה המונית. בינואר 20201, למשל, הממשלה הדנית הציגה טיוטת חוק הדורשת לתרגם לדנית את כל הדרשות והטקסים במקומות הפולחן השונים. הצעד זכה לביקורת מיידית גם מצד הקתולים וגם מצד הפרוטסטנטים שקבעו כי הוא מפלה, ואף עשוי להיות בלתי חוקתי.

תומס ב. מיקלסן, יו״ר הברית האוונגליסטית של דנמרק, אמר: “החוק מכוון להגן על הקהילה שלנו מגדילתו של אסלאם קיצוני, אך כנראה שהוא לא הולך להיות יעיל בעניין הזה. קבוצות רדיקליות נוטות למתג את עצמן כשוליות, כחיות בחברה מקבילה, ואף פעם לא מבקשות הכרה רשמית. אני לא חושב שחוק חדש ישפיע עליהם בדרך כלשהי”.

אנה מיריג׳ם קשנר, דוברת וועידת הבישופים הקתוליים, אמרה כי: “החוק הזה מכוון בעיקר נגד מוסלמים – תומכיו אומרים כי הם רוצים למנוע מצב של חברוֹת מקבילות ומצב בו דברים מוּטפים בלי שאף אחד אחר לא מבין אותם באופן, דברים שיכולים לשמש לרדיקליזציה ולהסתה לטרור. אך כל קהילות הכנסיות, הקהילות היהודיות, כל מה שיש לנו כאן בדנמרק – 40 קהילות דתיות שונות – יוחלף בחשד כללי על-ידי החוק הזה… החוק הזה הוא האחרון מתוך סדרה של אמצעי שליטה מצִדה של המדינה. לא יהיו לו שום השלכות עבור קהילות דתיות של מוסלמים קיצוניים, מפני שהם אפילו לא מוכרים כאן. אך יהיו לו השפעות על קהילות קטנות יותר, כוללת את הכנסייה הקתולית”.

באוקטובר 2020 הציעה הממשלה חוק חדש להחזרה למולדת כדי להבטיח שיותר מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה אכן יישלחו בחזרה הביתה. לפחות 1,100 מבקשי מקלט החיים בדנמרק על אף שבקשתם נדחתה עושים זאת בניגוד לחוק, ויותר מ-200 מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה נשארו בדנמרק יותר מחמש שנים. האמצעים שננקטו כוללים לשלם 20 אלף קרונות דניות (€2,700; $3,600) למבקשי המקלט שבקשתם נפסלה כדי שיעזבו את המדינה.

בספטמבר 2020, הממשלה הקימה משרד שגרירות חדש וכוח משימה כדי לקדם את הקמת מרכזי קבלת פנים למהגרים במדינות עולם שלישי מחוץ לאיחוד האירופי – בלוב, תוניס או מרוקו.

בנוסף הציעה הממשלה בספטמבר 2020 תיקון לחוק האזרחות לזרים, שיימנע אזרחות דנית מדנים ג׳יהאדיסטים – הידועים כ״לוחמים זרים״. שר הקבינט קאר דיבווד אמר כי “הממשלה תתאמץ מאוד כדי למנוע מלוחמים זרים שהפנו את גבם לדנמרק מלחזור לדנמרק. אנחנו מדברים על גברים ונשים התומכים בפשעים שערורייתיים. לכן, מן ההכרח שניתן יהיה בעתיק לשלול מהם את אזרחותם”.

ביוני 2018, אושר בפרלמנט הדני האיסור על עטיית כיסויי פנים מוסלמים מלאים במרחבים ציבוריים. החוק, שנתמך על-ידי ממשלת המרכז-ימין ששלטה באותו הזמן ועל-ידי הסוציאל-דמוקרטיים ו׳מפלגת העם הדנית׳, עבר ברוב של 75 קולות מול 30. כל מי שיימצא בדנמרק בפומבי לובש בורקה (המכסה את כל הפנים) או חיג׳אב (המכסה את כל הפנים חוץ מהעיניים) עלול למצוא את עצמו מקבל קנס של 1,000 קרונות דניות (€134; $163). עבריינים חוזרים יוכלו להיקנס ב-10,000 קרונות דניות. בנוסף לכך, כל מי שיימצא דורש מאדם אחר, בכוח או באיומים, ללבוש פרטי לבוש המכסים את הפנים, יוכלו להיקנס או להיכלא למשך זמן של עד שנתיים.

המוסלמים הגיבו לחוק החדש בהתנגדות: תריסר נשים לבושות בבורקה ובניקאב ישבו בגלריית המבקרים של הפרלמנט בקופנהגן. אחת מהן אמרה: “אני לא אתפשר על העקרונות שלי בשום פנים ואופן”.

שר המשפטים דאז, סארן פייפה פולסן השיב כי “חלק מהאנשים אינם מעוניינים להיות חלק מהחברה הדנית ורוצים לייצר חברות מקבילות עם נורמות וחוקים משלהן”. הוא אף הוסיף כי זה מוכיח בדיוק את הצורך באיסור הבורקה: “אנחנו רוצים לחיות בחברה בה אנחנו יכולים להביט זה לזה בעיניים. בה אנחנו רואים את הפנים איש של רעהו בדמוקרטיה פתוחה. כדנים, זוהי הדרך בה עלינו להיות יחד”.

בינואר 2016 אוּמצו מספר אמצעים בפרלמנט הדני שמטרתם הייתה הפחתת מספר מבקשי המקלט המגיעים לדנמרק:

• תיקוף מחודש של הדרישה כי יש לקבל רק פליטים בעלי סיכויי ההשתלבות הגבוהים ביותר בחברה הדנית.
• העלאת דרישת הזמן המינימלית עבור איחוד משפחות מבקשי מקלט לשלוש שנים.
• העלאת הזמן הנדרש בטרם הענקת מעמד התושבות הקבוע.
• דרישות השתלבות נוספות, כולל את היכולת להוכיח כישורי שפה בטרם קבלת מעמד התושבות הקבוע.
• הקלה בנהלים המאפשרים לשלול את מעמד התושבות.
• גביית עמלות עבור איחוד משפחות ועבור המרת היתר תושבות זמני להיתר תושבות קבוע.
• הפחתה של 10 אחוזים בסיוע הכלכלי למבקשי המקלט.
• מתן היכולת למשטרה להחרים פריטי יקרי ערך של מבקשי מקלט כדי לתמוך בעלות שהותם.
• שיכון מבקשי המקלט במרכזי דיור מיוחד.

בינתיים, שרת ההגירה הדנית לשעבר, אינגר סטויברג, שגינויים רבים הוטחו בה בעקבות כתיבת החוקים הנ״ל בממשלה הקודמת, שהינם מהמחמירים ביותר בכל 27 מדינות האיחוד האירופי, נתבעת לדין פלילי כשהיא מואשמת בכך שהורתה באופן בלתי חוקי על הפרדת קטינים מבקשי מקלט.

בפברואר 2016, סטויברג, ששימשה כשרה בין 2015 ל-2019, הנחתה כי כל הזוגות מבקשי המקלט יופרדו אם לפחות אחד מבני הזוג היו מתחת לגיל 18. ההנחיה תוכננה להיאכף ללא יוצא מן הכלל, גם אם הנשים היו בהריון.

סטויברג, המשתייכת למפלגת המרכז-ימין, אמרה כי החלטתה להפריד זוגות התבססה על מאמר שהתפרסם בינואר 2016 ב- ׳Berlingske׳, עיתון יומי לאומי, בו דווח כי הנשים המכונות “ילדות-כלות”, הוכנסו לבתי המחסה למבקשי המקלט בדנמרק. היא אמרה כי מה שהניע אותה היה הרצון להגן על הילדות האלה מנישואין בכפייה בגיל צעיר למטרות הגירה.

בפוסק בפייסבוק ממאי 2016, כתבה סטויברג כי היא התערבה לאחר שגילתה כי “ילדה-כלה” בת 16 ממוצא סורי הושכנה במגורים משותפים בבית מחסה דני עם גבר בן 50. מבקריה הרב-תרבותיים של סטויברג האשימו אותה בהמצאת הסיפור.

במסגרת החוק הדני, יש להעריך את מצבם של כל זוג באופן פרטני ובהתאם למצבו. לאחר שזוג סורי אנונימי התלונן על כך, קבע נציב תלונות הציבור הדני כי ההנחיה החותכת והקבועה מראש של סטויברג על הפרדת על הזוגות הקטינים – שהשפיעה בסך הכול על 23 זוגות – הייתה בלתי חוקית.

הנציב דיווח כי נמצא שלפחות 34 קטינות, שכמחציתן היו בהריון, אכן התגוררו עם גברים בגירים בבתי מחסה ובמקלטים דניים.

מהראיות נראה כי בעוד שההנחייה של סטויברג להפריד זוגות בני פחות מ-18 עלולה הייתה להיות בלתי חוקית, הצעדים המשפטיים הננקטים נגדה מוּנָעים על-ידי מסע נקמה פוליטי נגד מישהי שאזרה את האומץ לבצע את המעשה הבלתי-תקין פוליטית נגד פגיעות ההגירה ההמונית.

ב-24 בינואר, בנאומה האחרון בתור סגנית נשיא המפלגה הליברלית, התנסחה סטויברג באופן לא-מתנצל: “המפלגה הליברלית חייבת לבצע מדיניות חוץ ברורה, אמינה ונוקשה. זה דורש שאנחנו נעז לומר ולעשות גם את הדברים שהם לא רק צודקים, אך גם שנויים במחלקות. לא רק במילים, אלא גם במעשים. זה דורש שאנחנו לא ניסוג רק בגלל שהשמאל וגישות התקינות הפוליטית כועסים. אסור שנשכח אפילו לשנייה שאנחנו במאבק ערכים בכל יום ויום”.

סורן קרן הוא עמית בכיר ב׳מכון גייטסטון׳, בו המאמר פורסם לראשונה.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: