הסיפור על שקר “האימפריה האמריקנית” והחירות הווייטנאמית
לפני עשר שנים כתבתי טור ששיקף את תגובותיי לביקור שלי בווייטנאם. בהינתן חוסר הסלידה ואפילו הפלירטוט של אמריקנים צעירים רבים עם הקומוניזם (או בגרסה שלו בעלת השם העדין יותר – סוציאליזם), הביקור החוזר במדינה זו היה שווה את זה.
השליטה ברגשות שלי, ובמיוחד בכעס שלי, במהלך הביקור שלי בווייטנאם הייתה משימה לא פשוטה. ככל שהתפעלתי יותר מהווייטנאמיים, מהחכמה שלהם, מאהבת החיים שלהם ומהכבוד והעבודה הקשה שלהם, חשתי יותר זעם על הקומוניסטים שהביאו עליהם (ועלינו האמריקנים, כמובן) סבל כה רב במחצית השנייה של המאה ה-20.
לצערי, הקומוניסטים עדיין שולטים במדינה. אך על אף זאת, וייטנאם אימצה את הדרך היחידה שקיימת ליציאה מעוני, שלא לדבר על יצירת שגשוג, והיא קפיטליזם ושוק חופשי. אם כן, עבור איזו מטרה קיפחו שני מיליון וייטנאמיים את חייהם במלחמת וייטנאם? הייתי רוצה להפנות את השאלה הזו לכמה מהשליטים הקומוניסטיים של וייטנאם. “חבר, נטשת את כל מה שהמפלגה הקומוניסטית דגלה בו: רכוש משותף, חקלאות קולקטיבית, תכנון מרכזי ומיליטריזם, בין השאר. בהסתכלות לאחור, אם כן, לשם מה הו צ׳י מין יקירכם ומפלגתו הקריבו מיליונים מחבריכם הווייטנאמיים?”.
אין לכך תשובה טובה. יש רק שקרים ואמיתות, והאמיתות אינן טובות.
השקר הוא התגובה שהציעו הקומוניסטים הווייטנאמיים, אותה שינן השמאל הלא-קומוניסטי בעולם, אותה לימדו למעשה בכל אוניברסיטה מערבית (כולל עד היום) ואותה הפיצו כל פלטפורמות התקשורת בכוכב: הקומוניסטים הווייטנאמיים, כלומר המשטר הצפון וייטנאמי והווייט-קונג בדרום וייטנאם, בסכך הכול נלחמו עבור עצמאות לאומית נגד אימפריאליזם, כלומר נגד שליטה זרה במדינתם. בתחילה הם נלחמו ביפנים, לאחר מכן בצרפתים ולבסוף באמריקנים. אנשי דור ה׳בּייבִּי בּוּם׳ האמריקני יזכרו כיצד סופר להם שוב ושוב שהו צ׳י מין היה הג׳ורג׳ וושינגטון של וייטנאם, שהוא אהב את החוקה האמריקנית שבדמותה עיצב את החוקה שלו, ושהדבר היחיד שהוא רצה היה יותר עצמאות וייטנאמית.
אך הנה האמת: כל דיקטטור קומוניסטי היה בריון מגלומני, רעב לכוח, צמא לדם ודוגל בפולחן אישיות. הו צ׳י מין לא היה שונה מכך. הוא רצח את אויביו ורק האל יודע כמה וייטנאמיים חפים מפשע הוא עינה (קבורה של איכרים בעודם בחיים הייתה שיטה אהובה מבחינתו) כדי להפחיד מיליוני איכרים כדי שיילחמו למענו – כן, למענו ולמען המפלגה הקומוניסטית הספוגה בדם שלו, שגובתה על-ידי הרוצח הגדול של כל הזמנים, מאו דזה-דונג. אך אידיוטים מוסריים באמריקה הריעו “הו, הו, הו צ׳י מין” בהפגנות אנטי-מלחמתיות והציגו את אמריקה בתור הרוצחים האמיתיים של הווייטנאמיים – “Hey, hey, LBJ: How many kids did you kill today?״ (“היי, היי, לינדון ב. ג׳ונסון: כמה ילדים הרגת היום?”).
הקומוניסטיים הווייטנאמיים לא נלחמו באמריקה עבור עצמאות וייטנאמית. אמריקה מעולם לא הייתה מעוניינת בשליטה בווייטנאמיים, וקיימת מקבילה מושלמת כדי להוכיח זאת: מלחמת קוריאה. האם אמריקה נלחמה בקומוניסטים הקוריאניים כדי לשלוט בקוריאה? או האם 37 אלף אמריקניים מתו בקוריאה כדי שקוריאניים יוכלו להיות חופשיים? מי היה (ונשאר) אדם חופשי יותר – קוריאני שחי תחת שלטון קוריאני קומוניסטי בצפון קוריאה או קוריאני שחי בחלק של קוריאה בו אמריקה הביסה את הקומוניסטים הקוריאניים?
ומי היה אדם חופשי יותר בווייטנאם – אלו שחיו בדרום וייטנאם הלא-קומוניסטית (אך הסמכותנית) או אלו שחיו תחת הקומוניסטים של הו, הו, הו צ׳י מין בצפון וייטנאם?
אמריקה נלחמה כדי לשחרר מדינות, לא כדי לשלוט בהן. הייתה זאת המפלגה הקומוניסטית הווייטנאמית (וסין), לא אמריקה, שהתעניינה בשליטה על העם הווייטנאמי. אלא שהשקר הופץ בצורה כה רחבה וכה יעילה עד כי רוב העולם – למעט תומכי המאמץ המלחמתי האמריקני בווייטנאם, ״אנשי הסירה״ הוייטנאמיים וכן וייטנאמיים שהשתוקקו לחירות – האמינו כי אמריקה נלחמה עבור בדיל, עבור טונגסטן ועבור ״האימפריה האמריקנית״ הפיקטיבית לחלוטין, בעוד הקומוניסטים הווייטנאמיים נלחמו עבור חירות וייטנאמית.
ביקרתי ב׳מוזיאון שאריות מלחמת וייטנאם׳, מיצג התמונות האנטי-אמריקני בן השלוש קומות של המפלגה הקומוניסטית. דבר לא הפתיע אותי – לא היעדר כל אמת אודות הקומוניסטים הצפון-וייטנאמיים או הווייט-קונג; לא מילה על האיומים הנרחבים על חייהם של כל מי שלא נלחם עבור הקומוניסטים; לא מילה על אלו שסיכנו את חייהם בניסיון להימלט בסירה אשר העדיפו להסתכן במוות בטביעה, בלהיטרף על-ידי כרישים או בלעבור עינויים או אונס קבוצתי על-ידי פיראטים מאשר לחיות תחת הקומוניסטים ש״שחררו״ את דרום-וייטנאם.
לא-מפתיעה באותה מידה היא העובדה שקיימים רק הבדלים זעירים בין ההיסטוריה של מלחמת וייטנאם כפי שהיא מסופרת על-ידי המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם לבין מה שילָמֵד כמעט כל פרופסור את כמעט כל סטודנט בכמעט כל מכללה באמריקה, אירופה, אסיה או אמריקה הלטינית.
אני אסיים בנושא איתו פתחתי – הווייטנאמיים. לא ניתן לבקר בווייטנאם ולא להתרשם מהאנשים. אני מקווה שאני אחיה מספיק זמן כדי לראות את היום בו אנשי וייטנאם, משוחררים מהשקרים הקומוניסטיים שעדיין מחלחלים עמוק לחיי היום-יום שלהם, יבינו שכל מוות וייטנאמי במלחמה מול אמריקה היה בזבוז של חיים, אחד מתוך יותר מ-100 מיליון קורבנות אנושיים על המזבח של האידאולוגיה צמאת הדם ביותר בהיסטוריה: הקומוניזם.
שתפו זאת עם בנכם או בתכם שאינם יודעים דבר על קומוניזם ושאין להם מושג מדוע אנשים הגונים שונאים את האידאולוגיה הזו, יחד עם פשיזם ונאציזם.
דניס פרייגר הוא סופר, מגיש רדיו ומייסד האתר PragerUniversity.com. הטור התפרסם לראשונה במגזין ׳Frontpage׳.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מאמר מצויין
משטר כפרני ניהליסטי אכזר יותר מכל משטר אפילו זה הדתי קנאי.
מרקוס, בודאי.
למשטר דתי יש איזשהוא אלמנט של אחריות, גם אם מינימאלי, כי הם מאמינים שאחרי המוות הם יתייצבו מול אלוהים.
אך מה יעצור משטר כפרני טוטליטרי?
ודיים היה דמוקרט הוא היה דיקטטור של קוריאה הדרומית . הסיבה שארהב הייתה שם זה בשל ההנחה שהתבררה כשגויה שנפילת ויטנאם תוביל לתגובת שרשרת קומניסטית שתפיל מדינה אחר מדינה בתחילה בדרום אסיה ואלה באירופה ובסוף תגיע לספה של ארה״ב . הם לא היו שם לשם הדמוקרטיה .
היפנים היו כובשים, ולכן הווייטנאמיים נלחמו בהם.
הצרפתים היו כובשים, ולכן הווייטנאמיים נלחמו בהם.
והאמריקאים היו "משחררים"? ממי הם בדיוק ניסו לשחרר את וייאטנם? מהעם הוייטנאמי?
לכל עם יש זכות לבחור איך לבנות את מדינתו, גם אם נבחרת אידאולוגיה שמנוגדת לשלך זה לא מקנה לך איזושהי זכות להתערב ולכבוש/לשחרר אותם.
יאמר לזכות האמריקאים שהם מעוד עקביים והמשיכו עם הגישה הזאת עד היום (בסומליה, אפגניסטן, עירק ועוד…) ואם זכרוני אינו מטעה אותי, אף אחת מהמדינות האלו לא הפכו לדמוקרטיות מדהימות.
לא כל מה שנעשה בשם הקפיטליזם זה טוב, ולא כל דבר שנעשה בשם הקומוניזם זה רע.
האמת היא בדר"כ איפשהו באמצע.
האמירקנים לא באו לשחרר את העם הויטנאמי אלא פעלו במסגרת הדוקרינה השגויה של תיאורית הדומינו. התיאוריה גרסה כי אם מדינה אחת הופכת לקומניסטית אז מדינה שניה תהפוך במהרה לקומניסטית וכך תווצר תגובת שרשרת שתוביל להפיכת כל המדינות לקומניסטיות. גם ניהול המלחמה היה רשלני במקום להדיח את דים ולפעול נגד השחיתות בדרום ויטנאם . מה שהיה מפחית מתמיכת האוכלוסיה בויטקונג מחד גיסא ומאידך הפצצה ללא מגבלות כנגד צפון קוריאה ולא ההפצצה מהאויר המוגבלת והלא מובינת, במטרה לשבור את המורל הצפון ויטנאמי. אזי ארה"ב הייתה מנצחת (כלומר הסכם הדומה למה שקרה בחצי האי הקוריאני.
היפנים היו רק כובשים? הם שדדו ואנסו (פשוטו כמשמעו) את העם הוייטנמי.
הצרפתים לא היו כובשים, הם הגיעו לשם ביחד עם הבריטים אחרי מלחמת העולם. ומי נלחם בהם? "הו צ'י מין" זה אותו האחד שנלחם בהמשך באמריקאים, ובעבור מי הוא נלחם? בעד העם הוייטנמי או בעד עצמו והסיניים שרצו להשליט את הקומוניסם שם. אז מדוע העם לא שיתף פעולה נגד "הו צ'י מין"? שאלה טובה, וזה כל הכתבה!!! תקרא את זה שוב!!! הם הפיצו כאלה שקרים בכזה עזות שכולם האמינו להם (ומאמינים עד היום).
והאמריקאים אכן היו משחררים ממי בדיוק? מ"הו צ'י מין" והסינים, שמעת אליהם? איזה זכות יש לשליט לשלוט על העם הוייטנמי יותר מארה"ב? בגלל שאמא שלו וייטנמית?
אל תזלזל בגישה האמריקאית, זה הצליח מאד ביפן עצמו, (נסה לתאר לעצמך אם הסטאלין היה משתלט על יפן כמו שבאמת תכנן לולא טרומן עם הפצצה הגרעיני), וזה מאד הצליח בדרום קוריאה, מישהו שולט עליהם או אומר להם מה לעשות? נכון שבעולם האיסלמי זה לא הצליח וזה שוב בגלל שקרים שמתנגדי ארה"ב מפיצים בראשות אירן שבפועל מחמשת ומייעצת למתנגדים.
פרייגר לא מנסה לטעון שכל מה שנעשה בשם הקפטליזם הוא טוב. הוא כן טוען שהאמת לא ב"אמצע", קל מאד לשבת במדינה מערבית ולשחק אותו אובייקטיבי שהאמת "באמצע".
א.האמריקאים מעולם לא נכנסו לוייטנאם(או קוריאה הדרומית או לכל אחת מהמדינות האחרות שהזכרת) כדי להישאר אז קצת מגוכח לקרוא להם כובשים.
ב.אי הסכמה אינו מצדיק התערבות אבל בחירה בשלטון שעובד נגדך כן מצדיק, לדוגמה שלטון מעודד קומוניזם(המלחמה הקרה) או מעודד טרור מוסלמי רדיקלי(כיום) כי זה שיקול של הגנה עצמית.
ג.אמת שאף אחת מהמדינות שהזכרת לא הפכה לדמוקרטיה אבל זה רק בגלל נסיגה מוקדמת מדי של נשיאים 'מוסריים'.
ד.אמת שגם בשם הקפיטליזם נעשו דברים רעים וגם בשם הקומוניזם נעשו דברים טובים. אחרי הכל אלו המצאות של יצורים לא מושלמים ולכן אין להתפלא שאלו המצאות לא מושלמות. אבל אין מקום להשוות אידיאולוגיה שממסדת דיכוי ושחיתות ונוטה לרוב לתוצאות מזוויעות אבל מדי פעם מצליחה לסייע לכמה צדיקים לפגוע נכון לאידיאולוגיה שממסדת חופש וקידמה ומראה תמיד הצלחה כלכלית וטכנולוגית אבל לפעמים מנוצלת ע"י מושחתים לרעה.
כל מה שנעשה בשם הקומוניזם הוא רע. וכל מה שנעשה בשם הקפיטליזם הוא טוב
הו צ'י מין זכה בבחירות דמוקרטיות, ע"מ "לכל עם יש זכות לבחור איך לבנות את מדינתו"?
הו צ'י מין היה דיקטטור קומוניסטי רגיל, אשר השתלט בכוח על מדינה ורצח כל מי שלא הסכים שהוא שמש העמים.
בנוסף, אם "לכל עם יש זכות לבחור איך לבנות את מדינתו, גם אם נבחרת אידאולוגיה שמנוגדת לשלך זה לא מקנה לך איזושהי זכות להתערב ולכבוש/לשחרר אותם", אז אין לך כל בעיה עם עורפי הראשים של דאעש? בחרו בעריפת ראשים אז בחרו בעריפת ראשים. האפגנים בחרו בשריפת נשים שהלכו לבדן ברחוב, אז בחרו בשריפת נשים. הם שורפים נשים ואתה לא. זו האמצע שהכתוונת?
לכל עם יש זכות לבחור איך לבנות את מדינתו? לא אם העם הזה חי בדיקטטורה עם שלטון דורסני ורצחני. וזה מה שהאמריקאים ניסו לעשות: לתת לעם את היכולת לשלוט ולעשות עתיד טוב יותר לעצמו ולמדינתו. לפעמים זה הצליח יותר [אפגניסטן] ולפעמים פחות, אבל מזל שיש מישהו שלא עומד מנגד כשמשטרים דקטטורים ורצחניים ממיטים סבל אימים על מליוני בני אדם.
ואיך אתה יודע את זה או נכון יותר מהיכן הבטחון? האם חיית תחת משטר קומוניסטי?
אין שום ספק שלו היו שואלים את הויטנאמים (וזו דמוקרטיה לא?) הם היו מעדיפים לחיות במדינה ששוחררה על ידי האמריקאים. לווויטנאם יש נקודת זכות חשובה. זוכרים את החמר רוז בקמבודיה שרצח מליוני קמבודים? מי שהעיף את המשטר הזה הייתה וייטנאם.