לעולם אכפת מהפלסטינים רק כשזה מנגח את ישראל

חאלד אבו-טועמה הוא עיתונאי ירושלמי זוכה פרסים ועמית ב׳מכון גייטסטון׳. המאמר התפרסם לראשונה ב׳מכון גייטסטון׳, אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.

הרשות הפלסטינית קראה לעיראק לשלוח משקיפים כדי לפקח על הבחירות למועצה המחוקקת, אם וכאשר ייערכו ב-22 במאי. את הפנייה הגיש שגריר הרשות הפלסטינית בעיראק, אחמד עקל, למוחמד אל-הלובי, דובר מועצת הנבחרים העיראקית, במהלך פגישה שנערכה בבגדד.

עדיין לא ברור האם העיראקים קיבלו את ההזמנה. מה שכן ברור, לעומת זאת, זה שעיראק היא בין המדינות הערביות בהן פלסטינים ממשיכים לסבול מחוקים ומצעדים מפלים. גרוע מכך, נראה כי הרשויות בעיראק מיישמות מדיניות טיהור אתני נגד האלפים הבודדים של האזרחים הפלסטינים שעדיין מתגוררים בעיראק.

כפי שדווח לאחרונה, הרשויות בעיראק דורשות כעת כי פלסטינים שעוזבים את עיראק לפרק זמן שעולה על שלושה חודשים יגישו מחדש בקשה לוויזת כניסה למדינה. חבר פרלמנט עיראקי סיפר לכלִי התקשורת הפאן-ערבי ׳אל-ערבי אל-ג׳דיד׳ כי משרד החוץ העיראקי הפיץ הנחיה המונעת את חזרתם של פלסטינים המעבירים יותר משלושה חודשים מחוץ לעיראק, אלא אם כן תוענק להם ויזת כניסה מטעם השגרירות העיראקית. אותו חבר הפרלמנט, שבחר לשמור על עילום שם, אמר כי הדירקטיבה דורשת מפלסטינים לנמק מדוע הם שהו מחוץ לעיראק במשך יותר משלושה חודשים. הצעד החדש הזה, הוא הוסיף, תקף גם לגבי פלסטינים שנולדו בעיראק.

בנוסף חשף חבר הפרלמנט כי חלק מהפלסטינים שפנו לקונסוליה העיראקית באיסטנבול כדי לקבל ויזה שתאפשר להם לשוב לבתיהם בעיראק, סורבו. “זוהי החלטה לא מוסרית שלא עולה בקנה אחד עם הצהרות התמיכה של עיראק בסוגיה הפלסטינית”, הוא העיר.

המשמעות היא שמאות פלסטינים שעזבו את עיראק עבור מטרות שונות, כולל טיפולים רפואיים או השכלה, יתקשו כעת לשוב לבתיהם. אותם פלסטינים, להם מעולם לא הובטחה אזרחות עיראקית, יהפכו לפליטים במדינות בהן הם שוהים כעת. מספר הפלסטינים החיים בעיראק צנח מכ-40 אלף לפני הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 לפחות מ-4,000 כיום. פלסטינים רבים נמלטו מעיראק לאחר שנחשפו לגלי אלימות והרג מצד מיליציות עיראקיות שהאשימו אותם בקירבה למשטרו של הדיקטטור העיראקי הקודם סדאם חוסיין.

זהותם ומסמכי הנסיעה שלהם נלקחו למעשה מהפלסטינים על ידי ממשלות עיראקיות בזו אחר זו”, נכתב בדיווח אחר של ׳אל-ערבי אל-ג׳דיד׳. “לאחר שהושמצו ונצבעו בתור ‘נאמנים בעת׳ים’ ו’אהובי סדאם’, הפכו הפליטים הפלסטינים ליעד מרכזי של מיליציות שיעיות. רק ב-2003 גורשו בכפייה 344 משפחות פלסטיניות מבתיהן על ידי מיליציות. ההערכה היא כי בין 2003 ל-2016 נהרגו 300 פלסטינים על ידי מיליציות אלו. הרשויות העיראקיות לרוב העלימו עין, בעוד שהדמוניזציה לפלסטינים הגיעה אף לפוסטים ברשתות החברתיות שתיארו אותם בתור ‘טרוריסטים’ פוטנציאליים, פוסטים שהגיעו מחשבונות המקושרים למשרד הפנים העיראקי.”

ב-2017 אישר הנשיא העיראקי פואד מעסום חוק שנטל מפליטים פלסטינים החיים בעיראק את זכויותיהם והגדיר אותם בתור זרים. החוק גונה בתקיפות על ידי ׳מרכז השיבה הפלסטיני׳, בטענה כי הוא מפלה נגד הפלסטינים החיים בעיראק. המרכז קרא לקהילה הבינלאומית לגנות את החקיקה החדשה ולהפעיל לחץ משמעותי על הממשלה העיראקית כדי להכריח אותה לכבד את מחויבויותיה הבינלאומיות כלפי הפלסטינים.

צביעות בינלאומית

אלא שהקהילה הבינלאומית והקבוצות והאנשים הלכאורה-פרו-פלסטיניים עדיין לא הוציאו מילה על הצעדים המפלים המופנים כלפי הפלסטינים החיים בעיראק. התגובה הבינלאומית הייתה כמובן שונה לחלוטין אילו הייתה זו ישראל שנקטה בצעדים שכאלה נגד פלסטינים. כפי שמתברר פעם אחר פעם, לאיש לא באמת אכפת ממצבם של הפלסטינים. הם זוכים ליחס ולדאגה רק כאשר הם יכולים להצטייר כקורבנותיה של ישראל, אך לעולם לא כאשר הינם קורבנותיה של מדינה ערבית.

בדיווח שהוזכר לעיל צוטט גבר פלסטיני שעזב את עיראק עבור ניתוח ברגלו שהתבצע בטורקיה, שסיפר כי השגרירות העיראקית בטורקיה סירבה לבקשת ויזת הכניסה שלו כבר מספר פעמים. “אני לא יודע לאן ללכת”, הוא אמר. נולדתי בעיראק ואין לי לאן ללכת. משפחתי שלי וכל קרוביי חיים בעיראק”.

תאמר עלי, פלסטיני בן 66 מעיראק, אמר כי ממשלת עיראק “עדיין מתייחסת אלינו כאל זרים, ולא מעניקה לנו את זכות ההעסקה או העבודה במוסדות ממשלתיים או פרטיים”. עלי סיפר כי פלסטינים אחרים החיים בעיראק פנו לרשות הפלסטינית בבקשה לקבלת סיוע “עשרות פעמים”, אך פניותיהם היו לשווא.

שתיקת הרשות הפלסטינית נוכח היחס הקשה שמקבלים הפלסטינים בעיראק כלל אינה מפתיעה. המנהיגים הפלסטינים עסוקים מדי בלתקוף את ישראל ולדרוש מבית הדין הבינלאומי בהאג (ICC) את העמדת הישראלים לדין עבור ״פשעי מלחמה״ שלכאורה ביצעו נגד הפלסטינים, מכדי לשים לב לסבלם של פלסטינים הנגרם להם בידי מדינה ערבית. המשמעות של השתיקה המתמשכת הזו היא שבקרוב לא יישאר בעיראק אף פלסטיני.

כנראה שבית הדין הבינלאומי בהאג, שנראה כבעל אובססיה לישראל, לא הולך לפתוח בחקירה נגד הטיהור האתני שמבצעת עיראק לפלסטינים. באופן דומה, כנראה שגם מועצת הביטחון של האו״ם לא הולכת להכריז על כינוס חירום להוקעת הצעדים המפלים של עיראק נגד הפלסטינים. גם התקשורת הבינלאומית, מצידה, תמשיך את התקפותיה הארסיות והבלתי מוצדקות נגד ישראל, תוך התעלמות מהיחס המחריד שסובלים הפלסטינים מאחיהם הערבים.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: