דעה: בין הרשימה המשותפת לרב מאיר כהנא

חברי בית המחוקקים מ׳הרשימה המשותפת׳ בחרו לפתוח את כהונתם בכנסת ה-24 בהפרת חוק. לא סתם חוק, חוק יסוד: הכנסת, הקובע בסעיף 15(א) את אופן ונוסח הצהרת האמונים של חברי הכנסת כך: “חבר הכנסת יצהיר אמונים; ואלה דברי ההצהרה: ׳אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת׳”. משפט פשוט לכל הדעות שחברי הכנסת אינם נדרשים להקריא או חס וחלילה לשנן בעל פה. כל שעליהם לעשות הוא לומר בסוף הקראתו בפניהם על ידי יו״ר הכנסת שתי מילים בעברית: מתחייב אני.

סעיף 16 לחוק יסוד: הכנסת קובע מה דינו של ח״כ סורר המסרב להצהיר אמונים במעמד ההשבעה. “קרא יושב ראש הכנסת לחבר הכנסת להצהיר הצהרת אמונים והחבר לא עשה כן, לא יהנה החבר מזכויותיו של חבר הכנסת כל עוד לא הצהיר”.

אולם כאמור, במהלך טקס השבעת הכנסת ה-24 שנערך ביום שלישי במשכן הכנסת, החליטו ארבעה חברי כנסת מ׳הרשימה המשותפת׳ – יו״ר הרשימה איימן עודה, יו״ר ׳בל״ד׳ סאמי אבו שחאדה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף מ׳חד״ש׳ – לשנות את נוסח השבועה הקבוע בחוק ובמקום לומר ״מתחייב אני״ הצהירו תוספת משל עצמם בניגוד גמור לכללי הטקס וללשון החוק. הללו הוסיפו לשבועה אמירות כגון: “מתחייבים לפעול לסיום הכיבוש והאפרטהייד”, “אני מתחייב להילחם בכיבוש” ו”אני מתחייב להילחם בגזענות ובגזענים”. לקראת תום הטקס, עם שירת ׳התקווה׳ וכדי להוסיף עוד קצת שמן למדורת הפרובוקציה, יצאו חברי הכנסת מ׳הרשימה המשותפת׳ מהמליאה בהפגנתיות.

זמן קצר לאחר הטקס, התחרטו חברי הכנסת הסוררים, כפי הנראה, וביקשו להישבע אמונים באופן תקין על פי הפרוטוקול, אך יו״ר הכנסת יריב לוין סירב לבקשתם. בכך למעשה דחה לוין את האפשרות להשבעתם עד ליום שני הקרוב, לכל המוקדם.

חלק מחברי הכנסת ברשימה המשותפת החליטו לומר, בניגוד לכללי הטקס: ״נשבע אני להאבק בכיבוש, נשבע אני להאבק באפרטהייד, נשבע אני להאבק בכיבוש.״ pic.twitter.com/uMw4hOIFWh

— עכשיו 14 (@Now14Israel) April 6, 2021

חברי ׳הרשימה המשותפת׳, שאיבדו את חברי ׳רע״מ׳ יחד עם חלק מתמיכת הציבור הערבי, ובוודאי את תשומת הלב התקשורתית לאחרונה, החליטו למשוך את אור הזרקורים בחזרה לעברם והצליחו בכך. הצלחה זו צריכה הייתה לעלות להם ביוקר, כפי שקובע החוק, בוודאי נוכח העובדה שלא קם אף מנהיג אמיץ דיו, או איש ציבור הגון מהמגזר הערבי ואמר במוצהר כי הוא מגנה בתוקף את התנהגות נבחריו ודורש מהם לקיים את החוק ככתבו וכלשונו.

היכן הם כל אותם יפי הנפש מ׳מרצ׳ שטרחו לגנות ולהכפיש את חבר הכנסת הצעיר איתמר בן גביר במעמד ההשבעה? האם מרצם אבד להם בעת השבעת ״יקיריהם״ מ׳הרשימה המשותפת׳ שמשמאלם?

עיתוי הזוי והבנת מציאות לקויה

בעיניי, העיתוי בו בחרו אותם חברי כנסת לעורר פרובוקציה מעין זו, בשלהי תקופת בחירות ברשות הפלסטינית וחוסר יציבות בממלכה ההאשמית, הוא תמוה ביותר. ניכר כי חוסר הערכתם כלפי הדמוקרטיה והמשטר במדינת ישראל, נופלים רק במעט מבורותם בענייני המזרח התיכון והנעשה אצל שכנינו ממזרח ממש בימים אלו. אולי רק לאחר שילמדו כיצד נוהג מלך ירדן עבדאללה באחיו למחצה הנסיך חמזה, יעריכו הם את היחס הסובלני כלפי התנהגותם והתנהלותם בכנסת ומחוצה לה.

כדי להקל על חברי הכנסת, אזכיר כי הנסיך חמזה נחשד לאחרונה בחוסר נאמנות למלך ולממלכה ומשום כך הוטלו עליו מגבלות קשות. ביום שני, ערב לפני ההשבעה והצהרת האמונים לכנסת ישראל, שוכנע הנסיך לחתום על מכתב נאמנות בו נכתב כך: “אני מפקיד את עצמי בידיו של הוד מעלתו המלך, אני אשאר מחויב לחוקה של הממלכה ההאשמית של ירדן היקרה”. עוד הוסיף וכתב הנסיך במכתב שפורסם על ידי בית המלוכה כי: “האינטרס הלאומי הוא מעל הכול. על כולנו לעמוד יחד מאחורי המלך עבדאללה. אני מחויב לחוקת הממלכה הירדנית ואסייע תמיד למלך עבדאללה וליורש העצר”.

אם עיקר דאגתם ומאווייהם של חברי כנסת ישראל הסוררים הם לאחיהם ברשות הפלסטינית, אזי כדאי שייזכרו מה עולה בגורלם של הסוררים ״הפלסטינים״ ואלו המביעים חוסר אמון בגלוי בראיס אבו מאזן או בראש החמאס בעזה.

ראוי שציבור התומכים ב׳רשימה המשותפת׳ ישאל את נציגיו מספר שאלות מהותיות, ובראשן – במה תרמה הפרובוקציה לציבור בוחרי במפלגה? הרי אותם ח״כים לא לקחו אחריות על דבר הנוגע לענייני הפנים של המגזר הערבי בישראל ובחרו באמירת סיסמאות מהפנים אל החוץ בלבד. אי לכך אציע לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת להישבע בפני ציבור בוחריהם בזו הלשון:

אני מתחייב להילחם בפשיעה החמורה ובאלימות הקשה במגזר הערבי”; “אני מתחייב להילחם בשחיתות במגזר הערבי”; “אני מתחייב להילחם במסורות הפוליגמיה, נקמת הדם ורצח על חילול כבוד המשפחה”; “אני מתחייב לגנות ולפעול נגד ההסתה והתרת דמם, כבודם ורכושם של יהודים”; “אני מתחייב לפעול למען מימוש חובות החברה הערבית ולא רק עבור קבלת זכויות”; “אני מתחייב לפעול להשתלבות בני ובנות המגזר הערבי בשירות אזרחי או לאומי או בשירותי הביטחון וההצלה, למען שמירה על המדינה היחידה ששומרת על הערבים בה משכניהם במזרח התיכון ומעצמם!”

השבעת חבר הכנסת כהנא

תקוותי היא שאין ראש מפלגה ציונית באשר היא, הרואה בחברי הכנסת הסוררים הללו שותפים או תומכים מבחוץ (למעט אם מחוץ לגבולות המדינה) להקמת קואליציה שתרכיב את ממשלת ישראל הציונית. יש לקיים את לשון החוק ככתוב בסעיף 16 ולשלול מחברי הכנסת הסוררים את זכויותיהם עד שישבעו כנדרש בפני כנסת ישראל. לשם כך מומלץ להיעזר בתקדים השבעתו של הרב מאיר כהנא המנוח בזמנו.

בישיבת הפתיחה של הכנסת האחת עשרה, מיום 13 באוגוסט ‎1984, הצהיר חבר הכנסת כהנא בלשון זו: “מתחייב אני ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד”, תוספת שנלקחה מתהילים פרק קי״ט, פסוק מ״ד. יו״ר הכנסת בורג ביקש מחבר הכנסת כהנא לחזור על המלים שנקבעו בחוק, אך זה חזר על הנוסח שהשמיע בפעם הראשונה ואף עשה כן פעם נוספת. בתגובה אמר אז היו״ר בורג: “אני מבקש ממך לענות לפי החוק, אחרת אינך חבר כנסת”.

אחר הדברים האלה פנה בורג אל היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ׳ יצחק זמיר, וביקש את חוות דעתו בשאלת הסטייה מנוסח ההצהרה שנקבע בחוק. בחוות דעת ארוכה ומנומקת, קבע היועץ כי יש לעמוד על כך שחבר כנסת המצהיר אמונים יעשה כן אך ורק בנוסח שנקבע בחוק, ללא כל שינוי או תוספת, ואם לא כן – יראו אותו כמי שלא הצהיר אמונים. עוד הוסיף היועמ״ש דאז ואמר שחבר הכנסת כהנא לא ייהנה מזכויותיו כח״כ עד שיצהיר כנדרש ומחדש. היו״ר בורג ולאחר מכן היו״ר שלמה הלל נהגו בהתאם לחוות הדעת שמשמעה הייתה מניעת זכויותיו של כהנא כח״כ מן המניין ובהן הזכות ליטול את רשות הדיבור במליאה ובוועדותיה וממילא הזכות להיות במליאת הכנסת, למעט לצורך השבעתו כחוק.

בדבריו של יו״ר הכנסת שלמה הלל, מבהיר הוא כי הדגיש היטב בפני כהנא כי אין מדובר בסנקציה אלא בעניין עקרוני שהוא ביסוד כהונתו של חבר הכנסת, והוא ההצהרה כי הוא מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותו בכנסת. בתגובה, הבהיר לו ח״כ כהנא כי לא יבוא להצהיר הצהרת אמונים בשל התנגדותו העקרונית, וזכותו להתנות את התחייבותו כפי שעשה. לפיכך פנה כהנא לבית המשפט העליון כדי לערער על החלטת היו״ר ובכך התכוון להעמיד במבחן את זכותו להתנות את התחייבותו. בסופו של דבר דחה בג״ץ את עתירתו וחבר הכנסת כהנא הצהיר אמונים כנדרש.

כאן זה לא הפרלמנט הפלסטיני

לחברי הכנסת מ׳הרשימה המשותפת׳ יש כישרון להחמיץ כל הזדמנות ראויה לשיפור מצבם, כמיטב המסורת של קרוביהם ברשות הפלסטינית. בתוך כך אציין כי אילו הייתי אני יו״ר הכנסת, לא הייתי מחמיץ את ההזדמנות ללמדם ואת שכמותם לקח חשוב בכיבוד הדמוקרטיה וציות לחוקי המדינה בהיותם נבחרי ציבור ויושבי בית המחוקקים, האמורים להוות דוגמא ומופת בהתנהגותם לכלל אזרחי ישראל ולציבור בוחריהם בפרט.

ברוח דברים אלו, השבעתם כחוק צריכה להיות בעיניי אירוע חגיגי שייתן מענה ציוני הולם לפרובוקציה אותה ניסו לחולל ביום השבעת הכנסת ה-24. יש לדרוש מכל ח״כ סורר להקריא בעצמו את כל נוסח השבועה ולא רק לומר ״מתחייב אני״. את התיעוד יש להפיץ בסרטון, טרם אירועי יום העצמאות, כשברקע מתנוססים דגלי ישראל ונשמעת שירת ׳התקווה׳, אותה החמיצו עם יציאתם מהאולם, לכלל רשתות התקשורת בארץ, ואם אפשר גם בעולם.

יש להבהיר לחברי הכנסת הסוררים והמבולבלים כי נבחרו הם לייצג את ציבור בוחריהם בכנסת ישראל, ולא בפרלמנט הפלסטיני, הסורי או הירדני.

הצהרת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה הינה הדבר הבסיסי ביותר שניתן לבקש מנבחר ציבור במדינת ישראל, ללא קשר לדתו, אמונתו ומוצאו. אחרי הכול, אף אחד לא הכריח אותם לשיר את מילות ׳התקווה׳, אלא רק לומר בפשטות שתי מילים: מתחייב אני.

אל"מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי, וחבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: