עלייתה ונפילתה של הודו בקורונה והמבחן הגדול של מודי

לפני פחות ממאה ימים, הייתה הודו מופת של טיפול בקורונה. מספר הנדבקים היומי היה פחות מרבבה, בתוך אוכלוסייה של מיליארד ורבע תושבים, כמות המחלימים עלתה על כמות הנדבקים, 97 אחוזים מנדבקי הקורונה החלימו מהמחלה, והמדינה יצאה למבצע החיסונים הגדול בעולם.

לא ממש היה הסבר לירידה התלולה בשיעורי הנדבקים, ואנשים רציניים התפתו להשתעשע במודלים שמראים שהודו כבר הגיעה לחיסון עדר ושעד חודש מאי הקורונה כבר תהיה מאחוריה. המסתורין שאפף את הירידה בשיעורי התחלואה נבע מכך שהודו כבר לא הייתה בסגר, ורק אחוז קטן מן ההודים התחסן, ועדיין המספרים הלכו וירדו ללא שום הסבר נראה לעין.

בשלב זה כבר היו להודו שני חיסונים בשרוול, אחד של אוקספורד-אסטרהזניקה שפותח באירופה ומיוצר במכון סרום במרכז הודו, וחיסון נוסף לגמרי שלה בשם קובאקסין שפיתחה חברת בהאראט-ביוטק ההודית ומיוצר בדרום תת-היבשת. הודו הכריזה על מבצע החיסונים השאפתני ביותר בעולם, וראש הממשלה מודי הכריז כי ארצו מכרה או העניקה את החיסונים שלה לשמונים מדינות שונות בעולם. לרגע אחד נראה היה שהודו יצאה ממשבר הקורונה, והודו, המכונה "בית המרקחת של העולם", הפכה את חיסוני הקורונה לכלי דיפלומטי רב עוצמה.

אלא שהיום, הודו היא שבר כלי. התמותה המדווחת מקורונה מתקרבת ל-3,000 בני אדם ביום, בכל יום מתגלים למעלה מ-300 אלף מאומתים חדשים, בבתי החולים אין מספיק חמצן, והמשרפות לא עומדות בקצב המתים.

עוד לפני משבר הקורונה התגאתה הודו בהיותה מעצמת חיסונים. מכון סרום לבדו מייצר מחצית מהחיסונים בעולם, והודו אחראית לשני-שלישים מחיסוני הילדים. גם אוקספורד-אסטרהזניקה וגם ספוטניק הרוסית בחרו לייצר בהודו את החיסונים שלהן; כך שאם הייתה מדינה אחת בעולם שהאמינה בבטחה שתמיד יהיה לה מלאי שופע של חיסונים – הייתה זאת הודו.

בית המרקחת בהודו מכר ונתן חיסונים לכל עבר, אבל היום נראה שקצב הייצור ההודי לשוק המקומי לא משתווה לממדי התחלואה. זה כמעט בלתי נתפס, אך הודו פונה היום לעולם כדי לקנות חיסונים. עבור רוב ההודים, הסיכוי שהאסקימוסים יתחילו לייבא קרח מאפריקה היה גדול יותר מאשר הסיכוי שהודו תזדקק לחיסונים מהעולם.

הסאגה האמריקנית

העולם רואה את השבר ההודי, הטוויטר מלא בהבעות דאגה והזדהות (אפילו פקיסטן הביעה הזדהות), אפילו סין הושיטה יד לעזרה, אבל ארצות הברית אכזבה. הודו זקוקה בדחיפות לחומרי גלם לטובת הגדלת הייצור של החיסונים בשטחה. היא קיוותה שארה״ב תבטל את האיסור על יצוא חומרי הגלם האמריקניים, אך ביידן לא הרים את הכפפה.

במקביל הסבירו האמריקנים שהאיסור לא מהווה מדיניות אנוכית אמריקנית, אלא להפך – זה אינטרס עולמי שארה״ב תצא כמה שיותר מהר ממשבר הקורונה. נעשה כל שאנו יכולים כדי לסייע, אמר מזכיר המדינה בלינקן, בכפוף למחויבות הראשונית שלנו. אפילו סגנית הנשיא האריס, שהדגישה שוב ושוב בקמפיין הבחירות את מוצאה ההודי, העדיפה הפעם למלא את פיה מים בנושא. כך, הבינו ההודים שמארה״ב לא תבוא הישועה.

ממשלת הודו שמרה בבטן את שיש לה על האמריקנים והשאירה לתקשורת ההודית והעולמית להזכיר לאמריקנים זמנים אחרים, בהם האמין הנשיא שלהם שההידרוקסיכלורוקווין, תרופה למלריה, מסייעת בטיפול בקורונה. רק מה, הודו לא הדבירה את המלריה, והיה קיים איסור לייצא אותה. הודו מיהרה לבטל את האיסור על יצוא התרופה, שהגיעה לחופי ארה"ב, וגם ישראל.

תפיסת "אמריקה תחילה", אותה קידש ממשל טראמפ, הפכה אותו חסין ללחץ בינלאומי, אבל ממשל ביידן מבקש לחבר את הכפר הגלובלי, והוא חטף גינויים גם על האכזריות וגם על ההתחסדות. ההודים מצדם חשפו את המחיר שישלם העולם, אם כל מדינה תדאג לעצמה, והאספקה ההודית לפרויקט COVAX של ארגון הבריאות העולמי נעצרה, דבר שפוגע בעיקר באפריקה. הלחץ הכריע אתמול את ביידן, והוא שוחח עם מודי והבטיח לשחרר את צוואר הבקבוק וגם לשלוח ציוד חירום. ביידן גם צייץ את הכרת התודה שהודו ביקשה – כמעט דרשה – לשמוע. “הודו הייתה שם בשבילנו, ועכשיו אנחנו בשבילה”.

פולמוס פנים-הודי

המתיחות עם האמריקנים לא יכולה להסתיר את העובדה שאת הגל השני של תבשיל קורונה הודו הקדיחה בעצמה. המגבלות בהודו הוסרו, וההודים לא מיהרו להתחסן כאשר הקורונה נראתה בדעיכה. בתי הקולנוע נפתחו לפני שלושה חודשים, ובאירועים דתיים עם רבבות אנשים שמירת מרחק ועטיית מסכות היו היוצא מן הכלל. הפסטיבל הדתי הגדול בעולם, הקומבה-מלה (פסטיבל הכד), שנמשך מינואר עד אפריל, אירח השנה רק מיליון וחצי הודים, אבל במבט לאחור, זה היה עוד מוקד הדבקה שניתן היה למנוע.

עיקר העימות הפנים הודי היה סביב עצרות הבחירות. בגלל המבנה הפוליטי של הודו המערבב כל הזמן את האזורי עם הלאומי, לפוליטיקאים ההודים אין כמעט מנוחה בין קמפיין לקמפיין. והפעם מדובר בקריאת תיגר ימנית על בנגל – המעוז השמאלי הכמעט אחרון במדינה. בשמונה סבבים של בחירות בעצם הימים האלה, הימין נחוש לנצח את השמאל בקרב על מאה מיליון בנגלים. הוא זקוק ללהט שמייצרת עבודת השטח ואירועי הענק. שמונה סבבי בחירות משמעותם מיליוני אנשים מכל צדי הקשת הפוליטית שמצטופפים לשמוע נאומים מלאי להט.

הוויכוח ההודי על הזכות להפגין ולהשתתף בעצרות פוליטיות הוא הפוך מאשר בישראל: השמאל תוקף ומבקש הגבלות, הימין רוצה את האנשים ברחוב. כאשר אמיט שאה, שר הפנים ואיש הברזל של הודו, מותקף על עצימת העין שלו ושל ראש הממשלה מול ההפרות הבוטות של כללי הקורונה בעצרות שלהם, הוא מסיט את הדיון לכך שמוקד התחלואה העיקרי בהודו נמצא במקומות אחרים בהם לא מתקיימות בחירות השנה, ומסביר שבכל מקרה זהו מחיר הדמוקרטיה, לטוב או לרע.

Today, I spoke with Prime Minister @narendramodi and pledged America’s full support to provide emergency assistance and resources in the fight against COVID-19. India was there for us, and we will be there for them.

— President Biden (@POTUS) April 26, 2021

מוקד שני של ויכוח פנים-הודי הוא מעורבות השוק הפרטי והמדינות בפדרציה ההודית במאבק מול הקורונה. הודו ניהלה את המשבר עד כה מתוך הממשלה המרכזית עצמה, ומדינות הפדרציה וכוחות השוק הוזזו הצידה. המדינה נתנה סיוע לפיתוח החיסון, היא זו שניהלה את המו״מ על המחירים, והיא גם קבעה את התעדוף במתן החיסונים. עד לחודש מרץ נראה היה שהמדיניות הריכוזית עובדת, אבל כעת חולשת הודו וממשלתה ניכרת, וגם האופוזיציה מרימה את הראש.

יומיים לפני שחלה בעצמו בקורונה ואושפז, הגיש ראש הממשלה לשעבר מאנמוהאן סינג תוכנית פעולה ליציאה ממשבר הקורונה. סינג כיהן בהודו כעשור כראש ממשלה מטעם המרכז-שמאל והובס על ידי מודי ב-2014, אבל הוא גם אבי הליברליזציה של הכלכלה ההודית לפני שלושים שנה, כך שהביקורת דווקא מכיוון ימין לא לגמרי מפתיעה. מבחינתו, אי אפשר להתמודד עם משבר הקורונה בלי ביזור הסמכויות. ההחלטה הממשלתית שהחיסונים יינתנו קודם כל לבני ה-45 ומעלה מקפיצה אותו. לתפיסתו, מדינות הפדרציה ההודית יכולות להחליט לבד אם גבר בריא בן 46 צריך להקדים בתור נהג מונית צעיר ממנו בחצי עשור שמסיע מאות אנשים בחודש. סינג גם חשדן כלפי היכולת של המגזר הציבורי לנהל את המשבר וטוען שעיקר היכולות של הודו נמצאות דווקא במגזר הפרטי. מרבית הביקורת כלפי הממשלה נעשית באופן אגרסיבי יותר, אך סינג הוא איש עדין ומנומס באופן חריג.

לראשונה מאז עלה נרנדרה מודי לשלטון, הממשלה נראית חסרת אונים; אין לה (ואפילו לוּ רצתה לא היו לה) אופוזיציה או מדינות שכנות להאשים; היא לא יכולה להחזיר לעצמה את המושכות מהמגזר הפרטי, כי המושכות גם ככה היו כל הזמן אצלה; אף אחד גם לא אילץ את ממשלת הודו לחלק את החיסונים שלה כאשר המלאי המקומי לא מספיק.

זהו ללא ספק, המשבר האזרחי הקשה ביותר של הודו במאה ה-21 ומבחן המנהיגות האמיתי של ראש הממשלה נרנדרה מודי. יש לו את אמון ההודים, וגם תעשיית החיסונים תעמוד מאחוריו ברגע שהוא יאפשר לה תמחור נדיב יותר. מודי רגיל לעשות את הדברים נכון ולנצח את כל מבקריו, אך כעת המבחן שלו הוא הפוך – להקשיב לקולות שדורשים חישוב מסלול מחדש במסע הקורונה ההודי.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: