ביטול הבחירות ברשות הפלסטינית: הכול צפוי "והרשות" נתונה

סוף שבוע מתוח עבר על תושבי הדרום בעקבות הכרזתו של יו״ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן על דחיית הבחירות לפרלמנט הפלסטיני עד אשר יתאפשר לקיימן גם במזרח ירושלים, כדבריו. מנגד, החמאס התנגד נחרצות לדחייה ואיים כי ישראל היא זאת שתישא באחריות.

בעיני חמאס, סירובה של ישראל לאפשר את קיומן של הבחירות במזרח ירושלים, שנמצאת תחת ריבונות ישראלית, הינה קו אדום. בנוסף, בחמאס מבינים כי זו הזדמנות פז עבורם להשתלט גם על שטחי יהודה ושומרון (שטחי B) הנמצאים בשליטת הרשות הפלסטינית. יש לציין, שזהו גם אינטרס איראני, שכן המשטר באיראן רואה ביהודה ושומרון נקודת תורפה ישראלית.

בתוך כך, פורסם כי ראש אגף המבצעים בצה״ל, האלוף אהרון חליוה, מתכוון להעלות את רמת הכוננות באוגדת עזה ובפיקוד המרכז כדי להיערך לימי זעם מצד חמאס.

אבו מאזן דוחה את הבחירות בתואנה שישראל אינה מאפשרת לתושבי מזרח ירושלים לבחור, אך הסיבה האמיתית היא הפיצול הפנים-פלסטיני בתוך פת״ח שמתמודד בשלוש סיעות נפרדות. הפיצול עלול להביא להפסד צורם של הפת״ח, בדיוק כפי שאירע בינואר 2006 כאשר התקיימו בחירות לפרלמנט הפלסטיני בעזה שנצבעה בצבע הירוק המזוהה עם החמאס. אבו מאזן מפנים שבדומה ל-2006, עלולים פעיליו להיזרק שוב מהגגות על ידי פעילי חמאס.

כצפוי, אז כמו היום, סוגיית הבחירות לפרלמנט מתגלגלת לפתחה של ישראל. באותו זמן, בכירים במערכת הביטחון הישראלית לא צפו את ניצוחנו של החמאס ברצועה לאחר הנסיגה הישראלית ב-2005. כתוצאה מכך, ישראל קיבלה את חמאס שהפך מארגון טרור לצבא טרור עם טילים ארוכי טווח המאיימים על עומק ישראל, עם מנהרות טרור חוצות גדר וכן עם בלוני תבערה שהביאו לשריפת אלפי דונמים של חקלאים ישראלים.

יש לציין, שב-2006 הפלסטינים ביטאו את אי שביעות רצונם מהתנהלותה של הגוורדיה הישנה מתוניס ואת אכזבתם הרבה מהפת״ח כנושא דגל המאבק לשחרור הפלסטיני הלאומי. משום כך, זכתה תנועת החמאס באמון רב מצד רוב רבדי האוכלוסייה, הן על דרך התנהלותה כארגון ממושמע, נקי כפיים ומעורה בחברה והן על היותה תנועה רב-ממדית ששילבה בתוכה דת ולאום, יכולת צבאית יעילה, תשתית אזרחית ענפה וחיבור לאסלאם העולמי המילטנטי.

כמו ב-2006, גם כיום מביע הרחוב הפלסטיני שאט נפש מהפת״ח ומאבו מאזן העומד בראשו. על פי סקר לא רשמי שנערך ברצועה ערב ביטול הבחירות ברשות הפלסטינית, 32.4 אחוזים טענו כי יצביעו לחמאס לעומת 17.2 אחוזים שענו שיצביעו לפת״ח, ו-13.9 אחוזים שהשיבו כי יצביעו לבכיר הפת״ח הגולה מוחמד דחאלן.

כפי שהסבירו פרשנים שונים, ביניהם הפרשן לענייני ערבים יוני בן מנחם, דחיית הבחירות מחלישה באופן ניכר את פת״ח, שנתפס בעיני הציבור הפלסטיני כמי שנוהה אחר הממשל בישראל ועושה את דברו. מנגד, אז כמו היום תנועת החמאס מתחזקת ברחוב הפלסטיני ויוצאת מאוחדת כשידה על העליונה.

האינתיפאדה הראשונה והמאבק על ההנהגה הפלסטינית

בשנות האינתיפאדה הראשונה, הארגון לשחרור פלסטין (אש״ף) היה מרכז גולה שישראל מנעה מהנהגתו לשוב ולהתבסס בשטחים. בשל הריחוק, אש״ף חשש מצמיחתה של הנהגה אלטרנטיבית בשטחים, בעיקר לאור העובדה שהן ירדן והן ישראל מעוניינות להצמיח אחת שכזו.

מנגד עמדה תנועת החמאס שהוקמה על ידי השייח אחמד יאסין בשכונת זיתון שבעזה, שהייתה הלכה למעשה הזרוע המבצעית של תנועת האחים המוסלמים במצרים, ושקראה תיגר על מעמדו של אש״ף ברחוב הפלסטיני. השייח יאסין הוביל קו תקיף נגד ישראל, שבראשו עמד דבר אחד בלבד: מלחמת ג׳יהאד (מלחמת קודש) נגד ישראל.

המרכיב האידיאולוגי בלט בתפיסת עולמה של תנועת החמאס והשפיע עליה עמוקות ברמה הפוליטית-טקטית. ברמה האסטרטגית ביקשה תנועת החמאס להחליף את אש״ף שהיה בעל אוריינטציה חילונית בייצוג הפלסטינים, כדי לכונן מדינת הלכה אסלאמית בפלסטין. תפיסותיה האידיאולוגיות של חמאס גובשו לקובץ אחד – אמנת החמאס, שהיא למעשה מסמך אנטישמי ואנטי-מערבי שקורא להשמדת ישראל.

בספרו ׳בן החמאס׳ מתאר חסן מסאב, בנו של אחד ממקימי תנועת החמאס, כי האינתיפאדה גרמה לארגון החמאס ולאש״ף לנוע לעבר מסלולים שונים מאוד שנראה שאינם יכולים להיפגש לעולם. מחד גיסא, החמאס הונע על ידי להט דתי ותיאולוגיית ג׳יהאד, ומאידך גיסא, לאומיות ומדיניות של כוח אפיינו את אש״ף. ואולם, המשותף לשני הארגונים היה התיעוב והסלידה ממה שכינו ״הישות הציונית״.

ניתן לומר אפוא שארגון החמאס ואש״ף ניהלו ביניהם תחרות על הנהגת האינתיפאדה ותכליתה, אשר באו לידי ביטוי בדרכי התנהגות ופעולה ובאופן ניווטה והכוונתה. שני הארגונים ניסו להימנע מעימות ישיר בכדי לא להיקלע למאבק פנים-פלסטיני כדוגמת המרד הערבי בשנים 1936-1939 שהיה חקוק עמוק בזיכרונם.

ויגור זאב עם כבש?

באפריל 2014 חתמו הפת״ח והחמאס על הסכם פיוס ביניהם והכריזו בקול תרועה כי תם הפיצול הפנים-פלסטני. ההסכם קָבע שהצדדים יקימו בתוך מספר שבועות ממשלת אחדות אשר תורכב מטכנוקרטים ותהווה בסיס לבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת.

בניגוד למצב הנוכחי בישראל בו נשמרת עמימות, בצמרת הישראלית של אותם ימים הגיבו בטון צורם. ראש הממשלה נתניהו טען,כי “במקום להתקדם לשלום עם ישראל אבו מאזן מתקדם לשלום עם חמאס”. שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן הוסיף שלא ניתן לעשות שלום גם עם ישראל וגם עם ארגון שקורא להשמדתה, כשהוא רומז לאבו מאזן.

הסכמי הפיוס נשענו על ׳הסכמי קהיר׳ ממאי 2011, במסגרתם אמורה הייתה לקום ממשלה סוברנית שבה ייערכו בחירות בין שני הצדדים, אך בפועל דבר לא קרה. שנה לאחר מכן נפגשו אבו מאזן ובכיר חמאס חאלד משעל בקטאר והצהירו קבל עם ועדה על הקמת ממשלה ועריכת בחירות (׳הסכם דוחא׳), אך גם הפעם דבר לא קרה.

לפיכך, ב-2 ביוני 2014 הושבעה ממשלת ״אחדות״ פלסטינית ברמאללה וזאת בשל מצבו הכלכלי הקשה של ארגון החמאס, שבעל כורחו חתם על ההסכם. הממשלה אכן הורכבה מנציגים טכנוקרטיים, רבים משריה לא הכילו אנשי פת״ח או חמאס ובראשה עמד רמי חמדאללה. חמאס היה שרוי בצוק העיתים באותה עת, לאחר ששלטון האחים המוסלמים במצרים נפל, כאשר משטרו של א-סיסי סוגר את מעבר רפיח וחונק את תושבי הרצועה. במקביל, ללא גיבוי של משטר האייתוללות באיראן ואי-יכולת של הארגון לשלם משכורות לפעיליו, הוא נאלץ לחתום על הסכם הפיוס.

בתוך כך, לאחר כינונה של הממשלה החדשה, שולמו משכורתם של כ-70 אלף עובדים בעזה ומתוכם 40 אלף אנשי מנגנוני הביטחון, היתר עובדים במערכות החינוך והבריאות. משהבינו כי משכורות חודש מאי לא הופקדה, קמה מהומה רבתי והביאה לאלימות ברחוב העזתי.

אם נוסיף לכך את חג חודש הרמדאן שחל באותה תקופה, שכמובן מעלה את סך ההוצאות במשק הבית הפלסטיני הממוצע, הרי שסף הסבלנות של הפלסטינים הגיע לקצה. הפתרון: הסלמה מול ״האויב הציוני״ כדי להפנות את האש לישראל ולהוריד את גובה הלהבות מהתנהלותו המבישה כלפי אזרחיו, שכן בראייתו של החמאס התעצמותו הצבאית קודמת על פני רווחת תושביו.

סיכום והמלצות

נחזור ל-2021. המצב היום דומה במובנים רבים לתקופה המקבילה ב-2014, שקדמה למבצע ׳צוק איתן׳. איום ביטול הבחירות יחד עם טרור הטיק-טוק כלפי יהודים בערים מעורבות, שגלש בעיקר לירושלים, מעלה את סף הרתיחה בין ישראל לרצועה. על אף העובדה שחמאס מורתע ואינו מחפש להתדרדר להסלמה רחבה ואף לא לסבב בן מספר ימי לחימה, לא מן הנמנע שאירוע אחד שיצא מכלל שליטה – בין אם בעוטף או בדרום ובין אם בירושלים – יביא לפיצוץ, כפי שאירע באירוע חטיפת שלושת הנערים.

יתרה מכך, דחיית הבחירות למועד לא ידוע (ביטולן, הלכה למעשה) עלול להביא את החמאס להגיב בירי רקטות אל עבר יישובי עוטף ישראל ודרום הארץ. בניגוד לסוף השבוע האחרון שבו ממשלת ישראל הבליגה באופן מביש על ירי 36 רקטות לעבר העוטף, עליה לגבות מהחמאס ומהג׳יהאד מחיר כואב, הן באמצעות חיסולים ממוקדים והן באמצעות פגיעה קשה בנכסים אסטרטגיים של הארגון.

לסיכום – מדינת ישראל אינה מתערבת בבחירות לפרלמנט הפלסטיני או מגיבה לאיומים המפורשים המגיעים מהרצועה, כדוגמת כרזת הענק שנתלתה אמש באחת מכיכרות העיר עם דמותו של בהא אבו אל עטא שחוסל בידי ישראל. עם זאת, ממשלת ישראל ואזרחיה זוכרים היטב מה קרה לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ב-2006. אין תימה בכך שעדיף להתמודד ביהודה ושומרון עם אבו מאזן שתומך במשפחות מחבלים, מאשר תנועת החמאס האלימה עשרות מונים ובעלת אוריינטציה לג׳יהאד בלב ליבה של יהודה ושומרון.

משה ראובני הוא מרצה לפוליטיקה, ממשל ויחסים בינלואמיים ויוזם ומנהל התוכנית ׳צוערים צעירים דיפלומטיה ודוברות׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: