התקדים אותו מוביל נפתלי בנט יוצר מצב מסוכן נוסח איטליה. הימין, כך מסביר בנט תחת כל עץ רענן, הוא כזה מתוקף נוכחותו שלו עצמו בו.
ואלה שמות: מריו דראגי, ג'וזפה קונטה, מריו מונטי, ג'יאובני ספאדוליני, קארלו אזגליו קיאמפי ולמברטו דיני.
כולם ראשי ממשלה איטלקיים שבמקום שימנו את שריהם – שריהם מינו אותם. הם לא ניצחו בבחירות, אלא החליפו ממשלות או שנבעטו מעלה על ידי קואליציות. כיום, מריו דראגי הוא ראש ממשלה עצמאי שעומד בראש קואליציית ענק, והחליף בתפקיד את קונטה, שהועמד בראש שתי קואליציות מרכז (כלומר שמאל קיצוני וימין קיצוני) ושמאל מרכז.
בנט אינו שונה מהם, והתקדים שהוא יוצר כאן בישראל, הוא יבוא של תקדים איטלקי רע מאוד. אם עד היום ראש הממשלה היה מנהיג המפלגה הגדולה ביותר ו/או הגוש הגדול ביותר, הרי שכעת כולם בתחרות הזאת וכולם, גם ראשי מפלגות בנות שישה או אפילו ארבעה מנדטים, יכולים לדרוש את ראשות הממשלה ולהרכיב קואליציות אד הוק. זהו אולי הנזק החמור ביותר שעושה בנט לדמוקרטיה הישראלית.
זהו אינו הדבר היחיד שעושה בנט בהקימו את ממשלת האחדות המשונה שלו, הוא גם עושה נזק חמור לימין עצמו.
במשך השנים, במיוחד לאורך שנת הממשלה ה-35, העלו בנט, שקד ותומכיהם את הטענה שהליכוד היא מפלגת שמאל בשל ישיבתה עם מפלגות שמאל בקואליציה. לעומת הייצוג הזה התעקשו תומכיו של בנט שימינה היא מפלגת הימין היחידה בישראל, ושרק ממשלה עם ימינה יכולה להיות ממשלת ימין. במקביל בנט הכריז שאינו פוסל אף מפלגה, ואף שלח את מתן כהנא שיספר שישיבה של ימינה עם מרצ באותה ממשלה אינה בעייתית או כפי שהוא ניסח זאת: "יש דגלים שנוריד עכשיו לשני שליש התורן. אבל כשאנחנו בשני שליש זה כמו הליכוד בתורן וחצי".
מוסר כפול או שגעון גדלות
כל זה מבחינת תומכי בנט לא סתר כלל וכלל את הטענה הבסיסית לפיה הליכוד היא מפלגת שמאל בגלל שהקימה ממשלה וממשלות עם מפלגות שמאל במשך העשור. אך כעת, כשבנט רוקם וטווה ממשלה עם מפלגות השמאל ומוכר בתמורה לקליפת השום את כל מה שחשוב לימין – תומכי ימינה עדיין אינם מסוגלים להחיל על האיש שבו הם תומכים את אותן ההגדרות שהם עצמם הדביקו במשך שנים ארוכות לנתניהו. התומכים הקשים מבין אותם מצביעי ימינה, אפילו מאמצים מילה במילה את הסבריהם של תומכי הליכוד בנוגע לממשלות שבהן ישבו מפלגות שמאל, והם עושים זאת אפילו בלי למצמץ.
בנט ושקד השקיעו שנים ביח"צ כדי להציג את עצמם כימנים כמעט היחידים בעולם, וכעת, כשהם יושבים עם מרצ וכנראה גם נתמכים על ידי רע"מ והרשימה המשותפת – הם כנראה יסבירו שזאת ממשלת ימין מהותי – פשוט כי ימינה תהיה חלק ממנה. תפישת "אני ואפסי עוד" שהנחיל בנט לתומכיו גורסת שרק ממשלה שהוא חלק ממנה יכולה להיחשב ממשלת ימין. לכן גם ממשלה עם מרצ היא ימנית – פשוט כי ימינה חלק מאותה ממשלה.
תפישת "אני ואפסי עוד" שהנחיל בנט לתומכיו גורסת שרק ממשלה שהוא חלק ממנה יכולה להיחשב ממשלת ימין
בין שכנוע עצמי לאיבוד קשר עם המציאות
בעבר שאלתי את תומכיו של בנט אם אכן רק ממשלה שבה ימינה (או הבית היהודי בראשותו של בנט) חברה היא ממשלת ימין, מדוע הם עצמם מגדירים את הממשלה ה-33 והממשלה ה-34 שבהן בנט היה חבר כממשלות שמאל? כאן המתמטיקה התחילה להתפרק כי התומכים הסבירו שזה לא בגלל החברות אלא בגלל המעשים. אוקי עניתי, בנט פינה מאחזים כשר ביטחון, והיה חתום על החלטות שמאליות כמו פינוי המאחז "קומי אורי". או אז, הסבירו תומכי בנט, העיקר היא הכוונה. ואם העיקר הכוונה, תנחשו לבד את מי הם לא יכולים יותר לתקוף על מדיניות שמאל.
בלב "הימין המהותי" נמצאת מחשבה של "אני ואפסי עוד". לכן, מבחינת בנט, שקד ותומכיהם – רק ממשלה עם מפלגת ימינה יכולה להיות בהכרח ממשלת ימין, אפילו אם יושבים בה תמר זנדברג, אחמד טיבי ומנסור עבאס. המשמעות היא שאין משמעות. שהגדרות של ימין ושמאל מתרוקנות מתוכן, וראש מפלגה ימנית יכול להקים ממשלה עם רוב מכריע לשמאל ועדיין לומר שזאת ממשלה ימנית.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
אם הממשלה הזו תקום, אז בנט יהיה ראוי לתואר "נשיא הממשלה" ולא "ראש הממשלה", כי הוא לא ינהיג דבר וחצי דבר. כל שר יעשה במשרדו לפי ראות עיניו ומפלגתו, ותפקידו של בנט יתמצא בנשיאת הנאומים.
בסך הכול מדינת ישראל הייתה רעיון נחמד.
חבל שבגלל נוכלים בוגדים הכול הולך לפח זבל אחרי 73 שנה.
מעניין עם הימין יצאו לרחובות סוף סוף? או שימותו בשקט כמו היהודים בשואה.
פשוט ערימה של חולי נפש ורשעים מושחתים.
הנה עוד כמה דוגמאות להגיון כושל ששמעתי מהרבה תומכי בנט:
א. "נתניהו עשה טעויות"-נכון, אז מה? לא משנה כמה הוא גרוע, השאלה היא מה הכי פחות גרוע.
ב. "נתניהו אשם במשבר ואילץ את בנט להיכנס לקואליציה שהוא לא רצה כי הוא רק היה צריך לפרוש"-פרישה הייתה מסתמנת כהכרה בטענה שאין לחזקת חפות בסיס מוסרי, הצדקה למצב בו 6 מנדטים יכולים לכופף מעל 50 ונותנת רוח גבית לבריונות התקשורת ומערכת המשפט. לבנט יש הרבה פחות בסיס מזה לחוסר התקפלות(בעיקר כשגנץ כבר הראה שאפשר להמליץ על מועמד אחר לראשות הגוש ועדיין לטעון שאתה חושב שאתה היית צריך להיות המועמד העדיף, פשוט קיבלת פחות מנדטים ואתה מכבד את הבוחר).
ג."נתניהו מקדם עריצות והראיה: לא ניתן להחליף אותו"-מי אמר שלא ניתן? נתניהו בנה את כוחו בעשרות שנים של עשייה ובניית קשרים. יש לכם מועמד מחוץ לליכוד שאפילו ניסה את זה? חוץ מזה, אנחנו מדברים על אדם שעמד לבחירות הן בתוך המפלגה והן מחוצה לה שוב ושוב והוא מראשי המפלגות עם הכי פחות שליטה על רשימתם, זה לא נראה לי כעריץ. ואם כבר, יש יותר בסיס לטיעון שהמערכת המשפטית מקדמת עריצות ודווקא שם נראה שאיש לא נלחם יותר מנתניהו.
ד."נתניהו הסתכסך עם יותר מדי אנשים"-עם מי הוא הסתכסך: בנט, שקד, ליברמן וסער??? כולם אנשים שהראו חוסר נאמנות לערכי הימין, הקדמת שנאה אישית לאינטרסים לאומיים ונזקים לימין, כפי שהוצבע באתר זה בעבר(סער הרס את הועדה למינוי שופטים ופירק את הליכוד בתחילת המשבר, ליברמן מתעקש לריב עם החרדים בידיעה שהם נחוצים לקואליציית ימין, שקד הגנה שיטתית על היועמ"ש ומשפטני שמאל אחרים, קידמה את חוק ישראל-היום ומנעה איחוד עם מפלגות הימין הקטנות ובנט גם קידם את חוק ישראל היום וגם מגן על שקד), נראה שנתניהו ידע את מי הוא זורק. ואגב, אדם שמוכן לצבור אויבים כדי להבטיח שבתפקידים משמעותיים לגורל המדינה יהיו האנשים הטובים ביותר[כלומר מקדים את האינטרס הלאומי לאישי] ראוי להכרת הטוב על זה, לא להאשמה.
אם להסתמך על כהונתה של שקד כשרת משפטים אז מבחינתה הכנסת שופטים ימנים לבג"ץ, ואפילו רק אחד שתמיד יתבטל בדעת מיעוט-מצדיקה את כל האמצעים.
היא ישתפה פעולה עם מנכ"לית משרד שמזוהה עם השמאל וקידמה את מנדלבליט, היא תמכה ביו"ר לשכת עו"ד מושחת בתמורה לקול נציג הלשכה בועדה, היא תמכה בחוק ישראל היום תמורת סיקור מעט תומך מהתקשורת, היא הגנה על רות דוד והפקירה את מנחם פשיטיצקי בכדי לשמור על פרקליטות מרוצה ותומכת.
אז אפשר להניח שהיא תסכים לויתורים כואבים ועדיין תהיה משוכנעת שהיא המנצחת ושהיא קידמה ענייני ימין.
קראתי את הכותרת של המאמר ואח"כ מצאתי את הציטוט בתוך המאמר עצמו וחשבתי לעצמי שבעצם מדובר בכלל על נתניהו כי הרי נתניהו טוען כל הזמן (וגם רבים טוענים בשמו) שרק הוא ימין וזאת על אף שחרי 12 שנות שלטון ברור לחלוטין שנתניהו אינו ממש ימין
זה לא בטוח. נתניהו הוא אסטרטג על אם תרצה. כדי להוביל למימוש אידיאולוגיה ימנית רצינית, יש להתחיל מבחוץ, לנטרל תמיכה של האויבים פה בפנים והפלסטינים. נראה לי שנתניהו עשה המון בעניין זה שהגיע לשיאו בהסכמי אברהם וכו. לא תוכל להשיג הסכם אברהם אם יש לך בלאגן בבית. רוצה לפתור את הבעיה הפלסטינית, תנטרל את התמיכה שלהם קודם מהעולם הערבי. וימין, זה בעיקר שטחים ושמירה על יהדות ומסורת.
יהודים יושבים בפחד בלוד (חדש מהיום: בר אילן: פועלים ערבים מרביצים עם גרזנים למפגינים.) ועכו ומגיע פינוקיו הפוליטי ומרים גופה מתה כפי שרבין הביא את עראפת. בנט שכתב בקשקוש שלו על הקורונה כתב אני לא דואג לעצמי אלא רק לכם. בנט הרמאי הפוליטי הגדול מאז קום המדינה, לא סופר את מצבעיו הימיניים. אתם החמורים שבעזרתכם תפסתי שלטון במרמה
בנט דואג לנו, כמו שמפגעי אוסלו, דאגו שנחיה בדו קיום.
עם דואגים כאלה – אל תסעו באוטובוסים.
ברוכים הבאים לגטו 2021. עושים בנו פרעות, לינצ'ים ופוגרומים. ואנחנו בתגובה מקימים ממשלה עם אלה שמחבקים את הטרוריסטים, אלה שרוצים לרסק את ישראל כמדינה יהודית, אלה שמכנים את חיילי צה"ל "רוצחים ופושעי מלחמה" ואותנו "כובשים וקולוניאליסטים".
ויחד עם זאת, אין מה להאשים את בנט ושקד – הם תמיד היו יזמים פוליטיים ולא מנהיגים או אנשי אמת. האשמים הם כל אלה עם נטייה ימנית (חפצי החיים מבינינו) שלא הלכו לקלפי בבחירות האחרונות ונתנו לבולשביזם לנצח.
איך אמר הרצל – "לא רוצים? לא צריך!"