נפתלי בנט בדרך לתקדים עולמי מפוקפק, עם חוסר לגיטימיות משווע כראש ממשלה. הדרך לשם מלאה פיתולים ופלפולים טכניים.
ב 73 שנותיה ידעה המדינה חילופי שלטון דרמתיים וקיצוניים הרבה יותר מאלו המסתמנים כעת. המהפך של 77' ואותו לילה ב 1996, שהלכנו לישון עם פרס והתעוררנו עם נתניהו, היו צפויים הרבה פחות מהמהלכים האופורטוניסטים של נפתלי בנט. אחרי הכל, כשיש שחקן כל כך לא צפוי יש לצפות ממנו להכל.
עקרון המטוטלת הוא חלק בלתי נפרד ממדינה דמוקרטית וחילופי שלטון הוא סך הכל דבר בריא למערכת השלטונית אולם ההתנהלות הפוליטית של נפתלי בנט ושותפיו תיזכר לדיראון עולם כאחד ממעשי הנוכלות הגדולים ביותר בפוליטיקה הישראלית. נפתלי בנט אולי יזכה בכבוד הפורמלי, אך יחקק בספרי ההיסטוריה כראש הממשלה עם הכי פחות תמיכה ציבורית בתולדות הדמוקרטיה המודרנית, כשבדרך הוא דורך ורומס את כל הערכים והעקרונות שהביאוהו עד הלום.
נכון לשעתו – OUT, ליבתי – IN
בנט טוען להגנתו כי הבטחת הבחירות העיקרית – וברכות למונח הנולד: 'ליבתי' – שלו הייתה למנוע בחירות חמישיות אולם אם אכן כך הדבר מדוע לא הצטרף בנט לממשלתו של לפיד ללא רוטציה בראשות הממשלה, דבר שטען בעצמו שהוא לא מוסרי ולא דמוקרטי? במידה והיה עושה זאת, יכול היה בנט גם להישאר מוסרי ודמוקרט, לשיטתו, וגם לא להפר את הבטחת הבחירות העיקרית שלו, כביכול. העובדה שהתנה את הצטרפותו לממשלת שמאל בתמיכת האיסלמיסטים בחצי כהונה כראש ממשלה מעידה על כך שכל קמפיין הבחירות של בנט וימינה היו אחיזת עיניים לטובת גניבת קולות מהימין והמלכת בנט לראש ממשלה.
בנט אולי יזכה בכבוד הפורמלי, אך יחקק בספרי ההיסטוריה כראש הממשלה עם הכי פחות תמיכה ציבורית בתולדות הדמוקרטיה המודרנית
כמו גדעון סער, גם נפתלי בנט הבין, שכל עוד לימין יש מנהיג דומיננטי ומוערך כמו נתניהו הסיכוי היחיד שלהם להחליף אותו הוא בזניחת מחנה הימין ועקירה לגוש השמאל-ערבים. המתת להעברת הקולות מגוש הימין לגוש השמאל הוא משרד ראש הממשלה אבל על אף שפוליטית מדובר במהלך לגיטימי וחוקי הצחנה שעולה ממנו תשרור במתחם הכנסת עוד שנים רבות.
התקדים הישראלי
ממשלות מיעוט הן לא המצאה ישראלית. הפוליטיקה הסקנדינבית וההולנדית, למשל, מושתתות על ממשלות מיעוט ועדיין מדובר בשלטון יציב והמדינות מתפקדות היטב. יחד עם זאת אין שום תקדים בהיסטוריה של הדמוקרטיה המודרנית דוגמא נוספת למפלגה הרביעית בגודלה, עם 6 אחוזי תמיכה מהציבור, ושעל פי סקרים עדכניים, ולאור המהלכים הפוליטיים שלה מאבדת יותר משלושה רבעים מהתומכים שלה, ולמעשה לא עוברת את אחוז החסימה, הופכת להיות מפלגת שלטון.
המהלך המתגבש של בנט ולפיד הוא בגדר איום קיומי לדמוקרטיה הישראלית. זה לא בגלל העדר הלגיטימיות הציבורית שיש לבנט כראש ממשלה, אלא בגלל המהלכים המסתמנים של ממשלת האיחוי והריפוי על מנת לבסס את שלטונם. כך, למשל, פורסם כבר לפני כחודש שעל מנת למנוע את הפלת מיזם האיחוי שלהם, מתכוונים לפיד, בנט ושות' לשנות את הסעיף ב'חוק יסוד: הממשלה', שבגינו ממשלה מתפזרת במידה ולא עבר תקציב.
כמו שאהבו להזכיר בשמאל ובבג"צ, בשנים האחרונות – זה שיש רוב להעביר חוק לא אומר שהחוק דמוקרטי
על הצעות החוק הפרסונאליות כנגד היריב הפוליטי המשמעותי ביותר לאותה קואליצייה היברידית, על מנת לסלק אותו מהזירה הפוליטית, אין צורך להרחיב. כמו שאהבו להזכיר בשמאל ובבג"צ, בשנים האחרונות – זה שיש רוב להעביר חוק לא אומר שהחוק דמוקרטי. האם הכלל הזה יהיה תקף גם במקרה שבו ממשלת שמאל רומסת את זכויותיהם הדמוקרטיים של אנשי ימין? אז לא רק שנראה שזה לא יהיה תקף אלא מציוץ בטוויטר של האב הרוחני של כל הפארסה הזאת, אלדד יניב, מה 21 לאפריל אפשר להבין שהרדיפה הפוליטית היא רק השלב הראשון בדרך לרדיפת מתנגדי משטר באשר הם.
"נצטרך לבחור אם לנקום או לאמץ את רוח מנדלה" כתב יניב ביחס לעיתונאים ימנים והרי לכם הבחירה – הממשלה המיועדת לא כיהנה עוד יום אחד וכבר נחסמים ברשתות החברתיות פעילי ימין ופוסטים הקוראים להפגנות נגד הממשלה המסתמנת. הדיפ סטייט הפך לסטייט ושלטון הסקוריטטה התחיל לעבוד.
מיצובישי לפני הכל
כל שאנחנו יודעים בוודאות הוא: לפחות שלושה רבעים של תומכי בנט, ממש לא מרגישים מאוחים ומרופים.
בשנת 1994 לרבין היו חסרות שתי אצבעות בכנסת על מנת להעביר את אוסלו וכך נרקם לו אחד מהתרגילים הפוליטים המלוכלכים ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית כאשר שלושה חברי כנסת ממפלגת צומת, של רפאל איתן, ערקו לממשלתו של רבין תמורת משרות שרים וסגני שרים. אלכס גולדפרב וגונן שגב היו אלה שהקריבו את אצבעותיהם ואמונותיהם לרבין ואסתר סלמוביץ', שאמנם לא תמכה באוסלו אבל איפשרה את העריקה. כניסה למשרד שר, באותם ימים, כללה רכב שרד מסוג מיצובישי ומאז הפך המיצובישי של גונן שגב (שמונה לשר האנרגיה) לשם נרדף לשוחד פוליטי בו אדם מקבל אתנן חסר פרופורציות למעמדו בתמורה לתמיכה שלו במהלך פוליטי גדול, ובדרך כלל מנוגד להשקפות הפוליטיות המקוריות שלו.
הצעד של אותם חברי כנסת דאז עלה למדינת ישראל בקרע חברתי חסר תקדים ואלפי נרצחים בפעולת טרור. כל שנותר כעת הוא לחכות ולראות מה יהיה מחירה של המיצובישי של בנט לטובת ממשלת האיחוי והריפוי. כל שאנחנו יודעים בוודאות הוא: לפחות שלושה רבעים של תומכי בנט, ממש לא מרגישים מאוחים ומרופים.
תמיר ורצברגר הוא מנהל יחסי החוץ של הליגה לפעולה והגנה באירופה.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
94% ממצביעי ישראל, אמרו לנפתלי – לא!
זו הכהונה האחרונה של השקרן ומגלומן בכנסת. שקד, כהנא ושות' – תלמדו מקצוע ריאלי. תצטרכו את זה.
ובחלל החדר מהדהדת שאלתו של העיתונאי ידידיה מאיר: מילא בנט מכר את ערכיו ומצביעיו בעבור התואר ראש ממשלה. אך בשביל מה עשו זאת חבריו למפלגה(למעט עמיחי שיקלי)?
ביבי תמך בהתנתקות
ביבי הכריז בנאום בר אילן על הקמת מדינה פלסטינית
ביבי זרק את דו"ח אדמונד לוי להסדרת ההתיישבות לפח
ביבי התחייב לפנות את חאן אל אחמאר ולא פינה
ביבי הודיע שהוא מנע וימנע כל רפורמה במערכת המשפט
ביבי שילם פיצויים למחבלי המרמרה
ביבי מינה את מנדלבליט ושי ניצן
ביבי מינה את ציפי ליבני לשרת המשפט
הימין שלא העיף את ביבי קיבל בנט
אם הימין לא יעיף את ביבי ובנט ביחד במהירות הוא יקבל את מירב מיכאלי ברשות הממשלה.
אין בעיה עקרונית עם אף אחד ממעשיו של נתניהו. מדינה ערבית תקום בסופו של דבר. וודאי לא תחת הנהגתו של מכשיח השואה ואולי בעוד עשרות (אולי יותר) רבות של שנים אך גם צרפת וגרמניה ב-1945 לא חשבו שאי פעם יחיו 2 העמים בשלום, זה לצד זה. נתניהו מנוע מטיפול במערכת המשפטית כי הוא נחקר כבר המון שנים ובכל פעם זה לא מגיע להרשעה אבל האי הסדרים בחקירה מתגלים תמיד, רק לאחר החקירה וברגע שאחת מסתיימת בלא כלום – "לפתע" נמצא עוד דבר שממש חייבים לחקור. ככה מערכת המשפך כולא כל ראש ממשלה מימין – זה נושא חשוב מאוד אך כל עוד זה מתקיים, ראש הממשלה לא יכול לבצע שינויים במערכת. חוסר הלגיטימיות של מעשי מערכת המשפך, תמיד היית חייבת לבוא במסלול שונה מהנהגה פוליטית. כרגע, זה מסביר היטב את כל הנקודות המשפטיות בתגובתך. לכן, אפשר להתווכח על מדיניות (מה עדיף, שלום עם מדינות המפרץ או הדו"ח של אדמונד לוי? מדיניות היא כמעט תמיד בחירה בין אפשרויות, שאתה יודע טוב מאוד מה לבחור, אם היית לבד) ונתניהו רחוק משלמות (מי מאיתנו מושלם, מצד שני?) אך מתוך הבחירה שיש, הוא מוביל את המדיניות הפרקטית הטובה ביותר לימין (לא נטול חסרונות כמובן).
בנט, זה סיפר אחר לגמרי. צודק המגיב הראשון – אין יותר בנט. אסור בתכלית האיסור להפר את כל ההבטחות שלך לבוחר (זה שבנט מספר שהוא רצה לדוגמא, למנוע סבב בחירות נוסף – זהה לכל אלה שסיפרו שעלייתו של עראפת היא שזהו מאמץ להתקדם לשלום וחייבים לנסות. כולנו יודעים כיצד סיפוריהם הסתיימו). בנט חתם על מסמך שבו התחייב שלא לחבור למפלגות שהמדיניות המוצעת על ידם, היא 180 מעלות ממנו. בנט מכר את בוחריו תמורת כסא שלא נבחר אליו? טוב מאוד, יכול לחזור לרעננה, כי בכנסת הבאה אין לו ולחברי מפלגתו מקום.
ביבי ידע לא לריב עם ראש מפלגה חזק מדי(שרון) ולהרוס לעצמו את הקריירה.
ביבי ריצה את אובמה עם נאום שנתניהו לא התכוון למילה ממנו.
ביבי שמר את ד״ח אדמונד לוי ליום שתהיה קואליציה שתסכים לתת לדו״ח גיבוי.
כנ״ל לגבי רפורמות במערכת המשפט.
ביבי שמר על היחסים עם טורקיה במחיר העלוב של כמה מילים רייקות מתוכן.(וגם זה תחת לחץ התקשורת וחלק מהקואליציה).
ביבי סבל מינויים משפטיים מזיקים בהם הוא לא היה מעורב(אבל שקד בהחלט אחראית למינוי מנדלבליט).
ביבי נאלץ להכיל את לבני לצורכי קואליציה כשלא היה לו 61 מנדטים בלעדיה(ולומר את האמת, היא לא גרמה הרבה נזק).
מי שרצה להעיף את ביבי יקבל את בנט ואם הוא לא יתעורר במהירות גם יקבל ראשי ממשלה יותר משמאל(אם יצרנו תקדים שששה מנדטים זה מספיק-גם עודה ידרוש להיות חלק מהרוטציה בממשלה הבאה).
תרגום לתרגום
גם את מעשיו של בנט אפשר לתרגם. 'בנט ידע לאחד את שסעים' וכו' וזה שורש הבעיה מי שפותח את הפתח לתרגומים אצל נתניהו קיבל את התרגומים אצל בנט. ואם לא נפסיק בחדות את התרגומים גם אצל בנט וגם אצל נתניהו נקבל תרגומים של מיכאלי.
מה?
זה שהפירוש האישי שלץ לדברים, לא בהכרח נכון והמגיבים לך מציעים הסבר סביר אחר – אומר שזו תהיה סיבה אפשרית לקבל כל דבר שמיכאלי אומרת?
השאלה אינה מדוע בנט לא הצטרף בלי לדרוש ראשות ממשלה כדי לשמור על מוסריות. אלא למה הוא הצטרף בכלל?
הרי יש-עתיד, כחול-לבן, תקווה חדשה, ישראל ביתנו, העבודה, מרץ והמפלגות הערביות זה ביחד 61 מנדטים!
כלומר: ההצטרפות שלו לקואליציה הזו לא השפיעה על הסיכוי לבחירות נוספות כלל!
מילה בסלע. אבל אלדד יניב וחבר המטונפים הנבזים עתידים לגלות, שבדרך כזו או אחרת, העם ינצח את הבריונות.
אפשר להכביר מילים על הבגידה באידיאולוגיה של הימין של הנוכלים בנט וסער והכל יהיה נכון אך באותה מידה לא רלבנטי בעיני. לא אידיאולוגיה מניעה אותם כי אם דחפי אנוש אפלים ועתיקים הנובעים מאבולוציה ביולוגית פרימיטיבית.
מה שאנחנו רואים כאן הוא ביטוי יצרי וקדמון של מאבקי שליטה בין מנהיגי הלהקה בפוטנציה, האחד (נתניהו) הביס שוק על ירך את יריביו (בנט וסער) שמחפשים לנקום בו על השפלתם.
בעולם העתיק (ובמושגים היסטוריים, עד ממש לאחרונה), מתחרים במנהיג שהובסו הוצאו להורג או לפחות הוגלו לארץ רחוקה ולכן בדרך כלל לא יכלו לממש את זעם הנקמה שחילחל בהם.
בעידן המודרני המטורלל שמקדש את זכויות הפרט על חשבון זכויות הכלל לרבות על חשבון האתוס הלאומי, האליטות מעקרות מתוכן את הדמוקרטיה העממית (העם) באמצעות הגמוניה במוקדי השילטון ובתיקשורת.
מנהיגים מובסים אלה שבעולם העתיק כאמור לעיל היו יוצאים מהמשחק, מצליחים להתאושש, להינשא על גבי ההגמוניה הזו ולממש את תאוות הנקם שלהם באדם שהביס אותם.
יצר הנקמה הפרימיטיבי והקדמון מבטל את מעטפת האידיאלים המודרנית.
הנוכלים הללו יעטפו ויסוו את הבגידה האידיאולוגית שלהם בשלל תירוצים אידיאולוגים חדשים, יטענו שבעצם לא בגדו אלא הם דווקא מממשים את אידיאולוגיית הימין ושדווקא יריביהם מימין ובראשם הדמון השנוא נתניהו הם אלה שמשקרים ובוגדים ואפילו מפריעים ברוב חוצפתם לנוכלים במימוש דרך הימין האמיתית.
הם יסתייעו כמובן בהגמוניית השמאל השולטת בתיקשורת כדי למכור לנו את הסיפור השיקרי הזה, אבל האמת היסודית היא זו שתארתי לעיל, בנט וסער, מנהיגי השקר הימניים שהובסו בקרב הוגן על מנהיגות הימין מגשימים את יצר הנקמה הפרימיטיבי והקדמון הטבוע בהם.
על נפתלי בנט ושקד נחשף לאחרונה ע”י ארז צדוק שהזוג רוקן את קופת הבית היהודי בעשרות מיליונים במצטבר ללא קבלות. הוגשו תלונות למשטרה ולמשרד מבקר המדינה. המשטרה מסרה שהתיק הזה נחת על שולחנו של היועמ”ש מנדלבליט. ומאז שוררים שקט ודומיה בעניינם. קרוב לוודאי שגם בנט ושקד יודעים בדומה לליברמן שכדי להקפיא את הפרשה בפרקליטות תפקידם לקחת את המנדטים שקיבלו ממצביעי הימין אל מחנה ה”רק לא ביבי” ובתמורה האחד זוכה בכיסא ראש הממשלה לשנתיים והשנייה לתפקיד שרה.
בקיצור לפרקליטות, לשי ניצן, וליועמ”ש מנדלבליט יש תפקיד מפתח בבלקניזציה של גוש הימין. היועמ”ש והפרקליטות ע”י תפירת תיקים נגד נתניהו סיפקו את הנרטיב הכוזב שפרשני האולפנים ומפגיני בלפור יכלו למכור לציבור על אודות “הנאשם מבלפור”. המפגינים יכלו לצווח במגפונים: “שוחד! מרמה! והפרת אימונים!”, נציגי שלל העמותות יכלו לעתור לבג”ץ נגד האפשרות של “הנאשם בפלילים” לשמש ראש הממשלה תוך התעלמות מהחוק הקיים ומשה לדור יכול היה לשבת באולפן על תקן של פרשן מומחה ולטעון טענות דומות תוך התעלמות בוטה מן החוק. כך היה עם פרשת אפי נווה שתיקו נסגר. כך היה עם העו”ד דוד שמרון שתיקו נסגר. כך היה עם תיקו של האלוף צ’ייני שתיקו נסגר ב”פרשת הצוללות”. שמרון וצ'ייני ככל הנראה הוקרבו והושלחו תחת גלגלי האוטובוס בדרך לצוד את הלווייתן הגדול. עובדה היא שבמשטרה לפרשת הצוללות ניתן השם "תיק 3000". ייצור ריבוי התיקים היה חלק מהמשחק.
לפרקליטות וליועמ”ש ככל הנראה כלל לא היה ייכפת אם כתב האישום שהוגש נגד נתניהו יקרוס ויתפורר בבית המשפט. לכן בן ארי לא הייתה נוכחת בשימוע. המטרה הייתה עצם הגשת כתב האישום ובכך יצירת אווירה והכפשת שמו הטוב בקרב הציבור ולגרום להם להצביע למפלגות אחרות תוך העלמה והשתקה מכוונת בתקשורת כל מידע אודות הצלחותיו והישגיו חסרי תקדים בכל התחומים ובכל הפרמטרים. עובדה שהיועמ”ש מנדלבליט ערך מפגשים עם שורה של עיתונאים מן הימין (ביניהם קלמן ליבסקינד) שבעקבות זאת החלו לזמר נגד נתניהו ועל הצורך הדחוף בריפוי השסע בחברה הישראלית שבו האשימו את נתניהו. לא פחות.
עוד פרטים על הנושא על פרשת אי הסדרים במפלגת הבית היהודי בראיון עם אלי ציפורי:
https://www.youtube.com/watch?v=tTGxYg8j3Ng
ארז תדמור:
“אם מפלגת הבית היהודי הייתה חברה שנסחרת בבורסה רשות לניירות הייתה מזמן מזמינה את כל המעורבים לחקירה כולל את ניר אורבך”
נחוצה העדרות של ח"כים מהשבעת ממשלה לא דמוקרטית של מושחתים רודניים,
כך יובן שדמוקרטיה וגנבת מנדטים הם תרתי דסתרי.
הרי מנסים להשליט עלינו כנופיות פושעים נוכלים אנטי דמוקרטים שנסו לחטוף את השלטון כשגנבו קולות הצבעה במבצעי הונאת בוחרים.
אם ח"כים ישתקו על זה – שתיקתם כהודאה שהממשלה נבחרה באפן דמוקרטי.