חוק הגבלת הכהונה של גדעון סער: בדקנו את ההיסטוריה ואת מה שנעשה בשאר המשטרים הדמוקרטיים בעולם. המסקנות בפנים.
חברי סיעת תקווה חדשה בראשות גדעון סער, אשר צפוי לכהן כשר המשפטים בממשלתם של בנט ולפיד, הגישו בשבוע שעבר הצעה לתיקון חוק היסוד: הכנסת, שתכליתה למנוע מראש ממשלה (או ראש ממשלת חלופי) לכהן בתפקידו יותר משמונה שנים ברצף, כאשר מי שכיהן תקופה זו ייאלץ להמתין ארבע שנים מסיום כהונתו עד שיוכל להיבחר מחדש. הצעות מעין אלו, נבחנו בשיח הציבורי בישראל מספר פעמים בשנים האחרונות לאור כהונתו הרציפה של בנימין נתניהו, מ-2009 ועד היום.
בדברי ההסבר להצעה נכתב כי "במרבית המקרים המערכת הדמוקרטית, בדומה לשוק החופשי, יוצרת את התחלופה הנדרשת בתפקדי ראש הממשלה… כהונה ארוכה של ראש ממשלה מהווה סכנה כי המחזיק בכוח השלטוני יצבור עוצמה רבה, באופן המנוגד לעקרונות הדמוקרטיה… משהתגלה כשל השוק הדמוקרטי, יש לטפל בו ". הצעה זו מניחה למעשה כי כל שלטון ממושך הוא בעייתי מעצם היותו ממושך, בהתאם לרוח מאמרו של מנחם בגין ״על סף הכרעה״ שצוטט גם כן בדבר ההסבר להצעת החוק – ״שלטון ממושך אפילו אם הוא מיטיב למישהו, הוא רע מעיקרו… הוא מוליד שחיתות. הוא אינו יכול שלא ליצור: התנשאות שליטים, תלות נשלטים, פחד תלויים״.
מנהג העולם
על מנת להתמודד עם הטענות המובאות בבסיס ההסבר להצעה, יהיה נכון לבצע בחינה רחבה על מיטב הדמוקרטיות הפרלמנטריות ברחבי העולם, בהן הממשלה והעומד בראשה נבחרים מכורח אמון הפרלמנט. מבחינה זו, אנו עדים לכך כי שלטון ממושך של ראש ממשלה, אשר לצורך העניין יוגדר כשלטון של מעל 8 שנים ומעלה ברציפות, אינו דבר זר לאותן דמוקרטיות מאז מלחמת העולם ה-2, והנושא לא היווה תירוץ להסדרה חקיקתית בנושא. בבריטניה, מרגרט תאצ'ר מהמפלגה השמרנית כיהנה 11 שנים בתפקידה, בין השנים 1979-1990. טוני בלייר מהלייבור כיהן 10 שנים בתפקידו, בין השנים 1997-2007. בגרמניה ראש הממשלה המיתולוגי של מערב גרמניה, הלמוט קוהל, כיהן 8 שנים בתפקידו כראש ממשלת מערב גרמניה (1982-1990), ולאחר מכן עוד 8 שנים כראש ממשלת גרמניה המאוחדת (1990-1998), סך הכל 16 שנים כמנהיג נבחר. קאנצלרית גרמניה הנוכחית, אנגלה מרקל שכבר הודיעה כי זו הקדנציה האחרונה שלה, מכהנת בתפקידה מאז 2006, דהיינו 15 שנים ברציפות. בהולנד רוד לוברס כיהן ברציפות כ-12 שנים, בין השנים 1982-1994, ואילו ראש ממשלת הולנד הנוכחי, מארק רוטה, זה עתה ניצח בעוד מערכת בחירות כאשר הוא מכהן בתפקידו מאז שנת 2010, כלומר כבר 11 שנים רצופות בשלטון והיד עוד נטויה.
מרגרט תאצ'ר מהמפלגה השמרנית כיהנה 11 שנים בתפקידה, בין השנים 1979-1990. טוני בלייר מהלייבור כיהן 10 שנים בתפקידו
בסקנדינביה ראינו כי בדנמרק ושוודיה כיהנו פול שליטר ויין פרסון (בהתאמה) 10.5 שנים ברציפות, ואילו בנורבגיה משלימה בימים אלו ארנה סולברג 8 שנים כראש הממשלה מטעם המפלגה השמרנית, כאשר בספטמבר הקרוב יתקיימו בחירות בהן היא ממשיכה להתמודד על התפקיד, ואם הקואליציה שגיבשה תנצח גם הפעם, סביר כי תמשיך לכהן עוד 4 שנים. גם מעבר לאירופה נראו שלטונות ממושכים של ראשי ממשלה; באוסטרליה ג'ון הווארד כיהן קרוב ל-11.5 שנים ברציפות בין השנים 1996-2007 כראש ממשלה מטעם המפלגה הליברלית. ידיד ישראל הגדול סטיבן הרפר כיהן כראש ממשלת קנדה קרוב ל-10 ברציפות בין השנים 2006 ל-2015 מטעם המפלגה השמרנית.
בכל המדינות הללו, ובמדינות נוספות, לא ניתן להצביע על נזקים לדמוקרטיה או מידת שחיתות יוצאת דופן שהתפתחו כתוצאה מהשלטונות הממושכים של ראש ממשלה זה או אחר, ועל כן הקביעה כי כל שלטון ממושך הוא בהכרח רע ובהכרח מושחת, באופן אוניברסלי ושאינו תלוי בטיב פעולותיו של ראש ממשלה זה או אחרת אינה מתיישבת בהכרח עם המציאות.
נקודת איזון
באותו מאמר של מנחם בגין שהוזכר בדברי ההסבר להצעת החוק, סיכם בגין כי ״לפיכך חייב העם, למען עצם חרותו ועתידו, לומר הפעם, את דברו נגד המשכו של שלטון ממושך, שאינו יכול לא להיות מושחת״. דבריו של בגין לא נאמרו בחלל ריק. מאמר זה פורסם בבטאון תנועת החרות, ב-22 ליולי 1955, 4 ימים לפני קיומן של הבחירות לכנסת השלישית. על כן, הדרך הסבירה ביותר לפרש את דבריו של בגין דאז היא בהסתכלות פוליטית של פוליטיקאי שקרא לציבור בישראל להחליף את השלטון של אותם ימים, שלטון מפא״י, בשלטון אחר שהוא יהיה חלק ממנו. השלטון הממושך של מפא״י נמשך הרבה מעבר ל-1955, ואכן הסתאב בצורה עמוקה עם השנים, אך הפתרון לאותו סיאוב ולתחושת החנק של הציבור הישראלי מהשלטון הסוציאליסטי והפרוטקציוניסטי, לא היה בחקיקה אלא בהכרעה ציבורית ב-17 במאי 1977, יום 'המהפך'. יהיו שיטענו שהחלפת השלטון לקחה יותר מדי שנים, יש בכך מן האמת, אך אל מול ההגמוניה של מפא״י והאליטות החוץ הפרלמנטריות שהיו מסונכרנות לחלוטין עם הקו המפלגתי, נוצר קרב קשה שהוכרע לבסוף באמירה ציבורית חד משמעית.
גם בדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות, בסופו של דבר ראשי הממשלה יורדים בדרך זו אחרת. בבריטניה אלו היו דווקא חברי המפלגות עצמם שהראו לתאצ'ר ובלייר את הדרך החוצה. בגרמניה מרקל הגיעה בעצמה למסקנה כי תש כוחה וכי היא מיצתה את יכולותיה הפוליטיות. בקנדה סטיבן הרפר פשוט הפסיד לג'סטין טרודו בבחירות שהתקיימו ב-2015. מנהיגים קמים ונופלים, והיופי בדמוקרטיה מתפקדת הוא שהדברים נעשים ללא אלימות, אלא כתוצאה מבחירה של הציבור. גם בהנחה שאכן שלטון ממושך זה או אחר של אדם מסוים או מפלגה מסוימת, אכן מסתאב והופך מושחת, הרי שאת דינו אמור לחרוץ הציבור באמצעות נבחרי הציבור שנבחרו בבחירות פתוחות, ולא באמצעות חקיקה. עקרון החזרתיות של בחירות במדינה דמוקרטית, הוא מן החשובים שבעקרונות הדמוקרטיה, הוא העקרון שמאפשר לציבור להתחרט, לשנות את דעתו, לשבוע מהתנהלות קלוקלת, ולהביע זאת באמצעות הצבעה בקלפי. בזכות עקרון זה, יכולים אזרחי כל הדמוקרטיות הפרלמנטריות למיניהן, להחליף שלטון שנתפס כלא ראוי בעיניהם.
מול ההגמוניה של מפא״י והאליטות החוץ הפרלמנטריות שהיו מסונכרנות לחלוטין עם הקו המפלגתי, נוצר קרב קשה שהוכרע לבסוף באמירה ציבורית חד משמעית.
האמירה הגלומה בהצעתם של חברי ״תקווה חדשה״ היא חוסר אמון בציבור ובשיקול דעתו. ההשוואה לשוק חופשי בו מדי פעם מתרחש ״כשל שוק״ שפוגע לכאורה בתחרותיות וברווחתו של הפרט, לוקה בחוסר הבנה הן מנגנון השוק החופשי והן של מהות הדמוקרטיה. על פי הרציונל שבהשוואה זו, מנוע החיפוש ״גוגל״ מהווה כשל שוק בשל העובדה שהוא כה מוצלח ושציבור גולשי האינטרנט בוחר בו פעם אחר פעם על פני מנועי חיפוש אחרים. זהו אבסורד. אם מוצר הוא כל כך טוב שנתח השוק שלו הופך משמעותי, הרי שישנן סיבות טובות לכך שאולי לא עלו במוחו של המחוקק או הרגולטור בבואו להתערב בנעשה בשוק, רק מעצם העובדה שנתח השוק הפך משמעותי. בדמוקרטיה – אם הציבור מרוצה מראש ממשלה מסוים או מדרכה של מפלגה מסוימת, וממשיך להביע את שביעות רצונו פעם אחר פעם במערכות הבחירות, אז כנראה שיש לכך ביסוס במציאות, וצעקות הזעקה מפני סיאוב ושחיתות, אינן אלא אמירות פוליטיות מפוזיציה ברורה.
אין אף דמוקרטיה פרלמנטרית בעולם שהגבילה בחוק מספר קדנציות לראש ממשלה, ומסיבה טובה הנוגעת למימוש רצון העם. חברי תקווה חדשה מכירים בכך, אך טוענים באמצעות מספר מחקרים אקדמיים מן השנים האחרונות כי ישנן דמוקרטיות פרלמנטריות בהן תפקיד ראש הממשלה צבר סמכויות נרחבות ההופכות את מעמדו לזהה למעמדו הרם של נשיא בדמוקרטיות נשיאותיות. ככלל אין לפסול על הסף טענה עקרונית זו, אך בדברי ההסבר אין כל ביסוס לטענה כי זהו המצב בישראל.
אין אף דמוקרטיה פרלמנטרית בעולם שהגבילה בחוק מספר קדנציות לראש ממשלה, ומסיבה טובה
בשנים האחרונות לא ניתן להצביע על תהליך מובהק של התחזקות מעמדו של ראש הממשלה בכל הקשור לקידום מדיניות. להפך, ראש הממשלה ממשיך להיות תלוי בשותפיו לקואליציה, שזהו דבר טבעי ונכון מחד, אך הוא גם מוגבל על ידי פקידות ומערך ייעוץ משפטי עם כוח עודף, שזהו דבר בעייתי ואף פסול מאידך. בשורה של מקרים בשנים האחרונות ראינו כיצד הפקידות הבכירה מנעה קידום מהלכים, טרפדה וסירסה, כך שלמעשה ניתן לטעון כי דווקא תפקיד ראש הממשלה בישראל הוא לכל הפחות לא חזק ונשאר כזה לאורך השנים, ללא תלות בזהותו של ראש הממשלה.
לסיכום, הדיון בהצעת החוק הזו ובכלל ברעיון התיאורטי של הגבלת קדנציות בדמוקרטיה פרלמנטרית, צריך להתנהל באופן ענייני, על בסיס עובדות ועקרונות דמוקרטיים בסיסיים המעניקים לציבור את הקרדיט והחירות לקבוע את גורלו. לצערנו, במסגרת המשבר הפוליטי של השנתיים האחרונות, גם סוגיה זו נצבעת בהתאם לפולמוס סביב בנימין נתניהו, ולא נכון כי כך יהיה. דעתי על סמך סקירה זו, כי הצעתם של חברי תקווה חדשה מקורה בפוזיציה הפוליטית ואיבה פרסונלית, ולא בהסתכלות רחבה שטובת הדמוקרטיה הישראלית בראשה. עם הקמתה הצפויה של ממשלת בנט – לפיד, שנראה כי הדבר היחיד המאחד את חבריה זו האיבה לבנימין נתניהו, יש רק לקוות כי הצעות מסוג זה יזכו להתנגדות הולמת הן מצד האופוזיציה המסתמנת, והן בדעת הקהל הציבורית.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
אני קורא לבכירי הליכוד לקום ולהודיע שאם החוק יעבור הם לא ישבו לעולם עם בנט וסער.
זה יעמיד את השניים באותה דילמה בה הם העמידו כעת את נתניהו: האם ללכת לבחירות נוספות(דבר שהם עצמם טענו עכשיו שהוא האפשרות הגרועה ביותר), לבגוד בבוחריהם ולהצטרף לשמאל או לפרוש למען קואליציית ימין חזקה ויציבה.
היות ובוחריהם קראו לנתניהו בלי הפסקה לבחור באופציה השלישית אני מניח שהם ידרשו מבנט וסער לעשות אותו הדבר.
בואו נראה האם בנט וסער יהיו מוכנים לשלם את המחיר הזה כדי להפיל את נתניהו.
ביבי כבר נפל כנראה לא שמת לב
מאמר מעולה ומאיר עיניים. תודה!
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ”ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון “ההגנה”, בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ”ט.
האצ״ל 2021 יוצאת לדרך………
כל אחד צריך להתארגן בעיר שלו ולתת ביטחון לאזרחים היהודים באזור שלו!
בית המשפט גנב את הדמוקרטיה, סירס את המשטרה וסירס את צה״ל…..
רק אנחנו ניתן ביטחון לילדינו!
תתארגנו עכשיו!
אני אצביע למי שאני רוצה, כמה זמן שאני רוצה בו לתפקיד. ללא הגבלה.
מדוע כהונת שופטים, (הגרועים שבמשרתי הציבור) לא מוגבלת ל- 8 שנים?
מדוע ראש עיריית תל-אביב כבר מחובר לכסא מעל 20 שנה?
שמאל קומוניסטי עלוב ומסוכן, פועל במזיד.
אין אצלם מעצורים.
וזו תחילת החתרנות הזוחלת לפורר את המדינה מבפנים.
למעשה כל המערכות החתרניות במדינה, שנבנו במשך שנים, עם סיוע זר פועלות עתה כגוף אחד, כאשר החומר המשמן את המערכת הוא סחי.
העיתונות > משטרה> יומ"ש> פרקליטות > שופטים, הם כולם יחד קמו על מדינת ישראל.
אל תשכח את ההסתדרות שגם בה אין מגבלה על אורך כהונת יו״ר. למרות שכל יו״ר כיהן כעשור לפחות, איש מעולם לא ניצח יו״ר מכהן והנסיון מלמד שהמלצת יו״ר יוצא מביא לנצחון בטוח.
הלוואי שתהיה פה מדינת הלכה אמן!!
אל תדאג. האדמו"ר אהרן ברק, הרב הגאון מנדלבליט, הרבנית הצדקת חיות ושאר שותפיהם משקיעים לילות כימים להפוך את המדינה למדינת הלכה למהדרין לפי דת הזכויותיזם הפרוגרסיבי.
השמאל מפיץ בורות ושקרים כדי לקדם שלטון מושחת וארוך שנים של פקידי הממשל, פקידי מערכת המשפט, פקידי תקשורת ופקידי אקדמיה, רובם אנשי מקצוע בינוניים ומטה שהתקדמו ע"פ העיקרון הפיטרי ונתקעו במקום שבו הם בעיקר מזיקים. מנגנון דמוקרטי בריא אמור לאפשר פיקוח ציבורי, כלומר בחירות, על מנת שבראש המערכת ישבו אנשים שיתנו דין וחשבון לאזרחים וגם יאווררו מדי פעם את המערכת מאנשים יקרים ומיותרים. אבל במדינת ישראל, אלו שלא חייבים שום דין וחשבון לציבור הם מי ששולטים היום ללא הגבלת זמן ואילו האדם המוערך והנתמך ביותר על ידי הבוחרים יצטרך עכשיו ללכת הביתה אחרי 8 שנים. לא צריך להוסיף שאותם פקידים יוכלו לעכב כל פקוייקט שראש ממשלה זמני ינסה לקדם בתקופה קצרה המוגבלת שתנתן לו על ידי עתירות מעתירות שונות כמו במקרה של מתווה הגז, והם אלו שלמעשה יקבעו בפועל את המדיניות והביצוע שלה כל זאת ללא שום הגבלה של זמן ושום פחד שהכח העצום שהם יצברו ישחית אותם. כלומר נשיאת בית המשפט העליון תוכל להמשיך בנחת לשפוט בנושאים שבעלה מעורב בהם, פרקליטה בחירה תוכל לעבור עבירות בניה, פרקליטה אחרת תוכל לקבל שוחד אבל כל עוד כולם במערכת שומרים אחד על השני, ויודעים לנסח הייטב את החלטותיהם, אף אחד לא יוכל לפטר אותם… וכל זה כדי שסער, בנט וליברמן יוכלו להפטר מנתניהו ולרשת אותו. מדהים!
רגע, אם כל הנימוק להצעת החוק הוא האיום שברצף שלטוני(כך משתמע מההתבססות על דברי בגין)-
אז איזה צורך יש בחוק לאחר הקמת קואליציה חדשה ששברה את הרצף הנ״ל???
אם אנחנו מביאים את עצמנו למצבשאנחנו בסדר עם מנהיג שלא מוכן לרדת מכס המלוכה, קיבלתי מלך. לא ראש ממשלה. במצב כזה אנחנו דומים יותר לכת שמונהגת על ידי גורו (מוכשר וטהור ככל שיהיה) מאשר מדינה דמוקרטית. נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלות יציבות כבר 4 פעמים ברצף ולכן עליו לקבל את המצב. יאיר לפיד מקים ממשלה תחת אותה שיטת בחירות. אני לא מבין על מה המהומה. מדינה היא לא ארגון שיש לו את הפירווילגיה להיות תלוי רק בבנאדם אחד. מה יהיה ביום שנתניהו ילך לעולמו בשיבה טובה? נכתיר את יאיר הבן מתוך תקווה שהוא ירש את הגנים של אבא? מדינה כזאת אנחנו רוצים?
השאלה היא לא מה יקרה אם נתניהו ילך, השאלה היא למה ישנה קבוצת לחץ משמעותית כזאת שרוצה כל כך להרחיק אותו ומה המחיר לניצחון של הקבוצה הזאת. האם זה תקין בעיינך שמיליוני דולרים מכספי משלם המיסים מושקעים כדי להרחיק אדם על ידי תפירה של תיקים על עבירות תקדימיות כאשר ידוע לכולם וגם נחשף עכשיו בבית המשפט שהכביכול עבירות, מבוצעות יום יום ושעה שעה על ידי כל הפוליטיקאים וכל כלי התקשורת? משהו אפל מאוד מתרחש כאן והבעיה היא לא מה יהיה ביום שאחרי נתניהו אלא מה יקרה ביום שבו האנשים הללו יקבלו כח בלתי מוגבל לעשות את אותם דברים בדיוק לשכן שהם שונאים או למישהו שיתחרה על תפקיד נחשק שאחד הבנים שלהם רוצה בו. נראה לך מופרך? תסתכל מה קרה לשוקי משעול, לדרור חוטר ישי, לרמון, מה קורה לשפע פז, לשכנה של מנדלבליט שהעזה להגיד לו ״פרשת משפטים בושה״ ברחוב והדוגמאות הם רבות. מערכת המשפט היא המערכת הרקובה והמושחתת ביותר במדינה ונתניהו לא ציית להם בדברים הגדולים והחשובים. זה כל הסיפור.
אתה צודק אנחנו באמת לא צריכים להיות בסדר עם מלך שלא מוכן להתפנות ממשרדו.
אין לנו בעיה עם הקמת קואליציה חדשה. אבל כשראשי הקואליציה מיד מציעים חוק פרסונלי שמונע מראש האופוזיציה אפשרות לרוץ מולם זה מגביל את יכולת האופוזיציה להתחרות וברגע שהקואליציה יכולה לעשות את זה אנחנו כבר מתחילים להתקרב לשלטון מלוכני באופן מדאיג.
וביום שנתניהו יפרוש מסיבות רפואיות(יותר סביר מאשר מותו) נבחר מחליף ממאגר המועמדים המצוינים שבהחלט קיים היום בראשות הימין(וכנראה יתעדכן עד אז) אבל עד אז, צריכה להיות לו הזכות לרוץ שוב ושוב(בפרימריז ובבחירות) ולציבור הזכות לתת לו לנצח.
מה?
אבסורד סמולני כזה, מזמן לא קראתי.
רק בחמולתך, שייח חסר הבגרות לפיד, קובע מי עולה על איזה כסא. בישראל, הרכב הכנסת נקבע ע"י בחירות והרכבה של רישמת הליכוד, להבדיל מרשימת הדיקטטור הפאשיסט (המחוקק חוקים אשר חלים גם בדיעבד וגם על שאר מועמדים בבחירות – פאשיזם בהגדרה), נקבעת גם היא באופן דמוקרטי, ע"י בחירות.
לפיכך, הפאשיסט לפיד והבוגדים במצביעיהם, לא יכולים *בהגדרה* במשטר דמוקרטי – לקבוע את מי הם רוצים לראות בכנסת ואת מי לא. כל מפלגה חייבת לעבוד עם הרכב הרשות הנבחרת, כפי שהצביע הבוחר. אך אתה, כיאה לפאשיסט סמולני – מנסה למכור את הדעה השקרית, על מלכים, כסאות ואפילו את יאיר נתניהו הכנסת לשקריך (יאיר נתניהו התמודד עד כה בפריימריז כלשהם ו/או בחירות, ע"מ שתוכל לכלול אותו בשקריך?).
אני יודע, שכחת שמפלגתך הפאשיסטית, קובעת בכל הבחירות האחרונות – את מי היא רוצה לראות בכנסת ואת מי לא. שכחה סמולנית כזו. זה שאתה קורא לזה "אני לא אשב עם נתניהו" – שים לב, לא עם הליכוד כי הליכוד רוצה לבצע xyz ולדעת מפלגתי יש לבצע משהו אחר אלא זו התקפה אישית, עם נתניהו – רק מוכיח כמה מפלגתך פאשיסטית וכמה אתה משקר פה.
חשקה נפשך להפריך את דבריי? אתה רוצה להתחיל לכתוב אמת ולא סיסמאות? בבקשה – התחל מהסבר לוגי, מה מקשר בממשלתו של הפאשיסט לפיד, בין הבוגד בבוחריו ששירת בסיירת מטכ"ל, לבין נציגי מחמוד עבאס בכנסת – חוץ משנאה לנתניהו ורק אחרי זה תוכל לספר, סיפורים על כיסאות.
מי שמונע ממני ומיליוני אזרחים להצביע עבור המועמד שלהם, אינו ראוי להיות אזרח ועל אחת כמה וכמה חבר כנסת.
בקיצור, שאף אחד לא יעז לסתום לנו את הפה!