הנסיגה האמריקנית: דין אפגניסטן כדין לבנון ועזה

נסיגת כוחות צבא ארה"ב מאפגניסטן באופן חד צדדי הלכה למעשה, לאחר 20 שנות לחימה, דומה במרכיבים מסוימים לנסיגת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000 לאחר 19 שנות לחימה. תוצאות הנסיגה מאפגניסטן כבר ניכרות בשטח ויהיו ככל הנראה דומות לנעשה בלבנון, בה החיזבאללה מניף את דגליו הצהובים – ירוקים ברחובות ביירות ומרחבי דרום המדינה; דומה גם למתחולל ברצועת עזה, בה מתנוססים בגאווה דגלי אסלאם ירוקים ושחורים מאז יוני 2007, עת השתלט החמאס בכוחניות יתירה על כל שטח הרצועה שנתיים לאחר 'ההינתקות' הישראלית החד צדדית.

הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן

במהלך לחימת הכוחות האמריקנים באפגניסטן נהרגו למעלה מ-2,000 חיילים והושקעו טריליוני דולרים בשיקום המדינה, בניית וחיזוק כוחות הביטחון שלה. אך למרות המחיר הכבד בנפש וההשקעה העצומה בדולרים, נמצא שבחלוף שני עשורים, ארגון הטאליבן עדיין קיים, בועט ושולט על חלקים נרחבים יותר במדינה.
בשנת 2011 הודיע נשיא ארצות הברית, ברק אובמה כי הכוחות האמריקנים ייסוגו מאפגניסטן עד סוף 2014.

רק ב- 29 בפברואר 2020 חתם ממשלו של נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, על "ההסכם להבאת השלום לאפגניסטן" עם ארגון הטרור טאליבן והחל בהסגת הכוחות בפועל. הייתה זו הנסיגה המשמעותית ביותר מאז פלשו הכוחות האמריקנים ובעלי בריתם בסוף שנת 2001 לאפגניסטן, במטרה להפיל את שלטון הטאליבן ולרדוף אחר מנהיגי ארגון הטרור אל- קאעדה, שנמצאו אחראים למתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001.

בתגובה לדחיית הנסיגה, הודיע הטאליבן כי נציגיו יחרימו כינוסים שידונו בעתיד אפגניסטן עד להשלמת יציאת כל הכוחות הזרים

לפי ההסכם שנחתם בשעתו, היו כל החיילים האמריקניים אמורים לסגת מאפגניסטן עד 1 במאי, בתנאי שהטאליבן ינתק את קשריו עם אל-קאיעדה וינהל שיחות שלום עם הממשל בקאבול. הטאליבן דרש בתמורה את שחרור אלפי לוחמיו שהוחזקו בבתי הכלא.

מעט לאחר חילופי הממשלים בוושינגטון הודיע ממשל הנשיא ביידן כי ארה"ב תיאלץ לדחות את הנסיגה משום צרכי היערכות שטרם הושלמו ובהתחשב בעובדה שהטאליבן וממשלת אפגניסטן עוד לא הגיעו להסכם שלום ביניהם. בתגובה לדחיית הנסיגה, הודיע הטאליבן כי נציגיו יחרימו כינוסים שידונו בעתיד אפגניסטן עד להשלמת יציאת כל הכוחות הזרים. דובר הארגון קרא לארצות הברית להיצמד לתנאי ההסכם ואיים כי "אם ההסכם יקוים, יתר הבעיות ייפתרו אף הן. אם ההסכם לא יכובד, הבעיות יחריפו בוודאות". עבדאללה עבדאללה, ראש צוות שיחות השלום אמר שימשכו שיחות שלום עם הטאליבן בזמן שכוחות הביטחון מגנים על המדינה: "אנחנו צריכים למצוא דרך לחיות בדו-קיום. אנחנו מאמינים שאין מנצחים בסכסוכים באפגניסטן ואנחנו מקווים שטאליבן יבין זאת גם כן".

בתגובה לטון הדברים המאיים של הטאליבן, הבהיר גורם בכיר בממשל שהועברה אזהרה לטאליבן לפיה אם כוחותיו יתקפו חיילים אמריקנים במהלך תקופת הנסיגה, "הם ייענו בתגובה עוצמתית". איום מוכר הנשמע במחוזותינו כבר שנים.

הנשיא ג'ו ביידן, הודיע ב-14 באפריל השנה כי נסיגתם של כ-2500 חיילי צבא ארה"ב מאפגניסטן, תחל ב-1 במאי ותסתיים לקראת ה-11 בספטמבר השנה, היום בו יצוינו 20 שנים למתקפת הטרור הגדולה, הנרחבת והקטלנית ביותר על אדמת אמריקה, בה בין היתר קרסו מגדלי התאומים, הותקף בניין הפנטגון ונספו אלפי בני אדם תמימים.

הנשיא אמר כי הוא "לא יכול להסביר" מדוע הכוחות האמריקניים עדיין באפגניסטן, כשני עשורים לאחר מכן. עוד טען כי "איננו יכולים להמשיך בהארכת או הרחבת הנוכחות הצבאית שלנו באפגניסטן בתקווה ליצור את התנאים האידאליים לנסיגתנו, תוך ציפייה לתוצאה אחרת. האמנתי כי נוכחותנו באפגניסטן צריכה להיות ממוקדת בסיבה שבגינה נכנסנו מלכתחילה, כדי להבטיח שאפגניסטן לא תשמש כבסיס שממנו ניתן לתקוף את מולדתנו שוב. עשינו את זה, השגנו את המטרה הזו. אמרתי יחד עם אחרים, שנלך בעקבות אוסמה בן לאדן לשערי הגיהינום אם צריך. זה בדיוק מה שעשינו, והשגנו אותו".

הנשיא ביידן הבין שהמשך שהיית הכוחות באפגניסטן כרוכה בסיכון רב עבורם

בהחלטתו זו של הנשיא להסיג את כוחות צבא ארה"ב מאפגניסטן תסתיים מעורבותה ארוכת השנים של ארה"ב בסכסוך על אדמת אפגניסטן, ומציאות חדשה – ישנה תקנה לה אחיזה בעוד כברת ארץ במזרח התיכון השברירי. אזור בו ערכים מערביים כקדושת חיי אדם, סובלנות ודמוקרטיה אינם רצויים או מקובלים בהכרח, כפי שהובן לאחרונה על ידי הממשל האמריקני לאחר ניסיון מתמשך וכושל ל"חינוכו מחדש" של העם האפגני לערכי הדמוקרטיה ולבניית אומה בסגנון מערבי – מודרני. זאת ועוד בהעדר אחיזה בקרקע והבנה עמוקה של האמונות, המסורות והתרבות בצדו זה של העולם.

הנשיא ביידן הבין שהמשך שהיית הכוחות באפגניסטן כרוכה בסיכון רב עבורם. סיכון הגובר על התועלת שבפעולתם, לצד העדר תמיכה ציבורית אמריקנית שעלולה אף להירמס לחלוטין ולפגוע בו וביציבות ממשלו, במידה ותחול החמרת מצב בשטח ויפגעו כוחות אמריקנים. זאת נוכח החיכוך המתמשך והמהלכים הצבאיים הנדרשים כנגד כוחות הטאליבן המקומיים, החפצים בגירוש הזרים וסממניהם המערביים המעכבים את התפשטות האסלאם הקיצוני במדינה למודת קרבות זו.

בהמשך להצהרתו של ביידן, הבהיר מזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג, במסיבת עיתונאים שקיים בזמנו כי אפגניסטן צריכה להיות מדינה בטוחה לאזרחיה עם נסיגת הכוחות מהאזור לאחר 20 שנים: "אנו עומדים בפני דילמה, מכיוון שהאלטרנטיבה לנסיגה היא להיות מוכנים למחויבות צבאית ארוכת טווח. כעת על העם האפגני לבנות שלום".

חששות ממוחזרים

כעת החשש בארה"ב, בנאט"ו ובאפגניסטן או לפחות בחלקים ממנה, הוא שאחרי נסיגת הכוחות הזרים, יפיל הטאליבן את השלטון הקיים, ישיב וינחיל את שלטון האסלאם הרדיקאלי ויחזיר לאחור את ההישגים המעטים שהושגו בתחום זכויות האדם באשר הם.
רבים בארה"ב בפרט ובמערב ככלל, חוששים שהנסיגה מסכנת את הישגי המאבק בטרור מאז מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001. הטענה כי חיסולו של מנהיג אל-קאעידה אוסמה בן לאדן לפני כעשור במאי 2011, בנוסף לחיסול בכירים נוספים בארגונו לאורך השנים, לא חיסלו את זיקות ארגון הטרור עם הטאליבן, קשרים שעדיין קיימים ומסכנים את היציבות באזור. יתירה מכך, בנסיגת הכוחות האמריקנים ישנו מסר מעודד לטרור שעלול לזקוף ראשו, לחדש ולהגביר את פעילותו נוכח האמונה בצדקת דרכו וההוכחה שעמידתו האיתנה על עקרונותיו השתלמה.

https://twitter.com/BabakTaghvaee/status/1408774803151101957

בהנחה שהמצב באפגניסטן לא יוביל לשלום, אחווה ושלווה אזורית ועולמית, אזי תמשיך מדינה מדממת זו להימצא במצב מלחמה כמעט רצופה, כבר למעלה מ-40 שנה. מלחמה שהחלה עם פלישת ברית המועצות ב-1979 והסתיימה בניצחון כוחות המוג'האדין, שנהנו מתמיכה אמריקנית ושמהם התפצל ארגון הטאליבן, שאירח לימים את ארגון אל קאעידה ממנו מסרב הוא להתנתק הלכה למעשה, למרות הבטחותיו לארה"ב בנדון.

למרות מאמציה הכבירים של ארה"ב ובעלות בריתה – נותרו שני הארגונים פעילים, במיוחד הטאליבן – שמתחזק, מתעצם ומשפיע יותר מאי פעם

כעת ניתן לסכם ולציין כי למרות מאמציה הכבירים של ארה"ב ובעלות בריתה – נותרו שני הארגונים פעילים, במיוחד הטאליבן – שמתחזק, מתעצם ומשפיע יותר מאי פעם.

דובר משרד ההגנה של אפגניסטן אמר כי מאז הכרזתו של הנשיא ביידן, היקף האלימות במדינה זינק בכרבע, עם מתקפות של טאליבן ב-21 מתוך 34 מחוזות המדינה. היקף הנפגעים מקרב הלוחמים והאזרחים מאמיר באופן משמעותי מידי יום ביומו. ראש המודיעין האפגני, אחמד זיה סיראג', אמר כי הטאליבן הגביר את היקף האלימות ל"רמתה הגבוה ביותר".

מהנתונים עולה כי מתחילת חודש יוני ועד ה-25 בו, נהרגו כ-650 אנשי כוחות בטחון אפגניים בנוסף ל- 186 אזרחים. זאת בהשוואה לכ-120 הרוגים מקרב אנשי כוחות הביטחון האפגניים ו- 65 אזרחים שנהרגו ב-15 הימים האחרונים לחודש אפריל 2021. זאת בנוסף לאלפי פצועים וכמובן הערכה של מאות הרוגים מקרב כוחות הטאליבן.
פעילים בארגון אל-קאעידה טענו בראיון לרשת CNN כי הם נערכים ל"מלחמה בכל החזיתות" נגד ארצות הברית, עד שזו תיסוג מכל המדינות המוסלמיות.

נכון ל-26 ביוני מדווחים מקורות באפגניסטן כי כוחות צבא אפגניים, שאומנו וצוידו על ידי האמריקנים, נכנעים בפני כוחות הטאליבן ומוסרים להם את נשקם וציודם בהיקפים משמעותיים. דומה הדבר לכניעת כוחות עיראקיים בפני דאע"ש בעבר, דבר שיש בו כדי להוכיח שרבותיי- ההיסטוריה חוזרת.

חשש נוסף העולה מנסיגת הכוחות האמריקניים הינו מהפקרת כ-18 אלף הסייענים המקומיים ובני משפחותיהם שסייעו לכוחות ארה"ב במלחמתם לאורך שני העשורים במגוון תפקידים. סוגיה זו מעוררת בימים אלו הדים רבים בארה"ב, משני צדי המתרס הפוליטי, הקוראים להסרת חסמים ביורוקרטיים שיאפשרו מתן אשרות כניסה לארה"ב עבור הסייענים ומשפחותיהם. ולא, יחשב הנשיא ביידן כמי שנושא באחריות לחייהם: "אם הוא לא יעשה משהו להוציא את האנשים האלו, יהיה לו דם על הידיים", כפי שהזהיר אחד מחברי הקונגרס.

מסקנות כלליות

ארה"ב, למרות היותה למודת קרבות ובעלת ניסיון עשיר, לומדת גם הפעם על בשרה ובשר העם האפגני בעיקר, שלא ניתן לחנך את העולם כולו בדרכה "הנאורה". דמוקרטיה לא ניתנת לכפייה על עם או חברה שאינם רוצים בה מסיבותיהם, יהיו אשר יהיו!
על פי אותה מערכת הגיונות – על מדינות המערב ובראשן ארה"ב, כמו גם גורמים בישראל, להפנים שהתערבות מערבית לא תשנה בנקל את המנטאליות הערבית. רעיונות "נאורים" של צד אחד נתפשים כ"מתנשאים" ולא בהכרח ישימים על ידי הצד השני, לאור מרכיבים אתניים או אמוניים שונים, פוליטיקות פנימיות ומסורות השונות במהותן.

במזרח התיכון אין פתרונות "אינסטנט" לדבר. דרישות מופרזות לשינוי קיצוני, פתרון מיידי או ל"שלום עכשיו" – אינן תואמות את המציאות או את אופן ההתנהלות וקצב החיים בשכונה שלנו. במחוזותינו אין די בתעוזה כדי לנצח, כאן צריך אורך רוח, סבלנות והתמדה, אך לא פחות חשוב מכך – אמונה בצדקת הדרך, גם אם היא ארוכה, מפותלת וכואבת.

במזרח התיכון יתכן ונסיגה חד צדדית תיתפש כצעד אמיץ של הצד המערבי הנסוג מבחירה, אך להבדיל ייתפש הצעד כניצחון של הצד מנגד, אשר בעוז רוחו ועיקשותו לכאורה, הצליח להביס ולהניס את אויביו מעל אדמתו. לא משנה כיצד יוסבר הדבר בתקשורת המערבית לאוזניים ועיניים מערביות – לעולם ייתפש הדבר כניצחון האסלאם בצדו זה של העולם. ניצחון שמשמעותו- אבדן ההרתעה של הנסוג וחיזוק זו של הנשאר בשטחו, כמו גם סיכון באבדן צדקת הדרך והאמון בהנהגת הצד הנסוג, ומנגד חיזוק מרכיבים אלו בקרב תומכי ההנהגה של הצד השני שנותר לשלוט בשטחו.

דרישות מופרזות לשינוי קיצוני, פתרון מיידי או ל"שלום עכשיו" – אינן תואמות את המציאות או את אופן ההתנהלות וקצב החיים בשכונה שלנו

נסיגת הצד החזק לכאורה, נתפשת כמתן רוח גבית ותקווה לצד החלש לכאורה ולצופים בו ובמאבקו מהצד, בצפייה ללמוד וליישם את שלמדו מניסיונם של אחרים- בהגיע תורם. ההערכה מוענקת לזה שדבק במאבק בלתי מתפשר ובכל אמצעי שעמד לרשותו, לצד עידוד ארגונים וישויות מסוגו ושכמותו לנקוט בדרכי פעולה דומות וקשות אף יותר, לשם הגשמת מטרותיהן מול הצד הנסוג. במילים אחרות – מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח ובעוד יותר התמדה והקרבה בעבור ארגוני הטרור במזרח התיכון.

נסיגת כוח משטח שהוחזק על ידו במשך שנים ובו ביסס אחיזה פיזית ומודיעינית עמוקה הנסמכת בין היתר על גורמים מקומיים וסייענים למיניהם, ללא שניתן להם מענה שלם והולם בזמן, המבטיח את ביטחונם האישי, בטחון משפחתם, פיצוי לרכושם והבטחת צרכיהם לעתיד לבוא אחרי הנסיגה – עלולה ליצור משבר אמון חמור ונזק בלתי הפיך ברמה הטקטית והאסטרטגית כאחד. משבר מעין זה עלול לגרום לתקלות מבצעיות טקטיות בטווח הזמן המידי, אך חמור לא פחות – עלול הוא לתת אותותיו במערכות הבאות, מול כוחות אחרים בזירות שונות ובשעות מבחן מגוונות, בהן יזכרו "המועמדים לתפקידי סייענים" באותן תפניות, תקלות או במילים פשוטות- בגידות בלתי נסלחות או נשכחות של הרוצה בעזרתם.

לרשימת המסקנות והתובנות הבסיסיות הללו ניתן להוסיף עוד כהנה וכהנה רעיונות ותהיות. במקום לכתוב צד אחד וצד שני אפשר פשוט לכתוב ארצות הברית והטאליבן או ישראל וחמאסטן. במקום אל- קאעידה אפשר לכתוב חיזבאללה ובמקום להרחיק עד מרכז אסיה, אפשר להסתפק בלבנון או רק ברצועת עזה.

המלצות וסיכום

לכל מערכה יש מטרות מוגדרות, או לפחות אמורות להיות כפי שרובנו למדנו על בשרנו. לכל מעשה רצוי שתהיה תכלית ראויה וברורה עם יעדים לכימות, לבחינה ולבקרה. משהושגו המטרות, התכליות והיעדים- ראוי ומומלץ לשקול את הצעדים הבאים. אך משלא ברור למי מהצדדים אם המטרות הושגו ואחד הצדדים מאיים על השני וחוזר לסורו- או אז נדרשת מכה אנושה שתכריעו בטרם ייסוגו הכוחות לבסיסם או למולדתם שמעבר לים.

עלינו לנצח באופן ברור את האויב במערכה הבאה, כך שיהיה ברור לכולם מי ניצח ומי הפסיד

נכון הדבר בעבור ארצות הברית ששילמה מחיר כבד במלחמותיה ברחבי העולם, בין אם בווייטנאם, בעיראק ובאפגניסטן. נכון הדבר גם בעבור מדינת ישראל הקטנה שבכל פעם מנסה לחמוק היא מצרה אחת היישר אל השנייה, בגישתה אל החיזבאללה בלבנון, החמאס ברצועת עזה או מול כל איום אחר במעגל קרוב או רחוק מגבולותיה.

בתום מלחמת לבנון השנייה, התמנה רא"ל גבי אשכנזי לרמטכ"ל. זכורה לי היטב אמירתו הברורה בה הגדיר את המלחמה כהחמצה. הרמטכ"ל אשכנזי הבהיר לנו, המפקדים והלוחמים, באופן שאינו משתמע לשני פנים, שעלינו לנצח באופן ברור את האויב במערכה הבאה, כך שיהיה ברור לכולם מי ניצח ומי הפסיד, ללא שאלות או תהיות מיותרות. רוח זו טוב שתהיה מיושמת על ידי צה"ל בכל זירה ובכל סבב מהלומות שיכפה על המדינה, כפי שהתווה גם הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי. המזרח התיכון אינו אוהב את המהססים, אינו סלחן לרחמנים ומעריך מאד את אלו המנצחים.

אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי, וחבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: