תהליך הקריסה הלבנוני הולך כמאה שנים אחורה, ואינו רק כלכלי. חזרנו אל מקורות הקריסה, שטיפול שגוי בו – יכול להוביל לסכנה עצומה לישראל
בזמן שישראל מנסה להתנהל תחת ממשלה חדשה, חסרת ידע וניסיון, בגבול הצפוני מתפתח משבר שמאיים להפוך את לבנון לחיזבאללסטאן. המצב דהיום מציג תמונה עגומה עבור לבנון ומדליק לפיד אדום בוער ובוהק שצריך להדיר שינה מכל ישראלי באשר הוא, לבטח אם מדובר במקבלי ההחלטות בממשלה.
כל המערכות הציבוריות בלבנון קרסו. החשמל פועל לכשעתיים – שלוש ביום, ולא בכל האזורים. אין דלק, אין אוכל, אין תרופות ואין ריבון אמיתי. חיילים עורקים מהצבא והמפקדים הבכירים מוכרים ציוד צבאי כדי להכניס מעט כסף שמחולק לחיילים שעוד נשארו. האבטלה בלבנון משתוללת ולמעלה מחצי מדינה חיה בעוני מחפיר ואמיתי. הבנק העולמי תיאר את המשבר בלבנון כאחד הגרועים ביותר שחווה העולם ב-150 השנים האחרונות, שקורה במקביל למבוי פוליטי סתום מאז האסון בנמל ביירות באוגוסט שעבר.
לבנון נמצאת כפסע ממהומות אלימות שיתפרסו על כל המדינה ויעמידו את מדינת הארזים השברירית מרחק קצר ממלחמות אחים ומוות ברחובות.
המחשבה הייתה שאם ישארו ויתפתחו מוסדות מדינה מערביים במדינות הללו – הן תתפתחנה להיות מדינות עצמאיות ברוח מערבית, שתשרתנה את האינטרסים של הממלכה המאוחדת וצרפת.
שורשי הקריסה
על מנת להבין את שורש הקריסה יש להרחיק עד לשנת 1920, עת נחתו על המזרח התיכון הסכמי סייקס-פיקו, לאחר מלחמת העולם הראשונה.
הסכמים אלה באו כדי לקבוע את אזורי השליטה של שתי המעצמות בשטחי האימפריה העות'מאנית לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ומתוך כוונה בריטית וצרפתית להקים באזור המזרח התיכון מדינות לאום מערביות. המחשבה הייתה שאם ישארו ויתפתחו מוסדות מדינה מערביים במדינות הללו – הן תתפתחנה להיות מדינות עצמאיות ברוח מערבית, שתשרתנה את האינטרסים של הממלכה המאוחדת וצרפת.
לבנון עצמה, הוקמה על טריטוריה שנלקחה מאזור שנקרא 'א-שאם' (סוריה, לימים) וטופחה בה הקהילה הנוצרית ובעיקר הקהילה המרונית, שלחצה על צרפת להרחיב את המסגרת הטריטוריאלית של הר הלבנון וליצור את מה שמכונה כיום "לבנון הגדולה" במקום להקים מדינה לאומית ארמית מרונית ונוצרית בשטח מצומצם מלבנון.
עליית המרונים
אוכלוסיות ואזורים שלא היו מרונים כלל ואפילו לא בהכרח נוצריים סופחו להר הלבנון המרוני ונאלצו להיות חלק ממדינה שהייתה אמורה להיות נוחה לאינטרס המרוני, כדי לאפשר התפשטות מרונית מעבר להר הלבנון ותוביל להגדלת כוחם הכלכלי והפוליטי.
לבנון, למעשה הוקמה מסיפוח של אזור החוף – מטריפולי, שהייתה עיר סונית גדולה, דרך ביירות, שגם היא לא הייתה עיר מרונית ועד צור וצידון שהכילו אוכלוסיות סוניות ושיעיות גדולות. אזורים נוספים שסופחו ללבנון החדשה היו אזורי דרום ובקעת הלבנון, שהיו אזורים שיעים מובהקים וצפון לבנון, ממזרח לטריפולי, שהיה אזור סוני ונוצרי-אורתודוכסי.
המרונים היוו, למעשה, רק כשלושים אחוז מאוכלוסיית לבנון החדשה.
עד שנות ה-40, כל עוד היו הצרפתים באזור, התנהלה לבנון כשורה. כל ניסיון התנגדות של האוכלוסייה המוסלמית, שלא רצתה נוכחות צרפתית ודומיננטיות מרונית בלבנון – רוסן במהרה על ידי הצרפתים, וכך נשמרו השקט והיציבות היחסיים.
מלחמת העולם השנייה
במקביל לניסיונות הייצוב של לבנון הצעירה, התחולל קרב אדיר ממדים באירופה, שהשלכותיו על לבנון התעצמו בשנת 1940, עת צרפת נכבשה על ידי הנאצים, וחולקה לשניים – בחלקה הצפוני של צרפת שלט צבא גרמניה ובחלקה הדרומי הוקמה ממשלת וישי, שהייתה, למעשה, ממשלת בובות ששיתפה פעולה עם הגרמנים.
וכך, צרפת, בעלת-הברית, הפטרון הגדול של המרונים, הפכה בעצמה למדינה כבושה וחרף המשך שליטתם בלבנון היה ברור כי שלטון זה עומד להסתיים.
צרפת, בעלת-הברית, הפטרון הגדול של המרונים, הפכה בעצמה למדינה כבושה וחרף המשך שליטתם בלבנון היה ברור כי שלטון זה עומד להסתיים.
תור הזהב
לבנון הפכה למדינה משגשגת ולאחת מפניני המזרח התיכון. ביירות אף כונתה באותה התקופה כ "פריס של המזרח התיכון". המדינה המלאכותית שהקימו הצרפתים בלבנון, שאיגד שבטים ותרבויות שונות – המוסלמים הסונים והשיעים, הנוצרים, המרונים ואפילו היהודים כולם חיו בשלום יחסי ויצרו שיתופי פעולה רבים. לבנון הפכה למדינה קוסמופוליטית פלורליסטית.
בדומה לישראל, שהוקמה על גבי זרמים, תרבויות ודתות שונות, גם לבנון יצרה מעין מערכת פשרות שאפשרה לכל זרם ומיעוט למצוא את מקומו. בישראל השתמשו בדמוקרטיה ההסדרית כבסיס להקמת מערכת לאומית יציבה יחסית ובלבנון התבססו על מערכת של איזונים, ה'מואזנה' (الموازنة), שאפשרה לכל הפלגים והזרמים ליצור מקום לעצמם בתוך המארג המלאכותי שנבנה בלבנון.
האידיליה הלבנונית אמנם פרחה ונמשכה, למעשה מתחילת דרכה של לבנון ועד לתחילת שנות ה 70. עם זאת, מתחת לפני השטח געשו הכוחות והשסעים שנדחקו – אך לא באמת נעלמו.
תחילת השבר
לבנון, על אף שגשוגה ובחלק ניכר גם בגלל שגשוגה, משכה אליה כוחות רבים מהמזרח התיכון, שראו בה כקרקע פורה לקבוצות ומיליציות אסלמיות נעדרות בית. אותן קבוצות שזרמו למדינה הפכו את לבנון לבסיס מושבן והתייחסו למדינה כאל מגרש המשחקים הפרטי שלהן.
לבנון, שהתבססה על תיירות, עסקים וראתה את עצמה כמעין יישות נפרדת ומשגשגת שאינה לוקחת חלק בהתדרדרות של המזרח התיכון, לא השכילה לבנות מערכת שתגן עליה מפני אותם אורחים חדשים ומפני האידיאולוגיות אותן ייבאו למדינה.
כך, למשל, הגיעו הפלסטינים ללבנון אחרי שהוכו וגורשו מירדן על ידי המלך חוסיין, לאחר 'ספטמבר השחור', שנמשך מחודש ספטמבר 1970 עד יולי 1971. הפלסטינים החלו לפעות יותר ויותר בלבנון, תוך שהם משתלטים על חלקים נרחבים בדרום לבנון, למעשה, הקימו ושלטו במעין מדינה משלהם.
סוריה, שהתערבה במלחמת האזרחים כשנה לאחר תחילתה, שינתה את תמיכתה מספר פעמים במהלך המלחמה
מלחמת האזרחים
עם כניסת הקבוצות והמליציות החמושות, המאזן הדמוגרפי בלבנון משתנה והרוב המרוני והנוצרי הופך למיעוט. לבנון של אותם השנים אופיינה בשתי קבוצות עיקריות. האחת, הלאומית-לבנונית, שכללה את הפלנגות של מפלגת ה'כאתיב', 'הנמרים' של המפלגה הליברלית הלאומית, 'שומרי הארזים' ועוד מליציות קטנות ששאפו לשמר את הדומיננטיות המרונית. הקבוצה השנייה הייתה לאומית-ערבית, שכללה את אש"ף, את המפלגות הקומוניסטיות, את המפלגה הסוציאלית הפרוגרסיבית הדרוזית ואת ה'נאצריסטים' הלבנוניים. בנוסף השתייכו לקבוצה הלאומית-ערבית פשיסטים ונציונאל סוציאליסטים לבנוניים.
סוריה, שהתערבה במלחמת האזרחים כשנה לאחר תחילתה, שינתה את תמיכתה מספר פעמים במהלך המלחמה, כשפעם היא תומכת בקבוצה הלבנונית ופעם בקבוצה הפאן ערבית.
הצבא הלבנוני שמר על נייטרליות וכמעט שלא התערב בתחילת ההתנגשות של קבוצות אלה, ולא רק שלא ניסה להשתלט על הכוחות, אלא עם הזמן הצבא עצמו התפרק לקבוצות שכל אחת מהן מתחברת לשיוך העדתי ולצד איתו היא מזוהה.
עליית כוחו של אש"ף
אש"ף, שבועידת רבאט (אוקטובר 1974) הוכר על ידי הליגה הערבית כמייצג הבלעדי של העם הפלסטיני, היה אחראי במידה רבה לפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון, בשנת 1975. וכך, גוף שלא שייך או קשור ללבנון היה מהכוחות הדומיננטיים בה מספר שנים ספורות מרגע כניסתו למדינה. עראפאת, אגב, הצהיר מספר פעמים כי אש"ף יצא מלבנון אך ורק לפלסטין (דהיינו, ישראל), ובכך הפך את הבעיה הפלסטינית לבעיה של לבנון כולה.
אש"ף ניצל את שליטתו בדרום לבנות כדי לירות קטיושות לעבר ישובי הגליל ולהוציא פיגועי טרור דרך גבול לבנון – ישראל, מה שגרם לישראל לצאת תחילה למבצע ליטני (מרץ 1978) ולאחר מכן למבצע שלום הגליל (יוני 1982). לאחר מבצע שלום הגליל גורשו מרבית הכוחות הפלסטינים לתוניס, עד שבשנת 1985 אש"ף גורש סופית מלבנון.
הקמת החיזבאללה
בלבנון, כך היה ידוע, ואקום לא שורד לאורך זמן ומי שזיהתה את ההזדמנות לבסס שלוחה בתוך לבנון הייתה איראן, ששלחה 1,500 אנשי 'משמרות המהפכה', שעזרו להקים ארגון שמטרתו היא להקים מדינה שיעית בלבנון, לאחר כשנתיים של פעילות הזדהה הארגון תחת שמו החדש 'החיזבאללה' – מפלגת האל, בתרגום חופשי.
עם השנים, חיזבאללה התבסס בדרומה של לבנון ומשך אליו צעירים רבים שראו בארגון קרקע אידיאולוגית ובעיקר כמקור פרנסה מניב, שכן השכר בחיזבאללה היה גבוה יחסית לארגונים ולמליציות האחרות.
תום מלחמת האזרחים
נסיגת ישראל בשנת 1985 השאירה את הקבוצה הלאומית-לבנונית בעמדת נחיתות קשה והיא ספגה כמה תבוסות קשות, מה שהוביל להשתלטותה של סוריה על כל שטח לבנון, למעט אזור הדרום. במרץ 1989 הכריז ראש ממשלת המעבר דאז, מישל נעים עאון, על "מלחמת שחרור" נגד הכיבוש הסורי בלבנון, מה שהביא לתמיכה בקרב חלק מהארגונים הנוצרים, ובאוקטובר 1990 כיסי ההתנגדות האחרונים של עאון חוסלו סופית.
חיסול ההתנגדות הוביל ל'הסכם טאיף', שנחתם בסוף 1989 וסיים למעשה את הלחימה. במסגרת ההסכם פורקו על המיליציות הלבנוניות למעט אחת – החיזבאללה.
תוצאות המלחמה ארוכת השנים היו הרסניות למדינה המשוסעת והוערכו בכ – 25 מיליארד דולר על ידי קרן המטבע הבינלאומית. בלחימה עצמה נהרגו כ 150,000 איש ומספר הנעדרים שהוכרזו כמתים עמד על 17,500 נוספים.
התאוששות איטית
לבנון, כמובן, לא חזרה לימי תור הזהב שלה וחולקה לשלושה חלקים – צפון ומרכז לבנון שנשלטו על ידי סוריה דרך ממשלת בובות ודרום לבנון שנשלט על ידי ישראל בסיוע צד"ל. בין שני החלקים הפרידה רצועה דקה של שטח, שרובו נשלט על ידי חיזבאללה.
בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים סוריה שימשה כגורם המייצב בלבנון, אך זה השתנה בצורה דרמטית לאחר פרוץ האביב הערבי, שהוביל למלחמת אזרחים בסוריה עצמה ושינה לחלוטין את האיזון שהיה בפוליטיקה המזרח תיכונית.
הר הגעש הלבנוני
בשנת 2018 החלה בלבנון 'מהפכת האשפה', שבאה כמחאה על חוסר היכולת של הממשלה לפנות אשפה, שהבילה למצב תברואתי מחריד במדינה. באוקטובר 2019 כבר פרצו ברחבי לבנון מהומות בהיקפים רחבים הרבה יותר וזכו לשם 'אינתיפאדת המס', שבאה בעקבות העלאת מיסים נרחבת. אלפים הפגינו באלימות, תוך שהם מבעירים צמיגים ופחי אשפה.
יום למחרת, הממשלה ביטלה את תוכנית המס, אך המהומות לא נעצרו, והממשלה הלבנונית הכריזה על מצב חירום.
אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון, הודיע על תוכנית שכללה רפורמות נוספות, שבאה לתקן את השחיתות והסיאוב שפשטו ברחבי המדינה, ובעיקר במגזר הציבורי. בין היתר העלה אל-חרירי יוזמות לצמצום שכר נבחרי הציבור בחצי, מיסוי מיוחד על הבנקים והקמת רשות לאומית למאבק בשחיתות.
בשלב זה חוסר האמון בממשלה היה כה עמוק, שגם תוכנית זו לא עצרה את המחאות וב 30 באוקטובר, 13 ימים מתחילת המהומות – אל-חרירי הודיעה על התפטרותו.
ואז הגיעה הקורונה
ב 15 במרץ, 5 ימים לאחר מקרה המוות הרשום הראשון בלבנון, הודיע נשיא לבנון, מישל עאון (אותו אחד מממשלת המעבר של תום מלחמת האזרחים), על מצב חירום רפואי ברחבי לבנון עקב התפשטות הנגיף ועל סגירתו של נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי למשך שבועיים. הסגר הוארך שוב ושוב עד שהחלו להיכנס לתוקפן הקלות מסוימות בסוף אפריל.
מעניין לציין כי מאחר והחולה הראשונה הגיעה ללבנון בטיסה מאיראן, האשימו אזרחים לבנונים ואמצעי תקשורת את איראן וחיזבאללה שהביאו את נגיף הקורונה למדינה.
המשבר הכלכלי בלבנון, נזכיר, פרץ בסוף 2019, ושורשיו נעוצים בעשרות שנים של שחיתות וניהול כושל של המדינה מצד הפוליטיקאים בשנים שאחרי מלחמת האזרחים העקובה מדם. בניגוד לדעה הרווחת – אין מדובר במשבר כלכלי בלבד, שורשי הקריסה והתסיסה הם תהליכי עומק ארוכי שנים שהתפרצו כעת.
הקריסה הגדולה
בלבנון מכהנת ממשלה זמנית וראש הממשלה, חסן דיאב, אמר לאחרונה שלבנון לפני קריסה והתחנן לסיוע בין לאומי.
דיאב, שהתפטר באוגוסט של השנה שעברה בעקבות אסון הפיצוץ בביירות וממשיך מאז לכהן כראש ממשלת מעבר בשל אי-הצלחתם של הפוליטיקאים הלבנונים להקים ממשלה חדשה, הדגיש כי רק הקמת ממשלה לבנונית תאפשר לחדש את השיחות עם קרן המטבע הבינלאומית על קבלת סיוע כלכלי. "לממשלת המעבר שלי אין זכות לחדש את המשא ומתן עם קרן המטבע כדי ליישם את תוכנית השיקום שגיבש הקבינט, משום שהתוכנית כוללת התחייבויות שייתכן שהממשלה הבאה לא תסכים להן", הסביר.
המהומות והקריסה הגדולה אינן מגיעות באוויר הריק, שכן מאחורי הקלעים בוחשות מדינות אחרות, ובראשון איראן. בשונה מסוריה, שמלחמת האזרחים בה הביאה מליציות וארגונים צעירים יחסית, בלבנון כבר קיימת זרוע איראנית ותיקרה ועוצמתית, שרק מחזרת את אחיזתה במדינה. חיזבאללה, שהחל בטריטוריית התפר שבין האזור הסורי ל"אזור הישראלי", צמח וכבש, הלכה למעשה, את דרום לבנון ולאורך השנים העמיק את אחיזתו בלבנון וכיום הוא פרוש בכל נקודה ונקודה בלבנון, כשהוא מהווה מעין שלטון מקביל לשלטון הרשמי וחסר היכולות.
המהומות והקריסה הגדולה אינן מגיעות באוויר הריק, שכן מאחורי הקלעים בוחשות מדינות אחרות, ובראשון איראן
חיזבאללה, שמעמדו וכספו יציב מחכה כעת לזמן הנכון כדי לשחרר מתנות ותופינים לאזרחים, כדי להצטייר כמושיעי לבנון ולבסס את שלטונו, בדרך להשתלטות מעשית על המדינה הקורסת. איראן, כמובן, עוקבת בשמחה מרחוק ומגבה כל צעד של נסראללה ובכיריו. היא מתכננת השקעה מסיבית בתשתיות בלבנון, במטרה להפוך אותה למדינת בת וזרוע צבאית נוספת במזרח התיכון.
השפעה על ישראל
ישראל הציעה לאחרונה את עזרתה דרך יוניפי"ל, אך מצב בו נסראללה נותן יד לעזרה ישראלית שתגנוב ממנו את אור הזרקורים משול לפנטזיה.
בזמן בו הממשל האמריקני החדש מושך את ידיו כמעט מכל נושא שאינו קשור ישירות בשיקום כלכלת ארה"ב ומלחמה בנגיף הקורונה, נראה כי אין מי שיוביל מהלך להחזרת היציבות למדינה המשוסעת, וכנאמר עוד קודם – במזרח התיכון אין ואקום שנשאר לאורך זמן. וכך, נכנסות למגרש הלבנוני המבעבע סין ורוסיה, ומציעות ללבנון השקעות רבות במדינה ואת שיקום נמלי הים, הקמת בתי זיקוק ותשתיות חשמל.
מצב שכזה ידיר את רגלי ישראל משליטה בנעשה בלבנון עוד יותר, שכן ממילא המצב היה סבוך טרם כניסתן של רוסיה וסין ללבנון, בייחוד על רקע ממשל ישראלי רופס שמקבל הוראות מהממשל האמריקני. מסיבה זו ישראל חייבת לגבש אסטרטגית פעולה בצורה בהולה ולהוציאה לפועל במהירות, בנחישות ובזהירות.
למאמרים נוספים של מעין סמון – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
ציפיותי גדולות יותר לראות בקריסתה של הממשלה בישראל העויינת ללאום היהודי והציוני בראשותם שלרשימות ומפלגות של בוגדים ואנרכיסטים הכוללים גם אוייבים תומכי טרור ומחבלים.
ובמה אתה שונה מהשמאלנים הקיצוניים ביותר שבדיוק את זה הם מייחלים כשהמדינה לא מתנהלת לפי הגחמות הפרטיות שלהם?
ההבדל הוא שהוא מכבד את הדמוקרטיה ורק מייחל.
הם מנסים לעקוף את הדמוקרטיה ולהפיל ממשלות ולכפות את דעתם בכל עמדת כח הנופלת לרשותם(מערכת המשפט, אקדמיה, תקשורת וכו׳).
יש לחזק עוד יותר את הגבול הצפוני ולצפות לגרוע מכל- זרם אנושי אדיר של לבנונים נוצרים נואשים אשר ינסו להיכנס לישראל. אדי הדלק כבר באוויר, רק צריך את הניצוץ הקטן לחידוש מלחמת האזרחים. נקווה שלמדנו לקח ושהפעם לא נתערב.
מי שינסה להיכנס לישראל, צריך לירות בו. כדי להרוג. פשוט מאוד.
כי לראשון שניתן להיכנס, זה יהיה הסוף.
אין כבר נוצרים בדרום… וגם בצפון אין זרם אדיר.
זה לא אומר ששיעים וסונים לא ינסו את מזלם להיכנס.
פסימיות. הישועה היחידה של לבנון, חסות של מעצמה.
אך המעצמות הן דיקטאטורות. והפרוקסי של איראן
לא ירפה מטרפו. עגום אבל כנראה זוהי הקיימות הלבנונית.
המסקנה וההקבלה העצובה מהמאמר בראיה הסטורית היא על המצב בישראל של היום. אנחנו לקראת לבנוניזציה . התהליך החל. הממשלה החדשה חסרת הלגיטימציה של רוב יהודי, מעבירה להישרדותה מוקדי כח אדירים לאלו שרוצים לפרק אותנו כמדינה וכבית הלאומי של העם היהודי. בין אם מדובר באנרכיסטים מהשמאל הרדיקלי שיושבים סביב שולחן הממשלה, אנשי התנועה הערבית הלאומית אויבינו 150 שנה, או נציגי התנועה האיסלמית שרואים ביהודים זן נחות שאינו ראוי לשלוט בעצמו. אוטונומיה בנגב, עשרות מיליאארדים כאתנן מושחת, חוסר אכיפה מכוון מול פורעים ערבים בכל מקום ברחבי הריבונות הישראל מהערבה הנגב יהודה חברון והגליל. עצימת עין מול תופעת הפרוטקשן שתהפוך את הקיום כאן לתלוי מיליציות להגנה עצמית. אנחנו בתהליך קריסת מערכת ההגנה של המדינה על האזרח, זו הפכה לעסק ציני של האוחזים במוקדי הפיקוד בין אם זה במשטרה, בצבא, במינהל האזרחי או בשב"כ. אנחנו רגע לפני קריסת האמון של המיין סטרים הישראלי במוסדות הציוניים לשעבר. הבנטיזציה היא המסמר בארון הקבורה של ההגדרה העצמית שלנו כאן.
אנחנו ממש לא לקראת לבנוניזציה ומספיק עם ראיית השחורות ועם התקיפות המטורפות על בנט.
את חוסר המשילות ברחבי כל הארץ יצרו ממשלות ישראל שהיו לפני בנט. כזכור נתניהו הוביל חלק גדול מהן, ב- 25 שנה האחרונות.
כעת הזמן לעזוב את המחלוקות ואת הפוליטיקה הקטנה ולתת כתף למענה לאתגרים הגדולים שבפנינו.
ועומר בר לב הוא האיש הנכון להשיב את המשילות? הרי להפסיק ירי זיקוקים בחתונה אנחנו לא מסוגלים.
המגזר הערבי בישראל כיום = השכונות הפלסטיניות בלבנון 1975 ערב מלחמת האזרחים ו/או בירדן באוגוסט 1970.
"בדומה לישראל, שהוקמה על גבי זרמים, תרבויות ודתות שונות, גם לבנון יצרה מעין מערכת פשרות…"
ההשוואה שעושה המחבר בין ישראל ללבנון היא מופרכת בכל היבט.
ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי והיא הוקמה על ידי היהודים כדי לשמש להם בית לאומי. יש בישראל, לצד הרוב היהודי הגדול, גם קבוצת מיעוט של ערבים.
בלבנון יש כמה קבוצות העויינות זו את זו, אינן מתחברות ואינן שותפות למדינה לאומית.
לבנון ערב מלחמת האזרחים – 47% מוסלמים ו47% אחוז נוצרים ו6% אחרים (דרוזים ועלאווים).
ארץ ישראל כיום – 47% מוסלמים ו47% יהודים ו6% אחרים (דרוזים, עובדים זרים, כושים עבריים, ועולים לא יהודים).
ההבדל היחיד שאנחנו התנתקנו מעזה ולכן המוסלמים בהנחה שעזה בחוץ הם רק 33%.
איראן אשמה בכל, בעיראק גרמה לפירוק המדינה , בסוריה כנ"ל, בתימן כנ"ל ובלבנון אותו דבר בדיוק. מי שבעד הסכם הגרעין ולהעביר לאיראנים סכומי עתק לא מבין שהוא מעודד רצח המוני בכל המזרח התיכון על כל זה אנרכיה מתוכננת של האיראנים כדי למשול במדינות אלו.
איראן אשמה בכל, בעיראק גרמה לפירוק המדינה , בסוריה כנ"ל, בתימן כנ"ל ובלבנון אותו דבר בדיוק. מי שבעד הסכם הגרעין ולהעביר לאיראנים סכומי עתק לא מבין שהוא מעודד רצח המוני בכל המזרח התיכון על כל זה אנרכיה מתוכננת של האיראנים כדי למשול במדינות אלו.