המאבק הפוליטי שאנו עדים לו כיום אינו רדיפה מקרית של חרדים, כי אם מהלך מתוכנן בקפידה של השואפים לפרק את מדינת ישראל מזהותה היהודית
אם מישהו חושב שנפתלי בנט או איילת שקד מכוונים או מנווטים את התהליכים שמתרחשים בישראל – הוא טועה ומטעה. הם אינם אלא שחקנים זמניים, פיונים של ממש, על לוח שחמט רב שנים, שמתרחש במקביל כמעט בכל מדינות העולם החופשי.
המלחמה הגלובלית הזו היא בין שתי קבוצות עיקריות. במשך שנים קראו לקבוצות הללו 'ימין ושמאל', אך ההגדרה הזו כבר מזמן אינה רלוונטית. בשנים האחרונות העלה ד"ר אבישי בן חיים את ההגדרה המקומית של ישראל הראשונה והשניה, אך גם היא אינה ממוקדת מספיק. ההגדרה הטובה והממוקדת ביותר שקיימת היום, לתפיסתי, היא זו מבית מדרשו של ד"ר גדי טאוב, שמדבר על 'ניידים' ו'נייחים'.
הנייחים הם אלה שאין להם את הרצון או את האפשרות לנוע ממדינה למדינה ותלויים בקרקע עליה הם יושבים. קבוצת הנייחים מאגדת בתוכה את הצד השמרן, זה שבעד לאומיות ובדרך כלל גם מחובר בזיקה כזו או אחרת לדת. הקבוצה השניה, הניידים, מאגדת בתוכה את אותם אנשים שאינם תלויים בקרקע ויש להם את הרצון או את היכולת להתנייד ממקום למקום בקלות יחסית. הקבוצה הזו נתפסת כנאורה ומתקדמת יותר, חרף העובדה שאין בינה ובין קדמה דבר וחצי דבר. הם אלה המנסים לנתק את הנייחים מזיקתם למקום ולטשטש את הזהות והלאומיות המקומית.
תהליך דומה מתרחש בישראל ובימים אלה – ביתר שאת. די לראות את החלטתו של שר האוצר הנכנס, אביגדור ליברמן באשר לקיצוץ קצבאות שחרף מבטי העגל התמימים שמחנהו מציג – נועדו לפגוע במגזר לומדי ושומרי תורת ישראל.
המלחמה של ליברמן ודומיו בתורת ישראל אינה מקרית ואינה נובעת משנאה. היא מתוכננת קרה ואין בה אף לא טיפה אחת של רגש. המחנה של ליברמן, הניידים, יודעים שלומדי התורה הם לב ליבה של היהדות הלאומית, הם גרעין הליבה המקשר אותנו כעם למדינה היהודית בישראל.
המפתח לניצחון
הדרך היחידה שלהם לנתק את הנייחים ולשבור את הלאומיות החזקה הנטועה בנו היא לנטרל את לומדי התורה. החלטת קיצוץ סבסוד המעונות היא בבחינת הסנונית הראשונה בדרך ללהקה שלמה של גזירות שמטרתן היא אחת – לשבור את שומרי העם היהודי ומסורתו, הלא הם לומדי התורה.
בימים האחרונים עולים דיווחים לפיהם אברכי הציונות הדתית יוחרגו מתוכנית ליברמן ויקבלו סבסוד למעונות היום. מדוע דווקא של הציונות הדתית, אם כך? ובכן, אותם ניידים ידועים בתהליכי העומק הסבלניים שלהם ובמקרה זה הם עובדים בשיטת הבצל. את המגזר הפחות דתי (אני כופר במילה חילוני בהקשר לאדם יהודי) הם כבר די הפרידו. כעת הם עוברים לשכבה הפנימית, זו שעוטפת את הגרעין. ברגע שבו הם יצליחו ליצור סכסוך והפרדה בין הציונות הדתית לבין החרדים – ישארו הם בהתנגשות ישירה מול לב ליבו של החוט המקשר של העם היהודי – אותו מגזר ששמר על היהדות במשך אלפי שנים ואף אויב לא יכול לו.
תקופת חיינו קשה ומורכבת היא, אך אנו חיים בתקופה בה התנגשות המחנות נמצאת בשיאה – זהו הקרב הגדול ביותר והאיום הגדול ביותר על היהדות מזה דורות. הפעם הם לא מכוונים לגופנו, אלא לליבנו, לעצם הרעיון היהודי. כאשר ראה משה את מעשה העגל הוא הכריז (שמות לב, כו): "מי לה' אלי!". עגל הזהב עומד לנגד עיני העם היהודי והיכולת להוריד ראש ולחכות עד יעבור זעם אינה עומדת לו יותר. זו השעה, זו נקודת השיא – ואת הקרב הזה אסור להפסיד.
המאמר פורסם לראשונה במגזין 'יום ליום'. למאמרים נוספים של מעין סמון – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מי שיציל את המדינה זה החרדים והחרדלים.
החרדים מביאים מינימום עשרה ילדים
ויש יותר.כל ילד יביא עשרה כפול עשרה כפול
וכיוצא בזה.לעומת השמאל שמביא ילד או שניים.
חלקם יורדים מהארץ.בסופו של דבר.
החרדים יהיו רוב במדינה.יחד עם הדתיים
והמסורתיים.השמאל יהיה מיעוט שולי
וסהרורי.כך שלא הכל אבוד.
לדעתי, תיאורית הקונספירציה הזו המחלקת אותנו לישראל ראשונה ושניה או ניידים ונייחים היא מופרכת מיסודה וכולה פרי הדמיון של ממציאיה. ומה התועלת בה ? בינתיים היא משרתת רק את השנאה והפילוג ומסיתה קהילות אלו באלו.
יהדותה של המדינה וקרבתה של האוכלוסיה היהודית לערכי המסורת אינה רק נחלתם של החרדים. הרוב המכריע רוצה בקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית.
ההתנגשות הדתית, ככל שהיא קיימת, נובעת מהדרה של זרמים שונים ביהדות שמגיעה מכיוונה של האורתודוכסיה השמרנית בלבד. קרי מהקיצוניים שבחרדים.
חלוקת העוגה התקציבית מושפעת תמיד מהעדפות החברות בקואליציה ובכך אין כל חדש. גם החרדים בתורם נהגו בהתאם.
די להסתה בבקשה !
לא רק שהתאוריה הזאת נכונה אלא שאנחנו רואים בפועל איך קורמת עור וגידים. אין פה לא תאוריית קונסיפרציה ולא הסתה, אלא ארגון של חבורה של שיכורי כוח המחזיקים את המדינה בגרון ופועלים, אחרי שהם גנבו את הבחירות, בכל הכוח על מנת ליישם את המדיניות הזדונית שלהם. דרך אגב, לא רק פה.
האשמות חסרות בסיס, תשאיר לדיקטטור חסר תעודת בגרות.
אם "חלוקת העוגה התקציבית מושפעת תמיד מהעדפות החברות בקואליציה ובכך אין כל חדש. גם החרדים בתורם נהגו בהתאם." כדבריך, אז חלוקת החברה הישראלית למחנות, היא נכונה גם לדעתך. מכאן, את השקר של הפסקה הראשונה שלך, לפיו אין חלוקה בתוך הציבור הישראלי (זה שאתה קורא למחנות בשימות שונים ממה שכתבתי, כלל לא משנה את העיקר, כמובן) לדיקטטור חסר תעודת הבגרות – אשר אפילו היועצת המשפטית לכנסת, כותבת שאופן חלוקת ועדות הכנסת שהדיקטטור יזם, הוא אנטי דמוקרטי ולא היה כמותו מעולם בכנסת ישראל.
לשקר אתה יכול לבנט ושקד.
בתחילת דבריך אתה מאשים בהםצת שיסוי ושנאה.
באמצע דבריך אתה מנסה לשכתב את הגדרת הקשר למסורת וליצור תחרות עליה בין קבוצות למרות שרואים בעיניים שיש כאלה שהמסורת משחקת תפקיד גדול יותר בחייהם מאחרים.
בהמשך אתה טורח ללכלך ולהשחיר ולהציג התנגשות כאשמתצד אחד בלבד.
בסוף דבריך אתה מצדיק התנהלות של פוליטיקאים הדואגים אך ורק לבוחריהם ולא לקידום דרך שאמורה לדאוג לטובת הכלל ואף להתעלם מהאינטרסים של אחרים. ואתה אף מוסיף לחטוא ומאשים את האחרים בהיותם כמוך.
די להסתה בבקשה!
זה לא אתר של הטפה אלא של רעיונות.
זכותך לחשוב שהגדרה מסוימת "מופרכת מיסודה" – אבל נמק.
הרי עד לא מזמן גם זכות הבחירה לנשים נחשבה "מופרכת מיסודה" ושחורים בארה"ב נחשבו לכלי עבודה בעל ערך כספי ותו לא.
הרוב המכריע רוצה בקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל הרוב הזה כמעט ולא מיוצג כרגע בשניים מהרשויות החשובות במדינה: המשפטית והמבצעת.
מרץ הסירה מזמן את המושג ציונות מהמצע שלה, העבודה משתמשת במושג יהדות ככלי לחבל ביהדותה של המדינה ומקדמת תפיסות נוצריות ויאיר לפיד מנסה להגדיר מחדש את האנטישמיות ומעקר אותה מתוכן. על המפלגות הערביות אין צורך לדבר. המשותף לכולן: התנגדות חזיתית ללאומיות ושלילת היהדות. זה לא נעשה בצורה מפורשת כדי לא להתסיס את הרוב, אלא בטיפטופים.
חתמת ב"די להסתה". המילה הזו כבר כל כך התבלתה עד שהפכה לנדושה וחסרת משמעות.
הסתה היא: קריאה לרצח.
במובן הזה מי שחותר לטשטש את ההבדלים שבין הקבוצות השונות במדינה אינו מסית, אלא עושה דבר גרוע בהרבה: הוא מבטל את זהותם, את חירותם ואת זכויות האדם הן של מיעוטים והן של הרוב.
במושג הניידים והנייחים, החרדים הם פרדוקס.
מצד אחד הם דבקים בכל מה שנייח. כגון לאומיות, משפחתיות, מסורת וכו׳
אך מצד שני אין קבוצה בארץ (כולל בשמאל הקיצוני ביותר!) שיותר נייד מהם. קחו חרדי ושימו אותו בכל מקום עם קהילה יהודית (או קבוצת חרדים בכל מקום בעולם) והוא יסתדר באותה דרך חיים שהייתה לו עד כה ולא ישנה מסדר יומו ולא כלום.
תודה לליברמן שהבטיח את נאמנות החרדים לליכוד גם בבחירות הבאות.
אחד הכתבות המטומטמות שקראתי, מה הבעיה שאנשים שיכולים לעבוד ייצאו לעבוד? מה זה הטמטום וההתפלצפות ?
בחו"ל הם עובדים.
אם יש עילוי , שיממנו אותו מי שרוצה
אכן, חשיבה, היא לא הצד החזק שלך.
בכל העולם, התוכניות היחידות שהצליחו, היו תוכניות שבין השאר, כללו מסגרות לילדים. בשעה שאין מסגרת לילדים – אפילו חסר שכל כמוך, צריך להבין, שהורים לא יכולים לצאת לעבוד. אבל לדרוש מסמולני לחשוב, זה כמו לדרוש ממך לקרוא לרצח ישראלים – רצח ולא שלום.
בשני המקרים, הרעל שתך מסוגל רק להזיק, כי סמולנים לא מסוגלים לבנות כלום (זו הסיבה מדוע גנבתם את שם מפלגת "העבודה" ממקימי המדינה, בכל העולם אתם גונבים שימות על מנת לשנות את משמעותם).
במגזר החרדי הערך החשוב ביותר הוא לימוד תורה.
זה אומר שזוג חרדי שיתקע עכשיו בלי אפשרות לממן מעון לילדים יעדיף לוותר על העבודה של האם ולא על הכולל של האב.
כך שליברמן יוביל רק לירידה ביציאה לעבודה(שאגב, היתה במגמת עליה).
אבל לא ציפיתי ממי שתומך בעונש מוות למחבלים להראות מספיק סובלנות כדי להבין את העולם של אחרים כשהוא מחליט איך להתייחס אליהם.
אז ככה. טאוב לא המציא את הנייחים ואת הניידים ורבים החולקים על התפיסה הזאת. השאלה המרכזית מאוד פשוטה: אם זהו המצב, איך זה שהניידים עדיין כאן. ולא רק כאן, אלא שהם אפילו חותרים לשינויים.
ומכאן העניינים רק מסתבכים. מה זה "זהות יהודית"? ועל איזה "חוט מקשר" מדובר כאן כאשר דווקא אוייבים רבים "יכלו לו". מהחורבן ועד השואה. וחבל שבסופו של דבר הכותב אינו מציין כי מי שמשלמים פה מיסים והולכים לצבא הם אותם "ניידים". "הקבוצה הזו נתפסת כנאורה ומתקדמת יותר, חרף העובדה שאין בינה ובין קדמה דבר וחצי דבר". למה? היא נאורה ומתקדמת או לא? לא רק שהיא נאורה ומתקדמת אלא שבעדיה נהפוך להיות מדינת עולם שלישי.
הערבים שמשתייכים למחנה ה׳נייד׳ לא ממש מתגייסים. ומצד שני מצביעי הליכןד והציונות הדתית המשתייכים למחנה ה׳נייח׳ כן מתגייסים.
כלומר. קשה לראות קשר בין החלוקה הזו לאחוז גיוס.
אז ככה. השאלות שהעלית מעידות על חוסר הבנה של המושגים.
הניידים אינם מתאפיינים ברצון להגר, אלא ביכולת להגר. מדובר על סקאלה של אפשרויות. זה לא בינארי, אתה מבין, אילן?
הניידים אכן חותרים לשינוי – ולא סתם שינוי אלא לשינוי משמעותי ומיידי בחברה. זוהי עוד תכונה מובהקת שלהם. פעם קראו להם רדיקלים ואנרכיסטים. אחר כך קראו להם מהפכנים מרקסיסטים ואז סוציאל דמוקרטים. בישראל קוראים להם פשוט שמאל. אבל השם הוא לא החשוב אלא האבחנה: מי שדורש לבצע שינוי גדול, הטייה חדה של הגה הספינה, בניגוד לדעת רוב אזרחיה.
מה זו “זהות יהודית”? זו שאלה גדולה שקצרה היריעה מלהסביר אותה. בקצרה – זו זהות שמורכבת משלושה נדבכים: הלאום היהודי, הדת היהודית והתרבות היהודית.
קל להבחין בין אלו שרוצים לשמר ולחזק את הזהות היהודית לבין אלה המתנגדים לה, ואשר מנסים לטשטש אותה, לפלג אותה ולרדד אותה.
"בלעדיה נהפוך להיות מדינת עולם שלישי" זהו איום שכיח של הניידים, שאינו נסמך על דבר כמובן. אולי תלכו ונבדוק..? 🙂
האמת היא שהניידים רק חושבים שהידע והשכל טמון בראשם בלבד. יותר מאשר ידע, נמצאת בידיהם האחיזה במוקדי הכוח במדינה. וכידוע קשה לוותר על כוח.
גרוע מזה, הניידים מייבאים לכאן זרים מהעולם השלישי (בעיקר ערבים ואפריקאים) שהורסים את המרקם החברתי, מערערים את יציבותה של המדינה, ומהווים איום לבטחונה.
יש כאן ניסיון ברור לשנות את האיזון הדמוגרפי ולהפוך את העם היהודי למיעוט בארצו.
"מי שמשלמים פה מיסים והולכים לצבא הם אותם “ניידים"- זה כמובן שקר.
חלקים הולכים וגדלים באליטה הניידת משתמטים מגיוס לצבא (באזור צפון תל אביב והשרון). זה 8200 או כלום. כלומר: תנו לי הכשרה מקצועית או שתלכו לעזאזל, קלגסים.
ממש ההיפך מהנייחים הקרביים שנותנים את הכל (ומסתכנים בלאבד הכל) למען המדינה.
אז מי כאן הטפיל, אילן?
הלאום היהודי הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו ומהזכות שלנו להיות כאן, רק מאוחדים כעם אחד נתגבר על הכל, כמו שהיה לאורך כל ההיסטוריה של העם שלנו אפילו שיש כאלה שכחו אותה.
1. החרדים הם לא ציונים גדולים ואני הייתי מכניס אותם לקטגוריית הניידים. מבחינתם אין הבדל בינם ובין יהודי הגלות (ובאמת לכולם משפחה ענפה בכל רחבי הגלובוס).
2. הרצון להכניס את החרדים למעגל היצרנות הישראלי הוא לא מתקפה. בן שפירו שתרגמתם מבחר מכתביו הוא חרדי, בעל תואר בעריכת דין ובעליה של חברת תקשורת (ואשתו רופאה).
העגל הזהב האמיתי כאן הוא הציונות הגזענית שבאופן כוזב הפכה את היהדות מדת לדת ולאום. אין דבר כזה לאום יהודי וישראל אינה מדינת לאום, מעולם לא הייתה. ראו ספרו של יוסי ברנע "מדינת הלא לאום". דמוקרטיה גם מעולם לא הייתה כאן. המדינה בנויה על דנ"א גזעני מחריד אירופי בן המאה ה-19 הקרוי: "יהודית ודמוקרטית", תרתי דסתרי. כמובן חשוב להדגיש כי מיזם האפרטהייד בגדה המערבית הוא מיזם העל של מדינת ישראל.
היא כל כך לא קיימת, שאתה נלחם בה בכל כוחך האפסי וכל חייך העלובים מוקדשים להכחשתה. מאמץ קצת מוגזם לשלול משהו שלא קיים, לא?
לדעתי, הגיע הזמן לשקול לשנות את חוק השבות כך שרק מי שיש לו קשר חזק לעם היהודי (לא נכד\ה) ת\יוכל לעלות לארץ. לאחר ההסתיגות יש לתת לשר הפנים את הסמכות לתת את הזכות למי שלא עונה לקריטריון.
כשאני כותב שר הפנים אני לא מדבר על "שר הפנים הסביר והמידתי" – כזה שממשלת הבג"ץ תקבל את ההחלטה בשמו אלא שר הפנים הפיזי שעם ישראל הפקיד את התפקיד בנקודת זמן זו – ובהתאם לתמיכת הכנסת בו.
כעולה מברה"מ לשעבר אני חייב להעיד כי כשאני מסתכל על העולים מברה"מ אני מזהה פחות ופחות קשר לעם היהודי. אם בשנות ה-90 מדינת הצילה מהתבוללות מיליון בני העם היהודי. חלק מהעולים היו בן\בת ליהודי\ה והרגישו והחשיבו עצמם כיהודים. ילדיהם התמזגו עם העם היהודי מזה כבר.
דור אחרי, נותרו מעט מאוד יהודיים בברה"מ לשעבר – נכד\ה ליהודים מרגישים עצמם יהודים כשם שישראלים מרגישים עצמם פורטוגלים כי משפחתם גורשה ב- 1492 מחצי האי האיברי.
ליברמן, להבנתי, הוא שחקן פוליטי וקהל מצביעיו כולל את המבוגרים מאוד מקרב העלייה של שנות ה-90 וכן דוברי רוסית אחרים שחלקם נשמע לא פחות מאנטישמי (באוזני שמעתי ברוסית מה אומרים מי שהגיעו לא מזמן – כמובן שאני מתאר מקרה ספציפי ולא מכליל לכולם).
לגוף העניין, כמי שילדיו אינם צעירים עוד, מה שאני מציע לא אהנה ממנו. מדינת ישראל ללא קשר לזהות ואמונת הורי הילד\ה צריכה לדאוג כי עלות ילד\ה מגיל חצי שנה תעלה 500ש"ח בחודש. זה יעלה מיליארדים – אבל יכניס הרבה יותר. זה ירים קריירות של רבבות נשים.
זה יאפשר למשפחות להוליד עוד ילדים ולא לקבל "תשלום משכנתא" חודשי לכמה שנים בעבור כל ילד\ה שיוולד להם.
"לומדי התורה" שלך בראש ובראשונה אינם ציונים.
לכן המדינה הזו לצנינים בעיניהם. כל הטיעון במאמר לקוי מיסודו.
כמו כן, הם אינם לומדי תורה. הל לעל היותר לומדי גמרא ותלמוד, בתורה הם בורים.
המולדבי הארור הזה, שמו עוד יכתב ישמע וילמד בבתי הספר של בני ישראל כצורר יהודים כגדולי האנטישמים בהיסטוריה של עם ישראל, שרצה למגר את היהדות מהעם ששמר ושומר על יהדותו.
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
הכותב מחמיא למגזר שלו קצת יותר מדי – אתם לא כאלה חשובים. ישראל קמה, התבססה, ניצחה שבע מלחמות ושגשגה עוד כשהחרדים היו מיעוט שולי באוכלוסיה ואוכלי שרצים סוציאליסטים נווטו את המדינה. בכלל, רב העם בציון לא רואה בחרדים דבר פרט לכת מטורללת פרזיטית ניהיליסטית שסחטנותה אמנותה. רב העם מחכה שיפול לכם האסימון שגם אתם חלק מהמדינה, שיש לכם חלק בשימורה ושגשוגה ושתקחו אחריות, קרי תשלום מס אמת, עבודה ושירות צבאי/ לאומי.
הנחת הנחה שגויה לגבי הכותב (מנין לך המגזר "שלו"?)
"רב העם בציון לא רואה בחרדים דבר פרט לכת מטורללת פרזיטית ניהיליסטית שסחטנותה אמנותה"
הלעיטו אותך יפה בשקרים ובשנאה.
אבל אתה לא רוב העם. אתה חלק ממיעוט נכחד ששונא את החרדים, את המתנחלים, את המזרחים, את הדתיים, את המסורתיים וסתם ימנים. את כל אלה שלא שמאל לבן צפונבוני עושק עאלק נאור. אתה מאלה שהסתתם היא אומנותם ועסוק 24/7 בשיסוי ובנסיונות להצית מלחמת אזרחים.
"ישראל קמה, התבססה, ניצחה שבע מלחמות ושגשגה" כאשר ציונים עמדו בראשה והנהיגו אותה.
לעומת זאת השמאל הגזען של היום מלא בשנאה עצמית. מתנגד לדמוקרטיה, ללאום ולדת. מתנגד לזהות היהודית. מתנגד למדינת הלאום. מתנגד להתיישבות. תומך ברב תרבותיות וסלחן כלפי הסתננות בלתי חוקית וטרור איסלאמי. תומך בדיפ סטייט ובאקטיביזם שיפוטי כחלופה לשלטון העם.
הדמוגרפיה משתנה כל הזמן לרעת השמאל האנטי ציוני ולטובת הרוב הציוני השפוי עם 72 מנדטים שמצביע לממשלת ימין. קצב הילודה הוא הקובע, ולכן מחנה השמאל נמצא בנסיגה מתמדת.
אכן, צריך לזקק את השיח. חילוניות הנה ענף יבש של היהדות, אשר במרחק בין דורי עוברת תהפוכות הכוללות ריחוק מזהות יהודית בתחילה, ממשיכה לרגשי ניכור ואוטו-אנטישמיות, ולבסוף להתבוללות. כמה מלים על ציונות, זהות יהודית, נרטיב היסטורי שמעט טושטש ואחינו החרדים. הציונות המודרנית, המבטאת את הקשר בין העם היהודי לארצו, יונקת את כל משמעותה מהיהדות ומקורותיה התנכיים ואחרים וחייבת את ייסודה בראש ובראשונה ליהודי המאמין. במשך 2000 שנה נשאו חרדים ודומיהם את צלקות הגלות על גבם, גירושים, רדיפות, ופוגרומים, ובכל זאת שמרו על זהות יהודית. ללא עמידה זו, רוח זו, של נפש יהודי הומיה אשר כיוונה ליבה לירושלים באומרה כל יום "ותחזינה עיננו בשובך לציון" הייתה נעלמת האומה היהודית מהעולם, וממילא לא היינו מגיעים עד הנה לתקומתו של העם היהודי בארצו. אם מלחמות הן כלי שרת לכיבוש תרבויות, זו את האחרת, אזי עמידה איתנה זו בגלות, ללא צבא ומדינה מדגימה הלכה למעשה את ניצחון הרוח על פני כוחי ועוצם ידי ("לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר השם"). מבחינה זו, מתחת לאלונקה שבמסע הדורות, נשאו ונושאים גם היום היהודים המאמינים ובכללם החרדים את הרוח היהודית ממנה צומחת ונובעת היהדות על גווניה (פיזית ממש), ומציאות חיינו. אגב, היו רבים שלא יכלו למסע המפרך, ומי מרצון או מאונס, פרשו מיהדותם ונספחו אל מרחבי ההתבוללות. בהרבה מקרים, התנתקות/פרישה זו הייתה מלווה ביחסי ניכור ואוטו-אנטישמיות ואף מתן יד וסיוע לרודפים את בני עמנו (עיין ערך גירוש ספרד…). כאן, בגבולות הבטוחים לכאורה של ארצנו, רבים מגיעים למחשבה שאבד הכלח על הזהות היהודית, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט", שניתן להחליפה בישראליות נבובה, אך באין משים מאבדים את צדקת הדרך, על תביעתם הצודקת על הארץ, והיחס לאותם אנשים "גלותיים, פרימיטיביים" הופך מנוכר ומתדרדר בהמשך לשנאה ורדיפה ("נגמרה אהבת ישראל שלכם", "נשלח במריצות למזבלה"). לצערי, אנו עדים לאובדן הסולידריות היהודית, ומספרם של אלו העוברים הליך התנתקות מיהדותם הולך וגדל עד שהגיע למסה קריטית כפי שמתבטא כיום בכנסת מדינת ישראל. אלו המוכנים היום לשלם מס עובד לבני לאום אחר על מנת לשמר אוטונומיה שלטונית חילונית, בהדירם את כל הציבור האמוני-מסורתי, מחלישים את הגזע עליו אנו נשענים מחד, ומחזקים את היד האוחזת במסור מאידך. הווקום של אובדן הרוח היהודית והסולידריות היהודית, יתמלא ויישטף על ידי לאומיות אחרת. שנאת החינם שהובילה לאובדן שני הבתים עלולה להובילנו לחורבן הבית השלישי, ושוב יתנדפו שבטי ישראל במרחבי ההתבוללות, והחרדים שוב יצאו לגלות, ומי יודע, אולי בעוד 2000 שנה, כמו בלוטים אחר שרפת היער ילבלבו, יעלו עור וגידים ויתחילו הכל מהתחלה.
החרדים של היום אינם דומים לחרדים של פעם. בעוד הגברים היהודים בעבר עבדו למחייתם ופרנסו את משפחותיהם כמיטב יכולתם, הרי הגברים החרדים היום הינם אוכלי חינם השולחים את נשותיהם לעול הפרנסה – אין רע בכך, פרט לדרישה שלהם שהציבור הכללי יסבסד את הנוהג הנפסד הזה. מעבר לכך, אין החרדים פועלים לשימור הפיזי של המדינה – כמה הלוויות צבאיות יצאו מבני ברק? הגברים החרדים אינם אלא רכיכות – הם לא עובדים. הם לא נלחמים. פתטים.
נדב, משום מה, אתה אוהב להיטפל לחרדים אבל מה עם מיליון וחצי האזרחים הערבים שלא משרתים בצבא? רכיכות? פרזיטים? פתטים? אתה אמרת. לפחות הם לא מזדהים עם האויב…
שים לב, רוב החרדים לא משרתים בצבא – אבל השיעור של אלה מתוכם שכן משרתים בצבא עולה מדי שנה.
ככל שיותר חרדים מתגייסים לצבא כך יותר משתמטים מגיוס לצבא במעוזי השמאל הלבן של רמת אביב-רעננה-הרצליה.
ככל שהחרדים וקבוצות נוספות מתקרבות לרעיון הציוני כך בשמאל ישנה נטישה מתמדת של הציונות והתנגדות גוברת למדינה יהודית בארץ ישראל.
על כך נאמר: טול קורה מבין עיניך.
איתי – אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אני איש ימין. אם תקרא היטב מה שכתבתי, תראה שהבעיה שלי עם החרדים אינה עם התרבות שלהם, אלא ההשתמטות שלהם מקיומו בפועל של הפרויקט הציוני מההבט החומרי שלו – מיסים, עבודה, שירות צבאי / לאומי. ההשתמטות הזאת מסבה נזקים אדירים, מעוררת שנאה ופילוג ופוגעת בסופו של דבר בחרדים עצמם, בעיקר בגברים החרדים אשר חסרים את הכלים להתמודד עם קשיי המקום. מהערבים אין לי שום ציפיות – זו לא המדינה שלהם.
נדב, נדב, השנאה אוכלת אותך.
תחשוב על עוד קבוצות שפרנסתם באה על חשבון המדינה, בניגוד לאמירות הגזעניות שלך "שולחים את נשותיהם לעול הפרנסה"(מבחינת " שולחים אותן לזנות"), או "שהציבור הכללי יסבסד את הנוהג הנפסד", או "הגברים החרדים הנם אוכלי חינם". ברור ששטפו לך את המוח, כי אתה רואה יותר מדי טלויזיה.
אם "באוכלי חינם" עסקינן, הנה רשימה חלקית : אמנים(ציור פיסול, בית ספר לאמנות, מוזיאונים), קולנוענים(שחקנים, בית ספר לקולנוע, במאים שמוצאים שם רע למדינה. עיין ערך הסרט האחרון "ברך" שהופק על חשבון תקציבי המדינה, שקיבל פרסים. אם לא היה נגד המדינה אף אחד לא היה נותן לו פרס.), ספורטאים(לא כדורגל או כדורסל, אלא אטלטיקה, אגרוף, טניס ועוד), שחקני תיאטרון(הבימה), אונברסיטאות(חוגים לספרות, למגדר, פקולטות למדעי הרוח), אפשר עוד.(תקציב המדינה לתלמיד פילוסופיה לתואר ראשון הוא כ- 35000 שח לשנה).
כל אלו מתפרנסים בתקציבי המדינה, ורובם עם שכר מכובד ביותר. לעומת "החרדים" שמקבלים תקציבים שוליים מסך כולל של תקציב המדינה.
הם המקבילים לכהנים בימי המקדש, לחכמים הרבים שבאו בדורות הבאים. הם אלו שמחזיקים את לפיד היהדות.
אם זה שווה 1% מתקציב המדינה, דיינו. אני הייתי ממליץ להכפיל את זה.
שמואל – אין תקצוב חופשי לאמנים, ספורטאים, קולנוענים ודוקטורנטים למדעי הכלום. כולם ללא יוצא מהכלל עוברים בחינות קבלה (לעיתים אימתניות) לפני שהם מקבלים שקל. איזה בחינות קבלה עובר אברך לפני שהוא מקבל הנחה בארנונה, סבסוד מעונות, פטור מגיוס וצ׳ק חודשי? כלום. נאדה. שים כיפה על הראש, תתפלח לישיבה ואני אממן אותך וגם אמות עבורך במלחמה? לא עוד.
במשך שנים החרדים פועלים נגד הציונות הדתית, רבניה, מוסדותיה וישיבותיה.
הם רואים במעשיהם שליחות דתית ואת הציונות הדתית הם רואים כמי שיש להילחם בו.
מהפגיעה הזאת ביהדות הכותב מתעלם. מהמכה מתחת לחגורה לאלו שמתחת לאלונקה.
הציונות הדתית הוכיחה וממשיכה להוכיח שניתן לקיים חיי תורה ולהצמיח תלמידי חכמים בצורת חיים שאינה שוללת את החיים כאדם ציוני במדינת ישראל.
הורדת התקציב לא פוגעת בעולם התורה אלא בעולם התורה החרדי.
אנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין. השמאל ערוך בקווי היערכות לפי האסכולה הסובייטית. הן סמויות מן העין אך חיות ובועטות בצבא, באקדמיה, במשפט וכמובן בתקשורת ומנוהלות כאמור ע"י פוליטרוקים מסוג חדש.
כיום הפוליטרוקים השמאלנים יושבים ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" ומנסים לקבוע משם את פני צה"ל והפיקוד העליון ואפילו מצליחים כי איש לא עוצר בעדם.
הם קיימו למשל דיון סוער על פקודת היום של אל"מ עפר וינטר ב"צוק איתן" ובעקבותיה הצליחו כנראה לבלום את התקדמותו בצה"ל. הם שולחים את זרועותיהם ואצבעותיהם לתוך מערכת החינוך הצה"לית, לסדרות החינוך וכיו"ב כפי שהקרן לישראל חדשה עושה במערכת המשפט ובקרב המשפטנים.
תמיד היו נסיונות של פוליטרוקים להתערב בצה"ל פוליטית ואידאולוגית אך בן גוריון השכיל וידע לגדוע אותם באיבם. אבל התופעה נמשכה בצורות אחרות בועדות סודיות למיניהן בתוך המפלגות ובתנועות הנוער והיא נמשכת עד היום בצורות מתוחכמות חדשות. אותה גברת בשינוי אדרת.
קים פילבי המרגל הבריטי בדומה לאודי אדיב כ"אידיוט שימושי" נלהב, בגד בארצו לטובת האויב הסובייטי מזכיר לי את שוברי המפרקת וארגון המצלמות. ההגנה והתמיכה שמספקים האלופים עמירם לוין ועמי איילון לשוברי המפרקת נובעת מכך שלוין ואיילון השמוצניקים רואים בפעילי שוברים שתיקה בשר מבשרם, מהמיליה האידאולוגי שלהם.
הכל גירסא דינקותא שמ"וצניקית
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אלופים את העוז להזדהות עם שוברי צה"ל…
למי שתהה ותוהה איך אפשר שאלופי צה"ל מהוללים מפקדי סיירת מטכ"ל כעמירם לוין ומפקד הקומנדו הימי כעמי אילון יכולים להעלות בדעתם לצאת להגנת ארגון שנוי במחלוקת כמו שוברים שתיקה – צריך להבין שמדובר בגירסא דינקותא שמו"צניקית או שמאלנית כללית שהונחלה להם בנעוריהם בקבוץ ותנועת הנוער.
התגייסות האלופים האלה דווקא להגנת שוברי המפרקת נובעת מצד אחד מהתנשאות אליטיסטית ובוז ל"בבונים" שאינם ראויים למשל לשרת ביחידות "המובחרות", למרות שכיום ברוך השם רוב היחידות הלוחמות בצה"ל הן יחידות עלית.
"שוברים שתיקה" בהרכבו האנושי ומקורותיו התרבותיים הוא בשר מבשרם.
אלופים כלוין ועמי איילון מוצאים זהות רבה נפשית ואידאולוגית עם "שוברים שתיקה" כמו היו אחווה סודית משותפת והם נחלצים עתה לעזרתם בעת צרה, זאת למרות שהם שוללים בהצהרה את המלשינות של פעילי הארגון בחו"ל תוך היתממות או מבלי להבין ולהודות ביושר שזו המהות ועיקר פעילותם להצדקת הכספים הרבים הזורמים אליהם מחו"ל.
מבחינה מסויימת "שוברים שתיקה" הוא מעין קבוצה טיפולית, מין AA (אלכוהולים אנונימיים) המציעה תראפיה קבוצתית לנפגעי "אקיבוש" החשים צורך עז לדסקס ולדבר "על זה" ולפרוק את תיסכולם מהתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם הערכים האוטופוסטיים עליהם התחנכו בתנועת הנוער.
כך בעצם עשו גם אבותיהם בשנות השבעים כשהתכנסו לקומזיצים תראפיים שנקראו "שיח לוחמים" או "יורים ובוכים" אשר השתכללו מאז לגירסאות תוקפניות כמו "שלום עכשיו" ו"בצלם" ובימינו לעשרות ארגונים ועמותות שהציפו את הארץ יחד עם הכספים שזרמו מהקרן המשוקצת.
האידאולוגיה המפ"מניקית שינקו בילדותם בשנות החמישים – בימים שקיבוצים התפלגו על קוצו של יו"ד, על רקע הסגידה לבריה"מ הסובייטית וליוסף סטלין – חדרה לנקבוביות שלהם, כפי שאובמה אינו יכול למרות השכלתו לברוח מ"המדרסה" האסלאמית בה למד כילד באינדונזיה ואל"מ עופר וינטר או האלוף גרשון הכהן לא יכולים לנטוש את תורת אמם שספגו במכינות ובישיבות התורניות.
כמו צעירי הכיפות הסרוגות המתגייסים מתוך תודעה עמוקה יהודית וציונית למיטב יחידות צה"ל ולתפקידי פיקוד וקצונה כך עשו טובי הנוער בקבוצים או בתנועות הנוער של השומר הצעיר והנוער העובד בתורם. אמנם תמיד היו נסיונות של פוליטרוקים להתערב בצה"ל פוליטית ואידאולוגית אך בן גוריון השכיל וידע לגדוע אותם באיבם. אבל התופעה נמשכה בצורות אחרות בועדות סודיות למיניהן בתוך המפלגות ובתנועות הנוער והיא נמשכת עד היום בצורות מתוחכמות חדשות. אותה גברת בשינוי אדרת.
http://mida.org.il/2016/04/06/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%99-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99/
המתריסים-להכעיס, רובם ככולם חדורים באג'נדה פוסט-ציונית, ניאו-פלשתינית, בוודאי היו מנסים לרמוס ברגליים גסות את מגילת העצמאות
זה היה צפוי: התסיסה סביב הספר ללימודי אזרחות שראה אור בימים אלה בהשראת משרד החינוך שאותה מחרחרים כל אלה שרוצים לראות פה, בראש ובראשונה, מדינה "של כל אזרחיה", לא צריכה היתה להפתיע איש.
בה-בעת, אינני יכול שלא לחשוב מה היה קורה פה אם להקת המקוננים הזאת, שקולה נשמע ללא כל פרופורציה לכוחה האמיתי בקרב האוכלוסייה היהודית, היתה נמצאת כאן בשעה שהוכרז על הקמתה של מדינת ישראל.
המתריסים-להכעיס, רובם ככולם חדורים באג'נדה פוסט-ציונית, ניאו- פלשתינית, בוודאי היו מנסים לרמוס ברגליים גסות את מגילת העצמאות תוך שהם קוראים למדינות העולם שלא להכיר במדינה היהודית.
לבית המשפט העליון הם לא יכולים היו לפנות בדרישה לפסול את המסמך הזה משום שהוא מתעלם מזכויותיו של "העם הפלשתיני" בגלל שמוסד זה טרם הוקם בשלב ראשוני זה. אפשר גם להניח בוודאות גמורה שהשופטים של העת ההיא היו בועטים את העותרים לכל הרוחות.
חסידי הליברליזם-כביכול בוודאי גם היו קובלים, בזמנו, על כך שהמילה "דמוקרטית" לא נזכרת לחלוטין בכתב המגילה. יש לשער, שהם גם היו דורשים, מן הסתם, שהגדרתה של מדינת ישראל במסמך המכונן שלה תהיה שונה מעיקרא. הגדרתה כמדינה יהודית – ומונח זה נזכר לא פחות מחמש פעמים – בוודאי לא היתה לרוחם. כאז, גם כיום, הם סבורים, כמו כל החוגגים את "יום הנכבה", שהרעיון של תקומתו של העם היהודי, במקום שבו נולדה לאומיותו לפני אלפי שנים, צריך היה להיפסל מבראשית.
למרבה המזל, דוד בן גוריון עשה, לפני 68 שנים, את שצריך היה לעשות. המסמך המכונן של מדינת ישראל המנוסח לתלפיות מדבר רק על זכויותיו ההיסטוריות, המוסריות והמשפטיות של העם היהודי להקים בארץ ישראל את ביתו הלאומי. מדובר בו על שוויון זכויות לכל האזרחים – אבל זכות הכניסה למדינה היהודית ניתנה רק לבני העם היהודי. חוק השבות קבע במפורש למי יש זכות להגיע לכאן – ולקבל באורח אוטומטי את אזרחותה של מדינת ישראל.
בד בבד, נקבעו חוקים נוספים שהעבירו לרשותה של המדינה שזה עתה נולדה את נכסיהם של אלה שברחו או עזבו מכל סיבה שהיא לארצות השכנות. מהלך בלתי הפיך זה קיבע לעולם את אובדן הזכויות של מי שפתח במלחמה נגד המדינה היהודית ונאלץ, בסופו של דבר, לנטוש את רכושו ולהימלט על נפשו.
כעת מבקשים חורצי הלשון למיניהם בקרב מחנה הדוגל בפניית פרסה, בחזרה לשנת 1948, שגם הנרטיב של הערבים יופיע בספר.
זה לא יקרה, כמובן, אבל באמצעי התקשורת הניסיון לעשות דה-לגיטימציה לאתוס היהודי איננו חדל אף לרגע.
המדינה שהוקמה כאן היא בפירוש מדינה יהודית.
אין כל דרך לשנות את יהודיותה של המדינה הזאת – ולכן כל מי שלא רוצה בלבוש הזה של מדינת ישראל חופשי לעבור למדינות ששם הפלורליזם הדמוקרטי, אולי, רב יותר. המדינה הזאת תמשיך להיות יהודית על כל המשתמע מכך.
וכשאני אומר את הדברים האלה אני נזכר באמירות של השופט אהרון ברק שאיננו יכול להיות חשוד כמי שעקרונות הדמוקרטיה המודרנית אינם יקרים לו. וכך הוא אמר:
"…מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי…אך משמצוי אדם בבית, כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים…"
אז הנה הדברים במלוא פשטותם. זאת מדינת הלאום של העם היהודי. המסמך המכונן שלה מדבר על כך שהיא מוקמת בארץ ישראל. בחוכמה רבה לא ציינו מנסחיו את גבולותיה. האבות המייסדים ידעו את אשר הם עושים. כשפורעים ערביים שטפו את רחובותינו בדמם של חפים מפשע, כבעבר, מאז ראשית ימיה של ההתיישבות הציונית, לא היתה כל סיבה לוותר אפילו על שעל אחד מן המולדת המובטחת.
המלחמה שפרצה לאחר אותו יום חגיגי בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד בתל אביב, ביוזמת הערבים שביקשו לטבוח ביישוב היהודי ולהביא לחיסולו, הצדיקה את ההנחה שאת הגבולות הסופיים של המדינה היהודית יהיה מקום לקבוע רק ברבות הימים; לאחר שהערבים יניחו את נשקם.
הספר שנועד לשמש בסיס ללימודי האזרחות במדינת ישראל צריך לשקף בדיוק את הנרטיב של העם היהודי – ואין כל מקום לדרוש הדדיות או שוויוניות.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14880
מפקד חטיבת חברון אל"מ יריב בן עזרא התייחס בשיחה סגורה עם אנשי מילואים לפרשת החייל שירה במחבל פצוע במהלך פיגוע דקירה בחברון.
מפקד חטיבת חברון, אל"מ יריב בן עזרא, התייחס השבוע בשיחה סגורה עם מפקדים בגדוד מילואים לפרשת החייל היורה בחברון.
בדבריו, שפורסמו הערב (שלישי) בערוץ 10, דחה בן עזרא את האפשרות שהחייל אלאור אזריה פעל מתוך מחשבה שהוא וחבריו נתונים בסכנת חיים.
"לפני שהוא מתחיל את הירי הוא אפילו מוריד את הקסדה, הוא בא לחבר שלו ואומר לו 'בואנ'ה, מחבל שבא להרוג אותנו צריך להרוג אותו'. כל העניין הזה של 'סכנת חיים, מטענים', כל הדברים האלו, זה נכנס בשעות הצהריים המאורחות כשעורכי דין נכנסו לתמונה", סיפר המח"ט על התחקיר.
בן עזרא שיתף את המפקדים בתחושותיו בעקבות הסערה הציבורית שהתפתחה, "האירוע הזה יצר את התחושה כאילו שמה שנקרא אנחנו זורקים אותו לכלבים. ביצוע הירי הוא תקלה. אגב, כל הסובבים אותו אומרים בדיוק אותו דבר. אף אחד לא הרגיש שם סכנת חיים".
המח"ט הוסיף ותקף את מעורבותם של פוליטיקאים ורבנים בנושא של הוראות הפתיחה באש, ומיקד חלק מהביקורת ישירות ברב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, "כשרב ראשי במדינת ישראל, שהרבה אוכלוסיה במדינת ישראל מה שהוא אומר זה בשבילם 'לימין שור', בא ואומר 'מחבל צריך להרוג ושלא יבוא איזה רמטכ"ל…' ומנפנף ככה ביד, חברים, להגיד שזה לא משפיע? זה משפיע".
עוד התייחס הקצין הבכיר גם לדעיכה במצב הביטחוני, ואמר: "הפלסטינים הבינו שיש חוסר תכלית במה שהם עושים. מתים בלי שום הישג, בלי שום התקדמות מדינית".
אל"מ בן עזרא הזהיר גם מהתפרצות מחודשת של גל הטרור, ורמז כי ללא תהליך מדיני, ההסלמה היא רק שאלה של זמן. "צופים שההסלמה תחזור, היא לא נעלמה . על זמן שאין שום שינוי אסטרטגי בשטח, אין שום סיבה שייעלמו החיכוכים או העימותים".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/322187
תגוביות:
1.כולם שמעו שצועקים להתרחק מהמחבל שאוליי יש לו חגורת נפץ… שמעו את זה טוב טוב בסרטון…. ומה קשור להוריד קסדה לבין סכנת חיים ?!? הוא צריך להתרכז בשביל לירות בו אז מורידים קסדה…איזה מסקנות של פח יש למפקדים היום…
2."כל עוד אין תהליך מדיני"… עוד קצין הפך לפוליטיקאי.
3.אז הערבים הבינו שמעשיהם ללא תכלית, ללא שום התקדמות מדינית והמאבק המזוין דועך. עכשיו בואו ניתן להם את מה שהם קיוו להשיג, כי אחרת אוי ואבוי מה שפה יהיה.
4.האם מח"ט בנימין שנזרקה לו אבן על השימשה ויצא מהרכב וירה לכיוון זורקי האבנים היה בסכנת חיים או שהוא סתם פחדן? שמענו שצועקים שם לא לגעת במחבל כי אולי הוא ממולכד? מח"ט שמחפש קידום. תפסיקו כבר לנסות להשפיע על בית הדין הצבאי…כל מי שנכנס לאיזור מערת המכפלה בחברון והאיזור נמצא בסכנת חיים והדופק שלו עולה. אין ספק שהמח"ט מסתובב עם שיירה של רכבים מלפנים ומאחור ולכן הוא לא פוחד ולא נשקפת לו סכנת חיים…
5.מח"ט שמדבר כך לפני משפט פוגם בתהליך המשפטי. אסור לו. מה קורה לצבא?
6.זה מח"ט? זה איש צבא ומפקד? נשמע יותר כמו פוליטיקאי כושל שדואג יותר מכל לאחוריו…ל כ ס ת " ח! ממח"ט הייתי מצפה לשמוע שלאור דעיכת פיגועי הסכינאים הפיק לקחים והסיק מסקנות והכין תוכניות מגירה איך להתמודד ולנצח את הטרור אם ירים ראש!!! במקום זאת הוא מספר לנו שללא תהליך פוליטי יהיה טרור והאשם הוא הדרג המדיני… ואני אומר שאם יהיה טרור והמח"ט לא ידביר אותו מבעוד מועד בגיזרתו משמע שהמח"ט כשל!!! אין תירוצים נקודה! אלא אם ביקש אמצעים ואישורים לפעילות מבצעית להכרעת הטרור ולא קיבל – רק אז יוכל לבוא בטענות לדרגים הממונים עליו!!!
6.עוד שתול כנראה..לצערנו.
7.הקצונה הבכירה מקודמת ע"י מערכת פוליטית הרוצה להמשיך את "תהליך אוסלו". ממי הם שואבים את החוצפה לאכוף את דעתם על אלה ש"מנהלים" את המדינה ו"מעצבים" את המדיניות?
8.ומה עם הסוביודיצה? למה מדברים על נושא שנידון בביהמ"ש? למה מדברים בתקשורת על נושא שנידון כרגע בביהמ"ש? סוביודיצה הוא מונח המתאר פסיקה שנמצאת בדיון בבית המשפט, בטרם ניתן פסק הדין. עיקרון הסוביודיצה טוען שאסור לכלי תקשורת לחוות דעה כלשהי לפני שמוכרז פסק דין. ההגיון מאחורי העיקרון הזה נועד להבטיח את הזכות להליך הוגן, והוא נובע מחשש שבבואו לדון בתיק, עשויה דעת השופט ליטות בעקבות המפורסם בתקשורת, וייפגע שיקול דעתו המקצועי.
9.במדינת חוק מח"ט כזה היה מודח מהצבא מיד! זו דוגמה למח"ט בשרות הסמול ההזוי: ללא 'תהליך מדיני' (קרי: מסירת חבלי ארץ נוספים לאש"ף ) ההסלמה היא רק שאלה של זמן! האם מפקדי צה"ל הפכו לפרשנים? ועוד עם משאלות לב סמולניות?! האם הם זוכרים שהיו בחירות דמוקרטיות במדינה, והאם הם יודעים שיש ממשלה בישראל – של מחנה הימין המחובר לארץ-ישראל?! וכיצד מעז מח"ט לובש מדים לדבר סרה ברב הראשי לישראל, שהוא כידוע לא אישיות פוליטית, אלא מביע את דעת תורתנו, גם אם הדברים לא תואמים את תפיסת עולמו הסמולנית?! אז מי יסביר לנו מה קורה במדינה שלנו?
10.אדוני הקצין! אתה המפעיל של גל הטרור הבא.
11.מי הוא בכלל. מי בחר בו?
12.עוד מח"ט שקורא "הארץ" עם הקפה של הבוקר.
13.המח"ט מיישם את המלצות בוגי.
14.פוליטיקה במדים? הוא יודע מה ובאיזה צד מורחים את הלחם. הריהו איש שלום שלא רוצה מלחמה. ברור ומובן אצלנו מה הדרך לקידום…
15.עוד אלוף משנה שמאלן שחושב שצריך פתרון מדיני אחרת יפרוץ גל טרור.
תתפטר מהצבא אם אתה לא חושב שיש פתרון צבאי.
16.הנגע הממאיר שהתפשט בפיקוד של צה"ל חמור משחשבנו. הטהרנות והמוסריות המזוייפת נמצאת גם בדרג המח"טים. לא יאומן, אלה האנשים שינהיגו את בנינו במלחמה הגדולה מול המרצחים המוסלמים המפלצתיים??? חייבים לבער את הנגע הזה עד לשורשים.
17.חשבתי שביבי ובוגי הגיעו להבנת שתיקה בחוץ, ביקורת בפנים.
תפוס ת'יהודי חושף את הפער שבין יומרנות השמאל למונופול על הנאורות לבין עומק הבורות והגזענות שהוא מפגין כמעט בכל הזדמנות.
טוביה טננבום הוא סוג של כובען מטורף בעל רקע אינטלקטואלי ותרבותי עשיר שבנוסף שולט היטב בגרמנית, בעברית ובערבית.
אישיותו מורכבת, שלא לומר פרועה. לעיתים הזויה. הוא סקרן כמו חתול, ערמומי כמו שועל, ידידותי כמו לברדור ובעל רגישות של סיסמוגרף.
הוא נהנתן בעל חוש הומור שוביניסטי, מתעלם מכללי הפוליטיקלי-קורקט וקשוב לזולת. מבחינה רעיונית הוא אתאיסט, ליברל, הומניסט ובמידה מסוימת קוסמופוליטי.
מבחינה מעשית הוא חובב נשים יפות, אוכל טוב וחתולי רחוב. בקיצור, טוביה טננבום הוא השמאלן האולטימטיבי. הומניסט אמיתי. כזה שאוהב אנשים בשר ודם בהם הוא נתקל במציאות. החל מסורי פצוע שמאושפז בבית החולים וטננבום הוא היחיד המתעניין בשלומו, דרך ילדי ג'נין שמפנטזים עימו על נשים גרמניות, עבור באישה בדואית השופכת בפניו את כאבה על נישואיי בעלה לאישה שנייה ועד לג'יבריל רג'וב, "הכריזמטי באדם", שהפך לחברו לזמן מוגבל. טוביה טננבום הוא כל מה שהשמאל מתיימר להיות.
בשנה האחרונה יצא טננבום למסע תזזיתי בין אינספור אנשים, ארגונים ומקומות בארץ ישראל.
אריק אשרמן, גדעון לוי, ג'יבריל רג'וב, מירב מיכאלי, איילת שקד, עמוס שוקן, אנשי הצלב האדום ואינספור ארגונים אירופיים, נציגי הקרנות הגרמניות וקרנות הקולנוע הישראליות, בדואים מאל-ערקיב, מתנחלים מחברון ומהשומרון, חסידי הרב בצרי ואנשי חצר אושפיצין (העיירה אושוויץ).
ערבוביה פסיכודלית שנונה ומצחיקה עד דמעות שרק אינטלקטואל-עיתונאי יהודי עם חוש הומור חד כתער (שמציג עצמו כגרמני גאה) יכול לחשוף.
התוצאה? במילה אחת: שוס. בשתי מילים: פצצת אטום. בשבע מילים: השמאל הישראלי מעולם לא נראה פתטי יותר. המתח שבין אישיותו של טננבום, לבין אנשי השמאל הישראלי והאירופי כפי שהם נחשפים בפגישתם עם טובי, העיתונאי הגרמני, הוא מקור עוצמתו של הספר.
מצד אחד, טובי, השמאלן האולטימטיבי, הומניסט ורגיש לזולת, מצד שני הפלסטינים מהם מחלץ טובי שנאת יהודים קיצונית והערצה לגרמניה, ומצד שלישי השמאלנים שנחשפים כנעים על הציר שבין ניתוק מוחלט מהמציאות לבין אנטישמיות ושנאה עצמית. אלו גם אלו מתודלקים בכסף אירופי, בעיקר גרמני, כשמטרתם אחת: לתפוס ת'יהודי. לספק לעולם את ליטרת היהודי המנוול שתנקה את מצפונו ותחזיר את היהודי למקום הראוי לו – ספסל הנאשמים.
אוהבי פלסטינים שאינם מכירים פלסטינים ולוחמי זכויות אדם מכחישי שואה
כשטננבום נפגש עם גדעון לוי הוא שומע ממנו שתי אנקדוטות מעניינות. מסתבר כי לוי אינו דובר ערבית ועל כן "תחקיריו" תלויים לחלוטין בטענות שאינו יכול לאמת או לעמת.
כן מתברר כי אחרי עשרות שנות פעילות למען הפלסטינים אין לו אפילו חבר פלסטיני אחד.
טננבום מחלץ מלוי הבטחה כי יוזמן להצטרף למסע הבא שלו לפלסטין אך לאורך הספר זוכה לשלל תירוצים והתחמקויות טכניות מצדו של לוי.
הוא לא מתעצל ויוצא לתור בעצמו אחר עדויות לפשעים ישראלים בשטחי פלסטין הכבושה. הוא נפגש עם בכירים פלסטינים ושומע מהם על תקוותם להשמדת ישראל, וכעיתונאי גרמני הוא מתרועע בין היתר גם עם עאטף אבו-רוב, תחקירן 'בצלם' שמסייע גם לתחקיריו של גדעון לוי.
"אתם תומכים ביהודים. שילמתם להם כסף", אומר אבו-רוב לטננבום באמצעות המתרגם. "אבל תשאל אותו אם הוא זוכר שגם הרגנו אותם", אומר טובי הגרמני למתרגם (שכן כביכול אינו דובר ערבית). תשובת התחקירן של 'בצלם' וגדעון לוי נאמרת בעודו צוחק: "זה שקר, אני לא מאמין לזה".
בארוחת ערב עם זוג אינטלקטואלים ידועים שאת שמם בחר טננבום שלא לפרסם הם מספרים לו כי ביתם שופץ על ידי שיפוצניק ערבי שבסיום העבודות נטע עץ זית בגינתם. כשאמרו לו תודה השיב: "אינכם צריכים להודות לי, עשיתי את זה בשביל עצמי ובשביל המשפחה שלי. בקרוב אתם תעזבו את הבית הזה… בקרוב הארץ הזו תהיה נקייה מיהודים".
הם מוסיפים כי לפני שנים עברה האישה אונס קבוצתי על ידי קבוצת צעירים ערבים. מלבד זאת הם מגלים לו גם כי כעבור שנים נוצלה נכדתם מינית על ידי ערבי מבוגר.
הזוג מתגאה בפני טוביה כי הם לא נותנים לחוויותיהם האישיות להשפיע על עמדותיהם. "זה לא משנה אם מה שאני מאמין בו נכון עובדתית. אני יודע שהוא לא נכון, אבל לא איכפת לי מהעובדות! אני רוצה להאמין אפילו אם מה שאני מאמין בו הוא שקר". טוביה מביט באישה וכעבור שתיקה ארוכה היא מסכימה להודות שהיא ובעלה טיפשים. לדבריה בעלה אינו מסוגל להודות בכך. בסיום פגישתם ממליץ הגבר לטוביה לקרוא את מאמריו של גדעון לוי.
כשטננבום שומע על תחרות זכויות אדם בינלאומית שצפויה להיערך באוניברסיטת אל-קודס הוא ממהר להגיע למקום אך מגלה כי תחרות כזו לא היתה ולא נבראה. אפילו לא תוכננה. לעומת זאת המימון הבינלאומי לתכנית גם תוכנן וגם הגיע.
הספר כאמור רצוף בעשרות ומאות מעשיות דומות.
הפלסטינים – כפי שיודע מי שאינו עוצם את עיניו מרצון – נחשפים בו כמות שהם.
התקשורת הזרה ופעילי הארגונים הזרים נחשפים בערוותם כמי שיוצאים מגדרם לקנות כל עלילה אנטי-ישראלית בלתי סבירה שניתן להפריך בשתי שאלות. ואילו השמאלנים נחשפים בו כמי שנעים בין עיוורון טוטלי לשנאה עצמית טוטלית לא פחות.
כשטננבום יושב לארוחת ערב עם קבוצת אנשי אקדמיה מהשמאל הוא שומע מפיה של אחת מהן "אני ליברלית, סופר ליברלית. ואני אתאיסטית". לדבריה היא מתמחה בקיצוניות דתית ובנוסף היא מומחית ליהדות אותה היא מקטלגת כ"דת פגאנית".
"האם תוכלי בבקשה לספר לי מהו 'חזון ישעיהו'?", שואל טוביה והאינטלקטואלית המתמחה ביהדות נאלמת דום. יתר יושבי השולחן נחלצים לעזרתה ומפריחים לחלל האוויר מילים ארוכות. השאלה מהו חזונו של הנביא נותרת תלויה באוויר.
זעמם של לוחמי הזכויות
ספרו של טננבום מצליח במקום בו נכשל הימין פעמים רבות. הוא חושף את עומק הפער שבין יומרנות השמאל למונופול על ההומניזם, הנאורות, ההשכלה והסובלנות, לבין הבורות והגזענות המאפיינים אותו כמעט בכל הזדמנות. אך טננבום עושה זאת בחיוך, בקריצה, בשנינה, ועם הרבה אהבה ורחמים, אפילו לעלובים שבמעלילים.
אין פלא שהוא מעורר זעם דוגמת קריאתה של אלונה קמחי להוציאו להורג או ניסיונם של הרב אריק אשרמן ודוברו לפוצץ את אירוע ההשקה שנערך אמש בתל-אביב. טובי החביב הורג אותם ברכות.
http://mida.org.il/2014/09/04/תפוס-תיהודי-טובי-החביב-הורג-אותם-ברכו/
תגוביות:
1.צפו בראיון של ערוץ 2 דני קושמרו עם טוביה טננבום:
זעמם של לוחמי הזכויות | ספרו של טננבום מצליח במקום בו נכשל הימין.
https://www.facebook.com/video.php?v=840610405962806&saved
2.לאחר קריאת ספרו המדהים, המגלה את פרצופם האמיתי של שונאי ישראל ברחבי אירופה, וכן של השמאל הישראלי. חושב אני בין היתר שחשוב מאוד להצר את צעדיו של הצלב האדום בישראל.
העד המרכזי נגד שלושת לוחמי גדוד 50 בחטיבה, שהורשעו השבוע בהאשמות קלות ערך, היה מפקדם, אחיו של בכיר בארגון שוברים שתיקה. במהלך חקירתו הוא שינה שלוש פעמים את גרסתו לאירועים
סערה בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל: לוחמים טוענים שארגון 'שוברים שתיקה' מעורב בניסיון להרשיע לוחמים בגדוד בהכאת מחבל פלסטיני כפות. הפרשה מרתיחה גם גורמים בפיקוד החטיבה ובצמרת הצבא.
האירוע שבמוקד הפרשה התרחש באוקטובר שעבר, בזמן מעצר מחבל בחברון. הפלסטיני, בחור צעיר וחזק, הצליח לקרוע את האזיקון מידיו ותקף באלימות את מפקד הפלוגה. בצה"ל טענו כי בניסיון ההשתלטות על הצעיר הופעל כוח סביר כדי לעצור אותו ולהרגיע אותו.
אבל סמ"ר י', מפקד הכוח במהלך המעצר, הגיע בחודש שעבר למשטרה הצבאית החוקרת וביקש למסור עדות על האירוע. לטענת לוחמים בגדוד הוא עשה זאת בשליחות 'שוברים שתיקה': אחיו של י' הוא בכיר בארגון שמטרתו להציג בישראל ובעולם עדויות של לוחמים מחזיתות הלחימה ביהודה, שומרון ועזה.
בעדותו החדשה של סמ"ר י', שבית הדין הצבאי בקסטינה מגדיר אותו כעד המרכזי בסיפור, נטען שגם לאחר שהשתלטו הלוחמים על המחבל הם המשיכו להכותו בלי סיבה. אלא שסמ"ר י' נחקר שלוש פעמים ושינה את גרסתו במהלך החקירה: בחקירה הראשונה והשנייה הבדיל בין האלימות שהופעלה כלפי העצור לפני שהפסיק להתנגד ובין האלימות שהופעלה עליו לאחר שהפסיק להתנגד, ובחקירתו השלישית חזר בו מחלק מדבריו. בית הדין קבע שהוא "איבד מביטחונו העצמי בגרסתו, וההפרדה שערך בעדויות הראשונות בין שלבי הפעלת הכוח כלפי העצור התעמעמה".
לפי חומרי החקירה שהגיעו לידי 'מקור ראשון', סמ"ר י' הסביר בחקירתו הראשונה והשנייה שהופעלה אלימות נגד המחבל, ואף הוסיף והעיד על עצמו שצעק על הלוחמים שיפסיקו. לפני חקירתו השלישית נערכו עימותים בינו ובין החשודים המרכזיים. מול אחד הנאשמים הוא חזר בו מההפללה, וכשנשאל על האלימות שהפעיל לכאורה הוא השיב לפתע "אני לא יכול לזכור בוודאות". בעימות עם הנאשם השני לא ידע סמ"ר י' להבהיר אם הלוחם בעט במחבל בשעה שהתנגד או אחרי כן.
בחקירתו השלישית, מיד לאחר העימותים שעבר, מסר סמ"ר י' דברים אחרים מאלו שמסר בשתי החקירות הקודמות. הוא הוסיף לטעון שהיה מגע בין אחד הלוחמים לעצור, והוסיף: "אך לא בעוצמה שחשבתי". כשנשאל לגבי השינוי בגרסתו הוא מסר "לדעתי זה לא שינוי גרסה, אני פשוט לא יכול להגיד באופן חד-משמעי מה היה שם מבחינת הזיכרון".
סמ"ר י' נתן לחוקרים את שמותיהם של שלושה עדי ראייה לאירוע, אך אלה טענו שהאלימות הייתה נדרשת כדי להשתלט על המחבל. הם גם הוסיפו שלא זכור להם שסמ"ר י' הורה למישהו לעצור. יתרה מכך, אחד הלוחמים אף טען בעדותו שלפי דברי סמ"ר י' לא ברור אם שניהם היו באותו האירוע. בית הדין קבע שהגרסה שהציג בעייתית, ופוגעת בראיות של התביעה הצבאית.
לוחמים בגדוד טענו בשיחה עם 'מקור ראשון' שיחד עם ארגון 'שוברים שתיקה', סמ"ר י', שכבר אינו משרת בפלוגה, ניסה להפליל את חבריהם לשווא.
ביום רביעי גזר בית הדין הצבאי בקסטינה עונשי מאסר קלים על שלושת הלוחמים, והטיל עליהם 42 ימי מאסר בפועל. בהסדר הטיעון הם הודו והורשעו בעברה של חריגה מסמכות, בגלל הפעלת כוח יותר מהנדרש כלפי העצור. בתחילה הם הואשמו בעברה של התעללות בנסיבות מחמירות והתנהגות שאינה הולמת.
לאחר חג הפסח ייאסרו המורשעים למשך עוד שבועיים וחצי בכלא הצבאי, אך בסופו של דבר התיק נגמר בכמעט לא כלום מבחינתם. הסדר הטיעון גובש כשבפרקליטות הצבאית הבינו שחומר הראיות אינו יציב דיו לבסס הרשעה, ויחד עם צוות ההגנה של הלוחמים הם הגיעו להחלטה על עונש מוסכם ועל שינוי סעיף העברה.
עורכי הדין רס"ן מירב הרשקוביץ-יצחקי וסרן עומר קנובלר מהסנגוריה הצבאית, שייצגו שניים מהלוחמים, מסרו: "אנו שמחים שבסופו של דבר הובן שזהו אירוע משמעתי באופיו, שהתרחש בעת מעצר של מבוקש אלים ומסוכן. פסק הדין משקף זאת. אנו משוכנעים שהלוחמים ישובו לשירות תורם ומשמעותי כפי שעשו במהלך השנתיים האחרונות".
מארגון 'שוברים שתיקה' נמסר שאין להם כל קשר לעניין.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/873/371.html?hp=1&cat=875
תגוביות:
1.מסתבר שהמחבל האמיתי עבד מבפנים.
2.וחשוב לפרסם את שמו שכולנו נדע מיהו.
3.הצבא צריך להפסיק לגייס שמאלנים קיצוניים ובפרט כאלה שיש להם קשרים כלשהם לארגוני השמאל הממאיר, שכל מטרתם חיסול מדינתנו.
4.כל צמרת צה"ל הפכה לקן צרעות של בוגדים נאלחים.
5.חלקים נרחבים מהמערכת "הנאורה" משתמשים באירגונים שכאלה כדי ליצור לחץ לכיוון מדיניות שלטעמם היא נכונה ו/או מכיוון שהם ובני משפחתם ניזונים מכספים שמגיעים מאוייבי ישראל שמתקצבים אירגונים שכאלה.
6.ומדוע אין אנו יודעים את שמו המלא של הבכיר בארגון וגם את שם אחיו ויכולים להכפיש אותו כפי שהוא הכפיש את החיילים שלנו?
7.האם ננקטים הליכים משפטיים נגד מי שהעיד שקר והוציא את דיבתם של חיילים, המחרפים את נפשם למעננו? לבד מחומרתה הרגילה של עדות שקר, בגידה בחברים לשירות ויותר מזה בפקודים חמורה שבעתיים וראויה להיחשב בגידה, לא פחות!
8.שוברים שתיקה מנסים להתחבא כאילו אין להם קשר לעניין אבל יש ויש! זה כמו שבהפגנת המסתננים אי אפשר היה לראות את המארגנים שהסתתרו היטב. או לפחות ניסו עד שנחשפו. טוב לחשוף את תעלולי השמאל.
9.מדהים ומזעזע – עד היכן מוכנים אנשי כנופיית השנאה העצמית המחליאה והאובססיבית הזו לרדת… הם מתבוססים בביב של עצמם וממשיכים. חבורת שרצים מבחילים וצבועים.
10.שימו לב והיזהרו : בתוך היחידות שלכם יש מרגלים. שמאלנים מתנדבים לשרת ביחידות מובחרות כדי לשמש מרגלים נגדנו. הם שם לא כדי להגן עלינו מפני המוסלמים אלא כדי להגן על המוסלמים מפנינו. תהיו חכמים, תהיו זהירים, אל תתנו אמון בכל אחד ביחידה. תבדקו את הרקע של החברה ביחידה ושל המפקדים, תמצאו אמתלה לבקר בבתים שלהם, בשכונות שלהם. כשתגלו את המסתננים הארורים – תעיפו אותם מהיחידה. החלא-ות מאוד מתוחכמים ומאוד מתוכננים. חובתנו להיות מתוחכמים…
11.״שוברים שתיקה״ הם שירת הברבור של מה שמתקרא ״השמאל הישראלי״. זה ארגון טרור משפטי וארגון טרור תעמולתי-אנטישמי. צריך להוציא את הארגון הזה אל מחוץ לחוק ולהעמיד לדין את סוכניו כסוכנים זרים. (הם באמת מקבלים כסף מממשלות זרות, חלקן עוינות בגלוי, כמו ממשלת קטאר, והם באמת עוסקים בפגיעה במדינה ובצה"ל – אז הם סוכנים זרים לכל דבר ודבר).
12.רוב צמרת הפיקוד שלנו הם משת"פים של אויבינו, כך שבכל מקרה החיילים יימצאו אשמים. תמיד.
13.הקרן החדשה הרעילה ומרעילה את צמרת צה"ל בקורסי שטיפת מוח על איך לטפל במחבלים…השאלה היא איך הרמטכ"ל, שקיבל במתנה שנה רביעית, מאפשר דבר כזה ואיננו מפוטר? שלא להזכיר את משפט דרייפוס-אלאור שהוא אחראי לו.
14.למרות שהיום המטכ"ל מושפע מארגוני השמאל, הצבא עדיין צבא העם והתקלה הזאת תתוקן בעתיד.
12."הפעלת כוח יותר מהנדרש כלפי העצור" – הרי המחבל הפוטנציאלי היה חזק והיה צורך להשתלט עליו. מאיפה בית המשפט הצבאי יודע כמה כוח צריך להפעיל על בריון כזה? החיילים היו צריכים לצאת בשלום מכל העניין ובית המשפט כמו במקרה של אלאור עזריה בוחר להרשיע אותם…איזו בושה ואיזו חרפה!
13.גיס חמישי.
14.זוהי תרומתם של המתפקדים החדשים למפלגת שוברים שתיקה, מר אליק רון והאיש עם דמו של רבין על הידיים, מר כרמי גילון.
15.שוברים שתיקה לכלא מייד.
16.כל מדינה החפצה חיים חייבת להילחם בתופעת ה"שטינקריות" הממומנת ע"י "אוהבינו" האירופאים והערבים ואתמול!
17.מעניין איך כזה אפס הגיע לדרגת סמ"ר.
18.השמאלנים הם השחקנים הכי טובים – תבדקו גם את התאטרון.
19.מדהים איך מתעללים בחיילים ועוד בחסות הפרקליטות הצבאית…
20.החייל הזה צריך לקבל עונש מרתיע על הפללת חיילים על ידי מסירת עדות שקר וחבירה לארגון בניגוד לפקודות מטכ"ל ועל מסירת מידע על פעילות מבצעית למי שלא הוסמך וללא אישור צבאי לכך.
21.הקלגסים הם שוברים שתיקה והלהט"בית המכוערת העומדת בראשם.
אלוף במיל' חגי טופולנסקי, שפרש מצה"ל אחרי שמחשבו נגנב, אמר כי איראן אינה מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, והאתגר הגדול הנשקף למדינה הוא הפילוג הפנימי. עוד הוסיף כי אין מקום לתחנת רדיו צבאית "כמו בצפון קוריאה"
אלוף (במיל') חגי טופולנסקי, ראש אגף כוח האדם לשעבר בצה"ל, אמר היום (שישי) כי האתגר הגדול ביותר למדינת ישראל הוא המלחמות הפנימיות בין ימין ושמאל והמחלוקות בין שאר הקבוצות בחברה.
לדבריו, איראן אינה מהווה איום קיומי על המדינה.
טופולנסקי הגיע למכללת אשקלון ונשא דברים בפני הקהל שהגיע למקום. "איראן היא מדינה כמו מדינות אחרות ומשקיעה בצבא שלה, אבל גם היא עדיין לא מהווה איום קיומי על מדינת ישראל", אמר. "למה החשש מהגרעין כל כך? כי אנחנו חוששים שמדובר באיום קיומי", הוסיף.
"החוסן הלאומי הוא האתגר הכי גדול של המדינה הזאת, וצה"ל נותן מענה חלקי לזה. צריך לחבר את חלקי העם. אם אנחנו לא נחבר בין חלקי העם, וכל אחד ירגיש שהמדינה הזאת שלו, יהיה קשה מאוד", אמר טופולנסקי.
לדבריו, "צריך לשנות את המגמה הזאת שהפוליטיקאים מימין ומשמאל קמים כל בוקר ומזכירים למה הם טובים על ידי זה שהם דורכים על המדינה.
צריכה לקום פה מנהיגות שדורשת לאהוב אחד את השני. זה היה פה בעבר ויהיה בעתיד. צריך להקים פה מנהיגות שרוצה את טובת המדינה".
טופולנסקי הוסיף כי "כל קבוצה פה מרגישה כאילו שהיא במלחמה יומיומית. במקום לחבק את החברים שלהם הם תמיד מסבירים למה אחרים לא בסדר. צריך לעשות פה שינוי תרבותי".
הוא אף התייחס למשבר הגיוס בקרב החברה החרדית ואמר כי "ישנה תופעה של אחוזים בודדים במגזר החרדי ולא כולם, שמוכנים לירוק ולפגוע בחיילים. אנחנו הקמנו צוות בשיתוף עם המשטרה והפרקליטות לטפל בזה".
לדברי טופולנסקי, יש לסגור את תחנת הרדיו של הצבא.
"למה צריך שבצה"ל יהיה רדיו שישדר אקטואליה ופוליטיקה? שיהיה במקום אחר. רוצים לעשות שירים לחיילים אבל זה בעייתי מאוד. זה קורה במקומות כמו צפון קוריאה שעוד לא הגיעה לשם הדמוקרטיה, ושם לצבא יש רדיו שמדבר על פוליטיקה".
בחודש דצמבר האחרון ביקש טופולנסקי מהרמטכ"ל גדי איזנקוט לפרוש מתפקידו, לאחר שנחקר בעקבות גניבת מחשבים ועליהם חומרים מסווגים מביתו שבמועצה האזורית באר טוביה. איזנקוט קיבל את בקשתו, ואמר כי ההחלטה התקבלה "בלב כבד ומתוך הערכה אישית עצומה לאלוף טופולנסקי".
https://news.walla.co.il/item/3097371