אוסף טוריו של הפרשן האמריקני מזכיר לנו את חשיבות המאמר העיתונאי כלוכד ומייצג את רעיונות המקום והרגע. מבצע מיוחד למנויי 'מידה'
לאחר שצ'ארלס קראוטהאמר הודיע על מותו הקרוב, כתב אמנון לורד כי "קווי ההגנה של השקפה שמרנית אך בעצם ליברלית וחופשית אמיתית הפכו פרוצים יותר עם לכתו", והתיאור הזה מתאים ביותר כשבאים לתאר את עבודתו הכתובה של מי שהיה לאחד הפרשנים החשובים ביותר בארבעים השנים האחרונות.
קראוטהאמר החל כפסיכיאטר לפני שהפך לעיתונאי ופרשן, ורקע זה אולי מסביר יותר מכל את ההתעמקות ובעיקר את יכולת הבנת המציאות שלו, שלא פעם הקדימה אחרים או גילתה את מה שאחרים לא רצו. כשמרן הוא הבין את טבע האדם ותפש לעומק את היחסים הבינלאומיים המורכבים של המזרח התיכון ואירופה. אבל אומר זאת ברצינות, הספר שהתגלה בכלל כספרון, היה לי קצר מדי. אבל בסוף, התוכן הוא מה שחשוב, וכל מאמר, אפילו הקצר והכללי ביותר, הכילו עומק וחדות וידע בכמויות בלתי נתפסות, ואפילו נדירות בימינו.
אחד המאמרים היה דווקא נאום בפני סטודנטים ובו השוואה בין המהפיכה האמריקנית והצרפתית, טקסט שאלמלא הייתי יודע שנכתב על ידי קראוטהאמר, הייתי ממהר לחשוב שנכתב בכלל על ידי אראל סג"ל, והוא בוחן בו את העובדה שבפרק זמן כמעט זהה חיו האמריקנים ברפובליקה אחת בעוד שהצרפתים חוו עד כה חמש. המהפכה האמריקנית כך הסביר קראוטהאמר, הצליחה והשתמרה משום שהוגיה נדרשו לבחור בין חירות ושלטון ובחרו בחירות, בעוד שצרפת בחרה בשלטון ובחרות יחד. "זכותה הגדולה [של המהפכה הצרפתית] שהפיצה את רעיון החרות ברחבי אירופה. חטאה הגדול היה שיצרה את הדגל המפלצתי של המדינה המגויסת."
הטבה מיוחדת לקוראי 'מידה': 15% הנחה לרכישת הספר בהזנת קוד ההנחה: MidaR15
הבחירה בחירות אינה מקרית או מן השפה אל החוץ, והופכת לברורה יותר כאשר מסתכלים על מקבילתה הצרפתית: צרפת לא רק ביקשה לשנות את שיטת השלטון אלא גם את החברה, בעיקר את החברה. מהפיכת תרמידור ומהפיכת ברימר נקראו כך משום שהתרחשו בחודשים תרמידור וברימר, שבאו להחליף את חודשי השנה הידועים והמוכרים, והמהפכנים גם ביקשו לכונן שבוע בן עשרה ימים. עד כדי כך ביקשו מהפכני צרפת לבצע הפיכה, וסופם שהמהפכה בלעה אותם חיים והעלתה את הדיקטטור הראשון – נפוליאון.
אבל מציין קראוטהאמר דבר נוסף שהורישו הצרפתים: "המהפכה שלהם, בשל כל תהילתה והשפעתה לא רק הפיצה את רעיון המהפכה אלא גם הפכה אותה לאליל"
בארצות הברית לעומת זאת נוסח מסמך יחיד, וכנראה הטוב בתבל, שעיקרו הסדרת יחסי השלטון בין המדינה לאזרח ובראש ובראשונה מתן חירות לאזרח לחיות את חייו כראות עיניו.
קראוטהאמר לא רק הגה בערכים של מעלה כמו ההבדלים בין צרפת וארצות הברית, אלא גם ובעיקר ביחסי החוץ. הוא זיהה נכוחה את היותה של ארצות הברית "מעצמת על בעולם חד קוטבי" והבין כיצד תשמר מעמד זה, ובעיקר הוא זיהה את המציאות המטורפת של המזרח התיכון, במיוחד בהקשר הישראלי. קראוטהאמר היה קרוב לעמדות הימין הבטחוני משניתן לחשוב, ובמובן זה הקדים רבים בימין האמריקני, הבולט שבהם הוא רון דהסנטיס, כיום מושל פלורידה, שבתגובה להחלטה 2334 של האום, פירט מעל בימת הקונגרס את היסטוריית החלוקות של ישראל, וקבע כי שטחי יהודה ושומרון הם שטחיים חוקיים לכל דבר. למרות זאת, קראוטהאמר תמך בהתנתקות, אך גם ביקר אותה בדיעבד, וקבע כי נסיגה עבור ישראל היא בגדר גזירת מוות.
ההקשר הישראלי חשוב מאוד למורשתו של קראוטהאמר: הוא זיהה את מגמת ההתבוללות המסוכנת ביהדות ארצות הברית: "כיצד יכולה קהילה להכחיד את עצמה בתנאים המטיבים של ארצות הברית?" שאל, וגם ענה: "בירידה בילודה ובהתפשטות נישואי התערובת". עוד קובע קראוטהאמר, בפרק שכותרתו "הגולה הגוועת" כי "נישואי התערובת לבדם מפחיתים ברבע את האוכלוסייה היהודית בכל דור. בתוך שני דורות ייעלמו מחצית מהיהודים". מעניין מה היה אומר על הקמפיין האחרון שפשה בקרב צעירי היהודים הליברלים שקורא לבדל בין היהדות לציונות וישראל.
קראוטהמר נפטר לצערנו לפני שלוש שנים, ועולם העיתונות ריק מעט יותר בלעדיו. דווקא אל מול ממשל ביידן, קולו הצלול והחודר חסר מאוד, וטיעוניו, ברובם תקפים גם היום. הוא הוגה שמרני חשוב בכל מובן, מעמיק ואפילו פרובוקטיבי לעיתים, שהצליח למצוא את העוקץ בכל בעיה ואת הבעיה בכל סוגיה. זהו ספר מומלץ ביותר, וכל מי שיקרא בו ייהנה בוודאות.
הטבה מיוחדת לקוראי 'מידה': 15% הנחה לרכישת הספר בהזנת קוד ההנחה: MidaR15
לקריאת כל המאמרים של עומר אריכא – לחצו כאן
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
