מחבלים עם לב של אבן

בכל אירוע בו נהרג לוחם, אישי הציבור נזעמים והתקשורת מזדעזעת כאילו מדובר בהפתעה גמורה אותה גורמת האבן, שלכאורה סטתה ממסלולה. הכיצד יכול בכלל מישהו להיהרג מפגיעת אבן ומדוע זה בכלל נכנס לשם כוח צבאי ולמה לא נלכד המחבל או "לוחם החופש" ישאלו אי אילו פרשנים הזויים, חברי כנסת ערבים, מנהיגים פוסט או אנטי ציונים, ועוד כמה עוכרי ישראל שפלים.
בעקבות אירועי טרור קטלניים בהם נהרגים ישראלים (הרי פצועים או נזקים לרכוש לא מעניינים רבים, למעט הקורבנות ומשפחותיהם), עוקבים אזרחי המדינה בסקרנות ודאגה רבה אחר המאמצים המושקעים על ידי כוחות הבטחון במרדף אחר המחבלים, עד לחיסולם או לכניעתם ותפיסתם חיים.

שנים של השלכות אבנים מסכנות חיים ולא הרבה השתנה במדיניות הפתיחה באש מצדה של מערכת הביטחון. אך מצדו של האויב ניכר כי אבדה ההרתעה וגבר השימוש באבנים, בקבוקי תבערה וחפצים כבדים המושלכים כעת בתדירות גבוהה, בעוצמה ובעיקר ללא מורא על לוחמינו המאופקים, יש שיאמרו – מידי, בכל זירה.

תזכורת כואבת

לוחם סיירת גולני, סמל ראשון עמית בן יגאל הי"ד, נהרג ב- 12 במאי 2020 לאחר שפלסטיני השליך לעברו אבן קטלנית שפגעה בראשו פגיעה אנושה למרות חבישת קסדה, במהלך פעילות מבצעית למעצר חשודים בפעילות טרור בכפר יעבד הסמוך לג'נין.

בתגובות למותו אמר בזמנו נשיא המדינה, ראובן ריבלין: "בשעה הקשה הזו אני שולח חיבוק אמיץ וכוחות למשפחתו של רב סמל עמית בן יגאל שנפל הלילה בעודו מגן על כולנו. ליבנו נשבר מול זיו העלומים שנגדע, מול האובדן הנורא. אני סמוך ובטוח שכוחותינו ישיגו את המחבלים השפלים וימצו עימם את הדין. יהי זכרו ברוך".
שר הביטחון דאז, והיום ראש הממשלה, נפתלי בנט, אמר: "סמל-ראשון עמית בן יגאל נפל הלילה בעת שהגן על ביטחון ישראל. צה"ל וכוחות הביטחון ישימו את ידם על המחבלים השפלים שאחראים לכך, ואנו נבוא איתם חשבון".

לוחם דובדבן סמל ראשון רונן לוברסקי הי"ד נפטר מפצעיו ביום 26 במאי 2018, כתוצאה מפגיעת לוח שיש כבד שהושלך לעברו ופגע בראשו במהלך פעילות מבצעית ללכידת חוליית מחבלים חמושים במחנה הפליטים אל-עמארי הסמוך לרמאללה.

ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו אמר בתגובה לאירוע כי הוא "מביע צער עמוק על מותו של לוחם דובדבן רונן לוברסקי ושולח תנחומים מעומק הלב למשפחתו. זרועות הביטחון יגיעו למחבל ומדינת ישראל תמצה עמו את הדין".
נשיא המדינה דאז, ראובן ריבלין הביע גם הוא צער עמוק על מותו של לוברסקי ז"ל ואמר: "אני מבקש לחזק בשעה קשה זו גם את לוחמי ומפקדי היחידה המופלאים, טובי בחורינו היוצאים לילה לילה אל הפעילות המבצעית המאפשרת את שגרת חיינו בביטחון".

שלב התהיות והשאלות

המשותף לתגובות המנהיגים בגין נפילת הלוחמים הללו הוא ראשית בעצם ההדגשה כי הלוחמים פעלו להגנת ביטחונם של כל תושבי מדינת ישראל, ושנית באמירה כי המחבלים ילכדו וימוצה עמם הדין.

שאלה הראויה להישאל לאור הדברים היא: מדוע נדרש לחכות ולמצות את הדין עם זורקי אבנים ושאר חפצים קטלניים בדיעבד? מדוע צריך לחכות ולראות אם פגעו המחבלים ורצחו אזרח או חייל ורק אז להתחיל במרדף פיזי ומשפטי שבסופו, גם אם בחלוף הזמן, ישוחרר המחבל בחזרה לחיק משפחתו על רגליו ועם ממון רב? מדוע לא להקדים תרופה למכה במלוא מובן המילה ולחלק כדורי עופרת תקניים במינונים וקטרים שונים לכל מי שתוקף באמצעי הרג ומשליך אבנים בכוונה תחילה לפגוע, לפצוע או להרוג ישראלים, יהודים ואנשי כוחות ביטחון? מדוע זה מאפשרים למחבלים להשליך באופן גלוי אבנים לעבר חיילי צה"ל בעת מילוי משימתם או כנגד רכבים תוך כדי נסיעה בצירים, כפי שפורסם לאחרונה בסרטון טיקטוק ברשתות ערביות.

שאלה נוספת עוסקת במיצוי הדין לזורקי אבנים שהחטיאו או לא גרמו למוות, כמותם ישנם מאות ואלפים בכל רחבי הארץ העושים כמיטב יכולתם למען יפגעו עוברים ושבים בכבישים, בקרבת ישובים ובשדות החקלאיים. מדוע גזר הדין הינו דל עד עלוב, לכאורה? האין הבנה בקרב הרשויות במדינה כי כל השלכת אבן הינה ניסיון לרצח במלוא מובן המילה?
ריבוי מקרי זריקות אבנים בא במקום בו הענישה מקילה ואינה מרתיעה. האין זה ברור שאזלת היד תורמת לסחרור, להחמרה ולהמשך מעגל הדמים הנורא?

לאחרונה היו מספר אירועים שסוקרו באופן מוטה המשרת את הנרטיב השקרי הפלסטיני, בהם נפצעו אזרחים תמימים לכאורה מירי כוחות צה"ל: צעיר בן 17 שרק "הלך להביא את אחיו הביתה" נורה ברגליו ו"נוטרל" אחרי שהתפרע; "שרברב בן 40 שהחזיק בידו מפתח שוודי" רץ במהירות לעבר הלוחמים תוך שהוא מניף מוט ברזל ומסכן את חייהם- נורה ונוטרל; ילד בן 11 שישב במושב האחורי של מכונית גנובה, נפגע מירי לוחמי צה"ל לעבר גלגלי הרכב. אביו שנהג ברכב באופן חשוד הודה ששמע את הקריאות בערבית לעצור ואת הירי באוויר ובחר להתעלם ממנו. בעניין מתנהלת כרגע חקירת מצ"ח לבדיקת תפקוד הלוחמים. אך עם זאת יש לציין שרכב פלסטיני דומה הגיע זמן קצר לפני כן לאותו מקום, בסמוך לעמדת החיילים, ויושביו קברו באדמה מספר שקים והסתלקו. התנהגות חשודה זו גרמה לחיילים לגשת, לפתוח את השקים ולגלות באחד מהם גופת תינוק ממנה ניסו להיפטר; ההרוג האחרון הינו בחור בן ה-20 שלאחר הלוויית הילד בחר להשתתף בהתפרעות שכוונתה היתה לחסום את כביש 60 וליידות בקת"בים וסלעים ברכבים ישראלים. הלוחמים שהגיעו למקום ספגו מצעיר זה סלעים כבדים שהוטלו מקומה שלישית ויכלו לגרום למותם, בדומה לדרך בה נהרג הלוחם עמית בן יגאל הי"ד.

בעקבות אירועים אלו ואחרים מהעת האחרונה, בהם נפגעו בעיקר מחבלים שהתקיפו את כוחות צה"ל ברחבי יהודה ושומרון, נכתבו דברי בלע חמורים כנגד חיילי צה"ל ונאמרו דברים קשים שאין להם מקום בחברה החפצה חיים.

לאור זאת ישנן כמה שאלות שראויות להישאל ולהיות מופנות ל"עיתונרעים" כדוגמת גדעון לוי, המסקרים מעת לעת את פעילות צה"ל ומותחים עליה ביקורת בוטה, שקרית והזויה, תוך השוואתם לחיילי משטרים אפלים ולדמויות השאולות מעלילות הדם הבזויות. דוגמא לרוח הדברים ועיקביותם ניתן למצוא במאמריו של לוי בעיתון הארץ, כמו זה שפורסם בשנת 2016 תחת הכותרת: "אחרי לרצח", בו כתב: "חיילי צה"ל נקראים להרוג ילדים פלסטינים. הירגו, חיילים, הירגו. שום רע לא יאונה לכם אם תרטשו את גופו של נער פלסטיני במנוסתו בשלושה כדורים מטווח קצר — מפקדיכם ויאיר לפיד יריעו לכם. ירו במיידי אבנים, בלא חשש, ירו בכל אחד שנחשד, ובלבד שיהיה פלסטיני. ואל תבינו שלא כהלכה: ירו על מנת להרוג. לא לעצור, לא לפצוע, להרוג. הפקודה המיתולוגית "אחרי" במשמעותה החדשה: אחרי, להרג ילדים; אחרי, לרצח. זהו אתוס הגבורה של צה"ל 2016".

מאמר אחר פרי עטו המדממת של אותו עיתונאי מ-2018 נקרא: "צבא הטבח לישראל" וכך נמשכות להן באין מפריע עלילות הדם של לוי בישראל, עד לשפל החדש אותו כתב במאמרו ביום ראשון, 1 באוגוסט 2021, ממנו לקוח הציטוט הבא: "הטרור הישראלי שוב זוקף ראש. יחידות המוות של צה"ל סיכמו שבוע מוצלח למדי".

הייתכן שגדעון לוי מרשה לעצמו להתבטא בחומרה יתירה דווקא עתה, ביודעו שחבר הכנסת יאיר גולן, המזוהה עם נאום שנשא במכון משואה, בהיותו סגן הרמטכ"ל בערב יום השואה 2016, הידוע בכינוי "נאום זיהוי התהליכים"- פרץ לו את הדרך בנאומו לכאורה, וכעת הינו חבר בכיר בקואליציה ובממשלתו של נפתלי בנט, אותו נפתלי בנט שבהיותו שר החינוך נכח במעמד הנאום וצייץ בסופו: "רגע לפני שמכחישי השואה יהפכו מילים שגויות אלו לדגל. רגע לפני שחיילינו יושוו לנאצים חלילה בהכשר מגבוה. סגן הרמטכ"ל שגה ועליו לתקן מיד".

ישנן שאלות שיש להפנות ל"אחראים על המוסר" מקרב המנהיגים הנבחרים או סתם אזרחים יושבי קרנות ובתי קפה מומתקים ומנותקים, הנהנים מטובה של המדינה בזכות מגיניה הלוחמים והאזרחים היושבים בספר ובחזית. אין הם מבינים כפי הנראה את הנעשה לאורכה ולרוחבה של ישראל המכונה מדינה, מהבקעה ועד למישור החוף והשפלה, מהגליל ועד לנגב והערבה. הייתכן שמקומות אלו קצת רחוקים עבורם וקצת מעבר לגבולות ה"בועה" מכדי שיתעמקו בסוגיה ויתמודדו עם המציאות לאשורה.

ישנן שאלות קשות שיש להפנות לעוכרי ישראל היושבים בקרבנו אך מעדיפים לשמור ולהגן במלוא מובן המילה על חיי המחבלים, משפחותיהם ושולחיהם במחיר חיי חיילינו היקרים. אלו היודעים להסביר יפה כיצד ראוי להגן, לחוס ולמנוע צער מהאם הערבייה, השולחת את בנה בגאווה לתקוף יהודים בשל יהדותם, במקום לקדש את החיים ולחוס על האם הישראלית השולחת את בנה ובתה להגן על כולנו. ככל הנראה עסקינן באנשים עם לב של אבן מקרב בני עמנו, האדישים למראות משפחות ישראליות שליבן נקרע למראה בניהם ובנותיהן הסופגים מטר אבנים מהמחבלים ומטר "אבנים" מעיתונאים, בעודם מסתכנים, נפגעים, נפצעים ולצערנו הרב- לא תמיד שורדים.

היש עוד אומה או מדינה מלבדנו, המאפשרת לאזרחים החיים בה בבטחה ובזכות הצבא, לגנות את החיילים ברשעות שכזו?
היש הנהגה בעולם שתאפשר לאויבים מבית ו"לעיתונרעים" לבזות את הלוחמים ששלחה היא להגן בגופם ובעוז רוחם גם על אותם "חסידי אומות ערב הנאורים" והמטורללים? אנשים שפלים שחורגים מגבולות השיח ומתבטאים בגסות, ברעות רוח ואיוולת חוצת גבולות כנגד לוחמי צה"ל, השומרים גם על זכותם לחיות ולזהם את השיח בגבולות מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית?
הרי חיילי צה"ל הם היחידים החוצצים ביננו, כעם ומדינה, לבין כל "השפע הטוב" הסובב אותנו לכאורה, המוצע לנו באדיבות שכנינו הערבים במזרח התיכון מעל למאה ועשרים שנים? כיצד זה יש עוד "מזהי תהליכים" שמוצאים מקום להשוואה בין לוחמי צה"ל לנאצים ותגובתם מהדהדת באמצעי התקשורת הציוניים לכאורה? פשוט בושה.

סיכום והמלצות

רק בישראל מרשים לעצמם הערבים לפעול בגלוי ובמוצהר כנגד המדינה בה הם יושבים וממנה נהנים כבעלי זכויות ונטולי חובות.

רק בארץ יושבים תומכי מחבלים מוצהרים כנבחרי ציבור בכנסת ישראל, מחוזרים על ידי מנהיגים "ציוניים" בעודם מעלילים עלילות כזב כנגד כוחות הביטחון ומשקרים במצח נחושה כפי שעשה רק לאחרונה חבר הכנסת המכהן כיושב ראש מפלגת בל"ד בסיעת הרשימה המשותפת סמי אבו שחאדה (אלא אם כן התכוון לספר בדיחה לפיה במאורעות תשפ"א יהודים תקפו ערבים שבסך הכל התגוננו מפניהם), מעל במת הכנסת בחסות התקשורת הישראלית הנכבדה.

לפיכך אמליץ לתומכי המחבלים, ה"עיתונרעים" והיוצאים כנגד צבא ההגנה לישראל לנצל את הימים האחרונים לפני הסגרים והחגים ולצאת את הארץ הרעה בעיניהם לסיור חוויתי, מחכים ומאיר פנים ביעדים נבחרים בסוריה, לבנון, עיראק, אפגניסטן ואפילו סעודיה לדוגמא, שם בוודאי ילמדו כיצד ראוי להתייחס לזורקי אבנים ועוכרי חיילים ולוחמים שעל כולנו שומרים.

למען כל יתר הסקרנים שלהצעה המוזכרת מסרבים, אבהיר כי בכל מדינה באזורנו בה שולטים ערבים, האבנים היחידות שיראו על הדרכים יהיו כתוצאה מהפצצת בתי המגורים. אצל שכנינו ה"נאורים" אירועי השלכת אבנים בסדר גודל כפי שחווים לוחמינו לאחרונה, היו מסתיימים בעשרות הרוגים ומאות פליטים חדשים שהיו נסים על נפשם.
במזרח התיכון החדש והמכיל, עיתונאים שיעזו לנאץ את כוחות המשטר לא יצליחו לחבר עוד שורה במאמר וכנראה גם לא את ראשם חזרה לצוואר. כזאת נוכח העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י באוקטובר 2018, ולאחרונה גם הפעיל הפוליטי הפלסטיני ניזאר בנאת, שיצא נגד משטרו של אבו מאזן אך נפטר במפתיע ביוני 2021, נוכח הדרדרות פתאומית בבריאותו, לאחר שנעצר בידי כוחות הביטחון הידועים ביחסם האנושי ו"הלבבי", שממש גרם להחסיר פעימה או יותר. דברים פעוטים שאינם מטרידים אף ערבי, גם אם קוראים לו דר' אחמד טיבי.

למפקדי הצבא ברור וכזאת צריך גם להאמר בקול רם ובוטח: חיי חיילינו קודמים לחיי מחבלים באשר הם, על כן ניתנת עדיפות ברורה להשלמת המשימה וחזרתם בריאים ושלמים לבסיסם ולמשפחתם. פתיחה באש הינה אילוץ שחובה בצידו- לחסל כל איום מהותי על הכוח ועל משימתו. במציאות המשפטית ההזויה בארץ ולאור ערוצי המדיה הדוגלים בעיצוב התודעה הרעה, מוטב שנזכיר לעצמנו את הכללים הפשוטים, שלהדיוטות נשמעים כמו עוד כמה קלישאות: "הבא להורגך- השכם להורגו". אין מדובר בסיסמא סתמית אלא בצווי ברור כשניתנת ההזדמנות ונכונה השעה. זו צריכה להמשיך ולהיות דרכה של ישראל- אין להתקפל בפני אויבנו או להירתע מהם. בכל מיקרה בו ניכרת סכנה לחיי חיילינו דוגל אני באימרה: "עדיף שישפטוך 12 משישאוך 6 (מספר השופטים המרבי לעומת מספר החיילים הנושאים ארון לקבורה).

נדרש להבהיר לערבים המפונקים והמיוחסים בכל רחבי ארץ ישראל, בשפה אותה הם מכירים היטב ובה הם מורגלים ומדברים אלו עם אלו מבני אומתם, עמם ואף מהחמולה השכנה – שפת הכבוד, הכוח והדם. על כוחות הביטחון לפעול בגיבוי מלא ועל פי החוק במדינה בכדי להסביר לפורעים ולמחבלים מה יהיה דינם אם תורם ידם להשליך אבן על אזרחים תמימים וחיילי צה"ל באשר הם.

יש להסביר בשפה ויזואלית לערבים הנהנים מדיני המלחמה המערביים, חוקי המדינה הדמוקרטית והנאורה, הוראות הפתיחה באש המחמירות והשימוש בנשק אל הרג, שמוטב כי יגידו לצה״ל הרחום והחנון תודה, אחרי שיצפו בסרטונים שנמנעו מהם בעיתונות החופשית שלהם לכאורה, אך יוזרקו להם ישירות למסכים באמצעים שונים, בהם ייווכחו כיצד כוחות הבסיג׳ באיראן מדכאים מפגינים, בכוחות הצבא הסורי מדכאים התקוממות, בכוחות חיזבאללה הסוגרים חשבונות, בכוחות המצרים חסרי הפשרות, בכוחות הטורקיים המטפלים בכורדים ובמתנגדי משטר, או אפילו רק בחמאס המנצל את המצב ברצועת עזה להשליט טרור גם על אזרחיו.

לכל התוהים מדוע ישנם אי אלו נפגעים מקרב הערבים ששיחקו ב 5,000 אבנים לתומם ברחוב, או פינו חפצים מהבתים לרחוב בדיוק כשכוחות צה"ל עברו במקום, אבהיר שבזריקת אבנים לא משחקים. כך יעיד כל אדם שחטף פעם בחייו אבן קטנה לרגל, ליד או לפנים.

לכל מי שתמה מדוע זה ישנם לפתע מספר קטן של הרוגים פלסטינים בתקיפות האבנים, אשיב שמוטב שיתמה כיצד זה אין מידי יום ביומו הרוגים ישראליים בכבישים לאור היקף האלימות וזריקות האבנים והבקת"בים בצירים. על כן ראוי לתמוה באמת כיצד מסתיימים האירועים הללו עם מספרים כל כך נמוכים של מחבלים מדממים או "מאוזנים" ולמה באמת ההרתעה התפוגגה והביטחון בצירים נותר סוגיה כואבת ופתוחה.

לסיום כדאי לשנות את השיח המוכתב על ידי יפי הנפש הגאוותניים ובעלי השפה המשפטית המעודנת או המבלבלת ולהבהיר ש: מחבלים מחסלים ולא מנטרלים! זורקי אבנים עם קלע או בלעדיו הם מחבלים מסוכנים ולא נערים או סתם ילדים שובבים. לכל אותם ישראלים המזהים תהליכים ו/או המשווים את לוחמי צה״ל לנאצים או למשטרים חשוכים – יתכבדו נא הם להדליק את האור, להוריד את הכאפייה ולמצוא מדינה צדקנית ופרוגרסיבית שתתייחס אליהם בכבוד כיהודים בגולה.

אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי. חבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: