המאבק על המדינה היהודית יצא לדרך – פרק 4

"לא חושב שצריך להגיד לכל היהודים ברחבי העולם תעלו למדינת ישראל" אמר שר התפוצות נחמן שי בתוכנית קלמן-ליברמן. קלמן ליבסקינד עוד ניסה לומר שזה עצוב מבחינתו אבל שי המשיך והסביר שעליה לא עומדת בראש מעייניו, למרות שהוא שמח אם היא קיימת.

הדבר אינו מפתיע. לבנה אחר לבנה, כל הערכים המכוננים של המפעל הציוני מתפרקים בממשלה הפוסט הציונית של בנט-שמאל-אנטי ציונים. אפילו עידוד עליה הוא כבר לא ערך בעיניהם.

המאמרים הקודמים עסקו בהבנת מאבק האיתנים שמתרחש היום בציבוריות הישראלית ובפוליטיקה בכלל: מדינת לאום לעם היהודי או מדינת כל אזרחיה שממשלת בנט-שמאל-אנטי ציונים הוא התגשמות החלום המתוק ביותר של מאמיני תפיסה זו.

במאמרים הקודמים גם עסקתי באפיון התנאים ההכרחיים להבטחת קיום המדינה היהודית: רפורמה במערכת המשפט המהווה את ראש החץ בקידום אג'נדת "מדינת כל אזרחיה", חקיקה נגד התערבות מדינות זרות והבטחת חופש הביטוי.

אולם "סור מרע" לא מספיק. עלינו לעבור גם ל"עשה טוב".
אתגרים רבים אני רואה במימוש החזון של מדינה המבטאת את היותה מדינת הלאום היהודי דווקא – הערכים הפרוגרסיבים שמובילים באקדמיה, במשפט ובמערכת החינוך חייבים לקבל מענה ראוי והולם מבחינה אינטלקטואלית ומעשית גם יחד. בחזוני, אני רואה את המדינה היהודית כמדינת לאום דווקא, לא מדינה הנכנסת לענייני הפרט, אבל מדינה שערכים יהודיים מסורתיים מקבלים ביטוי בציבוריותה: המשפט העברי שנשמר בכל הקהילות היהודיות לאורך כל שנות הגלות, חייב לקבל מקום במערכת המשפט הישראלית, החינוך היום הרחיק לכת לכיוונים פרוגרסיביים והוא חייב לחזור למרכז הקונצנזוס. את זה אפשר לעשות, בין השאר, ע"י אוטונומיה למנהלים, לאפשר להורים לבחור את בתי הספר של ילדיהם ולשנות את שיטת בחינות הבגרות במקצועות ההומניים לכזו שתבחן ידע ולא השקפת עולם.

במאמר הקודם נגעתי גם בנושא ההתיישבות ואני מציע להעמיק בעבודה היסודית והחשובה שעשה ח"כ ניר ברקת בתחום.

בירור רעיוני לא נגמר ביום אחד. מלחמת רעיונות, מטבעה, אורכת עשרות שנים ולפעמים אף יותר. בשנים האחרונות המחנה הלאומי החל להשיב מלחמה שערה בזירה הרעיונית ולי הייתה את הזכות לעשות זאת עם חבריי ב'חזון לאומי – המרכז למנהיגות ציונית', שאותו הקמתי לפני 8 שנים עם ישראל שולדינר.

את המאבק הזה חייבים להמשיך.

ברמה המעשית, אבקש להציג את נושא העלייה, כנושא שנזנח עם השנים וכנושא שחובה על המחנה הלאומי להעלות לראש סדר היום. במיוחד יש לשים את הדגש על המדינות המפותחות.

עליה יהודית לארץ ישראל היא תמצית הרעיון הציוני והקונצנזוס הרחב עליו התבססו כל זרמי הציונות – הדתיים והחילונים, המחזיקים בתפיסות ימין ואלה מצד שמאל.

העלייה במשך השנים התאפיינה בבריחה של היהודים ממציאות קשה בארצותיהם – אם זו אנטישמיות ואם זו מציאות כלכלית או חברתית בעייתית.

כיום, רוב יהדות העולם נמצאת במדינות מפותחות ובמדינות רווחה, אשר מציעות ליהודים חיי רווחה, שגשוג כלכלי וביטחון יחסי (גם אם לא ברמה מושלמת).

אולם, גם מדינת ישראל השתנתה. היא היום מדינה מודרנית, מובילה בשלל תחומים ויכולה להציע רבות לעולים.

תמורות אלה מצריכות שינוי תפיסתי.

יש את אלה שאצלם השינוי התפיסתי מתבטא בוויתור על חזון שיבת ציון והסתפקות במה שיש.

ויש את מי שנשאר נאמן לחזון הציוני.
אני סבור שאת השינוי יש לבטא בשינוי מדיניות העלייה והקליטה. דווקא כדי להגביר את העלייה ולממש את תמצית הציונות: "ושבו בנים לגבולם".

העלייה קריטית להבטחת המאזן הדמוגרפי ולרוב יהודי, מועילה לביטחון ויכולה לשמש כמקפצה לזינוק כלכלי ולצמיחה.

במאמר זה אגע בשתי נקודות משלימות:

הפן הערכי

קליטת עליה היא ללא ספק אבן היסוד של האידיאולוגיה הציונית והקמת מדינת ישראל נועדה יותר מכל, לאפשר ולקדם את תהליך שיבת ציון.

"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת" נכתב במגילת העצמאות ואכן עם השנים, הפכה מדינת ישראל למוקד הגירה מספר 1 של יהודים מכל העולם.

ברור לכל שמדינת ישראל לא הייתה מגיעה עד הלום ללא העליות.

בעבר הייתה סיסמא: "מעולה לעולה, כוחנו עולה".

מדינת ישראל לא עשתה טובה לעולים. באותה מידה הם עשו טובה לנו.

כל השגשוג הכלכלי והפריחה של ההייטק מתחילת שנות ה 2000 ועד היום, לא הייתה מתרחשת קרוב לוודאי ללא העלייה הגדולה של שנות ה 90 מברה"מ לשעבר.

ההבנה הזו קריטית בנוגע לגיבוש אסטרטגיית עליה ולשינוי הפרדיגמה הנדרש כלפי עליה ממדינות מפותחות.

בימינו, רוב פוטנציאל העלייה לישראל נמצא במדינות מפותחות. העלייה היא כבר 'עליה מבחירה'.

מאחר והעליה היא ערך ציוני ראשון במעלה, הרי שגם הקליטה צריכה לקבל חשיבות זהה.

הנפת דגל הקליטה הוא קריאה ערכית וחברתית לציבור בישראל להירתם למפעל הציוני, לערבות הדדית ולחזרה אל התפיסה הלאומית.

התועלת הכלכלית

קליטת עליה הינה כאמור ערך לאומי שלא נמדד בכסף.

אולם, מאחר והמדינה מחויבת לאזן בין ערכים שונים, יש לתת את הדעת גם על היבט זה.

העליה איננה נטל כלכלי, אלא גורם צמיחה לשגשוג ורווחה כלכלית.
בקליטת עלייה ממדינות מפותחות מקבל המשק הישראלי בד"כ "במתנה" כוח עבודה שמדינה אחרת מימנה והשקיעה בהכשרתו, משלב החינוך בגיל הרך ולעיתים עד לסיום התואר ועריכת הסטאז'.

לפיכך, העלייה טומנת בחובה הזדמנות פז למשק הישראלי ליהנות מתוספת לכוח העבודה, מהגדלת ההון האנושי ומההשפעות החיצוניות החיוביות של היזמות והחדשנות שמביאה עימה עלייה זו.

האתגר הוא, אם כן, מיצוי נכון של הפוטנציאל הלאומי והכלכלי העצום שטמון בקליטתה מוצלחת.

i.          ביקוש לעובדים:

עפ"י דו"ח של רשות החדשנות ו־Start-Up Nation Central (לדו"ח המלא: ליחצו כאן ), יותר מ־60% מחברות ההייטק בישראל מדווחות על קושי רב בגיוס כוח אדם בתחום הפיתוח.

על פי הדו"ח, בתעשייה מועסקים כיום כ־334 אלף עובדים שמהווים 9.8% מכלל המועסקים במדינה. הדו"ח מציין כי יש כיום בארץ 13 אלף משרות פתוחות בהייטק.

הצפי שהביקוש לעובדים יישאר ואף ויגבר.

אחת הדרכים, להיענות לביקוש לעובדים למיצוי הפוטנציאל של ישראל כמדינה מובילה בתחומי ההי-טק, הוא עידוד עליה וקליטה של עולים חדשים, הן את אלה שכבר רכשו את ההשכלה וההכשרה המקצועית המתאימה והן את אלה המוכשרים לכך והמעוניינים לרכוש את ההשכלה בארץ.

בנוסף למחסור בענף ההי-טק, ישנם דיווחים שונים גם על מחסור בעולם הרפואה. גם כאן, עליה יכולה לפתור את הבעיות שמהן סובלת מדינת ישראל.

ii.          מחקר אהרון מאיר (אונ' בר אילן, 2016) בנוגע לעליה מצרפת:

המחקר מצא כי התועלת המשקית הממוצעת שמניב העולה ה"ממוצע" מצרפת נאמדת בכ- 644 אלף ₪ במונחי תוצר, וכ- 161 אלף ₪ הכנסות ממס, זאת לעומת עלות תקציבית ממוצעת של כ- 43 אלף ₪ לעולה. במילים אחרות, על כל 1 ₪ שהמדינה מתקצבת לעידוד וקליטת העלייה היא מקבלת חזרה כ- 15 ₪ בתוספת תוצר, ו- 7.3 ₪ בהכנסות ממס.

גם אם יש הסתייגויות מהמחקר וגם אם הרווח לכל שקל קטן יותר, ברור לנו שתוצאות המחקר הן אינדיקציה לתועלת כלכלית רבה שעליה יכולה להביא.

מכאן, עולה חשיבות הקליטה המוצלחת, תוך שימת דגש על השתלבות איכותית בשוק העבודה והלימה טובה בין עיסוקם בארץ להשכלתם וניסיונם המקצועי העשיר שמביאים העולים מארץ המוצא. קליטה איכותית תאפשר מיצוי אופטימאלי של פוטנציאל הצמיחה.

דרך הקליטה המוצלחת: שינוי פרדיגמה

שינוי הפרדיגמה בנוגע לקליטה כולל בתוכו שני מרכיבים:

·      שינוי התפיסה החברתית.

האחריות שלקחה המדינה לנושא הקליטה מוריד את האחריות מהציבור הרחב. הישראלי הממוצע לא רואה כל אחריות בקליטת אחיו שמגיעים מהתפוצות.

לעומת זאת, מבחינת העולה – התחושה של היותו רצוי וקבלתו בזרועות פתוחות על ידי החברה, שווים לעיתים לא פחות מסיוע ביורוקרטי מסוים.

יש להעצים את החברה האזרחית, את העמותות ואת הקהילות ולהעביר את האחריות לקליטה החברתית אליהן.

·    שינוי בתפיסה של המדינה.

כדי להבטיח את עתיד המדינה היהודית, על מדינת ישראל לפעול באופן אקטיבי לקידום עליה לישראל ולקליטה מוצלחת שלה.

מאחר והעיסוק בתחום העלייה והקליטה קשור למשרדים שונים, מהם העוסקים בקליטה, כמו: עליה וקליטה, חינוך, ביטחון (קליטת חיילים), אוצר, בינוי ושיכון רווחה. מהם העוסקים ברגולציה מקצועית כגון: כלכלה, בריאות. זאת בנוסף למשרדים אחרים כמו פנים וחוץ הנדרשים גם הם, יש להקים מנהלת מיוחדת: המנהלת לתכנון דמוגרפי תחת משרד רה"מ. המנהלת תתכלל את העבודה מול המשרדים השונים תוך ראיה אסטרטגית צופה פני עתיד ותוך איגום משאבים.

דרך הביצוע תהיה באמצעות ארגונים מהמגזר השלישי, כשהממשלה מתפקדת כרגולטור.

למאמר הראשון בסדרה – לחצו כאן
למאמר השני בסדרה – לחצו כאן
למאמר השלישי בסדרה – לחצו כאן

תחת המנהלת לתכנון דמוגרפי יהיו 3 אגפים:

אגף תעסוקה:

–        האגף יאסוף נתונים על מקצועות שונים שבהם עוסקים זכאי העלייה במדינות השונות, במיוחד מול תיקי העלייה הפתוחים ויבנה תוכניות צופות פני עתיד, המחברות בין ההיצע לביקוש:

·        מהם המקצועות הנדרשים בארץ וקיימים כרגע בהיצע של תיקי העלייה הפתוחים.

·        השוואת סילבוסים של מקצועות הנלמדים באוניברסיטאות בחו"ל לסילבוסים בארץ וגיבוש תוכניות הסבה מקצועית והשלמה לימודית. המטרה כאן כפולה:

i.     התאמת הרישוי בישראל לזה המקובל במדינות המערב השונות כולל שינוי תקנות והצעות לחקיקה (לדו' – התאמת מקצועות הדורשים רישוי לדירקטיבה האירופית).

ii.     הכוונה מלאה לכל עולה לתהליך אותו יידרש לעבור, בטרם יוכל לעבוד במקצוע שאותו רכש ולמד. והכל מתוך אוריינטציה של קליטה.

·        האגף יעסוק בהשוואת המקצועות הנלמדים שם לאלה הדורשים רישוי בארץ, יאפיין פערים (אם יש) ויציע דרך לסגירת פערים אלה.

·        האגף יאפיין מדיניות למשיכת סטודנטים למוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל ואפיון מדיניות קליטה ותמריצים למוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל.

·        התחלת תהליך קליטה תעסוקתי כבר בחו"ל במקצועות שבהם ניתן לעשות זאת.

·        אפיון העבודה מול חברות וארגונים מהמגזר השלישי להשמת עולים חדשים במקומות התעסוקה.

·        פעילות מול משרדי הכלכלה, החינוך, הבריאות והעליה והקליטה.

אגף חו"ל ותפוצות:

·        זיהוי מגמות בקרב יהדות התפוצות והגדרת פוטנציאל עליה בכל מקום. לדוגמה: במקום פלוני יש N זכאי חוק שבות ופוטנציאל העליה הוא M% , לכן יש צורך ב X שליחים.

·        מעקב אחרי תוצאות בפועל.

·        פעילות מול עמותות כמו 'נפש בנפש' וארגונים כמו הסוכנות.

·        פעילות אינטנסיבית מול משרד החוץ (קונסולויות), משרד התפוצות, משרד העלייה והקליטה.

·        האגף יעבוד בסינרגיה מלאה עם האגף לתעסוקה ועם האגף לקהילה, חברה וחינוך.

אגף חברה, קהילה וחינוך:

האגף יעסוק בדרך הליווי של העולה מרגע נחיתתו במטרה עליונה לגרום לו להרגיש רצוי ע"י החברה בישראל.

·        האגף יגבש יחס דיפרנציאלי לסוגי העליות השונות. עולה מארה"ב שונה מעולה מצרפת.

·        האגף יגדיר מדיניות בנוגע לקליטה של:

i.     קליטת קהילות

ii.     השתלבות במערכת החינוך

iii.     צעירים וסטודנטים.

iv.     שירות צבאי.

·        יוגדרו יעדים ונהלים.

·        הפעילות תתבצע באמצעות עמותות, כאשר המדינה תתפקד כרגולטור וגוף מתקצב.

 

במדיניות נכונה ניתן לקלוט חצי מיליון עולים ב 5 השנים הקרובות ומיליון בעשור הקרוב.

אלה ישנו את פני מדינת ישראל.

רתימת החברה הישראלית למאמץ היא קריטית הן מן ההיבט של קליטה מוצלחת והן מן ההיבט של השבת שיח הערבות ההדדית הלאומית למרכז הבמה, כקונטרה לשיח ה"אזרחי" הפוסט ציוני.

למאמר הראשון בסדרה – לחצו כאן
למאמר השני בסדרה – לחצו כאן
למאמר השלישי בסדרה – לחצו כאן

אריאל קלנר הוא חבר כנסת לשעבר מטעם תנועת ׳הליכוד׳ ומייסד 'חזון לאומי – המרכז למנהיגות ציונית'.

---

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: