השר לשעבר, משה ניסים: "נתניהו הצעיד את ישראל לתקופה הכי טובה בתולדותיה"

כשמשה ניסים היה שר האוצר, כל מפגש שלו עם ההסתדרות התחיל תמיד בדיון על המקורות והתנ"ך עם ישראל קיסר, שהכיר אותם היטב: "הוא היה בא עם חיים הברפלד שהיה ראש האיגוד המקצועי. כל ישיבה הייתה מתחילה בנושא של המקורות כמו דקדוק, תנ"ך, והוא היה בקיא בזה אז הייתי מתחיל בזה. עד שהברפלד היה מתעצבן…" על רקע חוק ההסדרים המתהווה, והסחר-מכר הנלווה אליו, בחרנו לראיין את שר האוצר  היחיד בתולדות המדינה שבתקופתו לא היו גירעונות, אלא יתרות.

משה ניסים נולד לרב הראשי יצחק ניסים, ובגיל 24 נבחר לראשונה לכנסת מטעם הציונים הכלליים. הוא מחזיק עד היום בשיא "חבר הכנסת הצעיר ביותר". הציונים הכלליים פנו אליו, משום שביקשו להגדיל את השפעתם בקרב יוצאי עיראק בערים כמו רמת גן. לאחר 18 שנים כחבר כנסת הוא מונה בממשלתו הראשונה של בגין לשר בלי תיק ולאחר מכן לשר המשפטים, וכיהן בתפקיד במשך שש שנים.

"לא חששתי כשספיר פנה אליי, וגם לא חשבתי שאכשל, וידעתי שאני מסוגל. כבר בחודשים הראשונים לכהונה התייעצו איתי ח"כים כי הייתי בקיא יותר מכולם בתקנון הכנסת. ככה "חדרתי"."

בתחילה, ניסים סירב להצעותיו של יוסף ספיר, בהמשך, סירב להצעתו של מנחם בגין להתמנות לתפקיד שר המשפטים, ולבסוף סירב לתפקיד שר האוצר.

הציעו לך להיות ח"כ – סירבת, הציעו לך להיות שר אוצר – סירבת, הציעו לך לכתוב ספר – סירבת. לא היה עדיף לענות מההתחלה ב"כן"?

"העניין הוא שאני, לגבי שירותי הציבורי, לא דרשתי ולא ביקשתי מעולם שום תפקיד. אתה בטח יודע שכשהייתי בן 24 הציעו לי מקום בכנסת, ובשלוש מתוך ארבע פגישות סירבתי, ולא בשביל להתמקח חלילה. עד שבסוף עגנון שכנע אותי ואמר לי "רייב מוישה, אתה חייב לקבל זאת, שאם לא כן, אתה תצטער על זה כל החיים!" אתה תצטער על כך כל החיים זה משפט מדהים."

ניסים כיהן כח"כ, וכבר בכהונתו הראשונה הוא התבלט, והיה לחבר משפיע בקרב תנועת הציונים הכלליים. על השאלה מדוע בחר ללכת דווקא עם הציונים הכלליים, שהייתה מפלגה חילונית, יחסית, ענה כי: "בבית שלנו קראו את עיתון "הבקר". לא "הצופה" ולא "המודיע". זה היה העיתון של הציונים הכלליים וכנראה בחרו בו כי הוא היה עיתון סביר ונוח, ומשם יצא לי להכיר באופן קרוב יותר את המפלגה"

היו אישים שהייתה לך דינמיקה ייחודית איתם?

אהבתי מאוד את ד"ר משה סנה. מאוד הערכתי אותו אבל לא  יכולתי לדמות בנפשי איך האיש הזה שהיה מנהיג דגול, שיכל להיות ראש ממשלה מעולה דרדר את עצמו לקומוניסטים. אבל היינו ידידים. זוהי דוגמה אחת מיני רבות. הייתי בקשר הדוק מאוד עם בגין עוד כשהייתי ציוני כללי, וגם עם עוד הרבה אנשים מכל המפלגות.

תמכת בהקמת גח"ל והליכוד?

תמכתי? הוא מתפלא בעודו צוחק. יזמתי! כשקמה המפלגה הליברלית היא קמה מהפרוגרסיבים והציונים הכלליים. ואני אמרתי שאני לא חושב שזאת תשובה ראויה, ושהחלפת השלטון תהיה רק בשיתוף עם 'חרות'. ולכן כשהאווירה בין שתי המפלגות שהרכיבו את הליברלים השתבשה, אני פעלתי לשכנע את יוסף ספיר, שמאוד התלבט בנושא, להתאחד עם בגין ולהקים את גח"ל והייתי שותף לכל הדיונים. הייתי בא בכל יום שישי בצהריים מירושלים לתל אביב לדיונים, ולא פעם נאלצתי להישאר בתל אביב משום שלא יכולתי לחזור לירושלים בזמן.

ספר לי על החלטה משמעותית שלך כשר המשפטים

לא הייתה החלטה אחת משמעותית. היו כמה. א' בנושא בתי המשפט, והקשר עם נשיא העליון, היו לי שלושה נשיאים, שידענו לעבוד יחדיו ולהרים את קרן בתי המשפט ולמנות שופטים טובים, בלי ספק הייתה תופעה מאוד רצויה וחשובה, אבל הנושא הכי חשוב אצלי היה החקיקה. ים גועש של חקיקה. החקיקה של שש שנות כהונתי הייתה במסכת ענקית של חוקים לא הייתה ולא נבראה בשום תקופה אחרת. היקף עצום של חקיקה, חוקי יסוד, חוקים גדולים, ביטול המג'לה, החקיקה העותומנית.

לא יכולתם גם לבטל את האגודות העותומניות?

(צוחק) כל המפלגות היו אגודות עותומניות אז איך אני אבטל אותן?

תחילת דרכו הפוליטית

בשנת 1986 הוא מונה לשר האוצר בממשלת האחדות במקומו של יצחק מודעי, אך בתחילה סירב בנחרצות להחזיק בתפקיד היות ונעדר כל השכלה כלכלית. "מאוד סירבתי להיכנס לתפקיד הנוראי הזה, אבל משנאנסתי, ממש, לקבל על עצמי את התפקיד, החלטתי שאני חייב להעמיק בנושא, וזה לא יכול לקחת שנה וגם לא חצי שנה וגם לא חודש. נכנסים לתפקיד שכל יום צריך לקבל בו אלפי הכרעות, לפעמים הכרעות בנושאים כבדים, שעלולים לבנות כלכלה או חו"ח להזיק לכלכלה, ולכן אני הגעתי למסקנה שחובה לחולל שינויים בכלכלה שלנו." כהונתו עמדה ברקע יישומה המתמשך של "תכנית הייצוב הכלכלית". לזכותו של ניסים עומדת הרפורמה המקיפה ביותר שהייתה בישראל אי פעם בנושא מיסוי, ובפעם היחידה בתולדותיה, ישראל נהנתה מיתרות, הודות לשמירה קנאית על המסגרת התקציבית שבה דגל.

היית בעצם חסר כל השכלה כלכלית. לדעתך זה רקע נכון לשר אוצר?

הייתי רחוק מכלכלה. אבל זה לא עניין של רקע, אלא של מי הוא האיש. אם יש לו כושר לימוד מהיר שיודע לעצב מדיניות אז זה אפשרי ורצוי. אספר לכם דוגמה: לא אהבתי את ההתנהלות של שרי האוצר שקדמו לי, מה שנקרא "כלכלת בחירות". אני שללתי את זה, אבל כולם עשו כלכלת בחירות. אצלי הייתה כלכלת בחירות אחרת – להראות שאין כלכלת בחירות: בא אליי ראש אגף התקציבים דוד בועז חודש וחצי לפני בחירות 88', ואמר לי "צריך להעלות את המחיר של המוצרים המסובסדים", עניתי לו "אני לא מוכן היום, אני רוצה לדחות את זה בחודש, כדי שהעלאת המחירים תהיה שבועיים לפני הבחירות, כי זה כדאי וזה בעיקר חינוך לציבור." ואכן שבועיים לפני הבחירות העליתי את המחירים. מה לדעתכם קרה? באו אליי הפופוליסטים של תנועת החרות ואמרו לי "הוספת לנו ארבעה מנדטים". למה? כי הציבור אוהב יושר ואמת. אם יש יושר הוא מוכן לקבל גזירות. הציבור האמין לכל מילה שלי.

צריך לומר, שמי שמכהן כשר אוצר צריך קודם כל לעצב מדיניות, לקבוע את היעדים. לפני שהוא פונה ומדבר אל הציבור. כמה וכמה שרי אוצר טעו – נתמנו לתפקיד והתחילו לדבר לפני שבחנו את הנתונים ועיצבו שיטה ודרך.

שני שינויים נראו בעיניו כשינויים מכריעים בחשיבותם. לדבריו, היעד העיקרי של ממשלה צריך להיות תעסוקה: תעסוקה מבטיחה פרנסה לציבור, הוא מצהיר, וכמה שיש יותר תעסוקה המצב בריא יותר. כשיש אבטלה חס ושלום זאת כלכלה מעוותת.

אמרתי שצריך לעשות שתי רפורמות יסודיות: אחת, לשנות את מדיניות המיסים הנוראה. הרפורמה במיסים שלא הייתה כדוגמתה, העמוקה ביותר שהייתה עד היום. על מה ולמה? אנשים עם תשלומי מס גבוהים לא אוהבים לעבוד ויש קשיים ליצירת תעסוקה, להרחיב מפעלים וליזום.

והדבר השני שהיה נסתר כאילו, אבל לא חשוב פחות מהמיסים זה האפשרות לגייס הון! היום אתם רואים, מוקמים מפעלים, מתרחבים, גדלים, נמכרו כמה חברות ישראליות במיליארדים של דולרים. ממה זה? מגיוס הון! לפניי, כל ההון גויס על ידי הממשלה. למה? לכיסוי הגירעונות של הממשלה. הגיעו ל-17% גירעון. אז אם יש גירעון כזה ענק הממשלה לא יכולה לאשר לך לו ולי לגייס הון בבורסה. היא נטלה לעצמה מאה אחוז של כל ההון הציבורי באמצעות מלוות חובה ומלוות רשות. אני ביטלתי את הגזירה הזאת כדי שמישהו יהיה רשאי לגייס הון בבורסה. פעם היו צריכים לקבל רישיון משר האוצר. לא רק שעשיתי רפורמה במיסים, הוצאתי הודעה לציבור "תפסיקו לעלות במדרגות של משרד האוצר. מהיום אתם יכולים לגייס הון כאוות נפשכם בבורסה.

איך אני אממן את הגירעון של הממשלה? זה חייב אותי לשמור על מדיניות תקציבית ללא גירעון! אני קפצתי את ידי, תקציב זה תקציב. לא כמו אתמול ולא כמו מחר. בתקופתי כיוון שחוללתי את המהפכות האלה וזה הניב עסקים לרוב, התעסוקה גברה ולא רק שהיא גברה אלא גם הייצוא גדל, העסקים התרבו וההכנסה גדלה! לא פחתה משנה קודמת, אלא גדלה במיליארד וחצי שקלים.

איך זה קרה?

זה קרה משום שהיו עסקים והיו הכנסות של מיסים, אבל מס של 48% ולא 60-70. אני קבעתי כלל "רוב עמלו של אדם בידו". אדם עובד ונותן 60-70% מההכנסה שלו למדינה, איך הוא מרגיש? אמרתי שאדם עמל – רוב עמלו בידו. צריך להשאיר לו. לכן קבעתי אחוז מס של 48%. למה לא 49? כי אמרתי לפקידי האוצר שזה כמו מידת הקמצנות. רציתי להראות שזה לא "דבוק". כיוון ששמרתי על מדיניות תקציבית ללא דוגמה שהייתה אי פעם, שום אדם ושום נושא, אפילו התנחלות שאני מאוד בעדה, לא קיבלו פרוטה של נחושת. התקציב נשמר ולכן היו יתרות בפעם הראשונה והיחידה בתולדות המדינה.

אף אחד? אף לא פרוטה?

אף פרוטה. בא אליי שאול אייזנברג, המולטי מליונר שהעבירו חוק לפטור אותו ממיסים. הוא היה הבעלים של צים וביקש ערבות מדינה בשביל צים. אמרתי לו "אני מצטער אבל ביטלתי את ערבויות המדינה". בא אליי הנוכל חיים שיף וביקש ממני 17 מיליון דולר אחרת הוא סוגר את המלונות ואלף עובדים ילכו הביתה. אמרתי לו "כבודו ישים כמה מיליונים ונשקול את בקשתו". במקום להגיד לו "לא" אמרתי לו שישקיע גם הוא. הוא סירב ואמר לי "אם לא תיתן אני מתאבד מהחלון שלך." עניתי לו "אני לא מאמין לך". התקשרו אליי שרון, שמיר, ויצמן, שמעון פרס דיבר בכנסת על כמה חייבים לתת לשיף כסף. ממש גייס את כל התותחים הכבדים. אפילו את מנחם בגין הוא גייס. בגין התקשר אליי ואמר לי "משה, חייבים לתת לשיף כסף". נתתי? לא. הוא התאבד? לא התאבד. אמרתי אחר כך לפרס "תגיד לי, איך אתה יכול לומר שאלף עובדים יפוטרו? הרי המלון יימכר והעובדים ימשיכו. ככה מדבר ראש ממשלה בכנסת? תובע ממני לתת כסף?"

ולהסתדרות לא נתת?

היה משבר הקיבוצים, ופתרנו את הבעיה דרך התייעלות. אתן לכם דוגמה: 'כור', המפעל ההסתדרותי הענק החליטו יום אחד להוסיף עשרה אחוזים למשכורת של העובדים, 32 אלף במספר. לא היה להם תקציב לזה אז הם לקחו הלוואה מבנק אמריקני ב-14% ריבית. הם לא יכלו להחזיר, אז הבנק ביקש להכריז עליהם כפושטי רגל והם באו אליי לעזרה. אני חמלתי על כל 32 אלף העובדים, ולא יכולתי להתאכזר אליהם. אבל שאני אתן כסף? חס וחלילה. ובאו אליי ישראל קיסר ובני גאון ואחרים. אמרתי להם "רבותיי, אתם עשיתם חטא. העליתם שכר בסקטור עסקי יצרני כשבסקטור הזה אין אפילו תוספת של אחוז אחד. גרמתם עוול לעובדים בתוספת הזאת. יש לכם גם הרבה עובדים מיותרים ואתם חייבים להתייעל. אני מוכן לתת 180 מיליון דולר כנגד המניות שלכם, אבל בתנאי אחד – שאני אמנה את האנשים שינהלו את הרפורמות שתעשו אצלכם. ואתם מתחייבים בפניי לממש אותן. אם תקבלו את זה תקבלו 180 מיליון דולר כנגד מניות של 'כור' ואני אמנע את הקריסה של 'כור'.

הם קיבלו את זה על עצמם ואני האמנתי להם כי הם עמדו בפני שוקת שבורה. מיניתי צוות שקיבל החלטות. 'כור' ירדה ל-16 אלף עובדים עם כל המפעלים שלהם, בלי לסגור מפעל אחד, והתחילה לקבל רווחים. ומה התוצאה? אני מכרתי את ה-180 מיליון ב-360 מיליון. לא רק שלא נתתי אלא כביכול נתתי והרווחתי. פתרתי בעיות בדרך של התייעלות. סיפר לי שמיר שהואיל והמפעלים ידעו שאין טעם לבוא אליי כמו בתקופת פנחס ספיר, שאז כל מי שפנה קיבל, ויצרו מציאות של הפסדים, "שולמן ישלם" כמו שאומרים. אצלי אף אחד לא קיבל מחוץ לתקציב. ולכן התקציב נשמר.

פרויקט הלביא

אחד האירועים הידועים בכהונתו של ניסים באוצר היה ביטול פרויקט ה'לביא', שישראל שקדה על פיתוחו במשך שנים. הפרויקט גבה עלויות כבדות מהמדינה, רבים התנגדו לו, וארצות הברית לא ראתה את פיתוחו בעין יפה, בלשון המעטה

בעניין הלביא, זה היה אחד מפלאי הטכנולוגיה הישראלית, וזה נסגר. זה היה רק בגלל לחץ אמריקני או שזה היה רק בגלל כסף?

אני הרי שמרתי על התקציב, ובא רבין לממשלה ואמר "רבותיי אם אתם רוצים את הלביא, בבקשה תנו לי 650 מיליון דולר בשביל להמשיך". 650 מיליון דולר זה שלושה וחצי מיליארד שקלים. אני שר האוצר, אם אני אוסיף את זה ככה יישמר התקציב? הרי שוב נתקרב לגירעון ואינפלציה. אז למדתי את הנושא, כי אי אפשר להחליט בנושא רק על סמך יצרים. ושאלתי את עצמי מה היתרון של הלביא? מה החשיבות של הלביא? קודם כל העצמאות, שלא נהיה תלויים אפילו בארצות הברית ונבנה את המטוסים הכי יעילים בעולם. אם נשמור על הממד הזה אז אני אמכור את מעילי.

מטוס כזה יעלה 150 מיליון דולר לאחר ייצורו. פי חמש מאף-15 ו-16, כשההבדל ביניהם קטן מאוד. מה מסתבר? את המנוע אנחנו לא מייצרים אלא קונים בארצות הברית! והמנוע זה 53% מעלות הייצור של המטוס! אז יש לנו עצמאות? אין! ויותר מזה, מטוס אף-15 ו-16, המעולים שבמעולים, הם עולים רק 30 מיליון! אז למה שנקנה במאה חמישים מיליון דולר, איפה ההיגיון? לכן הגעתי למסקנה שלא נכון להמשיך בייצור הלביא. אם אתה ממשיך בייצור הלביא אתה לא משיג עצמאות אלא יוצר עלויות כספיות אדירות ואף אחד לא יקנה את המטוס שלנו עם כמה שהוא מעולה ב-150 מיליון כשאפשר לקנות בארצות הברית באותו סכום חמישה מטוסים. אז מה ההצדקה? שאלתי את עצמי איך זה ששר הביטחון בא לממשלה ולא אומר מה דעתו.

ומה הייתה דעתו?

מהצד למדתי שרבין לא רוצה את הלביא אבל לא מעוניין שהביטול יירשם על שמו. לכן התקשרתי אליו ואמרתי לו "יצחק, יש לי הצעה בשבילך. אני ואתה נגיש יחד הצעה לסגירת הלביא". הוא מיד ענה לי "מה? באמת? איזה יופי, תנסח הצעת החלטה", והגשנו את ההחלטה. שרי הליכוד רצו לשרוף אותי. אם הייתה להם מדורה הם היו שורפים אותי. ארנס במיוחד. הוא ושרון פנו לשמיר ודרשו שיפטר אותי. אז גייסתי את כל שרי העבודה, ושושנה ארבלי-אלמוזלינו לא רצתה להתנגד ובסוף נמנעה. וככה נוצר הרוב נגד הדחתי ובעד סגירת הלביא. לא באהבה, ולא בחדווה סגרתי את הלביא, אלא מפני שזה מה היה דרוש ומה שהציל את המשק.

במהלך תקופת כהונתו של ניסים התקיימו שורה של שביתות, הבולטות שבהן היו שביתה של עובדי רשות השידור ושל האחיות.

אני החלטתי בנושא שביתות שמה שאפשר לתת – תקבלו ללא שביתה, ומה שאי אפשר לתת – שום שביתה לא תעזור. האחיות שבתו שבועות, ואני הייתי בארצות הברית בפגישות בנוגע לתקציב הביטחון והסיוע האמריקני, והעוזר שלי אומר לי "משה, ראש הממשלה פרס אמר היום ברדיו שהוא דורש משר האוצר לחזור מיד לישראל ולסיים את שביתת האחיות". עניתי לו שפרס אמר את זה ברדיו, שימשיך לדבר לרדיו. אני לא חוזר, הוא לא דיבר איתי. בערב פרס עצמו התקשר אליי ודרש שאחזור.

שאלתי אותו "אתה זוכר שהייתה 450% אינפלציה? אתה רוצה שנחזור לזה? הרי אם אני עכשיו נותן לאחיות משהו אני חייב לתת גם לכל העובדים שחתומים על ההסכם עם ההסתדרות." פרס ענה לי "אבל הזמנתי אותן אליי, אמרתי להן ששר האוצר יהיה פה". עניתי לו "יש שר אוצר בישראל. אני עכשיו בחו"ל ויש לי מ"מ, גדעון פת. תבקש מפת שישתתף". כמובן שהוריתי לפת לפני כן לשבת בפגישה ולא לפתוח את הפה. הפגישה תמה ולא יצא ממנה כלום. לאחר מכן חזרתי מארצות הברית, וכבר בשדה התעופה חיכו לי העיתונאים בשאלות "מה עם שביתת האחיות". עניתי להם את מה שעניתי לפרס. בסוף עם קיסר מצאנו ניסוח שפתר את הבעיה, והן הבינו שלא יעזור להן כלום.

השביתה האחרת הייתה ברשות השידור, ונפתחה בגלל סירובה של המדינה להעלות את שכר עובדי הרשות.

הם ראו שבידיעות אחרונות הוסיפו לעובדים שלהם 17% בשכר, ודרשו גם. אמרתי להם "אתם רוצים 17%? אני נותן לכם 20%, אבל אתם מתייעלים ב-20 אחוז." בהתחלה לא הבינו, וכמעט הסכימו, אבל אז נפל להם האסימון שהתייעלות זה פיטורים, ואם היו להם 1000 עובדים, חצי מהם היו מיותרים." השביתה נמשכה 56 ימים, שבסופם הוחלט על פנייה למוסד הבוררות, ושם ביצע ניסים תרגיל מבריק: הוא הגיע בהפתעה לאולם וכך גרם לפסק דין שנטה לטובתו. "ביום הארבעים פנה אליי מודעי, ואמר לי "חייבים לגמור את השביתה, אמא שלי משגעת אותי כי אין לה מה לראות בטלוויזיה!

והיום אתה חושב שיש מקום לשידור ציבורי בישראל?

אני לא שולל את זה, אבל לא חושב שזה הכרחי. זה אפשרי.

דיברת לא מעט על ההסתדרות אבל מעניין לדעת איך היו היחסים שלך עם המגזר הפיננסי

התאחדות התעשיינים הייתה עוינת אליי. לאוטמן והורוביץ לא אהבו אותי בגלל שלא עשיתי פיחותים, והם חשבו שזה איתם. אני רציתי לשמור על יציבו, ובשביל יציבות אי אפשר לעשות פיחותים, וכשעשיתי את הפיחות היחיד שלי התמודדתי איתו בדרכים של ביטול משמעות הפיחות. לדוגמה היה צריך לעשות פיחות אבל לעשות גם תוספת יוקר של 5.7% במקביל, אז הורדתי אחוזים מתוספת היוקר בהסכם. ב' ביטלתי את תשלומי הביטוח הלאומי של המעסיקים מאחוז מסוים, כי בזמנו המעסיקים היו משלמים 15% על כל עובד לביטוח הלאומי. הורדתי את זה ל-7.7% ולקחתי את זה לכספי המדינה. אז היצרנים לא העלו מחירים כי הורדתי להם את העלויות. אבל הם רצו יותר פיחותים, ואני התעקשתי שלא כדי לשמור על המשק. לעומת התעשיינים, דווקא גילרמן ולשכות המסחר מאוד אהבו אותי.

הפרישה מהחיים הפוליטיים

בשנת 1996 החליט ניסים לפרוש מהחיים הפוליטיים. הוא הקים משרד עורכי דין עצמאי, ושימש במגוון תפקידים ציבוריים, האחרון שבהם היה ועדת ניסים שבחנה מתווה לנושא הגיור. הוא נחשב לאחד מיועציו החשובים של נתניהו בנושאי מדיניות.

אני מביט בך והשקדנות, תנועות הידיים, שפת הגוף, המילים והמחשבה, והחריפות. זה ממש מזכיר לי את נתניהו.

תלמיד שלי (צוחק), הוא היה בא אליי הרבה. אנחנו מעת לעת בקשר, ואני גם חושב שהוא היה ראש ממשלה מעולה, ושהוא הצעיד את ישראל לתקופה הכי טובה בתולדותיה וזה ששונאים אותו ואומרים עליו דברים הפוכה כמו שנאה והרס, זה שנאה ואכזריות מהולה בבושת פנים. אם כי יש לי הרבה טענות כלפיו. אבל כפי שאמרתי הייתי ממקימי גח"ל וממקימי הליכוד, וזה משהו שהחשבתי מאוד.

אם מחר נתניהו מרים אליך טלפון ואומר "משה, עזור לי, אמור לי איך משקמים את המפלגה" – מה אתה משיב לו ומה אתה מייעץ לו?

אני פרשתי מהחיים הפוליטיים, כמשרה מלאה, בשנת 96'. לא פרשתי מהציבוריות אבל מהחיים הפוליטיים. נקעה נפשי. קטעתי את זה במחטף, ואמרתי לנתניהו שהיה אז יו"ר המפלגה, והודעתי לו ששבעתי מפוליטיקה, ושבעתי מכנסת ומפלגה, אחרי 37 שנים בכנסת ו-15 שנות ממשלה. אמרתי לו שאני לא שלם עם הפריימריז שהולידו תופעות שליליות ביותר, ולכן פרשתי. ואז החלטתי לא להכניס עוד את ראשי לפוליטיקה. אני עדיין חבר ליכוד אבל לא פעיל. אם הוא יציג לי שאלה בנושא מסוים אני איענה לו כפי שעשיתי הרבה פעמים בשנים האחרונות. אבל להיות מעורב במערכת – בשום פנים לא.

יש אנשים שהיית רוצה לראות ברשימת הליכוד הבאה?

לא בחנתי את זה אבל יש אנשים שהייתי רוצה לא לראות ברשימה, וזה לא אחד ולא שניים.

מה אתה עושה בזמנך הפנוי?

השאלה היא אם יש לי זמן פנוי. ברוך ה' יש לי משרד עורכי דין, אני פה, אנחנו נפגשים לא בבית אלא במשרד, אין לי הרבה זמן פנוי, אבל ברוך ה'.

אמרת בזמנו שאתה משוגע על התנ"ך

אמרתי שאני מטורף על התנ"ך, לא משוגע. מפני שהתנ"ך הוא מסמך אדיר, מוסרי, חינוכי, מן המעלה הראשונה. החזון של נביאי ישראל הוא חזון שאנחנו רואים בעינינו איך הוא התגשם ומתגשם. ונביאי ישראל היו נביאי המוסר האנושי, דיברו נגד שחיתות ונגד גזל ונגד שוד ונגד פגיעה בנוער ובצעירים. מה שתורת ישראל מצווה. ואני מרגיש דבקות בנביאי ישראל ולא רק בהם אלא גם בספרי הכתובים כמו משלי וקהלת. אז אני מטורף על התנ"ך ואיש לא ייקח את זה ממני.

איך היית רוצה שיזכרו אותך?

בכנות? לא חשבתי על זה ואני לא מתכוון לחשוב על זה.

לקריאת כל המאמרים של עומר אריכא – לחצו כאן

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: