ג'ו ביידן הפך את העולם למקום מסוכן הרבה יותר

עדיין לא ברור מה הרוויחה ארה"ב במהלך של הסגת הכוח הצבאי הקטן שפעל באפגניסטן בסיוע לכוחות הביטחון המקומיים. ברורה בהחלט היא רשימת הדברים שהיא הפסידה: יוקרה לאומית, הון פוליטי אדיר, אמינות בזירה הבינלאומית ואולי ההפסד המוחשי ביותר – ביטחון. העולם הוא מקום מסוכן הרבה יותר מאשר היה לפני 72 שעות בלבד.

כבר ב-12 באוגוסט, כאשר הממשלה הנבחרת באפגניסטן עדיין שלטה ברוב ערי הפרובינציה והקריסה הכוללת של המדינה עדיין הייתה יכולה להימנע, גורמי מודיעין אמריקנים הזהירו כי נטישת בת-הברית האסייתית תאפשר לארגון 'אל-קאעידה' להתחזק מחדש. הטאליבן מעולם לא התנער מקשריו עם הארגון האחראי למתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, על אף בקשות חוזרות ונשנות מצד דיפלומטים אמריקנים. למרות שכרגע הארגון אינו נוכח במיוחד באזור, ראש פיקוד המרכז של צבא ארה"ב הגנרל מקנזי אמר כי "אם נפסיק את הלחץ עליהם, אני מאמין שהם ישובו".

גם משרד ההגנה עומד להעריך מחדש את דיווחיו לגבי רמות האיום הנשקפות מארגונים שונים הפועלים באפגניסטן ומבקשים לייצא ממנה טרור, איום שעד כה נחשב לנמוך יחסית. כיום רמתו אינה ידועה, אך מעטים מאוד מאמינים כי שלטון הטאליבן לא יסייע לפלגי טרור קיצוניים להשיג את נקמתם. כפי שסיפר מקור בממשלה המצוי בפרטי הדיונים בפנטגון, "ציר הזמן בכל הנוגע לאיומים הואץ מאוד".

האיום על חיי אמריקנים ועל אינטרסים אמריקנים הנובע מן ההשפלה באפגניסטן אינו מתחיל ונגמר אך ורק בארגונים כאלה או אחרים. ישנן גם מדינות שונות ותוקפניות שעוקבות מקרוב אחרי ההתפתחויות, והן בוודאי שואבות עידוד ממפגן החולשה הזה.

המפלגה הקומוניסטית בסין כבר הדגימה בעבר את נכונותה לספוג גינויים בינלאומיים כחלק מן המאמץ להשליט ריבונות על שכנותיה. ריסוק הדמוקרטיה בהונג קונג תוך הפרה ברורה וישירה של כל הסכמי העבר הוא הוכחה מספקת לכך. בחודשים שלאחר ההשפלה הזו שספג המערב, סין המשיכה לפלרטט באופן גלוי עם כיבוש בכוח של טייוואן. "זו בעיה קרובה בהרבה ממה שרובכם חושבים", אמר האדמירל האמריקני ג'ון אקוליניו לוועדת הסנאט בחודש מאי. הוא העריך כי מבצע סיני לקביעת עובדות מהירות בשטח ואילוץ ארה"ב להכיר בהן עשוי להתרחש כבר בעשור הנוכחי.

"איננו מבטיחים לוותר על אפשרות השימוש בכוח ושומרים לעצמנו את האופציה לביצוע כל צעד הכרחי", אמר הנשיא הסיני שי ב-2019. השאיפה הסינית הזו אוזנה עד כה לא רק בידי הנוכחות האמריקנית באוקיינוס השקט, אלא בעזרת הנכונות של ארה"ב להשתמש בכוח ותחת ההנחה שהציבור האמריקני יתמוך בצעד כזה. ההרתעה הזו ספגה ללא ספק מכה קשה, והתועמלנים הסינים לא יתנו לוושינגטון לשכוח זאת. "האסטרטגיה האמריקנית נראתה מושלמת, עד שהמפלה האדירה והנסיגה המבוהלת מאפגניסטן הדגימו כמה היא רעועה", נכתב למשל בעיתון הסיני 'גלובל טיימס'. "הנקודה היא שארה"ב אפילו לא יכולה להבטיח ניצחון מול יריבות קטנות. עד כמה היא תצליח לעשות זאת מול מעצמות גדולות כמו סין?".

גם באירופה יש לאמריקנים הרבה מה להפסיד. ב-2008 רוסיה פלשה ולמעשה סיפחה לעצמה חלקים גדולים משטח גיאורגיה. ב-2014 פלשה שוב לאוקראינה וסיפחה את חצי-האי קרים, ונראה כי התיאבון הרוסי לא פחת. רק לפני חודשים ספורים הנשיא פוטין איים לחדש את המתקפה על אוקראינה במטרה לתפוס עוד שטחים לחופי הים השחור. הכלים בהם משתמשת מוסקבה למסע הכיבוש המחודש הזה הם רבים: העברת אוכלוסיות ושינוי ההרכב הדמוגרפי והאתני, מתן דרכונים רוסיים לאזרחי מדינות אחרות, תעמולה, סחיטה בשוק האנרגיה ולוחמת סייבר. אך גם אופציית השימוש בכוח עודנה על השולחן, והשאיפות הטריטוריאליות של רוסיה אינן מוגבלות לאוקראינה.

החשש כי רוסיה תנסה לאתגר את נוכחות כוחות נאט"ו במדינות הבלטיות הדירה שינה מעיני אסטרטגים אמריקנים במשך שנים ארוכות. כיום, ניסיון כזה עשוי להצטייר כמפתה עוד יותר מנקודת המבט של הקרמלין. אסטוניה כבר הייתה מטרה לפרובוקציות רוסיות רבות, ביניהן התקפת סייבר משתקת בשנת 2007 על תשתיות במדינה ופשיטת כוחות רוסיים ב-2014 מעבר לגבול, במטרה לחטוף קצין משטרה מקומי. קל הרבה יותר לדמיין כיום, לאחר סוף השבוע המטריד באפגניסטן, התגרות רוסית ישירה יותר שתנסה לאתגר את המחויבות של נאט"ו להסכמי ההגנה במזרח אירופה.

לפני כשמונה עשורים, הפייסנים במערב בכו בקול אחד את הסיסמה "מדוע למות עבור דנציג?". מדוע ש"אנשי השלום" של ימינו לא יחשבו בדיוק באותו האופן ויטילו ספק בערך המאבק העולמי נגד רוסיה בשאלה האסטונית למשל? זו בוודאי שאלה שבכירי הקרמלין השואפים לשוב לימי הזוהר הסובייטים שואלים את עצמם.

וזו גם שאלה הגיונית לחלוטין. אחרי הכל, אפילו בנות-הברית של ארה"ב צפו בהלם כיצד היא מקריבה כלאחר יד את ידידיה באפגניסטן עבור שום מטרה אסטרטגית נראית לעין ותחת שום לחץ מצד ציבור המצביעים. הגחמה הזו ערערה את האמונה ביכולת האמריקנית לעמוד לצד שותפיה ולהגן על האינטרסים שלהם ברחבי העולם. ארה"ב נתפסת כעת כמי שלא מסוגלת אפילו לשלם את המחיר הקטן לשמירת האינטרסים שלה עצמה.

People are reportedly falling from the US military transport plane near #Kabul airport. They were hanging on the plane tires. pic.twitter.com/SzGQ67YK7f

— Ali Özkök (@Ozkok_A) August 16, 2021

כפי שה'וושינגטון פוסט' דיווח במהלך סוף השבוע, בנות-הברית של ארה"ב מתקשות לעכל את ניהול הפארסה באפגניסטן. "מדינות ידידות מתלוננות כי לא התייעצו בהן לגבי ההחלטה שעשויה להעמיד את הביטחון הלאומי שלהן בסכנה", נכתב. בכירה בממשלת גרמניה רתחה על היחס המזלזל שהפגין ממשל ביידן לביטחון של יבשת אירופה. "חזרנו למערכת היחסים הטרנס-אטלנטית הישנה, בה האמריקנים מכתיבים הכל", היא זעמה.

חבר פרלמנט בריטי תהה בקול האם אמריקה תחת ג'ו ביידן מסוגלת או בכלל רוצה לעמוד מול יריביה, כאשר היא "מובסת בידי מורדים חמושים בלא יותר מכמה משגרי טילים, מוקשים ותתי-מקלע". ובמזרח התיכון בו האיום האיראני רק הולך ומתעצם, ישנם כאלה המבינים כי מעורבות אמריקנית באזור תביא יותר צרות מתועלת.

התומכים בצמצום הנוכחות הגלובלית האמריקנית מחזיקים מעצמם חבורה רצינית. הם אינם סבורים שאמריקה צריכה להשקיע משאבים בהגנה על אינטרסים אך ורק מטעמים מוסריים. לכן, אם הם אינם מתרגשים כלל ממראה האפגנים שננטשו לגורלם ומנסים לשווא להיאחז במטוסי חיל האוויר הממריאים מקאבול, אולי ההשלכות הקשות של התמונות האלה על הביטחון העולמי ועל האינטרסים האמריקנים יצליחו קצת לרגש אותם. אם גם זה לא יקרה, הרי שניתן להניח כי האינטרסים שלהם עצמם לא היו כל כך מיטיבים כפי שהם מתעקשים. יתכן כי החיפוש אחר מה שטוב לאמריקה מבית ומחוץ אינו המניע העיקרי שלהם.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'קומנטרי'. לקריאת כל המאמרים של נח רוטמן – לחצו כאן.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: