אחד המונחים המדוברים והמשפיעים ביותר על אורח חיינו במערב המודרני הוא ה׳נאורות'. מסע עומק אל שורשי הנאורות, כשליה המובנים, ממשיכי דרכה המדומיינים ודרכם המסוכנת אל האנטי-נאורות. לכל אלה השפעה כבירה על עתידן של מדינות המערב.
בשנת 1637 פרסם הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט את ספרו ״מאמר על המתודה״ ובתוכו אחד המשפטים הפילוסופיים המפורסמים ביותר בתולדות האנושות: ״אני חושב משמע אני קיים״ (״cogito ergo sum״), שהגדיר בפעם הראשונה סובייקט אנושי חושב, שהוא נקודת המוצא לכל שיפוט של המציאות באמצעות כוח תבונתו האינדיבידואלית, ובכך נתן את האות לפתיחתו של עידן חדש בתולדות האנושות, עידן הנאורות.
את הגדרתה המדויקת של הנאורות, כתב אחד מענקי הרוח של התקופה. בדצמבר 1783 התפרסמה בירחון ברלינאי (Berlinische Monatsschrift) השאלה: ״מה היא נאורות?״ ושנה לאחר מכן, בגיליון דצמבר 1784 התפרסמה התשובה של הפילוסוף הגרמני המפורסם עמנואל קאנט, ובאחת הפסקאות כתב כהאי לישנא:
״הנאורות היא יציאתו של האדם ממצב חוסר הבגרות שהביא על עצמו. חוסר בגרות משמעו חוסר היכולת להשתמש בשכל בלא הנחיה של אחר. כשהסיבה לחוסר הבגרות אינה בעיה שכלית, אלא הימנעות מהחלטה להשתמש בו בלא הדרכה של אחר, או היעדר האומץ לעשות כן, אפשר יהיה לומר שהאדם הביא חוסר בגרות זה על עצמו. !Sapere aude (העז לדעת!). היה אמיץ להשתמש בשכלך בעצמך! זהו המוטו של הנאורות.” (עמנואל קאנט, מהי נאורות? עמוד 8 בגרסה הדיגיטלית)
״הנחייה של אחר״ משמעותה הנחיה של הכנסייה או של כל מוסד דתי או לא דתי, שמנע מבני אדם להשתמש בתבונתם האנושית ועשה זאת במקומם. כל בחירה לוותר על השימוש בתבונה האישית לצורך שיפוט המציאות היא אנטי-נאורות.
עידן הנאורות שיחרר את האנושות מכבלי תודעתה הלכודה בצבת הכנסייה ומסורת הפיאודליזם הדכאנית ואפשר לה לצאת למסע ארוך שתחנותיו הן, פריחה תרבותית, מדעית וטכנולוגית, זכויות אדם, ממשל דמוקרטי ושיפור מדהים באיכות חיים. עם אלה הגיעו גם משטרי טרור אימתניים, רוצחי המונים, ותעשיות המוות של אירופה. ישנם הוגים שתולים את ההידרדרות המפלצתית למשטרי טרור ורצח המונים בהגות האנטי-נאורות וישנם שרואים אותם תולדה ישירה של עידן הנאורות והפרשנות הפוליטית הפרקטית להגות אוטופית שאיננה ניתנת למימוש.
בספרה ״הבעל שם טוב ובני דורו״ מתארת פרופ׳ רחל אליאור את חיי האימים המבהילים של הקהילות היהודיות באירופה בימי הביניים. עבור היהודים, עידן הנאורות והמהפכה הצרפתית היו בשורות גאולה שאין טובות מהן. בפעם הראשונה נוצרה תשתית אינטלקטואלית ופוליטית שאפשרה לקבל את היהודים כאזרחים שווי זכויות. אולם עידן הנאורות העניק את הברכה והקללה כרוכות האחת בשניה. בפעם הראשונה קיבלו היהודים את ההזדמנות לעלות מ-דרגת קיום נחותה שנוצרה על ידי הכנסייה, לאזרחות שוות זכויות בדומה לנוצרים, ובו בזמן חוו היהודים, יותר מכל עם אחר, את נחת זרועם של משטרי הטרור הנוראיים ביותר שידע המין האנושי.
התבונה האנושית שיחררה את האדם מתלותו בהיסטוריה, בהשתייכותו הלאומית, מהצורך באלוהים ובשלוחיו עלי אדמות והכפיפה אותו רק לכוחה של התבונה. בהיעדר אלוהים, ויתרו הוגי עידן הנאורות על נקודת ייחוס חיצונית ומוחלטת לאמת ומוסר בעלי תוקף טרנסצנדנטי אולם מאחר ובלי מערכת מוסרית יציבה לא ניתן לקיים שום חברה אנושית, החל מאמץ אינטלקטואלי אדיר שלא הסתיים עד ימינו, להקים מערכת מוסרית אחרת שתחליף את זו הדתית.
המאמץ הכביר ביותר היה של עמנואל קאנט (1724-1804) שבנה תחילה מערכת שמגדירה את יכולות התבונה וגבולותיה (״ביקורת התבונה הטהורה״) וכהמשך טבעי, בנה מערכת מוסרית המנותקת מאלוהים ומבוססת באופן בלעדי על התבונה אנושית (״ביקורת התבונה המעשית״). הכלל המרכזי והקובע היה ה״צו הקטגורי״ שמזכיר קצת את הכלל היהודי שנתן הילל הזקן: ״עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי.״
משם המשיכה להתפתח אבולוציית המוסר של עידן הנאורות כאשר ענקי הרוח של המערב רוכבים זה על משנתו של זה, משנים אותה, מתפצלים לזרמים שונים, מגיבים למהפכה הצרפתית, לאירועי המאה התשע עשרה, לאירועי מלחמת העולם הראשונה ועוד יותר לאירועי מלחמת העולם השנייה, ובשום שלב לא מצליחה אף תרבות אירופאית חילונית נאורה, להתכנס לתוך מערכת מוסרית אוניברסלית ויציבה שמאפשרת לה לקיים את עצמה לאורך זמן. אמריקה היתה יוצאת דופן בהיותה אי של יציבות דמוקרטית בעלת תרבות של חופש, שיוויון הזדמנויות ושלטון אזרחי שאינו דתי בשום מובן. אולם בניגוד למדינות אירופה המערבית הגדולות שניערו מעל עצמן את שלטון הכנסייה, באמריקה לא הייתה מסורת כנסייתית ופיאודלית והחברה האמריקאית הייתה חברה נוצרית דתית באופייה.
לאורך מאות השנים של עידן הנאורות, המוסר התבוני או בחלק מהמקרים, האנטי-תבוני, התאפיין לעיתים בחוסר גמישות פרקטי, לעיתים באוטופיזם, לעיתים בדרוויניזים, לעיתים בליברליזם מוגבל או מופרז, לעיתים באגואיזם בנוי לתלפיות אינטלקטואליות. בחלקו המוצלח הוא הוביל למסגרות דמוקרטיות קפיטליסטיות או סוציאל-דמוקרטיות שהצליחו לקיים את עצמן מאז מלחמת העולם השניה ועד היום, כפורמט החיים המוצלח ביותר שידע המין האנושי, הן מבחינת השגשוג הכלכלי, העוצמה הצבאית ומידת החופש האישי וגם בהיותן מוקד משיכה עבור מאות מיליוני אנשים שלא זכו להיוולד לתוכן.
בחלק הכושל של המקרים, המבנה המוסרי קרס לתוך עצמו והוביל למשטרים אוטוריטריים רצחניים שהטביעו את עצמם בדם אזרחיהם ואזרחי מדינות אחרות.
מאפייני הנאורות
בספרו ״אנטי-נאורות״, כותב פרופ׳ זאב שטרנהל: ״ביקורת של הסדר הפוליטי הקיים – אך גם של המוסר, הדת, החוק וההיסטוריה – בשם התבונה היא ממאפייניה הייחודיים של הנאורות״ (עמוד 56). אולם הביקורת של הקיים הייתה רק ההקדמה לאלטרנטיבה שהציעו הוגי עידן הנאורות, ודוגמא אחת משמעותית באה לידי ביטוי בצו הקטגורי של עמנואל קאנט.
הנאורות שאפה לבסס את החברה האנושית על בסיס ערכים אוניברסליים, לנתק אותה מההקשר ההיסטורי-דתי-קהילתי ולבנותה מחדש כחברה שיוויונית המורכבת מאזרחים שווי זכויות. התפיסה האוטופיסטית הייתה אימננטית בתוך עידן הנאורות. ״האוטופיות הן החלומות של התבונה. חלומות פעילים שנהפכים למהפכות ורפורמות״ כתב אוקטביו פאז (זוכה פרס נובל לספרות – מצוטט אצל זאב שטרנהל, אנטי-נאורות, עמוד 65)
באופן טבעי התוצר האופייני לכאורה של הנאורות הוא חברה חילונית, ליברלית, דמוקרטית, מחויבת לאינדבדואליזם, לשיוויון כלכלי ולערכים אוניברסליים ובו בזמן, היא נטולת מחויבות למורשתה ההיסטורית והלאומית, בוודאי כאשר הם מתנגשים עם ערכיה האוניברסליים. החוקים והערכים המכתיבים את חייה, את מאבקיה ואת עתידה של חברה כזו יובילו אותה להתעמת עם אלה שמאיימים על הנאורות ולקשור בריתות עם אותם שנפגעו מכל מה שנתפס כמאיים על החברה הנאורה, הרי הם הלאומיות, הדת ותוצריהם ההיסטוריים.
ההיסטוריה האכזרית והמדממת של ימי הביניים באירופה ותולדות האסלאם מאז הופעתו של מוחמד על במת ההיסטוריה הוכיחו בלי שום ספק, שסרגל מוסרי ״מוחלט״ ומבוסס נקודת ייחוס חיצונית, קרי אלוהים, מוביל לזוועות, לדיכוי, לרצח, לאפליה ולדקדנטיות מוסרית ותרבותית. אולם המאה העשרים הוכיחה גם היא שככל שימי הביניים היו גרועים וככל שההיסטוריה האסלאמית רוויה בדם מאמיניה ומתנגדיה, למין האנושי יש עדיין תהומות נוספים שניתן לבקר בהם בחסות מערכות מוסריות חדשות נטולות אלוהים.
נראה שהוצאת אלוהים מהמשוואה והכנסת התבונה האינדיבידואלית כמקור שיפוט עצמי, לא הובילה את האנושות מבחינה מוסרית לפסגות גבוהות יותר. אדרבא, ההיפך הוא הנכון.
האם זה מקרי שדווקא גרמניה, מהמדינות שהשתלבו יותר מכל מדינה אחרת בעידן הנאורות, מבחינה תרבותית, מדעית, וטכנולוגית, המדינה שבתוכה נעשה המאמץ הכביר ביותר להגדיר מחדש מערכת מוסרית נטולת אלוהים, תבונית (ולעיתים אנטי-תבונית), על ידי דורות של ענקי רוח כמו קאנט, הגל, ניטשה והיידיגר, זו המדינה שהתפרקה יותר מכל מדינה אחרת בהיסטוריה האנושית מערכי מוסר בסיסיים?
הסניגורים יאמרו שגרמניה היא דווקא תולדה של האנטי-נאורות והנאציזם הוא בוודאי ההיפוך המוחלט של הגות עידן הנאורות ועדיין, איך יתכן שחברה נאורה ותרבותית כמו החברה הגרמנית, הפכה להיות החברה הראשונה בהיסטוריה האנושית שהקימה תעשיית מוות מתוכננת, מאורגנת ומסודרת שפעלה במשך שנים? האם יש קשר?
האם ישנו קשר בין ההגות של עידן הנאורות לשלטון האימים הסטליניסטי שאחראי לרציחתם ומותם של עשרות מיליוני אנשים? האם יש קשר בין סין של מאו דז’ה דונג לעידן הנאורות? שלושת המשטרים הרצחניים ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית היו משטרים שנשענו על מערכות מוסריות חילוניות לחלוטין. משטרים אלה לא נולדו בחלל ריק אלא נשענו על אידיאולוגיה שהתפתחה בקו ישיר שמוליך מההגות של דקארט, קנט, הגל ומרקס למשטרי רצח ההמונים.
אין שום ויכוח שהוגי הנאורות מעולם לא דמיינו ופיללו לתוצאות כל כך מחרידות אבל האם הגות הנאורות יכולה לרחוץ בניקיון כפיה? האם אין פער בלתי ניתן לגישור והסבר בין שאיפותיה של הנאורות לבין התוצאות בפועל?
לעיתים נדמה שהגות הנאורות מתקיימת בחלל מופשט, אוטופי, משועבדת להנחותיה, מחויבת למבנים פילוסופיים אינטלקטואלים מורכבים מאוד, מתייחסת לבני האדם כאל יישויות סטריליות, תלושות, לא אנושיות שמהוות הולוגרמה של תבונה טהורה שאין לה דבר עם רגשות אנושיים, משפחה, קהילה, רקע חברתי, דתי ולאומי אלא רק שיקול רציונאלי טהור.
לאחד משיאי האבסורד הגיעה הפילוסופיה הניטשיאנית שמתארת את העל-אדם, דמות פוסט-מוסרית אוטופית לחלוטין, שאין לה דבר וחצי דבר עם כל שיקול מוסרי, אנושי ריגשי שמבחינתה שייך לעבר. יישות שמחויבת למקסם את עצמה ואת כישוריה מבלי להיות תלויה ומושפעת מקיומם של אחרים, ולכן מבלי לפגוע בהם ובלי להזדקק להם. הפילוסופיה הניטשיאנית הייתה אנטי-סוציאלית כפי שהייתה אנטי-לאומית, אבל האם זה מקרה שדווקא הגרמנים הנאצים הם אלה שמצאו אותה מתאימה לאידיאולוגיה הרצחנית שלהם? האם זה מקרי שדווקא הגרמנים העניקו לכל חייל בוורמכט את ספרו האחרון של ניטשה ״הרצון לעוצמה״? (ספר שנערך על ידי אחותו של ניטשה לאחר מותו)
האם זה מקרי שדווקא הפילוסוף הצרפתי המפורסם ז׳אן-פול סארטר ממפתחי האקזיסטנציאליזם ההומניסטי כביכול (שהיה המשך של הפילוסופיה הניטשיאנית), היה לתומך נלהב של שניים מרוצחי ההמונים הגדולים ביותר שידעה האנושות, סטאלין ומאו דז’ה דונג?
עד כמה ההגות הפילוסופית התלושה והמופשטת יכולה להתנער מההשלכות הפרקטיות של עצמה? עד כמה ניתן לטעון שמערכות המוסר נטולות האלוהים פורשו באופן מוטעה?
ואם הגות זו אינה מיושמת נכון באופן כל כך עיקבי, היכן נקודות הכשל שמובילות את מפרשיה פעם אחר פעם ליישום שכולו ההיפוך של שאיפותיה המקוריות?
לכל המאמרים של יובל בלומברג – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
במשפט של דקארט אין "משמע. " אני חושב- אני קיים.
אני יכול לומר שאני לא מסכים עם המסקנה של הכתבה וניתן להסיק שלא כך מעצם תוכן הכתבה. נכון היו משטרים אכזריים דוגמאת הקומוניסטים והפאשיסטים (אם כי לדעתי הם יותר תוצר של ריאקציה לנאורות, הרי הם יצרו דתות משלהם, התנגדו לחשיבה חופשית, היו מאוד לאומניים וזילזלו בערך האדם הם ההפך הגמור ממה שהנאורות מייצגת), אך עובדה שגם קמו דמוקרטיות קפיטליסטיות וסוציאל דמוקרטיות שהביאו לשגשוג חסר תקדים (והן הרבה יותר קרובות לערכי הנאורות). אם ניקח את הדוגמא של ניטשה (ועוד בלי לקחת בחשבון שאחותו האנטישמית השפיעה על הספר כאשר הוא עצמו שנא גרמנים יותר מיהודים) מה שהנאצים לקחו זה מסקנת "האדם העוצמתי" שהיא הריאקציה של ניטשה לניהיליזם שבסיכום הוא מצב של אדם נטול אמונה. הבעיה שלו עם ניהיליזם הייתה שלדעתו זה מצב שמוביל לייאוש והפקרות. אמנם לדעתי הייאוש מגיע למי שעדיין יש לו שאיפה להאמין ולא לגמרי השתחרר מהתלות שהאגו כופה עליו וכך עדיין מונע מעצמו מחשבה צלולה. הניהיליזם לא חייב להוביל לאדם שתיאר ניטשה ובטח לא לסטריאוטיפ שתואר בסרטים אלא יכול להוביל בסופו של דבר למה שהנאורות עצמה מדברת עליו על חשיבה פרגמטית בהתחשב בתכונות של האדם כגון האמפתיה הסקרנות והביקורת העצמית כדי לייצר חברה שמייטיבה עם עצמה. השאיפה לייצר אוטופיה כלשהי ובכלל כל האידיאולוגיות הכבדות לא שונה מהאמונה הדתית כאשר טוענת שאותה אוטופיה היא המשמעות והחברה הפרגמטית היא חסרת משמעות וכך היא חופשית ממגבלות שכופה על עצמו האדם (והשיגעונות נובעים מאלה שמגיבים לרעיונות אלו מבלי להבין אותם).
קוגיטו ארגו סום.
קוגיטו – חושב
ארגו – על כן
סום – קיים
אין שום בסיס לוגי לקיומה של תודעה בעולם סיבתי . ולכן הליברליזם והנאורות הם פייק מוחלט. בעולם סיבתי לא יכול להיות מדען מתבונן בעולם .
ולכן כל הדיבור על נאורות זה לטחון מים. הנאורות זה לחשוב שאתה בורא של עצמך . זה מה שעשו הנאצים וגם הקומוניסטים וזה מה שעושים הליברלים . סופו של דבר זה יקרוס לתוך עצמו
"אין שום בסיס לוגי לקיומה של תודעה בעולם סיבתי"??
סליחה? זהו משפט שבתוכו סתירה לוגית. אתה מביך את עצמך.
הנקודה היא שהנאורות יצרה דתות משל עצמה כגון הסוציאליזם והקומוניזם(סוציאליזם-רפורמי), ההומניזם והנטורליזם(איכות הסביבה).
כולן מאופיינות בכל המאפיינים של דת: נביאים(הוגים), כהנים(אנשי אקדמיה ומשפט), מקדשים(בתי משפט ואקדמיה), מערכות חינוך מגיל אפס הגובלות בשטיפת מח וחסימת המפגש התבוני עם דעות אחרות, הלכות(מוסר וחוקים שיוצרות המדינות סביבו).
הדבר היחיד שהן ויתרו עליו זה אלוקים.
האם זה עבד? האם הדתות החדשות טובות יותר?
כפי שנכתב במאמר-כנראה שלא. 3 הממשלים הקטלניים ביותר היו אתאיסטים(סין הקומוניסטית, ברית המועצות וגרמניה הנאצית). וגם במקומות הבאים יש לא מעט כאלה(הידעתם ש9 מ10 רוצחי העם הגדולים בהיסטוריה היו סוציאליסטים או קומוניסטים.
למעשה ב150 שנה מאז מרקס נרצחו בשם הדת שלו ופיצוליה יותר ממה שנרצחו בשם מוחמד(1500 שנה) וישו(2000) ביחד!
ומהצד השני-דתות כמו היהדות, הינדואיזם ושינטו(כולן זקנות בהרבה אפילו מהנצרות) דווקא לא הופיעו כסיבות למלחמות ורצח עם.
אולי כדאי לשאול את עצמנו אם אלוקים הוא החלק הבעייתי ומזיק בדת או שאולי הבעיה נמצאת במקום אחר שיכול להופיע גם בדת אתאיסטית באותה מידה?
מודה ומתוודה-לא ברור לי מספיק מה הוא המאפיין הבעייתי באמת. כנראה שלזה דרושים חוקרים אוביקטיבים ברמה שחסרה באקדמיה.
מציע לך את מאמרו המכונן של פרופסור זאב בכלר על עמנואל קאנט והנאצים .
אני מניח שאם תקרא תשנה את דעתך
כתבה כבדה אולי כבדה מידי. רק אומר שהנאורות ניתקה את האנושות מעוגן חכמת הדורות ובמבט-על גרמה לאנושות לחזור על טעויותיה ובעצם להיכנס לריגרסיה מבחינה מוסרית וערכית.
אביב: שלב ההתעוררות התרבותי. עוצמת התחדשות ויצירתיות אינטואיטיבית. בשלב זה מתפתחות דתות חדשות בעלות תפיסה חדשנית של האל. מתקיים חיבור עוצמתי עם הטבע, ומתפתחים כיווני מחשבה עמוקים. מבחינה פוליטית זוהי תקופת שלטון פיאודלי של אצילים לוחמים. המעמדות המשפיעים הם אצולת בעלי הקרקעות המעבירים את נכסיהם ושלטונם בירושה, ומולם מעמד הכמורה חסר הנכסים החומריים, המתאפיין בסגפנות ולמדנות.
קיץ: שלב הבגרות של התרבות. תחילתה של חברה עירונית ומחשבה ביקורתית.
בשלב זה מתקיים תהליך של רפורמציה דתית. סימני מרדנות מול הדתות הישנות. מתחילה התפתחות של תאוריות פילוסופיות חדשות, ומתגלות פריצות דרך מדעיות. הפוליטיקה מתנהלת כשלטון אבסולוטי. מתגלים עימותים בין בני מעמד המלוכה למעמד האריסטוקרטי. מרכז הכובד וההשפעה הפוליטית עובר מטירות המלכים אל אנשי העיר.
סתיו: השלב העירוני. החיים מתנהלים תחת חוקים ומשמעת נוקשה. אמונה עזה ברציונליות. סדרי חשיבה סדורים ומתוכננים. חוקי הטבע נתפסים כמוחלטים ללא עוררין. קידוש ההגיון והידע. המאבק על השלטון מתנהל בין המעמד הבורגני והאריסטוקרטיה, אשר גורר לעיתים למהפיכות חברתיות ולאי יציבות שלטונית.
חורף: פילוג במבנה החברתי העירוני. חולשה מחשבתית ורעיונית אשר גוררת להחלשות מעמד הדתות המסורתיות. ההתנהגות של הפרטים בחברה מתאפיינת בחומרנות ורכושנות. התועלתנות עומדת ביסוד השיקולים האנושיים. המחשבה המופשטת הטהורה מוחלפת במקצוענות מדעית מוכוונת מטרה והישגיות. המשטר הפוליטי הוא דמוקרטיה הנתונה להשפעת בעלי הממון והמנגנון הבירוקרטי הממשלתי.
…
בתחילה, מופיעה זהות דתית כלשהי, אשר הופכת במהלך הזמן לבעלת מאפיינים רציונליים של ההכרה. בשלב האחרון שלה המתאפיין בדעיכה היא מושפעת בעיקר מרעיונות מדעיים המנסים לפרש ולהסביר את אותה רציונליות כאמת מוחלטת.
הניסיון להסביר אמונה דתית באמצעים מדעיים, שולל ממנה את העוצמה הרוחנית והיצירתית של המחשבה. שפנגלר משווה את התפתחות הדת למאפייני תהליך העיור. צמיחה ראשונית על הרקע של חיי הכפר הטבעיים, מעבר למגורים בערים הקטנות, ועד לשלב החומרני של חיי העיר הגדולה, שם אובד לנצח שאר הרוח ועוצמת היצירתיות הבראשתיים.
הדמוקרטיה נתפסת כנשק פוליטי בידי בעלי ההון. אלה בתורם, משתמשים באמצעי התקשורת במטרה להשפיע על המערכת הפוליטית. הדמוקרטיה היא בעצם שלטון בעלי הממון, אשר עושים שימוש בכספם לצורך צבירת עוצמה פוליטית, אולם מציגים תהליך זה כחלק מחופש הבחירה לשיפור איכות החיים של כלל האזרחים בחברה.
עקרונות הבסיס של השיטה הדמוקרטית כגון: שוויון אזרחי, זכויות טבעיות, זכות הצבעה לכל, ותקשורת חופשית כולם משמשים כמסווה למלחמת מעמדות בין המעמד הבורגני לאריסטוקרטיה.
המונח חופש מקבל משמעות שלילית בהיותו מחסום לקיומה של מסורת.
בהתאם, חופש עיתונות דורש אמצעים כספיים ובעזרתם ניתן להשפיע על התכנים התקשורתיים. חופש הבחירה גורר לתעמולה אשר עוצמתה רבה יותר כאשר היא נתונה בידיהם של העשירים. חופש העיתונות מקבל גם הוא משמעות שלילית בטענה שבאמצעות הכסף של בעלי אמצעי התקשורת לא ישמש להפצת דעות אלא ליצירתן של דעות מוכוונות.
השלב האחרון של תרבות דמוקרטית : מאבק על העוצמה השלטונית בין קבוצה מצומצמת של אילי הון. מצב זה לא נתפס כשחיתות או ניוון מערכתי אלא כשלב הכרחי בדרך לסופה של תרבות…
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91#%D7%A9%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%94_%D7%95%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%94
שקבעת שמוסר חיצוני אלוקי מביא לעוולות ורציחות, שכחת את היהדות, שלה יש את המוסר האלוקי הכי מפורט שקיים ואדרבה הביא למציאות את העם המוסרי בתבל לכל אורך ההיסטוריה.
אין שום בסיס לוגי לקיום תודעה ללא קיומו של בורא עולם . בעולם סיבתי לא יכול להיות תודעה ולכן לא יכול להיות מוסר ולא שום דבר . אפילו לא מדען המתבונן בעולם .
ולכן הנאורות. זה של קאנט זה בליל של מילים ללא משמעות .הנאורות הפכה את האדם לבורא של עצמו בבחינת אני בראתי את עצמי . מקים האסכולה הזאת היה פרעה . הוא האנטי תזה ליהדות .
מאמר בינוני, לא יותר.
הביקורת המדוייקת על הנאורות נמצאת אצל הורקהיימר ב"ליקוי מאורות התבונה"
https://kotar.cet.ac.il/kotarapp/index/Book.aspx?nBookID=102899465
https://ygoldman.org/?p=310
מהן השלכותיה של אותה הצטרנות? "הצדק, השוויון, האושר, הסובלנות, כל המושגים שבמאות הקודמות […] היו אמורים להיות חלק בלתי נפרד של התבונה או מתחייבים ממנה – כל אלה איבדו את שורשיהם האינטלקטואליים. הם עדיין משמשים מטרות ותכליות, אבל אין כל כוח-פועל רציונאלי המוסמך לאמוד את ערכם ולקשר אותם לממשות אובייקטיבית" (עמ' 17).
התבונה המסורסת, או: ניצחון עקרון הכרעת הרוב ודעת הקהל
התבונה לפיכך מסתרסת וכך קל יותר לבצע בה מניפולציות אידיאולוגיות ולקדם באמצעותה אפילו את השקרים הגסים ביותר. כך בעלי אינטרסים המתנגדים לערכים ההומניטאריים המסורתיים מסתמכים על התבונה המעוקרת והאימפוטנטית בשמו של "השכל הישר" (עמ' 17).
היא מתמסרת בקלות לשימוש מתנגדי הערכים ההומניטאריים המסורתיים, כמו גם לשימושם של תומכיהם. לתבונה זו לפיכך אין כל עניין במורשת. היא חושפת את האמת בתור הרגל ומסלקת ממנה את סמכותה הרוחנית (עמ' 21).
המשכו של אותו תהליך מיוסד על עקרון הרוב שאותו רואה הורקהיימר בדמות המשפט שחורץ העם על כל עניין באמצעות מיני סקרים וטכניקות תקשורת מודרניות. אותו עקרון הפך לכוח ריבוני ועל החשיבה לשרת אותו. הוא אל חדש – לא במובן שבו הגו אותו מבשרי המהפכות הגדולות, כלומר ככוח של התנגדות לעוולות קיימות כי אם ככוח של התנגדות לכל מה שאינו הולך בתלם.
לאותו כוח הסתעפויות. אחת מהן היא דעת הקהל שעליה אומר (כבר באמצע שנות הארבעים) הורקהיימר: "ככל שגדל השיעור שבו תעמולה מדעית הופכת את דעת הקהל לכלי בשימוש כוחות אפלוליים ותו לא, כך נראית דעת הקהל יותר ויותר כתחליף לתבונה. אשליה זו של ניצחון הקדמה הדמוקרטית מכלה את היסוד האינטלקטואלי שהדמוקרטיה ניזונה ממנו" (עמ' 21).
https://www.e-mago.co.il/Editor/philosophy-3357.htm
אין חדש תחת השמש . הבסיס של הליברליזם היא פרעה . אני בראתי את עצמי . זה בדיוק נקודת הבסיס של קאנט הוא המשיך את פרעה ובנה את הבסיס לחברה הליברלית .
הבעיה שאין בסיס לוגי לא לפרעה ולא לקאנט . בעולם סיבתי לא יכול להיות תודעה . האנטי תזה של היהדות זה פרעה וממשיכו קאנט .
לא סתם הבסיס האידאלוגי של המפלגה הנאצית היה עמנואל קאנט . כאשר האדם הופך את עצמו לבורא של עצמו סופו לקרוס לתוך עצמו . זה תהליך ברור שמתרחש היום בחברה הליברלית . ההתנגשות היא יהדות מול פרעה . אין חדש תחת השמש . אצל פרעה אין בורא עולם ולכן מצרים היא השער החמישים של טומאה ממנו לא יוצאים
יפה מאוד! לייק!
תת רמה. רמת ידיעות של ויקיפדיה. ומהלך שטוען כך: גרמניה אינטלקטואלים – אינטלקטואלים חוסר אמונה – חוסר אמונה נאצים. ממש רמה של שוק הכרמל, וכמובן שילוב איזו משנייה להרגשה יהודית.
מציע לך את מאמרו המכונן של פרופסור זאב בכלר על עמנואל קאנט והנאצים .
אני מניח שאם תקרא תשנה את דעתך
בלומברג פתח יפה, ואז העלה שאלות קונספירטיביות והותירן בחלל האוויר. בהתחשב בכך שהנאורות הביאה עלינו את המדע שאפשר לך לכתוב את המאמר הזה, לחיות עד גיל מבוגר וברווחה, ראוי היה לפרט טענות נגד הנאורות כיותר מאשר תהיות בלתי מבוססות. "האם זה מקרי" זו לא תיאוריה, בטח לא משכנעת.
מאמר נפתח בסקירה סמי-עיתונאית של מקורות מקובלים
ואז עוברים למדור "דעות"…
אין קשר בין מדע לנאורות!
רבים מגדולי המדענים(וגם מהפחות גדולים) היו דתיים!
ולמעשה, האנושות נמצאת על מגמת התקדמות טכנולוגית ופילוסופית עוד מהרבה לפני עידן הנאורות.
המדע זה תוצאה של יכולת התודעה האנושית . דבר ראשון צריך להבין מאין התודעה מגיעה ואיתה הבחירה החופשית .
דבר נוסף מבלי שתבין מהו מהותו של האדם אינך יודע להגיד מה במדע מביא תועלת לאדם ומה לא .
בלי הבנה כזו אין לך מושג האם רווחה כלכלית היא טובה או לא .
כאשר הנאורות תעמיד מודל מדעי לאדם נתחיל לדבר . לעת עתה אין אפילו התחלה של מודל כזה . כל המודל המדעי עומד בניגוד לקיומו של בחירה חופשית ולכן חוסר יכולת להגדיר את התודעה .
כאשר יהיה לכם תשלחו הודעה .
ממליץ בחום לקרוא את הספר "לחשוף את הפוסט מודרניזם" בהוצאת סלע מאיר. ספר שמסביר באופן מעולה כיצד נולד הפוסט מודרניזם ואת ההוגים שהובילו לכך.
מאוד דיבר אלי
מציע להתחיל לישם זאת במדינת ישראל באמצעות מפלגה דמוקרטית במלוא מובן המושג
היי חבר
הנאורות היא התועבה המוסרית הגדולה ביותר של האדם המודרני. זאת עבודת האלילים שבה האלוהים של האדם זה הוא עצמו. האדם הפך את עצמו לאלוהים. אין לך עבודה זרה גרועה מזו . במהלך המאמר המקושקש הזה חוזרת שוב ושוב המילה\מונח "התבונה". האדם נפטר מאלוהים ומהדת ואין לו צורך באף אחד מהם אלא להסתמך על התבונה.
אבל התבונה של מי ? התבונה שלי ? התבונה שלך ? התבונה של קבוצה כזאת? של עם כזה ? של עם אחר ? מספר התבונות כמספר בני האדם. ולכל אחד מהם מערכת ערכים שונה.
מה היא תבונה טהורה < ? למי יש תבונה טהורה ? הטהור שלך זה הטמא שלי. וההפך. אין אפילו חוק אחד או ערך אחד שיהיה מוסכם על כולם או על הרוב. זה קצת מזכיר לי את הטרלול של המתבולל אהרון ברק שמסביר בכתביו שהחלטות שיפוטיות נמדדות ונשקלות לפי ערכו של האדם הסביר. מי זה האדם הסביר ? הוא ובני דמותו כמובן. מי הם אלה שקובעים מה היא נאורות ומה לא? הם עצמם…
פשוט בדיחה עצובה. כשהאדם מסלק מחייו את אלוהים, והופך לאלוהים של עצמו זאת בדיוק הנוסחה לחורבן כל העולם כולו