ההיסטוריה מציבה בחירה: אילוף הסורר או עילוף המאלף

ההיסטוריה של אפגניסטן היא טרגדיה או איוולת מתמשכת לפיה מנסות אומות שונות "לאלף" את האפגנים, אך נאלצות לסגת "מעולפות" מאדמת האפגנים. מצב זה הוא תמרור אזהרה בפני מדינת ישראל הניצבת בפני אתגרים אסטרטגיים ממעלה ראשונה, שיתכן ומפאת מגפת הקורונה, עלולים להשתכח ולהכהות חושים של מנהיגים, מעצבי מדיניות וסתם אזרחים תמימים, הסובלים מתסמיני המחלה, לכאורה. בכל מקרה, הקונספציה של התערבות מעצמה זרה הכופה בניית מדינה דמוקרטית המושתתת על עקרונות מערביים, שתוכל להגן על עצמה בכוחות עצמה ולשגשג למשך שנים במזרח התיכון – כושלת שוב ושוב.

הניסיון הבריטי

ב-21 ביולי 1839 החל כוח הפלישה הבריטי את מסע כיבושיו באפגניסטן במלחמה שקיבלה לימים את הכינוי "המלחמה האנגלו- אפגנית הראשונה", דבר המבטיח לקורא הסקרן "סדרה בהמשכים".

באוגוסט 1839 כבש הכוח הבריטי את העיר קאבול והכתיר את השאה סוג'ה דוראני כמלך אפגניסטן במקום המלך דוסט מוחמד חאן שהובס ויצא לגלות. בשנת 1840 ניסה מוחמד חאן לכבוש את קאבול מחדש, אך נכשל, נשבה בידי הבריטים ונשלח אף הוא לגלות, אך בנו, אכבר חאן, המשיך לפקד על הכוחות האפגנים במערכה כנגד הבריטים. המערכה הביאה להתנגדות האוכלוסייה המקומית לכיבוש הבריטי, שמצאה את ביטוייה בהתנקשויות ופעולות איבה קשות, בסופן נאלץ הכוח הבריטי בפיקודו של אלפינסטון לתאם את נסיגתו עם אכבר חאן ב-1 בינואר 1842 דרך "ציר מאובטח" אל מחוץ לאפגניסטן חזרה להודו. ה"ציר המאובטח" הותקף על ידי מקומיים ומבין כ-4500 הנסוגים וכ-12,000 מלוויהם, כולל נשותיהם וילדיהם, שרד רק אדם אחד. טבח זה הביא את הצבא הבריטי לצאת לפעולת גמול נרחבת במקביל להחלטת השלטון החדש בבריטניה לסיים את המלחמה. באוגוסט 1842 יצא כוח בריטי למסע מלחמה מקנדהאר לכיוון קאבול עד לכיבושה בספטמבר 1842 ולאחר סדרת פעולות גמול בריטיות, נאספו חיילות המצב והצבא הבריטי כולו נסוג מאפגניסטן.

המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה שהתנהלה בין השנים 1878–1880 מחשש בריטי להתערבות רוסית באזור, הסתיימה בכניעת האפגנים והפיכתה של אפגניסטן למעין מדינת חסות בריטית. השלטון נמסר לידי עבד א-רחמאן ח'אן שבימי שלטונו בין השנים 1880–1901 ייסדו וקיבעו לראשונה הבריטים והרוסים את גבולותיה המודרניים של אפגניסטן.

את עבד א-רחמאן ח'אן החליף בנו חביבאללה ח'אן שהותיר את אפגניסטן ניטרלית במהלך מלחמת העולם הראשונה, על אף ניסיונה של גרמניה לעורר רגשות אנטי-בריטיים בקרב האפגנים. חביבאללה ח'אן שלט באפגניסטן עד להתנקשות בו בשנת 1919 על ידי חברי משפחה שהתנגדו להשפעה הבריטית החזקה על הפוליטיקה האפגנית. במקומו עלה לשלטון אמאנאללה ח'אן, בנו השלישי, שבמהלך תקופת שלטונו בין השנים 1919–1929 פרצה המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית בעילת שאיפת אפגניסטן לעצמאות. המלחמה, שכללה גם התקפה על הודו וגרמה נזקים לבריטניה שאך סיימה את מלחמת העולם הראשונה, הסתיימה ב-19 באוגוסט 1919 עת חתמה בריטניה על ההסכם האנגלו-אפגני שכלל הבטחה להפסיק את ההתערבות הבריטית במדיניות החוץ האפגנית ולאפשר את עצמאות אפגניסטן. למרות עצמאותה של אפגניסטן פקדוה תקופות של אי שקט וסכסוכים פנימיים שכללו גם התערבות גורמי חוץ לא אחת.

הניסיון הרוסי

עשור שלם, כ-15 אלף הרוגים, 300 נעדרים, כ-50 אלף פצועים וממון רב שאבד, עד שברית המועצות הבינה שעליה לסגת מאפגניסטן ולאפשר למורדי הטאליבאן לשלוט במדינה.

תחילה ניסו הרוסים להציל את השלטון הקומוניסטי מפני גורמים אסלאמיים שמרדו בו, לאחר שתקנות ורפורמות מרקסיסטיות בנושאי חוקי הנישואין וחלוקת האדמה לא התקבלו בברכה בקרב האוכלוסייה המסורתית המוסלמית והאדוקה, שרבים מתומכיה נאסרו, הוצאו להורג או הוגלו. כך, מה שהתחיל בייעוץ צבאי ומשלוחי נשק הפך במהירה לפלישה צבאית ולחימה במורדים ב-25 בדצמבר 1979.

מאבק זה הפך לזירת התגוששות מדממת בה המורדים האסלאמיים- המוג'הידין, לחמו מלחמת קודש, ג'יהאד מבחינתם, כנגד הכופרים הקומוניסטים ששלטו במדינה בתמיכת ברית המועצות. המורדים נהנו באותה עת מתמיכת ארה"ב שאנשיה דאגו לייעץ, לאמן ולחמש אותם כנגד הסובייטים, בתקופה שקדמה לנפילת ברית המועצות וכחלק מהמלחמה הקרה.

ניצחון המוג'הידין במלחמה זו כנגד ברית המועצות גרם למוסלמים רבים בעולם להאמין כי דת האסלאם, אמונתם הבלתי מתפשרת ודבקותם של הלוחמים היא שנצחה את מלחמת הקודש מול מעצמת-העל הקומוניסטית-אתאיסטית. אם תרצו- ניצחון הרוח על הכוח.

יש לציין כי בברית המועצות ראו בהתבוססות החיילים בבוץ האפגני, את המקבילה הרוסית להסתבכות האמריקנית בג'ונגלים של ווייטנאם, משום מחיר הדמים הכבד שנאלצים החיילים לשלם בעבור אינטרסים מדינתיים- אידאולוגיים בארץ זרה ורחוקה במובנים גאוגרפיים, דתיים, תרבותיים ועוד.

לאחר עשור של לחימה קשה החליטה ברית המועצות להסיג את הצבא האדום מאדמת אפגניסטן ספוגת הדם, במהלך שהחל ב־15 במאי 1988 ונמשך עד 15 בפברואר 1989. לזכות המשטר הקומוניסטי האפגני אפשר לציין את העובדה כי שרד הוא בקושי רב כשלוש שנים עד לשנת 1992, עת קרס סופית לאחר מלחמת אזרחים שבסופה עלה משטר הטאליבן.

הניסיון האמריקני

כמעט עשור נוסף חלף מאז השתלט הטאליבן על השלטון באפגניסטן עת החלה מלחמתה היזומה של ארה"ב באותה כברת ארץ. "מבצע חירות מתמשכת" בו החלה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 על אדמתה, נועד לאתר ולחסל את בסיסיו של ארגון הטרור אל-קאעידה והעומד בראשו- אוסאמה בן לאדן. במסגרת המבצע נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבן, שמצדו עבר למלחמת גרילה עקובה מדם כנגד השלטון החדש שנתמך על ידי קואליציית "הכופרים" שבראשם ארה"ב. לאחר תום השלב הראשון ללחימה נגד אל קאעידה, החל השלב השני בו פעלה הקואליציה בראשות ארה"ב על מנת לסייע למשטר האפגני בייצוב משטר המבוסס על עקרונות דמוקרטים, זאת באמצעות חיזוק, חימוש ואימון הצבא להתמודדות עם אויביו ובכללם הטאליבן.

לאחר כמעט 20 שנות התבוססות בבוץ האפגני, הודיע נשיא ארה"ב ג'ו ביידן במסיבת עיתונאים בבית הלבן ביום 14 באפריל 2021 כי הוא מתכוון להסיג את שאריות הכוחות האמריקניים מאפגניסטן עד ל-11 בספטמבר: "הגיע הזמן לסיים את המלחמה הארוכה ביותר של אמריקה. הגיע הזמן שהחיילים האמריקניים ישובו הביתה. ארצות הברית תחל את נסיגתה הסופית ב-1 במאי השנה. לא ניסוג באופן חפוז, נעשה זאת באחריות, במכוון ובבטחה, ונעשה זאת בתיאום מלא עם בעלי בריתנו ושותפינו, שלהם יש עתה יותר כוחות באפגניסטן מאשר לנו". אז אמר.
כעת המציאות הקשה והמפתיעה לכאורה טופחת על פניו ונגלית לעיניהם של מיליוני בני אדם אומללים ומפוחדים, בהם צופים מיליונים נוספים ברגשות מעורבים התלויים בשיגיונות, חזיונות או תקוות שונות ברחבי העולם.

מה שבטוח הוא שהמחיר אותו שילמה ארה"ב באפגניסטן במהלך כמעט 20 שנות לחימה ירד לטמיון בתוך ימים ספורים וגבה עד כה את חייהם של לא פחות מ-2442 חיילים אמריקנים, יותר מ-3,800 עובדי קבלן אמריקנים, 1,144 חיילים משאר מדינות נאט"ו, קרוב ל-70 אלף אנשי כוחות בטחון אפגניים, 20,666 פצועים אמריקנים והשקעה של כשני טריליוני דולרים שירדה לטמיון בניסיונות לשיקום המדינה, ביסוס שלטונה וחיזוק כוחות הביטחון שלה, שכשלו כולם לחלוטין והתפוגגו כלא היו בתוך כשלושה ימים.

מסקנות, לקחים ונקודות למחשבה

עד המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה נחשבה בריטניה כאימפריה בלתי מנוצחת. נסיגתה מקאבול והשמדת הכוח הצבאי בפיקודו של אלפינסטון היוו מכה קשה שסדקה את תדמיתה של בריטניה ושליטתה באזור, עד כדי כך שיש מי שיטענו שזו תרמה להתהוות המרד ההודי כנגדה בשנת 1857.

הצטמקות האימפריה הבריטית אחרי מלחמת העולם השנייה, לצד מלחמות כושלות של האמריקנים בווייטנאם והרוסים באפגניסטן, סדקו את תדמיתן של המעצמות הללו כבלתי מובסות ובישרו בשורה קשה לקראת הבאות.

אין זה משנה כיצד ובאילו מילים ונאומים מתוקשרים מגדירה ומצדיקה המעצמה את נסיגתה, שהרי במזרח התיכון נחשבים המעשים על פני הדיבורים הריקים ובעיקר התוצאות בסוף כל סבב מהלומות, גם בחלוף הזמן שלו משמעות שונה באזורינו. במזרח התיכון מתקבלות בכבוד, הערכה והכנעה רק תוצאות נחרצות, ברורות וחד משמעיות, שאינן ניתנות לפרשנות אחרת מאשר ניצחון מכריע ב"נוק אאוט" ולא בנקודות!
להבדיל מתרבות המערב הרוצה בהכרעה מהירה ו"בליצקריגים", במזרח התיכון יש לתושבים המקומיים סבלנות (ס'בר- בערבית) להמתין למבוקשם גם בחלוף 20 שנה, כפי שהוכיח הטאליבן באפגניסטן וכפי שהוכיחו לנו החיזבאללה בלבנון וחמאסטן ברצועת עזה שבדרום.

בימים אלו, עת נסוגה ארה"ב מאפגניסטן, זוכה הטליבן לברכות חמות על נצחונו הסוחף וחזרתו לשלטון מארגון החמאס, ארגוני הג'יהאד המוסלמים ועוד. הצלחתו מהווה רוח גבית המחזקת את השאיפות של אותם ארגונים לגאולת כל אדמת פלסטין והצבת גורל דומה לציונים הכופרים הנתפסים כצלבנים.
לדידם של אותם ארגונים אסלאמיים קיצונים נמתח קו ברור ומקשר בין ניצחון הטאליבן על ארה"ב לבין ניצחונם לכאורה של חיזבאללה והחמאס על ישראל, בת בריתה האמיצה ביותר במזרח התיכון, עת הביאו לנסיגותיה החד צדדיות וללא תנאים מלבנון בשנת 2000, כמו גם מעזה וצפון השומרון בשנת 2005, בהתאמה.

העובדות בשטח מוכיחות כי במזרח התיכון, מי שנוטש את הזירה ומתקפל באופן חד צדדי ובהול, ללא שהוכיח מעל לכל צל של ספק ניצחון מוחץ על האויב במחיר דמים מרתיע ובלתי נסבל- ייתפס לעולם כמי שהובס, הונס והושפל, גם אם יכתיר עצמו כמנצח לכאורה בארצו ובפני אזרחיו, כברירת המחדל.

ניכר כי התרבות המערבית "הנאורה ונושאת הבשורה", המאפיינת גם אותנו לטוב ולרע, אינה עושה רושם רב על העממים, השבטים והחמולות המאכלסות את האזור. ניסיונות המערב, השגויים עד כדי מתנשאים, להנדס את המזרח התיכון כרצונו, להמליך שליטים "נוחים ומחונכים" מאוניברסיטאות ידועות, לעצב תודעה וחברות על פי דוקטרינות, שיטות וסדרי ממשל, אידאות וערכים "יהודו-נוצרים"- לא ממש צולחים. הניסיונות לעצב מדינות, גבולות ומדיניות פנים וחוץ על פי עקרונות מערביים שלא כמנהג השבטים המקומיים- סופם להיעלם תחת חרב האסלאם במוקדם או במאוחר, שהרי "דין מוחמד בסיף". הווה ידוע כי לידתה של דת האסלאם בחרב והתפשטותה בחרב, אילולא כן לא הייתה היא מתפשטת בתוך כמאה ושלושים שנים (622 – 750) מספרד ומרוקו שלחופי האוקיינוס האטלנטי במערב ועד לגבולותיה המערביים של סין במזרח.

לא ניתן לעזור לאוכלוסייה שלא רוצה לעזור לעצמה בראש ובראשונה. כל העם האפגני המונה מיליוני בני אדם לא התאמץ דיו כדי למגר סופית את הטאליבן שמנה כמה עשרות אלפי בני אדם נחושים. מדוע זה שערביי עזה או יהודה ושומרון יפעלו אחרת שעה שנאמנותם הינה מקומית שבטית או חמולתית במהותה? המחשבה כי אם ניכנס לעזה נוכל להחליף את שלטון החמאס בתומכי "שלום עכשיו" מקומיים הינה לא יותר מאחיזת עיניים של מי שראה הרבה סרטים מעידן ילדי הפרחים. מי שחושב שלכשתוקם מדינה פלסטינית ברחבי יהודה ושומרון לצד מדינת ישראל כמדינת היהודים ולא כמדינה דו- לאומית, יגיע הקץ למאבק ההיסטורי בין יהודים לערבים, מוטב שילך לטיפול בהזיותיו הקשות.

כשם שברור לכל בר דעת שלא ניתן לאלף ולשחרר חיות פרא כאריות, דובים, תנינים או כרישים ולסמוך על כך שלא יתקפו ויטרפו את המאלף או בכלל בני אדם – כך מוטב שיובן שלא ניתן לכפות על אוכלוסיות מסוימות במזרח התיכון אורח חיים, תפישות ורעיונות זרים, הנוגדים את אמונתם, תרבותם וטבעם, ולצפות כי ישנו הם את עורם מעתה ועד עולם. די כי נלמד מההיסטוריה של עמנו ברחבי המזרח התיכון, עת קמו הערבים ופרעו בשכניהם היהודים באכזריות רבה, אף בטרם קום המדינה וללא סיבה ראויה, מלבד זו הכרוכה בדת ואמונה, ולמרות השפעות מערביות ממתנות לכאורה של הבריטים והצרפתים במספר מקומות.
בספר בראשית פרק טז נכתב כי כשפגשה הגר במלאך שמסר לה נבואה על הולדתו של ישמעאל ועל אופיו נתבשרה היא כי: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן". האם יש תקנה לפרא, בין אם הוא חיה ובין אם הוא אדם?

סיכום והמלצות

מדינת ישראל היא מדינת היהודים, חייבת להבטיח את קיומה ובטחון אזרחיה בגבולות בטוחים וברי הגנה נוכח התפשטות והתבססות האסלאם הקיצוני במזרח התיכון. הרי מגבול סין המערבי בואכה אפגניסטן, איראן, עיראק, סוריה, לבנון ועד גבולנו עם ירדן ועם חצי האי סיני, ישנו רצף יבשתי בו פועלים אותם כוחות אסלאמיים החפצים בהשמדת ישראל והכרתת תרבות המערב מהעולם, תחת הקמת חליפות אסלאמית שתנהיג את חוקי השריעה באמצעות החרב במלוא מובן המילה!

ממשלה ישראלית הנסמכת על קולות תומכי טרור, תומכי ציבור החפצים בחלוקת הארץ והשתת קו הגנה על בסיס כביש 6 במקום הבקעה- מהווים סכנה קיומית לעתידנו בארץ ישראל וכמדינה יהודית, דמוקרטית ועצמאית. על כן נדרש להחיל ריבונות, לחזק ולבצר את ההתיישבות והתשתיות הלאומיות בבקעת הירדן, ובאזורי גב ההר ביהודה ושומרון.

נסיגת האמריקנים ממדינות המזרח התיכון והפקרת בני בריתם לחסדי הפראים מחייבת את מדינת ישראל לבסס את ביטחונה ולעמוד איתן על האינטרסים הלאומיים שלה כנגד אויבים מבית ומחוץ. עליה לחזק את הברית ההיסטורית עם מיעוטים כדוגמת הדרוזים והצ'רקסים, אשר קשרו עמה את גורלם ולהמשיך לתקן ולשפר את היחסים עם לוחמי צד"ל שמצאו בארצנו מקלט לאחר הנסיגה החפוזה מלבנון ומשבר האמון עמם.

שעה שארה"ב נמצאת בנסיגה לא ממש סדורה הזוכה לביקורת פנים וחוץ גם מבנות בריתה הבריטים כדוגמא, עת מפגינה היא חולשה מסוימת ומגלה תורפה בהתנהלותה באזורנו, נדרשת ישראל לעמידה איתנה וקשוחה מאי פעם. דווקא עתה נדרשת ישראל לתעצומות ולתעוזה בכדי לעמוד מול אויביה בנחרצות, להכות בעוצמה עזה ולא פרופורציונאלית בכל מי שמעז לאתגרה משטחי לבנון, סוריה, הרשות הפלסטינית או רצועת עזה.

ארה"ב במעשיה מעבירה מסר רחב היקף לבנות בריתה במזרח התיכון, אך גם בקרב חברותיה לברית נאט"ו. מסר זה נלמד בדרך הקשה ובמחיר דמים כבר עתה. השלכותיו הפוליטיות של המהלך הנוכחי באפגניסטן עוד ישפיעו ויעצבו מערכות יחסים בין מנהיגים ובין מדינות ידידותיות יותר או פחות, ולא רק בתוך ארה"ב גופה, עת נסדק האמון הבסיסי והביטחון שאין מצב שבנות ברית יינטשו לאנחות. הלקח החוזר ועמו ההמלצה הינה לעולם לא להגיד "לנו זה לא יקרה". מדינת ישראל נדרשת לעשות ככל אשר ניתן בידה בכדי להיות מוכנה למלחמה, בה תידרש להגן על עצמה בכוחות עצמה מפורענויות שכנותיה ודורשי רעתה, החומדים את ארצה ורוצים בחיסולה, בזכות האמונה החזקה ובכוח הזרוע הנטויה.

לסיום, במזרח התיכון ישנם רק שני מצבים – או שאתה טורף או שאתה נטרף, כך למדו על בשרן מדינות וחברות שונות לאורך שנים של ניסיונות עקובים מדם, יזע ודמעות. אי לכך עדיף שנהיה אנו הטורפים. במילים אחרות – עד שיתגשם ולכשיתגשם חזון הנביא ישעיהו "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" – כדאי שנהיה אנו הזאב או הנמר בארץ ישראל.

אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי. חבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: