קו מאוד ברור מחבר בין ארועי בריחת המחבלים מכלא גלבוע, רצח הלוחם בראל חדריה שמואלי ז״ל ומבצע שומר החומות. הלקחים שישראל חייבת להפיק
חברות ישראליות ידועות עשו את הונן, פרצו לשווקים והתפרסמו בכל רחבי העולם בזכות בדיקות אבטחה ובדיקות חדירות. לצורך השיח אבקש להבחין בין שני המושגים באופן פשטני משהו ואגדיר את בדיקות החדירות כבדיקות שנועדו למנוע פריצה חיצונית למערכות, בעוד בדיקות אבטחה נועדו בנוסף למנוע זליגה או יציאה לא מבוקרת ומאושרת של מידע, חומרים ואמצעים מתוך המערכת החוצה.
באופן דומה ולשם המחשה, מוגדרת בדיקת חדירוּת ואבטחת תוכנה כמתקפה יזומה, מתוכננת ומבוקרת על מערכות ממוחשבת בארגונים וחברות, הנעשית ברשות על ידי פצחן, בודק חוקי ומאושר הידוע בכינוי "האקר", במטרה לאתר נקודות תורפה באבטחת המערכות. אילולא היו מאותרות מבעוד מועד, עלולות היו התורפות לאפשר לגורמים שונים בעלי כוונות זדון בדרך כלל, גישה לא רצויה אל מאגרי מידע בהן מאוחסן חומר רגיש שעלול להיות מנוצל לרעה על ידם.
בדיקות חדירות ואבטחה מוכרות גם לחיילים המשרתים בצבא כביקורות אבטחה או הגנת מחנות, שמרתיעות את החיילים והמפקדים יותר מאשר היתקלות עם מחבלים, לכאורה. ביקורות צבאיות אלו מתחילות בדרך כלל בניסיון להיכנס למחנה צבאי שלא באופן חוקי, תוך ניצול תורפות אבטחה ובכללן רשלנות בעלי תפקידים, ומסתיימות בניסיונות להוציא מתחומי היחידה המבוקרת אמצעי לחימה, מידע מסווג וכיו"ב.
לאור רצף אירועים כושלים שאירעו בתקופה האחרונה בהם חדרו גורמים עבריינים למחנות צבאיים, ממחנה גיבור בצפון ועד לצאלים בדרום, אשר קיבלו הד תקשורתי וציבורי נרחב שנידון אף בכנסת ישראל, זכה צה"ל לקריאת השכמה ולניעור חזק בגינו שיפר את פקודותיו, נהליו ומנגנוניו לשם מניעת הישנות מקרי חדירה, פריצה וגניבה ממחנותיו.
בחברות וארגונים אזרחיים או ממשלתיים מכובדים, נעזרים ביחידות פנים ייעודיות או בשירותיהן של חברות אבטחת מידע ידועות כצ'ק פויינט, בכדי לאתר תורפות אבטחה העלולות לאפשר חדירה חיצונית או זליגת מידע ולהתגבר עליהן מבעוד מועד.
בעוד שבמרבית הארגונים הממלכתיים והחברות הציבוריות או הפרטיות ניתן לבצע בדיקות חדירות ובדיקות אבטחה באופן מלא, שונה הדבר במערכת בתי הכלא. הרי בריחת אסירים מבית כלא דורשת זמן ממושך הכולל תכנון וביצוע שאינם דומים בהכרח לאופן בו חייל מחליט לברוח מבסיסו או עובד ממעסיקו, לאחר שסרחו או נטלו חומרים ללא רשות.
בכדי לענות ולהתגבר על נקודות התורפה שמתגלעות באבטחה, ללא יכולת לבדוק אותן באופן מלא כמקובל בתחום התוכנה לדוגמא, נדרשים המפקדים, המנהלים והגורמים האחראים להיות יצירתיים ולחשוב באופן המדמה את אופן החשיבה של פושע או מחבל כלוא, המצוי בסביבה סגורה עם כלואים נוספים בתא ובמתקן, בו השיגרה ברורה ושוחקת ועל כן נהוג לכנותה- שיגרע.
האתגר הניצב בפני מפקדי בתי הכלא הינו בחשיבה מחוץ לקופסא, או למען הדיוק מחוץ לתא. עליהם לאתגר עצמם במגוון אפשרויות הניצבות בפני הכלואים וכל זאת בכפוף לחוק, לפקודות ולנהלים הכובלים. לרשות המפקדים אין "שחקנים" או כוח המדמה אויב כפי שיש באימוני הצבא "כוח אדום", על כן נדרשים הם לדמיין, לא לקפוא על השמרים ולהקדים בתחכומם ובעשייתם הסיכולית את הכלואים תחתם המשוועים לחופשי.
מהכלל אל הפרט
מדינת ישראל זכתה ערב ראש השנה לבדיקת אבטחה בבית הסוהר "גלבוע", בחסות חבורה של ששה מחבלים "מובחרים" השפוטים לעונשים ממושכים. הודות לאותם מחבלים שהצליחו להימלט באמצעות מנהרה חפורה אל מעבר לחומת הכלא ומתחת לאפה של השומרת המנומנמת, גילינו כולנו כמה דברים חשובים שיכולים לסייע בהתמודדות מוצלחת יותר עם ניסיונות הבריחה הבאים בבתי הסוהר השונים.
כך למשל התגלה שממצאי דו"ח קודם המצביע על אי אילו ליקויים והמלצות ועדה מיוחדת לבדיקת נושא האסירים הביטחוניים שמונתה על ידי השר לביטחון פנים גלעד ארדן בשנת 2018 לא יושמו – כעת ככל הנראה יחלו בבדק בית יסודי; נמצא שתכניות ושרטוטי בית הכלא הופיעו ברשת האינטרנט, באתר של משרד אדריכלים שהיה שותף בהקמתו והודות לבריחה- הורדו מהרשת; למדנו שהכלא בנוי על קלונסאות וכי נותרו מקומות שלא כוסו כנדרש ביציקות בטון לאחר ניסיון בריחה קודם- כעת יחל סקר מקצועי של מהנדסים לאיתור חללים ופערים בבתי כלא נוספים.
בדומה למקומות מסוימים בארגונים מקבילים מסתבר ש"לסוהרים כנראה קשה שם ולא מבצעים את כל ההנחיות מתוך פחד. הקצינים והסוהרים מפחדים מהאסירים הביטחוניים וכשאין גיבוי מלמעלה הם חוששים" כפי שטען גונדר בדימוס מקבל טאפש, לשעבר מפקד המחוזות צפון ומרכז בשירות בתי הסוהר בראיון לתקשורת. עוד הסתבר שישנו פער בשיטת הפעולה וביישומה בכל הנוגע לבקרת מצלמות האבטחה והפעלת שבשי טלפון סלולארי, כמו גם באופן בו מאיישים עמדות ומגדלי שמירה ובנהלי הבקרה על השומרים והשומרות. לגבי סוגיית הסוהרות- מעניין האם וכיצד טופל נושא ההטרדות המיניות מצד האסירים כלפיהן, לאחר שנחשף אירוע חמור שארע בין כותלי הכלא בשנת 2018 בו מוחמד עטאללה, אסיר עולם של הפת"ח חשק לו בסוהרת? עתה יש להניח כי נושאים אלו יידונו וימצא להם מענה מסוים.
הסתבר שישנו פער מסוים בתקשורת ובשיתוף הפעולה בין גורמי הביטחון השונים (צבא, משטרה, שב"כ ושב"ס) ובמהירות תגובתם נוכח אירוע מתפרץ מעין זה בשעותיו הראשונות. יש להניח כי הנושא יתוחקר וימצא המנגנון לשיפור המענה בזמן אמת.
הועלו שאלות ותהיות על היחס ותנאי הכליאה להם זוכים האסירים הביטחוניים החל מאיכות המזון, תכניות התרבות וההשכלה, הביקורים ושיחות הטלפון הרשמיות עם הקרובים והמקורבים; אך מעל לכל אלו צפו ועלו סוגיות מקצועיות מהותיות בעלות השלכות מודיעיניות – ביטחוניות – מבצעיות הנובעות מחלוקת האסירים הביטחוניים לקבוצות על פי שיוכם הארגוני ולא על פי חומרת העברות בגינן נשפטו לדוגמא, ועוד.
אין זו הפעם היחידה בעת האחרונה ש"בזכות" המחבלים מזדעזעות אמות הסיפין בישראל ונדרשת חקירה ובדיקה מעמיקה של פקודות, נהלים והתנהלות של כוחות הביטחון אך לא פחות מכך של מדיניות הממשלה.
טרם חלפו 30 ימי האבל על מותו של הלוחם בראל חדריה שמואלי הי"ד, מירי של מחבל חמאס שהעז להתקרב עד לחרך בחומה שעל גבול רצועת עזה, בו שהה הלוחם. גם במקרה זה צצו לפתע שאלות ותהיות קשות. הכצעקתה, מדוע הופעל כוח הצלפים עליו נמנה בראל ז"ל באופן בו ניתן היה להתקרב עד אליו ללא סיכון ממשי, להתעמת, לנסות לחטוף נשק, לירות ולהימלט בחיים? כיצד זה מתאפשרת הגעת מחבלים ו/או אזרחים לכאורה, עד לתוואי החומה ומעבר לפרימטר המוגדר ללא שמאבדים הם את רגלם בדרכם אליה או בחזרה?
טרם חלפה חצי שנה מאז "מבצע שומר החומות" ונשאלת השאלה להיכן נעלמה ההרתעה המרשימה ומדוע זה בכלל יש עוד בלוני תבעירה ויחידות "התיזוז הלילי" עודן פעילות? זאת ועוד במקום שתושבי עזה יתעוררו כל לילה לקולות "בום" על קולי בודד שיספק פרנסה לפסיכולוגים וזגגים רבים בתוך הרצועה.
בכירים בארגוני המחבלים מבינים היטב שאין במעצרם של המחבלים הנמלטים כדי לפגום בנרטיב המאבק הפלסטיני המתחזק, כפי שצוין בתגובת ארגון פת"ח על מעצר ארבעת המחבלים הנמלטים: "מעצרם לא יפגע ברצון העז של האסירים ושל העם הפלסטיני להיאבק נגד הפרויקט הציוני". בנוסף, מבינים הם שהאירועים האחרונים שהוזכרו, מטלטלים את המערכת הביטחונית הישראלית, את הציבור וההנהגה כולה שלא מצליחה למנף או לכל הפחות לייצב את מעמדה. עדות לדברים אלו נמצאים בדבריו של מחמוד אל עאלול, סגנו של אבו מאזן בפת"ח, שאמר בנוגע לבריחת ששת המחבלים מכלא גלבוע כי: "הגיבורים ששחררו את עצמם מאחיזת הסוהר השיגו את כבוד הגבורה והיוזמה… ופגעו בהשקפה הביטחונית של האויב ובטענות השווא שלו לעליונות".
סיכום והמלצות
במהלך חצי השנה האחרונה בפרט, מבהירים לנו ארגוני המחבלים ותומכיהם מקרב הערבים בארץ, כי ההרתעה הישראלית המקומית נשחקה קשות. גורמים הם לחלקנו להבין בדרך הקשה והכואבת שהפקודות והנהלים המושתים על לוחמינו אינם בהכרח מותאמים או ברורים לכל המשרתים, גם אם ירמז שהם "שקרנים", לכאורה.
המחבלים מסמנים לנו כבר שנים באופן ברור, אך לאחרונה ביתר שאת נוכח שחיקת ההרתעה, היכן עלינו למצוא פתרונות מבצעיים ולעדכן פקודות ונהלים, לשפר תשתיות ולהתייעל בפעולות הננקטות. להבדיל מחברות אזרחיות הגובות סכומי כסף בעבור זיהוי תורפות במערכות ומציאת מענים, המחיר הנגבה מאתנו כאן הוא בדם ובלא מעט משאבים.
מתברר לרובנו שהשפה הרפה בה משתמשת הנהגת המדינה וחלק מרשויותיה, אינה שפה המותאמת בהכרח למצב בארצנו הקטנה, בה כאמור נדרשת הרתעה יתרה כלפי אויבים ומחבלים מחד, אך גם כלפי פורעים החיים בקרבנו, מאידך.
רצף האירועים מ"מבצע שומר החומות" לכל הפחות, דרך מותו של הלוחם בראל חדריה שמואלי הי"ד ועד לבריחת המחבלים מכלא גלבוע, מהווה קריאת השכמה לעם ולהנהגה להתעורר (ולא רק לשומרת המנומנמת), בטרם תתפוגג המשילות ותאבד הריבונות בעקבותיה. סממן העומד כבר בימים אלו על הפרק, לאחר שלא הושת על שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן עד כה למרות אמירות והבטחות לכאורה, אך גם נוכח כוונת ממשל ביידן לפתוח קונסוליה אמריקנית לערבים תושבי הרשות הפלסטינית במזרח ירושלים. מהלך שאין שני לו בעולם.
הזמן להתעורר
ממשלת ישראל ורשויות המדינה נדרשות לבצע בדק בית יזום מטעמן ולא להסתמך על עוכרי ישראל המאתרים את תורפותיה ומאתגרים אותה מבית ומחוץ.
על מדינת ישראל להקשיח עמדות מול חורשי רעתה ולהשיב מידית את ההרתעה בתוך גבולותיה, בסמוך להם ולא רק במרחקים. מחבלים, פורעים ופושעים המרימים יד ונשק על אזרחים ואנשי כוחות הביטחון צריכים למצוא עצמם שוכבים בתא האסורים במקרה הרע, אם לא מצאו עצמם מאושפזים או מתחת לאדמה במקרה הטוב עד עתה. כוחות הביטחון ראויים לקבל את הגיבוי המלא בבואם לפעול בעוז, בנחישות ובנחרצות כנגד כל איום מתהווה.
לוחמים ובעלי תפקידים לא צריכים לפחד מהביקורות המקצועיות והמשפטנים שזופי הניאונים, יותר מאשר מהמחבלים והפורעים. באופן זה, כוחות הביטחון צריכים לירות על מנת להרוג כל מחבל המתקרב לגדר המערכת או לבסיס צבאי, ולא "לנטרל", שהרי זהו ביסודו מונח מבלבל.
מחבלים חמושים בפרהסיה ומחבלים המשליכים אבנים או בקבוקי תבעירה, המשגרים רחפנים, רקטות, בלונים ושאר איומים, בכל דרך וצורה- צריכים למצוא עצמם מאובנים על האדמה. ראוי שזאת יבינו לאחר שכבר מיצינו את סוגיית ההפצצה של עוד מחסן עלוב וספק מחרטה, יצירת גומה "מפחידה" בחולות רצועת עזה או הגבלה של מרחב הדיג לאוכלוסייה התמימה. איומי הנהגות המחבלים צריכות להיענות בפגיעה בהם וברכושם, כמי שאחראים לשליחת המחבלים לגדרות ולנקודות החיכוך עם כוחות הביטחון, שהרי ראויים הם להוקרה בגין הפגנת דוגמא אישית שלילית בראש ובראשונה.
נקודה למחשבה
מה ניתן היה לממן ולבצע כצעדי מניעה בשרות בתי הסוהר, לדוגמא, בעלותו של המרדף אחר ששת המחבלים הנמלטים.
אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי. חבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
זה אבסורד שבגלל שהוא רצח יהודים,מדינת היהודים נותנים לו תנאים שאסיר פלילי לעולם לא יקבל!
לדוגמא,טלוויזיה אישית לכל תא,מאוורר אישי, קומקום חשמלי אישי שיכול לשמש לפגוע פיזית בסוהרים, טיפולי שניים בחינם על חשבוננו,זה אבסורד שזועק לשמיים – אני זקוק לטיפולי שניים יעלה לי 30,000 ש"ח ואילו המחבל שרצח יהודים יקבל ב..חינם על חשבוננו! וכן להפסיק ביקורי משפחות שלא יהיה בלי מחיצת זכוכית ואילו יהודי לא יקבל כזה דבר בחיים שלו, וכן להפסיק סיוע משפטי במימון…מדינת ישראל ע"י הסנגוריה הציבורית,בקיצור אנו נדפקים מכל הכיוונים! מה שאני מציע זה דבר ראשון- לבטל את ההטבות הנ"ל וכן הכי חשוב-להפיל הוצאות הכלא על משפחות המחבלים!!!!! להיות יותר תקיף מולם,למרר להם את החיים,לשגע אותם!!!
בשורה התחתונה יש תקדים ישראלי לאיך צריך להתייחס לרצח פוליטי-קוראים לו יגאל עמיר.
כל מה שצריך זה להתחיל להיות עקביים.
אין הגיון להתייחס לכמה אירועים מהתקופה האחרונה כ'קריאת השכמה' כי למעשה התחילו פה למנות אותם בנקודה שרירותית-הרי התופעות הללו מופיעות בצורות שונות כבר שנים ללא הפסקה!
ביטחון זה מקצוע שצריך ללמוד וללמד ולהתמחות כמו שמלמדים פרופסורים ומהנדסים והנדסאים וטכנאים.
מה שלא יילמד בכיתה יילמד בשטח בדם.
ואז יישכח כשהאנשים ייתחלפו
אל תדאג, אנשים רבים בצמרת מערכת הבטחון למדו ויודעים היטב את המקצוע.
אבל אין דרך ליישב את הסתירה בין מה שלומדים בכיתה ובשטח לבין הדרישות של המשפטנים והפוליטיקאים.