לא מתפקד: כאבי הראש של ביידן

אי שם בחודש יולי, מומחה הסקרים של CNN הארי אנטן שם לב לדבר יוצא דופן: שיעור התמיכה בנשיא ביידן לא השתנה כלל במשך ששת חודשי כהונתו הראשונים. אלו היו חדשות טובות עבור הבית הלבן. בניגוד לקודמו בתפקיד שמעולם לא הצליח לעבור את חמישים אחוזי התמיכה בסקרים הגדולים שנערכו במהלך נשיאותו, ביידן נראה כפופולרי למדי. המספרים שלו לא עלו 55 אחוזים ולא ירדו מ-51 אחוזים. "אלו היו התוצאות היציבות ביותר עבור נשיא כלשהו מאז מלחמת העולם השנייה", כתב אנטן.

אך התופעה הזו לא נמשכה זמן רב. הטור של אנטן הופיע בדיוק כאשר שיעור התמיכה בביידן החל לצלול בחדות. על פי ממוצע הסקרים של אתר FiveThirtyEight ב-26 ביולי, מדד ה-net approval של ביידן (חיסור שיעור הנשאלים שהביעו דעה שלילית על תפקוד הנשיא משיעור אלו שהביעו דעה חיובית) עמד על עשרה אחוזים בלבד. פחות מחודשיים לאחר מכן, ב-13 בספטמבר, מדד ה- net approvalצלל לתוצאה של מינוס 3. במילים אחרות, אמריקנים רבים מאוד החלו הבין כי גרסת ביידן ל"נורמליות" היא לא בדיוק מה שתיארו לעצמם.

פרשנים שונים ניסו להסביר כיצד חודש אוגוסט היה אומלל כל כך עבור הנשיא. האם היה זה נגיף הקורונה, הכלכלה או אפגניסטן? נסו את כל השלושה. ביידן נמצא בצרות לא בשל הכישלונות במשבר כזה או אחר, אלא בשל חוסר התפקוד הכללי שלו. שיעור התמיכה שלו לא היה הקורבן של אירוע מצער. הוא צלל לתהום בזמן שהציבור צפה בתגובתו הכושלת לאירועים האלה.

בדומה לציטוטו הידוע של המינגווי לגבי פשיטת רגל, שינוי המגמה בסקרים לרעת ביידן התרחש בשני שלבים: בהדרגה, ואז לפתע. השלב הראשון החל כאשר אחוזי התמיכה בנשיא החלו לרדת בראשית חודש אוגוסט בעוד מספרי המתים מווריאנט הדלתא החלו לצמוח בטור הנדסי. במקביל, המצביעים הביעו אכזבה מהמצב הכלכלי. הפסימיות הכללית במשק לא הייתה תוצאה רק של הגבלות הבריאות, מחסור בעובדים או האטה בשרשרת האספקה. היא הייתה גם תוצאה של אינפלציה נוסקת.

"אזכורים ספונטניים לעליה במחירי הדיור, הרכב ואחזקת הבית הגיעו לרמה הגבוהה ביותר שלהם מאז נובמבר 1974", כתב ריצ'רד קורטין מאוניברסיטת מישיגן בניתוח סקרי לקוחות מחודש יוני האחרון. בנוסף, "תפיסות שליליות אלו של מחירי השוק הפחיתו את הרצון ברכישת בתים ורכבים לרמתו הנמוכה ביותר מאז 1982". במשך חודשים ארוכים, הבית הלבן ושותפיו התייחסו בביטול לדאגות מעלייה באינפלציה והגדירו אותן כניסיון לזרוע פחד. הם הבטיחו כי העלייה במחירים היא זמנית בלבד. אלא שמה שהיה "זמני" נראה כיום יותר כקבוע, וכפי שדפוסי הצריכה הלכו וצנחו, כך גם שיעורי התמיכה בג'ו ביידן.

ואז הגיע השלב השני בהתרסקות. שיעורי התמיכה בביידן צללו באופן דרמטי בשבועות האסוניים שהגיעו לאחר שכוחות הטאליבן דהרו ברחובות קאבול ב-15 באוגוסט. המצביעים האמריקנים הביטו בנסיגה המבוהלת של צבאם בשילוב של אימה ושאט נפש, ונרתעו מן האופן בו ממשל ביידן הסתמך על טרוריסטים כדי לאבטח את שדה התעופה בקאבול במהלך הפינוי; הם הגיבו בצער כאשר אותם טרוריסטים הרגו 13 חיילים אמריקנים ועוד שישים אפגנים לפחות; הם התקשו להאמין שהנשיא אכן השאיר מאחור מאות אזרחים אמריקנים, אלפי תושבי קבע אמריקנים ועוד עשרות אלפי אפגנים שהיו שותפים למלחמה הארוכה נגד הקיצונים האסלאמים במדינה ונגד אל-קאעידה. על פי אתר FiveThirtyEight, שיעור הלא מרוצים מתפקוד ביידן עלה על שיעור המרוצים בדיוק ב-30 באוגוסט – היום בו החייל האמריקני האחרון נטש את אפגניסטן.

נכון לכתיבת שורות אלה ביידן עדיין לא התאושש בסקרים. האם הוא יכול להתאושש? יש עוד זמן רב עד לבחירות האמצע לבית הנבחרים ולסנאט בשנה הבאה, והציבור עוד יכול להעריך מחדש את נשיאות ביידן ולהשיב את שיעורי התמיכה לסביבות ה-50 אחוזים. התסריט האופטימי מבחינת הבית הלבן נראה בערך כך: גל הדלתא חולף, מקרי התחלואה והמוות יורדים, והאמריקנים שוכחים את הנסיגה הכושלת מאפגניסטן. גם בלימת האינפלציה יכולה להיות נחמדה. ואם הדמוקרטים יצליחו בתרגילים שונים להעביר את מה שה'ניו-יורק טיימס' הגדיר בשפה מכובסת כ"חוק המדיניות החברתית" הכולל הוצאות של עשרות טריליונים, המצביעים עשויים לתגמל את יוצרי ההטבות החדשות כמו חופשה בתשלום, חינוך טרום-חובה ולימודים של שנתיים במכללה קהילתית על חשבון המדינה.

אך למרות כל זאת יש סיבות טובות להטיל ספק בכך שביידן יצליח להתאושש בסקרים, ויצליח איכשהו להתגבר על תקדים ההיסטוריה ולשמור על שליטה דמוקרטית בבתי הנבחרים ב-2022. והסיבה העיקרית היא ביידן עצמו, עבורו הדיבור הקשוח והתוכניות הנועזות משמשות כלא יותר מכיסוי עבור נשיא שפשוט לא טוב במיוחד בעבודה שלו.

תשעה חודשים לתוך כהונתו, הנשיא ביידן גילה שקל הרבה יותר להאשים בכל טעות או מחדל את קודמך בתפקיד ואת המושלים הרפובליקנים, מאשר לחשב מסלול מחדש ולמתן את השאיפות שלך. אותו אדם שאמר כי "אחדות היא כוחנו" בסרטון לציון עשרים שנה למתקפת ה-11 בספטמבר, כעת מפנה אצבע מאשימה ליריביו הפוליטיים, מוביל מפלגה שנבחריה חולמים על שינוי מהיסוד של אמריקה, ומפקח על משרד משפטים שמאיים לפתוח בחקירה חדשה נגד הרפובליקנים מדי יום בשבוע.

חוסר האונים של הממשל ושיטת זריקת האחריות בה הוא נוקט נוגעים בכל נושא ונושא. ביידן פירק למעשה את נהלי אבטחת הגבולות של ממשל טראמפ רק כדי למצוא את עצמו ניצב המום מול מספרי שיא של מהגרם בלתי-חוקיים מדרום. הוא האציל את סמכויות הטיפול בהגירה לסגניתו קאמלה האריס, שמסעה בחיפוש אחר "שורשי הסיבות" לעלייה בהגירה הבלתי-חוקית לקח אותה עד לגוואטמלה ומקסיקו, אך לא קירב אותה כלל לפתרון.

וכיצד מציע ביידן להתמודד עם העלייה בפשיעה? בכך שהוא מקשה עוד יותר על אזרחים שומרי חוק להחזיק בנשק, כשל לוגי בסיסי המתחזה לפעולה. ביידן טוען כי האינפלציה תיבלם כאשר הקונגרס יעביר את תקציב בזבוז המיליארדים שלו ויאשר העלאות מיסים, וכאשר ארגון אופ"ק ייעתר לתחינותיו ויאיץ את הפקת הנפט. קשה להחליט מה מזעזע יותר: הבורות הכלכלית של ביידן או נכונותו להשיב את ארה"ב לתלות מוחלטת במקורות אנרגיה זרים.

ביידן האשים את טראמפ גם בכך שהנשיא הקודם קבע תאריך יעד לנסיגה מאפגניסטן, למרות שהוא עצמו הזיז אותו לפחות פעמיים. ואז הוא נזף בצבא האפגני על כך שקרס ברגע שהופסקה התמיכה האווירית האמריקנית שנמשכה עשורים. ביידן אמר שהוא הוציא את הכוחות האמריקניים מאפגניסטן כדי להגן על חיי החיילים, אך יותר חיילים נהרגו בפיגוע בנמל התעופה בקאבול ב-26 באוגוסט מאשר בכל יום אחר באפגניסטן מאז 2011. ביידן אמר שארה"ב תוכל להמשיך להילחם באל-קאעידה ובדאע"ש למרות הנסיגה באמצעו יכולות סיכול טרור "מעבר לאופק". אלא שהאופק הזה נראה רחוק, רחוק מאוד: לאמריקה אין כלל בסיסי צבא במרכז אסיה, ואפגניסטן היא מדינה ללא מוצא לים המוקפת באויבים מושבעים של ארה"ב. ביידן אמר שהוא מעוניין להתמקד בתחרות מול סין, אך לא גיבה את ההצהרה הזו שום מעשה בפועל.

ביום העצמאות האחרון, ה-4 ביולי, ביידן הכריז כי אמריקה "עצמאית" מנגיף הקורונה. ואז הוא בילה חודשיים וחצי בהתלבטויות בעוד וריאנט הדלתא עושה שמות בחוף המזרחי ובמערב התיכון. ביידן רדף אחרי מושלים שהתנגדו לחובת מסכות בבתי הספר, אך לא קידם עד לאחרונה שום ניסיון לעודד חיסונים ולהתמודד עם גל הדלתא ששיאו כבר חלף. אדון אחדות עדיין לא הצליח "להשבית את הווירוס" כפי שהבטיח, אך הוא סיפק לאמריקנים רבים סיבות רבות להתלונן ולריב. "אין ספק שירח הדבש של ביידן הסתיים", כתבה פרשנית הבחירות איימי וולטר. "השאלה כעת היא האם המצביעים עדיין יהיו שמחים מהנישואים האלה גם בשנה הבאה". שמחים? בקצב הזה הם יגישו בקשת גירושים בקרוב מאוד.

הטור של מתיו קונטינטי התפרסם לראשונה בכתב העת 'קומנטרי'.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: