תמונת מצב: מה מתרחש כעת בלבנון?

הצלילים המגיעים אלינו משכנתנו שמצפון, אינם חדשים. המוסיקה מוכרת, והיא עשויה עוד להתדרדר לרעה. כך זה תמיד מתחיל שם. קולות נשק קל רכים יחסית, ההופכים עם הזמן להלמות תופים, בדמות ארטילריה, ולבסוף, קרשנדו רועם ההורס את הכל ומשנה סדרי בראשית.

מי שמאמין כי לעיתים ההיסטוריה חוזרת על עצמה, זכה השבוע לחיזוק ולהוכחה כי יש אמת בדבר. השבוע נטען על ידי חיזבאללה כי "הכוחות הלבנונים" פתחו באש לעבר מערב בירות, מתוך השכונה הנוצרית עין אל רמאנה. יוזכר, כי הניצוץ אשר הצית ב 1975 את להבת מלחמת האזרחים בלבנון , הוצת אף הוא בשכונת עין אל רמאנה, כאשר באחד מימי ראשון  בחודש מרס של  אותה שנה, הגיע מנהיג הפלנגות פייר ג'מייל כדי לחנוך כנסייה חדשה שנבנתה בשכונה.

למקום הגיע ג'יפ שעליו מחבלים אנשי החזית העממית הפלסטינית. מאבטחיו של ג'מייל דרשו מהם לעזוב את המקום. אנשי החזית סרבו, ובמקום התפתח קרב יריות. ארבעה אנשי פלנגות ממאבטחיו של ג'מייל נהרגו, וכמוהם נהרגו גם שניים מאנשי החזית העממית. בשעות אחר הצהריים של אותו יום, הציבו הפלנגות בשכונה מחסום. אוטובוס שעשה את דרכו לכיוון מערב בירות, נעצר במקום. נוסעי האוטובוס זוהו ע"פ תעודות הזהות שנשאו. אלו אשר זוהו כפלסטינים הורדו מהאוטובוס, וכל אחד מהם זכה לכדור בראשו. המעשה פתח למעשה את מלחמת האזרחים הלבנונית ואף נתן את האות לשורה של מעשי רצח הדדיים אשר בוצעו ע"י כל הצדדים הניצים, ואשר כונה "טבח ע"פ תעודות זהות".

מי שעקב כמוני אחר פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975, אינו יכול שלא למצוא דמיון מה, לאירועים הקורים כיום במדינה אומללה ומוכה זו, המכונה לבנון. גם כיום המאבק מתנהל בין עדות ופלגים, הנאבקים על עמדות כוח ושליטה. אבל כאן נגמר הדמיון, ומתחיל השוני. והשוני הוא עצום. גם בהרכב השחקנים שעל המגרש, וגם במטרות.

מלחמת האזרחים אשר פרצה ב1975 הובלה והונהגה ע"י הארגונים הפלסטינאים, אשר לאחר גירושם מירדן ע"י המלך חסין באירועי "ספטמבר השחור", התבססו בלבנון, וכמנהגם בכל המקומות אשר התאפשר להם, החלו לנהוג מעשה בעל הבית. הפלסטינים נהנו מתמיכת השמאל הלבנוני, בעיקר המסלמי, הסני, וגם השיעי והשמאל הג'נבלאטי, אשר ראו במאבק זה ניסיון לשפר את מעמדם הנחות יחסית, מול הנוצרים.

הפלסטינים והשמאל הלבנוני נהנו מתמיכת מרבית מדינות ערב, אשר ציידו אותם בנשק ובכספים למכביר. סוריה שיחקה את משחקיה הרגילים, והמירה את התמיכה בהתאם לאינטרסים המשתנים. הנוצרים זכו לתמיכה של איראן של השאה פהלואווי, ושל המלך חסין הירדני, אשר דאג לספק נשק לחברו ובעל בריתו דני שמעון, בנו של הנשיא המיתולוגי כמיל נמר שמעון. צרפת, ("האם הרחמניה", כפי שנהגו לכנותה) כדרכה, נטעה תקוות שווא בלבבות הקהילה הנוצרית הלבנונית, עד שחסידיה ונאמניה הבינו כי לא ממנה תבוא ישועתם, ואז הם פנו למדינת ישראל ובקשו עזרה. כל היתר נרשם בדפי ההיסטוריה, וכל המעוניינים מוזמנים לעיין.

משענת הקנה הנעלם

כיום המצב שונה באופן בולט. הפלסטינים אשר פעם הובילו את המאבק, אבדו ממעמדם ומכוחם. נשקם פורק, ערפאת מנהיגם נמצא במקום הראוי לו, התמיכה לה הם זקוקים ממדינות ערב, ובעיקר ממדינות המפרץ, איננה קיימת יותר, ואפילו לסוריה אין כיום אינטרס או יכולת לסייע בידם.

הארגונים הנוצריים אשר בשנות השבעים של המאה הקודמת היוו כוח צבאי בלתי מבוטל, לא מעט אגב בזכות מדינת ישראל, פורקו מנשקם, וכוחם הצבאי כיום בטל בששים. משענתם העיקרית מהעבר, מדינת ישראל, הפיקה כך אני מקווה את הלקחים הנאותים, ולא תתפתה לכניסה להרפתקה חדשה בארץ הארזים. הגורם היחידי המשמעותי אשר נותר אם כן בזירה, הוא ארגון חיזבאללה, שהינו הכח  החמוש היחידי המשמעותי הקיים כיום בלבנון, ומתפקד כצבא לכל דבר, ואשר מלבד כוח אווירי.

הוא מצויד ומאורגן יותר טוב מכל גוף אחר בלבנון, ואין מי שמסוג לאתגרו, כולל לא צבא לבנון, המורכב כיום ברובו משיעים, הנתונים למרותו של המזכ"ל נסראללה. ומעל כל אלה, ניצבת איראן, הספונסר והאפוטרופוס של חיזבאללה, ואשר פועל במרץ ובעקביות להשלמת הגשר היבשתי מאיראן, דרך עראק וסוריה, עד לבנון. מנוסת האמריקאים מהמזרח התיכון, רק תורמת לחיזוק המגמה. על פי המסתמן עד עתה, אין זה אלא עניין של זמן עד לפרוץ מלחמת אזרחים בלבנון. מלחמה אשר תהיה הפעם קצרה מקודמתה, ובסופה תקום בלבנון רפובליקה אסלאמית שיעית שתונהג ע"י איראן. מדינת ישראל תוכל לפעול נגד, בדרכים חשאיות, אבל היא תוכל רק לגרום להאטה בתהליך, אולם לא למנעו.

הכותב יאיר רביד (רביץ) לשעבר צה"ל ומוסד. עמד בראש הקמת הקשרים עם הנוצרים בדרום לבנון ועם הפלנגות בבירות בשנת 1976

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: