האם צה"ל ערוך למלחמה הבאה?

האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל כיום הוא כמובן פרויקט הגרעין האיראני. איראן דוהרת אל עבר פצצת גרעין ומעשירה אורניום באין מפריע, כאשר היא מפרה בשיטתיות את התחייבויותיה להסכם הגרעין. בה בעת, המשטר באיראן מהתל בממשל האמריקאי שסבור, כי באם יוריד את הדוושה מהגז איראן תשוב לשולחן המשא ומתן. ואולם, ההפך הוא הנכון שכן איראן קרובה מאי פעם להפוך למדינת סף גרעין כאשר משטר האייתולות מבין ששימוש בכוח צבאי מצד ארה"ב לא בא בחשבון. רק לאחרונה התבטא הממונה המיוחד רוב מאלי לענייני איראן וטען ש"החלון לדיפלומטיה לעולם לא ייסגר".

ואולם, למרות איום הגרעין מצד הרפובליקה האסלאמית, ישנה סכנה המרחפת כעננה מעל ראשה של מדינת ישראל בדמות טבעת חנק המתהדקת סביב צווארנו והיא מערך הטילים שהולך ומשתכלל בקרב אויבינו הן בגבולות ישראל מצפון ומדרום, והן ממקומות רחוקים יותר הפועלים על פי הנחייה איראנית כפי שיפורט מטה. יש לציין, כי איום הטילים וכן כלי הטיס הבלתי מאוישים אינם רק בעיה של מדינת ישראל, אלא של בעלות בריתנו הקרויות המדינות הסוניות המתונות כדוגמת סעודיה ואיחוד האמירויות. עם זאת, ברגע האמת וכפי שקרה בעבר הלא רחוק, ישראל תעמוד לבדה נוכח האיומים המתגברים.

איום הטילים: כמעיין הולך ומתגבר

פרופ' עוזי רובין, מומחה לאיום הטילים על העורף הישראלי, מתאר כי השימוש ברקטות לעבר ישראל החל לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר ארגון אש"ף שיגר קטיושות לעבר יישובי בית שאן מבסיסיו בירדן בשלהי 1968. אש"ף למעשה הקים מדינה בתוך מדינה, ומלך ירדן חוסיין פעל לסלק את הארגון ומפקדותיו. לאחר שהארגון הוגלה ללבנון, החל להתבסס שם ולשגר קטיושות ליישובי הצפון ובעיקר לעבר העיר קריית שמונה.

ירי הרקטות לא פסק ולאחר ניסיון ההתנקשות בשגריר הישראלי שלמה ארגוב בבריטניה, על ידי מחבלים פלשתיניים שארבו לו, החליט רוה"מ המנוח מנחם בגין לפתוח במבצע שלום הגליל במטרה להפסיק את הירי לעבר קריית שמונה. ירי הרקטות המשיך, ולמעשה בסיום המלחמה חיזבאללה "החליף" את אש"ף (שהוגלה הפעם לטוניס). חיזבאללה פתח במלחמת גרילה מתמשכת מול ישראל, שכללה ירי קטיושות בלתי פוסק, שהביא לשני מבצעים צבאיים: "דין וחשבון" (1992) "וענבי זעם" (1996), בעת שצה"ל שהה ברצועת הביטחון בלבנון בשנים 1985-2000. ניתן לומר, כי בשני המבצעים צה"ל לא הצליח במשימתו לעצור את שיגורי הרקטות לעבר ישראל.

יתרה מכך, הנסיגה הישראלית החד צדדית מרצועת הביטחון הביאה בסופו של דבר לכך שצה"ל פינה את השטח לחיזבאללה שהלך והתעצם לממדי ענק. מארגון גרילה קיקיוני שפועל נגד ישראל בתוך רצועת הביטחון בדרום לבנון, הפך ל"צבא טרור" כפי שמכנה זאת הרמטכ"ל כוכבי ומחזיק ברשותו למעלה מ-150,000 טילים. לא זאת אף זאת, חיזבאללה כפי שצוין לעיל, בחסות ובהובלה איראנית עומל על פרויקט מפעל דיוק הטילים אשר ברשותו, כך שיאפשר פגיעה מדויקת באתרים ומתקנים אסטרטגיים בעורף הישראלי.

הפרויקט החל באמצעות העברת טילים מדויקים מוכנים מידי איראן לחיזבאללה בשנים 2013-2015, תחת המסווה של מלחמת האזרחים בסוריה. אולם ניסיונות אלו כשלו, הודות לניהול המוצלח של ישראל של המב"מ (המלחמה שבין המלחמות) בניסיון למנוע מחיזבאללה להתעצם צבאית במלחמה הבאה. הנחישות האיראנית לא חדלה לרגע, ובשנת 2016 החלה לשנות כיוון, כאשר עברה להסבת רקטות המצויות בידי חיזבאללה בלבנון, באמצעות שינוי של רכיבי דיוק והדרכה איראנית. ואילו בשנתיים האחרונות, איראן מנסה את כוחה באמצעות הקמת אתרי ייצור והסבה על גבי אדמת לבנון, כפי שחשף רוה"מ לשעבר בנימין נתניהו בנאומו בעצרת האו"ם ב-29 בספטמבר 2020.

נחשף: מאחורי הקלעים של פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה בהובלת איראן | צה״ל

מלבד האיום מצפון, ישראל מאוימת מצד ארגון החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלשתיני מדרום. על פי דו"ח של עיתון "הניו יורק טיימס", המודיעין הישראלי מעריך כי שני הארגונים ברצועה מחזיקים ברשותם 30,000 רקטות מסוגים שונים, המכוונים לעבר שטחה של מדינת ישראל. צה"ל מודע כאמור לעובדה שהארסנל הנמצא ברשות החמאס והג'יהאד האסלאמי, כולל הברחות בלתי פוסקות מצד איראן מחד. מאידך, אותה איראן פועלת להכשיר בכירים בחמאס שנוהגים לבקר באופן קבוע במדינה בכדי לייצר רקטות תוצרת עזה. נדמה שחמאס, בדומה לחיזבאללה, בעל יכולת לייצר טילים, לשפר את אלו הנמצאים באמתחתו ואף לשפר את דיוקם. הדבר עשוי לפגוע בכושר היירוט של מערכות ההגנה האקטיביות של ישראל.

כך למשל, במבצע "שומר החומות" שהתרחש במאי האחרון (2020), בין ישראל לחמאס והג'יהאד האסלאמי, ישראל עמדה "בפני איום טילים בעל השיעור הגבוה ביותר של ירי רקטות לשטחה, שמעולם לא חוותה", כך על פי צה"ל. בתום המבצע שארך 11 יום בלבד, נורו על ישראל 4360 רקטות ופצצות מרגמה, כאשר 3400 מתוכן חצו את שטחנו ומקצתן הצליחו לפגוע בעורף הישראלי ולהסב נזק כבד לרכוש ולנפגעים רבים.

בנוסף, גורמים במערכת הביטחון מעידים שאיראן העלתה הילוך בכל הקשור לשימוש בכטב"מים נגד מדינת ישראל, באמצעות חימוש חיזבאללה וחמאס. לראיה, מפקד משמרות המהפכה חוסין סלאמי העיד שיש בידי איראן כטב"מים המסוגלים להגיע למרחק של 7000 ק"מ ויכולים לנחות בכל מקום, כלשונו.

דוגמא עדכנית לאיום המתהווה של הכטב"מים הייתה באחד מימי המבצע, כאשר צה"ל הצליח ליירט ארבעה כטב"מים שהגיחו משטח הרצועה לאזור מועצה אזורית אשכול. חמאס מצידו שחרר סרטון ב-14.5.21 שבו הוא מציג לכאורה כטב"מ מתאבד ששוגר לנחל עוז. לשם השוואה, ערב מבצע "צוק איתן" היה בידי ארגון החמאס כ-11,000 אלף רקטות. רובן המכריע לטווחים קצרים, וחלקן לטווחים בינוניים וארוכים. בתום המבצע, ההערכה בישראל הייתה שנותר לארגון שליש מהרקטות שברשותו.

מעבר לכך, רוה"מ לשעבר נתניהו חשף באוקטובר 2019, כי המשטר באיראן הציב בידי הח'ותים בתימן המשמשים אחד מזרועות התמנון של המשטר, טילים מדויקים המסוגלים להגיע לישראל. יתרה מזאת, איראן העבירה בחסות משמרות המהפכה טילים לעיראק המסוגלים לפגוע בישראל. ניתן להיווכח אפוא, שישראל מאוימת לא רק מצד אויבינו מצפון (חיזבאללה) ומדרום (הג'יהאד האסלאמי וחמאס), אלא על ידי שלוחותיה בעיראק ובתימן. הווה אומר, איראן מכתרת בפועל את ישראל באמצעות חימוש בלתי פוסק של זרועות התמנון הארוכות שלה, שכפי הנראה יפעלו תחת הנחייתה בעת הצורך.

ראיה לכך, ניתן למצוא באתר ממרי, אשר פרסם את נאומו של הגנרל האיראני גולאם עלי ראשיד בחודש שעבר.  ראשיד טען כי לאיראן יש: 6 זרועות לחימה במזרח התיכון: חיזבאללה בלבנון, חמאס וג'יהאד איסלאמי , ""בפלסטין", מילציות שיעיות בעיראק (PMU) והחות'ים בתימן. לדבריו, כולם מוכנים להגן על המשטר האיראני. הגנרל ראשיד הוסיף וטען שאיראן למעשה יצרה פרוזדור באורך 1500 ק"מ ו-1000 ק"מ רוחב עד לים התיכון ובתוכו נמצאות שש הזרועות הללו. וכל מי שינסה להילחם ברפובליקה האסלאמית של איראן, יצטרך לעבור דרך אותן זרועות לחימה.

בג'יהאד האסלאמי מיהרו להוציא הודעת הבהרה המאששת את דבריו: "אנו בתנועת הג'יהאד האסלאמי מאשרים את בריתנו עם הרפובליקה האסלאמית של איראן בהתמודדות נגד הישות הציונית וכיבוש פלסטין. ההתנגדות הוקמה מאז שהציונים כבשו את 'פלסטין', ואין לה שום מטרה אחרת מלבד שחרור פלסטין. כוחות ההתנגדות, כולל איראן, עומדים לצידנו מול האויב הציוני ובני בריתו".

קטן ולא מאומן

על אף העובדה שמכוונים אל עבר מדינת ישראל למעלה מ-200,000 טילים מצד אויבינו מקרוב ומרחוק, נדמה שרבים בישראל מפחיתים מערכו של האיום החמור שעשוי להתממש בכל רגע נתון. התרחיש הוא כזה: במערכה הבאה בין 3,000 ל-4,000 טילים ביום ישוגרו לעבר העורף הישראלי שזה מכבר הפך להיות חלק מהחזית. המשק הישראלי ישובש באופן קשה, והרס רב ייגרם ליישובים מאוכלסים. נשאלת השאלה האם ישראל ערוכה למערכה רבתי שתכלול את חמאס והג'יהאד מדרום, חיזבאללה מלבנון, מיליציות שיעיות בסוריה ובעיראק ואולי אף את הח'ותים מתימן?

ראשית, חשוב לציין ששלושת מערכות ההגנה האקטיביות: כיפת ברזל, שרביט קסמים ומערכת החץ, אינן יכולות לספק הגנה הרמטית מול כמות כל כך גדולה של טילים וחלק ממערכות ההגנה הללו יועתקו למתקנים אסטרטגיים בכדי להגן עליהם כדוגמת נתב"ג, נמל אשדוד, מפעלים תעשייתיים ועוד. המשמעות היא שהאוכלוסייה האזרחית תהיה חשופה ופגיעה הרבה יותר במערכה הבאה. זאת ועוד, מערכת ההגנה באמצעות לייזר ליירוט טילים עדיין איננה מבצעית, ובצה"ל מאיצים בתעשיות הביטחוניות הישראליות לתעדף את השלמתה, כך שכבר באמצע 2022 תוצב אחת כזאת בעוטף עזה. למעשה אם הכול ילך חלק ועל פי התוכנית, רק ב-2024 יושלם הפיתוח של עוד שלוש מערכות כאלו שמיועדות לדרום הארץ בלבד.

שנית, האלוף במיל' וגיבור ישראל יצחק בריק, אשר מזמן הפך למוכיח בשער בנוגע למלחמה הבאה ועל אי מוכנותו של הצבא להתמודד עם מספר חזיתות בו זמנית, שכן לדבריו הצבא קטן מדי. אל טענתו של בריק הצטרף בחודש יולי האחרון גם סגן הרמטכ"ל היוצא האלוף אייל זמיר. בטקס חילופי סגן הרמטכ"ל בין האלוף הרצי הלוי לזמיר, האחרון טען כי, "אנו עלולים לעמוד בפני מערכה כבדה, ארוכה, רב זירתית, משולבת באתגרי פנים, במתארי עורף-חזית ועומק, ולשם כך יש צורך ביכולת הכרעה, אורך נשימה ועתודה חזקה. בעיניי, צה"ל נמצא על סף גודל הסד"כ (סדר כוחות) המינימלי מול איומים מורכבים מאלה שחווינו בשנים האחרונות… ישראל צריכה יכולות מתקדמות, אבל לצד זה מסה קריטית של סד"כ, איכות וכמות".

שלישית, בשנים האחרונות ישראל מנהלת בהצלחה את המב"מ (המערכה שבין המערכות). מטרתה של מערכה זאת היא בראש ובראשונה להרחיק את המלחמה ככל הניתן. כמו כן, ישראל פועלת למנוע מיריבנו להתעצם צבאית בנשק מתקדם ושובר שוויון, בכדי שבסיבוב הבא אלו יהיו עם יכולות מופחתות ככל הניתן. ואולם, נראה שצה"ל ובעיקר חיל האוויר עשויים להיתקל במכשולים משמעותיים שכבר עתה הניצנים שלהם ניכרים בשטח.

איראן פועלת על מנת לשפר את מערכות ההגנה האוויריות במקומות שבהם צה"ל תוקף (על פי פרסומים זרים). במערכת הביטחון מודים שכבר עתה מערכות ההגנה האוויריות הסוריות הצליחו לקצר את זמן התגובה שלהם, נוכח ירי מטוסי חיל האוויר, ואף הצליחו להשמיד חלק מהתחמושת ששל כוחותינו על מטרות בסוריה. מעבר לכך, ישנו חשש מוחשי שמערכות ההגנה המשופרות יזלגו לחיזבאללה בלבנון ולח'ותים בתימן ויפגעו בעליונותו של חיל האוויר הישראלי במערכה הבאה. יש לציין, עובדה שאזרחי ישראל אולי אינם מודעים אליה: מדיניות המב"מ היא מדרון חלקלק, ומספיקה פעולה אחת לא מוצלחת שתדרדר אותנו להסלמה רבתי. כמו כן, היעדר יציבות הוא מאפיין בולט באזורנו ותמיד קיים החשש להתלקחות ולהסלמה בלתי נשלטת.

בשנת 1952 בעת ישיבת הכנסת השנייה, טען דוד בן גוריון כי "עלינו לזכור ולשנן לעצמנו בלי הרף כלל אחד גדול… אם נוכרח שוב להילחם – לא נילחם בעבר אלא בעתיד, ומה שהצליח והתאים בעבר, אינו מוכרח ובטוח שיצליח ויתאים גם לעתיד… הכוננות מחייבת אותנו לבדוק מזמן לזמן ]את[ מכשירי ההגנה שלנו לאור המציאות המשתנה ולהתאים אותם לצורכי השעה ".

לסיום, מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה לשבת על המדוכה ולהמתין לתמיכה ואו סיוע בינלאומי. גם לא כזה שיגיע מצד המעצמה הגדולה ביותר. כך למשל ב"כאן 11" פורסם, שהסיוע במימון מיירטי כיפת ברזל מצד ארה"ב מתעכב בשל התנגדות של הסנטור הרפובליקני ראנד פול. בשל הדחייה, הדיון יועבר להליך חקיקה רגיל שיימשך מספר שבועות. ברור לכל שאויבינו אינם קופאים על השמרים, כאשר מטרתם ברורה: למחות את ישראל מעל המפה. נדמה שאולי וכפי שהצעתי לא אחת, כדי למנוע שוב את הטראומה של מלחמת יום כיפור, צמד המילים מתקפת מנע, אינן גסות מדי.

משה ראובני הוא מרצה לפוליטיקה וממשל ויוזם ומנהל את התוכנית צוערים צעירים

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: