הדרג הביטחוני מנצל את כוחו על מנת להרחיק את הדרג המדיני ולקדם אינטרסים ארגוניים פנימיים. אלוף במיל, יצחק בריק טוען: "מצבו הירוד של צה״ל הממשיך להידרדר"
אין דיונים בקבינט על האיום הקיומי ההולך ומתעצם סביב ישראל. הדרג הביטחוני מנצל את כוחו ואינו נותן לשרים להתקרב ל"צעצוע״ שבידו, משרד הביטחון, ומצליח לכופף את ידם בעזרת הפנסיות, אבל אינו עושה מאמצים דומים בתחום קידום נושאים מכריעים והכרחיים לביטחון אזרחי המדינה. הא ראיה – מצבו הירוד של צה״ל הממשיך להידרדר גם כיום כי אין מכינים אותו למלחמה הבאה. בלחימה הקונבנציונלית תהא ידה של ישראל על התחתונה, ומצבו של צה"ל הוא מצב שלא היה בו מצוי מעולם.
הדרג המדיני אינו עוסק כמעט בנושא הביטחוני החמור בהרבה ממחלת הקורונה, וזה לא עולה כלל בסדר העדיפות הלאומי של הממשלה, אף שזו הייתה צריכה להיות המשימה בעדיפות ראשונה של הממשלה, והיה צריך לעסוק בה מבוקר עד ערב. אי־הצבת נושאים קריטיים ביטחוניים בליבת פעילות הממשלה, ועדת החוץ והביטחון, משרד הביטחון והצבא מביאה לידי קיבעון ביצירת מומנטום לקידום ביטחון המדינה הנתון בתהליך נסיגה קשה.
רק לאחרונה היה עם ישראל עד למהומות הקשות של קיצוניים ערבים ובדואים בערים המעורבות ופגיעה במרקם החיים המשותף. במאורעות אלו היו הצתת מכוניות, חנויות ושריפת בית כנסת, רגימת אוטובוס ופגיעה באזרחים תמימים, והמשטרה איבדה את העשתונות. ואף על פי כן לא ראו לנכון הדרג הביטחוני והדרג המדיני להקים בדחיפות משמר לאומי של עשרות אלפי לוחמים במילואים כדי שיוכלו לעזור למשטרה להגן על בתי האזרחים על העסקים ועל צירי הדרכים עם פרוץ המהומות הבאות.
מה שהתרחש בקטטת הענק מחוץ לבית החולים סורוקה בשל איבת דם ממושכת בין חמולות, והחשש של תושבי הדרום בבאר שבע והיישובים שסביבה להסתובב בחופשיות ובביטחון – מעידים כאלף עדים על מה שיתרחש במלחמה הרב־זירתית הבאה. התפרצות המהומות יהיו רבות וחמורות עשרות מונים משהיו במבצע "שומר החומות". עם כל זה, אין החשש מזרז את הדרג המדיני ואת הדרג הביטחוני לפעול מיד בהקמת משמר לאומי. גם לא שמענו את קולם כאשר מתפרעים בדואים השתוללו וירו לכל עבר בחצר בית החולים סורוקה. האם למנהיגות זו פיללנו? כלום אפשר לסמוך על מנהיגות כזאת ולהשליך את יהבנו על החלטותיה?
לא זו אף זו, גלוי וידוע שמתוך 500 נהגים ערבים שזומנו להוביל אמצעי לחימה, טנקים ונגמ"שים במבצע "שומר החומות" הגיעו רק 40 נהגים, דבר שפגע קשות בריכוז כוחותינו בגבול עזה וגם הכשיל את מבצע ההונאה שהכין צה״ל כמה שנים. גם אירוע זה לא פקח את עיני הדרג הביטחוני והמדיני שלא תהיה לוגיסטיקה כלל במלחמה הבאה היות שמאות מערכי הליבה הלוגיסטיים של הצבא הופרטו לחברות שרוב עובדיהן הם ערבים. ללא לוגיסטיקה אי־אפשר להילחם לא בהגנה ובוודאי שלא בהתקפה; הצבא יעמוד מלכת ואסון לאומי יתרחש. וכל זה לא החיש את פעולות הדרג הביטחוני והדרג המדיני, ולמעשה יש אדישות מוחלטת בבחינת "אחרינו המבול". האם אלה הם מנהיגינו שבידם הפקדנו את ביטחוננו?
יתר על כן, גם לאחר תרגיל העורף שכל מי שהשתתף בו הבין ביתר שאת שאין לצה״ל פתרונות לעמוד מול אלפי הטילים שישוגרו מדי יום על החזית האזרחית. אתרי בנייה ותשתיות ייהרסו בהמוניהם ויהיו אבדות כבדות בעטיה של הזנחה רבת שנים בהכנת העורף למלחמה. הצבא מתייחס אל החזית האזרחית כסרח עודף, ואף לא הכניסו לתוכניותיו הרב־שנתיות. לא רק אני אלא גם מבקר המדינה קבע שהעורף אינו מוכן למלחמה, והדרג המדיני בורח מאחריות ומהחלטות. הזוכרים אתם את האסון שבא עלינו בהר מירון, זה היה רק קדימון ומודל זעיר לאסון החמור מאוד שיהיה חמור ונורא עשרות מונים בחזית האזרחית (בעורף הישראלי) במלחמה הרב־זירתית הבאה.
אף גם זאת, הדרג המדיני והדרג הביטחוני לא למדו לקח ולא הפנימו שאי־אפשר להגן על אזרחי ישראל ובוודאי שלא לנצח במלחמה במטוסים לבדם. הדוגמה המובהקת היא במבצע "שומר החומות" – כיצד הטיל חיל האוויר בכל עוצמתו פצצות חכמות בעלוּת של מיליארדי שקלים על רצועת עזה, שהיא מטרה קטנה וסטרילית. ואף על פי כן לא עלה בידו לעצור את קצב שיגור הרקטות ופצצות המרגמה, כ־400 מדי יום מתוך 4,360 ששוגרו ללא הפסק, מהיום הראשון ועד היום האחרון של המבצע. האם מנהיגינו אינם מבינים שאין שום סיכוי שחיל האוויר יוכל להתמודד עם שיגור של 3,000 טילים ורקטות מדי יום ביומו ממרחבים עצומים וממרחקים של מאות ק״מ מכל עברי מדינת ישראל על החזית האזרחית שלנו שבה חיים כ־10 מיליון אזרחים.
מדוע אפוא אין המנהיגים נוקטים צעד ממשי לשנות את נחיתות צה״ל שהשגנו ביושר ב־15 השנים האחרונות. נחיתות זו נוצרה כשלא הגבנו על בניית איראן וגרורותיה מערך של 250 אלף טילים ורקטות החובקים וחונקים את ישראל כטבעת חנק מכל עבריה, ולא עסקו בהכנת הצבא למלחמה מולם? הם התמקדו במַבָּ״ם (המערכה שבין המלחמות) שלא הביאה תוצאות של ממש בהקשר למלחמה הרב־זירתית הבאה. האיראנים מוסיפים להתבצר בסוריה באמצעות המיליציות השיעיות; עניין דיוק הטילים עבר מסוריה ללבנון, והרוסים מוסיפים לאמן ולצייד את צבא סוריה באמצעי לחימה חדשים.
נוסף על הבעיה הארגונית ועל הקיבעון התפיסתי, יש בעיות עומק לדפוסי פעולה ולהתנהגות שמכתיבים בסופו של דבר את הפעולה. האתיקה הצבאית שהשתרשה מסיבות משפטיות ואידאולוגיות היא – "אל תעשה" עדיף מ"קום ועשה". אם יש את נפשך להתקדם בסולם הדרגות, עמוד מנגד ואל תעלה בעיות כי כך סיכוייך גדולים בהרבה מדעתנים שנוקטים יוזמה ומביעים דעתם נגד החשיבה המקובלת.
למעלה מזה, הבן החורג, זרוע היבשה, בלעדיה אי־אפשר לנצח במלחמה. מנהיגינו בוחרים זה שנים להעמידה בצד, שמא יפיל מספר האבדות את הממשלה. אין מבינים שאי־אפשר לנצח במלחמה בלי לקבל עלינו סיכונים בהפעלת יחידות היבשה. אם נצטרך וכאשר נצטרך להשתמש בכוחות היבשה במלחמה גדולה, הם לא יתפקדו בגלל התנוונותם, ונשלם על כך מחיר כבד מאוד בהרוגים ובפצועים – הכול מחמת מנהיגות רופסת שאינה מבינה מהי מלחמה.
זרוע היבשה
אני רוצה לברך את הרמטכ״ל, אביב כוכבי, שהחליט לאמן את יחידות היבשה במיליארד שקל בשנה הבאה. עם זה חבל מאוד שהחלטתו התקבלה רק בשנה האחרונה לכהונתו, בשעה שכשרות יחידות המילואים נתונה בתחתית המדרגה. זריקת מרץ אחת לכמה שנים לא תועיל ולא תשפר את כשירות הצבא; צריך להיכנס לעובי הקורה בנוגע לתוכנית רב־שנתית של אימוני היבשה. ועוד המלצה קטנה לכוכבי, כדי שיהיו האימונים רלוונטיים, מועילים ותורמים, יש להפיק כמה לקחים משנות האימונים של הרמטכ״ל הקודם, גדי איזנקוט בתוכניתו הרב־שנתית "גדעון". בתוכנית זו עברו רוב יחידות המילואים אימונים בצאלים, אך תועלתם לכשירות היחידות הייתה בטלה בשישים מטעמים אלו:
• חוסר משווע בכוח אדם להדרכה.
• אין חניכה והדרכה בשטח ליחידות המתאמנות.
• אימונים על מתאר שונה ממתארי הלחימה של היחידות.
• חוסר אמצעים וציוד משווע שפגע קשות בטיב האימונים.
• שטחי האימונים לא הוכנו לאימונים ולתרגילים; היעדר כמעט מוחלט של מטרות לטנקים ולחי"ר בשטחי האימון.
• בשל היעדר בעלי מקצוע בהדרכה בצאלים בעטיו של קיצוץ כוח אדם, לא הוטמעו אמצעי לחימה חדשים ביחידות.
• המילואים שהם רוב צבא היבשה לא הטמיעו אמצעי לחימה חדשים שבלעדיהם אי־אפשר להילחם (דוגמת הצַיָ״ד, צבא יבשה דיגיטלי), במערכת שליטה, בקרה וניהול המלחמה הספרתית (דיגיטלית) הנמצאת בכל רכב קרב (טנק, נגמ״ש, רכב אחר) ובמפקדות.
• ברמות הזוטרות של הלוחמים בכיתות, במחלקות ובפלוגות, שהם הכובשים את היעדים במלחמה, לא היה שום פיקוח באימונים בצאלים – לא הייתה חניכה וליווי בשלב האימונים והתרגילים; התייחסו אליהם כסרח עודף; אומנם השתתפו בתרגילים אבל איש לא בדק מה הם עושים ובוודאי שלא לימד אותם דברים חדשים; הם לא ביצעו תרגולות בסיסיות, לעיתים בתרגיל שלם לא ירו אף לא כדור אחד ולא היו להם גם מטרות לירי; הם איבדו את יכולתם הבסיסית כלוחמים בהפעלת הנשק האישי ואמצעי הלחימה שברשותם; כשרותם נשחקה עד דק באצטלה שעשו אימונים. בזרוע היבשה בתקופת הרמטכ״ל כוכבי הבינו את גודל החרפה והקימו מרכז אימונים להחזיר ללוחמים את הבסיס המקצועי של השימוש בנשק האישי ובהפעלתו, שאבד לחלוטין בימי גדי איזנקוט.
סיכום
אם לא יילמדו ולא יתוקנו כל הלקחים שלעיל ורבים אחרים שלא מניתי כאן לקראת האימונים בשנה הבאה, לא תצמח כל תועלת מההשקעה של מיליארד שקל בהם.
אלוף (במיל׳) יצחק בריק שימש בתור נציב קבילות החיילים, מפקד גיס, מפקד המכללות הצבאיות ומפקד אוגדה סדירה 36.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
הצבא השמאלני הבוגדני כבר לא דואג לביטחון שלנו!
הגיע הזמן להקים מיליציות בכל עיר במדינה.
תשמרו על הילדים שלכם…. בעצמכם!
בגידה היא פשע של תקיפת רשות ממלכתית שאליה אתה חייב נאמנות. זה כולל בדרך כלל מעשים כגון השתתפות במלחמה נגד ארץ מולדתו(שמאלנים), ניסיון להפיל את ממשלתו(הנבחרת), ריגול אחר צבאו, דיפלומטיו או שירותיו החשאיים למעצמה עוינת וזרה (אירופה, אמריקה), או ניסיון להרוג את ראש המדינה (הפריצה לבלפור). אדם המבצע בגידה ידוע בחוק כבוגד (שמאלני,קומוניסט, פרוגרסיבי).
צבא שמאלני לא יכול לנצח מלחמות!
לא להתגייס לצבא השמאלני הבוגדני הזה!
לא לעשות מילואים ולא לשלוח את הילדים לצבא!
ישראל ה-2 לא בשר תותחים של ישראל הראשונה השמאלנית הבוגדנית תומכת טרור!
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
נכון שהדרג המדיני מטורלל בשפל המדרגה. הדרג הצבאי עוד איכשהו בינוני. בריק מגזים
זה לא חדש
כבר שנים שאני טוען שמלחמת יום הכיפורים היתה למעשה בגידה של הדרג המדיני ביחד עם צמרת צה"ל באזרחי מדינת ישראל. כלומר ראו את ה אויב מתעצם ולא עשו דבר וגם הסתירו את זה מהציבור מחשש כניראה ללחץ ציבורי לעשות משהו.
מאז מלחמת יום הכיפורים אפשר לומר שיש התדרדרות מתמדת בכל נושא בטחון תושבי ישראל ולמעשה נראה שאנחנו לא רוצים לנצח או אולי בעצם אנחנו מפחדים ומקווים שהמצב יסתדר מעצמו.
מצד שני את מי יש להאשים? כמובן שיש להאשים את אזרחי מדינת ישראל שבחרו מנהיגים שמאפשרים את כל זה וכן את העיתונות שאינה מפרסמת מה שבאמת קורה. אם אזרחי מדינת ישראל מדינת ישראל מוכנים לסבול את הערבים בממשלה אז למה אפשר לצפות?
כמובן שאפשר לקרוא כתבות כמו של יצחק בריק שמטפלת בפרטים ובכל מיני זוטות אבל אינה יורדת לשרש הבעיה שהיא מנהיגות מדינית שמוכנה למכור את העם היהודי. בדיוק כפי שהיה אחרי מלחמת יום הכיפורים שעסקו בזוטות ופרטים וגם חקרו שטויות אבל בשום מקום לאף אחד (חוץ ממני) לא היה האומץ להתעמת עם הרעיון שבעצם בגדו בנו.
גם היום הדרג המדיני וצמרת צה"ל בוגדים בנו ולא שומרים עלינו ואני רק מקווה שמדינת העם היהודי תצליח להתקיים למרות הכל.
לבעייה קוראים משילות
ומאחוריה ניצבת תקשורת הרסנית
פרקליטות, משטרה ויועמ"ש מושחתים
מפלגת בג"ץ ושלטון הפקידים
צאלים?
המקום שבו מפקדים "בכירים" מחמשים את חמאס (החימוש כולל אף את הפריטיהם האישיים של המילואימניקים)?
כנראה גם מתוך רצונם, לשמור על יחסים טובים עם עמותת ידידי החמאס, הידועה גם בשם בג"צ – ר"ת של בעד גירוש ציונים ולשם קבלת סיקור אוהד מדוברי החמאס, בראשות עמוס שלהבת שוקן.
רק פראייר מתגייס לצבא הגנה לעשירים פוסט-ציונים תומכי טרור בתל אביב.
כיתבו בגוגל:
הממסד הביטחוני מאבד את אמון העם בעודו משרת את ארה"ב ומתבצר כאופוזיציה לממשלת הימין!
ועיינו.
***************************
תיבת התהודה האמריקנית בצמרת צה"ל / אמנון לורד / מידה
יש תפיסה אחידה בצמרת צה"ל בנושאים הקרדינליים ובעיקר בנושא הפלסטיני.
צמרת הממסד הביטחוני מחוללת עוד מחדל לאומי. החיילים והמפקדים לוחמים בהקרבה ואף בכשרון בדרג הטקטי המוגבל, בעוד הדרג הבכיר בצה"ל נראה לעתים כאובד עצות וכתוצאה מהרתעה הומניטרית ומשפטית שמשליט הדרג הבכיר, הרבה מחבלים קיבלו התרעה מוקדמת לפני שמקומות המסתור שלהם הופצצו.
בציבור שמור הזיכרון הטראומתי של שלושה כישלונות אדירים ברמה הלאומית, שהממסד הביטחוני היה שותף מלא בהם.
הסכם אוסלו שהביא לטרור חמור, חדלון מלחמת לבנון השניה, כישלונה של ההתנתקות, שעל-פי מומחי הממסד הביטחוני היתה צריכה להביא לשקט ולביטחון, עדיין נוכח יום-יום בחדשות ו'צוק איתן' שנתפס בציבור ככישלון נוסף של המערכת הביטחונית.
התוצאה היא אבדן אמון בממסד הביטחוני.
שלושת הכשלונות האדירים האלה, שאת תוצאותיהם חווה הציבור על בשרו ומודד אותם בדם, שכנעו רבים שההערכות של בכירי צה"ל ושל המנהיגים הביטחוניים שהובילו את המדינה היו שגויות.
אבל יש לכישלונות אלו היבט חמור יותר, הנוגע לאופן בו משרת חלק מהממסד הביטחוני את האינטרסים של ארצות-הברית באזור.
רק בימים האחרונים נחשף הכישלון הגובל בקלון של קברניטי זרועות הביטחון בנושא הגרעין האיראני. בכתבה של דייויד סמואלס ב'ניו-יורק טיימס' שפורסמה בסוף השבוע האחרון, מתראיין גם ליאון פנטה, שהיה ראש הסי-איי-איי ושר ההגנה בחצרו של אובמה, אשר תפקידו היה למנוע מישראל לצאת למכת מנע על מתקני הגרעין האיראניים. פנטה סיפר לכתב שהשאלה שראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז ברק שאלו אותו כל הזמן הייתה – "האם הנשיא אובמה רציני?" בהבטחתו שהוא יבלום פצצה איראנית גם באמצעים צבאיים. מהשאלות שלהם ניתן להבין כמה נתניהו וברק חשדו באובמה. פנטה אמר אז שבהתחשב במה שהוא יודע מהנשיא, ההערכה שלו היא שהוא רציני. סמואלס שאל אותו, האם ביודעו את מה שידוע היום הערכתו היתה דומה? "כנראה שלא", אמר פנטה. כלומר: אובמה הונה את סביבתו ואת ישראל לגבי כל נושא הגרעין האיראני.
בראיון אחר, שפורסם השבוע בתכנית 'עובדה' השלים פנטה את הפאזל: האמריקנים השתמשו בראש המוסד מאיר דגן ככלי לטרפוד התקיפה המתוכננת.
הנה כי כן, שתי הערכות שגויות לחלוטין של ראשי הממסד הביטחוני שנאבקו נגד ראש הממשלה בנושא הגרעין: האחת לגבי מחויבותו של הנשיא אובמה; השנייה לגבי כל מערך המדיניות שלו במזרח התיכון. אף אחד ממעריכי המודיעין לא צפה שאובמה ישתמש בהסכם הגרעין כדי לחזק את איראן, להחזיר לה את הלגיטימציה הבינלאומית, ולהעניק לה יד חופשית בכל רחבי המזרח התיכון. זו שגיאה קולוסלית בהערכה שמזכירה גם את ההערכות של צמרת הביטחון לגבי הצורך למסור את רמת הגולן כדי לעשות הסכם שלום עם סוריה ולהוציא אותה מציר הרשע.
אני זוכר שיחה שקיימתי בקיץ 2012 עם בכיר שאמר שאין לו אמון בנשיא אובמה. את זה יכולתי להבין מהניסיון של צופה מהצד בשלוש השנים שקדמו. אבל הוא אמר גם שאובמה לא מתייחס אלינו הישראלים אחרת ממה שהוא מתייחס, למשל, ללובים. זאת נראתה לי הגזמה של בעל תפקיד חשדן. היום, אחרי החשיפה בניו-יורק טיימס, ברור לגמרי שאובמה בחר להפקיר את ישראל כמשקל עודף. קברניטי הביטחון בדמותם של גבי אשכנזי, דיסקין ודגן, עם תמיכה סמכותית ומוסרית של הנשיא דאז שמעון פרס, העניקו לאובמה את הגיבוי שהיה דרוש לו. ברור שהם טעו והטעו.
העובדה שהדרג המדיני צדק במקרה הזה לעומת הדרג הביטחוני-צבאי שהיה שותף למהלך ההטעיה, לא יכולה לנחם. זאת בייחוד משום שהטעות בהערכה לא נעשתה בתום לב. בהקשר הזה צריך לחזור לדברים שאמרה איילה חסון כשעוד היתה המגישה של 'השבוע יומן אירועים' בערב שבת בערוץ הראשון: "גם האמריקנים מחזיקים כל מיני לשעברים בצה"ל באופן כלכלי כדי שיתאימו את עצמם לעמדות האמריקניות". "התנסחתי בזהירות", היא אמרה באירוניה, ואמיר בר-שלום הכתב הצבאי חיזק את דבריה.
יש כאן פוליטיזציה של הדרג הבכיר של צה"ל, החורגת הרבה מעבר לרמה הנסלחת. בכל סוגיה בה האמריקנים מעורבים, צצים מומחים שתומכים באופן אוטומטי בעמדה האמריקנית. הסכמי אוסלו, ההתנתקות, מפת הדרכים, הסכם הגרעין, וגם רק לאחרונה, על בקעת הירדן.
כאשר ישראל נאבקה מול ג'ון קרי על נושא הביטחון בבקעה הופיעו אלופים בדימוס, שהתגלו כמשתפי פעולה עם האמריקנים בעיצוב תכנית ההגנה הביטחונית בבקעה.
לפני שבועות אחדים השתתפתי בפאנל, שבו דיבר אל"מ שאול אריאל. אחרי כל השנים האלה ואחרי כל הניסיונות, הוא עדיין דיבר בביטחון על "סידורי הביטחון" בבקעה, בעומק השטח, ועל הגדר שהיא הקו הירוק למעשה. מי יכול לקחת ברצינות את "סידורי הביטחון" האלה? אבל שאול אריאלי מאמין בזה. הבעיה היא עם אלופים במיל' שמתגייסים למכירת הסחורה הפגומה.
המהדהד החדש ידלין
היום עומד על הפרק מזכר ההבנות הביטחוניות שכולל את נושא הרכש לעשור הבא. נראה שהבית הלבן בחר באלוף (מיל') עמוס ידלין בתור תחנת הממסר לססמאות שלו וללוחמה הפסיכולוגית שלו נגד ממשלת ישראל. ידלין פרסם לפני ימים אחדים מסמך במסגרת מכון ה-INSS שהוא עומד בראשו, אשר מתאר את המשבר במשא-ומתן על חבילת הביטחון שנועדה גם לפצות את ישראל על פגעי הסכם הגרעין.
לאור מה שתמיד חשדנו אבל קיבל את אישורו ב'ניו-יורק טיימס', ברור שממשל אובמה עוין לישראל או לפחות רואה בה נטל נסבל. מהלך ההתכנסות של הממשל וחזרה למדיניות הבדידות האמריקנית מחייב גם את החלשת המחויבות האמריקנית לאזור ובמיוחד כלפי ישראל. אך זו אמת שקשה לאמרה במפורש.
לשם כך המציאו את ה-INSS, ועבור זה צה"ל הכשיר את עמוס ידלין כאלוף, כדי שברגע הנכון הוא יהיה סוכן המכירות של הספינים של הבית הלבן. הנה מה שהוא כותב, בין השאר: "היחסים בין אובמה ואנשיו וראש הממשלה נתניהו סובלים מהיעדר אמון… האווירה משפיעה לשלילה על כל דיאלוג בין ישראל לממשל ועל יכולתם של המנהיגים להיפגש לפיסגה ולפתור את הבעיות".
עוד פולט פיו של ידלין את קולות הבטן של הבית הלבן: "הדם הרע גורע מרצון הממשל להעניק לנתניהו ניצחון כשזה נוגע לחבילת הביטחון". אחר כך מכניס ידלין לרשימת המעקשים גם סעיף שנקרא "זהות בערכים": "גם אם הדבר לא נאמר במפורש, הממשל האמריקני מטיל ספק בכך שארצות-הברית וישראל מחלקות ביניהן ערכים זהים, דבר שבעבר תרם לחבילות סיוע נדיבות".
לא מדובר בחבילות סיוע אלא בחבילות נראטיבים ארוזות היטב, שהבית הלבן מנסה למכור כדי להסוות את מדיניות הנסיגה וההפקרה שלו מחד גיסא, ואת הסיוע שלו לאיראן מאידך גיסא. האם בין הממשל האמריקני לשלטון האייתוללות יש "זהות ערכים"? אולי דווקא כן. בכל אופן כיוון שידלין חוזר על הנראטיב המפוברק שנקרא "דוקטרינת אובמה", הקובעת כביכול שאמריקה אינה רואה עוד במזרח התיכון אינטרס מרכזי, ברור שהניתוח שלו הוא יותר בגדר של מיחזור מסרים מאשר אמירה רצינית. אין דבר כזה "דוקטרינת אובמה". זו סיסמא שבן רודס הגה בחדרו כדי לשווק את מחדלי ארצות-הברית במזרח התיכון.
ידלין משלב בדיון נושא שאינו ידוע כל כך בציבור, הנוגע לגוף שמרכז בידיו את המגעים עם האמריקנים בעניין מזכר ההבנות. "העובדה שישראל הכפיפה את משרד הביטחון לטובת המועצה לביטחון לאומי… במגעים עם ארצות-הברית מקשה על סגירת הפערים בין שתי המדינות לגבי ה-MOU". כותב ידלין. מתברר שראש הממשלה לא סומך על "הממסד הביטחוני" שבסיסו הוא במשרד הביטחון. איילה חסון התאפקה ולא אמרה את המלה "שוחד". אבל כנראה שמגעים דומים בדור האחרון עם צמרת הביטחון הולידו יותר חבילות סיוע כלכליות לאנשי ביטחון בכירים מאשר לביטחון ישראל.
כישלונות ההערכה והביצוע של קברניטי הביטחון בעשורים האחרונים, יחד עם התחושה שחלק מהבכירים בדימוס מעדיפים לשרת את האינטרס האמריקני הזר על פני האינטרס הלאומי הישראלי שאותו מגדירה ממשלת ישראל, פוגעים במעמד מערכת הביטחון. אף כי מעמדו של צה"ל בתודעת הציבור איתן – וטוב שכך – בכיריו צריכים להיות מודאגים מהכרסום באמון הציבור והחשדות לגבי המניעים של אחדים מתוכם. התבצרות במישור המוסרי הגבוה לא תועיל כאן.
http://mida.org.il/2016/05/10/%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a6%d7%9e%d7%a8%d7%aa-%d7%a6%d7%94%d7%9c/
תופעה חמורה זו תוצג באשכול:
https://rotter.net/forum/gil/27845.shtml
לפני מספר שנים אישרו הרמטכ"ל ופורום מטכ"ל את המסמך הנקרא 'יעוד ויחוד', במסמך פורטו מספר עקרונות כמו גיבוש הזהות הלאומית, חיזוק הקשר לארץ ולערכי הציונות ועוד. המסמך הזה מוגדר על ידי צהל כתשתית לתפיסת החינוך ומדיניות צה"ל בתחומים שונים.
צה"ל הוציא מכרז ומי שזכה בו ומעביר את ההשתלמויות על מסמך יעוד ויחוד הם שני ארגונים -מכון הרטמן וארגון בינה- הקורסים מועברים לקצונה הבכירה של צה"ל, דרגות סרן ורב סרן עוברים את הקורסים בארגון בינה, ודרגות סגן אלוף ואלוף משנה עוברים את הקורסים במכון הרטמן.
הממצאים שיוצגו להלן מעלים ספק רב באשר להתאמתם של מכון הרטמן וארגון בינה להיות מעבירי הסמינרים לקציני צה"ל, ובפרט שארגונים אלו הינם ספקי התוכן היחידים לסמינרים של יעוד ויחוד.
קשה להתעלם מהתיעוב שרוחשים במכונים האלו לראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו, וככה בחר להתבטא כנגדו -דניאל הרטמן- ראש מכון הרטמן
"הלוואי שהבעיה שלנו הייתה רק נתניהו. אז כן, ביבי חי בגרמניה של 1938, אבל האתגר שלנו הוא חינוכי, לטפל בשורשים החולים בחברה".
חיים צח, לע"מ
מסמך יעוד ויחוד אושר ב-2004 על ידי פורום מטכ"ל והרמטכ"ל דאז , ולאחר מכן נוספו ב-2009 ערכים נוספים שאושרו על ידי הרמטכ"ל דאז , ובסופו של דבר מונה כיום המסמך חמש עשרה עקרונות
הנחלת העקרונות של מסמך יעוד ויחוד לקציני צה"ל חשובה מאוד לצבא, וההשתלמות ביעוד ויחוד מהווה תנאי לקבלת דרגת רב סרן ומועברת עד דרגת אל"מ, כפי שנכתב בדו"ח מבקר המדינה בשנת 2012
בהתחלה קציני צה"ל עברו את השתלמויות להטמעת ערכי יעוד ויחוד במכון הרטמן ולאחר שההשתלמויות עברו הרחבה משמעותית החליט צה"ל שהקורסים יועברו על ידי מספר ארגונים, במכרז שפרסם צה"ל זכה ארגון בינ"ה
מכון שלום הרטמן מדווח שהמכון מעביר סמינרים ל-1,000 קצינים מידי שנה, וגם בארגון בינה המספרים דומים, בבינה מעבירים כעשרה קורסים בשנה, כשכל קורס מונה כ-75 משתתפים, דהיינו כ750 קצינים בשנה.
למרות היותו של מסמך יעוד ויחוד כולל ערכים רבים נראה כי בהשתלמויות של מכון הרטמן בוחרים להדגיש נושאים מסויימים, וכך מתוארת באתר מכון הרטמן התוכנית המיועדת לקצונה הבכירה של צה"ל:
"זהות יהודית, מוסר, כבוד האדם, טוהר הנשק ואחריות – הם הערכים שעומדים במרכז הסמינר וצפים ועולים לדיון מתוך דיאלוג. מפתיע באיזו קלות נרקם החיבור בין המשתתפים לתכנים האלה – מפקדים קשוחים שממלאים את תפקידם באינטנסיביות ובעוצמה מקבלים הזדמנות לחשוף את רגשותיהם ולבחון בעין בוגרת ומנוסה, לעתים לראשונה זה זמן רב את הערכים שבהם הם מאמינים."
גם בארגון בינה הבינו את תכנית יעוד ויחוד כתכנית בעלת גישה פלורליסטית, כפי שנכתב באתר בינה:
"מחלקת צה"ל פועלת בשיתוף עם חיל החינוך והנוער, בהתאם ל"רוח צה"ל" ולתפיסת "יעוד ויחוד". העשייה בצה"ל מכוונת למפקדים ולבכירים ומטרתה עיסוק בשאלות של זהות ישראלית-יהודית מתוך גישה פלורליסטית, בדגש על המעשה הציוני כביטוי ליהדות פתוחה ומתחדשת"
קצת על האישים והשיטות במכון הרטמן
מרכז התכנית במכון הרטמן הוא יעקב קסטל שמשמש בעת ובעונה אחת גם יועצו האישי של קצין חינוך ראשי בצה"ל, וכפי שנכתב באתר מכון הרטמן, עובדה זאת מעלה חשש לניגוד עניינים מובנה, שכן מכון הרטמן מעביר את הסמינרים במסגרת מכרז שבו זכה מכון הרטמן, והזכיה בסמינרים האלו מזכה את מכון הרטמן בהכנסה משמעותית ממשרד הביטחון.
כך לדוגמא מדווח מכון הרטמן לרשות התאגידים כי בשנת 2013 הכניס משרד הביטחון למכון הרטמן כ-2,373,520₪, ובשנת 2014 הכניס משרד הביטחון למכון כ-1,175,689₪, נתון נוסף שצד את העין הוא שכרם של הבכירים במכון הרטמן, וכך לדוגמא נשיא המכון ששכרו עומד על כ-771,733 ₪ ועוד הוצאות רכב בסך 159,134 ₪, ועוד הוצאות נייד 7,071 ₪, המנכ"ל מרויח קצת פחות, ושכרו של המנכ"ל עומד על 514,593 ₪ ועוד הוצאות רכב וכו'.
מכון הרטמן נתמך על ידי הקרן החדשה לישראל, תחת הקטגוריה של פלורליזם וסובלנות דתית כפי שניתן לראות ברשימת המוסדות הנתמכים באתר הקרן החדשה לישראל נכון לשנת 2012
אי אפשר לדבר על נשיא מכון הרטמן בלי להתוודע לאמירותיו המדהימות, כפי שהזכרנו בתחילת הדברים, לדעתו של נשיא מכון הרטמן -דניאל הרטמן- ראש הממשלה בנימין נתניהו חי בגרמניה של 1938, לא פחות ולא יותר, את הדברים הוא בחר לומר במסגרת ראיון משותף עם מוחמד דראושה ממייסדי ארגון קול אחד וואן וויס, בידיעות אחרונות מתאריך 3/2/16 הנה הדברים ככתבתם"
"דראושה: "אבל זה כן הגיע מלמעלה, מסיסמת הבחירות של נתניהו ב־1996 – 'ביבי או טיבי', ומ'הערבים נוהרים לקלפיות' בבחירות האחרונות".
הרטמן: "זה לא בהכרח מגיע מלמעלה. זה פחד פנים יהודי ופחד שמושרש בחברה הישראלית. הלוואי שהבעיה שלנו הייתה רק נתניהו. אז כן, ביבי חי בגרמניה של 1938, אבל האתגר שלנו הוא חינוכי, לטפל בשורשים החולים בחברה".
בראיון הזה לא נתקררה דעתו של הרטמן עד שקרא ליהודים לחגוג את החגים המוסלמים, והוסיף שהגיע הזמן להכריז מלחמת תרבות, כן כן הרטמן מכריז על מלחמה.. ולא רק בראיון הזה קרא הרטמן למלחמת תרבות, גם לאחר הבחירות האחרונות שבהם זכה נתניהו צחצח הרטמן את חרבות מלחמת התרבות שלו וקרא במאמר דעה בוואלה לקרב חינוכי על הרעיונות והאידיאלים המגדירים את זהותנו היהודית.
אם בדעותיהם של הבכירים בהרטמן עסקינן, קשה לדלג על דעותיו המעניינות של מרכז התכנית לקצונה הבכירה בהרטמן -יעקב קסטל- שנראה כי לפי דעתו אמירת מזמורי תהלים לפני היציאה לקרב עלולה להיות סגולה לביצוע פשעי מלחמה, ואלו דבריו של יעקב קסטל בראיון שנערך עמו:
"תראה, אני רואה משהו פסול בזה שערב קרב מנצלים את החרדה המאוד-מאוד טבעית ואנושית שיש לכל לוחם ומייצרים מטעם הצבא תפילה לפני יציאה לקרב, כפי שנעשה ערב הכניסה למבצע "עופרת יצוקה" בעזה. מייצרים אפשרות מעין מאגית לאנשים להגיע לאיזה סוג של מזור ועוגן שנוסך בהם ביטחון. אני חושב שיש כאן מניפולציה לא נכונה והיא פסולה מבחינה אתית וחינוכית.
אם אתה נושא תפילה או קורא מזמור שמתאר את המלחמה כמלחמה טוטלית איזו ציפייה יש לך שהחייל יפעל אחר-כך על-פי ערך טוהר הנשק? יש פה סתירה פנימית מאוד עמוקה, אי-אפשר להתעלם ממנה. זה לא ההיגיון המנחה את טוהר הנשק ואת מוסר הלחימה של צה"ל מאז ומתמיד, ומי שנותן יד לקולות כאלה בעצם מאפשר לשמוט את השטיח מתחת למסורת ארוכת השנים של עיסוק בהיבטים מוסריים שנלווים לצורך שלנו להילחם על חיינו."
מעניינת גם שיטתו של עמית מחקר נוסף בקבוצת המחקר לאתיקה צבאית במכון הרטמן -פרו' אבי שגיא- שכתב את הדברים הבאים באתר הארץ לאחר מבצע עופרת יצוקה:
"ליקוי המאורות של צה"ל ושל המערכת האזרחית מאיים על יכולתנו לקיים כאן חברה צודקת ומוסרית. מי שמפחד מביקורת מוסרית, יש לו מה להסתיר. באחרונה נזקק הצבא יותר ויותר להתדיינות משפטית סביב שאלת אמינותם של קצינים. הפער בין הידרשות נחרצת זו לבין הקלות שבה צה"ל דוחה את הדרישה לחקירת מבצע "עופרת יצוקה" זועק לשמים. ארגוני הטרור מעוניינים, בין היתר, לשבש את ערכינו המוסריים, והעדר בחינה מוסרית של התנהלות צה"ל הוא סוג של שיבוש כזה וניצחון לטרור.
אם צה"ל והרשויות נמנעים מחקירה, עלינו, האזרחים, לתבוע זאת מהם. אם יתמידו בסירובם – יש למצוא דרך שבה יחברו אנשים נקיי דעת, שיבדקו את הטעון בדיקה.
העדר חקירה הופך את כולנו, לא רק את צה"ל, לנאשמים ולאחראים להתרת רסן ולפעילות שהיא לא מוסרית ביסודה, ולו רק משום הסירוב לבחון את מה שהתרחש. אין דרך להתמודד עם אחריות זו אלא על ידי הקמת ועדת בדיקה חיצונית חסרת אינטרסים."
הדים נוספים לתפיסותיהם הדומות של עמיתי המחקר בקבוצה לאתיקה צבאית במכון הרטמן, ניתן לראות במאמר שפרסם עמית מחקר נוסף מקבוצה זאת -דני סטטמן- ובו כתב את הדברים הבאים:
"בריאיון עמו, שפורסם באתר nrg אמר קרמונזי: חמאס ירד למחתרת וצה"ל ניהל מלחמה מלוכלכת נגד האזרחים. זו הייתה פעולת ענישה קולקטיבית בקנה מידה עצום. שלא יהיה ספק, לא היו לכם שם גיבורים. אם אתם קוראים גיבורים למי שבעיקר הרסו בניינים, פגעו באזרחים והרגו בעלי חיים, אז באמת יש לכם בעיה.
רשמיו של קרמונזי זוכים לחיזוק מדו"ח שפרסם הארגון 'שוברים שתיקה' ביוני 2009, תחת הכותרת עופרת יצוקה. מדובר בעשרות עדויות של חיילים שלחמו בעזה – חיילים שאי-אפשר לחשוד בהם בהשתמטות משירות צבאי או בגינוי אוטומטי של כל פעולה צבאית. אלה חיילים המזדהים בדרך כלל עם המדינה ועם הצבא ואף מוכנים לחרף את נפשם בשדה הקרב. בהערת אגב יש לציין כי האופן שבו תקפו דובר צה"ל וגורמים אחרים את הדו"ח של 'שוברים שתיקה' הוא תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית. ראוי היה שהצבא ייאות להאזין לחיילים קרביים שלחמו במבצע – חיילים המבקשים להשמיע ביקורת מבפנים, מנקודת מוצא אוהדת ומעורבת, ולא ביקורת מנוכרת ועוינת מבחוץ. הניסיון להסות אפילו קולות כאלה נראה כניסיון להשתיק לחלוטין כל ביקורת על פעולות הצבא במבצע "עופרת יצוקה"."
ארגון בינ"ה – בית מדרש יוצר לנשמת האומה
ארגון בינה איננו תאגיד רשום בישראל, לא עמותה וגם לא חל"צ, ולמעשה ארגון בינה פועל בהפעלת מרחבים, אגב, ראוי להעיר כי סעיף 345ד לחוק החברות מחייב חברות לתועלת הציבור לציין את עובדת היותן חל"צ בכל פרסום היוצא מטעמן, אבל למי אכפת
על כל פנים, מרחבים הוא תאגיד רשום, ושמו המלא הוא 'מרחבים חברה לחנוך ותרבות (חל"צ 510506504)', חל"צ מרחבים נרשם ב-7.11.68 וארגון בינה המופעל על ידו הוקם ב-1996. מהדו"ח המילולי ל-2014 שהגיש חל"צ מרחבים לרשות התאגידים, עולה כי ההיקף הכספי של פעילות בינה מהווה כ-95% מהפעילות הכספית של חל"צ מרחבים.
ארגון בינה מציג באתר האינטרנט שלו את רשימת התומכים בארגון בינה, אולם למרבה הפלא הושמטה מרשימת התומכים הקרן החדשה לישראל. חל"צ מרחבים נתמך על ידי הקרן החדשה לישראל בסכומי כסף משמעותיים, כך בשנת 2013 תמכה הקרן החדשה לישראל במרחבים בסכום של 523,000 ₪, ובשנת 2014 תמכה הקרן החדשה לישראל במרחבים בסכום של 505,000 ₪.
בהקשר זה של הצהרות חל"צ מרחבים לרשות התאגידים מתעוררת השאלה מדוע בהכנסות המופיעות בדו"ח הכספי של מרחבים-בינה אין הכנסה כלשהיא ממשרד הביטחון, הדבר תמוה משום שעל פי הפרסומים בינה 'זכתה' במכרז להפעלת הסמינרים ואם כן מדוע משרד הביטחון לא משלם עליהם ? הדבר עלול להעלות תהיה שאולי יש צינור אחר שדרכו עוברים הכספים הללו ?
ועוד דבר מעניין, בדו"ח הכספי מופיע לשנת 2014 כתוב שארגון בינה מקבל סכומים גדולים מאוד מידי שנה מ'תרבות תורנית' במשרד החינוך, מה שאומר שגם ל'תרבות תורנית' יכולה להיות פרשנות פלורליסטית..
ואכן, התפיסות של מכון בינה הן פלורליסטיות למהדרין, ולהלן רשימה חלקית של המלמדים בבינה, ומרשימה זאת מתקבל הרושם כי אנשי בינה שייכים –כמה מפתיע- לצד מאוד מסויים של המפה הפוליטית.
ליאור טל מלמד בבינה מאז הקמתה טל הוא חבר לשעבר בוועידת מרץ וניהל את נוער מר"צ בשנים 2003-2005 טל עמד בראש צוות מטעם מר"צ לגיבוש מסמך ביחסי דת ומדינה וכן מפרסם טל מאמרים הקוראים ליישום מדיניות השמאל
לטל חשוב גם להפיק לקחים מהשואה, ובמאמר שפורסם ב-NRG כתב טל את הדברים הבאים:
"המסקנה החשובה ביותר מהאסון שקרה לעם היהודי באירופה: שנאה מביאה עוד שנאה"
"מרחפת סכנה לבצע פשעים בשם קידוש האומה וציות לפקודות"
"האמת צריכה להיאמר- ביצענו ואנו מבצעים מעשים קשים בשם לאומיותנו ובצילו של הכיבוש"
מאמר מכונן זה הופיע גם באתר בינה, לטל חשוב מאוד להזהיר מהכפפת האדם לסמכות רבנים ופוסקים, ובמאמר המדהים שפרסם בווינט על השיעור שעלינו ללמוד מהשואה כתב כך:
"עלינו לזכור כי גם הכפפת האדם לסמכות של רבנים ופוסקים היא מסוכנת ופסולה. הנה התשובה המוחצת והקשה לעיכול לשאלה שהציקה לי מנעורי: אנשים רגילים הופכים לרוצחים כשהם מוותרים על חירותם והופכים לממלאי פקודות. השיעור שלימדו אותי הזוועות – לעולם אין לו לאדם להכפיף עצמו לחלוטין לסמכות כלשהי, בין אם זה אל, אדם או מדינה. אין סמכות קדושה"
הוגי דעות נוספים בארגון בינה משתפים את הציבור הרחב במסקנותיהם האקטואליות מאירועים היסטוריים, כך לדוגמא שמעון נבו וקנין המשמש כראש הישיבה החילונית של ארגון בינה בבאר שבע כותב את הדברים הבאים מידי דברו על פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק:
"המנהיגים צריכים להפנים – הסטנדרטים שלנו השתנו"
"ראשי השלטון צריכים להפנים את הצורך שלנו בהקפדה על סטנדרטים אחרים. האיום באויב חיצוני לא יכול להיות תירוץ לכשלונות פנימה, ועתה ההקפדה על הפרטים היא שם המשחק. היחס לכל קהילה וקהילה כשווה וחשובה. הצורך באיזון הפערים הכלכליים וחוסר הפשרות שלנו כלפי מנהיגים שסורחים כל אלה צריכים לשמש נר לרגלינו. אזלו תירוצי ההקמה וההגנה על הגבולות, והגיעה העת להתחיל ולכונן את חברתנו פנימה."
למקרה שחלילה לא הובן מי הם המנהיגים שסרחו, טרחו באתר בינה לשים את התמונה של נתניהו פעמיים במאמר זה
כמלמדים אחרים בבינה גם וקנין טורח להאשים הציבור הדתי לאומי בתוספת ההילה של אחד שהגיע מהציבור הזה, וקנין מקביל בין ארגון אי"ל ובין הנאצים בלי שהוא טורח לספר לקהל קוראיו שמדובר בארגון שכל כולו פיקציה.
ניר ברוידא הינו ראש הישיבה החילונית והסמנכ"ל של ארגון בינה כחבריו עוסק גם ברוידא בהסקת מסקנות פוליטיות מתוך הספרות היהודית ובלקחים חשובים עבור בנימין נתניהו, וכך לדוגמא פרסם ברוידא מאמר שכותרתו: "פרשת בשלח: את הלקח שלמד משה ילמד נתניהו בדרך הקשה"
העיסוק בחטאיו של הציבור הדתי לאומי לא פסח על ברוידא ובמאמר שפרסם ברוידא תחת הכותרת: "גם ידיהם של הרבנים שפכו את הדם הזה" כתב ברוידא את הדברים הבאים:
"רצח רבין (שמגיע בפתחו של חורבן מסוג אחר), לא בוצע על ידי יגאל עמיר בלבד. רבין נרצח על ידי ציבור שלם של רבנים, מנהיגי ציבור, מורים ומחנכים שהוציאו עצמם מהמשחק הדמוקרטי, והכשירו את הקרקע לתפיסה ששמה את ההלכה ואת הדת (באופן המוטעה שבו הם תופסים אותה) מעל לדמוקרטיה הישראלית ולערכיה, כפי שעוצבו על ידי אבותינו הציוניים וממשיכי דרכם בדמותו של רבין."
"על המדרגות המובילות לאחד המקדשים של ישראל הריבונית נרצח אדם, גיבור חיל, מנהיג. מאות-אלפים געו בבכי ברחבי כיכר מלכי ישראל, אך לא קם "רבי צדוק" אחד בציבור הדתי-לאומי, שיעמוד על מדרגות הכיכר ויגיד: "רבותיי, זו אחריותנו". אנחנו עדיין מחכים שיעמוד הציבור הזה על מנהיגיו, וירחץ את ידיו בדם העגלה הערופה אשר על מדרגות הכיכר. עד אז, לא נשכח ולא נסלח!"
לארגון בינה יש מועצה מייעצת, ומשיטוט קל עולה כי גם חברי המועצה המייעצת אינם בוחלים בעיסוקים פוליטיים, וכמו שזה נראה, ככל שזה תלוי בהם מרצ הייתה מרכיבה את הקואליציה
כך לדוגמא ד"ר צביה (ציקי) ולדן שהינה חברת המועצה המייעצת של בינה ובנוסף חברה גם במועצה המייעצת של יוזמת זנבה, ולדן מציגה עצמה כתומכת ותיקה של מר"צ, ולפי פרסומים ב-YNET אף הוצבה במקום 99 מטעם רשימת מרץ לכנסת, מידי פעם ולדן חותמת על עצומות, וכך לדוגמא ולדן חתומה על עצומה כנגד ראש עריית באר שבע שמנע תערוכה של מחסום ווטש, וכן חתמה על עצומה של כמה עשרות אנשי רוח ה'מכירים' במדינת פלסטין
חבר מועצה נוסף של ארגון בינה -יגאל צחור- משמש אף הוא על פי פרסומים שונים כחבר בוועדה המייעצת של יוזמת ז'נבה בנוסף, יגאל צחור מייעץ למפלגת העבודה לא להצטרף לקואליציה עם נתניהו תוך כדי שהוא משחק במשחק המילים האסוציאטיבי הגאוני "לא גרורה של נתניהו", אם הבנתם מזה שנתניהו הוא סרטן זה על אחריותכם כי צחור בטח לא התכוון
חבר נוסף במועצה המייעצת של ארגון בינה הוא ניר מאיר שנבחר כיו"ר מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה, שטרח ומצא כי הפרעונים היגרו ממצרים לירושלים, ואלו דבריו:
"הקטע הזה, מן ההגדה הקיבוצית, מסמל את תחושותיי בתקופה האחרונה. גזרות "פרעה" מירושלים אינן חדלות לרגע. רשות המסים רשות המים משרד החקלאות משרד האוצר משרד הכלכלה משרד החינוך ובראש כולם רשות מקרקעי ישראל… וכאשר יענו אותו… כן ירבה וכן יפרוץ. התנועה הקיבוצית מקבלת את פני החג הזה כשהיא גדולה וחזקה מאשר היתה אי-פעם. נעשה כמיטב יכולתנו שכך זה גם יימשך"
מורה נוסף בארגון בינה הוא תומר פרסיקו, כחלק מחבריו לארגון בינה משמש פרסיקו גם כעמית מחקר במכון הרטמן גם פרסיקו עוסק ברקיחת לקחים אקטואליים פוליטיים עם הגיגים רוחניים, והנה לדוגמא חלקים ממאמר שפרסם פרסיקו בהארץ:
"במצב הנוכחי, שבו ראש הממשלה מבטיח לאזרחי ישראל עתיד של סכסוך נצחי, של דיכוי תמידי של מיליוני פלסטינים, לנסיגה אל האתנוצנטריזם הלאומי כסיפר־על יש יתרון ברור: היא שמה קץ ליומרה לכינון חברה צודקת, דמוקרטית ושוויונית, ונותנת לגיטימציה (מיתית ומוסרית) לחיים על החרב ולאפליה… קריסתה של הישראליות אל יסודותיה הקמאיים, וראיית הסכסוך עם הפלסטינים דרך משקפיים מיתיים, אינן על כן דרכם של הגזענים והבורים. חשוב להבין, שבמצב הנוכחי הראייה הזאת תהפוך להיות בחירתם של אנשים חכמים ובעלי מצפון. באמצעותה יוכלו להצדיק את חייהם במצב של מלחמה תמידית ומעשי עוול ללא תאריך תפוגה."
פרסיקו ממשיך ותוקף את נתניהו גם במאמרים נוספים, ומאמר נוסף קבע פרסיקו כי חלק עצום בעם סולד ומואס בנתניהו, באותו מאמר מייעץ פרסיקו למפלגת העבודה ולמפלגת מר"צ כמה עצות מועילות לדעתו, ומגלה למי שזה מפתיע אותו כי הוא עצמו מצביע מרצ.
מורה נוספת בבינה היא לאה שקדיאל שקדיאל פעילה בנוסף גם בארגון הקונצנזוסיאלי מחסום ווטש ובארגון רבנים לזכויות אדם.
דמות ססגונית נוספת הנמנית על מורי ההוראה בארגון בינה הוא ארי אלון, במקומות אחרים לא השכילו להכיל את אלון ולפי פרסומים שונים אלון פוטר ממיזם 929 בשל התנהלות פרובוקטיבית וגם אלון מלמד במקביל במכון הרטמן
מורה נוסף בבינה ליאון וינר דאו משמש אף הוא במקביל כעמית מחקר במכון הרטמן, והדבר מחדד את התובנה כי הרטמן ובינה הם אותה הגברת פחות או יותר בשינוי אדרת, כדאי לזכור שאלו הן שני המוסדות היחידים שזכו במכרז להעברת ההשתלמויות לקציני צה"ל, השתלמויות חובה כאמור המהוות תנאי לקבלת דרגת רב סרן, אכן פלורליזם במיטבו
http://www.lavi.org.il/2016/05/09/%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%A0%D7%90%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%91%D7%90%D7%A8/
במשך הרבה שנים גורמים מסוימים בצבא מנסים להדיר את הרבנות הצבאית בכלל, ואת תחום תודעה יהודית בפרט ולצמצם את היקף פעילותם.
התנגדותם של אכ"א וחיל החינוך לרבנות אינה עניין תקציבי, שהרי הגופים שהרבנות עובדת איתם אלו גופים אזרחיים שרובם פועלים בהתנדבות.
הוויכוח הוא הרבה יותר עמוק, ולא לחינם עיתון ה'ארץ' כל שבוע מפרסם כתבה בנושא שולי שכזה בחברה הישראלית.
כדי להבין על מה הוויכוח, אביא לפניכם את המסרים אותם חיל חינוך ואכ"א חפצים להנחיל לכל חייל בצה"ל.
עורכים השתלמויות ובסוף ההשתלמות בוחרים המשתלמים ספרים המוענקים כשי ומרביתם בעלי אותו האופי.
אני קיבלתי ספר ששמו "אתגר השיבה אל המסורת", שבבסיסו הוא מציג את היהדות כפרימיטיבית ומיושנת, ומציע להכניס חידושים ביהדות על מנת להתאימה לעידן המודרני)".
http://www.kipa.co.il/now/17/65803.html
מתחיל הקודקוד באמירה 'המיותרת'-לא הייתי רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה בת 13.
ממשיך בפסטיבל 'החייל היורה' במחבל 'התמים' שנאשם בהריגה וצה"ל מגייס למילואים פרקליט בכיר כדי שיהיה התובע נגדו.
לא נרגענו וקיבלנו את מופע האימים של סגן הרמטכ"ל על השואה, החברה בישראל ומה שביניהם.
עבור לספר הדרכה על ספר הדרכה אווילי ובו השוואה שוב לגרמניה.
וכעת הידיעה על הפרטה של סדרות חינוך עם הקרן החדשה ועוד מכון עם אנשים רדיקלים שכנראה תוקפים קשות את ראש הממשלה. ואיך ייתכן שצה"ל יממן מישהו או מישהם שמתנגדים לסמל הריבונות – ראש הממשלה. ובטח יש עוד דברים הזויים.
בכלל הצבא והמפקדים הפכו להיות הממונים על ההומניות כלפי מחבלים. מישהו צריך להפסיק את הטרוף ולהעביר את הצבא למחוזות להם הוא שייך. הצבא ממונה על הבטחון, על המלחמות שנקווה שלא תיקרנה, על האימונים, ההצטיידות וכיו"ב.
הצבא לא צריך לעסוק בנושאים אזרחיים ובוודאי לא להתבטא בנושאים שנויים במחלוקת.
ודבר נוסף שמעצבן – תחנת גלי צה"ל אמורה להיות תחנת שידור של הצבא. בפועל 99 אחוז מהזמן התחנה עוסקת בנושאים שונים ומעסיקה עיתונאים מאד שמאלנים והכי מעצבן שרואים חיילים במדים מראיינים פוליטיקאים ונשאלת השאלה הם לשם כך קיימת התחנה?
דברי ההבל שמנפיקים בכירים בצה"ל, מדהימים אפילו שמאלנים תמימים. צה"ל הופך להיות זרוע מבצעת של NIF ושל האנטישמי המרושע – ג'ורג' סורוס.
קיימת סכנה ברורה ליהודים דווקא מהגוף שאמור להגן עלינו. כל כך הזוי וכל כך מקומם שזה לא הזוי אלא עובדה קיימת…
גדי שמני התמנה בסוף השנה שעברה לתפקיד בכיר בתעשייה האווירית.
הוא החליף את אייל בן ראובן בתפקיד ראש מטה היבשה של החברה.
בפועל, שמני מכהן כבר שלוש שנים כלוביסט לא רשמי של ממשל אובמה.
בשנים 2013-14, הועסק על ידי מזכיר המדינה האמריקני לשדל את הציבור הישראלי לתמוך בעמדת הממשל כי עלינו לסגת מבקעת הירדן ולמסור את האחריות לגבול המזרחי לצבא ארצות הברית.
כפי שכתבתי ביום שישי במעריב, (ראו קישור מטה), הוא ממשיך לשדל למען וויתור על העצמאות הבטחונית של ישראל לטובת הממשל האמריקני, לרבות לקרוא לנסיגה מבקעת הירדן, זאת תוך כתיבה משותפת של דו"ח הממליץ על כך ביחד עם ראש המטה של הגנרל האמריקני ג'ון אלן וחבר אמריקני נוסף מצוותו.
לנוכח התנהלות זאת, לא ברור לי איך ניתן לסמוך עליו למלא תפקיד בטחוני כה רגיש עם פנים מדיניים מובהקים.
https://m.facebook.com/carolineglick/photos/pb.128657860538310.-2207520000.1469629802./1095809500489803/?type=3
תגוביות:
1.גדי שמני, איל בן ראובן המחנה הציני, אלה הם שנקנו ע"י ממשל אובמה בהרבה מרשרשים ועכשיו הם מרשרשים לנו זמירות מרשרשות מולחנות ע"י הבית הלבן. איכה היתה לזונה קריה נאמנה. איפה החוק נגד הזנות הפוליטית?
2.עוד אלוף עלוב, חלאה פוליטית במדים מהסוג של העלובים הניקלים מהזן של בוגי, חלוץ וסגן הרמטכ"ל. אנחנו כמו האימפריה האוסטרו הונגרית טרם מלחמה"ע ה- 1. גמורים, מפוררים, חלולים אבל לא יודעים את זה. בושה.
3.ללא ספק יש לנו מטכ"ל בעשור האחרון של שמאלנים.
4.העם ברובו בוחר בימין ומקבל ממשלות תחת מסכות שמאל שמיישמות את האג'נדה והנרטיב השמאלני.
כל הגנרלים האלה, כל הכנסת ארגוני העאלק "זכויות אדם" לכל זרועות הביטחון והטמעת ה"ערכים" האוניברסליים שלהם, שממומנים על ידי גורמים זרים, אנטישמים ברובם, אשר מטרת העל שלהם היא להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה.
כל נושא המסתננים בהובלתו של בג"צ האנטי יהודי. מעל 80 אחוז מפסיקותיו הן כנגד מדינת ישראל והעם ובעד הנרטיב הערבי, איסלמי, פלשתיני – דבר כזה אין לו אח ורע בשום מדינה מערבית בעולם.
אפילו שופטי בית המשפט העליון בארה"ב המומים מכך…
בג"צ הפך את עצמו לממשלת על. כל הממסד השלטוני מנוהל הלכה למעשה על ידי עשרות ארגוני טרור של הקרן הארורה לישראל.
מתבצעת פה מהפכה ללא יריה אחת והם כבר כבשו והשתלטו על נקודות ומקומות של שלטון אסטרטגי.
אף אחד לא יוכל היום לסתור זאת, כי כל המינויים האלה כמו של השמני הזה ובכל המגזרים נעשים במשמרת של עאלק שלטון "הימין" וכל שר וכל ועדת איתור וועדת מינויים יודעים טוב מאוד מי הוא, מה דעותיו והשקפותיו ולמי הוא מחובר ובעיקר בדרגים וברמות הללו, כך שהאנשים האלה לא באו חופשי פתאום והתיישבו בכל תפקידי המפתח הניהוליים ומובילי הדרך בישראל. מישהו מינה אותם והמישהו הזה זה שלטון ימין מזוייף שקרן ומסוכן!!!
הגיע הזמן שעם ישראל יתעורר וביום הבוחר יתן מכת מחץ בקלפי ויזרוק את כל מפלגות הדמה מהימין אל פח האשפה של ההיסטוריה ויבחר אנשים ומנהיגים ערכיים יהודיים, שצידקת הדרך ואמונה בעם היהודי ובארץ ישראל במדינתו הם נר לרגלם וערך עליון.
5.מאיר דגן היה סוכן מרגל אמריקני ועכשיו הם הצליחו להחדיר מרגל נוסף, גד שמני, ללב התעשיה האווירית.
גד שמני יעביר להם מידע רגיש וסודי על הפיתוחים ותכניות הפיתוח של התעשיה האווירית כדי שיוכלו: א. להעתיק. ב. לטרפד פיתוחים שיאפילו על ההגמוניה שלהם.
זכורה לנו פרשת מטוס הלביא, שפותח בהצלחה ודוקא אז הופסק, בהשפעתו הרבה של שמעון פרס.
זהו לכאורה תפקידו של המרגל גד שמני: לחבל בכל פיתוח ישראלי רציני, ולהעתיק את הגאונות הישראלית באופן סמוי ונסתר.
6.ועוד באים בטענות על מה שאמר ח"כ דוד ביטן על מה שקורה לדרגים הבכירים בצה"ל לאחר שיחרורם. הם מתגלים כשמאלנים קיצוניים שמוכנים למכור את מדינת ישראל למען טובות הנאה. תיראו מי בתמונה משדך בין שמני לבין אובמה. פרס הוא החתרן נגד המדינה ואף אחד לא מגנה אותו.
7.מסתבר שלא היית סתם קוטרית. הגיע יום פקודה והאלוף שמני מתחיל להקיא עלינו את דברי אדוניו.
8.את עלית על הבעיה של תנועת המלקחיים שעוטפת וחונקת לאט לאט את ישראל על מנת להחליש אותה ואז לשנות דמוגרפית את האזור כולו וזו הסכנה האמיתית. כל הזרועות האלה שפועלות לאט לאט נחשפות.
9.מימשל אובמה ממנה אנשים התלויים בו ובכספים שהמודיעין האמריקאי מממן לתפקידים רגישים בתוך מדינת ישראל. כנראה שזה נכון גם לגבי מינויים בתוך הצבא. אמנות, תרבות, תקשורת ומשפט נכבשו כבר מזמן.
10.מעניין איך נתניהו משאיר אדם כזה בתפקיד כה רם שמלחיץ את מנהיג המדינה לוותר על בקעת הירדן לכוח זר.
11.וברקע סנדק ההפקרות שמעון פרס, זה שצרח על בימת הכנסת שלא יהיו טילים מעזה וטען שנתניהו מהלך אימים על הציבור, אדריכל הסכמי אוסלו העלובים, השקרן הכי טוב שהיה למדינת ישראל…
12.מאז ומתמיד היינו רפובליקת בננות של ארה"ב. האמריקאים בשיטות שלהם באמצעות כסף וביון מתוחכם שולטים כך בהרבה מדינות, עד שהמצב מתפוצץ להם בפנים ומקווה שזה גם יקרה להם בישראל, משום שאני אישית איבדתי כל הערכה אליהם עד כדי אפילו שנאה ודחיה. תיקוותי שעוד רבים מרגישים כך וכבר מבינים את הסיטואציה ובעתיד ישראל צריכה להפסיק את קבלת הסיוע מארה"ב ולהסתמך על הכלכלה שלנו ולפתח קשרים עם מדינות נוספות על בסיס אינטרסים משותפים.
13.מעניין מי עוד בצמרת מתוחזק ע"י המודיעין האמריקאי.
14.לנוכח התוצאות בארבעים השנה האחרונות, אני ממש לא סומך על הגנרלים הישראלים. על אף אחד מהם…
15.עוד אחד מחבורת איזנקוט…
16.עוד גרורה של הקרן להשמדה. הם צצים כמו פטריות אחרי הגשם.
17.איילה חסון הביאה לצרכני התקשורת ידיעה לפיה מחלקת המדינה מתגמלת גנרלים ישראלים. האם יש קשר לזה?
18.רק עוד פועל בתעשייה שמעורבת בה כל האליטה המושלת במדינה.
19.במדינה בה אדם כמו אלון ליאל על דעותיו האנטי ישראליות שכוללות תמיכה בחרם על ישראל שימש כמנכ"ל משרד החוץ, המינוי של שמני זה כסף קטן.
20.אלמלא העזרה והרעיונות של היהודים המומרים הלוחשים לערבים כיצד להילחם באחיהם היהודים ולקעקע את זכותם הבלעדית והבלתי מעורערת על ארץ ישראל, לא היו הערבים מצליחים להפיץ את בשורת השקר היהודו-מוסלמית הזו!
לדוגמה מפלגות השמאל הקיצוני, אירגוני השנאה של הקרן החדשה וגרורותיה הסרטניות, קבוצות של אנרכיסטים מהסוג הגרוע ביותר שעוזרים לאוייבי המדינה.
מאחורי כל בעיה לעם היהודי – יש לחפש תמיד את היהודי המומר והמלשן שיצר ומתפעל אותה, החל מהבעיה העתיקה ביותר: האנטישמיות הדתית כלפי העם היהודי אותה ייצרו לפני אלפיים שנה אותם יהודים מומרים שהאמינו שיש"ו הוא אלוהים ושהיהודים(בני עמם) רצחו אותו (עד כמה שזה נשמע פאתטי ומזעזע להאמין בדבר כזה).
יהודים ורק יהודים זרעו ו"טיפחו" את שינאת ישראל זו בלב הגויים. יהודים מובילים את החרם והבידוד באקדמיה העולמית ובארגון ה- BDS קצינים בכירים לשעבר ובהווה, שרי בטחון ורמטכ"לים, שנאומיהם הפוליטיים חסרי האחריות משמשים את אוייבנו בעולם, לניגוח מדינת ישראל היהודית הדמוקרטית.
זו שינאה על רקע דתי הזוי, שהיא גם השינאה העתיקה העזה והבוערת מכולן כלפי עם ישראל.
21.מזכיר מישהו ממשרד החוץ שהרבה בכו על החלב ששפך. אצלנו לומדים בדרך הקשה.
22.מפחיד לחשוב שאלו הגנרלים צרי האופק שמשרתים בצבא.
23.גדי שמני המוסרי שלחץ על הקצינה הצעירה להתלונן על הנשיקה של חיים רמון. נו טוב כשמדובר בשלמונים מתאדה לה המוסריות.
24.זרועות תמנון משתחלות לכל המנגנונים של המדינה. נורא.
25.זה אותו אחד שרץ להשתנקר על חייל שלו ש"הרביץ למחבל במהלך חקירה"?
26.צה"ל הפסיק מזמן לייצר גנרלים שיש בהם ערך מוסף כלשהו.
27.ארה"ב בוחשת בנו יותר מבשלה. נמאס כבר!
28.זה נקרא בארה"ב סוכן זר…משומן טוב.
29.מבהיל!!!
30.ואיפה הממשלה שלנו? למה לא מטפלים בתופעות הללו?
31.ואת המידע הזה אף גוף תקשורת לא חשב שהציבור צריך לדעת.
32.איך החתרנות הזאת עוברת תחת הרדאר של ראש הממשלה?
33.יותר מדי 'סוכני השפעה' של מדינות זרות יש לנו כאן במדינת היהודים.
34.שמני אדם לא ראוי ולא מהיום (תשאלי את סגן אדם מלול).
למרות הנחיית הרמטכ"ל: הצבא התקשר עם מכון חיצוני המעביר סדנאות לקצינים • התוכנית, בשיתוף מכון מנדל, מכילה תכנים פוליטיים • דובר צה"ל: "מדובר בפיילוט"
בספטמבר 2016, על רקע ביקורת ציבורית קשה, פרסם הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט הוראה גורפת לצה"ל להפסיק את ההתקשרות עם מכונים וגופים אזרחיים המעבירים סדנאות חינוך לקצינים.
בהתאם להוראה זו הפסיק הצבא את ההתקשרות עם ארגונים כמו בינ"ה ומכון הרטמן, שהיו מעבירים קורסים וסדנאות למאות קצינים, והודיע על מהלך לניקוי הפוליטיקה החיצונית מההכשרות בצה"ל.
ממידע שהגיע לידי "ישראל היום" עולה כי למרות המהלך המקיף נותר קשר עם חלק מהמכונים הללו, ובהם "מכון מנדל למנהיגות", שממשיך עד היום לספק שירותי הכשרת קצינים לצה"ל.
התקשורת האחרונה של צה"ל עם המכון החלה ב־15 במארס 2017, כחצי שנה לאחר הנחייתו של הרמטכ"ל, וכפי שנודע לנו, בימים האחרונים מתנהלים מגעים על המשך ההתקשרות גם לשנת 2018.
המכון מפעיל מאז שלהי שנת 2005 את "תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית בצה"ל". במסגרת התוכנית מחנכת העמותה את קציני צה"ל בחיל חינוך, במכללה לפיקוד טקטי ובמקומות נוספים בצבא.
על פי מסמכי משרד הביטחון שהגיעו לידינו, בשנים האחרונות השתתפו בתוכניות העמותה כ־700 קצינים. בהתקשרות האחרונה הורחבה פעילותו של המכון בצה"ל, והוא החל להשתלב במסגרת הכשרה שעוברים הקצינים במכללה לפיקוד טקטי.
בהתאם, זינק סכום ההתקשרות מסך של מיליון שקלים לפעילות העמותה בשנת 2016, ל־2.7 מיליון שקלים בשנת 2017, כאשר המכון מממן כ־80 אחוזים מעלות התוכניות.
הקורסים שמעביר המכון עוסקים בענייני חברה ומדינה, נושאים אזרחיים שאינם בליבת העיסוק הצבאי.
מטרתו של המכון, כפי שהציגהּ נשיא המכון פרופ' יהודה ריינהרץ בכנס הסיום האחרון של בוגרי המכון, הוא להשפיע דרך קציני צה"ל על החברה הישראלית כולה: "אנו גאים לחלוק עם צה"ל את המחויבות לחינוך מפקדים לקיום ערכיהם… הבנתנו ההדדית היא שבעשותם זאת הם משמשים סוכני חינוך לכלל החברה הישראלית".
ומהי האג'נדה ה"ערכית" שאותה מנסים להנחיל במנדל?
ניתן ללמוד על כך ממאמריו של פרופ' משה הלברטל, מרצה בכיר בתוכניות מנדל, שבהם קרא לסיכון חייהם של חיילי צה"ל כדי להציל חפים מפשע: "לעיתים אין בכל אלה כדי להבטיח צמצום מרבי של ההרג הנלווה, וניתן להשיג צמצום כזה רק על ידי סיכון של החיילים…"
בהמשך הוא מסביר כי "מעצם העובדה שהחיילים הם הגורמים למותם של האזרחים החפים מפשע" מוטלת עליהם "חובה לצמצם את ההרג הזה ככל האפשר".
במכתב ששיגר ארגון לביא, העוקב אחר ההכשרות בצה"ל, לרמטכ"ל עולה חשד כי ההחלטה להתקשר עם המכון נעשה שלא על פי כללי המינהל התקין.
לטענת הארגון, ראשית, מדובר בתוכנית המתנהלת יותר מעשור בפטור ממכרז. לטענתם, העמותות הקשורות למכון מנדל "עוסקות באופן עקבי במיזמים המצויים בליבן של מחלוקות עומק בציבור הישראלי, ועמדתן בנושאים רבים משקפת תפיסה פוליטית השנויה במחלוקת ציבורית".
עוד טוענים בארגון כי "כידוע ישנם בעלי הון, עמותות וארגונים משני צידי המתרס המעוניינים להנחיל את ערכיהם וחינוכם לקציני צה"ל, ומתן פטור מתמשך לתוכנית מכון מנדל לחינוך קציני חיל חינוך והמכללה לפיקוד טקטי מהווה מתן מונופול דעות וערכים בחינוך קציני צה"ל לעמותה הניצבת מצידה האחד של המפה הפוליטית".
חמור מכך, בארגון לביא מעלים את החשד ששיקולים לא ענייניים מעורבים בתרומתו של מכון מנדל לצה"ל. זאת בשל העובדה שבמקביל חתם צה"ל על חוזה לטיפולים רפואיים עם חברת ביקורופא, חברה פרטית המעניקה שירותי רפואה לחיילים שעימה צה"ל מתקשר מאז שנת 2006, בסכום שהגיע בשנים האחרונות לכ־30 מיליון שקלים בשנה.
חברת ביקורופא נמצאת בבעלות חברת ההשקעות "יזראל אקוויטי לימיטד", שנמצאת בבעלותו של מורטון מנדל – בעל השליטה במכון מנדל.
האם יש קשר בין נכונותו של מכון מנדל לממן את הכשרתם ה"ערכית" של הקצינים, לבין האינטרסים העסקיים של בעלי השליטה במכון?
בארגון לביא טוענים שהצבא לא בחן זאת ברצינות הראויה: "בנסיבות העניין", מסכמים בלביא, "נכונותו של מכון מנדל לממן את חינוך קציני צה"ל איננה מהווה גורם לפטור ממכרז בתוכנית החינוכית, אלא צריכה להיבחן במשנה זהירות תוך שימת לב להתקשרויות עסקיות אחרות של מכון מנדל וצה"ל בסכומי עתק שגם הן נעשות בפטור ממכרז".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "התוכנית במסגרת המכללה לפיקוד טקטי הינה חלק מההכשרה ומתקיימת אחת לשלושה שבועות. נדגיש כי התוכנית מוגדרת כפיילוט בלבד ותיבחן במהלך שנת 2018".
עוד נמסר כי "המכללה לפיקוד טקטי (מלט"ק) היא מוסד המשלב בין לימודים צבאיים ללימודים אזרחיים־אקדמיים. חניכי המכללה לפיקוד טקטי ומפקדיהם לומדים במסגרת הכשרתם יומיים בשבוע לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן. הלימודים במסגרת תוכנית מנדל עוסקים בהעמקה בסוגיות של מנהיגות חינוכית והובלת תהליך חינוכי".
ממכון מנדל נמסר בתגובה כי "שאלות לגבי התוכנית יש להפנות לחיל החינוך והנוער".
http://www.israelhayom.co.il/article/524067
תגוביות:
1.צה"ל לא "מאפשר" אלא *מחייב*.
2.הרמטכ"ל הוא שמאלן, שמפרגן לשמאל. זה ניכר באין-סוף מקרים ותופעות, והחמור בהם: פגישתו ה"סודית" עם אהוד ברק, לפני מספר ימים, אצל ברק בבית. הם "המתיקו שם סוד".
3.חברים,כנראה שצה"ל אינו צבא העם אלא נכבש ע"י אש"ף בשליטה מרחוק. אולי צריך לבחור את הרמטכ"ל ע"י העם כמו שבוחרים ראש ממשלה.
4.שהשמאל הקיצוני יקריב למולך השלום ההזוי את ילדיו הוא.
5.פנו עכשיו לגורמים הבאים ובקשו מהם לא לחתום על חוזה חדש עם מכון מנדל:
*שר הבטחון אביגדור ליברמן*
*סגן שר הבטחון הרב אלי בן דהן*
*יו"ר ועדת החוץ והבטחון אבי דיכטר*
דירשו מהם לקיים את הנחיית הרמטכ"ל – ולהוציא גורמים שנויים במחלוקת מחינוכם של קציני צה"ל.
שתפו את הסרטון של ארגון לביא, ותנו לצה"ל לחנך איך לנצח!
https://www.youtube.com/watch?v=GPOaLYN-XEw&feature=youtu.be
בתהליך ארוך של הכשרה מקצועית וטיפוח קשרים אישיים, רעיונות אמריקניים חודרים לצה"ל ומעצבים את השקפת עולמם של מפקדיו. "המטרה היא להפוך אותם לסוכני השפעה של ארה"ב"
שלטי החוצות שהופיעו לאחרונה ברחבי גוש דן מטעם ארגון בשם 'מפקדים למען ביטחון ישראל', עוררו סערה: הקמפיין החדש, שעשה שימוש בשפה הערבית, הזהיר מפני היווצרות רוב ערבי בישראל וקרא לנסיגה חד־צדדית מיהודה ושומרון. הפרובוקציה והמסר החריף הרגיזו לא מעט אנשים, מימין וגם משמאל, אך מי שמעורה בשיח הפוליטי בישראל לא הופתע.
ארגונים "ביטחוניסטיים" שמקדמים בעקביות את רעיונות השמאל המדיני בישראל, אינם חדשים בזירה. כך אנו שומעים מפעם לפעם על בכירים במערכת הביטחון, בעבר ובהווה, שתומכים בהקמת מדינה פלסטינית, רואים במתנחלים מכשול או גורם מפר סדר, תומכים בהסכם הגרעין עם איראן, מפקפקים בצורך של ישראל בגבולות בני הגנה בבקעת הירדן, ומייצרים עמדה אופוזיציונית ולעומתית לממשלה הנבחרת.
ניסוח מפורש של התופעה נתן בשנה שעברה האלוף במיל' נעם תיבון, ברגע של גילוי לב: "לממשלות ימין יש אידאולוגיה, ולכן הן פועלות לפעמים בניגוד לעמדת הצבא. הצבא, באומץ גדול, מציג את האמת אל מול הממשלה". כדוגמה להערכת־אמת כזו הציג תיבון את הנושא הפלסטיני: "הכרחי לסיים את הסכסוך, זה אינטרס ראשון במעלה".
תיבון, שסיים לפני כשנתיים את שירותו הצבאי, משקף קו מחשבה רווח בקרב קבוצה גדולה בקצונה הבכירה כיום: משימתם העליונה היא "לסיים את הסכסוך", ועליהם להתייצב עם ה"אמת" ועם ה"אינטרס הישראלי" הללו מול ממשלות ימין המונעות מ"אידאולוגיה" ולא מראיית המציאות. הוסיפו לכך את נאום סגן הרמטכ"ל יאיר גולן ביום השואה, שמצא קווי דמיון בין החברה הישראלית כיום לגרמניה הנאצית, ואת דבריו של הרמטכ"ל איזנקוט החושש שצה"ל "יאבד את ערכיו", והרי לכם הסיפור בתמצית: עוד קבוצה אליטיסטית ומנוכרת לציבור, המחויבת לחזון המדיני והחברתי של השמאל.
לתופעה הזו יש כנראה גורמים רבים, שחלקם קשורים לתהליכי הסינון והקידום בצבא; אך ישנו גורם מרכזי אחד שלא זכה עד כה לתשומת לב ראויה: ההשפעה העצומה של הממשל האמריקני על צה"ל ועל מערכת הביטחון, והאופן שבו היא מחלחלת לתוך השיח הצבאי והציבורי בישראל.
הדרך לפיקוד עוברת בוושינגטון
אין חולק על כך שהיחסים ההדוקים בין ישראל לארצות הברית הם בעלי חשיבות אסטרטגית עליונה. לא רבים מודעים לכך שבמסגרתם מתקיימת באופן קבוע מערכת שלמה של ביקורי קצינים, למידה והכשרות משותפות, שיוצרים מערכות יחסים אישיות חמות והדוקות בין קציני צה"ל למקביליהם האמריקניים. לצד הרווח האסטרטגי הברור שאין לפקפק בו, חשוב להכיר ולתת את הדעת גם לצדדים השליליים של התופעה.
"אני לא רוצה לומר שהקצינים משמשים כסוכנים באופן מודע", מתבטא באוזנינו בכיר לשעבר שהיה במטכ"ל, "אבל יש כאן מערכת של השפעות שחודרת עמוק לתוך ליבת הפיקוד של צה"ל".
לארצות הברית כמעצמה עולמית יש אינטרסים רבים, וככל שחקן רציונלי היא מנסה להעצים את השפעתה במדינות זרות באמצעים שונים ומגוונים, ובין היתר באמצעות יצירת קשרים אישיים והכשרת הקצונה המקומית. "חצי מהתלמידים במכללה לביטחון לאומי בוושינגטון הם זרים", מסביר הגורם ששוחחנו עמו. "באופן מובהק, המטרה היא להפוך אותם לסוכני השפעה אמריקניים ברחבי העולם". לדבריו, הבעיה מחריפה כאשר קצינים השוהים שם קולטים את המסרים בלי הביקורתיות הראויה: "כששולחים מישהו לוושינגטון הוא לא רק בא ללמוד, אלא גם חוזר כנשא של רעיונות אמריקניים".
ככל שהקשרים מעמיקים, כך מעמיקה גם ההשפעה: "כל מי שכיהן כאלוף פיקוד המרכז היה בקשרים עם האמריקנים שמסתובבים בשטחי יהודה ושומרון. כל מערכות התעשייה הביטחונית והתלות שלהם באמריקה יוצרות הבנות סמויות של האסור והמותר. בין גורמי מודיעין למשל יש שיתוף פעולה. מי שעבד בשיתוף פעולה במסגרת תפקידו – זה בסדר, אבל נוצרים קשרים שיכולים להתקיים הלאה. אתה הרי לא יכול להגיד למישהו לא לפגוש לבירה בן־אדם שהוא עבד איתו".
לדברי בן שיחנו, הדבר בא לידי ביטוי למשל ב"הבנות בלתי כתובות" שלפיהן "לא ימנו רמטכ"ל, ראש מוסד ראש שב"כ וראש מל"ל שעינם של האמריקנים צרה בו". מציאות זו יוצרת תמריץ לכל אורך הקריירה של קציני צה"ל להיות "בסדר" עם האמריקנים, ולהשקיע נכון בפיתוח קשרים מעבר לים.
דוגמה בולטת למעורבות פעילה של קצינים אמריקנים במינויים של המטכ"ל הישראלי, היא מקרה ניצן אלון. זמן קצר לאחר מינויו לאלוף פיקוד המרכז התראיין אלון ל'ניו יורק טיימס' – מהלך חריג כשלעצמו. בראיון ביקר אלון את מדיניות הממשלה, קרא לקונגרס האמריקני להמשיך לממן את מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, הזדהה עם הצורך בנסיגה מיו"ש, תקף את המתנחלים והצהיר כי חלקם מפעילים "טרור יהודי", והבהיר שבלי תהליך מדיני לא יהיה ביטחון. בקיצור: המסרים הקבועים של השמאל הישראלי, שכבר הוטמעו עמוק גם בצמרת הצבא.
אך מה שקרה בעקבות הראיון הזה מעניין עוד יותר. פרשנית ה'ג'רוזלם פוסט' קרולין גליק קראה את הדברים ורתחה מזעם. היא פרסמה טור נוקב שבו תקפה את התבטאויותיו של אלון, וטענה כי מדובר במשבר משילות של הממשלה עצמה, שאיננה מסוגלת לאכוף את מרותה על אלוף סורר. להפתעתה של גליק, המתקפה על אלון לא עברה בשקט. מי שהתייצב לצדו של אלון לא היו עמיתיו הישראלים, קצינים בדימוס או נבחרי ציבור: מי שבחר להגן על מינוי של צבא ההגנה לישראל ועל אמירותיו הפוליטיות של אלון היו שני גנרלים אמריקנים לשעבר, סטיבן ווייט וג'יי־פי דרמר, שפרסמו ב'האפינגטון פוסט' תגובה חריפה לגליק. השניים הגנו על אלון מפני המתקפות עליו מימין, הצדיקו את התבטאויותיו ב'ניו יורק טיימס', וגילו כי אמירות אלה – שכידוע, הן שנויות במחלוקת עזה בישראל – נאמרו בהסכמה מלאה של מפקדי הצבא.
עכשיו שימו לב לחלק החשוב: זהותם של השניים. סטיבן ווייט היה יועץ של הגנרל קית' דייטון, המתאם הביטחוני האמריקני בין ישראל לפלסטינים; ג'יי־פי דרמר שימש כנספח צבאי בישראל. מדובר בשתי עמדות מפתח בעבודתם היומיומית של אלון וקצינים אחרים ביו"ש. זוהי עדות גלויה ליחסים החמים ולהתגייסות של גורמים במערכת האמריקנית לקידום מועמדים ישראליים הנתפסים על ידם כמועילים. מישהו בארה"ב מייחס חשיבות לקידומם של אנשים כמו אלון, ופועל בהתאם.
"ניגודי נאמנויות שיוצרים בעיה של ממש"
הקשרים המיוחדים של ניצן אלון עם עמיתיו מעבר לים, אינם יוצאי דופן בנוף הצה"לי. רבים מהקצינים הבכירים בישראל מתחזקים מערכות קשרים אישיות מפותחות עם מקביליהם בארה"ב. קשרים אלה מסייעים בקידום בתוך הצבא ומעניקים לקצין עמדת כוח, והם בעלי ערך רב עם היציאה לאזרחות – כאשר ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של התעשיות הביטחוניות נפתחת בפני האלוף במיל' הצעיר.
דוגמה עדכנית לכך ניתן לראות בקשריו של גדי שמני, לשעבר אלוף פיקוד המרכז ונספח צה"ל בוושינגטון. על פי כתבה שפורסמה באתר ynet באנגלית, בזמן שירותו בפיקוד המרכז רקם שמני קשרים אישיים עם הגנרל ג'ון אלן, שליחו של אובמה למגעים בין ישראל לפלסטינים: "גנרל אלן הוא חבר אישי. אירחתי אותו בביתי, התארחתי בביתו". אומר שמני. על פי הכתבה, "קשרי החברות בין השניים נוצרו בזמן ששמני היה סגן מפקד פיקוד המרכז".
היום שותף שמני בקמפיין הגנרלים לנסיגה חד־צדדית, והוא פרסם מחקר בנושא במכון המחקר הפרוגרסיבי "המרכז לחשיבה ביטחונית אמריקנית חדשה (CNAS)" יחד עם עמיתים אמריקניים. לדברי שמני בשיחה עם 'מידה', אף שהוא שירת בתפקיד נספח צה"ל בוושינגטון בתקופה רגישה ביחסים בין ישראל לארה"ב (2012-2009), היחסים בינו ובין עמיתיו האמריקנים היו מקצועיים בלבד: "הם יודעים לשמור על הגבולות, ולא מתערבים בסוגיות מדיניות", הוא אומר. לדבריו, עמדותיו המדיניות לא הושפעו משהותו בארצות הברית: "אני מכיר את המציאות ביהודה ושומרון כבר שנים רבות, ותמיד חשבתי שצריך להיפרד מהפלסטינים". עם זאת, הוא מודה כי לעתים "עוברים מסרים בין הדרגים המקצועיים, וידענו היטב מה חושבים על מדיניות ישראל בצד השני".
זווית אחרת מעניק יועץ בכיר בממשל בוש, שמכיר את מערכות הקשרים האלו מן הצד השני של המתרס. לדבריו, ההשפעה האמריקנית על צה"ל מחריפה תחת ממשל אמריקני עוין: "במצב עניינים רגיל מדובר בקשרים בריאים בין בעלות ברית שמכבדות אחת את השנייה. אבל כשבוושינגטון עולה ממשל קשה שמפתח מערכת יחסים גרועה עם ישראל, ניגודי הנאמנויות הללו עלולים ליצור בעיה של ממש". לדבריו, מסרים שונים המועברים לבכירי צה"ל – לעתים במשתמע ובמרומז – עלולים לפתח בקרב הצבא גישה לעומתית למדיניותה של ממשלת ישראל הנבחרת, כפי שאכן אירע תחת ממשל אובמה.
גורם בכיר אחר ששירת במטכ"ל בעבר מסכים שמדובר בתופעה שהחריפה בשנים האחרונות. "תמיד היו מי שלמדו בארה"ב, והיו גם כאלו שעזבו אותנו כדי להישאר שם. אבל תופעה כזו של קצינים שלמדו שם וחוזרים לפה כדי להשפיע, זה דבר חדש. התנועה הזו הלוך ושוב, לשתף פעולה עם גורמים אמריקניים שבסוף זה מנוצל לרעה, לא הייתה. לא זוכר דבר כזה שמישהו שיתף פעולה עם האמריקנים בדברים שנוגעים לביטחון לאומי".
אין אותות חינם
בהמשך נפרט עוד על הצדדים השליליים של יחסים אלו, אך תחילה נסקור את מערכת הקשרים האישית שמפתחים בכירי צה"ל עם מקביליהם בארה"ב ואת השפעתה העמוקה.
מה שמסמל אולי את הקשר הזה יותר מכול, הוא רשימת הרמטכ"לים והקצינים הישראלים שזכו לאות לגיון ההצטיינות האמריקני – האות הבכיר ביותר שמעניק צבא ארה"ב לקצינים זרים. מאז ראשית שנות השמונים החל צבא ארה"ב להכתיר בעקביות את רבי־האלופים של צה"ל באות הכבוד הזה, בחלק מהמקרים עם כניסתם לתפקיד ובטרם הוכיחו את עצמם בו. מלבד כל הרמטכ"לים מאז אהוד ברק (וגם רפול, שקיבל את האות בשנת 1979), הרשימה כוללת חלק ממפקדי הזרועות – חיל הים וחיל האוויר – ורבים מנספחי צה"ל בוושינגטון, כולל נספחים אוויריים וימיים.
כשעוקבים אחר הנימוקים להענקת האות, מתברר כי מפקדי ישראל לא מקבלים את האות רק בעבור גילויי גבורה בשדה הקרב, אלא גם מסיבות בעלות אופי מדיני: על תרומתם לחיזוק הקשרים בין הצבאות.
הרמטכ"ל איזנקוט, למשל, צוין כמי שמנהיגותו שיחקה "תפקיד משמעותי וחיוני בהרחבת שיתוף הפעולה בין צה"ל לכוחות המזוינים של ארה"ב"; בני גנץ אמר כי הוא מקבל את האות "כסמל ליחסים האמיצים בין הצבאות ובהכרת תודה על שיתוף הפעולה ההדוק"; אשכנזי זכה לשבחים על "מאמציו הרבים לחיזוק הקשרים בין צה"ל לבין צבא ארה"ב על זרועותיו".
התובנה כי אות ההצטיינות האמריקני נועד ליצור מחויבות ולהשפיע על מפקדי צה"ל בעתיד ולא רק כדי להביע הוקרה למעשיהם בעבר, מתחזקת לנוכח העובדה שכמעט בכל המקרים האות ניתן בראשית הכהונה, בדרך כלל במהלך הביקור הראשון של הרמטכ"ל הטרי בארצות הברית, ולעתים רבות תואר בתקשורת כ"הפתעה" לא מתוכננת.
בולט במיוחד אהוד ברק, שזכה לאות פעמיים: במהלך תפקידו כרמטכ"ל ב־1993 הוא קיבל את האות שמעניק צבא ארה"ב; ועם פרישתו מהחיים הפוליטיים בשנת 2012 קיבל את האות האזרחי שמעניק הפנטגון, בין היתר בנימוק ש"הוא היה שותף חשוב של ארה"ב למשך זמן רב".
הקשר האישי של הרמטכ"לים עם ראשי הצבא האמריקני בא לידי ביטוי מובהק בחילופי הרמטכ"לים בין אשכנזי לגנץ. כפי שדווח בכלי התקשורת, הרמטכ"ל האמריקני, האדמירל מייקל מאלן, הגיע לביקורים רבים בישראל במהלך כהונתו של אשכנזי. יצוין כי לפני כניסתו של מאלן לתפקיד הרמטכ"ל הוא לא ביקר בישראל למעלה מעשר שנים. גם גנץ נהנה מיחסים אישיים טובים עם מאלן, "על רקע עבודה משותפת והיכרות מתקופתו של גנץ כנספח צה"ל בוושינגטון". מאלן קיים פגישה מיוחדת עם אשכנזי לרגל סיום תפקידו, ונכח בטקס החלפת הרמטכ"לים. "הוא עמד שם כמו שושבין", מתאר גורם בכיר שהיה אז במטכ"ל, ורומז כי האמריקנים שיחקו תפקיד בבחירתו של גנץ.
אותות ההצטיינות וההוקרה הם רק הקצה הגלוי של מערכת קשרים אישית ענפה ועמוקה, המתפתחת בין קציני צה"ל לבכירים האמריקנים במהלך הקריירה הצבאית. הקשר מתחיל בלימודים במכללה לביטחון לאומי האמריקנית (National Defense University), שחלק מקציני צה"ל בדרג הבינוני נשלחים אליה; הוא מתחזק במהלך שירות בארצות הברית כנספחי צה"ל וכעובדים בנספחות; נמשך בשהות כעמיתי מחקר במכוני מחקר אמריקניים; והופך לחלק מיחסי העבודה הקבועים בקרב הבכירים שמשרתים במטכ"ל ובמערכת הביטחון.
עיון בקורות החיים של קציני המטכ"ל הנוכחיים, כפי שהם מתפרסמים באתר אכ"א, מגלה נוכחות בולטת של בוגרי מכללות ואוניברסיטאות אמריקניות:
הרמטכ"ל גדי אייזנקוט –> המכללה לביטחון לאומי בארצות הברית
סגן הרמטכ"ל יאיר גולן –> המכללה למלחמה של הצבא האמריקני. תואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד
אלוף אביב כוכבי –> תואר שני מאוניברסיטת הרווארד ותואר שני נוסף מאוניברסיטת ג'ון הופקינס
אלוף יואל סטריק –> תואר שני מבית הספר למלחמה של צבא ארצות הברית
אלוף הרצי הלוי –> המכללה לביטחון לאומי בארצות הברית, תואר שני בניהול משאבים לאומיים בארצות הברית
עיון ברשימת בוגרי המכללה לביטחון לאומי בוושינגטון, מגלה גם הוא רבים מבכירי צה"ל במשך השנים שעברו במוסד:
בני גנץ, רמטכ"ל לשעבר –> מחזור 1998
שלמה ינאי, ראש אג"ת לשעבר –> מחזור 1998
תת־אלוף שלי גוטמן, מפקד בסיסי חצרים לשעבר –> מחזור 2004
אלוף רם רוטברג, מפקד חיל הים לשעבר –> מחזור 2001
אלוף מיקי אדלשטיין, כיום נספח צה"ל בוושינגטון –> מחזור 2009
תת־אלוף אילן מלכא, לשעבר ראש מטה פיקוד מרכז –> מחזור 2007
תת־אלוף אודי בן־מוחה, מפקד פו"מ –> מחזור 2011
תת־אלוף ניר ברקן, ראש להק אוויר בחיל האוויר –> מחזור 2011
שינוי תפיסת הלוחמה של צה"ל
ללימודים בארה"ב ישנה השפעה עמוקה על צמרת צה"ל, בראש ובראשונה בעניינים המקצועיים. במחקר שפרסם ד"ר איתן שמיר ממרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר אילן, הוא תיאר כיצד תורת הלחימה של צה"ל עוברת תהליך של "אמריקניזציה". במסגרת זו, צה"ל מאמץ עקרונות הפעלה שפותחו בצבא ארה"ב במהלך שנות התשעים, הכוללים גרסאות שונות של אש מנגד, "צבא קטן וחכם", הישענות על חיל אוויר וכוחות מיוחדים וכדומה. לדברי שמיר, אחד מצינורות ההשפעה המשמעותיים ביותר הוא הכשרת הקצונה הבכירה.
בראיון לאריק גרינשטיין שפורסם ב'מידה', תיאר שמיר את התהליך: "כל הקצונה – זו שמסומנת לקידום בכיר בדרגות תת־אלוף ואלוף, נשלחת ללימודים בחו"ל בשלב כזה או אחר. כמעט כולם מגיעים לארה"ב בגלל היחסים המיוחדים עם האמריקנים… לאמריקנים יש הרבה בתי ספר, עם פריסה מאוד רחבה. לכל זרוע יש גם מכללה לפיקוד ומטה וגם מכללה לביטחון לאומי. יש גם כל מיני תוכניות באמצע שהם בין לבין, בין רב־סרן לתת־אלוף. בנוסף יש להם מכללה לביטחון לאומי שהיא במודל שלנו, כלל־לאומית, שמשתפת את כל הזרועות וגם סוכנויות אחרות. מעבר לכך, יש לנו גם את הנספחים הצבאיים בארה"ב, ומה שנקרא קציני קישור. למשל, יש קצין שיושב באופן קבוע בבסיס המרכזי של חיל הנחתים".
אתה מזהה השפעה ברורה של תפיסת הלוחמה האמריקנית על תפיסת המערכה הישראלית?
"אני חושב שזה כמעט בלתי נמנע… הייתה השפעה של רעיונות שבאו מארה"ב, של עליונות האש ושל היכולת להגיע להישגים מרחיקי לכת באמצעות הפעלת אש בלבד. יש מי שחושב שהיום אפשר בכלל לבטל את צבא היבשה, או מקסימום למזער אותו לפעולות שיטור והגנה מרחבית… מאיפה זה בא? לדעתי המקור של הגישה הזו הוא אמריקני".
לדברי שמיר, אחת הבעיות כיום היא שצה"ל איבד את חוש הביקורת ושקציניו נתונים להשפעה הזרה כמעט ללא מסננים. "הבעיה שלי היא עם דרך הלימוד השטחית וההתבטלות בפני הצבא האמריקני", הוא אומר. "ברמה היותר גבוהה של תפיסת המלחמה, של תפיסות אופרטיביות שונות, מארגנות – איך אתה מנהל מבצעים, האיזון בין אש לתמרון – פה אני חושב שיש נטייה לקבל דברים מאמריקה כפשוטם".
מזדהים עם האינטרסים האמריקניים
קשרים אלו מגיעים לשיאם בתפקיד המפתח שמעצב את שיתוף הפעולה הצבאי בין ישראל לארצות הברית – נספח צה"ל בוושינגטון. מי שעובר על רשימת נספחי צה"ל בשנים האחרונות מגלה כי כמעט כולם מזדהים היום כאנשי שמאל, המצדדים בנסיגות מיהודה ושומרון ובהקמת מדינה פלסטינית.
הנה: משה עברי־סוקניק (נספח בשנים 2004-2001) נמצא ברשימת 'מפקדים למען בטחון ישראל'; עמוס ידלין (נספח בשנים 2006-2004), היה מועמד העבודה לשר הביטחון, כינה את נאום נתניהו בקונגרס "משחק פוליטי לא אחראי", ואת הסכם הסיוע שנחתם עם ארה"ב "החמצה אסטרטגית"; בני גנץ (נספח בשנים 2009-2007), חבר לתנועת השמאל 'דרכנו', ובראיון ל'עובדה' אמר "שישראל תקדם את התהליך המדיני כמו שהצהירה"; גדי שמני (נספח בשנים 2012-2009), תומך היום בנסיגה גם מבקעת הירדן, ושותף במכון CNASS המקושר לממשל אובמה.
הקשרים נמשכים גם לאחר השירות, כאשר רבים מקציני צה"ל מקבלים תפקידים בתעשיות הנשק השונות, במכוני מחקר ובגופים הקשורים למנגנוני הביטחון. במסגרת זו, שמירה על יחסים טובים עם המקבילים האמריקניים היא קריטית להמשך הקריירה – אם בקידומן של עסקאות נשק ושיתופי פעולה מחקריים, ואם בעבודה משותפת במכונים לתכנון מדיניות.
אחד ממכוני המחקר המרכזיים בהקשר הזה הוא 'מכון וושינגטון למדיניות במזרח התיכון'. המכון, שהוקם בתחילת שנות השמונים, נחשב בלתי־מפלגתי ונועד להעניק למקבלי ההחלטות בארה"ב כלים להבנה טובה יותר של האזור. באופן טבעי, המכון מארח בכירים ישראליים לתקופות מחקר שונות ומהווה מעין "בית" אמריקני לקצינים הישראליים, שהשהות בו מאפשרת להם חשיבה, תכנון וחיזוק קשרים למטרות שונות.
רשימת קציני צה"ל שעברו במכון כוללת קצינים בדימוס לצד קצינים בשירות פעיל, שחלקם עדיין משרתים בצה"ל. בולטים בקרב עמיתי המכון הרמטכ"לים ושרי הביטחון לשעבר בוגי יעלון ואהוד ברק.
יעלון, ששימש כעמית מחקר במכון עם שחרורו מצה"ל בשנת 2006, חזר אליו שנית בשנה האחרונה עם התפטרותו מתפקידו הפוליטי. ברק פרסם במכון מספר ניירות עמדה בשנת 1998, לפני שנבחר לראשות הממשלה, והרצה בפני המכון מספר פעמים לאחר מכן. בכירים בולטים נוספים הם עמוס ידלין, ששהה במכון עם שחרורו מצה"ל בשנים 2012-2011; עוזי דיין שהיה חבר במכון בשנת 2003; וד"ר אפרים סנה שמפרסם בו ניירות עמדה מפעם לפעם.
חלק מקציני צה"ל היו חברים במכון במהלך שירותם הסדיר. כך למשל תא"ל מייק הרצוג, שהשתחרר בשנת 2010 ושהה במכון בשנים 2006-2004, ואלוף ניצן אלון שכיהן במכון בשנת 2002 ועדיין נמצא בשירות סדיר. כך גם תא"ל מוני כץ, מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, ששימש עמית אורח במכון בשנים 2016-2015; וסא"ל אלון פז, שהיה עמית אורח במכון בשנת 2014.
הקשרים עם בכירים במערכת הביטחונית והפוליטית בארה"ב באים לידי ביטוי גם בנטייה של חלק מהקצונה הבכירה בצה"ל להזדהות עם העמדות והאינטרסים האמריקניים. המקרה הקיצוני ביותר נחשף לאחר מותו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, והוא נוגע לפעולות שהוא ואחרים נקטו כדי למנוע מישראל לתקוף את איראן בשנת 2011. כפי שפורסם בראיון בתכנית 'עובדה', דגן פעל מאחורי הקלעים בתיאום עם האמריקנים במטרה למנוע את התקיפה. כפי שאומרת דיין בתוכנית: "דגן עושה הכל כדי למנוע מלחמה… הוא הלך לבכירים באמריקה ואמר להם שהוא לא סומך על המנהיגות כאן".
שר ההגנה האמריקני לשעבר, ליאון פנטה, שהתראיין לכתבה, העיד: "הוא דיבר על רגע שבו הוא חשב שהתקבלה החלטה ומישהו ילחץ על הכפתור הלא נכון… הוא היה מודאג שהחלטות מתקבלות מסיבות פוליטיות".
למעשה, דגן הודה בכך בעצמו. כשנה לפני פטירתו, בתחילת יולי 2015, התעמתה העיתונאית קרולין גליק עם דגן וגבי אשכנזי בכנס ה'ג'רוזלם פוסט' בניו יורק. גליק ציינה כי למדנו שבשנת 2010 "שני הג'נטלמנים שיושבים כאן בפאנל קיבלו פקודה להכין את הצבא לביצוע קרוב של תקיפה באיראן נגד מטרות צבאיות, והם סירבו". דגן ענה: "כי זו הייתה פקודה בלתי חוקית".
גם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ חשף בראיון ל'עובדה' כי הוא הביע התנגדות נחרצת לתקיפה באיראן. לאחר שהוא משיב בחיוב לשאלתה של דיין האם היו החלטות שהוא חושב שבלעדיו היו מתגלגלות אחרת, היא מבקשת ממנו להתייחס באופן ספציפי לתקיפה באיראן:
דיין: ראש ממשלה יכול לצאת לתקיפה באיראן גם אם הרמטכ"ל שלו מתנגד?
גנץ: כן.
דיין: גם אם חשבת שזה מסוכן למדינת ישראל?
גנץ : אז אני אכנס לתוך החדר הזה והם ישמעו את זה הכי חד, הכי ברור, הכי משמעותי… אני רוצה להאמין ולחשוב שהם הקשיבו, והם גם התחשבו במה שאני אומר.
יישרו קו עם הבית הלבן
השלב הבא במערכת היחסים בין האמריקנים לקצונה הבכירה מתרחש לאחר השחרור, כאשר קצינים בכירים בדימוס מצטרפים לפעילות בחברה האזרחית.
לפני כשלוש שנים חשפה איילה חסון בערוץ הראשון את הסוד הגלוי הבא: "גם האמריקנים מחזיקים כל מיני לשעברים בצה"ל באופן כלכלי כדי שיתאימו את עצמם לעמדות האמריקניות". "איזה ניסוח זהיר זה היה", הוסיפה חסון באירוניה. הכתב הצבאי אמיר בר־שלום חיזק את דבריה והזכיר "מובילי דעת קהל שצצים בכל פעם שצריך כאן הגנה על העמדה האמריקאית".
בחברה האזרחית בישראל פועלים כיום שלשה ארגונים "ביטחוניסטיים" מרכזיים, שהמשותף לכולם הוא קידום מדיניות השמאל תחת הכובע הצבאי: 'מפקדים למען ביטחון ישראל', 'המועצה לשלום ולביטחון' ו'המכון למחקרי ביטחון לאומי'. ארגונים אלה פעלו ופועלים בדרכים שונות כדי לקדם סדר יום זהה פחות או יותר: הקמת מדינה פלסטינית; החלפת הממשלה בישראל; גיבוי למהלכי ממשל אובמה בקידום הסכם הגרעין עם איראן.
אחד הארגונים הבולטים בתחום זה הוא 'מפקדים למען ביטחון ישראל', שעומד מאחורי הקמפיין הנוכחי. מדובר בעמותה רשומה שהוקמה באוקטובר 2014 כ"יוזמה ספונטנית" של קצינים בכירים במילואים, שקראו לראש הממשלה נתניהו לאמץ את "היוזמה הסעודית" לקידום תהליך השלום באזור. עם פרוץ מערכת הבחירות הסירו בארגון את הכפפות. בכירי התנועה כמו אמנון רשף, דן חלוץ ועמירם לוין פרסמו מודעות בעיתונות ונאמו בעצרות בחירות בקריאה להצביע לשמאל. בסמוך לבחירות פרסם הארגון סרטון תעמולה בהשתתפות קצינים בכירים בדימוס שיצאו נגד מדיניות ממשלת הימין, וקראו ל"שינוי" ולקבלת היוזמות המדיניות החדשות.
בנושא האיראני, חברי העמותה יישרו קו באופן מוחלט עם האג'נדה של הבית הלבן של אובמה: ב־1 במרץ 2015 כינסו חברי הארגון מסיבת עיתונאים ובה קראו לנתניהו לבטל את נאומו המתוכנן בקונגרס; לאחר שכבר נחתם ההסכם קרא מייסד התנועה אמנון רשף לנתניהו לחדול מהמאבק נגד ההסכם בקונגרס האמריקני.
אף שמאז הקמת הארגון עברו כבר למעלה משנתיים, המסמכים הנוגעים ל'מפקדים לביטחון ישראל' טרם מופיעים במאגרי רשם העמותות. כל שידוע לגבי זהות התורמים הוא שמדובר ב"יהודים טובים וציונים, מישראל ומארה"ב", כפי שתיאר אותם אמנון רשף בראיון ל'מידה'.
מפקדים למען אובמה
גם 'קבוצת המומחים לשלום ולביטחון', ארגון שהוקם בשנת 1988, עוסקת באותם נושאים. התנועה מאגדת מומחי ביטחון "הרואים את עיקר תפקידם בתמיכה בהסדר מדיני כמרכיב חיוני בביטחון הלאומי". באתר הארגון מצהירים על נאמנות ל"תפיסת העולם הליברלית־פרוגרסיבית", שרק בכוחה לשחרר את המדינה "מכבלי המשיחיות הלאומנית אשר מכרסמים ביסודות קיומה". הארגון נתמך על ידי 'הקרן החדשה לישראל', שבשנת 2015 העניקה לו לא פחות מ־772 אלף דולר.
בהקשר האיראני, חברי 'קבוצת המומחים' הביעו את סל המסרים המוכר של השמאל: הם סבורים שאם ישראל הייתה מבצעת תקיפה מקדימה באיראן זו הייתה טעות; הם התנגדו לנאום נתניהו בקונגרס; ולאחר חתימת ההסכם פרסמו הודעה המדגישה את הצדדים החיוביים שלו ("להסיר את האיום המידי של פריצה איראנית ליכולת גרעינית") וקוראת לראש הממשלה לחדול מהמאבק נגדו.
מבחינה פוליטית, 'המועצה לשלום ולביטחון' משויכת לשמאל באופן מובהק. בבחירות 2015 הפיקה ה'מועצה' קמפיין פרסומי נגד הימין בשלטי חוצות ומודעות בעיתונות, שבהם נכתב "עם ביביבנט נישאר תקועים עם הפלסטינים לנצח", ויצאה בשורה של פרסומים הקושרים בין העוני והבעיות החברתיות לנטל הביטחון. המועצה משתפת היום פעולה עם תנועת 'דרכנו', ובעבר עבדה עם מיליון ידיים לשלום ו-15V. באירועי המועצה ניתן לזהות פוליטיקאים רבים מהשמאל כמו יאיר לפיד, עופר שלח, יעקב פרי, בוז'י הרצוג וציפי לבני.
גוף שמאל ביטחוני מרכזי נוסף הוא כאמור 'המכון למחקרי ביטחון לאומי' (INSS) בראשות האלוף במיל' עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן ונספח צה"ל בוושינגטון. ידלין היה מועמד לתפקיד שר הביטחון מטעם המחנה הציוני בבחירות 2015, ונחשב כמובן לאיש שמאל. המכון, שנוסד במתכונתו הנוכחית בשנת 2006, ממומן בעיקר באמצעות תרומות פרטיות מהארץ ומחו"ל. גם חוקרי ה־INSS ובראשם ידלין מהדהדים את דף המסרים: ראיית ההתנחלויות כמכשול לשלום; תמיכה בהתנתקות ובנסיגות אחרות; התנגדות למדיניות ישראל בעניין הסכם הגרעין; והזדהות עם ממשל אובמה ברוב החיכוכים שלו עם ממשלת ישראל.
האמריקנים יודעים גם לבקש תמורה כשצריך. הקשרים המיוחדים שנוצרו בין קציני צה"ל למפלגה הדמוקרטית הובילו לאחת הדוגמאות המובהקות ביותר של מעורבות קצינים ישראלים בבחירות בארה"ב. במהלך קמפיין הבחירות של אובמה לנשיאות בשנת 2008, הפיק ארגון בשם 'המועצה היהודית לחינוך ולמחקר', שהוקם במיוחד כדי לסייע לקמפיינים של אובמה בקרב בוחרים יהודים, סרטון תחת הכותרת "בכירים לשעבר בצה"ל ובמוסד מדברים על ברק אובמה".
במסגרת הסרטון התראיינו לצד מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן, קצינים במיל' כמו אמנון ליפקין שחק, עמרם מצנע, גיורא ענבר, שלמה ברום, יוסי אלפר ושאול אריאל. הם הסבירו למצביעים האמריקנים כי מה שישראל צריכה הוא "שינוי" במדיניות האמריקנית שתכלול משא ומתן עם איראן והשגת הסכם שלום עם הפלסטינים. הסרטון היה חלק מקמפיין עמוק שהארגון ערך בקרב הקהילה היהודית. גנרלים ישראלים המטהרים את אובמה כמי שידאג לצרכיה הביטחוניים של ישראל, סיפקו מענה לצורך מרכזי של הקמפיין.
השילוב בין קצונה אליטיסטית מנוכרת לבין ממשל פרוגרסיבי ועוין, התגלה כאחד המאפיינים הבולטים של שמונה השנים האחרונות. יש לקוות שגם בתחום זה נזכה לראות שינוי.
http://mida.org.il/2017/01/26/הקצונה-הבכירה-של-צהל-וההשפעה-האמריקני
רס"ן במילואים איתמר כהן, שבדואים שדדו מפלוגתו אמצעי ראיית לילה יקר: "המדינה משלמת כסף לגייס מילואים, ובסופו של דבר פלוגה שלמה עסוקה בחיפוש אחרי אמצעי לחימה"
מחאת אנשי המילואים על תופעת הגניבות בצאלים ובבסיסי הדרום הולכת ומתרחבת. לאחר פתיחת דף ברשתות החברתיות על ידי קבוצת חיילי מילואים, תחת השם "די להפקרות בצאלים", קיבלו פותחי הקבוצה עשרות פניות מצד אנשי מילואים להצטרף למחאה. בשנת 2017 היו דיווחים על 45 מקרי של גניבות בצאלים. בכמחצית מהמקרים נפתחו תיקי חקירה, חלקם בשיתוף משטרת ישראל.
יש לציין כי צה"ל, בניסיון להתמודד עם גניבת אמצעי לחימה מהבסיסים ושטחי האימונים, החמיר לפני כשמונה חודשים את הפקודה שמאפשרת לבצע נוהל מעצר חשוד נגד חשוד בגניבת אמצעי לחימה, עד כדי ירי לכיוון הרגליים. למרות זאת, חידוד ההנחיות לא הוביל לשינוי בשטח.
רס"ן במילואים איתמר כהן, שמשרת כמפקד פלוגה בגדוד הסיור של חטיבת הנגב, חווה לאחרונה על בשרו את גל הגניבות הבלתי נגמר, לאחר שעבריינים מהפזורה הבדואית הצליחו לשדוד אמצעי ראיית לילה יקר במיוחד בסיומו של תרגיל גדודי, לפני כארבעה חודשים, בשטחי האימונים של צאלים. רק בסיום הנסיעה הבחינו החיילים כי חסרים להם שני תיקים. בתחילה היו שחשבו כי התיקים נפלו במהלך הנסיעה, אך רשת אבטחת התיקים הקרועה, שנחתכה בסכין, ועקבות טרקטורונים שלא שייכים לצוות, הובילו את הפלוגה לתיקים הקרועים הזרוקים בשטח, ללא הציוד הצבאי.
כהן אמר ל"מעריב־השבוע": "המדינה משלמת כסף לאנשי מילואים להתגייס לאימונים, ובסופו של דבר פלוגה שלמה עסוקה בחיפוש אחרי אמצעי לחימה". אריק גרינשטיין, חייל מילואים בשריון וממקימי קבוצת המחאה בפייסבוק: "אנשים מדווחים על חוסר אונים ובלבול. צה"ל אולי שינה את הפקודה ומאפשר ביצוע של נוהל מעצר חשוד, אבל תמצא לי מילואימניק אחד שבא לחמישה ימי אימון וירצה להסתבך בעניין הזה, במיוחד כשההנחיות לפתיחה באש אינן ברורות. לא אנחנו צריכים לספק את הפתרון".
מדובר צה"ל נמסר: "צה"ל פועל לטיפול בתופעה המדוברת בכלל האמצעים, בשיתוף עם משטרת ישראל. בבסיס צאלים מתבצעת פעילות שוטפת לשיפור מיגון הבסיס ולמניעת הישנות אירועים אלו. בין הצעדים הננקטים – התקנת מצלמות אבטחה הן בבסיס ולאורך הגדרות והן במחסני התחמושת ובחינת הקמת מערך הגנה ייעודי לבסיס. בנוסף, הוראות הפתיחה באש להתמודדות עם תופעת הגניבות בשטחי האימונים עודכנו ונעשה מאמץ מהותי לטיפול בתופעה חמורה זו".
http://www.maariv.co.il/news/military/Article-616953
תגוביות:
1.יהיה שינוי רק כאשר יירצחו חיילים בבסיסים. כל בסיסי היבשה מופקרים. אף אחד לא יירה כדי שלא יטרטרו אותו ויכניסו אותו למשפטים והוצאות למרות שבא לתרום למדינה ותודה לבג"צ ולרמטכ"ל. הכל עניין של זמן עד שירצחו עשרות חיילים באיזה בסיס, אולי אז יתעוררו וגם זה לא בטוח מפחד השמאל והבג"צ.
2.חפשו את התשובה אצל האשכנזים האדומים.
3.עד שלא יפתחו באש חיה לכיוון הגנבים זה לא יגמר. תרבות האיסלם זו תרבות של גניבה, רצח ואונס.
4.צבא הגנה למחבלים.
5. 2 בדואים מגעילים ירויים והתופעה נפסקת!
6.כשדובר צה"ל מודיע שהוא פונה למשטרה שתשמור עליו, המצב אבוד.
7.צבא ההכלה של אייזנקוט עסוק בלהכיל את האירועים. אל תפריעו להם.
8.אישור לירות בגנבים ואין בעיה, או שהמשטרה תעשה את עבודתה.
9.הכל מתחיל באימונים ונגמר בהפצצת עמדות פח של החמאס. אנחנו מפגינים חולשה בכל הגזרות…
10.הבדואים לא מכבדים את החוק. משתלטים על קרקעות בכל רחבי הארץ, נוהגים בפראות, גונבים, אונסים והממשלה חסרת אונים.
תרבות השקר ששולטת בצה"ל:
כך חגג צה"ל גידול מטאורי שלא היה במספר הדתיות המתגייסות / קלמן ליבסקינד
פרסום נתונים שגויים במודע, שינוי שיטת החישוב שמנפחת את המספרים, וגרוע מכל – אי אמירת אמת. כאשר הצבא מנהל קמפיין, קשה מאוד לסמוך על המילה שלו
כותרת שהופיעה ב"ידיעות אחרונות" ב־29 בינואר 2014 בישרה על מהפך דרמטי: "שיא במספר הדתיות בצה"ל".
"מתברר שלא רק באכ"א לא מתרגשים מהנחיות הרבנים לצעירות הדתיות שלא להתגייס", סיפרה הידיעה, "גם אותן צעירות בוחרות לפעול בניגוד להנחיות". המספרים היו מרשימים. בשנת 2010 התגייסו לצה"ל 935 בנות דתיות, בשנת 2011 עלה המספר ל־1,062, ובשנת 2013 הוא טיפס ל־1,616 – עלייה של 73% בשלוש שנים בלבד.
הפרסום המפתיע הזה הביא איתו גל גדול של תגובות. גורמים בציונות הדתית, לפחות חוקר אחד באקדמיה וגם ח"כ אחד פנו למשרד הביטחון וביקשו לקבל עוד פרטים מתוך הנתונים המפתיעים.
כשהשאילתה מהכנסת הגיעה לחתומכ"א, חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם, התגלתה בעיה קשה.
הנתונים שנמסרו כמה שבועות קודם לכן ל"ידיעות אחרונות", הסתבר, היו שגויים.
לפי נתוני האמת שהיו בידי חתומכ"א, בשנת 2010 התגייסו 1,519 בנות דתיות ולא 935 כפי שנמסר ל"ידיעות אחרונות", ב־2011 התגייסו 1,510 ולא 1,062 כפי שפורסם. הנתונים הללו לימדו על עלייה קלה בלבד בגיוס, רחוק מאוד ממה שהציג צה"ל אך לפני חודש.
הנתון השגוי שפורסם, יש להבין, היה חשוב מאוד לצה"ל.
לא סתם חשוב, קריטי.
נקודת ההתחלה שלא היתה ולא נבראה, של 935 מתגייסות בלבד ב־2010, אפשרה לקברניטי הצבא להציג בהמשך את כל מה שבא אחריה, כעלייה מטאורית. כך או כך, סדרת תכתובות שהחלה לרוץ בין הגורמים השונים העוסקים בנושא בתוך צה"ל, ואשר הגיעה לידי "מעריב", מלמדת על ההתלבטות הפנים־צה"לית, מה לעשות בבלגן שנוצר. להודות בטעות או להמשיך עם הבלוף?
למעורבים בדבר היה ברור שאם יוציאו עכשיו, לבקשת הכנסת, את נתוני האמת, יתברר שצה"ל מכר לתקשורת נתונים שאין להם ידיים ורגליים, ומהאפשרות הזו איש לא התלהב.
כשהיא מודעת לכך, העבירה הקצינה הממונה על התחום את נתוני האמת, עם תוספת משלה.
"רצ"ב הנתונים כפי שהופקו על ידינו… אנחנו מבינים שהנתונים בעייתיים להעברה, ולכן מבקשת לדעת מה סוכם לאחר ה'אירוע' שהיה לפני כחודש לקראת הכתבה בעיתון".
התשובה לא איחרה לבוא. צה"ל, הוחלט, ימשיך להוציא החוצה את הנתונים השגויים. "זאת החלטת הרח"ט (ראש החטיבה – ק"ל)", נענתה במכתב תשובה. "מכיוון שמיט"ב שלחו בזמנו נתונים לא נכונים שהוצגו החוצה, הוא אינו רוצה לשנות פתאום נתון שכבר הוצג".
וכך היה.
נתוני האמת שרוכזו על ידי היחידה הושלכו לפח.
הנתונים שהוצאו החוצה המשיכו לגבות את המספרים השגויים שיצאו קודם לכן, כאילו לא נתגלתה הטעות מעולם.
צה"ל, בהתלהבות מרובה, המשיך לחגוג את הגיוס הגדל בצעדי ענק, גידול שרובו לא היה ולא נברא.
זוכרים שהתחלנו ב־2010 עם 935 בנות? לפי הנתונים שמשווק צה"ל, המספר הזה עמד ב־2014 על 1,830. ב־2015 על 2,159, ב־2016 על 2,499 וב־2017 הוא הגיע ל־2,700. במילים אחרות, מספר המתגייסות הדתיות גדל כמעט פי שלושה בתוך שבע שנים. הנתונים הללו, שכאמור צה"ל עצמו יודע שאין בהם ממש, לא מוצגים רק לתקשורת. בפברואר 2017 הציגו אותם נציגי הצבא גם לוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לענייני כוח אדם.
השבוע פרסם אריאל פינקלשטיין, דוקטורנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר־אילן, פוסט ארוך בפייסבוק ובו פירק אחת לאחת את כל ההטיות בנתונים שמוציא צה"ל ביחס לגיוס בנות דתיות.
פינקלשטיין עוקב אחרי הנושא הזה כבר שנים. זה לא הפרסום הראשון שלו בסוגיה הזו. בעבר עשה את זה כששימש כחוקר בתנועת נאמני תורה ועבודה. "אני לא נמנה עם הנאבקים בגיוס בנות דתיות לצה"ל", כתב לפני כמה ימים, "אני לא חושב שצריך להפסיק להתגייס או לפטר את הרמטכ"ל כמו ששמענו השבוע, אבל נראה לי שקצת ביקורתיות, גם על צה"ל ה'קדוש', לא תזיק לאף אחד".
באופן אישי, אני מגיע לנושא מאותו מקום בדיוק.
אני לא נמנה עם האגף החרד"לי במגזר. גם לי אין בעיה עם מי שמבקשת להתגייס לצה"ל. מי שיכולה לתרום בשירות הלאומי, תבורך. מי שחושבת שהיא יכולה לתרום יותר בשירות הצבאי, תבורך לא פחות. אלא שבלי קשר לתפיסות העולם הללו, עם דבר אחד אי אפשר להסכים. עם מניפולציות או שקרים של צבא ההגנה לישראל.
# # #
בחזרה לנתונים. בשנת 2007 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מסמך שעסק בגיוס בנות דתיות. הנתונים שהוצגו במסמך לימדו שבשנת 2000 התגייסו 1,694 בנות דתיות, בשנת 2005 שירתו 1,581, ובסך הכל נשמר ממוצע של כ־1,600 בנות לשנה. פינקלשטיין, שביקש בעבר נתונים מצה"ל, קיבל מספרים המעידים על ירידה שהגיעה בהמשך עד לכ־1,300 מתגייסות בשנים 2006־2008 וכ־1,450 מתגייסות ב־2009־2011. צה"ל, כאמור, מקפיד לספר בשנים האחרונות שבשנת 2010 התגייסו רק 935 בנות, מספר שמאפשר לו לצייר עלייה ענקית, אבל פינקלשטיין הבין שהמספרים שמוסר צה"ל היום והמספרים שהוא עצמו קיבל מצה"ל בעבר, על אותן שנים בדיוק, אפילו לא מתקרבים זה לזה.
במאי האחרון חיבר הממ"מ, לבקשת ח"כ אלעזר שטרן, מסמך מעדכן בסוגיה. בממ"מ קראו את הנתונים שמפרסם צה"ל באחרונה, השוו אותם למחקר שפרסם פינקלשטיין בזמנו ולא הבינו מה קורה פה. כמה בנות התגייסו ב־2010? 935 או 1,450? יש עלייה בגיוס או אין עלייה בגיוס? פנייה של הכנסת לצה"ל לא סייעה.
בצה"ל המשיכו להתחכם ומסרו נתונים רק על 2012־2015, תוך דילוג אלגנטי על 2010־2011, השנתיים שבהן הוציאו החוצה את הנתונים השגויים. אם לא די בכך, עכשיו התברר שגם הנתונים שמפרסם היום צה"ל על המתגייסות ב־2013 גדלו פתאום, ארבע שנים אחרי, והם גבוהים יותר ממה שצה"ל עצמו פרסם בעבר.
בכנסת פנו לבקש הסברים מצה"ל, וזה מצדו השיב: שינינו את שיטת הספירה.
אם עד עכשיו בת נחשבה דתייה רק אם למדה במוסד חינוכי שמשתייך לחמ"ד (החינוך הממלכתי־דתי), מעכשיו גם בנות שלמדו בבית ספר חילוני, אבל מציגות לפני השירות הצבאי או במהלכו פתק מרב שמוכן להעיד על כך שהן מקיימות אורח חיים דתי, נספרות כבנות דתיות. ייתכן שזו גישה נכונה. ייתכן שלא. דבר אחד ברור: מהרגע שבו שיטת הספירה השתנתה, אין עוד שום ערך להשוואות לשנים עברו, ואין עוד שום יכולת להצביע על עוצמת העלייה, אם ישנה כזו, במספר המתגייסות.
עוד רגע נשוב לעניין הזה, אבל קודם לכן תראו איך צה"ל מסובב גם את הכנסת ומנסה לבלבל אותה.
בכנסת, כאמור, התעקשו להבין מה קרה לנתוני 2010־2011 ואיך הנתונים שנמסרו בעבר לפינקלשטיין רחוקים מאוד מהנתונים שצה"ל מספר עליהם כל הזמן. "בתשובת אכ"א לא צוינו נתוני הגיוס של שנים אלו, ולא הובהר אלו מהנתונים שהוצגו בעבר מדויקים יותר", נכתב בדוח.
חותם הוא ארגון שמתנגד לגיוס בנות דתיות לצה"ל, מתוך תפיסה הגורסת שהשירות הלאומי הוא המסגרת הנכונה, שגם מאפשרת לבת הדתייה לתרום באופן משמעותי למדינה וגם מתאימה לעולם הרוחני שלה. בחותם מודים שאכן נרשם גידול בגיוס בנות דתיות בשנים האחרונות, אבל כפי שכבר ראינו כאן – גידול קטן בהרבה מזה שמציג צה"ל. נתונים שהצליחו בחותם לשים עליהם את היד לימדו עד כמה שינוי שיטת הספירה שהנהיג צה"ל מאפשר לו לשחק עם המספרים.
כאמור, בצה"ל החליטו לפני כמה שנים שגם מתגייסות שלמדו בבית ספר חילוניים יוכלו להיספר כדתיות, אם יביאו אישור מרב על אורח חייהן הדתי. כמה זה הביא לקפיצה במספרים? שימו לב.
אם עד שנת 2010 הובאו בחשבון בספירה רק בנות שסיימו את אחד מ־196 מוסדות החינוך של החמ"ד, בשנת 2016 כבר הוכנסו לספירה הזו בוגרות שהגיעו מ־436 מוסדות חינוך, כשרובם המוחלט של בתי הספר החדשים שנוספו לרשימה הם בתי ספר חילוניים שבעבר בוגרותיהם לא נספרו. במילים אחרות, אם בעבר צעירה היתה צריכה ללמוד באולפנה או בתיכון דתי כדי להיספר על ידי צה"ל כדתייה כשהיא מתגייסת, עכשיו נכנסו לרשימה הזו תלמידות מאורט ימי באשדוד, מביה"ס המקיף על שם רבין בבאר שבע, מביה"ס החקלאי בבן שמן, מביה"ס האזורי בקיבוץ גבעת ברנר, מביה"ס המקיף ביהוד ומהתיכון הטכנולוגי של נעמת בתל אביב. מאות בנות שבעבר לא נספרו כדתיות, הוכנסו לרשימה בשיטת הספירה החדשה – מה שאפשר לצה"ל לנפח עוד ועוד את הנתונים ולשווק לתקשורת "פייק מידע" בדבר קפיצות ענק בגיוס.
עוד שיטה של צה"ל לשחק עם הנתונים מתאפשרת נוכח ההקפדה לשחרר מספרים מוחלטים בלבד ולא אחוזי גיוס. מדובר בגישה מגוחכת, שהרי מטבע הדברים מדי שנה יש במגזר הדתי־לאומי יותר ויותר בנות, ואם אתה לא יודע בכמה גדל מספרן, לא תוכל לעולם לדעת איך לחשב את הגיוס הגובר שלהן. בחותם ערכו בהקשר הזה טבלה מעניינת. בארגון לקחו את הנתונים הרשמיים של החמ"ד על מספרי הבוגרות מדי שנה, בדקו במקביל את נתוני המתגייסות מקרב החמ"ד והגיעו לממצאים מרתקים. בשנת 2000 התגייסו כ־25% מבנות החמ"ד. בשנת 2015 עמד הנתון על פחות מכך, רק 23.2%, ואם מוסיפים לו את בתי הספר החילוניים, שבעבר לא נספרו – על 27.8%.
# # #
אז עם מה יצאנו מהסיפור הזה? עם כמה תובנות חשובות.
האחת, אכן יש ככל הנראה גידול במספר הבנות המתגייסות לצה"ל, אם כי הוא קטן בהרבה ממה שצה"ל מנסה לספר לנו.
השניה, שצה"ל – שמנהל קמפיין לטובת גיוס בנות דתיות – שינה את שיטת חישוב המתגייסות באופן שמנפח את המספרים, אבל לא טורח להדגיש את זה בפרסומים שלו.
השלישית, שמהרגע שצה"ל התחיל לשחק בנתונים ולשנות את שיטות הספירה ואת ההגדרות לשאלה מיהי בת דתיה, אין יותר ערך לנתונים שלו, משום שלא ניתן עוד לערוך ביניהם השוואה.
והרביעית, והחשובה מכולן: צה"ל לא אומר את האמת.
זאת יש לדעת – בכל קמפיין שלצה"ל יש בו עניין, הוא הפך לגוף שאי אפשר לסמוך על המילה שלו וזה צריך להדאיג מאוד את כולנו. את אלה שמתנגדים לגיוס בנות ואת אלה שתומכים בגיוס הזה בכל לבם.
http://www.maariv.co.il/journalists/Article-619545
כתב חברת החדשות התייחס לחשיפתו כי מערכת הביטחון התעלמה מהתרעות על קיומו של הכור הסורי. שטייניץ: "צריך להיות מקצוען בפילוסופיה כדי לדעת איך ומתי להטיל ספק"
אתמול חשף עיתונאי חברת החדשות, עמית סגל, דוח סודי בו נאמר כי מערכת הביטחון התעלמה מהתרעות של חברי כנסת בנוגע לקיומו של כור גרעיני סורי, שנים לפני הפצצתו ב-2007.
סגל התראיין הבוקר לגל"צ ואמר כי מערכת הביטחון התעלמה מקריאות חברי הכנסת.
"בתחילה, כאשר השר שטייניץ הודיע על הסכנה, אמרו שהוא לא מבין כלום בביטחון. שהוא קופץ מעל הפופיק.
ואז הגיע הכור בלוב, שישראל גילתה עליו רק בחדשות העולמיות והבינה בעצם שהיה לקדאפי כור. ועדת החוץ והביטחון חקרה את זה, וניסתה להבין האם הכישלון הוא חד פעמי או שיש פה משהו קבוע ואולי יש עוד כורים גרעיניים. אולי יש עוד הפתעות וידיעות מודיעיניות תמוהות", אמר סגל.
פתאום היתה להם הבנה שככל הנראה שקורה משהו.
כמו ביקור של מאות מומחים צפון קוריאנים בסוריה. הם כותבים דוח בוועדת חוץ וביטחון, שטייניץ, רמון והאחים יתום ואמרו שיש נשק גרעיני בסוריה, ושצריך להתחיל לחקור את זה. יש לציין שהמוסד לקח את זה ברצינות, אמ"ן לא לקח את זה ברצינות וכאן צריכה להיות הביקורת".
שטייניץ עצמו, שעלה לשידור, סיפר על נקודת הזמן הקריטית ואמר: "בתור ועדת חוץ וביטחון אתה חייב לאתגר את שירותי המודיעין. אחרי הדוח הזה ב-2004, קבעתי נוהל של פגישה חצי שנתית עם ראש אמ"ן וראש המוסד בוועדה. אנחנו הבנו שבלוב יש פרויקט כזה. לא רציתי לחכות בזמן כל כך בהול, לכן קבעתי ישיבה מיוחדת עם ראש המוסד, אמן ואנשיו. המוסד, מאיר דגן, תמיר פרדו. הם אמרו שאם הוועדת משנה כל כך משוכנעת בזה, אז נבדוק את עצמנו. מגיע להם יישר כוח שהם קיבלו את הביקורת. צריך להיות מקצוען בפילוסופיה כמוני כדי לדעת איך ומתי להטיל ספק, ואני אמרתי להם ש'אני מטיל ספק עכשיו בדברים שלכם'.
"התגובה מסבירה את עצמנו. רבותיי, אנחנו עסוקים ברדיפה יומיומית, אבל אנחנו מפספסים את הדבר העיקרי, שהוא אולי לא יומיומי, אבל איום מתפתח כלפי ישראל. בחשיבה טהורה ובסיסית שלי ושל החברים בוועדה שאם אסד רק יכול, הוא ינסה להגיע לנשק גרעיני נגדנו, ואם הוא יגייס מומחים מפקיסטן, צפון קוריאה או איראן, הוא ינסה לעשות את זה. הבהרתי גם שאני לא מחפש אשמים".
סגל סיכם: "יש שתי תובנות – במערכת הביטחון, בגלל שכולנו אוהבים את צה"ל, נוצרה מוסכמה שלא התערערה גם אחרי מלחמת יום כיפור, שאסור להגיד כלום.
או שאתה בצבא, ואתה חלק ממנו, או שאתה מערער עליו ואז אתה נגד צה"ל.
לכן הפיקוח עליו חשוב ושאלת השאלות היא שכשזה קורה למשרד הכלכלה, אז עושים רעש גדול באותו הזמן, אבל כאן לא.
תמיר פרדו אמר בעובדה: 'היה כאן כישלון גדול שנמנע רק במזל', אני חושב שהוא מדבר על הדוח הזה.
אנחנו אוהבים להשמיץ את הכנסת ואת הח"כים, אבל בסופו של דבר הכנסת, במקרה הזה, הוכיחה למה מגיע לה הכבוד והקרדיט".
http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-641620
תגוביות:
1.מה הבדיחה הזאת? חברי כנסת ידעו על הכור אך אמ"ן והמוסד לא?
צה"ל פרסם סרטון שבו נראית מפת ישראל בלי רמת הגולן. תגובת דובר צה"ל: "מדובר בטעות אנוש שנעשתה בתום לב".
הכתב הצבאי יוסי יהושע, איש "ידיעות אחרונות", פרסם בחשבון הטוויטר שלו צילום מסרטון רשמי של צה"ל, שבו מוצגת מפת ישראל – בלי רמת הגולן.
"זו כבר הפעם השניה שרמת הגולן נעלמת לדובר צה״ל", צייץ יהושע.
התמונה זכתה לביקורת ברשת החברתית. אופיר דיין, קצינה במיל' ששירתה בחטיבת דובר צה"ל, סיפרה: "בפעם הקודמת צייצתי על זה, הם התנצלו ופרסמו מפה חדשה. אבל הנה שוב. מתחילה להתבייש ששירתתי שם. ועוד כתוב the entirety of the state. אלוהים".
גולש אחר כתב: "בדרום שורפים לנו שטחים ובצפון מעלימים אותם. מה יהיה'?
תגובת דובר צה"ל: "מדובר בטעות אנוש שנעשתה בתום לב. הלקחים יופקו".
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/402163?utm_source=spotim&utm_medium=spotim_recirculation&spotim_referrer=recirculation
תגוביות:
1.מאורת נחשי צפע סמולנים מסתתרת שם, כמו רוב רובם של חברי המטכ"ל. מה יש להתפלא?
כל היהודים צריכים להיות מוכנים ליום שבו המטכ"ל הסמולני ינסה לעשות כאן הפיכה צבאית, ולהמליך כאן את שלושת הגנרלים מכחול לבן במקומו של ביבי. קראתי כבר רמיזות על כך. אני קורא לכל נושא נשק בצה"ל להיות מוכן ליום הזה, ולחסל באש אוטומטית כל מי שינסה לעשות הפיכה צבאית במדינה, לא משנה מהי דרגתו או תפקידו בצבא.
2.לפרק את המדינה ולהרכיב מחדש.
3.אוי לאותה בושה וכלימה…האם זרועות התמנון של ה"קרן הידועה לשימצה" (הקרן החדשה…) נכנסו גם לחדר של "הדובר"???
4.בטוחים שצה"ל שחרר את זה??? ניראה של איזו מדינה אנטישמית…
5.על דובר צה"ל להתנצל ולפרסם תיקון או להתפטר ולעוף מצה"ל בדרגת טוראי.
6.האם המינהל האזרחי ודובר צה"ל (ומי יודע מי עוד) הם גופים שמאלניים הפועלים בניגוד לרוח ממשלת ישראל שנבחרה ברוב דמוקרטי?
7.י.ד. בן עמי, המחבר האלמוני של הספר: "דוד ישמעאל ותולעת יעקב", בשיחותיו הבדיוניות עם ג'ורג' אורוול, הבחין כבר אז בשנת 2005 בתבוסתנות של המטכ"ל של צבא ישראל.
האם קיים פה צבא שיש לו מדינה או שלמדינה יש צבא?
לשם איזו מטרה אם כך, מבזבזים מיליונים על קיום בחירות דמוקרטיות ומשחקים בהרכבת ממשלה, כאשר גם המטכ"ל של צבא ישראל וגם מערכת המשפט, אינם מתייחסים למערכת הפוליטית הנבחרת?
8.להעמיד לדין את האחראים להפקרות.
9.ככה זה כשיש שמאלנים בצבא.
10.איפה המפה המתוקנת? מדוע אותה המפה עם הטעות בגינה התנצלו בפעם שעברה עדיין במאגר?
11.צה"ל הוא צבא הגנה על עצמו. חינוך משלו, חוקים משלו, דיפלומטיה משלו ואינטרסים משלו. חבל שאנחנו משלמים מיסים ויש לנו צרכים מנוגדים לצבא, כמו צורך בביטחון. צה"ל קיים כדי לסדר שירותים לטרנסג'נדרים, לדאוג לשוויון מדומה בין נשים לגברים ולדאוג לאויב.
12."טעות אנוש" – מן הסתם יש תעריף גבוה באיזושהי קרן אירופית על "טעויות", "פליטות פה", "דברי הוצאו מהקשרם", "אי הבנות" וכו'.
בקיצור לכל אחד יש מחיר.
13.ה-"טעויות" של השמאל הן מכוונות!
התבטאותו של סגן הרמטכ"ל – אחת מנקודות השפל של צה"ל
העובדה שהאלוף גולן ימשיך לכהן בתפקידו מוכיחה – אין כאן מחיר על כלום. אבל הוא סימפטום למגמה – יהודים שלא מצליחים להשלים שורה על המצב כאן בלי להשוות אותנו לגרמניה הנאצית
הנאום של סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, במכון משואה בערב יום השואה, היה אחת מנקודות השפל הנמוכות ביותר שאליהן הידרדר צה"ל ב־68 שנות קיומו. היו לנו כבר קרבות כושלים. היו קצינים שסרחו. היו מבצעים שלא צלחו. היו מחירים כבדים ששילמנו, לפעמים שלא לצורך. אף אחד מהם לא הצליח להותיר חותם ארוך טווח על פניו של צה"ל, על תדמיתו, על מוסריותו. לא כך השפל המוסרי הנוכחי.
כזאת עוד לא הייתה פה. ולכן, כל רגע שעובר כשיאיר גולן ממשיך ללבוש מדים, אחרי הנאום שבו השווה את מה שקורה אצלנו למה שקרה בגרמניה הנאצית, מטיל כתם מכוער על כולנו. על צה"ל. על הרמטכ"ל. על ראש הממשלה. על שר הביטחון. על מדינת ישראל.
ניסיתי להיזכר אתמול מה היה פשעם של כמה קצינים בכירים, שנאלצו לסיים את דרכם בצה"ל שלא כדרך הטבע. נזכרתי בתת אלוף צ'יקו תמיר, שהלך הביתה אחרי סיפור הטרקטורון הצבאי שהבן שלו נהג בו. נזכרתי בתת אלוף שמואל זכאי, שנפרד מהשירות בעקבות חשד להדלפה. נזכרתי בתת אלוף עימאד פארס, שפשט מדים בגלל דיווח שקרי על תאונת דרכים. חומרת המעשים של כל אלה גם יחד לא מתקרבת לפרומיל מהנזק שהשאירו אחריהם דבריו של האלוף גולן.
יודעים מה, פתאום חשבתי שאם האלוף גולן יכול להשוות אותנו לגרמניה הנאצית ולהמשיך כאילו כלום לא קרה, אולי בכלל עשינו עוול ליואב גלנט שלא מונה לרמטכ"ל בגלל פרשת הקרקעות. כי על הקרקעות של גלנט אף אחד בעולם לא שמע ואת הטרקטורון של צ'יקו תמיר אף אחד בארץ לא יזכור בעוד עשר שנים. אבל אם תסתכלו איך תומכי ה־BDS ושאר שונאי ישראל בעולם מצטטים עכשיו בהתלהבות את סגן הרמטכ"ל, ותחשבו מה הטקסט הזה שלו יעשה בראייה היסטורית לצה"ל ולמדינת ישראל, תבינו שכל מי שעף עד היום מצה"ל, עף על שטויות. שאם צה"ל חשוב ויקר לאלוף יאיר גולן, ואני משוכנע שהוא חשוב ויקר לו, הוא צריך לפטור את כולנו מכאב הראש הזה וללכת הביתה בעצמו.
***
ביום רביעי בערב נסעתי עם הילדים שלי לניר גלים, להיות עם אמא בטקס יום השואה. קהל של 1,500 איש שמע בהתרגשות את ישראל גולדברגר בן ה־95, "הזמר מברגן בלזן", מרעיד את הבמה עם "אל מלא רחמים". כעבור שעתיים, עם סיום שירת "התקווה", השיב הקהל הזה כמו הד ל"עם ישראל חי", הצעקה הקבועה של דוגו, ניצול אושוויץ, שמסיימת כל אירוע כזה במשק מאז שאני זוכר את עצמי.
גדלתי בניר גלים, מושב של ניצולי שואה. כל חברי הילדות שלי, עד האחרון, בני ניצולים. לכולנו הייתה משפחה בהרכב חסר. בלי סבים או סבתות או בלי דודים ודודות. השואה נכחה אצלנו בכל פינה, גם אצל אלה שבבית שלהם שתקו. עניין אחד היה ברור לכולנו, ביום השואה ובסתם ימים של חול. עניין שאי אפשר היה לטעות בו. השואה הייתה שואה, הנאצים היו נאצים, הקורבנות היו קורבנות. אי אפשר היה להחליף אותם או להשוות אותם או להתבלבל ביניהם לבין שום דבר אחר.
מיום צאתי לאוויר העולם ועד היום הזה לא שמעתי בניר גלים, גם בוויכוחים פוליטיים קשים וגם בימים של מחאות והפגנות, מישהו שמשווה משהו למה שקרה אז, "שם". "שם" היו תאי הגזים והמשרפות והקרמטוריומים. "שם" היה מנגלה, ששלח את סבא יוסף, סבתא רחל ודודה ורה מצד אמא, ואת דוד קלמן מצד אבא אל הארובות. ואת ה"שם" הזה אי אפשר היה, אסור היה, בלתי נתפס היה, להשוות לשום דבר אחר בעולם.
יו"ר העבודה, יצחק הרצוג. היה חייב לרוץ לחבק.
פעם, עד שהשתבשה דעתם של חלקים ממנה, נהגה כך כל החברה הישראלית. בשנים האחרונות, באופן בלתי ניתן להבנה, הפכה מדינת ישראל למקום היחיד בעולם השפוי שבו קל כל כך ומתגמל כל כך להשוות כל דבר לגרמניה הנאצית.
הגיבוי שקיבל האלוף גולן משר הביטחון משה בוגי יעלון והעובדה שהוא כנראה ימשיך לכהן בתפקיד סגן הרמטכ"ל במדינת היהודים, היא ההוכחה שאין כאן מחיר על כלום. שהכל מותר. יאיר גולן השווה את מה שקורה במדינת ישראל למה שקרה בגרמניה הנאצית. אין אפשרות לברוח מהשורה התחתונה הזו, באמצעות שום תעלול תחבירי או ספרותי. "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה", הוא אמר בנאום שנוסח בקפידה והוכן היטב מראש, "הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו־90 שנה, ומציאת עדות להם כאן, בקרבנו, היום, ב־2016".
לא יעזרו כאן שום הבהרות של דובר צה"ל ושום הסברים מפותלים ומביכים בפני עצמם של השר יעלון, שלפיהם מדובר ב"פרשנות מעוותת" לדבריו של גולן. סגן הרמטכ"ל חושב שיש היום בישראל, "בקרבנו", עדות ל"תהליכים מעוררי חלחלה" שהיו בגרמניה הנאצית. וכדי שיהיה ברור למה הוא מתכוון, מצא האלוף גולן את טקס יום השואה כמקום המתאים ביותר כדי לדבר גם על אלאור אזריה, החייל היורה מחברון.
וכשדובר צה"ל מנסה לנקות אחרי האלוף גולן ומפרסם הודעה שלפיה לסגן הרמטכ"ל "לא הייתה שום כוונה להשוות בין צה"ל ומדינת ישראל לתהליכים שהתרחשו בגרמניה לפני 70 שנה", וגם "לא הייתה שום כוונה ליצור הקבלה כזו", הוא או משקר או חושב שכולנו מטומטמים או שניהם גם יחד. כי כשמדברים על תהליכים שקרו לפני 70 שנה בגרמניה, אי אפשר להתכוון לשום דבר אחר מאשר הדבר ההוא שבגללו אנחנו מציינים את יום השואה. כי בגרמניה של לפני 70 שנה לא היה כלום חוץ מזה.
***
מה שהכי מטריד זה החיבוק הענק שהוא מקבל מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.
יש לכם ביקורת? בסדר. חושבים שצריך לתקן פה דברים? מצוין. נראה לכם שהכל פה מקולקל? תגנו, תמחו, תשבתו רעב, תחסמו כבישים, תכריזו על מרי אזרחי. אבל אתם מבינים מה זה אומר על המחנה שלכם, שאתם ממהרים להתחבר לכל פליטה של מישהו שמסתכל עלינו ורואה את גרמניה של לפני 70 שנה?
תגיד לי, יצחק הרצוג, כשרצת להיות הראשון שמחבק את האלוף גולן ואת דבריו, מה עבר לך בראש? כשאתה מסתובב כאן ברחוב, אתה באמת רואה כאן דברים שמזכירים לך את מה שקרה במקומות ההם שמהם פעל סבא שלך להציל יהודים? אתה באמת רואה כאן, צומח בינינו, את ההיטלר הכחול־לבן הראשון?
ומה צריכים לחשוב חיילי חטיבת כפיר, ששלושה מהם נדרסו בפיגוע השבוע, כשסגן הרמטכ"ל מוצא את טקס יום השואה כמתאים ביותר לדבר על החבר שלהם שירה בחברון, באירוע שעדיין נמצא בחקירה? ונניח שכל מה שחושבים שר הביטחון וסגן הרמטכ"ל והמשטרה הצבאית, אכן היה שם. נניח שאלאור אזריה ירה והרג שלא כדין וללא הצדקה. נניח שגם בית המשפט יחשוב כך וישלח אותו ל־20 שנה בכלא. זה ילמד שבחטיבת כפיר יש נאצים?
לא, האלוף גולן, אתה לא יכול לטעון שלא השווית. כי בטקס יום השואה במכון משואה לא מדברים על סתם דברים. מדברים על השואה. על הנאצים. על קורבנות הנאצים. וכשאתה מדבר שם, על הבמה הזו, ביום הזה, על החייל היורה בחברון, אין אפשרות להתבלבל באשר לכוונותיך.
***
אבל יאיר גולן הוא רק חלק קטן של הבעיה. הוא סימפטום של נתחים הולכים ומתרחבים בחברה, של יהודים שלא מצליחים להשלים שורה אחת על המצב כאן, בלי להשוות אותנו לגרמניה ההיא.
הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, רק כמה שעות לפני יאיר גולן, התייצב גם הוא במפגש עם תלמידים לכבוד ערב יום השואה והסביר להם שהניצחון שלנו על בני העוולה נמדד בין השאר, בדרך שבה אנחנו משתמשים בכוחנו. "עלינו להשתמש בְּכוח כשצריך ולהיות הומניים כשאפשר", אמר. ונגיד, רא"ל בני גנץ, שהשתמשנו בכוח שלנו שלא כמו שצריך. רק נגיד. ונניח שירינו בעזה על בית שלא היינו צריכים לירות עליו. רק נניח. האם זה מזכיר לך את מה שהיה בשואה? את מה שעשו הגרמנים? הסיפור של הגרמנים היה שהם לא השתמשו נכון בכוח שלהם? זו הייתה הבעיה איתם? כך אתה מבין את מה שקרה שם?
מי כמוך, בני גנץ, יודע שאין עוד מדינה בעולם שלפני שהיא משיבה אש על המקורות שמהם יורים על אזרחיה השלווים, היא טורחת להתקשר כדי להודיע לכל מי שגר בסביבה שהאזור מסוכן עבורו ושייצא מהבית. אתה זוכר שבגרמניה הנאצית שקלו להשתמש בנוהל "הקש בגג"? מאיפה לעזאזל באים הרעיונות האלה?
לגנץ גם היה סיפור לספר לתלמידים על אמא שלו, שבמבצע צוק איתן אמרה לו שאנחנו צריכים להיות הומניים ולספק לתושבי רצועת עזה מזון. מה אומר הסיפור הזה, בני גנץ? שכשאנחנו לא מספקים להם מזון, אז זה אומר שלא הפנמנו נכון את לקחי השואה? שהבעיה של הנאצים הייתה שהם לא סיפקו מזון ליהודים בברגן בלזן? תגידו, אתם באמת לא מבינים שכשאתם מדברים ככה אתם נוטלים מאיתנו את כל הזכות המוסרית להילחם במכחישי השואה באשר הם? הרי מי ששומע את גנץ ואת גולן יתקשה להבין על מה נסבה כל המהומה השבוע במפלגת הלייבור בבריטניה. הרי שם זרקו מהמפלגה אנשים על אמירות שהן פרומיל ממה שאמר סגן הרמטכ"ל שלנו.
ראיתי את ירון דקל, מפקד גלי צה"ל, מזכיר בטוויטר תוך מתן גב לסגן הרמטכ"ל, ש"שריפת משפחה לא יהודית ולא אנושית". נו, מישהו פה טוען אחרת? ונניח שמה שנעשה בדומא מזכיר לדקל את מה שעשו הנאצים, כמה אנשים פה בדיוק תומכים בזה? הרי ההבדל הוא לא בשאלה אם יש איש אחד שמוכן לרצוח באכזריות. ההבדל הוא ביחס של הסביבה. האם כאן, כמו בגרמניה הנאצית, אפשר לזהות ולו ניצנים של תמיכה מצד אנשי רוח, פוליטיקאים, אנשים בעלי השפעה ומפלגה כמו המפלגה הנאצית בשריפת ערבים? בהשמדתם?
נפלתם כולכם על הראש?
הרי העיוות והשקר הגדולים ביותר הם במקום שבו לוקחים את הקטן והחריג ויוצא הדופן והשולי ומנסים לצייר אותו כאילו הוא מלמד על הכלל.
ובכלל, אם כבר יש איזה שהוא לקח מהשואה לימינו אנו, הוא לא קשור לדרך שבה אנחנו מתנהגים עם האויב שלנו, שהרי יהודי גרמניה לא היו אויביו של השלטון. הלקח הוא שאסור שמישהו יוכל שוב לחשוב שהוא יכול להרוג יהודים רק משום שהם יהודים. ואם מפקד בכיר כמו האלוף גולן מחפש השוואה רלוונטית לימים אלה, היה טוב לו היה מזכיר בנאומו את אזרחי ישראל היהודים שהולכים לתומם ברחוב ונדקרים למוות רק משום שהם יהודים והיה נשבע "לעולם לא עוד". זה הלקח.
ומאיפה, לכל הרוחות, בא הרעיון המעוות של גולן להציע להפוך את יום השואה ליום "חשבון הנפש הלאומי", שבו אנחנו בודקים את מעשינו שלנו? אני בעד לבדוק את עצמנו כל יום, אבל איזה מסר מעבירה ההצעה הזו, אם לא מסר שאומר שכדאי שגם אנחנו נטפל בעצמנו לפני שנתעורר בוקר אחד ונמצא את עצמנו נאצים.
***
העסק הזה, חייבים להודות, לא התחיל היום. יש כאן מדרון חלקלק שנמשך כבר שנים. מדרון שאנחנו מחליקים בו ושותקים. שותקים ולא עושים כלום כדי לעצור. שתקנו כששולמית אלוני אמרה ש"החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שמהם ינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית", וכשהיא אמרה ש"נתניהו הוא תלמיד מצטיין של גבלס" וכשהיא אמרה ש"אלי ישי פועל לפי חוקי נירנברג".
שתקנו ליגאל תומרקין כשהוא אמר ש"כשאני רואה את החרדים, אני מבין את הנאצים". שתקנו כשהאלוף שלמה גזית אמר ש"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאצים". שתקנו כשבמכון מכובד כמו ון ליר ערכו כנס שעסק בכריכה אחת בשואה ובנכבה תוך ציון ש"שניהם אירועים טראומטיים, מכונני זהות". שתקנו כשמרצה באוניברסיטה העברית קרא לשרה בממשלת ישראל "חלאה ניאו־נאצית". אנחנו שותקים כל יום, כשעיתונאים שפועלים בינינו חוזרים ומשווים את מה שקורה כאן – מהצעת חוק מעצבנת ועד ה"כיבוש" – ל"ימים האפלים ההם".
תקראו את העיתונים שלנו. תקראו את מאמרי הדעות. תקשיבו לאינטליגנציה. אלה לא טוקבקיסטים. אלה אנשי רוח. אלה מרצים שמקבלים את שכרם מאיתנו.
מדינת ישראל הפכה להיות המקום שבו מוכחשת השואה על בסיס יומיומי ואנחנו שותקים.
קחו לדוגמה, את טקס יום השואה האלטרנטיבי שנערך אצלנו מדי שנה. במקור, התכוונו יוזמיו שנבין שמדובר בטקס אלטרנטיבי. כשרואים מה קורה שם, בלב לבה של תל אביב, מבינים שלא טקס אלטרנטיבי בנו לעצמם החברים משמאל, אלא שואה אלטרנטיבית.
מה בתפריט?
ח"כ זוהיר בהלול, איש המחנה הציוני, כך לפי ההזמנה הרשמית, דיבר על "התגברות החקיקה הלאומנית, מדרון חלקלק שיכול להמיט אסון על דמותה הדמוקרטית של המדינה". הבמאי והסופר אודי אלוני סיפר על "ניצולי שואה שאושפזו בבית חולים כפר שאול, ושמעו את קולות הנרצחים מהכפר דיר יאסין, שעל אדמותיו הוקם בית החולים לחולי נפש". רותם אילן, מנהלת עמותת ילדים ישראלים ומנהלת תחום הגירה באגודה לזכויות האזרח, סיפרה על "ילדי המהגרים שחיפשו מקלט בטוח בישראל ובמקום זאת חיים יום־יום ממעצר, מכליאה ומגירוש".
כדור שני לניצולי שואה, אני מודאג כבר שנים מהשאלה מה יישאר מהזיכרון ביום שאחרי. כשאמא שלי והדור שלה יגיעו ל־120. איזה פנים יהיו ליום השואה. השבוע, אחרי נאומו של האלוף גולן, הדאגה הפכה לבהלה. לחרדה של ממש. פתאום חבטה בי הכרה שאם ככה זה נשמע היום בצמרת צה"ל, אני אפילו לא רוצה לדמיין מה יקרה פה בעוד 30 שנה.
***
ועוד הערה אחת. שמעתי את נאומו של הנשיא ראובן ריבלין ב"יד ושם". שוב אותו הניגון. שוב החברה הישראלית לא בסדר. "ניצולי השואה לא זכו מעולם לכבוד הראוי להם", אמר, "גם היום, ועד היום, מדינת ישראל אינה עושה הכל כדי לדאוג לניצולי השואה".
כתבתי כאן כבר כמה פעמים שריבלין הוא בעיני מוציא דיבתה הגדול ביותר של החברה הישראלית.
מאז נבחר הוא מקפיד לתת לנו בראש מעל כל במה אפשרית. פעם על בני עמנו שבחרו בטרור, פעם על היחס שלנו לערבים, פעם על היחס לניצולי השואה. האם אנחנו מושלמים? לא. האם יש מקום לתקן? ברור. אבל דמיינו לעצמכם מה עובר בראשו של מי שבכל אירוע משפחתי נושאת בת זוגו דברים ומסבירה לנוכחים מה לא בסדר אצלו. צריך להיות פסיכולוג מומחה כדי להבין שמשהו בזוגיות הזו חולני?
אני האחרון שיגיד שניצולי השואה זוכים ליחס מושלם או שמהקצבאות שהם מקבלים אפשר לחיות בכבוד. אבל בזה צריך לעסוק 364 יום בשנה. לא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום שבו אנחנו לא צריכים לדבר, לא על מה שקורה בינינו לבין הפלסטינים ולא על מה שקורה עם החייל מחברון ולא על הקצבאות שמקבלים או לא מקבלים הניצולים. איכשהו בשנים האחרונות נראה שאנחנו עושים הכל כדי להעביר את יום השואה והגבורה עם כמה שפחות עיסוק בשואה ובגבורה.
https://www.maariv.co.il/journalists/journalists/Article-540791
https://www.youtube.com/watch?time_continue=7&v=4PfJoGm4fxc&feature=emb_logo
ד"ר גיא בכור: סכנות הריבונות? חלק ב' חשש בישראל
https://www.youtube.com/watch?v=TckauHUSdmE
אני הולך לדבר על דבר שקרולין גליק אמרה במובלע בדבריה. אני הולך לדבר על נקודה אחת שאולי אף אחד לא שם לב אליה: ארצנו תיפול ללא יריה אחת! ארצנו תיפול לידי האוייב על ידי שינוי שמה בלבד. ארצנו תיפול בבית דפוס שבו ידפיסו מפות שכתוב עליהן פלסטין. כך תיפול ארצנו.
מי שזוכר הקיסר אדריאנוס בשנת 135 לספירה החריב את יהודה. אבל הוא לא רק החריב את היהודים והיגלה אותם ורצח חצי מיליון יהודים והחריב את ירושלים, הוא לא רק לקח את היהודים מיהודה, הוא לקח את יהודה מהיהודים.
מישהו יודע איך הוא עשה את זה?
במקום פרובינקיה יודיאה הוא קרא לה פרובינקיה פלסטינה.
ולמה הוא עשה את זה?
כי זה הדבר הנורא שמחכה לכל עם ברגע שנלקחת ממנו האידנטיטי (הזהות) – ארצו ושמה של ארצו – אין לו לאן לחזור.
אבל אנחנו שמרנו את שמה של ארצנו בספר הספרים 2000 שנה. אם היה קם רב באיזשהו בית כנסת יום אחד ואומר: חברה החלטתי לוותר על ארץ ישראל הוא לא היה נשאר רב שניה אחת! אבל פה יושבת ממשלה שלמה שהוקמה על ידי יהודים במדינתם הריבונית, בארצם, ומהבוקר עד הערב, ארבעים שנה אומרת: אני מחכה לטלפון. פעם זה מחוסיין ופעם זה מערפאת, קחו את ארצי ממני! וזאת האמת!
כשאני הייתי ילד בן 12 היתה מלחמת ששת הימים, ואני לא אשכח שאני גדלתי בקיבוץ המאוחד – בקיבוצו של טבנקין אם מישהו מכם זוכר זאת, והמורות שלנו הסבירו לנו שהמפא"יניקים עושים דבר נורא ואיום. היו אז מפא"יניקים, מה שהיום זה מפלגת העבודה והם אמרו אחרי המלחמה, אשכול ודיין שמחכים לטלפון מחוסיין.
מה זה טלפון מחוסיין? תרים טלפון, תגיד שאתה מוכן לדבר איתנו, קח את ארצנו.
מה זה תוכנית אלון? אני עוד ב- 1978 הייתי בקיבוץ גלגל בבקעה שהייתי בין מקימיו ב- 1973, בא יגאל אלון לקיבוצניקים הילדים לדבר והציג את תוכנית אלון. מהי בעצם תוכנית אלון? לתת את ארצנו! חלק מארצנו, קצת מארצנו, קו כזה, קו אחר, אבל לתת את ארצנו.
תראו לי עוד עם אחד בעולם שמנהל משא ומתן על ארצו! תראו לי את האמריקאים שמוכנים למסור את פסל החירות או את האי האחרון באלסקה תמורת איזה שלום עם בן לאדן.
תראו לי את האנגלים מוכנים לנהל משא ומתן על כנסיית ווסטמינסטר בשביל לעשות שלום עם האיסלאם.
אנחנו צריכים פסיכולוג!
אנחנו שעוד בשיבת ציון אמרנו "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, אנחנו מוכנים למסור את ירושלים.
רבותי, לא מחלקים את ירושלים – מוסרים את ירושלים. ירושלים המערבית זה סתם, זה שכונות, זה כמו שמנהטן זה מנהטן והשאר זה ברונקס, ברוקלין, שטויות. אנחנו מוסרים את ירושלים – זאת האמת.
עכשיו, כשדיין אומר שמחכים לטלפון מחוסיין מה העולם מבין? שזה לא שלנו! ביילין צודק. מה הוא בא ואמר? חברה, אתם 30 שנה אומרים: אם יהיה שלום – ניתן את ארצנו. זה מה שאתם אומרים. אם הערבים, אצלי אין פלסטינים כי אין דבר כזה, תיכף נגיע לזה, יהיו מוכנים לעשות איתנו SO CALLED SHALOM כלומר בסגנון של ביבי זה יתנו יקבלו, אתם יודעים מה זה יתנו יקבלו? יתנו לי קצת שקט – יקבלו את ארצי, זה הסגנון ואף אחד לא יכול להסוות את זה באף מילה! כך אנחנו מדברים, ליכוד, עבודה, רוב המפלגות אולי מלבד האיחוד הלאומי.
אף אחד לא מדבר טרמינולוגיה אחרת בארץ הזאת ואנחנו ניפול על בית דפוס שידפיס מפה.
אני הייתי בנשוויל טנסי ב -ג'י איי. היה שם שולחן ענק של יוסי ביילין, של הסכם ג'נבה. היו שם מפות ענקיות. אתם יודעים מה היה מודפס על שילה, חברון, ירושלים? אתם יודעים איזו ארץ היתה כתובה שם? פלסטין!
והיהודים עברו וחייכו ושתו קפה והיו מנומסים ורק איזה קיבוצניק מטורף מעין גדי, ראש מועצת עין גדי שם לב שביילין גם לוקח לו את הצד שלו של ים המלח, אתם יודעים, האיזור הזה, מועצה איזורית מגילות, אז הוא בא וכמעט הפך את הדוכן, איזה קיבוצניק חילוני מעין גדי – סתם אחד שכנראה לא מבין עניין. הוא לא יודע להיות מנומס, הוא לא פוליטיקלי קורקט – כמעט הרביץ להם מכות. זה היחידי. אני ישבתי בחוץ, הייתי עם הנוצרים הציונים והפגנתי, אבל אני הייתי היחידי מארץ ישראל, אני, סנדלים, בן קיבוץ שבכלל לא מבין ענין.
איפה היו כל העולם היהודי???
איך עם מתנהג ככה???
באתי לבית כנסת באנגלבוט שבוע אחרי זה. יש שם רב, הרבי גולדן. הוא עושה מגביות לבוסניה, לדארפור, לכל החברה הטובים, בעיקר אם הם מוסלמים. לא רצו לתת לי לדבר. אמרו לי שארץ ישראל זה עניין פוליטי. טילפנתי אליו ואמרתי לו: אם ארץ ישראל זה ענין פוליטי אז אתה יכול לסגור את התנ"ך ולסגור גם את בית הכנסת.
תראו לי בהיסטוריה שלנו שהיתה אי פעם מחלוקת בעם אם ארץ ישראל שלנו או לא! אבל חזרנו לארצנו, הקמנו מדינה ואיבדנו את הזהות.
תראו, אפילו אדם נפלא כמו שרנסקי, מה הוא בעצם אומר? סליחה שאני פוגע בכל החברה הטובים אבל אולי כדאי לעורר אז זה קצת. אז מה שרנסקי אומר? יש לו ספר על דמוקרטיה. הוא אומר: אם הם יהיו דמוקרטים ונחמדים, כלומר אם הם יהיו שבדים עם עיניים כחולות, בלונדינים, כאלה נחמדים – אז ניתן להם את ארצנו. מה המשמעות? שאם הם לא יילחמו נגדנו שיקחו את ארצנו!
תראו לי עוד עם שככה מתנהג! תראו לי עוד עם שככה מוכן להתנהג. ללא איום צבאי.
תמיד כשאני מתדיין, בעיקר בקיבוצים, אני אומר להם בואו נעשה איזה ניסוי קטן. IDENTITY -נגיד שהערבים היו אומרים שרק את בית הקברות של אותו קיבוץ – של השומר הצעיר כמובן, היו מוכנים לקבל ולעשות איתנו שלום, הייתם מוכנים למסור את בית הקברות של אותו קיבוץ קטן בגליל? כמעט הרגו אותי, כן? כי שם קבורים האבא והאמא והבן שנפל ביום כיפור. אבל, אמרתי, אתם מוכנים למסור את בית הקברות של האומה. את חברון לפני חמש דקות הייתם מוכנים לתת.
איך אפשר להסביר את זה? אנחנו עם שלא איבד את הזהות. תראו לי תינוק אחד רומאי שנולד היום, אין דבר כזה. אין אף עם שנותר, רק אנחנו!
אנחנו חזרנו לארצנו, בשביל להקים מדינה ובית משפט עליון וצבא ואמ"ן ומחשבים ומחלקת מחקר – שכולם ידברו בקול אחד שארצנו אינה ארצנו.
אני כותב לערוץ 7 שיפסיק להשתמש במילה פלסטינים – PALESTINIANS כי אם יש פלסטינים, MUST BE PALESTINE SOMEWHERE וזה לא בטקסס!!!
אנחנו תוקעים לעצמנו את הסכין עמוק.
שאני אראה לכם מה זה פלסטינים?
אתם זוכרים ב- 1977 את זוהייר מוחסיין? זוכרים אדם כזה? ראש אירגון אל צעיקה התראיין לעיתון הולנדי – טרוג:
There is no difference between Jordanians, Palestinians, Syrians and Lebanese. We are all part of one nation.It is only for political reasons that we carefully underline our Palestinian identity because it is in the interest of the arabs to encourage a seperate Palestinian identity in contrast to Zionism. Yes. The existence of a seperate Palaestinian nation is only for tactical reasons.
מדובר באומה טקטית.
זוהייר מוחסיין ראש אירגון אל צעיקה, חבר אש"ף.
אריאנה פלאצ'י ראיינה את ערפאת. שאלה אותו בספר שלה, לכו תקראו, הכל ידוע, לא צריך מחלקת מחקר של צה"ל. בוא נדבר על גבולות היא אומרת לו. ערפאת אומר: אני לא מדבר על גבולות. האומה שלנו נמצאת מהאוקיינוס האטלנטי ועד הים האדום. אז מסתבר שהאומה של ערפאת יותר גדולה מאירופה.
ושואלים את אסאד מה זה פלסטין, אסאד אומר זה דרום סוריה, ושואלים את חוסיין הוא אומר זה בכלל ירדן.
רבותי נפלנו לבלוף. אנחנו יודעים את זה, כותבים על זה, ואומה שלמה מתמסרת לשקר, לא יכולה להילחם בשלושה ארבעה אנשים שפה לוחצים על הכפתורים ומעוותים ומוחקים 2000 שנה.
ואיך אני אוכיח לכם?
אתם זוכרים את הסכם אוסלו? מה עשו אחרי זה? חפירות הצלה (חפירות ארכיאולוגיות). הרי עושים הסכם שלום, איך זה שצריך לעשות חפירות ארכיאולוגיות להצלה? את מה צריך להציל? הרי עושים שלום. הם אנשים טובים עם הרמוניה, למה צריך להציל?
כי הם יהרסו לנו את הכל. זה מה שאמרו אז הארכיאולוגים. דרשו הקצאת תקציבים לחפירות הצלה.
זה בדיוק חושף את קצה הקרחון של השקר. כולם ידעו שזה שקר. אבל אף, אף אחד מאז ששת הימים לא מדבר על הזכות שלנו על ארצנו ותדעו לכם – אם אנחנו נאבד את זהות הארץ לא תהיה לנו זכות על הארץ.
כי לאנגלים יש זכות על England ולגרמנים יש זכות על Deutchland בגלל שמם. ולמי יש זכות על ארץ ישראל? תגידו לי אתם, למי?
מה מדברים פה על אוסלו? מה אוסלו היה? אוסלו היה מחיקת הזהות. זה לא היה הסכם שלום! הסכם שבו מסרנו את זהותה של ארץ ישראל וזה לא חשוב איך. אם זה שרים או לא שרים או פלסטיניות – כל מיני שמות באמצע!
נתנו את זהותנו.
אני הסברתי שם לחברה באנגלווד – שכונת עושר אדירה, אמרתי, מה יקרה אם תבוא ממשלת ארצות הברית ותגיד: עכשיו אתם נקראים ברונקס, עכשיו אתם נקראים הארלם לצורך העניין? מה יקרה לכם? או מה יקרה אם אמריקה לא תיקרא בשם אמריקה אלא נקרא לה זימבבווה? אתם תהיו זימבבווים? האם חברון תהיה בפלסטין?
האם הר הבית יהיה בפלסטין?
אנחנו השתגענו?
יש פה נוצרים ציוניים. נמצא פה ג'ים ווינגר, אדם מדהים מאוקלהומה. הם אומרים לנו: העולם יאבד את תרבותו. העולם בנוי עלינו. אנחנו הבסיס של העולם הנוצרי. תיקח את זה משם – אין עולם. אנחנו הולכים לאבד את זה?
אתם מבינים איזו שואה יהודית הולכת להיות פה? ארצנו תיפול ללא יריה אחת אם ביבי ימשיך לדבר על יתנו יקבלו!
שאלו אותי בסוף הנאום באנגלווד: צפריר, מה היא התוכנית הפוליטית שלך? כולם רוצים שלום, נכון? זה עגל הזהב החדש. אז אמרתי:
What about that our country is our country? What about that? (ארצנו היא ארצנו. איך זה?)
בשביל 1.3 מיליון ערבים אני אתן את ארצי? אנחנו מוכרים את הבית הזה. זה הפירוש של מעשינו.
The bible land is our identity, the bible people is the bible land! thats it
ארץ התנ"ך היא הזהות שלנו, עם התנ"ך הוא ארץ התנ"ך. זהו זה ושלא יספרו לכם שום סיפורים. שלא יספרו לכם שום דבר מעבר לכך! ולכן אל תתפלאו שאין הסברה. We ocuppied Palestine, isnt? (הרי כבשנו את פלסטין, לא?)
האנגלים יכולים להיות כובשים באנגליה? לא! אבל מאד חבל לי שהאנגלים כובשים את צפון אירלנד. זה באמת לא יפה. בואו נטפל בזה קודם!
תגידו לי, האנגלים כשהם נסעו לפוקלנד הם היו Ocuppied או שהם היו Liberated? (הם היו כבושים או משוחררים? כובשים או משחררים?)
הם נסעו לכבוש את איי פוקלנד או לשחרר? מה דעתכם? אני אעזור לכם כי אתם ביישנים. הם נסעו לשחרר. אבל אם היו נוסעים לאיים המלוויניים הם היו כובשים או משחררים? אני אעזור לכם גם. הם היו כובשים! כי האיים המלוויניים שייכים לארגנטינה אבל איי פוקלנד שייכים לאנגליה.
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ו- Palestine לא שייכת לנו. תראו מה קרה בקוסובו. קוסובו היתה ליבה של סרביה. אתמול היא נמסרה למוסלמים. נפלה לבדייה! אנחנו בדקה ה- 90 אם אנחנו לא ננהל את הקרב התודעתי פה, לפני שהולכים לעולם.
תשימו אותי על האו"ם ואני אסדר להם את הראש.
מה קרה לנו?
הרי בכתב המנדט נאמר לנו ושם זכותנו המשפטית על הארץ, הכירו בזכויות ההיסטוריות שלנו. זה כתב המנדט. מה זה זכויות היסטוריות? זה Identity הזהות.
יושבים הערבים בועדת פיל בשנת 1937 ואומר איזה מהדי אחד: אין ארץ כזו פלסטינה. פלסטינה היא מונח שהמציאו הציונים. אין כל פלסטינה בתנ"ך – אומר הערבי הזה, עבד אל האני מהדי – ארצנו היתה מאות שנים חלק מסוריה. אז אם זה סוריה בשביל הערבים, או אם זה משהו אחר – אז אנחנו Ocuppying (כובשים) ואתם חושבים שמישהו ייתן לכם להישאר בתל אביב?
למה אהוד ברק לא נותן לסגור את החלונות בבית השלום בחברון? אתם יודעים למה? כי הם לא רוצים את הזהות היהודית של חברון. למה הם נלחמים נגד לוינגר בחברון? רק בגלל זה! מה 700 יהודים או 1000 או 1500 בחברון זה מה שישנה? השמאל לא רוצה שתהיה שם Jewish Identity (זהות יהודית).
והם לא רוצים את קבר יוסף בגלל שזה Jewish Identity (זהות יהודית) או זהות עברית או זהות ישראלית.
השמאל לא רוצה את הזהות הלאומית היהודית הישראלית של ארץ ישראל, זו המלחמה של השמאל – לא השלום, לא השטחים, כי מה שמנהלים עכשיו (תקראו את אלייקים העצני, תקראו את קרולין גליק), לא מנהלים משא ומתן לשלום. מנהלים משא ומתן למסור את ארצנו. זהו! בלי שום תנאים! עם טרור, עם הכל. לכן זנחו את 14 הנקודות שזה גם היה שטות. אתה מנהל 14 נקודות על משטרה כזאת או אחרת?
מי מנהל בכלל משא ומתן על הארץ? וביום שנבוא לעולם ונדבר כמוני לא יהיו שאלות יותר!!!
לא קופי ולא שמופי (קופי ענן האו"ם).
ארצנו היא ארצנו. Next question please (השאלה הבאה בבקשה). ככה עובדים!!!
אני הייתי בחברון באיזה הפגנה מול הגלוחי ראש האלה שנקראים בטעות "שלום עכשיו" ושאל אותי כתב C.N.N:
When are you going to stop the occupation? (מתי תפסיקו כבר את הכיבוש?)
אז הסתכלתי עליו ואמרתי לו: תגיד אתה מכיר את התנ"ך? אתה פתחת אותו לאחרונה? תפתח ותראה של מי הארץ ואחרי זה תחזור אלי. הוא הוריד את המצלמה ואמר לי: אתה יודע מה, אף פעם לא קיבלתי תשובה כזאת, כל הכבוד, והבחור לא אוהד ישראל, מי שעובד ב- C.N.N אל תחשדו בו שהוא אוהד את ישראל.
אנחנו צריכים להגיד דבר פשוט. ארצנו היא ארצנו.
OUR LAND IS OUR LAND VERY SIMPLE VERY CLEAR
אם מישהו לא יודע שילך למקורות. אם מישהו לא רוצה לדעת שילך להחלטת חבר הלאומים מ- 24 באפריל 1922. החלטת חבר הלאומים נתנה לנו את הזכות על כל הארץ, כולל מה שקרוי עבר הירדן. החלטת החלוקה גרעה זכויות, אז מה אתם רוקדים ברחובות? בקיבוץ שלי ב- 47 הורידו את הדגל לחצי התורן. בכל הקיבוץ המאוחד. זה היה יום אבל, כי קרעו את הארץ.
לכן החג שלי זה 24 באפריל – כי שם העולם הכיר פה אחד בזכותנו על הארץ הזאת והזכויות שלנו עברו לאו"ם והזכויות הוכרו על ידי ממשלת ארצות הברית באמנה האנגלו-אמריקאית והזכויות שלנו הן FOREVER. לנצח. אי אפשר לקחת אותן! וכל מה שממשלת ישראל צריכה זה לקרוא חוברת אחת ולהתייעץ עם כמה משפטנים שמבינים עניין ולהבין: ארצנו היא ארצנו וזה להגיד לעולם.
לא מנהלים משא ומתן עם שום ערבי שחומד את ארצנו או מתחפש.
אומרים להם: המדינה הירדנית היא המדינה הארץ ישראלית – ככה מדברים, זאת טרמינולוגיה! היא היתה ארץ ישראל ונקרעה! יש מדינה ערבית על 78% מארצנו. היא כבר קיימת והיא שם ומי שרוצה להיות ערבי במדינה ערבית שיקום ויניע את האוטו. מי שלא אוהב את ניו ג'רסי נוסע לפנסילבניה, אבל פה הוא יחיה תחת שלטון יהודי וזהו זה.
צפריר רונן בכנס ירושלים 2007
https://www.youtube.com/watch?v=TBEgR0rNzsA
מפחיד.
שאלוהים יעזור לנו.
כל מה שכתבת נכון. אדון יואל קורןבלום!! לדעתי מאז מלחמת יום כיפור מצבנו החריף מאוד!!!( למרות שילוש האוכלוסיה והעוצמה הכלכלית והעוצמה הצבאית בנשק) והסיבה העיקרית מתוך מספר סיבות לא מבוטל. הוא התפוררות שלנו כעם!!! בגלל איבוד הערכים הבסיסים בצדקת דרכינו!! ומהי בכלל הדרך??
צפריר רונן בכנס ירושלים 2007
https://www.youtube.com/watch?v=TBEgR0rNzsA
כל הכבוד והיקר לאלוף בריק שממשיך ללא לאות לחשוף את תת תרבות השקר השחיתות ושאר רעות חולות של הפיקוד הבכיר בצה"ל לא יודע כמה זה יעזור אבל חיוני שבעלטה היורדת עלינו יהיה מגדלור אחד מהבהב
צדיק אחד בסדום שאומר את האמת לעם ומציג את השלונות ממשלות נתניהו בחיזוק צבא היבשה, אי בניית חיל טילים, והעדר אימונים לסדיר והמילואים. מלחמה עם חיזבאללה ואירן תביא להרס עצום גם בטווח הקצר וגם בארוך, ונראה שלחברי הממשלה וכלל חברי הכנסת זה ממש לא מזיז.
מעניין מאד למה הערת 10. נמחק מהאתר לביא, עד כדי כך הסוגיה רגישה???
העמוד אינו נמצא
הדף שאתה מחפש אינו קיים באתר זה. ייתכן שטעית בטעות את כתובת הדף, או עקב קישור שפג תוקפו. בכל מקרה, אנחנו נעזור לך לחזור על המסלול. למה לא לנסות לחפש את הדף שחיפשת:
http://www.lavi.org.il/2016/05/09/%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%A0%D7%90%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%91%D7%90%D7%A8/
ארה"ב נכשלה והובסה באוקראינה, לאחר שאימנה את המקומיים 8 שנים להיות אובר-חוכעם.