13 שנה לפיגוע שהחריד את מומבאיי וגרם להודים לשנות גישה. התובנות שעלו, הפקת הלקחים ושינוי המדיניות שחל לאחר הפיגוע
"זו תורה וזה שכרה?" שואל הרב ישראל קוזלובסקי, המנהל את בית חב"ד, בעקבות הרצח של הרב גבי והרבנית רבקי הולצברג בטקס הצנוע לציון 13 שנה לפיגוע הקשה ביותר שידעה הודו במאה הנוכחית. והוא מקשה עוד בעקבות הגמרא, שלוחי מצוה אינן ניזוקין – רבקי וגבי לבטח היו שליחי מצווה. התשובה היא שאין תשובה ממשיך הרב. הוא דורש את תמיהתו של משה מול הריגתו האכזרית של רבי עקיבא בידי הרומאים. המהלך מבואר מאוחר יותר, הרב ישראל קוזלובסקי מראה לנוכחים את המקום בו הכדור חדר את ארון הקודש ואת ספר התורה. קשה לפספס, פרשת אחרי מות; אהרן בחר בשתיקה מול מות שני בניו ביום השמיני, גם אחרי 13 שנה, אין מילים שיתארו את גודל האובדן.
קובי שושני, הקונסול הכללי של ישראל במומביאיי חדש בתפקידו, פחות משנה, אבל הוא מכיר את מומבאיי היטב, הוא נזכר בריח אבק השריפה ששרר במקום אפילו חצי עשור אחרי הפיגוע, את אווירת הנכאים. אוירה שישראל וחיה חיו בתוכה עד שהצליחו לחדש את בית חב"ד במומבאיי ולהפוך אותו שוב למקום הומה ישראלים ויהודים.
הטקס בבית חב"ד מטפס כמה קומות אל הגג, ישראל גילה בשלב מסוים שתרבות הזיכרון הישראלית זרה להודים, אין שום מקום, אנדרטה, נקודת ציון, אפילו רישום בירוקרטי בו מתועדים כלל נרצחי הפיגוע. הוא לקח על עצמו לחפש את שמותיהם במסע בירוקראטי מתיש, והנה הם מולנו, הינדואים, מוסלמים, נוצרים, כל קהילות הודו מיוצגות בקרב הנרצחים. ישראל מעיד שהטרוריסטים שהגיעו מפקיסטן לא חסו גם על חיי המוסלמים, "משניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע", וממשיך הרב ישראל, בין מוסלמי ליהודי. השטן פשוט רוצה להרוג.
נחרטה בזיכרון ההודי
לרוב, ה – 26/11 אינו סמוך כל כך לחנוכה, שושני מדגיש את העוצמה הצבאית היהודית, את אי ההסכמה להיות קורבן טרור, קוזלובסקי מדגיש את הנר, המלחמה הרוחנית "מעבר לקלצ'ניקוב". אחרי הטקס בבית חב"ד, אנחנו נוסעים לבית הקפה הוותיק ליאופולד, שהוקם ע"י הקהילה הזורואסטרית העשירה לפני יותר מ-150 שנה. עוד לפני שהגיעו המחבלים למחוז חפצם העיקרי – מלון טאג' מהאל, הם התכנסו סמוך לליאופולד ורצחו ביריות עשרה סועדים ועוברי אורח במקום. את היום חותם טקס הנחת זרי פרחים במלון הטאג' מהאל שאורחיו ועובדיו היו עיקר הנפגעים.
ערב שבת האחרון התכנסה שוב הקהילה היהודית של מומבאיי פיסית בבית הכנסת המפואר "כנסת אליהו", כמעט שנתיים של קורונה מנעו מהקהילה המבוגרת להתכנס. לצד יום הזיכרון לפיגוע, גם שררה שמחה כבושה של אופק חזרה לשיגרה.
התקפת הטרור על מומבאיי נחרתה בזיכרון ההודי כ – 9/11 של הודו לא רק בגלל 170 הנרצחים, היו בהודו התקפות טרור קשות וקטלניות לא פחות גם של ארגונים מוסלמיים, גם התקפות מאואיסטיות, ואפילו התקפות אנטי מוסלמיות בהן נרצחו מעל אלפיים מוסלמים תוך כמה שעות בידי שכניהם. ה – 26/11 ייזכר לתמיד בהיסטוריה ההודית בגלל ההשפלה. אלה לא היו טרוריסטים שהטמינו מטען חבלה בתוך או מחוץ לגופם – ולך תתפוס את אלה.
ב – 2008 יצאו המחבלים מפקיסטן, והפליגו למומבאי ללא שום הפרעה, טבחו בתושבי מומבאיי, בתיירים ובשליחי חב"ד ללא שום הפרעה. זרועות המודיעין ההודים כשלו כליל, למרות שהייתה להם התרעה, וגם לובשי המדים ההודים נכשלו בעצירת מתקפת הטרור. כן, גם אנשי היחידות המיוחדות.
אם התמונה האולטימטיבית המייצגת את יחסי ישראל הודו היא מודי וביבי משכשכים רגלים בחוף אולגה, הרי התמונה המשלימה היא סיפור הגבורה של סנדרה סמואל, המטפלת ההודית של התינוק מוישי הולצברג, שהצילה את חייו והייתה לו כאם בשנים הראשונות אחרי הפיגוע. הפיגוע קשר את ישראל והודו בקשר רגשי שחרג מהאינטרסים המידיים, הסובלנות של ההודים לשיח זכויות אדם, שמקדם בעקיפין מימון או לגיטימציה לטרור ירד לאפס. את השורשים לאגרסיביות ההודית כלפי ארגונים כמו אמנסטי, שחשבונותיו הוקפאו בשנה שעברה, ניתן לחפש כבר ב -2008, כאשר תחת ממשלת הקונגרס השמאלית, הרגישה לביקורת בין-לאומית, והנסמכת אלקטוראלית על הקול המוסלמי, נתגלה במערומיו הפער בין עוצמתה המדומיינת לאמיתית של הודו כאשר זה מגיע להגנה פשוטה על גבולותיה מפני כוח נחות אך נחוש. אין בהודו היום כוח פוליטי משמעותי שקשוב לשיח שמגנה את ישראל על הפרת זכויות אדם במסגרת מלחמתה בטרור.
הפקת לקחים
ההודים הקימו בעקבות הפיגוע את ה – NIA, סוכנות החקירות הלאומית שסמכויותיה במניעת טרור גורפות מאי-פעם, והקדנציה הנוכחית של שלטון מודי, כבר לא מתביישת לצאת בראש חוצות עם אידאולוגיה הינדואית וימנית.
בקדנציה הקודמת, מפלגת השלטון עוד ניסתה להחצין את עצמה בעיקר כימין כלכלי, גלובאלי, ידידותי לעסקים, למשקיעים, לצמיחה. עוד לפני הקורונה מודי גילה שקיים פער גדול מדי בין ציפיות הצמיחה שלו לבין התוצאות בפועל, הפנטסיה להתחרות בסין נגוזה במהלך הקדנציה הראשונה, מכת הקורונה קברה את השיח הכלכלי כמי שיעלה את הימין לשלטון. בשבוע שעבר, הודיע מודי לאומה שהוא נסוג מהרפורמה בחקלאות. מודי ניצח את ההצבעות בבית העליון והתחתון והרפורמה הפכה לחוק חלוט, אבל מול מהומות שנמשכות כבר קרוב לשנה, מודי החליט ששום תוצאה פוליטית טובה לא תצא ממאבק שלו בבני עמו המפגינים יום ולילה נגד הרפורמה.
הימין ההודי ניתב בקדנציה הנוכחית את משאביו לנתיב הזהותי. המעמד האוטונומי של קשמיר בוטל, על חורבותיו של מסגד מוסלמי שנבנה בתקופת המוגולים, ייבנה במהלך 2022 מקדש לראמה, אחת האלים האהובים בהודו. המוסלמים וההינדואים נאבקו על זהות המתחם בעיר איודיה עוד מהתקופה הבריטית, המאבק הוכרע לטובת ההינדואים בברכת בית המשפט העליון ההודי.
הודו היא פדרציה המורכבת ממדינות בדומה לארצות הברית, באוטאר-פראדש, מדינה עצומה בת 200 מליון תושבים חוקקה את חוק "גיהאד האהבה", המקשה על נישואים מעורבים בהודו. המוסלמים מואשמים בגלוי בכך שהם מפתים נערות הינדואיות לנישואין על מנת לאסלמן. בעבר זו היתה טענה הזויה שבקושי זכתה לתהודה בכלי התקשורת המרכזיים, היום זהו נושא לגיטימי לדיון ולהתערבות המחוקק. הודו הופכת להיות יותר ויותר הינדואית, ישראל מספקת השראה כמדינה יהודי שמוכרת בזירה הבינלאומית כדמוקרטית, ושלא מתנצלת על אופייה היהודי.
הודו בחרה זהות על כלכלה במישור הפוליטי, אבל לא ויתרה על הכלכלה, וגם לא על חיזוק היחסים הכלכליים עם ישראל. על רקע זה ניתן גם להביט על ביקורו האחרון של שר החוץ ההודי בישראל, ובסמוך אליו גם ביקור הרמטכ"ל ההודי. בביקור שר החוץ הוכרז על הקמת ה – QUAD, מרובע שצלעותיו הנוספות, מלבד הודו וישראל – הין האמירויות וארצות-הברית. המרובע הנוכחי הוא כלכלי, ולא ביטחוני כמו ה – QUAD בו שותפות להודו וארצות הברית גם אוסטרליה ויפן.
המרובע הכלכלי רק הוכרז, ולא יקום בן לילה. אבל כבר אפשר לסמן לפחות שני דברים. ראשית, במישור הכלכלי, אין ספק שהסחר בין ישראל והודו לא עונה על הציפיות. גם בחצי העשור שלפני הקורונה הוא עמד על כ-4 מיליארד דולר בשנה. הדומיננטיות ההודית באמירויות, יכולה להיות הגשר בין עולם העסקים הישראלי לבין עולם העסקים ההודי. הודו איננה מעצמה בירוקראטית מסודרת כמו האיחוד האירופי, וגם איננה משטר סמכותני, בו איש העסקים יכול לסמוך על מוקדי כוח יציבים בתוך המדינה. העסקים והפוליטיקה מעורבבים בהודו, נפילה של ראש ממשלה אזורי באחת ממדינות הפדרציה ההודית יכולה להקים או להפיל פרויקטים כלכליים. אנשי העסקים ההודים בדובאי יכולים לספק לא רק את ההון למיזמים כלכליים, אלא גם את ההבנה של המבוך העסקי ההודי.
זו כמובן אירוניה, שבמשך שנים ארוכות הודו ציננה את יחסיה עם ישראל בנימוק שהתקרבות אל ישראל, משמעה פגיעה ביחסים עם מדינות ערב, ובעיקר עם מדינות המפרץ הפרסי ממנו מתפרנסים מיליוני הודים. בפועל, ההתקרבות של הודו לישראל, והסכמי אברהם עם מדינות המפרץ, נעו בדיוק לאותו כיוון.
שנית, המרובע הכלכלי, הוא כמובן רק על הנייר כרגע וגם רק כלכלי, אבל ביקורו הראשון של הרמטכ"ל ההודי בישראל באמצע נובמבר, ולפניו, ביקורו של מזכיר ההגנה ההודי אג'אי קומאר בישראל, ופגישתו עם אמיר אשל מנכ"ל משרד הביטחון, יותר מרומזים על כך שהמרובע הוא פלטפורמה גמישה שיכולה גם לזלוג לכיוון הביטחוני.
ערב הפיגוע במומבאיי, לפני 13 שנה, יחסה של הודו לישראל היה חשדני. המורשת הפרו-פלסטינית של הפקידות בעקבות עשרות שנות שליטה של מפלגת הקונגרס, גם גרמה להצנעת החלקים הביטחוניים בין המדינות. כמעט עשור וחצי אחרי הפיגוע, הודו בחרה בזהות בה ישראל היא מושא גאווה ואפילו חיקוי – לא בושה והסתרה.
למאמרים נוספים של לב ארן – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
