קואליציית הריפוי-איחוי ממחישה את בלוף דקורציית "הטוב", ממנה הזהירה היהדות. כותרת ה"ריפוי-איחוי-שינוי" מיסכה בעשן הסוואה את הקמת קואליציית השנאה אליה התקבצו אליטות לאחר שפיצחו את קוד המפתח לנטרול "דמוקרטי" של הרוב היהודי
היה זה לפני מספר שנים, בוס של עובדת מצטיינת התקשר אלי להתייעצות, איזו מתנה להעניק כהכרת תודה לעובדת שזה עתה סיימה להפיק כנס בינלאומי מוצלח. תוך שאנו שוברים את הראש איזו מתנה תתאים, הרהרתי לרגע בערך מידת הכרת הטוב, שבא לביטוי בין היתר בחלק הראשון של ספר שמות בסיפור עשר המכות.
הכרת הטוב כהכרה אורגנית במכות מצרים
ההתחבטות בשאלת מתנה מתאימה, הובילה אותי להארה חדשה: עד כמה תובנת הכרת הטוב ביהדות מיוחדת. שהרי כל ביטויי הכרת הטוב במקרא מצומצמים להיבט אחד בלבד, באופן שהכרת הטוב הנדרשת אינה אקטיבית, אלא פסיבית.
אין צורך לשבור את הראש איזו מתנה נעניק?, זו הכרת טוב שלא דורשת פעולה – לא פרח, אף לא שובר. אולי כי התורה רצתה לשמר ולהנציח אצל מכיר הטוב את ההכרה בטוב כלפי גומל הטוב, כהכרה אורגנית. כזו שתהפוך לתכונה טבועה בנפשו, לחלק מאישיותו. סוג של אבר חי שיהיה פועם בקרבו תמיד ויהפוך אותו לאסיר של תודה. אסירות במובן של מחויבות תמידית להימנע מרע כלשהו כלפי הנותן.
יתכן וזו משמעות ה ״סור מרע״ שמקדים את ה ״ועשה טוב". תפיסת הכרת הטוב הפסיבית הזו, שלפתע התבהרה לי, הרבה יותר עמוקה. היא לא מאפשרת למכיר הטוב להשתחרר מתחושת הכרת הטוב כלפי גומל הטוב, באמצעות פעולת גומלין שעלולה לפטור אותו מתחושת אסירות התודה. היא כובלת אותו למחויבות נצחית הדורשת הימנעות מלהרע בכל דרך לגומל הטוב, והופכת כל מעשה טוב שנעשה כלפיו, לכזה שיהיה צרוב וטבוע בנפשו לתמיד.
וכך, מעשים טובים רבים יהפכו מיליוני בני אדם לאסירי טוב, במובן של הימנעות מרע כלפי הנותנים, ואת עושי הטוב לבעלי חסינות מרע. סוג של תהליך אבולוציוני בלתי נפסק שיהפוך אותנו לחברה טובה יותר.
מידת הכרת הטוב הזו, כה עקרונית יסודית ועצומה, שהתורה בחרה להמחיש אותה כערך יסודי אליו נהיה כפופים גם מול עולם הדומם והטבע: רש״י פרשן המקרא, ומדרשי חז"ל בספר שמות מייחסים לערך הכרת הטוב את העובדה שבמכות מצרים- דם ,צפרדע, כינים, פונה הקב״ה למשה ומצווה אותו לבקש מאהרון לבצע את המכות ולהימנע מהן בעצמו: כך במכת דם:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים."
(שמות ז', יט.)
רש"י : "אמור אל אהרן" "לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה על ידי אהרן."
כך במכת כינים:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם."(שמות ח' ,יב)
רש"י: "אמור אל אהרן" "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן".
העובדה שמידת הכרת הטוב מופיעה לראשונה כדרישה פסיבית של הימנעות, הפועלת גם מול עולם הדומם והטבע, מדגישה את האתגר הגדול שמציבה לפנינו התורה: להפוך את ההכרה הזו, לתכונה שמוטמעת ב די- אן-איי של כולנו. כך לאורך כל המקרא חוזר המוטיב הפסיבי הזה של הכרת הטוב :
"לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" (דברים כג', ח)
דרישת הכרת הטוב הזו אבסולוטית ובלתי מתפשרת: היא דורשת הימנעות מכל רע – אפילו יהיה זה סתם תיעוב כלפי מי שהעביד אותנו בפרך, כי בים הרוע הזה, היה גם אבק של טוב. שהרי מצרים זו, פתחה שעריה – אפשרה לאחי יוסף שירדו למצרים לשבור אוכל ממחסני התבואה ברעב שפקד אותם בארץ כנען, ובהמשך קלטה את קבוצת מהגרי משפחת יעקב, גם אם במעמד נמוך של ״גרים״. גם אבק כזה של טוב יוצר מחויבות נצחית עמוקה.
סור מרע, ועשה טוב
הרציונל מאחורי תפיסה זו של הכרת הטוב, מושתת על עיקרון ה ״סור מרע ועשה טוב״. כפי שאבקש להציג: עיקרון שהוא ביטוי לתובנה הקובעת כי אין טוב ולא יכול להיות טוב אם אינו מושתת על תנאי מקדמי של "סור מרע".
מחבר מזמור לד' בספר תהילים הצליח בשלושה פסוקים עוקבים לתמצת את סינופסיס הגישה היהודית לערך הטוב. טוב המושתת על ה-"סור מרע" כתכונת נפש שאמורה להיות טבועה בעושה הטוב, שרק ממנה ניתן יהיה להפיק טוב ממשי. תפיסת "הטוב הפסיבי", מבכרת את ההימנעות מרע על פני קמפיין אקטיבי של עשיית טוב.
"מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב"
"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה."
"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". (תהילים לד', יג-טו)
המחבר מציג את השאלה: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב?
ולמעשה בתרגום חופשי: מהו טוב?
התשובה נחלקת לשניים: אך בשני חלקי היבטי הטוב בפסוקים- בשיח, ובמעשה, החלק הראשון מציג תנאי מקדים.
סף המעבר לעשיית טוב מתמקד בטוב הפסיבי במובן של הימנעות מרע – כך בשיח:
"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה,"
הקורא להימנע מדברי רוע ומרמה, כתנאי מקדים לשיח של טוב,
כך גם בהיבט המעשי בו שוב מופיע תנאי ההימנעות המקדים:
"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ
הימנע מן הרע, לפני שתיכנס למוד של עשיית טוב ותנפנף בעשיית טוב וחתירה לשלום.
יתכן כי היהדות הכירה בחולשה האנושית- ביצר לב האדם הרע מנעוריו. היצר האגוצנטרי עלול להשתמש בדקורציה של טוב דקלרטיבי להאדרה עצמית. "טוב" שעלול לשמש מסך עשן להסוואת תעשיית שקר, מרמה ורוע מונעת מיצר האני האגוצנטרי.
בלוף דקורציית הטוב, בקואליציית הדרת העם
אין כמו קואליציית ״הריפוי איחוי״ כדי להמחיש את הסכנה הזו ממנה הזהירה היהדות. כותרת הטוב של כביכול ״ריפוי ואיחוי״, מיסכה בעשן הסוואה סמיך את הקמת קואליציית השנאה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל. קואליציה אליה התקבצו אליטות שעד עתה הסתפקו בשליטה עקיפה בשלטון דרך מנגנוני הפקידות והמערכת המשפטית.
אלו האליטות שהשיח הפוסט לאומי-יהודי שלהן מונע מהם עשרות שנים לכבוש מחדש את הרוב היהודי. רוב, שהשלד שלו בא לביטוי בעשרות המנדטים של בוחרי הליכוד. מרקם מנדטים עממי בתרכיז פריפריאלי, אך גם מגוון: מהעיר ומהכפר, מאקדמיה ומהתעשייה. רובם ככולם בעלי זיקה למסורת יהודית מזרחית, וכפועל יוצא- לציונות ולאומיות. להם הדביק גוש הריפוי המתנשא את המותג המזלזל ״ביביסטים״.
מה שהתחולל במערכת הפוליטית כתוצאה מבחירות 2021 חשף לראשונה את מוגלת שנאת האליטות לרוב היהודי, אם תרצו ל-״עם״. שנאה שהיא פרי תסכול ממושך מהדרתן הדמוקרטית על ידי הרוב היהודי משליטה ישירה בשלטון. זעם האליטות ורצונן להדיר את "העם" מהמשחק הדמוקרטי, רצון שמומש הלכה למעשה בקומבינת קואליציית הריפוי איחוי, נחשף בסרטון היו-טיוב הלא פחות ממדהים של הד"ר משה ברנט, במפגש בו נשא את נאום "בגידת האליטות" ובו הוריד את המסכה מול פני נציגי האליטה. ברנט הצליח להפיק מהמשתתפים טקסטים שחשפו גישה מתנשאת המבקשת לעקור מההמונים הנבערים את כוח ההכרעה הפוליטי דוגמת: "העם לא יודע לשלוט", "הדמוקרטיה היא מסוכנת במובן הבסיסי של המילה" , "חכמת ההמונים היא הדבר הזוועתי ביותר שיכול להיות". והנה לפנינו המחשה נוספת לשיח "טוב" ריק מתוכן ממנו הזהירה התורה. שיח טוב המשמש מסווה להימלטות מ"סור מרע", שיח של שוויון זכויות, ובד בבד ניסיון לעקר אותו מתוכן בהונאת דעת ומרמה, כפי שהוקמה קואליציית הדרת העם 2021.
לאחר עשרות שנות תסכול ממה שחוללה דמוגרפיית הרוב היהודי, נמצא המפתח לנטרול ״דמוקרטי״ של הרוב היהודי בברית האחים האליטיסטים, בעריקת חלק מהאליטה "האתית״ הסרוגה שהייתה שבויה עשרות שנים כמעט בעל כורחה במחנה הלאומי. מחנה, שיתכן ובסתר ליבה מאופיו העממי-מזרחי, "אמסלמי" אם תרצו, סלדה, לחבירה לאליטה האורגנית בעץ הסוציולוגי שלה. במקום שהוצע לה אחר כבוד בענף השמאל שהיה פעם ציוני. מסתבר שגם אמונה דתית אינה ערובה למימוש "סור מרע ועשה טוב". אבל…., אפשר כמובן להמשיך לשיר.
כך הפכה קואליציית הריפוי-איחוי לתשקיף רנטגן החולי של עצמה. תעשיית דקורציה של שיח טוב –דקורטיבי שאין בו כלום.
כך סיעה קטנה שכינתה עצמה ״ימינה״ כמו גם ״ימין אידאולוגי״, הפכה על פניו את עקרון "סור מרע ועשה טוב", כשרמסה ברגל גסה לעיני כל את דרישת: ״נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה״ במשוואת הטוב. אותה מצגת הונאה של שפתי מרמה פוליטית שהציגה למצביעיה ערב הבחירות כדי לסלול דרך לנפתלי בנט שלא עמד בפני הפיתוי לבצע את האקזיט הפוליטי של חייו: פרזנטציית כזב של ":ראש ממשלת ישראל", בתנאי תפקוד פוליטיים שרוקנו את המשרה מתוכן משילות מינימלי. מהלך שקיבל רוח גבית מעיתונאים סרוגים שנקטו לשון כפולה צבועה ו…"בלתי מעורבת", גם כשנעשה הבלתי יאומן והחברים מ"הימין האידאולוגי" חברו למפלגת הפלג האסלאמי האנטי ציוני.
כך מתן כהנא השר לשירותי דת, זועק כל היום אמרות יידישקייט יהודיות מאוד, הממסכות את השותפות בשלטון עם מפלגה אותה הגדיר ראש מפלגתו "אחות לתנועת חמאס בת לאחים המוסלמים".
כך יכולה שרת התחבורה מרב מיכאלי המנטורית המנחמת בנחמת יד אוחזת ביד נפתלי, הבן הפוליטי המאומץ של תנועות השמאל, להיות מכאן, אבירת שיח הזכויות ובין יוזמי החוק למניעת התעמרות. ומשם, להתגונן בפני תביעת התעמרות לכאורה של עובדת לשעבר שגם אם תסתיים בלא כלום במובן המשפטי, לא בטוח שתהיה ראויה לשמש דוגמת מופת ליחס לעובדת ולעובד.
מסתבר כי אותם חוגי אליטה שמרוממים את שיח הטוב: השוויון האזרחי האהבה החמלה, משתמשים בהם לעיתים כסיסמאות למיתוג חברתי קבוצתי לאמור: אנחנו בצד הנכון. אבל שיח שאינו מבטא תכונת נפש פנימית ועונה לתנאי המקדים של סור מרע, עלול לשמש מסך עשן להסוואת הבלוף הגדול כפי שנחשף בקואליציית האיחוי ריפוי: מסך עשן לדיקטטורה שלטונית המחוקקת חוקים שיטפלו בבאג הדמוקרטי של הרוב היהודי. לחוקי פייסבוק שיסתמו את פרצת חופש הביטוי ברשתות החברתיות, מפלטם האחרון של מודרי התקשורת הממוסדת.
מסך עשן לרמיסת כל הערכים אליהם הטיפה קואליציית הריפוי כשהיה נוח לה, סדרי חוק ומשפט, התנהלות הוגנת מול אופוזיציה מודרת, שנחשפה לפתע לקואליציה הדורסנית ביותר בתולדות המדינה.
כך, קואליציית שיח הכזב שדיברה בלהט על שלטון החוק וכיבוד החלטת היועצת המשפטית של הכנסת, משליכה את חוות דעתה המתנגדת לקיצור הליכי הדיון על חוק החשמל של רע״מ, כדי לספק את מנת היום לשותפה האנטי ציונית שמספקת חמצן לריאות ממשלת הכזב.
לא לחינם הציב משורר תהילים את התשתית לטוב בהיענות לתנאי מקדים,- סור מרע, ורק אז -עשה טוב בקש שלום ורדפהו.
בנצי גיספאן הוא עו״ד ואיש עסקים, מיוזמי תנועת ״מתחברים – יהדות ישראלית״,
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
רובם ככולם מזרחים?
אוי די כבר עם אימוץ פוליטיקת הזהויות של השמאל.
יש הרבה ימנים אשכנזיים(3 מ4 מפלגות הימין מוצפות בהם!) והרבה מזרחים בשמאל.
זה גם משחק לידי השמאל ע״י פגיעה באחדות ויצירת יריבות בין קבוצות אוכלוסייה על רקע תכונות מולדות.
ומה רוה"מ נתניהו והלכוד עשו על מנת לייצג את צבור בוחריהם ולתת שלטון להלך רוח הרווח בעם היהודי?
נתניהו היה כ- 25 שנים רוה"מ (on and off) מה עשה האיש על מנת לשרת את בוחריו המסורתיים, הימניים, המזרחיים?
נתניהו התגאה בכך ששמר על מעוז האליטות בבית המשפט העליון ומנע כל חקיקה וכל תקינה בנושא – בקולו אמר.
נתניהו הסכים כי ועדת איתור של שופטי ביהמ"ש העליון יהיו "ועדת איתור" ליועץ המשפטי לממשלה מה שאומר שהאליטות שממנות את עצמן בדמותן ובצלמן יש "משגיח כשרות מטעמן" על הילדים בממשלה.
המסקנה שלי שנתניהו חייב ללכת על מנת שח"כ מהימין יוכל להרכיב את הממשלה הבאה (בין אם בראשות הלכוד ובין אם לאו). נתניהו תמיד פנה לשמאל גם כשהיה באפשרותו להרכיב ממשלת ימין על מלא.
כשתעלה ממשלת ימין על מלא עם 61 ח"כ ותפעל מיומה הראשון בחקיקה ובתקנה כנגד הממסד הישן – ללא קשר למה יגידו על כך כותרות העיתונים שגם הם בידי האליטה הישנה – כולל פצול תפקיד היועמ"ש לתובע מדינתי שממנה יו"ר הכנסת ליועץ הממשלה שהוא עובד בשבילה ולא משגיח כשרות מטעם הממסד המשפטי. מתן סמכות לכנסת ולכנסת בלבד למנות שופטים (רק בהודו ובישראל שופטים ממנים את יורשיהם). חקיקה שתחייב "זכות עמידה" בכל עניין – די לעשרות תביעות הממומנות בכסף אירופי ללא כל נגיעה לעותר על מנת לשנות מדיניות ממשלתית.
יהיה ניתן לעשות את השנוי הנדרש.
עד אז, מבחינת האליטות הישנות שכוחן האלקטורלי הוא כ- 10 מנדטים ישחקו הנערים לפני.
א.נתניהו תמך בכל הקבוצות שהזכרת בצורות רבות.
ב.נתניהו אכן הרגיע את מערכת המשפט בהבטחות. אך מעולם לא עמד מאחוריהן בפועל. זה מה שקורה כשצריך לשמור על אחדות לאומית(במידת האפשר). בדיוק להפך ממפלגת 10 מעלות ימינה בדיבורים ו20 שמאלה במעשים ושותפיה.
ג.נתניהו הסכים למה שהוא נאלץ תחת תקשורת ומשפטנים עוינים ותחת הסכמים קואליציונים.
ד.עד 2021 לא היה לימין 61 מנדטים והיה צורך להתפשר עם המרכז. ברור שנתניהו העדיף לגשת למפלגות המרכז שהן גם רחוקות יותר אידיאולוגית וחסרות סובלנות, גם נוטות לסחטנות חסרת פרפורציות וגם מגובות בידי התקשורת(נחש את מי מאשימים כל פעם בהרחבת הממשלה) עם גמישות מקסימלית. אבל תמיד לקח משם רק את מינימום המנדטים ההכרחי ואז חזר למפלגות הימין שהוא עשה הכל כדי להכניסן לקןאליציה.
ה.הלוואי שניתן היה להתעלם מהאליטה הישנה אבל הם מצליחים לטרפד הכול. הן ע״י התנגדות בכנסת והן ע״י ״מניעות משפטיות״(מנדלבליט הודה בגלוי שהוא נלחם נגד מינויים של אנשי הליכוד!).
ו.מזל שהיה לימין מנהיג דגול כמו ביבי שהצליח בתוך כל זה לחזק את הימין ולהחליש את השמאל ולתמוך בהסברה ובשכנוע ברמה כזו שהביאה לכך שהמרכז היה צריך גנבי קולות ורמיסה של הדמוקרטיה כדי לבצע הפיכה שלטונית. זה ההישג הכי חשוב שאפשר היה להשיג! כאשר נצליח לאחד סוף-סוף קואליציית ימין יהיה אפשר לעשות עם זה משהו.
ימני.
א. 12 שנים של שלטון רצוף ומעמדה של "ישראל השנייה" (ביטוי שמשקף את התפיסה החברתית של אבישי בן-חיים ולא שלי) גרוע יותר משהיה ב-2009. המצב הביטחוני בעוטף עזה המזרחי והפריפריאלי גרוע יותר משהיה ב-2009, כך שאורח החיים של התושבים שם משועבד לרקטות שנורות מהרצועה ולפחד שהן יוצרות. אם ממשלת בנט-לפיד תכהן את מלוא כהונתה עד 2025, השעבוד ייפסק – כבר אנחנו בכיוון טוב. מצב הפשיעה והפרוטקשן בנגב ובגליל (גם היהודים שם מזרחים ומסותריים בחלקם הגדול) החמיר גם הוא, כך שבאר שבע הפכה לעיר מאוימת מבחינת פשע למרות ראש עיר מצוין – הכישלון הוא לא של ראש העיר אלא של הממשלה שלא הייתה מסוגלת לספק ביטחון אישי בסיסי למצביעיה הרבים שחיים בפריפריה. ואם הכוונה שלך היא משנה אידאלוגית של המצביעים האלו שנתניהו יישם, אשמח לדעת מהי המשנה האידאלוגית שבה הם מאמינים מעבר לסיסמאות של לאום ושל יהדות ושל ישראל חזקה – משנה סדורה של ממש כמו שיש לחלקים גדולים בשבט החרדי, בשבט הדתי-לאומי, בשבט היהודי-חילוני ובשבט הערבי על כל גווניו. במידה ויש להם כזאת, אשמח לדעת כיצד נתניהו יישם אותה, שהרי אם "ההגמוניה" קרי התקשורת ומערכות האקדמיה והמשפט היא האויבת של "ישראל השנייה", נתניהו מעולם לא נלחם בה באמת – תאגיד השידור הישראלי רשום על שמו, ובהקשר של מערכות המשפט והאקדמיה מעולם לא הוצגה אפילו רפורמה אחת מטעם נתניהו ומטעם מפלגת הליכוד. זה לא שלא היו 61 מנדטים להוציא לפועל את תוכניות העבודה, אלא המצב הוא שלא היו למפלגת הליכוד תוכניות עבודה מלכתחילה.
ב. באותו הקשר, ההבטחות והדיבורים של נתניהו היו חסרי כיסוי וכוונה כמעט בכל המקרים, ללא קשר האם הבטיח לימין, לשמאל או לקבוצה בישראל בלי זהות פוליטית במקרה של הבטחה שאינה פוליטית (למשל לפתור את משבר הדיור). עצם העובדה שמצביעי הליכוד לא דרשו דין וחשבון מנתניהו על כך שלא קיים את הבטחותיו, יהיו אשר יהיו, מעידות על הנדסת תודעה רחבה שעבר ציבור זה. הכישורים הרטוריים המדהימים שלו גרמו לכך שחלק גדול מספיק בציבור המשיך לבחור בו שוב ושוב בלי לדרוש ממנו למלא משנה אידאולוגית כזאת או אחרת – עובדה שרוב מצביעי הליכוד לא בקרו את נתניהו כשהקים ממשלה עם בנימין גנץ שהייתה רחוקה ממה שהבטיח להם בבחירות לכנסת ה-23. יכול להיות שהסיבה לכך היא שלרבים ממצביעי הליכוד לא הייתה משנה אידאולוגית סדורה מלכתחילה. בנוסף, אותן תקשורת ומערכות המשפט והאקדמיה מעולם לא סמנו את הציבור המזחרי המסורתי כאויב בשום צורה. כאשר יש חלקים בתקשורת שצוחקים על המזרחיות של "ישראל השנייה", קם חלק גדול יותר שיוצא נגד הלעג ובעד הסתכלות בריאה יותר על השע העדתי כדי לאחות אותו. בעולם האקדמי הנטייה לאפליה מתקנת כלפי בני עדות המזרח דבר בולט אפילו יותר.
בקשר לבנט, נכון הדבר שהפר חלק לא קטן מהבטחות הבחירות שהיה החלק המשמעותי עבור שליש ממצביעיו בבחירות האחרונות (החלק של החלפת השלטון היה המשמעותי עבור שני השלישים האחרים, גם אם לא כולם שם מרוצים או מסופקים מהתוצאה הסופית של הממשלה שהחליפה את שלטון נתניהו). אבל לבנט הייתה אידאולוגיה לבגוד בה, היו מבציעים שהצביעו לו על סמך קבלות והישגים אידאולוגיים שהוא ושקד נתנו לציבור בעבר והבטחות לקדם מדיניות ימנית בעתיד. אם בגד בהם ושקר להם, היה בסיס שעליו יכלו לטעון כי בנט רמה אותם. ואני די בטוח שרוב מצביעי ימינה המקוריים אינם מתנגדים לממשלה שהקים כי הם מאמינים שהוא יצליח להביא יותר הישגים ימניים בממשלה עם המרכז ועם השמאל כולו ממה שנתניהו הצליח להביא בממשלת "ימין על מלא" שהייתה לו בשנים 2015-2019, לאחר שתי מערכות בחירות שבהן ויתר על האפשרות להקים ממשלת "ימין על מלא" מסיבות שונות.
ג. אף אחד לא הכריח את נתניהו לחתום על הסכם קואליציוני שאינו מתאים לו. אם הפריעה לו דרישה אידאולוגית כזאת או אחרת, היה עליו להתנגד לה בגלוי, ללכת עליה לבחירות, להסביר לציבור בגלוי ובלי שקרים מדוע לא היה מוכן להסכים לדרישה, ולעמוד למבחן הבוחר על הסוגיה שעליה לא הסכים להתפשר. הדבר נכון גם לשורה של דרישות. הסכמה של נתניהו לחתום על הסכם קואליציוני פירושה שהוא משלים עם הויתור שבחר לעשות (במידה וזה אכן המצב, אפשר לנתח את המציאות כך שהאינטרס האישי ולא האידאולוגי הוא זה שמנחה את נתניהו לאורך כל שנות כהונתו).
ד. בתקופת שלטון נתניהו היו ל"ימין" 61 מנדטים פעמיים. פעם אחת הייתה אחרי בחירות 2009, שם היו לימין 65 מנדטים על מלא. גם אם מנכים את מיכאל בן-ארי הכהניסט ואת דן מרידור ובני בגין תומכי מערכת המשפט נשארים עם 62 מנדטים. נתניהו, מסיבותיו שלו, העדיף להכניס את אהוד ברק לממשלה ולתת לו את משרד הביטחון. הפעם השנייה הייתה ב-2013, אז היו לימין 61 מנדטים ללא כהניסטים וללא תומכים מובהקים של מערכת המשפט (אלא אם מסתכלים על נתניהו של 2013 כתומך מערכת המשפט). אפשר היה להביא אותם לידי מיצוי אם נתניהו היה פונה לכל 61 המנדטים האלו יום אחרי הבחירות, אבל ההתעלמות של נתניהו מבנט אלצה את האחרון לפנות ללפיד, כדי שלא יהיה סיכוי שתקום ממשלה שתפנה את יהודה ושומרון. על החרדים, כידוע, לא ניתן לסמוך שיקשו באופן כלשהו על נתניהו למען מטרה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים הסקטוריאליים שלהם, וזאת הסיבה שבנט פנה ללפיד ולא להן. ניתן לנתח בכל מיני דרכים את הסיבות שבגללן נתניהו העדיף מפלגות ומהמרכז ומהשמאל בממשלתו, אבל העובדה שלא עשה זאת בלית ברירה לא ניתנת להכחשה.
ה. אולי אי אפשר להתעלם מ"האליטה הישנה" אבל יש כל מיני דרכים לנטרל את השפעתה (בהנחה וההגדרה הזאת נכונה). אפשר למשל לקדם את "חוק יסוד החקיקה" שיסדיר את החוקים ואת האיזונים והבלמים בין שלושת הרשויות. זה משהו ש"האליטה הישנה" אפילו תמכה בו בגלוי, אבל כאשר יעקב נאמן(מינוי אישי של נתניהו) הביא הצעה כזאת לשולחן הממשלה בממשלת נתניהו-ברק, נתניהו הוריד אותה מסדר היום בלי לדון בה אפילו. יש לציין שאפילו מפלגות השמאל הקיצוני לא התנגדו לחוק יסוד חקיקה, ובהינתן תנאים מסוימים אפילו הן מוכנות למנגנון "פסקת התגברות" השנוי במחלוקת. ובאשר למנדלבליט, הוא נלחם במינויים של הליכוד בעת שכיהנה ממשלת מעבר, שתוקף חוסר אמון ציבורי ופוליטי (מדובר בממשלה שהרשות המחוקקת המכהנת לא הביעה בה את אמונה) אמור לצמצם את סמכויותיה. אילו היה מדובר בשר משפטים מכהן בממשלה שקבלה באופן ישיר את אמון הכנסת, לא מנדלבליט ולא אף יועץ משפטי אחר היו מונעים שום מינוי כל עוד הוא אינו מנוגד לחוק.
ו. לא רק המרכז היה צריך גנבי קולות כדי להקים ממשלה אלא גם נתניהו. כדי להקים ממשלה ב-2020 נתניהו היה צריך גנבי קולות מכחול לבן, ממפלגת העבודה ומ"גשר". שלושתן התחייבו שלא לשבת עם נתניהו, ומי שנמצא בצד הליכודי אסביר שבהצבעה למפלגה ששוללת ישיבה עם נתניהו יש משמעות ערכית עצומה – נגד פלגנות בחברה הישראלית, נגד מכירת השליטה בנושאי הדת והמדינה למפלגות החרדיות, נגד מערכת שלטונית שמיטיבה עם טייקונים ולא עם הציבור (ולמי שחושב שמדובר בשקר, אני ממליץ לצפות בסדרה 'האזרח גואטה'), נגד כריתת ברית עם לאומנות יהודית קיצונית ועוד. גנבי הקולות לא בגדו רק בהבטחה שלא לשבת עם נתניהו אלא גם בכל הערכים האלו, שהרי הם השלימו עם המשך כהונתו של אריה דרעי במשרד הפנים ועם המשך כהונתו של משה גפני בראשות ועדת הכספים. הם גם לא דרשו שינוי כלשהו לטובת הרוב החילוני בנושאי דת ומדינה ואפילו הסכם ניגוד עניינים משפטי של נתניהו או חוק נוגד שחיתות אחד לא היה תנאי סף בתמורה לכניסתם לממשלה. מי שהצדיק ושבח את השימוש בגנבי קולות אז לצורך הקמת הממשלה, הוא האחרון שיכול להתלונן על השימוש שמחנה המרכז-שמאל עשה בבנט ובאנשי מפלגתו. כאשר בנט וסער באו להקים ממשלה עם מחנה המרכז שמאל, הם הציבו דרישות אידאולוגיות כתנאי להקמת הממשלה – אי קיום תהליך מדיני והמשך הבנייה ביהודה ושומרון (משהו שנתניהו לא נתן אפילו לימנית שבממשלותיו), התניית שינויי חקיקה בנושאי דת ומדינה בהסכמת כל המפלגות שמרכיבות את הממשלה, העלאת פיצול תפקיד היועמ"ש לסדר היום של הממשלה ועוד. הם גם דאגו שתיקים רגישים מבחינה אידאולוגית יישארו ברובם אצלם. ההבטחה המפורשת היחידה שמחנה המרכז-שמאל קבל היא שלא ייעשה שינוי במערכת המשפט ללא הסכמתו, דבר שבעיני מפלגות המרכז שמאל הוא בסיסי ביותר, שכן בית המשפט נתפס עבורן כגורם נייטרלי ולא ככזה שנמצא בצד שלהן. אשמח גם לדעת למה הכוונה ב"רמיסה של הדמוקרטיה" וב"הפיכה שלטונית", שהרי הממשלה הזאת שהחליפה את נתניהו לא קמה לאחר שבית המשפט או היועמ"ש הכריחו את נתניהו לצאת לנבצרות (כפי שאולי היו צריכים לעשות), אלא לאחר שנמצא רוב בכנסת שבקש להחליף את שלטונו, כאשר ספירת הקולות בבחירות לכנסת הייתה כשרה אפילו לפי הודאתו של נתניהו עצמו. הוצגה ממשלת חילופים שקבלה את אמון הכנסת אשר היא המייצגת הישירה ביותר של רצון העם, כך שלא מדובר ב"הפיכה שלטונית" אלא בחילופי שלטון דמוקרטיים שבדרך כלל קורים לעתים קרובות יותר. ואני דווקא רואה את זה הפוך – נתניהו הצליח לייאש כל כך הרבה מצביעי מרכז ושמאל, שבעקבות גנבת הקולות של גנץ ופרץ אבדו אמון במערכת הפוליטית ולא באו להצביע בבחירות האחרונות, כך שאם הוקמה ממשלה שהחליפה את שלוטונו למרות אחוז הצבעה קטן בקרבם זה סימן לכך שחוסר האמון שקיים בנתניהו ובחלק גדול מערכי הימין הליכודי-ביביסטי משותפים ליותר ממחצית העם.
אם הימין רוצה אי פעם לחזור להנהיג את מדינת ישראל, כדאי שיזכור את העובדה הקטנה והפשוטה הזאת.