אברהם (יאיר) שטרן: מחולל הלח"י

אברהם שטרן נולד בשנת 1907 בעיירה סובלק הפולנית, בן בכור למרדכי ולהדסה-לאה ואח לדוד. במלחמת העולם הראשונה, נכבשה העיירה על ידי הגרמנים. האב נעצר והאם נמלטה בדרך קשה ומייסרת עם בניה לחיות חיי דוחק בבית אחותה בעיר סרנסק שברוסיה. עם תום המלחמה חזרו האם ודוד לסובלק, אך אברהם נותר בבית דודתו כדי להשלים את לימודיו. הוא חי בדלות ואפילו היה מעין משרת בבית הדודה. רק ביקור של דוד אחר חילץ אותו משם, והוא נלקח לעיר סנט פטרבורג.

בינתיים התחוללה ברוסיה המהפכה הקומוניסטית ופרצה מלחמת אזרחים. אברהם החליט לשוב לבית הוריו בפולין. הוא נסע לבדו במשך שבועות לאורך יותר מאלף קילומטרים בין פליטי מלחמה, ללא תעודות, ללא כסף וללא לבוש ראוי. בדרכו עבר הנער אצל אבי אימו – משכיל עברי ליטאי בשם רפאל גרושקין, שחי בוילקומיר – ומשם הוברח בתוך שק אל מעבר לגבול הפולני.

עם חזרתו לסובלק למד אברהם שטרן בגימנסיה העברית. התגלתה אצלו נטייה למשחק, ובהצגות בית הספר גילם בין השאר את המלך ליר ואת שבתאי צבי. שטרן הרבה לקרוא ובעיקר הושפע מרוחה של הספרות ושל השירה הרומנטית. בשנים אלה החל גם לכתוב שירים ברוסית. הוא גדל להיות נער גנדרן המקפיד על לבושו וגינוניו. באותם שנים – אמצע שנות העשרים –  התדרדר מצבם של יהודי פולין והעלם חש מחנק בבית הוריו. בחורף 1925, כשהוא בן 18, יצא הבחור הצעיר למסע הבא שלו, לארץ ישראל.

אברהם שטרן הגיע לירושלים, חי בפנימייה ולמד בגימנסיה העברית. כעת סבבו אותו צברים ילידי הארץ, אך הוא המשיך לשמור על גינוניו הפולניים: דיבר בנימוס, הפגין הדרת כבוד למורים, לבש חליפות וענב עניבות. הוא היה  תלמיד מצטיין, בעיקר במקצועות ההומניים, ופיתח אהבה למקצועות הקלאסיים. נטייתו למשחק לא נעלמה. בטקס הסיום של הגימנסיה דקלם שטרן את 'בעיר ההריגה' של ביאליק, הפואמה הגדולה שנכתבה לאחר הפוגרום בקישינב בשנת 1903, והייתה שגורה על שפתי הציונים הצעירים באותם ימים. אחת מבנות כיתתו העידה:

אני זוכרת את הבימה ואת האולם החשוך. שטרן הופיע בקריאת 'בעיר ההריגה' … הוא ממש חי את הטקסט … כשהוא גמר, היה לבן כמו סיד. אני פחדתי שיתמוטט … זה היה כאילו הוא עצמו חי בתוך קישינב וכאילו על בשרו הרגיש את הפוגרום. הרגשתי שקולו נשבר … היה בו כוח פנימי עצום. אני חושבת שהוא זעזע את האנשים … קולו נעשה חנוק והוא לא יכול היה לדבר (עדה אמיכל-ייבין, 'בארגמן: חייו של יאיר-אברהם שטרן', עמ' 33-34).

אברהם רצה ללמוד משחק באופן מקצועי אך הוריו הפולנים התנגדו ודרשו שילמד משפטים. ביומנו כתב: "הלוא זו חרפה להיות עורך דין, לנהל פרוצסים משפטיים אידיוטיים" (שם, עמ' 34). לבסוף נמצאה פשרה: הוא נרשם לאוניברסיטה העברית, אך לא ללימודי משפטים אלא למכון למדעי הרוח, לחוג ללימודים קלאסיים. בתקופה זו הכיר את רוני בורשטיין, שתהפוך לימים – לאחר עליות ומורדות ביחסים ביניהם – לרעייתו.

נקודת מפנה

בשנת 1929 חלה התדרדרות במצב הפוליטי והביטחוני בארץ ישראל שהגיעה לשיאה בקיץ. בכותל המערבי פרץ סכסוך סביב הזכות להתפלל וגברה ההסתה הערבית נגד היהודים, ובחודש אב פרצו מאורעות תרפ"ט שבהם נהרגו למעלה ממאה יהודים ברחבי הארץ. הסטודנטים הירושלמים גויסו להגנת השכונות, ובהם גם אברהם שטרן, שעד אז היה רחוק מפוליטיקה ומענייני ביטחון. הוא שמר בירושלים ואחר כך בגליל ובנהריים. בימים הללו הוא החל לכתוב שירים עבריים לאומיים וחתם עליהם בשם העט אלעזר בן יאיר – מפקד הקנאים שהתבצרו במצדה בסופו של המרד הגדול.

כאשר שב השקט ושטרן חזר ללימודים, הוא לא חדל מהעיסוק בעניינים הפוליטיים. תחילה הצטרף לקבוצת סטודנטים שנקראה 'אל על' – מעין "אחווה" סודית שמטרתה הכשרת חבריה למלא תפקידים בכירים במדינת ישראל העתידית. מרבית בני הקבוצה היו חברים בתנועתו של זאב ז'בוטינסקי, בית"ר. המצטרף החדש לאחווה נדרש לצייר בעיניים עצומות ובמשיכת יד אחת סמל עליו נכתב: "תחיה, תפרח, תשגשג", והקסקטים של חברי 'אל על' היו  מקושטים בשלושה פסים צבעוניים: ירוק כסמל לפריחה, כחול כצבע השמים וכתום כצבע התפוז הארצישראלי.

אבל אברהם שטרן מאס במהרה בחברות ב'אל על', משום שחבריה עסקו יותר מדי בגינונים חיצוניים. הוא החליט להקים אגודת סטודנטים בשם 'חולדה', על שם 16 המגנים של קבוצת חולדה שהדפו מאות פורעים ערביים בימי מאורעות תרפ"ט. רגע השיא בפעילותה של 'חולדה' היה במאבק נגד פרופסור נורמן בנטוויץ', יהודי בריטי ששימש יועץ משפטי של ממשלת המנדט, בעל דעות מדיניות יוניות. בנטוויץ' שהופקד על הקתדרה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה, עמד לשאת נאום בטקס פתיחתה של 'הקתדרה לשלום עולמי' שנפתחה באוניברסיטה בפברואר 1932,  שכותרתה "ירושלים עיר השלום". הסטודנטים הימניים האשימו אותו בנקיטת עמדה ניטרלית לגבי סכסוך היהודי ערבי, וניסו לפוצץ את ההרצאה באמצעות זריקתן של פצצות סירחון. כתגובה למעשה הושעו כל חברי אגודת 'חולדה' מהלימודים ומהבחינות באוניברסיטה.

באותה התקופה נפגש שטרן עם דוד רזיאל, בוגר ישיבת מרכז הרב, שהיה פעיל גם הוא באגודת 'אל על'. בשנת 1931 היו השניים  – שטרן ורזיאל –  מראשוני התומכים באברהם תהומי שהוביל לפילוג ההגנה ולהקמת 'ארגון הגנה ב' – לימים האצ"ל. במהרה התגייס אברהם שטרן לאצ"ל, ועבר קורס הכשרה בסיסי. בטקס הסיום של הקורס, שאורח הכבוד שלו היה שאול טשרניחובסקי, הושר לראשונה השיר "חיילים אלמונים", אותו כתב והלחין שטרן. בהמשך הוציאו החברים לקורס ביטאון בשם "המצודה", ובין הכותבים בו – בשמות בדויים – היו פרופסור יוסף קלוזנר, יהושע השל ייבין, דוד רזיאל ושטרן עצמו.

בשנת 1933 בוטלה השעייתו של אברהם שטרן מלימודים האוניברסיטאיים והוא השלים תואר שני בהצטיינות. זמן מה חשב להמשיך את לימודיו באוניברסיטת קיימברידג', אולם לבסוף בחר באוניברסיטת פירנצה. תוכניתו הייתה להשלים בזריזות כתיבת עבודה לשם תואר דוקטורט בנושא הארוס בספרות היוונית העתיקה.

בשנות ה-30 הייתה איטליה הפשיסטית תחת שלטונו של בניטו מוסוליני ורודן זה תמך בהקמתה של מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל. היו לו שתי  סיבות לכך. הראשונה, נשיאת חן בעיני דעת הקהל היהודית העולמית. השנייה, הרצון לדחוק את רגליה של בריטניה מנקודות שליטה באגן הים התיכון. בהתאם לגישה זו היו שערי אוניברסיטאות איטלקיות פתוחות בפני סטודנטים מארץ ישראל. בין הבאים היה גם אברהם שטרן.

העיר פירנצה ריגשה את אברהם שטרן, והוא אהב את רחובותיה, כיכרותיה, אנדרטאותיה וארמונותיה. אך האופק הרחב הזה לא הוביל אותו לנטישת הייעוד הפוליטי. הוא הרצה בפני הסטודנטים הארץ ישראלים שחיו בעיר ובפני תושביה היהודים על המצב בארץ. בפירנצה הוא כתב שיר ידוע נוסף שלו: "הרי את מקודשת לי מולדת".

מלימודים להברחות

באביב 1934 הגיע מפקד האצ"ל, אברהם תהומי, לפירנצה, ושכנע את שטרן לחדול מלימודיו ולהתמסר להברחת נשק מפולין לארץ ישראל. מאז ואילך שהה שטרן פרקי זמן ארוכים בפולין ובארצות מזרח אירופיות אחרות, עסק בהברחת נשק והשתתף בכנסים של אנשי בית"ר ובפגישות עמם. באחד מביקוריו בארץ ישראל נשא את רוני לאישה.

מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939) הובילו לפילוג באצ"ל. ארגון ההגנה נקט מדיניות של הבלגה שמטרתה הוכחה לבריטים שהיהודים, בניגוד לערבים, אינם פורעי חוק. ואולם בין חברי האצ"ל היו מי שראו בהבלגה חולשת דעת ורפיון, ניטשו וויכוחים קשים והאווירה הפכה מורעלת. אברהם תהומי, מפקד הארגון, תמך בהבלגה ובשנת 1937 פיצל את האצ"ל ועבר להגנה עם כשלושת אלפים לוחמים. רזיאל ושטרן נותרו באצ"ל, הראשון היה למפקד הארגון, והשני שימש כאיש הקשר לקידום העלייה הבלתי חוקית ואחראי על תעמולת האצ"ל בפולין.

בינתיים, בקיץ 1936, הגיעה  לארץ ועדת פיל וביולי 1937, בתום דיוניה, פרסמה מסקנות שהיו קשות לעיכול עבור אנשי האצ"ל: הדרך לפתרון הסכסוך בין היהודים לערבים הוא חלוקת הארץ, הגבלת העלייה ואיסור על מכירת קרקעות ליהודים. כל אלו היו נסיגה  מעיקרי ההבטחות שנתנו הבריטים בהצהרת בלפור, ועיצבו את עתידו של אברהם שטרן. הוא הגיע למסקנה שמטרת העל של הציונות צריכה להיות מאבק באימפריה הבריטית.

את 1938, שנה הרת גורל באירופה, עשה שטרן בעיקר בפולין. הוא קידם את 'תכנית הארבעים אלף', שהייתה ניסיון לגייס רבבות צעירים יהודים ולהכשיר אותם לכיבוש ארץ ישראל מידי הבריטים. כדי לקדם את התוכנית הקים שטרן תאי אצ"ל בסניפים של תנועת בית"ר, יצר קשרים עם צמרת הממשל הפולני, ארגן קורסים צבאיים בהדרכתם של אנשי צבא פולנים, המשיך ברכישת נשק וייסד שני עיתונים – אחד ביידיש ואחד בפולנית – כדי להפיץ את רעיונותיו בקרב יהודי פולין. באותם ימים גם החל חותם את מאמריו בשם "יאיר".

עם הידרדרות המצב באירופה, החרפת המאורעות ופרסום "ספר המעל" שהגביל עוד יותר את עליית היהודים לארץ ישראל (מאי 1939) הגביר האצ"ל את פעולותיו נגד יעדים בריטיים. שיאן של פעילויות האצ"ל היה חיסולו של ראלף קרנס, איש בולשת בריטית שעינה עצורים מהתנועה (26 באוגוסט 1939, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה). בתגובה עצרו הבריטים את ראשי הארגון ודוד רזיאל ושטרן בתוכם.

עם פריצתה של מלחמת העולם השנייה הכריז דוד רזיאל על הפסקת אש מול הבריטים, ושוחרר ממאסרו. בהמשך שוחררה יתר ההנהגה, אך שטרן וחברים נוספים זעמו על רזיאל. הם לא קיבלו את עמדתו והתנערו מהפסקת האש. באווירה של מתח וקושי נפגשו מנהיגי האצ"ל במטרה לברר את דרכם. האם יש ללכת בדרכו של רזיאל שצידד בשיתוף פעולה עם הבריטים, או בדרכו של שטרן שראה בהם אויב שיש להיאבק בהם ללא קשר למלחמה העולמית. במהלך הדיונים הללו של קיץ 1940, נפטר זאב ז'בוטינסקי בניו יורק.

הניסיונות לתווך ולפשר בין רזיאל לשטרן נמשכו שלושה חודשים, אך לא צלחו. אברהם שטרן – יאיר – הקים ארגון חלופי. תחילה הוא נקרא 'האצ"ל בישראל' ובאוקטובר 1940 שונה שמו ל'לח"י' – לוחמי חירות ישראל. באביב 1941 יצא דוד רזיאל לפעולה בשירות הצבא הבריטי בעיראק ונהרג.

את עיקרי המצע האידאולוגי של תנועתו החדשה גיבש יאיר במסמך בן 18 סעיפים שאותם כינה 'עיקרי התחייה'. במסמך נכתב שעם ישראל הוא עם סגולה, שמכורתו היא ארץ ישראל בתחומיה המפורטים בתורה, שייעודו של העם הוא גאולת הארץ, תקומת מלכות ישראל ותחיית האומה, שהמשטר במדינה יתנהל על פי רוח הנביאים, שיש להחיות את השפה העברית ושאת הגאולה השלמה תסמל בנייתו של בית המקדש השלישי. המסמך הזה היה כסיכום להשקפת עולמו של הלוחם והמשורר.

לקראת הסוף המר

חודשי חייו האחרונים של יאיר כמפקד לח"י היו קשים ומרים. הוא ניסה ליצור קשרים עם האיטלקים ועם הגרמנים והביע נכונות להילחם בבריטים תמורת הבטחה שהיהודים יוצאו מאירופה. מאמצים אלה לא הבשילו כמובן לכדי מעשה, ובמבט לאחור הם נראים נאיביים ואף קשים לעיכול. באותה תקופה הצליח הלח"י להוציא לפועל רק מעט פעולות נגד הבריטים, וכמעט כל מה שנעשה נכשל.

ניסיון ההתנקשות בקצין הבולשת הבריטי ג'פרי מורטון ברחוב יעל 8 בתל אביב, הביא למותם של שני קציני משטרה יהודיים (20 בינואר 1942). אירוע זה זעזע את הציבור  והיו מי שפרשו בעקבותיו מארגונו של יאיר. מצבם של המעטים שנותרו לימינו היה קשה, הם הוקעו על ידי מרבית אנשי היישוב העברי, נרדפו על ידי הבריטים ואחדים אף נהרגו בידי בלשים בריטים. המצב החמיר עוד יותר בעקבות ניסיונות כושלים של אנשי לח"י לשדוד בנקים במטרה למלא את קופת הארגון הריקה. המורל היה ירוד, בין החברים נוצר מתח, הוטחו האשמות הדדיות והתעורר מחדש הוויכוח בשאלה האם יש לסגת מהדרך ולשתף פעולה עם הבריטים.

בחורף 1942, לאחר אותו ניסיון התנקשות שנכשל, פורסמה תמונתו של שטרן והובטח פרס כספי גבוה למי שיסגירו. כעת הוא החל לנדוד ברחבי תל אביב כשהוא נושא עמו מזוודה ובה תנ"ך, מילון ומיטה מתקפלת. תפקודו כמפקד המחתרת נעשה בתנאים קשים, הוא קיים מפגשים ליליים, קיבל מידע, העביר הוראות, הפעיל שידורי רדיו וניסה לעודד את האנשים, אולם בכל התחומים הוא לא נחל הצלחה מרובה.

המצוד הבריטי סביב יאיר התהדק. הצעת ההגנה להבריחו ולהחביא אותו נדחתה על ידו. בכ"ה בשבט תש"ב,  12.2.1942 נלכד יאיר על ידי הבריטים בעת ששהה בדירתם של טובה ומשה סבוראי ברחוב מזרחי ב' שבשכונת פלורנטין. היה זה קצין הבולשת הבריטי ג'פרי מורטון, שירה בו למוות בדם קר לאחר שכבר נכפת. הלווייתו של יאיר נערכה בבית העלמין נחלת יצחק שבתל אביב בנוכחות אמו ואחיו דוד שאמר על קברו קדיש. ארבעה חודשים לאחר מכן נולד בנו  – יאיר שטרן.

*

בֹּקֶר הָיֹה יִהְיֶה, אוֹ עֶרֶב, אוֹ צָהֳרַיִם,

עֵת מִישֶׁהוּ גַּם אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי יִקַּח אֱלֵי אַרְס.

הוֹמֵרוֹס, אֵלִיאָס, 21, 111.

אֲנִי יוֹדֵעַ: יוֹם יָבוֹא אוֹ עֶרֶב,

אֶפֹּל בָּדָד, גּוֹסֵס בִּשְׂדֵה קְרָב,

וּסְבִיבִי תִּרְבַּצְנָה חַיְתוֹ טֶרֶף:

הַיְּשִׁימוֹן, הַמָּוֶת, הַשָּׁרָב

אַךְ מָה יְמַתֵּק בִּשְׂדֵה הַקְּרָב הַמָּוֶת,

מָה יֶעֱרַב שָׁרָב לִי בִּישִׁימוֹן,

כְּשֶׁעֵינַי – תּוֹהוֹת בִּתְהוֹם צַלְמָוֶת-

תִּרְאֶינָה מַשּׁוּאוֹת הַנִּצָּחוֹן.

(ספר השירים של אברהם שטרן המכונה יאיר, הוצאת סולם, תש"י, עמ' מו).

למאמרים נוספים של עשהאל אבלמן – לחצו כאן.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: