מנסור עבאס עובד לפי תוכנית סדורה ובזמן שהמדינה בכאוס – התוכנית שלו שועטת לנקודת האל-חזור
מנסור עבאס מסביר הפנים, שערוצי הטלוויזיה של השמאל "המוסרי" מחזרים אחריו, בנה מכונת מלחמה מסוג חדש כדי לפרק את מדינת ישראל. המטרה איננה עוד לתקוף אותה חזיתית, מבחוץ, אלא לפתוח אותה מבפנים, על ידי הפנייתם של כְּלֵי הנשק שלה (הדמוקרטיה) נגד עצמה: בדרך פרלמנטרית ובהסכמת השלטון המפורק. המטרה איננה עוד לקדם את החיפוש אחר מדינה פלסטינית או אחר מדינה דו-לאומית, אלא להפעיל את המודלים האלה בתוככי ישראל, במונחים חדשים. בעשותו זאת, עבאס מיישם באופן מושלם את שיטת האחים המוסלמים המוכרת לנו היטב (אך לא לשמאל), כלומר לשחק בצורה צינית את משחק הדמוקרטיה כדי להגיע לשלטון ולשים לה קץ לאחר מכן. כדי להבין זאת, צריך להאזין, בו בזמן עם עבאס, לשיח אל מספר שתיים של מפלגת רע"מ, אברהים חיג'אזי (ערוץ 14 הוא היחיד שהשמיע לנו את הרטוריקה שלו).
יש להזכיר את האווירה שבה מתרחשות התפתחויות אלה. מאז מבצע "שומר החומות", חמאס כונן את עצמו כמגן הערבים הישראלים וכבר הזהיר לא אחת את ישראל שאל לה לעשות מעשה זה או אחר, פן תתעורר חזית עזה ויתחדשו המהומות. אזהרה זו פגעה קודם כל בירושלים וגרמה לירי רקטות לכיוונה, אך מעתה, חמאס פתח חזית פנימית בתוך ישראל בקרב הערבים הישראלים וערביי יהודה ושומרון, המסוגלים לחולל בעת מלחמה התקוממות נגד האזרחים היהודים וכמובן, נגד העורף הצבאי. ההיתכנות הזאת היא שמזינה את תעוזתה ואת כוחה של המפלגה האסלאמיסטית בתוך קואליציה המוכנה לכל דבר כדי לשמור על השלטון. בכך שישראל בחרה שלא להרוס את שלטון חמאס כדי להימנע מלנהל בעצמה את רצועת עזה, היא העמידה את עצמה במצב של תלות בתנועה הטרוריסטית והפכה לרעוע את הביטחון הפנימי של הארץ כולה. הפלסטינים הבינו זאת כהודאה בחולשתה של ישראל.
האצה לא מתוכננת
עם מהומות הנגב הדברים קרו במהירות, כנראה מהר מדי בעבור "תוכנית השלבים" של מנסור עבאס. הוא נאלץ להצהיר, בשטחי המהומות עצמם, שהפורעים נלחמים על זכותם לאדמה (שאיננה כלל רכשום, על פי פסק דין של בית משפט עליון שאינו ידוע דווקא ב"רגישות" לאומית יתרה). כתוצאה מכך, אנו רואים טוב יותר את הקשר בין "חוק החשמל" לבין אותה התקוממות. החוק הזה דן באופן מובלע בקניין הלאומי-בדואי על האדמות שעליהן נבנו הבתים הבלתי חוקיים שיש לחבר לרשת החשמל. בתוקף אותה זכות לאומית כביכול ("אומה" בדואית), הבדואים התקוממו נגד מבצע הנטיעות של קק"ל, המייצגת את העוצמה הציבורית על קרקעות הלאום.
לנוכח מה שקרה בנגב מאז מבצע צה"ל בעזה, ברור שתביעתה של אותה פרוטו-אומה בדואית אינה נוגעת אך ורק לשטח הנטיעה הנתון במחלוקת אלא לכלל אזור הנגב. תקיפת התושבים היהודים בבאר שבע, גניבות מעשי שוד מזוינים, נסיעות פרועות וקטלניות בכבישים, זריקת אבנים על מכוניות ואוטובוסים, חסימות כבישים, מצור על עיר, כל אלה סימונים של הטריטוריה הנתבעת והוכחה לכך שהמדינה אינה שולטת בה עוד ושליהודים אין עוד מקום בה.
הבדואים המורדים מפנים לאוכלוסייה הערבית אזרחית ישראל הזמנה אובייקטיבית לתביעה לאומנית נגד מדינת "היהודים". אף על פי שלעת עתה, הכול נשאר במדינת היהודים, בתוך הגבולות העירוניים והאזוריים, תוך כדי כך שהם תופסים בצורה נחושה יותר את התשתיות שכבר הוקמו על ידי הרב-תרבותיות האווילית של מה שנעשה כיום מהחברה הישראלית. יכולנו כבר לטעום מעט מזה עם תגובותיה של אותה אוכלוסייה במהלך המבצע האחרון בעזה, עם הפוגרומים שביצעו הפעילים נגד היהודים ועם האזורים שאפילו צה"ל כולו נמנע מלהיכנס אליהם. בעתיד, אפשר לְצַפּות לכך שיפרצו מהומות לאומניות באותם אזורים שבהם הביטחון איננו עוד בצד "היהודים". מדובר בגליל כולו, באזורים של ירושלים ובהרחבה, ביהודה ושומרון. המדינה כולה בסכנה.
תרחיש האימים
במקום שתנוצח במלחמה קלאסית, על ידי הטרוריזם או על ידי תוכנית אמריקאית-אירופית, המדינה יכולה להיות מנוצחת מבפנים, בדרך של פירוקים עוקבים, כאשר כל אזור (שאני מזהה עם "חמולות") יקבל צורה של אוטונומיה טריטוריאלית החומקת מהמדינה, באופן בלתי חוזר לטובת הרשות הפלסטינית והחמאס. או אז, רשת של גרעינים טריטוריאליים, של "אומות" מקומיות, תכסה את השטח בין הירדן לים, היהודים עצמם יחולקו על פי ה"מגזרים" שלהם (חרדים, ציונים-דתיים, חילוניים, מסורתיים וכו'), וכך יוחזרו לדרגה של חמולות המרכיבות את פסיפס אוכלוסייתה הערבית של הארץ (ערבים, צ'רקסים, דרוזים, בדואים). בעצם, זה מה שמנסור עבאס "מכיר" בו (מדינה יהודית) בהצהרה התיאטרלית שלו: בדומה למכלול של חמולות, של דהימי (נתינים). המדינה תתקיים בעיקר כספקית של שירותים ותקציבים, בסופו של דבר כבדיה של ריבונות החשופה לשיתוק במצב של מלחמה.
איך מגיבה האליטה השלטת (שרים ועיתונאים כאחד) לאותה התפוררות הדרגתית של המדינה? היא מזניקה קמפיין נגד "אלימות המתנחלים"! כמובן, תוך כדי כך שהיא משתיקה, מצד אחד, את המלחמה הטרוריסטית הנטפלת באופן נבחר ביהודים ומעמידה, מצד שני, את השוטרים ואת החיילים תחת המבט החקרני של המשפט הצבאי כשהם מתמודדים עם מצבים שבהם הם ירו בתוקף מוקדם מדי או מאחור מדי.
הדלפות חשפו שהשר לביטחון פנים, עומר בר לב, שמאזנו אומלל כל כך, הרחיק לכת עד כדי כך שהוא גינה והוקיע את "אלימות המתנחלים" באוזני נציגיו של האיחוד האירופי, שעמדותיו הפרו-פלסטיניות ידועות היטב.
בסופו של דבר, השר נוטש את יהודי השטחים כדי לזכות בנקודות מצד המעצמה האירופית, שהוזמנה להתערב בענייני המדינה. סכמת אוסלו, שמפלגתו (מפלגת העבודה) הייתה האדריכל שלה, מצטיירת שוב: "מחנה השלום" מפנה את גבו ל"קיצוניים" שלו כדי לשאת ולתת עם הפסידו-מתונים הפלסטינים, האמורים להתנתק מן הקיצוניים שלהם, במטרה לכונן חזית משותפת נגד הקיצונים של שני המחנות. "מחנה השלום" מתחיל תמיד בכך שהוא מצביע על אויב פנימי… אותו תמרון אידיאולוגי מתרחש, בעצה אחת עם השלטון, על גבי מסכי הטלוויזיה, המתמקדים מדי יום ביומו ב"אלימות היהודית" ובגזענות היהודית וקוראים לנו לרחם על "החברה הערבית" שנפלה קורבן להפליה הישראלית ולעבריינם שלה עצמה, הכופים עליה מערכת מושחתת ואת חוק הנקם בין חמולות. מיד למחרת הפוגרומים של לוד ושל עכו, אמצעי תקשורת אלה כבר ניסו לבסס "איזון" בין האלימות היהודית לאלימות הערבית, שלא יכלו להסתיר אותה עוד, על ידי כך שהם לא הכריעו ביניהן, מהלך שרק המריץ את התוקפים להגביר את פעולותיהם, כאילו העבריינים הערבים היו באופן עקרוני חפים מפשע ולא היו אמורים להיות מוקעים, פן יואשמו המוקיעים ב"הפליה".
סיכום
באיזו ארץ העם היהודי מוצא את עצמו באותה "מדינת ישראל"? זו איננה עוד מדינה "יהודית", מדינה לאומית יהודית. זו איננה עוד דמוקרטיה, שכל כך מהללים אותה אדריכלי השקיעה, שכן אנו חיים בה תחת עריצותו של המיעוט, לרעת הזכויות של אזרחי הרוב. איזה עתיד אסוני מצפה לנו מצד אותה קואליציה מעוותת הפותחת את שעריה לאחים המוסלמים, אף על פי שהם נרדפים בכל ארצות ערב? מתחייבת התעשתות אזרחית.
שמואל טריגנו הוא פרופסור אמריטוס של אוניברסיטת פאריס, בין ספריו שתורגמו לעברית ׳המדינה היהודית מעבר לנורמליות׳ ׳האידאולוגיה השלטת החדשה, הפוסט מודרניזם׳
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
חבל שגם אתר "מידה" הופך להיות צנזור ימין "רך".
סביר להניח שתגובה זו תצונזר גם כן ע"י העורכים כי חו"ח ביקורת היא דבר "רע" בעיני אנשים מסוימים.
לעורכים אני כותב, בתגובתי הקודמת (שכאמור צונזרה), הבעתי רעיון התומך בשמירה על האזרחים במדינת ישראל **כעדיפים בצורה מובהקת** על חיי אזרחי אזור בשליטת טרוריסטים והנה צונזרתי.
למרות שזה כנראה יהיה לעיני העורך בלבד, אתה/אתם צריכים להתבייש אבל לא נראה לי שתקחו את זה לתשומת לבכם.
קיראו את דברי אביו של נתניהו ותבינו עד כמה השמאלנים בישראל הם עדר טיפש, שטוף מוח מהבית הקומוניסטי שלו ומלא רוע, קינאה והתנשאות שאומרת: לשלטון בחרתנו.
השמאל הוא העתק מדוייק של עדת קורח הנאלחת שהתנגדה ללא שום סיבה להנהגתו של גדול הנביאים בהיסטוריה – משה רבנו וזאת מקינאה ורוע וצרות עין.
העדה נבלעה באדמה שפערה את פיה וסיימה את המרד של הנוכלים האלה.
נקווה שניסים עדיין קורים בעולם.
והנה דבריו של בן ציון היקר והחכם והציוני והיהודי – אביו של ביבי היקר לנו ומחנכו הדגול:
"עמנו מסיח את דעתו מהמתרחש סביבו. אחד הדברים החמורים שהתרחשו אצלנו בדור האחרון הוא השתלטות האמונה השמאלנית חסרת השחר"…
כולנו בסכנת השמדה
פרופ' נתניהו, האם להערכתך במלאות לישראל חמישים, קיומה מובטח? האם היא הפכה לעובדה מדינית בלתי ניתנת לערעור?
"אין אני מאמין שיש עובדות מדיניות כלשהן שאינן ניתנות לערעור. לשום מדינה ולשום אומה אין קיום מובטח בהחלט; לעולם אין לדעת בברור את הצפון בחיק העתיד. סערה היסטורית גדולה כי תפרוץ יכולה למוטט גם את האדירות שבמעצמות. ואולם מדינת ישראל נמצאת במצב קשה במיוחד, וזה משלושה טעמים שונים. הטעם הראשון הוא שישראל מצויה באזור אשר צפוי להתפרצויות וולקניות ולרעידות אדמה חזקות כבר בעתיד הקרוב. הטעם השני הוא שמסביב לישראל מתרחשת התפתחות מדאיגה מאוד של נשק ההשמדה הכביר, האטומי והביולוגי. "ואילו הטעם השלישי הוא פנימי. שהרי קיומנו כאן תלוי בראש ובראשונה בגיבוש עמדה מוצקת בתוכנו, שעשויה להפוך את העם כולו לכוח מלוכד ומוכן למאבק על קיומו ועתידו. ואולם אין אני רואה היום בתוכנו עמדה מוצקת כזו, עמדה של עם המבין את מלוא משמעותן של הסכנות האורבות לו. להיפך, נדמה לי שעמנו משתדל להתעלם מסכנות אלו; שהוא כאילו בורח מהן. עמנו מסיח את דעתו מהמתרחש סביבו…
אסור לנו לשכוח אף לרגע דבר זה: אם ניקלע בזמן מלחמה למצוקת קיום, שום מדינה לא תנקוף אצבע כדי לסייע לנו. שום מדינה לא תיחלץ לעזרתנו. אם מדינה אחרת, נידחת ככל שתהיה, תותקף על ידי שכנותיה, אין זה מן הנמנע שחלק מן העולם החופשי ייחלץ להגנתה. אבל לא כך יהיו פני הדברים, כשהמדינה המותקפת היא מדינת היהודים: עלינו איש לא יגן. בגלל היחס ההיסטורי השלילי המיוחד כלפי היהודים הנעוץ בעומק הכרתם של עמי המערב, לא יחושו לעזרתנו בשעת סכנה כפי שלא חשו לעזרתם של ששת המיליונים שנשחטו באירופה לנגד עיניהם. גם אוניות לא יישלחו כדי לחלץ את פליטינו; יותירו אותנו לגורלנו".
בתנועת השמאל בולטות שתי תכונות שהיו בה גם בתקופת המאבק בין מפא"י לרוויזיוניסטים: שאיפה עזה של השתלטות על העם כולו ושנאה עצומה למתנגדים הרעיוניים, שמסכנת את יכולת ההתאגדות שלנו מול הסכנה המשותפת שאנו עומדים לפניה…
"כתוצאה מכך, אין אצלנו הסכמה פנימית, שהיא הכרחית לעם הנמצא במצב של מלחמה. כשאני רואה היום את גילויי השנאה הקיצוניים וכיצד תנועות שלום מסוימות פונות לגורמי חוץ שיפעילו לחץ על ממשלתנו כדי להשיג את מבוקשן, איני יכול שלא לחשוב על הניגודים הפנימיים שהתגלו בתולדותינו בצורה מזעזעת פעם אחר פעם, דווקא בעתות סכנה. אני נזכר במעשה המחריד שעשו הפרושים, כשמאבקם בינאי הביא אותם לפנות לדמיטריוס השלישי, מלך סוריה, בבקשה שיבוא ויילחם בו. ואני נזכר גם בפנייה לפומפיוס הרומי, שישליט סדר בארץ בעת הסכסוך בין אריסטובלוס להורקנוס. יש כאן גלגולים חוזרים של אותה מחלה: נכונות לוותר על עצם השלטון המדיני, על עצם העצמאות הלאומית, אך ורק מתוך ריב פנימי ומתוך שאיפה להפסיק את המלחמות עם גורמי חוץ.
דווקא אצלנו, למרות כל מה שעבר עלינו, פגומה תחושת הסכנה ואין מנגנון הגנה. זוהי מחלה נוראה, יחידה במינה, שגורמת לנו שוב ושוב לאבד את תחושת המציאות. לכן מבחינה מדינית עמנו הוא עם עיוור לגמרי. עיוור כחפרפרת. אנחנו עם שנוסה בכל הניסיונות שבעולם ועבר את כל מדורי הגהינום, ולכאורה היית מצפה שתכונת הזהירות ותחושת הסכנה יהיו מפותחים אצלנו מאוד. אבל לא, אין זה כך. ההיפך מזה הוא הנכון. פעם אחר פעם מוכיחים היהודים שאין להם שום יכולת של ראיית הנולד. כך היה בתקופת אברבנאל בספרד, כשהשלטונות כבר הוציאו את צווי הגירוש הראשונים. וכך היה בגרמניה בשנות השלושים. וכך הוא עכשיו כאן. האיום מופיע לנגד העיניים, אבל היהודים ממאנים לראות.
https://www.haaretz.co.il/news/education/1.1694581
פרופ' נתניהו, האם להערכתך במלאות לישראל חמישים, קיומה מובטח? האם היא הפכה לעובדה מדינית בלתי ניתנת לערעור?
"אין אני מאמין שיש עובדות מדיניות כלשהן שאינן ניתנות לערעור. לשום מדינה ולשום אומה אין קיום מובטח בהחלט; לעולם אין לדעת בברור את הצפון בחיק העתיד. סערה היסטורית גדולה כי תפרוץ יכולה למוטט גם את האדירות שבמעצמות. ואולם מדינת ישראל נמצאת במצב קשה במיוחד, וזה משלושה טעמים שונים. הטעם הראשון הוא שישראל מצויה באזור אשר צפוי להתפרצויות וולקניות ולרעידות אדמה חזקות כבר בעתיד הקרוב. הטעם השני הוא שמסביב לישראל מתרחשת התפתחות מדאיגה מאוד של נשק ההשמדה הכביר, האטומי והביולוגי. "ואילו הטעם השלישי הוא פנימי. שהרי קיומנו כאן תלוי בראש ובראשונה בגיבוש עמדה מוצקת בתוכנו, שעשויה להפוך את העם כולו לכוח מלוכד ומוכן למאבק על קיומו ועתידו. ואולם אין אני רואה היום בתוכנו עמדה מוצקת כזו, עמדה של עם המבין את מלוא משמעותן של הסכנות האורבות לו. להיפך, נדמה לי שעמנו משתדל להתעלם מסכנות אלו; שהוא כאילו בורח מהן. עמנו מסיח את דעתו מהמתרחש סביבו…
"אחד הדברים החמורים שהתרחשו אצלנו בדור האחרון הוא השתלטות האמונה השמאלית חסרת השחר, שהערבים ויתרו על שאיפתם להשמידנו. לי אין צל של ספק שאדם כמו ערפאת, למשל, שעמו עשו לכאורה הסכם שלום, מופעל גם היום על ידי הרצון להחריב את מדינתנו. אין לי שום ספק בכך. ואין זו שאיפה מיוחדת לו. שאיפת הערבים להרוס את מדינת היהודים היא שאיפה כללית שלא פסקה ולא נחלשה. אילו היה בידם הכוח, אילו עלה הדבר בידם, היו משמידים אותנו והורגים בנו עד האיש האחרון.
"אני אומר שאין לי ספק בכך, כי כאן אין מקום לסברות. מעידים על כך גם מעשיהם של הערבים, גם דבריהם בהזדמנויות חוזרות ונשנות. מעידות על כך התפרצויות הטרור והכתרת מנהיגי הטרור בתואר גיבורים לאומיים; מעיד על כך חינוך הילדים הערבים המכריזים על שאיפתם להשמיד את המדינה היהודית; מעידות על כך ההצהרות של ערפאת ונושאי כליו על כוונותיהם וכן החלטות הפתח. כאן מדברות העובדות בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. אך אם היהודים בוחרים להתעלם מן העובדות, לזלזל בהן, אין שום אפשרות להשפיע עליהם בשום נימוק שהוא.
https://www.haaretz.co.il/news/education/1.1694581
האידיאולוגיה הרצחנית המתחפשת לדת ולמסר אלוהי.
כמה נוח בתחפושת של דת ושל מצוות האל לצאת בחרבות שלופות ובסכינים מושחזות על מנת לרצוח ולהרוג בשמו בני אדם. כמה חכם היה משה רבנו שבין עשרת הדיברות כלל את הדיבר האוסר לרצוח. לא תרצח-פשוט כך. לא בשביל אלוהים, לא בשביל דת, לא בשביל אמונה. לא תרצח וזהו.
למעט הציווי להשכים ולהרוג את הבא להורגך קיים איסור חמור מאין כמותו בדת משה לרצוח.
מה שאינו מובן לי ולרבים אחרים כמו לחירט ווילדרס למשל, היא העובדה שהמערב החופשי והמתקדם מתנהג בעיוורון מבהיל ביחסו לאידיאולוגיית הרצח שמטיף לה הקוראן. כל אדם שעיניו בראשו אינו יכול להפריד בין המילים הכתובות לבין המעשים שנעשים בעקבות קריאת והפנמת תוכנן של מילים ותכנים כאלה.
ההפרדה המוזרה שבה נוקט המערב ביחסו לקוראן כאילו מדובר בטקסט קדוש ולכן אין לבחון אותו ואת תוצאות הטפותיו בשום צורה,אינה רציונלית כלל ועיקר.
גישה זו יוצרת את המצב האבסורדי שמאפשר לאיסלאם להטיף לחיסול אנשים שיסרבו להיכנע למסריו ובבוא העת להעמיד בפניהם את שתי האפשרויות היחידות: להתאסלם או להישחט.
בנושא האיסלאם מתנהג המערב כולו כמו שמתנהגת מדינת ישראל בנושא האירגונים הלא ממשלתיים , האנרכיסטים ואנשי הסמול שקמו ופועלים בתוכה על מנת לחסלה כמדינה יהודית.
המדינה היהודית מתירה לאירגונים החתרניים בעלי המסרים השואפים לחיסולה כמדינה יהודית, לפעול בחופשיות בגלל השם המהודר שאירגונים אלה מצאו לעצמם. אירגוני זכויות אדם כביכול.
כך בדיוק מתייחס המערב כולו כולל ישראל, בכבוד שאינו במקומו כלל, למה שמתהדר בהגדרה המטעה: דת האיסלאם.
האיסלאם אינו יכול להתהדר בהגדרה כזו היות והוא בעצם אידיאולוגיה המטיפה לרצח האחר, לחיסול השונה, ולאינוס העולם כולו ודייריו הלא מוסלמים לאידיאולוגיית הרצח הזו.
עצם האמונה המוסלמית הבסיסית שעמדתה היא שכולנו נולדנו מוסלמים ומי שאינו מכיר בכך הוא כופר אינה לגיטימית כלל.
זהו זרע פורענות המבטל למעשה את זכותם של כל בני האדם האחרים לאמונות משלהם, לדתות משלהם, למדינות משלהם, לטריטוריות נפרדות משלהם, כיוון שבו זמנית כוללת האידיאולוגיה של הדת הזו את העמדה ששואפת לאומה כלל עולמית של כל המוסלמים כולם למעט הכופרים שימאנו בבוא העת להתאסלם ויישחטו. ובכן מה זה?
ברור מאליו שבסופו של דבר, ועם התמשכות והתגברות התהליך בו חודר האיסלאם לכל מדינה בתבל, ומגדיל את נוכחותו הפיזית והאידיאולוגית, כמו גם המאיימת והטרוריסטית לא תהיה ברירה לעולם הנאור, והמציאות תכריח אותו להתעמת עם אידיאולוגיית הרצח והטרור הזו.
ההפרדה בין הטרוריסטים והמוסלמים היא הפרדה מלאכותית ושיקרית.
כאשר חוסיין אובמה טוען שלא האיסלאם תוקף את העולם, כי אם ארגון אל קעידה, הוא עושה שקר בנפשו ומציג מצג שווא לאנושות. כיצד צץ אירגון רצח כזה? היכן הוא מוצא את הרעיונות שלו? מנין הוא שואב את חבריו? ממאמיני הדת הזו כמובן.
המעשים הם תמיד תוצר של אידיאולוגיה ושטיפת מוח כלשהי.
העובדה המצמררת היא שהקוראן מטיף למעשים אלימים וברבריים ואי אפשר להתעלם מכך.
זה כתוב שחור על גבי לבן.
המסר האלים מוחדר למוחותיהם של מיליארד מאמיני האידיאולוגיה הזאת והמסר מצמיח את אירגוני ומעשי הטרור.
יש מוסלמים מעטים כמו סלמאן רושדי, וואפה סולטאן, אייאן חירסי עלי, בנו של מייסד החמאס ביהודה ושומרון שברח לארה"ב ועוד כמה, שהציגו אמיתה זו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
המשך התעלמות המערב והעולם הנאור מהסכנה שמהווה דת האיסלאם, תוך סירוב להתמודד עם האמת שמציג למשל חירט ווילדרס ,לא תועיל לאיש, ולא תמנע את העימות המתקרב.
היא רק תחמיר את מצב המערב כאשר העימות יפרוץ, ואת עוצמת החורבן וההרג שיגרמו כתוצאה מעימות אדיר זה.
***
האויב הוא האיסלם / יוסי גורביץ
ישנם מוסלמים מתונים. תמיד יש כאלה. היו גם נאצים טובים ודרומיים גזענים שסלדו מאלימות. אבל המתונים נגררים לבסוף אחרי הקיצוניים. כשהקיצוניים מצטטים את ספר הקודש ואת גדולי האומה משנים עברו, המתונים נאלמים דום. אם אינם נאלמים דום, לעתים קרובות הם נרצחים.
מדוע, אם כן, נהנה האיסלם מתדמית מכובדת יותר מזו של "הקלאן", אף שהוא אחראי כיום למספר הגדול ביותר של מעשי רצח על רקע גזעני? מדוע איננו מגדירים את הטקסטים האיסלמיים עצמם כ"כתבי שנאה"?
משום הכבוד הנהוג בתרבות המערב כלפי אנשי דת ומקומות דתיים. בשל הכבוד הנהוג אוטומטית בכל דבר המוגדר כ"דת" בניגוד ל"כת", למשל.
את רגש הכבוד הזה הגיע הזמן לדכא.
לאיסלם אין את הרגש הזה. הוא איננו רואה אנשי דת אחרים כנהנים מקדושה מיוחדת, ומקפיד בשיטתיות על חילול אתרים הקדושים לאחרים. הדוגמה הבולטת האחרונה היא פיצוץ פסלי הבודהא באפגניסטן על ידי אנשי הטליבאן, למרות התחינות שהגיעו אליהם מכל העולם.
איך ננצח במלחמת התרבויות הזו? על כך יש לחשוב באריכות וברצינות. אבל השלב הראשון לקראת נצחון במלחמה הוא התנערות מאשליות, וזיהוי נכון של האויב.
והאויב הוא האיסלם.
יוסי גורביץ הוא הסטוריון ופובליציסט
למאמר המלא:
http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=3406
ב-12 בספטמבר 2006 נשא האפיפיור בנדיקטוס ה-16 נאום באוניברסיטת רגנסבורג ובו ציטט את הקיסר הביזנטי מנואל השני שהעיר בשעתו:
"הראו לי מה חידש מוחמד ותמצאו רק דברי רשע וחוסר אנושיות, כדוגמת הוראתו להפיץ את האמונה לה הטיף בדרך החרב".
ראש הכנסיה הקופטית, האפיפיור שנודה השלישי, מיהר לגנות את דברי עמיתו ואמר ל"אל-אהראם" המצרי ש”הוא לא שמע את הערותיו של בנדיקטוס”, אבל ”כל הערה שפוגעת באיסלם או במוסלמים מנוגדות לנצרות”.
הטענה הזו מפוקפקת תיאולוגית, אבל אפשר להבין את שנודה: הוא חושש מפוגרום. הנסיון מורה שהחשש שלו מוצדק.
ראש הכנסיה היוונית-קתולית בישראל ובשטחים חזר על אותה עמדה, מאותה סיבה ככל הנראה.
*****************
זה נראה מיותר, בימינו, להסביר מדוע צריך לפחד מן האיסלם. ובכל זאת, מאחר ויש מנטליות בת יענה בקרב האינטליגנציה במערב בכל הנוגע לאיסלם, אנסה בכל זאת.
צילום: תלייה על גבי מנופים באיראן. פרשנות אסלאמית קלאסית לעבירות ניאוף, למשל (מקור תמונה 2).
תפיסת העולם האיסלמית מחלקת את העולם אישית וגיאוגרפית. אישית, העולם נחלק למאמינים מוסלמים, לעובדי אלילים, ולד’ימי. המאמינים אמורים להיות, אידיאלית, נישאים על כל האחרים. את עובדי האלילים יש פשוט להרוג – אחת הסיבות לכך שהסכסוך בהודו מדמם כל כך – ואילו את הד’ימי, בני ”דתות הספר“ האחרות, יש להשפיל ולגבות מהם מס מיוחד.
גיאוגרפית, מחולק העולם ל”דאר אל איסלם”, בית האיסלם, ו”דאר אל חרב”, בית החרב. דאר אל איסלם הם כל אותם שטחים שכבש האיסלם; דאר אל חרב הוא אותם שטחים שטרם הספיק להביא תחת חסותו, אשר על כן מותרת בהם האלימות. בניגוד למקובל לחשוב, המילה ”איסלם“ אין משמעה ”שלום”, אלא ”כניעה”, כניעה לרצון האל, כפי שהובע על ידי מוחמד.
ניתן, ללא ספק, למצוא תפיסות דומות גם ביהדות – שבחוסר האונים שלה הפליגה בפנטזיותיה ויצרה עולם דמיון שהיה מטריד אפילו את הנאצים – ובנצרות. תפיסת ”החייל הנוצרי”, שפיתח ברנרד הקדוש עבור הטמפלרים, מטרידה ביותר: “בדם האויב שהוא שופך, הוא מטהר כאילו נשטף בדם השה”, הוא כותב על לוחמיו. אבל זו היתה המאה ה-12. העולם הנוצרי עבר זעזועים, רפורמציה, חילון.
היהדות והאיסלם לא עברו תהליכים אלו, המחסנים או לפחות מייצרים נוגדנים לפנאטיות דתית. על היהודים הפנאטים מופעלים מעצורים כבדים – חוק, משפט, נוהג וחשש מתגובת העולם – המונעים מהם להגשים את פנטזיות הדם שלהם. עם זאת, מדי פעם כמה מהם פורצים את המחסומים הללו, כשהם נשענים על תמיכה קהילתית. המרכז היהודי – לדעתי, מתוך תפיסה של ”בשל דרכי שלום”, כלומר מחשש לתגובת נגד אלימה – אוסר על הפעלת פסקי ההלכה הללו. דוגמא בולטת הם דבריו של הרב הראשי לצה”ל, אבי רונצקי, שהודה כי על פי עיקר ההלכה, אסור להעניק טיפול רפואי למחבל – משום שאסור להעניק טיפול רפואי ללא יהודי – אך, בשל סיבות אחרות (הצורך במידע מודיעיני, החשש מפגיעה בשבויים יהודים) יש לטפל בו.
למרכז המוסלמי אין מעצורים כאלה. השייח‘ קרדאווי, פוסק ההלכה העיקרי של האחים המוסלמים – מעין עובדיה יוסף סלפיסטי – אישר ואף עודד פיגועי התאבדות. הוא רחוק מלהיות בודד. האינסטינקט הסלפיסטי-ווהאבי בהיתקלו בהתרסה או במכשול הוא לעבור לאלימות. הרוצחים הופכים להיות קדושים, במעמדם של ברוך גולדשטיין אליבא דרב גינצבורג, או כצלבנים של ברנרד. אין כל בעיה הלכתית ברצח: לעובדי אלילים ממילא אין זכות לחיים, וד’ימי שהתקומם איבד את כל זכויותיו.
המצב חמור יותר ומגיע לידי משבר במדינות המערב. התרבות המוסלמית נתפסת כעליונה על כל תרבות אחרת. המוסלמי מחונך מגיל צעיר לראות את עצמו כאדון ואת הלא-מאמינים כד’ימי או כעבדים; התפיסה המקובלת היא שהבלתי-מאמינים הם טמאים בשל אכילת חזיר, שתיית אלכוהול או מנהגים בלתי מוסלמיים אחרים. התוצאה של מגע עם מדינה מערבית הוא, לעיתים קרובות מאד, משבר אמונה – שמוביל כמעט תמיד להקצנה דתית ולתפיסה שהמערב מצליח בשל קנוניה כלשהי כנגד המוסלמים. תחום היצוא העיקרי של מדינות האיסלם, להוציא איסלם ומהגרים, הוא תיאוריות קונספירציה.
התוצאה היא אנשים צעירים וזועמים, שאינם מצליחים להשתלב במערב משום שהם חשים עליונים עליו ואינם מוכנים לקבל את כלליו. התוצאה, לעיתים קרובות מדי, היא נסיון לשנות את סדר הדברים באמצעות אלימות רצחנית – שאם איננה מקרבת בשום צורה את הח’ליפות, לפחות פוטרת את הצעיר מהתמודדות עם עולם מכאיב מדי, ומעניקה לחייו משמעות.
הבעיה היא שזה עובד. זה עובד זמן רב מדי. העולם המוסלמי מצליח להחצין את בעיותיו אל העולם המערבי, בלי לשלם על כך מחיר, לפחות שני עשורים.
זה התחיל באיראן, ב-1979. הסטודנטים של חומייני הסתערו על השגרירות האמריקנית ולקחו 52 מאנשיה כבני ערובה – ויצאו מזה בלי לשלם שום מחיר. אחד הסטודנטים ההם, ראוי לציין, היה מחמוד אחמדניג’אד. רוב חבריו לא התקדמו כמוהו – המהפכה תמיד אוכלת את בניה – אבל הלקח נלמד. כמה שנים מאוחר יותר, כשנזקקה איראן לנשק במלחמתה בעיראק, חזרו האיראנים על הטריק: הם חטפו בני ערובה מערביים, קיבלו את הנשק, ולא שילמו שום מחיר. מחבל מתאבד, איש החיזבאללה, העיף את השגרירות האמריקנית בביירות; מחבל מתאבד אחר ריסק את מפקדת הנחתים בעיר. התגובה? התקפלות. נהוג להאשים את ממשל קרטר בהססנות הזו כנגד טרוריסטים מוסלמים. ממשל רייגן, כמסתבר, לא היה טוב יותר.
דם על הידיים. קריקטורה המבהירה כיצד סבורים קנאי הדת שיש לנהוג במעליבי אמונתם (מקור תמונה 3).
ב-1989, הקרב עבר מדאר אל איסלם לדאר אל חרב. באותה שנה, הכריז האייטולה חומייני על פאתווה הקוראת להריגתו של סופר בריטי, סלמן רושדי, בשל ספר שכתב – “פסוקי השטן“ – שנתפס כמעליב את האיסלם. ארגון המדינות המוסלמיות החרה-החזיק אחריו. רושדי ירד למחתרת. מהומות פרצו ברחבי העולם בגלל ספר שאף מוסלמי לא קרא. בין המפגינים היתה נערה סומלית צעירה, עייאן הירסי עלי; תגובתה הראשונה למשמע הידיעה על הספר האסור היתה ”ובכן, הוא חייב למות”.
ה”מועצה המוסלמית של בריטניה”, גוף מרכזי וכביכול מתון, דרשה – עוד קודם לפאתווה – שהוצאת פינגווין תשמיד את כל עותקיה, ותתחייב שלא להדפיסם עוד לעולם. ה”מועצה“ ערכה שריפת ספרים מאורגנת. ברחבי העולם, נרצחו ונפצעו מתרגמי הספר. שורה של חנויות ספרים בבריטניה וארה”ב הועלו באש. בעקבות איומים, רשתות ספרים גדולות בארה”ב הסירו את ”פסוקי השטן“ מהמדפים. חשוב לציין שלא ננקטו כל צעדי נגד יעילים: בריטניה ניתקה, זמנית, את יחסיה עם איראן. זה המחיר ששילם העולם המוסלמי על התקפה אלימה כנגד ערך יסוד של המערב.
המוסלמים למדו שהאלימות משתלמת. מאז, האיום באלימות מרחף תמיד, גם כשהאלימות עצמה חבויה מתחת לפני הקרקע. בני המערב למדו שכמו תושבי העיירה ספרינגפילד מה”סימפסונס”, ההמון המוסלמי נמצא תמיד במרחק קצר מאד מאספסוף זועם, חמוש בבקבוקי תבערה. תגובה המערבית? לימודי סובלנות וקבלת האחר. לא אילוץ המהגרים לקבל את התרבות של המקום אליו היגרו, אלא היתר להם לייבא עימם את הפיגור ושנאת האחר שפרחה במקום ממנו נמלטו.
ראינו את זה קורה שוב בפרשת הקריקטורות, ועכשיו בפרשת הקיסר מנואל. זה לא מקרה; זו טקטיקה. והגיע הזמן לאלץ את האיסלמיסטים לשלם מחיר על תוקפנותם.
עד כאן על פחד. כמה מילים על תיעוב וסלידה.
התרבות המערבית הליברלית היא יצור צעיר ורך בשנים. עד אמצע המאה ה-19, אתאיזם היה סיבה לגיטימית לפיטורין מתפקיד ציבורי בבריטניה וארצות הברית; ארה”ב שחררה את עבדיה רק ב-1865; זכות ההצבעה לנשים הובטחה רק בשנות העשרים של המאה ה-20; השחורים בארה”ב רכשו את זכות ההצבעה, בפועל, רק בסוף שנות השישים; שוויון בעבודה לנשים ולבני מיעוטים הובטח אף הוא באותם שנים; החל משנות השמונים, החלו נופלות חומות האפליה החוקית כנגד בעלי נטיה מינית שונה.
כל אחד מן העקרונות הללו מותקף על ידי האיסלם. בשלושה דברים האשה נקנית, אומרת ההלכה היהודית; וגם בעיני האיסלם, האשה היא רכושו של אביה או של בעלה. הלכתית, הוא רשאי למוכרה לעבדות – וראוי לציין שערב הסעודית ביטלה את העבדות, רשמית, רק ב-1963, ושבניג’ר, מדינה שרוב תושביה מוסלמים, העבדות עדיין חוקית – והוא רשאי להרוג אותה אם זנתה, לדעתו.
הוא רשאי – צריך, למעשה – לארגן את נישואיה. אין לה כל דעה בנושא. הזכרתי את הירסי עלי; אין זה מקרה שהאשה האמיצה הזו התקוממה, ושיחררה את עצמה, כשאולצה להנשא לגבר זר; אין זה מקרה שסרטה ”כניעה“ (כאמור, התרגום הראוי למילה ”איסלם”; ניתן לצפות בסרט כאן) עוסק בגורלן של 50% מן המתקראות מוסלמיות, שחינוך של ממש נשלל מהן וכל מסלול חייהן מייעד אותן לשיפחות מנוולת. כתגובה, נרצח במאי הסרט, תיאו ואן גוך, על ידי מוסלמי.
ניתן אף לטעון ששיעבודן של הנשים אינו פוגע רק בהן עצמן; הוא מונע את שחרורם של הגברים המוסלמים. האדון לעבדים, לעולם לא יהיה חופשי. תמיד תדאיג אותו השתקפותו בעיני העבד; תמיד יחפש דרכים חדשים להוכיח את אדנותו; תמיד יהיה כבול אל העבד.
אם המערב הגיע לשחרור מיני, האיסלם פועל במלוא המרץ בכיוון ההפוך. מנהג מקובל בארצות מוסלמיות רבות הוא מילת נשים, מונח מעודן המתאר את כריתת הדגדגן המיועד למנוע הנאה מינית. המנהג הברברי עבר עם המהגרים אל המערב, ואף שהוא מנוגד לחוק, נהוג לעבור על כך בשתיקה. רופא סומלי אף הציע לבית חולים איטלקי לערוך ”ניתוחים“ כאלו באופן רפואי ותחת הרדמה. בינתיים, ההצעה נדחתה.
סקילה אסלאמית. רצח הפך למעין שעשוע להמונים (מקור תמונה 4).
כאשר שחורים או הומוסקסואלים נרצחים במערב, האומה רועשת. אבל רצח הומוסקסואלים בשל נטייתם המינית הוא דבר שבשיגרה בקרב המוסלמים; איראן תלתה לפני כשנה זוג נערים שכל פשעם היה אהבתם. המקרה זכה לתהודה רבה יחסית, משום שתועד במצלמה נסתרת. לאחרונה, תקפו מוסלמים הומוסקסואלים באמסטרדם, ערש הסובלנות. ערב רציחתו – פרשה משונה – התגרה הפוליטיקאי ההולנדי פים פורטויאן באימאם שבא להתעמת עמו בתכנית טלוויזיה; הוא החצין את נטייתו המינית, והאימאם הסובלני-כביכול התפרץ, והחל לומר את האמת: את דעתו על פורטויאן, על הומוסקסואלים והומוסקסואליות. פורטויאן חייך, פנה אל הקהל, ואמר בפשטות ”זה מה שרציתי שתראו”.
אבל אם יש דבר המבדיל את המערב בחדות מן האיסלם, הרי זה חופש הדיעה שהוא מעניק לאזרחיו. שוב ושוב, מרושדי דרך תיאו ואן גוך עבור בפרשת הקריקטורות וכעת בפרשת הקיסר מנואל, הוכח שביקורת על האיסלם גוררת מוות או נסיונות לרצח.
אפשר, וצריך, לומר דברים רעים מאד על הכנסיה הקתולית בימי שלטונה. גם היא ניסתה לכפות אורתודוקסיה באלימות. אבל רק לעיתים נדירות ביותר, הופעלה האלימות ללא שיקול וללא דיון. לכנסיה היתה מסורת של דיון – מוגבל, אבל דיון – וזו היתה המסורת שהדליקה את הנר של הרנסנס, של תפיסת כבוד האדם; היתה זו התפיסה שאיפשרה – תוך מאבק – את הרפורמציה. התזות שמיסמר לותר לדלת הכנסיה היו הזמנה לדיון. פטרוס רמוס שבר חלק גדול מהבלי ימי הביניים, כאשר הגן בהצלחה, מול אוניברסיטת פאריס, על התזה ש”כל מה שכתב אריסטו – טעות”. זו המורשת היוונית שלנו, הלוגוס עליו דיבר בנדיקטוס.
אפשר שזו תקופה חולפת. אפשר שבעתיד יהיה איסלם אחר. אבל בעידן הנוכחי שלו, האיסלם הוא מפלצתי ומתועב. כמו היהדות האורתודוקסית, הוא מייצג עבדות, דיכוי, שנאת נשים ושנאת הומוסקסואלים – כל מה שאדם חופשי אמור לדחות, ולדחות בלי מחשבות שניות. הוא איננו ראוי לסובלנות, משום שהוא עצמו איננו מפגין סובלנות, והוא ודאי איננו ראוי להגנה. אם הצליח המערב לעקור את העריצות הדתית הנוצרית, אין סיבה להעניק לגיטימציה למקבילתה המוסלמית הגרועה ממנה; ואם האינקוויזיציה היא עדיין סמל לכל מה שהוא מפגר, קנאי וחשוך, אין כל סיבה ראויה להעניק יחס שונה לאיסלם ולמטיפיו.
אם נחזור לפרשת הקריקטורות, היו שלוש מהן שהעלו זעם קדוש. האחת הראתה את מוחמד כשמן התרבוש שלו מסתלסל פתיל פצצה בוער. האחרת הראתה אותו עומד בשערי גן עדן כשהוא צועק – ככל הנראה לעבר מחבלים מתאבדים – “עצרו! עצרו! אזלו לנו הבתולות!”. השלישית הראתה אותו מניף סיף, כשמאחוריו שתי נשים רעולות. מה בקריקטורות הללו לא היה נכון? מדוע לא הגנו עליהן? מדוע מיהר רוב הציבור הנאור להתרפס לרגליהם של אלו המייצגים את כל מה שהוא שולל?
הדרך המהירה ביותר לסיים מלחמה, אמר אורוול, היא להפסיד בה. אנחנו במלחמה. לא אנחנו הכרזנו עליה ולא אנחנו רצינו בה. סביר שהיא תכלה את רוב מאמציו, תקוותיו, עושרו ואושרו של דורנו. אבל עלינו לעמוד בה, ולנצח בה, אם אנו סבורים שהחירות ראויה למאבק.
המאמר פורסם במקור על ידי יוסי גורביץ בבלוג "החברים של ג'ורג"' בספטמבר 2006.
http://www.aplaton.co.il/story_475
ויקום האיסלם.
הגלגל מתהפך
בהיפוך תפקידים אירוני, האשימה תנועת האחים המוסלמים את המשטר החילוני, הרודני, המושחת, כי שאב את ערכיו מתנועות הקשרים המערביות. משטרו של אסד גונה כמשרת של המאסונים; מובארק גונה כבובה של זקני ציון; התיאוריות הישנות, שבמערב ננטשו מזמן, עדיין משמשות ככלי במערכה הפוליטית הערבית.
וזאת יש להבין: אל קאעידה מכוון את מאמציו, ראשית כל, אל המשטרים הערבים. הם האויב שלו. הם המדכאים, הם המפרים את מצוות הדת. הפעולה הראשונה הבולטת של אל קאעידה היתה התנקשות במובארק, לא הפלת המגדלים בניו יורק או הטבעת הקול.
רוצחו של סאדאת, שלא היה איש אל קאעידה אבל היה איש האחים המוסלמים, תנועת האם, אמר במשפטו: "הרגתי את פרעה". את פרעה; לא את השליט המאמין, שאמר את תפילותיו והקפיד לבקר במסגד אל אקצה.
לשאלה, מדוע האומה המוסלמית מושפלת כל כך, עונה הג'יהאד העולמי באותה תשובה שחוקה: המערב אשם. המערב של המאסונים והטמפלרים וזקני ציון. אבל, קודם כל, אשמות הבובות של המערב, השליטים המוסלמים עצמם, שהם שליטים כופרים המשרתים אינטרסים זרים.
הג'יהאד העולמי – שם מוצלח יותר, מדויק יותר מאל קאעידה – רוצה בהחזרת הכליפות על כנה. הסיסמה היא "הדגל הירוק בירושלים, דלהי, סוויליה"; ריאקציה אל עולם מדומיין של זוהר מוסלמי. הג'יהאד רוצה לא רק את ירושלים, אלא גם את סיציליה והודו, ספרד ואפריקה.
בג'יהאד העולמי מתנגשים שני רעיונות: רעיון העליונות המוסלמי, הרעיון שעל פיו המוסלמי תמיד עליון על הדימי; ורגש הנחיתות, העולה מאליו כשהוא רואה את הישגי המערב מול פיגור האיסלם. כשהיהדות נתקלה במתח כזה – עליונותו של היהודי במושגיה, לעומת מצבו השפל במציאות – היא יצרה את הקבלה, שיצרה עולם מקביל והפוך למציאות. כשהגרמנים של תקופת ויימאר נתקלו בבעיה דומה – מצבה השפל של גרמניה לעומת הכרתה כי היא "מעל לכל בעולם" – הם נסוגו אל הקונספירציה. וגם הם בחרו במאסטונים ובזקני ציון.
למוסלמים, הבחירה היתה מובנית מאליה: כל חייהם הפוליטיים הכשירו אותם אל ההזיה, אל הקונספירציה, שבה לעולם אין אתה אשם. אתה אינך סופר גרוע; יש מאפיה בבתי ההוצאה. אתה לא סוחר כושל; מישהו הקים קרטל ודפק אותך. הלאומיות שלך לא נכשלה, קושרים אפלים הכשילו אותה.
איסלם אחר
אם האיסלם הישן, זה שלפני אתאטורק, נכשל מפני שהיה שבע רצון מעצמו, משוכנע שהוא תכלית הכל, האיסלם החדש שונה לחלוטין. הוא אימץ את הזעם, ואת הנכונות לרצוח הנובעת ממנו. אחרי הכל, אם כולם קשרו נגדך, אם אין באמת חפים מפשע, מדוע לחוס על העיתונאי או המהנדס שחטפת? ומתהומות הנשייה נשלפו כל הפסוקים וכל ההלכות המתירות התעללות בלא מאמינים.
ולא תמיד היה זה קל: ספר הלוחמים של אל קאעידה, למשל, מקדיש מקום נרחב להסברים מדוע עינויים הם מוצדקים הלכתית. קשה להשתחרר מהמחשבה שהמאמץ הזה היה מיועד להתגבר על התנגדות פנימית לעינויים, על התפיסה שלוחם החופש – מקומו בחדר העינויים, אך הוא אינו מענה; שהעינוי הוא נשקו של המדכא.
הזעם המוסלמי האמיתי מתבטא בנידחי אירופה. אלו הם מוסלמים שגדלו באירופה לא פחות משגדלו בארצות האיסלם, ולא הצליחו להשתלב בה. הם ראו בעיניהם את הצלחתה של אירופה, את עושרה, וזכרו את מולדתם; הם התפלשו, רבים מהם, בניהיליזם המוחלט של מי שאיבד את אמונתו ועוגן אחר לא מצא; והם גאלו עצמם מן הביבים, שבו אל האל, ואל החרב.
ראוי לציין שהם התייאשו מן החיים; החיים קשרו נגדם. שוב ושוב הם מתריסים כי "אתם מקדשים את החיים, ואנו מקדשים את המוות". שוב ושוב, הם הוכיחו את אמונתם בנכונותם להביא קץ לחייהם – ולחייהם של אחרים, שכן הגאולה מן הביבים כרוכה תמיד בדם. הם אינם מוכנים למשא ומתן; אין משא ומתן עם קושרים. אין לתת בהם אמון. מילתם אינם מילה, ובכל מקרה – את מי מייצג בן שיחך?
חוסר אמון בתהליך הפוליטי; חוסר האמונה בקשר הפשוט שבין סיבה ותוצאה, מפני שהוא מכאיב מדי; התפיסה שכל העולם כולו מנוהל על ידי קושרים חשאיים; ניהיליזם מצד אחד, קנאות דתית מצד שני – אלו נתנו לנו את הג'יהאד העולמי. ומאחר והוא מנגן על כל המיתרים הנכונים – חוסר הרצון להודות בכשלון; התפיסה שמישהו אחר אשם בכשלונותיך; התפיסה כי המוסלמי עודו עליון, וכי הוא יכול להשפיל את בני המערב היהירים; כשלונה של הערביות החילונית – הוא זוכה לאהדה עצומה בקרב המוסלמים. למול זה, מהם סיכוייו של הליברל הערבי, זן נכחד גם כך?
בן לאדן וזירקאווי, מפלצות בעיני המערב, הם גיבורים לאיסלם החדש; הם הלוחמים, שבמעשיהם מחו חרפת כשלון בן מאות שנים; יותר מכך – הם המשיבים את הסדר הנכון על כנו, הסדר בו המוסלמים הם השולטים והדימי הם הנשלטים; הם המדלגים על הפער בין ההזיה ובין המציאות; הם המעלימים את הדיסוננס הקוגניטיבי.
—
במזרח התיכון, עמימות מובילה לקונספירציה – וקונספירציה מובילה, לעיתים קרובות, לקנאות ולשפיכות דמים. גרמניה נזקקה להלם החריף של מלחמת העולם השניה כדי להתעורר מליל המכשפות הארוך שלה; סטאלין פתר, בשיטותיו הידועות, את "השאלה הגרמנית". לאיזה סוג של הלם יזדקק העולם המוסלמי, שתיאוריות הקשר אוכלות בו כל חלקה טובה מזה מאה שנים?
לקריאת המאמר המלא:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=223433
אסור להיכנע חירט וילדרס
הייתי רוצה לומר עכשיו כמה מילים על ישראל, כי בקרוב אנחנו עורכים כנס בירושלים.
הדרך הטובה ביותר לפוליטיקאי אירופי לאבד את מצביעיו היא לומר משהו חיובי על ישראל.
הציבור האירופי קיבל לחלוטין את הנרטיב הפלסטיני ודווקא ישראל נתפסת בעיניו כתוקפנית.
אבל אני אמשיך לדבר בעד ישראל.
ההגנה על ישראל נראית לי עניין עקרוני.
חייתי בארץ זו וביקרתי בה עשרות פעמים. אני תומך בישראל – ראשית, מפני שהיא המולדת היהודית אחרי אלפיים שנות גלות, עד אושוויץ ועד בכלל, ושנית מפני שהיא דמוקרטיה, ושלישית מפני שישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו.
סמואל הנטינגטון ניסח זאת יפה מאוד: "גבולותיו של האיסלאם הם גבולות של דם." וישראל שוכנת על גבול כזה.
מדינה זעירה זו שוכנת בדיוק על קו ההעתק של הג'יהאד ומסכלת את ההתפשטות הטריטוריאלית של האיסלאם.
היא ניצבת בקו החזית מול הג'יהאד, כמו קשמיר, כמו קוסובו, כמו הפיליפינים. כמו דרום תאילנד, כמו דארפור, לבנון ואצ'ה שבאינדונזיה.
ישראל פשוט תקועה באמצע הדרך, כמו שהייתה מערב ברלין בזמן המלחמה הקרה.
המלחמה נגד ישראל היא לא מלחמה נגד ישראל בלבד אלא מלחמה נגד המערב. זהו ג'יהאד.
ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו. אלמלא ישראל היה האימפריאליזם האיסלאמי מוצא דרכים אחרות לתיעול האנרגיה ושאיפות הכיבוש שלו.
בזכות הורים ישראלים ששולחים את בניהם לצבא ואינם יכולים לעצום עין בלילה, יכולים הורים באירופה ובאמריקה לישון שנת ישרים ולחלום בלי להיות מודעים לסכנות האורבות להם.
רבים באירופה סבורים שמן הראוי לנטוש את ישראל לגורלה כדי להרגיע את המיעוטים המוסלמיים באירופה.
אך אילו התמוטטה ישראל, חס וחלילה, המערב לא היה נרפא. המיעוטים המוסלמיים שלנו לא היו משנים פתאום את התנהגותם ומאמצים את ערכינו.
אדרבא, סופה של ישראל היה נותן דחיפה עצומה לכוחות האיסלאם. הם היו רואים בכך, ובצדק, הוכחה לחולשת המערב, לקיצו הבלתי נמנע. סופה של ישראל לא יהיה הקץ לצרותינו עם האיסלאם, אלא רק ההתחלה. הוא יהיה תחילתו של המאבק האחרון לשליטה בעולם כולו.
אם הם יוכלו לישראל, דבר לא יעמוד בפניהם. קשה מאוד לשמור על אופטימיות מול האיסלאמיזציה הגוברת של אירופה. הכול פועל נגדנו. אנחנו מובסים בכל החזיתות. האיסלאם מנצח מבחינה דמוגרפית. ההגירה המוסלמית היא אפילו מקור לגאווה בקרב המפלגות הליברליות השליטות. האקדמיה, האמנות, התקשורת, האיגודים המקצועיים, הכנסיות, עולם העסקים, המימסד הפוליטי – כולם קיבלו על עצמם את התיאוריה האובדנית של הרב-תרבותיות.
עיתונאים-לכאורה מתנדבים להדביק לכל מי שמותח ביקורת על האיסלאם את התווית "ימני קיצוני" או "גזען".
המימסד כולו מצדד באויבינו.
שמאלנים, ליברלים ונוצרים דמוקרטים – כולם חולקים עתה את יצועם עם האיסלאם. וזה הדבר שמכאיב במיוחד לראות: בגידת האליטות שלנו.
ברגע זה בהיסטוריה האירופית האליטות אמורות להנהיג אותנו. להגן על מאות שנות ציוויליזציה. לשמור על מורשתנו. לכבד את ערכי הנצח של היהדות והנצרות שהפכו את אירופה למה שהיא היום. אך יש מעט מאוד סיבות לתקווה ברמת הממשלות.
סרקוזי, מרקל, בראון, ברלוסקוני – בינם לבין עצמם הם כנראה יודעים היטב כמה חמור המצב. אך כשנדלקת אותה נורה אדומה קטנה, הם מישירים מבט אל המצלמה ומספרים לנו שהאיסלאם הוא דת של שלום ושעלינו להשתדל להסתדר יפה עם שכנינו ולשיר קוּמבאיה.
הם משתפים פעולה מרצונם החופשי במה שהנשיא רייגן כינה בצדק רב "בגידה בעברנו, בזבוז חירותנו.
" אם יש תקווה לאירופה, היא תצמח מקרב העם ולא מהאליטות. השינוי יוכל לבוא רק מלמטה. הוא חייב לבוא מהאזרחים עצמם. אך הפטריוטים האלה יצטרכו לכבוש את כל המימסד הפוליטי, המשפטי והתקשורתי.
בשנים האחרונות היו סימנים קטנים אך מעודדים ללידתה מחדש של הרוח האירופית המקורית.
האליטות אולי מפנות עורף לחירות, אך לא הציבור. בארצי, הולנד, שישים אחוזים מהאוכלוסייה רואים כיום בהגירה ההמונית של המוסלמים את הטעות מספר אחת שעשתה המדינה מאז מלחמת העולם השנייה. ושישים אחוזים רואים באיסלאם את הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לזהותנו הלאומית.
ואינני חושב שדעת הקהל בהולנד שונה מאוד מארצות אחרות באירופה. המפלגות הפטריוטיות שמתנגדות לאיסלאם הולכות וגדלות כנגד כל הסיכויים.
מפלגתי, למשל, החלה לפעול לפני שנתיים וקיבלה אז חמישה אחוזים מקולות הבוחרים. היום צופים לה בסקרים עשרה אחוזים. הוא הדין בכל המפלגות הדומות לה באירופה.
הן נאבקות בממסד הליברלי ועקב בצד אגודל הן מתחילות להשיג דריסת רגל בזירה הפוליטית.
עכשיו, לראשונה, המפלגות הפטריוטיות האלה יתייצבו זו לצד זו ויחליפו חוויות.
זו תהיה אולי תחילתו של משהו גדול. משהו שעשוי לשנות את מפת אירופה לעשרות השנים הבאות. וזהו אולי הסיכוי האחרון של אירופה.
בחודש דצמבר השנה ייערך כנס בירושלים. נוכל שם לצפות בפיטנה במשכן הכנסת ולדון בנושא הג'יהאד.
אנחנו מארגנים את האירוע הזה דווקא בישראל כדי להדגיש את העובדה שכולנו נמצאים יחד באותה סירה ושישראל היא חלק מהמורשת המשותפת שלנו. ציבור המשתתפים יהיה ציבור נבחר.
לא תותר כניסתם של ארגונים גזעניים, ותותר רק השתתפותן של מפלגות דמוקרטיות אמיתיות.
הכנס הזה יהיה תחילתה של ברית פטריוטים אירופיים. ברית זו תהיה אבן פינה לכל הארגונים והמפלגות המתנגדים לאיסלאם ולאיסלאמיזציה.
למען הברית הזאת אני מבקש את תמיכתכם. מאמץ זה הוא אולי צעד חיוני לאמריקה ולמערב. אמריקה יכולה להמשיך לחלום שמיקומה מבטיח לה הגנה מפני הג'יהאד והשריעה. אך היום לפני שבע שנים בדיוק עדיין היתמר עשן מגראונד זירו בעקבות המתקפות שניפצו את החלום הזה אחת ולתמיד.
אך הסכנה אינה מסתכמת בהתקפות טרור. הסכנה היא התרחיש לפיו אמריקה נותרת המעוז האחרון. האורות באירופה יכבו אולי מהר מכפי שנדמה לכם.
אירופה איסלאמית פירושה אירופה נטולת חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, חלום בלהות אינטלקטואלי, ואובדן בעלת ברית צבאית לאמריקה – מפני שבעלות בריתה יהפכו לאויבות, אויבות בעלות פצצות אטום.
מול אירופה איסלאמית תיוותר אמריקה לבדה כשומרת הגחלת של רומא, אתונה וירושלים.
חברים יקרים, החירות היא המתת היקרה ביותר.
הדור שלי לא נדרש אף פעם להילחם עליה, אנשים ששילמו עליה בחייהם הגישו אותה לנו על מגש של כסף. בתי עלמין בכל רחבי אירופה מזכירים לנו את הבחורים הצעירים שלא הצליחו להגיע הביתה ושאנו מוקירים את זכרם.
החירות הזאת איננה רכושו של הדור שלי – היא רק פיקדון שנמסר לו. אנחנו יכולים רק להוריש לילדי אירופה את החירות הזאת, שנקנתה במחיר יקר, במצב שבו קיבלנו אותה.
איננו יכולים לעשות עיסקה עם המוּלוֹת והאימאמים.
הדורות העתידיים לא יסלחו לנו על כך לעולם. איננו יכולים לבזבז את החירויות שלנו. פשוט אין לנו זכות לעשות זאת. זו לא הפעם הראשונה שהציוויליזציה שלנו נתונה בסכנה. ראינו זאת גם בעבר.
האליטות בגדו בנו גם בעבר. הן צידדו באויבינו גם בעבר. ובכל זאת, ידה של החירות היתה על העליונה.
לא זו השעה ללמוד מרוח הפייסנות, ההתבזות, ההפקרה, הוויתור והכניעה.
לא זו השעה לעשות כמעשהו של מר צ'מברליין.
צו השעה הוא ללמוד ממר צ'רצ'יל ומהדברים שאמר בשנת 1942: "אל לנו להיכנע לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, בכל עניין גדול או קטן, רב או פעוט, אל לנו להיכנע לעולם אלא רק לקול הכבוד והשכל הישר.
אל לנו להיכנע לעולם לכוח; אל לנו להיכנע לעולם גם מול מה שנראה כיתרונו העצום של האוייב."
http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-10203-32677875.htm
אחמד טיבי והתרמית הערבית הגדולה
מאת: ד"ר יוחאי סלע
לכול הדעות, המנהיגות הערבית בישראל חיה בתרמית אחת גדולה ועמוקה, והיא גם נוטה לקדם את התרמית הזו בקרב הציבור הערבי על-מנת להמשיך ולתחזק את הלאומנות הערבית הנמצאת כפסע אחד בלבד לפני פריצתה של מלחמת-אזרחים במדינת-ישראל. ח"כ אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), משחק היטב את התפקיד הפוליטי שהוא שנטל על עצמו מאז שהוא נכנס לכנסת-ישראל. דהיינו, הוא נצמד בכל כוחו ל"כיסא ולתקציב הציוני", אך הוא גם פועל במקביל לכך, כדי להביא להריסתו של "החזון הציוני" כחלק ממערך אידיאולוגי ברור וידוע לכול. בשום מדינה ערבית אחרת אחמד טיבי לא היה יכול לפעול באותה נינוחות כפי שהוא "פועל" בישראל. אם אחמד טיבי היה מתגורר באחת מהמדינות המוסלמיות הרבות הקיימות כיום (57 מדינות), סביר להניח שאת מרבית זמנו הוא היה מבלה במאסר או שהוא היה מעדיף לחיות בנוחות ובנינוחות בורגנית באחת מהמדינות המערביות – בדומה למאות אלפי מוסלמים הבורחים ממדינותיהם הכושלות בשל תחושת מחנק אישית ודיכוי פוליטי וכלכלי בלתי-נסבל. והמצב באמת בלתי-נסבל, שכן על-פי דוחות האו"ם שהתפרסמו בינואר 2010, הדיכוי במדינות הערביות נחשב לקשה ולחמור ביותר מבין כל המדינות הקיימות בעולם.
לפיכך, ניתן להעריך שכל הישגיו של אחמד טיבי הושגו הודות ותודות לקיומה של מדינת-ישראל, וכן לרוחב-ליבה, לכלכלתה, לעושרה, לרמת החינוך שבה ולמגוון האפשרויות העומדות בפני כל אחד – ללא יוצא מהכלל. במילים אחרות, הישגיו של אחמד טיבי – החל מתחום לימודיו וכלה במעמדו הפוליטי – שייכים כולם למדינת-ישראל בלבד ולא לאיש המכונה "אחמד טיבי". שכן, ללא מדינת ישראל, ח"כ אחמד טיבי היה נחשב לעוד "אחמד טיבי" נוסף במרחבים הגדולים והשוממים הקיימים במצרים, בסוריה, בירדן או בערב-הסעודית. את העובדה הפשוטה הזו, ח"כ אחמד טיבי נוטה לשכוח, וזאת בדומה לאחדים ממנהיגיה של הלאומנות הערבית הפועלת במדינת-ישראל. אחת מהשאלות הרבות שאחמד טיבי צריך לשאול את עצמו היא: לאן נעלמו מיליון יהודים שחיו במדינות-ערב עד לשנת 1945? או לאן נעלמו הנוצרים שהתגוררו במרחב האסלאמי עד לאחרונה? תשובה כנה אמיתית תוביל אותו למסקנה אחת מתבקשת בנוגע לכפיות-הטובה שהוא מפגין כלפי מדינת-ישראל שהוא חי ופועל בתחומה. העניין הזה, מוביל אותנו לעבר אמירתו של ח"כ אחמד טיבי בנוגע להכנות הנעשות בישראל לקראת הצטרפותה לארגון הבינלאומי של המדינות המפותחות, ה-OECD.
ב-20 בינואר 2010, הגיע לישראל מזכ"ל ה-OECD, אנחל גורייה, כדי להגיש לממשלת-ישראל את הדוחות הסופיים לקראת הצטרפותה של ישראל לארגון במאי 2010 או בעתיד מאוחר יותר. ב-19 בינואר 2010, ההתלהמות הלאומנית של אחמד טיבי לבשה צורה נוספת לקראת בואו של אנחל גורייה, בכך שהוא טען כי "הארגון אינו צריך לקבל את ישראל לשורותיו משום שהיא נוהגת אפליה כלפי אזרחיה הערבים". אולם אחמד טיבי לא יצא, למשל, נגד טורקיה המדכאת ברצחנות את המיעוט הכורדי למרות היותה חברה בארגון. היבט זה נוגע לבעיה תרבותית רחבה האופיינית למרבית המוסלמים בעולם והיא גם אופיינת למדי בדמותו של קו-פוליטי עיקרי במדינות הערביות במזרח-התיכון. דהיינו, שתיקה כללית ומכוונת כלפי מעשיהן הרצחניים של המדינות המוסלמיות, לעומת "רעשנות לאומנית" כלפי מדינות המקיימות משטר דמוקרטי וליברלי ראוי לחיקוי כדוגמת ישראל.
הציבור הערבי בישראל כבעיה תרבותית
אמירתו זו של אחמד טיבי, למעשה חשפה את התרמית הערבית הגדולה ששותפה לה גם התקשורת הישראלית – על כל מרכיביה וחלקיה. הבעיה של ערביי-ישראל אינה נעוצה באפליה מכוונת מצד מוסדות המדינה, אלא היא נעוצה בתרבות הערבית-אסלאמית הגורמת לנחיתות תרבותית, לנחיתות כלכלית, לנחיתות השכלתית ולנחיתות מעמדית כתוצאה משילובם של כל הגורמים הללו. ח"כ אחמד טיבי יודע היטב על מה מדובר – שכן די להסתכל על נתוני הפשיעה בקרב ערביי-ישראל כדי להבין את התמונה בכללותה (שאחמד טיבי תורם לה בשל רשלנותו הפוליטית).
גם אם מדינת-ישראל הייתה משקיעה מיליארדים של שקלים בציבור הערבי המתגורר בישראל, מאומה לא היה משתנה, כפי שמאומה לא השתנה בעזה, ברשות הפלסטינית, בירדן, במצרים, בסוריה, בסעודיה, בעיראק ובלבנון, למרות שהעולם-המערבי שפך במדינות הללו מאות מיליארדי דולרים ולמרות הרווחים העצומים של מדינות-הנפט במהלך העשורים האחרונים. הסיבה נעוצה בכך שהחברה הערבית-אסלאמית עדיין דבקה בערכים גזעניים, אנטי-פמיניסטים ויוהרה דתית כלפי אחרים בשל היותם – בהתאם לקוראן – בני הקופים והחזירים.
לצד השבחים הרבים להם זוכה ישראל מצד ארגון ה-OECD, באחד מהדוחות שהוגשו לישראל ב-20 בינואר 2010, הייתה ביקורת בנוגע ל"מדדי העוני הקיימים בקרב ציבור הערבי בישראל". כמובן שהתקשורת הישראלית עטה על הנתון הזה בטענות שונות ומשונות. הכותרת השכיחה שניתנה הייתה: "ישראל היא המדינה הענייה והאי-שוויונית ביותר בעולם המפותח". העיתון הכלכלי "דה-מרקר" העניק כותרת לאחד מהמאמרים שהוקדשו לנושא בשם: "זנב מדובלל לאריות" (דה-מרקר, 21 בינואר 2010, עמוד 3). כותרות ברוח דומה התפרסמו גם בשאר העיתונות הכתובה בישראל (כמו סבר פלוצקר מ"ידיעות אחרונות"), ובכך למעשה הם תרמו לתרמית הערבית הגדולה. הבעיה היא שהתקשורת הישראלית (יחד עם כמה בעלי עניין) נוטה להתבלבל בין "פערים גדולים" לבין "עוני". פערים גדולים בין שתי קבוצות אוכלוסייה, אינם בהכרח מורים על "עוני". כך באופן דומה, התקשורת הישראלית ממהרת להגדיר כל "העדפה תרבותית" יהודית כ"גזענות", בעוד שהעדפה דומה מצד הציבור הערבי היא עניין "תרבותי". הבה נבדוק כמה נתונים מעניינים על-מנת להבהיר את התמונה:
ישראל הפכה לאחד מממרכזי ההייטק החשובים בעולם, שכן מספר החברות הישראליות הנסחרות בנאסד"ק (כ-63 חברות) עולה על כל מדינות אירופה יחדיו. כ-4,000 חברות הזנק (סטארט-אפ) פועלות בישראל. ההשקעה הישראלית במחקר ופיתוח נחשבת לגבוהה בעולם – כ-4.5 אחוזים ביחס לתוצר. שיעור האקדמאים בישראל נחשב לגבוה בעולם – מתקרב במהירות לכדי 50 אחוזים מכלל האוכלוסייה הישראלית, בדומה לקנדה. ישראל הקטנה מייצרת כ-1.2 אחוזים מסך-כל התוצרת המדעית בעולם. ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם בשיעור הפרסומים המדעיים לנפש. ישראל נמצאת בצמרת העולמית במספר הזוכים בפרס נובל ביחס למספר התושבים – 1.3 למיליון תושבים. מדינת ישראל דוהרת קדימה, והיא משאירה מאחור את המדינות הערביות ואת כל מי שנצמד אליהן רעיונית ותרבותית. כל ההישגים הללו נובעים מהמסגרת התרבותית היהודית ולא מהמסגרת התרבותית הערבית-אסלאמית. וזאת משום, שהתרבות היהודית דוגלת ביוזמה אישית (שכן, "הכל פתוח והרשות נתונה"), בעוד שהתרבות האסלאמית דוגלת ש"הכל מן אללה" ואין צורך להתאמץ.
נבדוק לרגע באיזה תחום האוכלוסייה הערבית בישראל בכל זאת מגלה יוזמה אישית. התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) לנפש בישראל עומד על כ-30,000 דולר לשנה (על-פי "שווי כוח-קנייה"). בהתאם לחישובים אחדים שנעשו בישראל, התל"ג לנפש בקרב הציבור הערבי בישראל עומד על כ-10,000 דולר לשנה. המשמעות היא שהציבור היהודי הנמרץ, עובד, מייצר ויוזם פי שלושה (3) מאשר העובד הערבי בישראל. אך שימו לב לנתון הבא: המיעוט הערבי בישראל המונה פחות מ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה הישראלית, מייצר למעלה מ-60 אחוזים מהעבירות הפליליות המתבצעות בישראל. מאחורי הנתון זה מסתתרת אידיאולוגיה ברורה שאין לה שום קשר לעוני או לפערים חברתיים, אלא היא קשורה למערכת תרבותית הנובעת מהדת המוסלמית האלימה והגזענית – וזאת בדומה למה שמתחולל בשאר המדינות המוסלמיות המוכרות לנו כיום.
על-מנת להבין את הקשר הרחב, נבדוק לרגע מה התחולל בעולם-המוסלמי בשבועות הראשונים של חודש ינואר 2010: בפקיסטן נהרגו מאות בני-אדם במעשי רצח הדדיים; בניגריה, מוסלמים שרפו נוצרים, ולאחר מכן התפתחו עימותים רצחניים שגרמו למותם של מאות אנשים; באפגניסטן נהרגו מאות אנשים במעשי רצח הדדיים ובחיסולים ממוקדים של הצבא האמריקאי; במצרים גברו העימותים הרצחניים בין המוסלמים לקופטים; בעיראק נהרגו עשרות בני-אדם בפיגועי התאבדות ובמעשי רצח הדדיים; בעזה, תנועת החמאס מנהלת דיכוי שיטתי של האוכלוסייה המקומית בשם האסלאם; בסוריה, המיעוט העלווי מנהל מסע מתכונן היטב של רצח בקרב המיעוט הכורדי המתגורר בסוריה; בלבנון, המיעוט השיעי מאיים לפתוח בעימות מזוין נגד האוכלוסייה הסונית והנוצרית; בסודאן נהרגו עשרות בני-אדם בעימותים רצחניים; בסומליה, נרצחו עשרות בני-אדם בעימותים מזוינים המתחוללים בין הפלגים האסלאמיים השונים; בטורקיה, השלטון האסלאמי ממשיך במסע דיכוי ורצח של כורדים המתגוררים בטורקיה; במלזיה, מוסלמים הציתו כנסיות רבות רק בגלל שהותר לנוצרים להשתמש במילה "אללה"; בתימן נהרגו עשרות בני-אדם בעימותים מזוינים בין פעילי אל-קאעידה לממשלה המרכזית של צנעא; והצבא הסעודי חיסל למעלה מ-400 בני-אדם ביום אחד בלבד בגבול עם תימן. כל זה התחולל רק בשלושת השבועות הראשונים של חודש ינואר 2010. מסקנה: הג'יהאדיזם כמו הסטליניזם והנאציזם עוסק ברצח-המונים.
דה-אסלאמיזציה של הציבור הערבי בישראל
מדינת-ישראל אינה מדינה רב-תרבותית. הישגיה של ישראל נובעים בהקשר הישיר לדת היהודית הנטועה היטב בכל אחת מפינותיה של ארץ-ישראל כבר אלפי שנים. מדינת-ישראל היא מדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית, פלורליסטית וחופשית. כל מי שמוכן לקבל את הרעיון הזה, מוזמן ליטול חלק בעשייה היומיומית המתחוללת בישראל ללא הרף. כל מי שאינו מוכן לקבל את הרעיון הבסיסי הזה, מוזמן לעזוב את ישראל ולעבור להתגורר באחת מהמדינות המוסלמיות הרבות הפזורות במרחב. אולם, אלה מקרב הערבים בישראל המעוניינים להשתלב בחיים הפוריים המתקיימים בישראל, מוטלת עליהם החובה להתנתק מהמורשת האסלאמית האלימה והגזענית שהפכה את חייהם של מיליוני אנשים לגיהנום אחד ארוך ומתמשך. וזאת, לתשומת ליבו של ח"כ אחמד טיבי.
http://www.mideast.co.il/p-2_a-297/
אני בז לערבים.
עוד באיראן כשלמדתי היסטוריה בתקופת משטר פהלווי, קראנו על שחיטת ילדים ע"י כובש ערבי כשהוא מסתובב ברחובות עם ראשי ילדים על החרב וצועק שזה גורלו של מי שלא מתאסלם.
ולמדנו על שריפת ספריות ועל אנשי מקצוע כאדריכאלים ומתימטיקאים שנלקחו בשבי לערבסטאן כעבדים כדי לבנות לערבים בניינים ולכתוב להם ספרות שהיום נחשבת בטעות לתרבות האיסלם.
אני בז לערבים כי הם רק בזזו את האוצרות של העמים שכבשו, ועד היום שוד ורצח זו דרך חיים עבורם.
את מחלת הקאפואיזם לא נסביר, כי ראוי לערוך על כך מחקר מעמיק של אנשי מקצוע.
תגובית 622
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1725
לכל מגיני,מביני,וחומלי החמא"סס והפלסטינים בעזה –
לימדו על אמת החמא"סס.
הפלסטינים בעזה בחרו בשלטון החמא"סס, כמו שהגרמנים בחרו בשלטון הנאצי,
למה ההשוואה?
כי צריך לדעת וללמוד את אמנת החמא"סס הדומה לשאיפה הנאצית להשמיד את ישראל והיהודים שבה.
הוכחה:
השנאה המוסלמית ליהודים מבוטאת בין היתר בציטוט דברי "החדית" על מלחמת יום הדין של המוסלמים ביהודים.
במהלך מלחמה זו כתוב "יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא , בוא והרגהו" (סעיף 7).
http://reut-institute.org/data/uploads/officialheb/20060206Hamas%20Covenant.pdf
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1737#resp_blog_127194
תגובית
546
המונח אמנת החמאס(8/88) מתייחס למסמך ההקמה של תנועת החמאס, המבטא תפיסה לאומית-אסלאמית השוללת את ההכרה במדינת ישראל וקוראת להקמת מדינת הלכה אסלאמית על כל שטחי פלסטין ההיסטורית.
רקע
מבנה כללי
אמנת החמאס נכתבה כחלק מניסיון תנועת "אל מג'מע" (גלגולה הראשון של תנועת החמאס) לכונן גוף אשר יוביל את המאבק הלאומי הפלסטיני, תוך שהוא קורא תיגר על דומיננטיות הזרם הלאומי בהנהגת אש"ף בימי האינתיפאדה הראשונה (1987-90).
האמנה מגדירה סדר יום חברתי-אסלאמי מקיף, המהווה אלטרנטיבה לאמנה הלאומית הפלסטינית של אש"ף. ואולם, בניגוד לאמנה הלאומית הפלסטינית (סעיף 33), אמנת החמאס אינה כוללת סעיף הקובע מנגנון מוסמך ורשמי לשינויה .
האמנה כוללת ביטויים אנטישמיים רבים. בין היתר ניתן לציין את הסתמכות האמנה על עלילות ה"פרוטוקולים של זקני ציון" כמסמך היסטורי עובדתי והשוואת התנועה הציונית לתנועה הנאצית (סעיף 32).
תוכן האמנה
ניתן לזהות חמישה יסודות רעיוניים העומדים בבסיס האמנה. יסודות אלה זוכים להתייחסויות מפורשות ומובלעות בטקסט האמנה:
1.יסוד אסלאמי אוניברסלי – אמנת החמאס כוללת מסרים אסלאמיים אוניברסליים הבאים לידי ביטוי בסעיף 2 לאמנה המגדיר את תנועת החמאס כתנועה כללית ואחד מענפי האחים המוסלמים ובסעיף 7 העוסק באופי הכלל עולמי של תנועת החמאס. המסר הפאן-אסלאמי משתקף גם בציטוטים הרבים של פסוקי הקוראן.
2.יסוד לאומי-טריטוריאלי – בהתבסס על היסוד האסלאמי, מבטאת האמנה תפיסה לאומית בעלת זיקה טריטוריאלית ברורה לשטחי פלשתינה-א"י. סעיף 11 לאמנה קובע מפורשות כי אדמת פלסטין היא "אדמת הקדש (וקף) אסלאמי דורות של מוסלמים עד יום-הדין. אסור להזניח אותה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין רשות לעשות כן לאף מדינה ערבית. בין אם יהיו פלסטינים ובין אם יהיו ערבים".
3.יסוד פוליטי – היחס לאש"ף והתנועה הלאומית החילונית – אמנת החמאס (סעיף 26) מבטאת יחס דו-ערכי כלפי אש"ף. מצד אחד, אש"ף מוגדר כ"קרוב ביותר לליבה של תנועת ההתנגדות" אשר "ביום שיקבל את האסלאם כאורח חיים, נהיה אנחנו חייליו ו דלק לאשו אשר תשרוף את האויבים". מצד שני, מדגישה האמנה כי "איננו יכולים להמיר את האסלאם של פלסטין בהווה או בעתיד ולאמץ אידיאולוגיה חילונית"
4.יסוד חברתי – בפרק השני, המגדיר את יעדי התנועה, מופיע סעיף העוסק בחזון החברתי של החמאס (סעיף 10). לפי סעיף זה: תנועת ההתנגדות האסלאמית מפלסת את דרכה כמשענת לכל נדכא ותומכת בכל עשוק בכל כוחה". בהמשך, האמנה מפרטת גם את חזון התנועה ל'חינוך הדורות' (סעיף 16) ומקומה של האישה בחברה הפלסטינית (סעיף 17).
5.יסוד המאבק האלים – בדומה לאמנה הלאומית הפלסטינית (סעיף 9) הקובעת כי דרך המאבק האלים היא אסטרטגיית הפעולה של אש"ף, מגדירה גם החמאס את הגי'האד כדרכה האסטרטגית. סעיף 13 לאמנה דוחה מכל וכל יוזמות שלום וגורס כי "אין פתרון לשאלת פלסטין, אלא בג'האד". כמו כן, בעוד שהמאבק האלים נוסח אש"ף הוא מאבק לאומי המקיף את כלל החברה, אמנת החמאס קובעת את הג'האד והמאבק האלים כחובה אישית ודתית (סעיף 14).
http://reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=20
האמנה הפלסטינית היא האמנה הרשמית של אש"ף שנחתמה ביולי 1968. באפריל 1996 התכנסה המועצה הפלסטינית הלאומית לישיבה מיוחדת בה נדונה האפשרות לשנות את האמנה על רקע תהליך אוסלו.
http://reut-institute.org/he/Publication.aspx?PublicationId=745
למסמך המקורי באנגלית :
http://reut-institute.org/data/uploads/ExternaDocuments/20050327%20-%20Palestine%20National%20Charter.pdf
הסתה ערבית נגד קק"ל ונגד מדינת ישראל
http://www.youtube.com/watch?v=_vt2ZcZXJHs&feature=related
הלהקה הוכרזה בצו נשיאותי של אבו מאזן כ"מוסד לאומי פלסטיני רשמי".
להלן אחד משיריהם בתרגום לאנגלית:
"Fight, brother, the flag will never be lowered,
the torches will never die out."
On Carmel (in Israel) and in the Valley,
we are rocks and streams.
In Lod (Israeli city) we are poems, and in Ramle (Israeli city) – grenades.
We, my brother, shall remain the revolution of the fighting nation."
"The Zionists went out from homelands,
compounding damage and enmity.
But the Palestinian revolution awaits .
The orchard called us to the struggle.
We replaced bracelets with weapons.
We attacked the despicable .
This invading enemy is on the battlefield.
This is the day of consolation of Jihad.
Pull the trigger.
We shall redeem Jerusalem, Nablus and the country."
Palestinian Authority TV broadcast of song: "Bracelets replaced with weapons, pull the trigger"
http://www.youtube.com/watch?v=GGCk1keeVeU&feature=player_embedded
תגוביות:
1.עכשיו אפשר להזמין אותה לפסטיבל "ישראל".
3.את רוב המוסד הזה הביאו לכאן רבין ושותפיו ביבוא אישי.ביילין, פרס, רבין – חלק מהשמות שיש להם דם על הידיים.
4.קבוצת ערבים שלולא שיתוף הפעולה שהם מקבלים מהפזורה האנטישמית והאוטו-אנטישמית בעולם ,היתה מוצאת עצמה במוסד סגור של ממש. אבל כאשר היריב שלך הוא העם היהודי, למשחק יש חוקים אחרים.
5.וליבני ממשיכה לטעון ש- BB תוקע את השלום.לבני לנתניהו: "הדיאלוג המדיני מוקפא כי הם לא מאמינים בך". (ערוץ הכנסת).אלו הפרטנרים שלך ציפי-שטות.
6.הדיאלוג עם הפלסטינים לא היה תקוע אם ליבני היתה ראש ממשלה, כי היא כבר מזמן היתה מוותרת על הכל…
7.אין להם כל כוונה להכריז על "סיום הסכסוך" עד שלא יישאר אפילו יהודי אחד נושם ברחבי ארץ ישראל כולה!!!
8.הדיאלוג עם הפלסטינים תקוע, כי אין עם פלסטיני.
9.ויקיליקס: ציפי לבני לא מאמינה באבו-מאזן.אתר ההדלפות פרסם פרטים מפגישה בין לבני לסנאטורים אמריקאיים ב-2007. "היא אמרה שעם אבו-מאזן אי אפשר להגיע להסדר קבע"
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/183/069.html
10.כן ציפלה, הערבים רוצים שלום מאד מאד, רק BB הוא הבעיה.ליבני העלתה את המושג "טיפשה" לרמות חדשות.
כמה שקרנים יכולים להיות הערבים והשמאלנים-
רשימה חלקית:
ספר בהודו: המוסד היה אחראי לפיגועי מומביי
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/198/422.html?hp=0&loc=101&tmp=9410
בכיר מצרי: המוסד אחראי למהומות במדינה.
אחרי העימותים בקהיר בין נוצרים קופטים למוסלמים, האשים יו"ר הוועדה ליחסי החוץ בפרלמנט המצרי את ישראל כאחראית למהומות. "רוצים לזעזע את הביטחון והיציבות במצרים", אמר.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3990199,00.html
ו 9/11
http://www.wnd.com/news/article.asp?ARTICLE_ID=25995
רצח חרירי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1183750.html
שמועות במצרים: המוסד הישראלי אחראי למתקפת הכרישים בסיני.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1202451.html
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2056#responses
תגובית 425
כשרואים נמר, נזהרים!!!
צפו בסרטון על דברי הקולונל אלן ווסט, מפקד אמריקאי נערץ – על האיסלאם, כפי שהוא רואה אותו.
'ישראל שלי' העלו לרשת וצרפו את ההקדמה.
הכירו את קולונל אלן ווסט – קראו הקדמה ורק אז תיראו את הסרטון. שני שחורים בלבד נבחרו לקונגרס במערכת הבחירות האחרונה בארה"ב, שניהם מהמפלגה הרפובליקנית.
אחד מהשניים, קולונל אלן ווסט מדרום פלורידה – מעוז של המפלגה הדמוקרטית – לקח את הבחירות בהליכה חבר הקונגרס הזה היה מפקד נערץ ביותר של כוחות ארה"ב בעיראק אך אולץ לפרוש מהצבא האמריקני בגלל אירוע שהתרחש במהלך פעולה שבמהלכה נתפסו כמה מאנשיו בעת ההתרחשות, הצליחו לוחמיו של ווסט לשים את ידם על אחד מהמחבלים העיראקים שתפסו את אנשיו בידיעה שהזמן הוא מרכיב קריטי ושאין כל התקדמות בחקירת המחבל, קולונל ווסט לקח את העניינים לידיו.
הוא פרץ לחדר החקירות ודרש באמצעות מתורגמן שהאסיר יספר לאן נלקחו אנשיו. הוא סירב וקולונל ווסט לקח את אקדחו וירה לכיוון מפשעתו "בירייה הבאה לא אפספס", אמר הקולונל לאסיר, וזה ניאות כעת להראות לו לאן נלקחו החיילים האמריקנים. החיילים ניצלו לאחר מכן, הגיש מישהו תלונה על יחס לא ראוי לאסירים והקולונל אולץ לפרוש בנובמבר 2010 נבחר הקולונל ווסט לקונגרס מטעם פלורידה.
במהלך קמפיין הבחירות הוא לקח חלק בפאנל שעסק בשאלה כיצד להתמודד עם המוסלמים וכיצד להתייחס אליהם בסרטון הבא תראו את הקולונל אלן ווסט משיב לשאלות אלו ומסביר בתוך פחות משתי דקות ובנחרצות רבה את כל האמת על האסלאם .יש לנו מה ללמוד ממנהיג מיוחד זה.
האמת על האיסלאם – עדותו של אלן ווסט
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215895
תגוביות:
1.את זה בדיוק אומר ד"ר דוד בוקעי… ונתבקש לחקירה ע"י שי ניצן.
המשנה לפרקליט המדינה, שלוח השב"כ של מחלקה היהודית, סותם הפיות של ממשלת ישראל, אותו שי ניצן, זימן לחקירה במשטרה את המזרחן ד"ר דוד בוקעי מאוניברסיטת חיפה על עלילה שנרקמה נגדו על ידי סטודנטים ערבים, על דברים שיוחסו לו כנגד המוסלמים, במהלך הרצאה… ובפועל הוכח על ידי האוניברסיטה בעצמה, שזו עלילה של ממש, ולהד"ם !!!
שי ניצן נבדק על ידי מבקר המדינה בנושא זה, נמצא שחרג מסמכות וכנראה פעל שלא כדין, אבל אין שום גוף במדינה שמוכן לבעוט אותו הביתה.
אני לא מקנא בקצין האמריקאי הזה, אם היה לוחם בצה"ל. שי ניצן כבר מזמן היה מוציא נגדו צו מעצר.
2.כואב שגוי משכיל זה, שעמו לא נטבח שוב ושוב ע"י המחבלים, מבין מה שהיינו כולנו אמורים להבין לפני כל כך הרבה זמן.
3.השמאל לא מוכן לראות את הערבים כמו שהם.השמאל רוצה "לתקן, לקדם ולשנות" את הערבים.לעשות אותם "חילונים נאורים".
http://www.youtube.com/watch?v=Pg5zoj9Ny9M&feature=player_embedded
כמה מילים חגיגיות נכתבו ונשפכו בחודש האחרון על "דמוקרטיה", "מהפכה עממית" "פייסבוק וטוויטר", כמו גם על נפילת רודנים במזרח התיכון, כאילו מדובר במזרח אירופה של 1989.
אך מבט ריאליסטי יותר סביבנו יחפש את הדמוקרטיות החדשות, אך מה שהוא יראה זו אנרכיה, מוות נורא, שליטים תקיפים ואסלאם פוליטי קיצוני, שרק מחכה לעלות ולשלוט. וזו בהחלט אינה דמוקרטיה.
אין אפילו התחלה אחת של דמוקרטיה מכל "המהפכות" הקורות סביב.
מן הבחינה הזו הטרגדיה בלוב היא קריקטורה של הקורה במזרח התיכון כולו: מדברים על פייסבוק וטוויטר, אך בפועל אילו שבטים אלימים, המתחרים ביניהם על הנפט כמו בלוב, עדות נקמניות כמו בבחריין, איזורים עויינים המחפשים להתנתק כמו בתימן, מימסדים צבאיים פגועים, ואלימות קשה.
המשטרים אינם מוותרים בקלות, ונלחמים, כמו למשל המשטרים בתימן, בחרין, סודאן, כווית וכמובן באיראן. רשתות חברתיות כן, אך גם ברוטאליות ודיכוי נורא של זכויות אדם. דווקא המזרח התיכון הישן פוער את פיו.
יהיו שיאמרו שהמהפכה ניצחה במצרים, אך זו אולי ראייה שטחית של המציאות.
מובארק נאלץ לזוז, אך המשטר הצבאי השולט במצרים זה עשרות שנים ממשיך לשלוט בה, ואפילו בחזית, לא מאחורי הקלעים כבעבר. במצרים התחוללה הפיכה צבאית, שסיימה מהפכת רחוב. שום אופוזיציונר, אפילו לא אחד, לא צורף עדיין לשלטון, ומעניין מתי המפגינים במצרים יבינו שבינתיים "עבדו" עליהם. נכון שהצבא הבטיח בחירות בעוד כחצי שנה, אך בינתיים יש לו את כל הזמן שבעולם "לסדר" את הבחירות האלה, מה גם שלא פורסמו עדיין שום מועדים.
אם יש שינוי במצרים, הרי זו הרמת הראש הבוטה, השמה ללעג את הדמוקרטיה, של "האחים המוסלמים". הם כבר מרגישים כבעלי הבית העתידיים של המדינה.
חזרתו המתריסה של הח'ומייני המצרי, הוא המטיף יוסוף קרדאווי, נועדה לתת למהפכה הזו פרצוף וזהות, וזו זהות אסלאמית.
היה זה הוא שהשמיע לפני כשבוע את הקריאה לחיסול ישראל בכיכר תחריר מול מאות אלפים, אולי אפילו מיליונים, ובכך חזרה הכיכר לשנות הששים והשבעים.
הוא נגד ארצות הברית, נגד השיעים וכמובן בעד משטר אסלאמי הלכתי במצרים.
זוהי מהלומה קשה לכל מי שחשב שמצרים הולכת לקראת דמוקרטיה, ורמז לבאות.
כמו באיראן של 1978, היו אלה מפגיני שמאל חילוניים שנלחמו להפלת השאה ובעד חזרת ח'ומייני שנה אחר כך, וכאשר זה הגיע, הוא פשוט סילק אותם מהדרך. את המלאכה הם כבר עשו בשבילו. כ
ך קורה גם בתוניס. השבוע התקיימה שם הפגנה של חילונים במדינה, שפתאום הבינו את מה שעשו: במו ידיהם הם מכשירים את הקרקע לעליית האסלאם הרדיקאלי במדינה. המטיף ראשד רנושי, שמיהר לחזור לתוניס כמו קרדאווי המצרי, מארגן את המפלגה האסלאמית שהיתה אסורה, לקראת "הבחירות הדמוקרטיות".
קרדאווי ורנושי אמורים להדיר שינה מעיניו של אובמה, שיבין איזה סדר יום הוא מעודד. זו גם בעיה אירופית קשה: מרוב דיבורים על "דמוקרטיה", אירופה עלולה לקבל משטרים אסלאמיים רדיקליים על מפתנה.
התפיסה המקובלת היא עדיין של "אפקט הדומינו", כלומר שליטים עריצים יפלו בלחיצה על כפתור, ב"אהבתי" אחד של פייסבוק, והופ – נולדת דמוקרטיה.
ובכן, אף אחד לא פרייר במזרח התיכון, ואף אחד לא מוותר בקלות.
רבים טענו לאחרונה שהפחדות המשטרים הערביים מפני האסלאם הקיצוני הן "דחליל" שנועד להשאיר אותם בשלטון. יתכן, אך באותה נשימה גם יתכן שהם צודקים. משום שהאסלאם הקיצוני הוא האלטרנטיבה המאורגנת היחידה למשטרים האוטוריטטיביים, מה גם שיש לו פתרון לכל בעיה. "השריעה היא הפתרון".
כמו בעיראק של 2003, כמו איראן של 1979, או ברשות הפלסטינית של 2006, כך גם המזרח התיכון השנה: דיבורים יפים ותיאוריות על ליברליזם ודמוקרטיה, אך בפועל מה שקורה אלה אנרכיה ואלימות, מוות נורא, ואוטוקרטיה אסלאמית המחכה בסוף התהליך.
http://www.facebook.com/notes/gplanet-fans-page-מועדון-קוראי-גיפלאנט/דר-גיא-בכור-דמוקרטיות-במזרח-התיכון/168945873152985
(פורסם ב"ידיעות אחרונות", 24.2.11)
מצב המדינה הנתונה בידי שילטון של נוכלים שמוכרים ומסכנים את העתיד וקיומה של מדינת הלאום היהודי ישראל, שלטון שקיומו נקנה בשוחד לרשימה המייצגת את תנועת הטרור של האחים המוסלמים בסכום עתק של 53.5 מיליארד שקלים שארבעת קולותיהם בכנסת מבטיחה את קיום הממשלה, ובכל רגע נתון שהממשלה תפעל על פי כל חוק נגד. פורעים מבני קהילתם, קרי ערבים ובדואים, הממשלה תיפול.
בין התנאים להסכמתם להקמת הממשלה בין היתר הותר לחבר בחשמל עשרות אלפי בתים שנבנו שלא כחוק, שאילו אלה היו בידי יהודים הם היו נהרסים כפי שנעשו כה עד היום. לא רק זאת אף זאת שהישובים והבית שנבנו בהם הן על אדמות מדינה. שעליהן יש צווי הריסה ופינוי בפסקי דין חלוטים ואין פוצה פה על לא רק חוסר מעס אלא גם ועוד הכשרתם בחוק. אין באמור לעיל נסיון לכלול את כל הוויתורים שתקצר היריעה מלתאר את כולם.
לא רק זאת אלא שהשתלטות הערבים על אדמות מדינה מנעה את מבצע נטיעות הקק״ל של ט״ו בשבט השתא, ועצים שנשתלו תחת הבטחה של כוחות הביטחון נעקרו כולם עד אחד והאדמה נחרשה בטרקטורים למחיקת כל זכר לנטיעות.
והממשלה לרבות בטחון הפנים ממלאים פיהם מים ואין שום תגובה על לא רק הפרת חוק אלא גם המשך פרעות.
המדינה מתדרדרת אל פני אסון. לא ירחק היום בו הערבים עם הבדואים יתחילו בפעולות איבה פרעות וירי מנשק על אזרחים יהודים במקומות המוגדרים כאלה שבהם אין שלטון וחוק יהודי, את מה שהם חושבים לכבוש את פלסטין
דם רב ישפך. ואולי מעז יצא מתוק וזאת תהיה המשך השלמת מלחמת העצמאות וסילוק כל הערבים נכבא 2 מהמדינה.
אם כך יקרה אני בעד שהממשלה הזאת תביא אותנו לעברי פי פחת אלה.
אתה מסתכל על 4 מליון יהודים שגרים בין חדרה לגדרה ואתה אומר לעצמך מה צריך לקרות כדי שיתעוררו?
העסקים זורמים, הקניונים מלאים. אין תחושת דחיפות בציבור.
לשוב ולהיות יהודיי גטו מפוחדים מפעילות משרד המשפטים ושמאלני צמרות כל מוסדותינו הכבושים על ידי קרן זרה לישראל חדשה וקרן וקסנר לשטיפות מוח ותיגמולים ללא כל פיקוח המדינה – שממלאות את מקום הפריצים בגלות.
השמאל היהודי שהוא בעצם ימין ערבי הפך לפריץ הגויי שמכה את היהודי במדינה היהודית.
אנחנו בגלות בתוך מדינתנו וארצנו כי אנחנו לא קמים יום אחד כל המיליונים ונלחמים על זכותנו על הארץ, על הדת, על החופש, על הבטחון, על במי לבחור להנהיג אותנו ועל עתידנו.
כל זה מוביל או לחיסולנו המוחלט בעוד דור או שניים – או למלחמת השחרור מהפריץ .
ככתוב מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.
כלומר: מהרסינו ומחריבינו יוצאו מתוכנו!
ונינצל!
ח"כ שיקלי: בצד הטקסים המכובדים חשוב לומר גרמניה מממנת עשרות ארגונים לערעור צביונה של ישראל
בצד הטקסים המכובדים חשוב לומר דווקא היום – גרמניה עומדת בחוד החנית של המאבק לערעור צביונה של ישראל כמדינה יהודית והחלשתה בזירה הבינ״ל באמצעות צבא של עשרות ארגונים המנהלים כנגדנו מערכה תודעתית ומשפטית לצד חיזוק הלאומנות הפלסטינית וחיזוק מאמצי הרשות להשתלטות על שטחי יו״ש.
קצת מספרים למי שצריך דוגמאות
מכנס האפרטהייד המביש שיזמו בכנסת ישראל שורה של ארגונים שאת כולם גרמניה מממנת:
"70 מיליון שקל" – זה הסכום שבו נקב @AmichaiChikli על תמיכת ארגונים המזוהים עם השמאל מכספי ציבור מהעולם.
כשציין את שמות הארגונים שזוכים לתמיכה – הנוכחים בדיון מחאו כפיים, כאשר @mossi_raz: "תודה לגרמניה".
src%5Etfw%7Ctwcamp%5Etweetembed%7Ctwterm%5E1486762872420118530%7Ctwgr%5E%7Ctwcon%5Es3_&ref_url=https%3A%2F%2Frotter.net%2Fforum%2Fscoops1%2F729968.shtml
**************
אז מה אנחנו מבינים מכל זה?
שהנאצים לא הצליחו לחסל אותנו פיזית סופית מהעולם – ועכשיו גרמניה ממשיכה במשימה השטנית שלה בשיטה אחרת. כסף כסף כסף.
ומי עושה את העבודה בשטח?
הערבים והשמאל היהודי שהוא דה פאקטו ימין ערבי.
כסף גרמני זורם בסכומי עתק על ידי ממשלת גרמניה הנאלחת כדי לחסל את המדינה היהודית ולהפוך אותה למדינה ערבית נוספת על כדור הארץ.
מעניין למה בג"צ תומך בכך ומונע חקיקה ישראלית לחסימת המימון הזר והפושע הזה???
לעיונכם:
בינאום המשפט הישראלי:
תמיכת ממשלות אירופה בעתירות לבג"ץ
מחקר המשך
https://www.izs.org.il/wp-content/uploads/2019/06/NGO-appeals_05-19-2.6.19.pdf
הכסף הטמא מגרמניה ומכל מדינות המערב הצליח כבר לגדל פה דורות שלמים של עדרים של סמאלנים שונאי עמם וארצם ואוהבי ועוזרי אויבינו הרבים.
הכל בתמיכת מערכת המשפח הישראלית שהיא מרכז פעילות של השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ ולכל צמרות המוסדות בישראל כדברי פרופ' מאוטנר איש השמאל הישר!
אז איך נשרוד?
מנסור עבאס הצבוע וגנב הדעת הוא בסך הכל עוד מסמר בארון הקבורה של מדינת היהודים שלנו באדיבות אנשים כבנט, שקד, סער, אלקין, ליברמן וכל הכנופיה הצבורה שהקימה את הממשלה המחרידה הזו.
מנסור עבאס ותוכנית השלבים שלו היא בסך הכל עוד תוכנית לחיסול המדינה שלנו.
מי שמבין ורואה כמה אויבים חברו כולל ובמיוחד אלה מתוכנו – לצורך חיסול זכותנו על מדינתנו ועתידנו לא יכול לעצום עין בלילה עוד!
***************
סימוכין:
פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג"צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד…
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
החל מדקה 16:26
להלן התמלול המלא:
קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.
בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.
בג"צ הפך למוסד פוליטי.
זה חלק מתהליך.
בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.
זה ההסבר הראשון.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.
ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.
הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
*************
סימוכין:
ראש הממשלה בנימין נתניהו מתגייס למען הצעת חוק שתמנע מארגוני שמאל מלקבל מימון ממשלות זרות:
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי "הצעת חוק באה לאסור על עמותות בישראל לקבל תרומות מממשלות וגופים בינלאומיים כדוגמת האו"ם והאיחוד האירופי. לאור פעילותן המתסיסה של ארגונים רבים הפועלים תחת מסווה של 'ארגוני זכויות אדם' ובאים להשפיע על השיח הפוליטי, אופייה ומדיניותה של מדינת ישראל".
"לא ייתכן", נכתב, "שמדינת ישראל תאפשר באופן חופשי ומוצהר למדינות העולם להתערב בענייניה הפנימיים. הצעת החוק לא באה לפגוע בעמותות חברתיות ואחרות, ההצעה באה למנוע את התערבותן של
מדינות זרות בפוליטיקה הישראלית באמצעות התמיכה בעמותות בעלות אופי פוליטי ולשים סוף להתערבותם של גורמים זרים בקביעת עתידה ואופייה של מדינת ישראל והחיים בה"…
מטרת הצעת החוק היא למנוע התערבות בענייני הפנים של המדינה. נפרצו פה כל הגבולות…במשך שנים הימין ניצח בבחירות אבל ארגוני שמאל קטנים קיבלו רוח גבית ממדינות זרות. החוק הזה יביא להחלשה של ארגונים ועמותות שמנסים לפגוע בישראל בדרכים לא לגיטימיות".
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4145234,00.html
*************
בישראל יש צורך לחוקק את החוק האמריקני כלשונו:
חוק סוכן זר:
ארה"ב
המדיניות של ארה"ב במה שקשור לפעילות מדינית-פוליטית של גופים זרים בה אינה מתבססת על
הגבלת הפעילות אלא על חובת רישום, דיווח ושקיפות בכל הקשור לפעילות הנעשית בעבור הגוף הזר.
ההסדר המרכזי בנושא זה בארה"ב הוא חוק רישום סוכנים זרים, Act Registration Agents Foreign ,
.(FARA) 2
ההסדרים העיקריים בעניין רישום, עדכון מידע וגילוי הם אלה:
1 .רישום
ככלל, חובה על סוכן זר, קרי מי שפועל בארה"ב בעבור גוף זר, להירשם במשרד המשפטים.
במסגרת הרישום מחויב הסוכן בגילוי מידע מפורט על מי שפועלים במסגרת הגוף הזר שהוא
מייצג, מקורות המימון שלו ואופן השימוש בכספים שקיבל.
את הרישום יש לעשות בתוך עשרה ימים מהיום שבו הפך אותו אדם לסוכן זר, ובטרם החל
בפעילותו בעבור הגורם הזר.
2 .עדכון שוטף
לפחות אחת לחצי שנה חובה על הסוכן הזר להעביר למשרד המשפטים עדכון של נתוני הרישום
(העומד בראש משרד המשפטים) 3 ובו פירוט פעילותו בחצי השנה שקדמה לעדכון. התובע הכללי
רשאי לדרוש קבלת עדכונים במועד מוקדם יותר, אם הוא סבור שיש בכך צורך מסיבות של
ביטחון לאומי או אינטרס ציבורי.
חובה על הסוכן הזר לשמור רישומים של כל פעילותיו ולאפשר לשר המשפטים לבדוק
אותם.
יצוין כי ההגדרות בחוק האמריקני למונחים "גוף זר" (Principal Foreign (ו"סוכן זר"
(Principal Foreign a of Agent (הן רחבות. כך, למשל, הוראת "גוף זר" עשויה להיות לא רק
נוסף על כך, המונחים "ממשלה זרה" 5 מחוץ לארה"ב. 4 ממשלה או מפלגה זרה, אלא גם כל אדם
ו"מפלגה זרה", מוגדרים אף הם הגדרה רחבה – הוראת "ממשלה" עשויה להיות כל שלטון, חוקי או לא
חוקי, מוכר או לא מוכר על-ידי ארה"ב, והוראת "מפלגה" עשויה להיות כל ארגון המנסה להגיע לשלטון
בטריטוריה זרה.
בהגדרת "סוכן זר" נכללים אלה:
1 .אדם
הפועל בארה"ב כסוכן, כנציג או כעובד של גוף זר, אדם הפועל לפי הוראה, בקשה, הנחיה או
שליטה ישירה של גוף זר, או אדם שפעולותיו מפוקחות, מונחות, או נשלטות, באופן ישיר או
עקיף, או ממומנות או מסובסדות, באופן מלא או חלקי, על- ידי גוף זר,
והוא, ישירות או באמצעות אדם אחר, מבצע אחת מאלה: למען אינטרס של גוף זר; 6 א. פעילות פוליטית
ב. ייעוץ ליחסי ציבור, פרסום, שירותי מידע או ייעוץ פוליטי בעבור או בשם אינטרסים
בתחום המדיני של גוף זר;
ג. שידול, איסוף או נתינת תרומות, הלוואות, כסף או כל דבר אחר בעל ערך למען אינטרס
של גוף זר;
ד. ייצוג אינטרס של גוף זר לפני כל סוכנות או פקיד של ממשלת ארה"ב.
2 .אדם המסכים לפעול למען אינטרס של גוף זר, המתיימר לפעול למענו, המתכוון לפעול למען
אינטרס של גוף זר או הרואה את עצמו עושה זאת.
https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/8ffe60e3-9632-e811-80de-00155d0a0235/2_8ffe60e3-9632-e811-80de-00155d0a0235_11_8705.pdf
מבינים מה אין בישראל?
אין שום פיקוח על זרימה רעילה של כספים לפעילות מסוכנת ביותר למדינה. שום פיקוח. המימון הזר זורם בעורקי המדינה ומרעיל אותה ואת העם היהודי וזכויותיו על ארצו!
"בגלל שנאת אחים חרבה ביתר"
גם העושים המעשה הנורא(שאותו אמר נפתלי בנט שלא יעשה)וגם אלה שגרמו לשנאת האחים הנוראה במה
שקרוי"ימין",וחוללו בזה את הקמת ממשלת השעטנז,בה שותפים "פרוגרסיבים"הזויים ו"אחואן אל אסלאם"(האחים המוסלמים")בישראל,אחראים למצב הנורא שאליו נקלעה מדינת ישראל,בשנה ה-73 לקיומה.
בראיון שנערך ל"ראש הממשלה"נפתלי בנט,בעיתון"מקור ראשון",על ידי עורך העיתון מר חגי סגל,נוכח כל
אדם בר-דעת,שהוא איננו מודע לאסון שהמיט על מדינת ישראל.
במצב שנוצר,יישארו מיותרים כלי הנשק ואמצעי הלחימה שהכינו ומכינים אויבינו מבחוץ.הרס מדינת ישראל
ייגרם ע"י אויבינו מבית החיים לידינו ובתוכנו.
"בגלל שנאת אחים חרבה ביתר"
גם העושים המעשה הנורא(שאותו אמר נפתלי בנט שלא יעשה)וגם אלה שגרמו לשנאת האחים הנוראה במה
שקרוי"ימין",וחוללו בזה את הקמת ממשלת השעטנז,בה שותפים "פרוגרסיבים"הזויים ו"אחואן אל אסלאם"(האחים המוסלמים")בישראל,אחראים למצב הנורא שאליו נקלעה מדינת ישראל,בשנה ה-73 לקיומה.
בראיון שנערך ל"ראש הממשלה"נפתלי בנט,בעיתון"מקור ראשון",על ידי עורך העיתון מר חגי סגל,נוכח כל
אדם בר-דעת,שהוא איננו מודע לאסון שהמיט על מדינת ישראל.
במצב שנוצר,יישארו מיותרים כלי הנשק ואמצעי הלחימה שהכינו ומכינים אויבינו מבחוץ.הרס מדינת ישראל
ייגרם ע"י אויבינו מבית החיים לידינו ובתוכנו.
האם הימין מציע תוכנית טובה יותר לקשיים שהצעת:
1. לריכוזי אוכלוסיה בעלת לאום שונה שהלכה למעשה עשויים לשלוט בשטח?
2. לפילוג בתוך האוכלוסיה היהודית?
ממה שראיתי בשנים האחרונות בהן הליכוד שלט ובראשו נתניהו לא נעשה דבר לגבי הסעיף הראשון.
לגבי הסעיף השני, עושה רושם שנתניהו היה אלוץ הסכסוך בן אזרחי מדינת ישראל.