נראה כי ככל שחולף הזמן, הממשלה הנוכחית מצמצמת יותר ויותר את חרות הפרט של אזרחי המדינה. על הפרק: נגיף הפגסוס
ישראלים יקרים, הישמרו על נפשותיכם. מגיפה חדשה משתוללת בחוץ. מסתבר שהיא מדבקת הרבה יותר מהשפעת העונתית, לא פחות מהדלתא ואולי יותר מהאומיקרון הידוע לשמצה.
אם בתחילת השבוע שעבר נדבקו במגיפה הזו פעילים חברתיים, בהמשך השבוע גילינו שמקדם ההדבקה זינק וסחף אתו גם עובדי מדינה ואזרחים תמימים. כעת גם ראשי רשויות וערים בישראל נדבקו בצורה קשה.
למגפה הזאת, מגפת הפגסוס, יש גם תסמינים מכאיבים במיוחד: אובדן הדמוקרטיה בישראל, סימון מטרות על ידי רשויות החוק, תפירת תיקים וחדירה גסה לפרטיותם של אזרחים, בעילות קלושות אם בכלל.
לא משפחות הפשע ולא הטרור המשתולל בחברה הערבית – בשנים האחרונות בחרו במשטרת ישראל לסמן כיעדים דווקא את נבחרי הציבור. יש שיגידו שהם הפכו את העניין לאובססיה של ממש.
כותרות נבחרות מהחודשים האחרונים: "ראש עירייה נחקר בחשד לסחיטה באיומים, עם זיקה לארגון פשע", "חשד לשחיתות: ראש רשות מקומית ועובדי ציבור בכירים נעצרו", "ראש מועצה מאזור ירושלים נחקר בחשד לשוחד", "פרשת השחיתות הגדולה בעירייה בצפון" ועוד.
מדובר ברוטינה קבועה: כותרת בשעת בוקר מוקדמת שמבשרת על ראש רשות שזומן לחדר החקירות, ערמות של מילים מצוטטות בעילום שם על החשדות החמורים, ידיעה נוספת על "התפתחות דרמטית" וזהו. לרוב בשלב הזה העניין נגמר, בקול ענות חלושה.
אם בעבר כדי לפתוח בחקירה, לא כל שכן כדי להביא ראש מועצה לחדר החקירות, נדרשה ראיית זהב, או לפחות מידע מבוסס ומאומת – הרי שכיום הרף ירד מתחת למינימום סביר. כל בדל תלונה של האופוזיציה, כל טענה הזויה ככל שתהיה של מתנגד, או אפילו סתם השערה של חוקר, הופכים מיד לחקירה, מעצר, אזיקים ומסע תקשורתי של גופי האכיפה שרוכבים על דמו של נבחר הציבור כל הדרך לכותרת הראשית. עקרון הסוביודיצה התפוגג, כבוד האדם כבר לא רלוונטי. ראיות וצוים מבית המשפט הפכו להמלצה לא מחייבת, שכן התקשורת היא זירת המשפט, האכיפה והמוציאה לפועל.
נגיף הפגסוס
הסדר ההגיוני של רשויות החוק התהפך לחלוטין: קודם מסמנים סעיף אישום, אחר כך עושים הכול כדי להוכיח אותו והמטרה כמובן מקדשת את כל האמצעים.
כפי שעולה כעת מהפרסומים, לא רק דמם של ראשי הרשויות המקומיות מותר, אלא דמם של כל הסובבים אותם. בני המשפחה הקרובה, חברים, ולא אתפלא אם גם אנחנו היועצים האסטרטגיים כבר סומנו ונדבקנו בנגיף הפגסוס.
מובן שלהתנהגות הזו של המשטרה יש השלכות על ההתנהגות והשיח של בעלי התפקידים בכלל. כמו במשטרים אפלים, בעלי התפקידים חוששים להתכתב ולהתבטא. זה מתחיל כבדיחה, אבל ממשיך בהתנהגות לא חופשית בכלל. כל מילה מקבלת משמעות חדשה כשחושבים כיצד יוכלו לפרשה. כך אנשים נורמטיביים מאמצים כללי התנהגות עבריינית, כולל אחזקת טלפונים חלופיים, פגישות באזורים לא מנוטרים וכדומה. אנחנו חשים בשיח הזה והוא מדאיג אותנו, כפי שהוא אמור להדאיג כל אזרח במדינה חופשית.
נדמה שבשנים האחרונות בכירי מערכת אכיפת החוק בישראל שכחו את אחד העקרונות החשובים ביותר של הרמב"ם: "לזכות אלף חוטאים יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד יום אחד".
פעם, לפני שהחוקרים התחילו להדביק את כולם בנגיף הפגסוס, זכות החפות הייתה הזכות העליונה במדינת ישראל, כמו במדינות חופשיות אחרות, וכולנו פעלנו לאורו של אחד העקרונות היהודיים העתיקים ביותר – כדי לוודא שלא יורשע אדם חף מפשע, נהיה מוכנים לשלם גם בזיכוי אשמים.
דווקא בימים אלה – בהם פעילים חברתיים, ראשי ערים, עובדי מדינה וסתם אזרחים חווים את החדירה הכי מעמיקה וכואבת לפרטיות שלהם – יש אחת שמצליחה לחמוק מכל זרועותיה הארוכות של המשטרה. על פי הפרסום יו"ר הקואליציה ח"כ עידית סילמן מסרבת לשתף פעולה עם החוקרים, מסרבת להעביר נתונים ומסרבת לעזור בחקירה שהיא עצמה ביקשה לפתוח בה. מדוע היא לא נדבקה במגיפה החדשה? האם היא קיבלה חיסון מיוחד ופיתחה נוגדנים? המקרה הזה, למשל, מחדד את החשש לאכיפה בררנית ומגמתית. גם אם מדובר במראית עין הרי שיש לה בסיס עובדתי שראוי למגר ולהשיב את אמון האזרחים במערכת החוק, האכיפה והמשפט.
גל בייסברג הוא יועץ אסטרטגי לראשי ערים ורשויות בישראל
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
משטרה?
משטרה זה גוף האחראי למצוא מי גנב את רכבך. מי פרץ לדירתך, בזמן שהיית בעבודה. מי פגע ברכבך, בזמן שישנת בלילה. מי איים עליך, בתור במכולת ועוד.
את כל אלה, ה"משטרה" מזמן כבר לא עושה. ה"שוטרים" נותנים אישורים לביטוח, לכל היותר ולכן, ככל שפרטי הפרסום ב"כלכליסט" הולכים ומתאמתים, כך צריך לקרוא לארגון הזה, בשמו האמיתי – שטאזי.
משטרה, זה משהו שעושה את הדברים המפורטים בפסקה השנייה. היות והארגון שלפנינו לא עושה אותם אבל נראה כעושה, את מה שכתבו ב"כלכליסט", משטרה הוא לא. זהו שטאזי והעומד בראשו כמו אלשייך, הנם ראש השטאזי.
אתם יודעים, הארגון שהעלים אזרחים. בחלק זה של גרמניה, אשר היה חייב להכליל בשמו – דמוקרטי.
לא הבנתי למה 'פגסוס'?
הכוונה היא לנגיף הזה: https://www.calcalist.co.il/local_news/article/b1f9ujcat
ולאנשי השטאזי (גם אם 1% מתחקיר נכון, מדובר בפעולות האסורות בתכלית האיסור במדינת חוק מערבית דמטקרטית אלא זהות לאופן עבודת השטאזי) שהפיצו אותו.
תודה.
כל המדינה הזאת מושחתת.
ברגע שהמשטרה השתמשה בתוכנה נגד מטרות מוצדקות (בעיניה), היא לא תוותר על הכוח להשתמש בו מול מטרות ויעדים פחות חוקיים.
חשוב לזכור שלצד אשמת המשטרה, יש אשמה לא פחותה על השופטים שהתירו שוב ושוב את ההתנהלות הזאת נגד בכירים על סמך שמועות, תקדימים ושאר חשדות לא מבוססות. ומעולם לא נתנו את הדין או לפחות הודו בצורך להחמיר את הדרישות(אפילו אחרי החשיפות).
הריקבון במדינה מתחיל ונגמר בצמרת המערכת המשפטית.