ערב ההכרעה על הרכב בג"ץ, חבר הוועדה למינוי שופטים ח"כ רוטמן בתגובה ליצחק זמיר
באיראן, המקום בו הוקמה מועצת גדולי האייתוללות, וקיבלה את הכח לשמר את "ערכי היסוד של השיטה" גם כנגד הדמוקרטיה הפרוצדורלית שבאה לידי ביטוי בהכרעת ההמונים המצביעים לפרלמנט, סימנו זה מכבר את האויב האמיתי המאיים על הדמוקרטיה המהותית שלהם.
בהפגנות שמעודדים אנשי משמרות המהפכה, שורפים את הדגלים של מדינת ישראל, "השטן הקטן" אך לצד זה לא שוכחים את האוייב האמיתי, "השטן הגדול", הלא היא אמריקה ושורפים את הדגל זרוע הכוכבים, המתנוסס מעל ארצם של בני החורין וביתם של האמיצים.
מסתבר, שגם הנציג של מועצת שומרי החוקה הישראלית מצא את האשם בדיבור המתגבר על "שופטים שמרניים". הבעיה היא כמובן בייבוא של השיח האמריקני לישראל.
במאמרו "מה עומד מאחורי הדרישה למנות שופטים שמרניים?" שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר טען שהחלוקה בין שופטים בעלי נטייה שמרנית ובעלי נטייה ליברלית מיובאת מארה"ב בשנים האחרונות, היא משקפת "חלוקה פוליטית", ומהווה שיטה גרועה, המנוגדת למגמה הרווחת בעולם, המבקשת להרחיק את השפיטה מן הפוליטיקה.
אני חייב לומר שמעט מביך לקרוא מאמר ארוך של שופט בדימוס, שכיהן גם כיועץ המשפטי לממשלה, שכמעט אף טענה עובדתית שבו אינה אמת. אך בטרם נעבור למניית כל הטעויות וההטעיות שבמאמרו של זמיר, חשוב להבהיר את האמת, שמעט ממנה דוחה הרבה מן השקר.
מיהו השמרן?
האבחנה בישראל אינה בין שופטים ליברליים המחויבים לזכויות אדם לבין שופטים לאומיים או שמרנים המבקשים "לשמור על הקיים". בית משפט שמרבית שופטיו התגייסו כחומה בצורה כדי להעניק למשטרה את האפשרות לחדור לטלפונים בניגוד לחוק ואז להלבין את הפשע באמצעות צווי חיפוש בדיעבד המתבססים על המידע שהושג שלא כדין, אינו יודע ליברליות מהי.
מי יהיו אלה שיטיפו לשמרנים הלאומנים הדמיוניים של זמיר על זכויות אדם? האם יהיו אלה שופטי בית המשפט העליון שבגלל שיטת הסניוריטי, הסופר-שמרנית, עומד למנות עליו בעוד זמן לא רב כנשיא את מי שמתלונן על כך שבישראל שיח זכויות הנאשם גרם להליך הפלילי להסתרבל ודורש להשיל את המשקולות שהתווספו להליך?
האם השופטים שמבחינתם הבעיה של מדינת ישראל עם אחוז ההרשעות העצום והבלתי נתפס, עם עצורים שנזרקים לתאים עמוסי פשפשים כדי שיחתמו הסכמי עד מדינה, עם האלימות המשטרתית, עם מעצרי השווא, עם השימוש ברוגלות, היא שיש יותר מדי זכויות אדם בתהליך, הם הליברלים שלנו?
האבחנה פשוטה בהרבה. וטבע אותה לפני הרבה שנים, אהרן ברק. בהרצאה שנתן ביום עיון לשופטים:
"כמשפטנים, איננו מוגבלים לפירושו והפעלתו של הדין הקיים… אנחנו הארכיטקטים של השינוי החברתי. לנו הכישורים לבנות שיטה משפטית טובה יותר, צודקת יותר. אנחנו איננו רואים את תפקידנו כמוגבל לטכנאות משפטית, אנחנו רואים את תפקידנו ככולל את המדינאות המשפטית".
האבחנה היא בין שופטים שחושבים שתפקידם הוא לפרש ולהפעיל את הדין הקיים, ותפקיד זה הינו מספיק חשוב ומכובד עבורם כדי שיהיו מוכנים להיכנס בעול השפיטה. לעומתם יש לנו שופטים, שזמיר הוא בוודאי אחד מהם, ואולי מהגדולים שבהם, שרואים את עצמם כ"ארכיטקטים של השינוי החברתי".
את מה שאהרן ברק כינה בבוז: "טכנאות משפט" הגדיר טוב ממנו בהרבה נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט לנדוי:
"השופט איננו מורה-דור ואיננו שליט-פילוסוף. תפקידו הרבה יותר צנוע: להיות פרשן נאמן של החוק. של רצון הציבור אשר אותו מבטאת הכנסת בהיותה מייצגת הציבור. לכן אני מאמין שתבונת השופט מחייבת אותו לזהירות, לרגישות ולשיקול דעת רב, ללא התנשאות"
כאשר השופט רואה את עצמו כ"שליט-פילוסוף" כ"ארכיטקט של השינוי החברתי" אנו נתונים בידיו, לטוב ולרע.
השינוי החברתי יכול להיות לכיוון של עודף בזכויות אדם, אם ירצה השופט הכל יכול, אבל אם נפל בגורלנו שופט שזכויות אדם הם בעיניו לזרא, והוא דווקא מעוניין להכשיר כל פשע ובלבד שיתבצע על ידי חובש מדי משטרה או מדי משפט, יוביל השינוי החברתי דווקא לכיוון של השלת המשקולות המיותרות של זכויות אדם מעל ההליך הפלילי.
איך נדע אנחנו, פשוטי העם, לאיזה כיוון של שינוי חברתי מעוניין הארכיטקט התורן להוביל? האם לכיוון ערכים טובים וחיוביים המקובלים עלינו, או שמא חלילה לכיוונים רעים ושליליים?
"אל תשאלו", יגיד לנו זמיר, "תסמכו עלינו, ועל שיטת מינוי השופטים הסודית שלנו, שנביא אל תוך מועצת שומרי החוקה רק את מי שעבר את מבחני האש של טוהר הדם."
נסכם: אין לנו כאן מחלוקת בין שמרנים לבין ליברלים ואפילו לא בין ימין לבין שמאל. יש לנו כאן מחלוקת בין אנשים שמבינים מהי דמוקרטיה לבין אלה הסבורים שבידיה של קבוצה אריסטוקרטית סגורה ומסוגרת "הכישורים לבנות שיטה משפטית טובה יותר, צודקת יותר".
מורשת ריקה מתוכן
לא סתם אותו אויב שמאיים על מועצת שומרי החוקה האיראנית ועל מועצת שומרי החוקה הישראלית הוא היבוא מארה"ב. מדינה שהוקמה על בסיס ההכרזה שכל בני האדם נבראו שווים, לא יכולה לסבול לאורך זמן סיטואציה של מעמד אצולה אריסטוקרטי. מדינה שסמלה של אחת ממושבותיה הראשונות, וירג'יניה, הוא דמותו של אדם פשוט דורך על גווייתו של בן אצולה והכיתוב "כך ייעשה לעריצים" בלטינית "sic semper tyrannis" היא באמת מקום מסוכן עבור מי שמנסה בכח המורשת השמרנית להמשיך ולהחזיק במונופול על הצדק, האמת, הערכים והדרך הנכונה.
אבל האמת היא שהאירוניה ההיסטורית היא שדווקא ההתרפקות על המורשת האירופית, שזמיר מנסה להציג במאמרו, של שופטים המצביעים פה אחד כמעט תמיד, ללא עמדות מיעוט וללא חלוקה של השופטים לשמרנים ולליברלים, וממילא ללא שיטת בחירה פוליטית, אינה מבוססת על דבר.
בתי המשפט החוקתיים האירופאיים, נבחרים כמעט באופן גורף על ידי הציבור ונבחריו. בחלקם אפילו יושבים פוליטיקאים שאינם משפטנים. בכל העולם מבינים שעיסוק במשפט חוקתי אינו עניין "מקצועי" אלא עניין שהערכים משחקים בו תפקיד מרכזי.
במשך שנים רבות כך הבינו גם שופטי בית המשפט העליון שלנו. מקום המדינה ועד להתפרצותו של אהרן ברק לחיינו, שופטי העליון לא חלמו על כוח לבטל חקיקה של הכנסת או לבקר את דרכי פעולתה. היה להם ברור שבמדינה דמוקרטית העם הוא הריבון, והחלטותיו הם אלה שמבססות את הדין הקיים. בתי המשפט היו מוגבלים "לפירושו והפעלתו של הדין הקיים".
מי שייבא למדינת ישראל, נטולת החוקה, שהיא המקור היחיד שיכול להצדיק ביקורת כלשהי על דבר המחוקק, את האקטיביזם השיפוטי, את "מדינאות המשפט" היה אהרן ברק, והוא ייבא זאת, תאמינו או לא, היישר מארצות הברית.
בראיון שערך עם ארי שביט בעיתון הארץ, אמר ברק על פסק הדין בעניין בנק המזרחי "המעשה שאנחנו עשינו אנלוגי במובן מסוים ל"מרבורי נגד מדיסון". במובן מסוים הוא אפילו יותר קשה. אם אתה קורא לזה אקטיביזם, אנחנו היינו יותר אקטיביסטיים. זאת משום שבארצות הברית היה כבר מסמך שנקרא חוקה. אצלנו עד היום אין מסמך שנקרא חוקה".
גם את שיטת הפעולה שלו, לבחור מקרה שבו מצהירים על עיקרון אך לא עושים בו שימוש, ואז מפעילים אותו מאוחר יותר, במטרה לצמצם התנגדות ציבורית לנגיסת סמכות נוספת מצד בית המשפט, ייבא אהרן ברק… מארצות הברית. "אני חושב שזה לא פטנט שלנו, אימצנו את זה מארצות הברית" אמר לאריאל בנדור וזאב סגל בספר "עושה הכובעים".
כך שבניגוד למה שכתב זמיר, לא נבחרי הציבור בישראל מבקשים לבצע ייבוא חלקי מארצות הברית, של כח ללא מגבלות. ההיפך המוחלט הוא הנכון. מי שמבצע כאן יבוא בלתי חוקי, ללא תשלום מכס או אפילו מס שפתיים, הוא בית המשפט העליון.
שופטיו הפכו את עצמם, באופן ייחודי בעולם, לבית משפט לענייני חוקה ללא חוקה. לשופטים העוסקים בנושאים פוליטיים שנבחרים "ללא פוליטיקה". ל"מדינאי משפט, ארכיטקטים של שינוי חברתי", המתיימר להיות מקצוענים קרים ונטולי פניות.
זמיר פשוט טועה ומטעה
לטענת זמיר, השלטון מנסה להעתיק לישראל את ההסדרים המשרתים אותו ללא ההסדרים המגבילים אותו. הראיתי קודם שככל שמדובר בשלטון של "מפלגת בג"ץ" התיאור אכן מדויק, אבל זמיר טען זאת לגבי השלטון הנבחר.
מינויים פוליטיים, לטענת זמיר, הם נסיון חדש ליבוא מארה"ב. האמת היא כמובן הפוכה לחלוטין. מדינת ישראל החלה כמדינה בה כל השירות הציבורי מונה באופן פוליטי. הפנקס האדום של חברות במפלגת השלטון היה כמעט תנאי למשרה ממשלתית. המינויים הפוליטיים החלו בכלל להיראות כבעיה רק לאחר שהשלטון התחלף ב-1977 ומישהו הזיז את הגבינה לאצולת הפנסיות התקציביות של ישראל. ככל שחולף הזמן במדינת ישראל אחוז המשרות הבכירות בשירות המדינה שלשר או לגורם פוליטי אחר יש השפעה של ממש על בחירתן הולך ויורד.
השופט לנדוי, לטענת זמיר, הציג את עצמו בפומבי "כבעל השקפה ימנית מובהקת" לאחר פרישתו. אלא שבראיון שערך ממש כאן, מעל דפי עיתון הארץ, אמר לנדוי על עצמו: "אני לא אדם פוליטי. לא ימני ולא שמאלי. ומטבעי אני אדם מתון".
לשיטתו של זמיר, חלוקת השופטים על פי נטיות הלב "היא חלוקה מלאכותית שאינה משקפת את המציאות", שכן "המקרים שבהם הנטייה החברתית של השופט באה לידי ביטוי בפסק הדין, אינם אלא חריגים בודדים באוקיינוס של פסקי הדין".
די להפנות למחקרים המתפרסמים מדי כמה שנים על ידי ארגון "רגבים" המראים כיצד עתירות מראה מקבלות יחס שונה באופן עקבי ושיטתי כאשר הן באות מימין או משמאל. אבל בואו לא נדבר על ארגון ימין, שמעצם טבעו ייחשד באג'נדה. כזכור בבית המשפט העליון, כפי שחוותה על בשרה פרופ' רות גביזון ז"ל, אין דבר גרוע יותר מאג'נדה.
פרופ' קרן וינשל מרגל, הוציאה ספר שלם "אידאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי" שהראה באופן מבוסס אמפירית כיצד בנושאי דת ומדינה הרקע הדתי של השופט משחק תפקיד של ממש בהכרעותיו. כאשר היו דעות מיעוט ורוב בהכרעות שכאלה, במאה אחוזים מהמקרים ניתן היה לנחש באיזה צד יישב השופט הדתי.
מחקרים רבים מהארץ והעולם מראים הטיה מגדרית בפסיקות בנושאי אלימות במשפחה ועבירות מין. עד כדי כך שניתנה הנחייה על ידי נשיאת העליון לכלול אשה בכל הרכב הדן בעבירות מין.
אבל זמיר רוצה לספר לעצמו שמדובר ב"חלוקה מלאכותית שאינה משקפת את המציאות".
ואחרון חביב, ששמרתי לסוף בשל השילוב המיוחד בין האקטואליות לבין הניתוק האדיר של בית המשפט העליון ושופטיו מהעם, מערכי הציונות ואפילו מערכי המתמטיקה.
פסק הדין בעניין גלאון שעוסק בביטול הוראת השעה בחוק האזרחות, שבו נחלקו שופטי בית המשפט העליון ברוב של 6-5 מעיד בעיני זמיר על האיזון בבית המשפט.
כשחוק האזרחות עבר בפעם האחרונה בכנסת ישראל, מבין הסיעות המגדירות את עצמן ציוניות, רק סיעה אחת התנגדה לחוק האזרחות. סיעת מרצ, שזכתה בבחירות האחרונות לפחות מ-5% מקולות הציבור בישראל. כל הסיעות האחרות, מהעבודה ועד הציונות הדתית, תומכות בחוק.
כאשר עמדה קיצונית ומנותקת, המעדיפה איזושהי "ליברליות" מדומיינת על פני זכותה של מדינת ישראל להתקיים בביטחון כמדינה יהודית, בה אוחזים 4.5% מהציבור, זוכה לייצוג של יותר מ-45% בבית המשפט העליון, וכל שאר הציבור צריך להודות על הפלורליזם והאיזון שמותיר לו 6 שופטים שמוכנים לשמור עליו מפני אותה חבורת קיצונים מופקרת, קשה להתלונן על מי שמכנים את בית המשפט העליון "סניף של מרצ".
הדרישות שלי צנועות מאוד. אני רוצה שופטים לאומיים, אני רוצה שופטים שמבינים שתפקידם הוא להיות "פרשן נאמן של החוק", אני רוצה שופטים שמרניים, שישמרו על "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל" כי רק הם ישמרו עלי מפני העריצים ומפני העריצות של השלטון, גם כשהשלטון העריץ מתכסה במסווה של גלימה שחורה.
חה"כ שמחה רוטמן הוא חבר הוועדה למינוי שופטים
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מאמר מעולה, תודה!
מאמר פוקח עיניים.
ח"כ רוטמן,
הסיפא של המאמר מגלם את מהות העניין, מר"ץ מקבלת בבחירות כ- 4.5% מקולות הבוחרים בעוד הצבור קורא לבג"ץ – סניף של מרץ. אם יש דבר מסוכן מעריצות הרב זו עריצות המיעוט.
הצטוט שאתה מביא: "איננו רואים את תפקידנו כמוגבל לטכנאות משפטית, אנחנו רואים את תפקידנו ככולל את המדינאות המשפטית" – בעיני מעיד על מגלומניה. מי שמך פקיד ממונה כשופט לעסוק במדינאות. רוצה הפקיד לעסוק במדינאות שיקבל את אמון הצבור.
על כן, לאחר לכתו של נתניהו – שרק השבוע היה חייב לפרסם את המכתב בעניין מכתב אמסלם ולצדד בצד של פקידה משפטית – ללא קשר למי יעמוד בראש הימין שכוחו גדל מבחירות לבחירות.
פעל בשם בוחריך להוריד את הפקידות המשפטית לקרקע המציאות. מה שטוב לכל העולם הדמוקרטי למעט הודו – טוב גם לישראל. העבר את הליך מנוי השופטים לוועדת חוקה של הכנסת. דאג כי כל מועמד\ת לשפיטה יעבור בדיקת פוליגרף ושתוצאותיה יונחו אל מול הוועדה בבואם לדון במועמדותו – עולם הערכים ממנו הם מגיעים חשוב ביותר. צבור בוחריך לא מעוניין שמעוט של 4.5% ישכפל את עצמו מדור לדור.
אם לא בכנסת הזאת בכנסת הבאה.
הממשלה מסורסת לרמה של "ילדת בת מצווש" שעומדת בשמלה של גדולות בחזית – את המציאות או שנגדיר זאת "מדינאות משפטית" מנהלים "המבוגרים" בעיני עצמם.
או כפי שהטיב לתאר זאת ד"ר גדי טאוב – "ומי אתה רוצה שיחליט אפללו או ביניש"? ברור שאם אפללו הוא נבחר צבור הוא זה שאמור להחליט ולא פקידה ממונה.
יש שיח מצויין ב- youtube של עוד איש שמאל השר לשעבר חיים רמון שמספר כיצד יועמ"ש מני מזוז ולימים שופט עליון אומר מפורשות שאסור להפריד בין תפקיד התובע לתפקיד היועץ כי בכך היועמ"ש יאבד מכוחו על השרים בכך שלא יוכל להגיש כתב אישום כנגד מי שלא שומע "לעצותיו".
להבנתי, מבחינת 80% מהצבור היהודי, בג"ץ הוא מועצת האייטולות, לא באירן ולא בישראל אין הם נהנים מתמיכה צבורית מעבר לאותם 4.5% – העניין שגם באירן וגם בישראל ביכולתם להתערב בכל עניין ולמנות את ממשיכיהם.
אם לא בבחירות אלו בבחירות הבאות, פעל על מנת לממש את רצון בוחריך ואל תהיה "ילדת בת מצווש בשמלה של גדולות עם אודם בוהק" – לא בשביל זה הצבור במיליוניו בוחר שוב ושוב ושוב בימין – ומקבל שמאל – הכי שמאל שיש (4.5%).
תוכל להסביר איך הוא אמור לקדם משהו, יותר ממה שהוא כבר קידם ומקדם, כשברור לכל שאין 61 מנדטים שתומכים בהגבלת בג"ץ?
ימני,
האמירה היא לכוון הכנסת הבאה,
הממשלה הנוכחית עומדת על כרעי תרנגולת, בשלב מוקדם היא לא מסוגלת להעביר חקיקה.
בכנסת הבאה, חברי הרב מהימין צריכים לוותר על הממלכתיות ולהבין שהם הריבון ושהם ישלטו בחקיקת חוקי יסוד ושנויים בוועדה לבחירת שופטים. פצול תפקיד היועמ"ש. חקיקת חוק שלא יאפשר לשופט לדון בחוק קל וחומר בחוק יסוד. והחשוב מכל הצבת אנשים בצמרת המשרדים. הממשלה לא יכולה להתעסק בהכל. רב הזמן מוקדש לחוץ ובטחון וקצת לכלכלה. חובה כי צמרת המשרדים שמקבלים אלפי החלטות ביום ייצגו את רצון השר.
כרגע, הרבה, ח"כ רוטמן ואחרים – לא יכולים לעשות הרבה – כשתגיע שעת הכושר יש להכות בברזל החם – להכות ולהכות ולהכות.
משה הסתובב במדבר 40 שנה להרוג את דור העבדים, יש להערכתי 40 שנה להנחיל ששופטים הוכשרו לשפוט לא למשול. הצטוטים בכתבה מבהירים הבהר היטב ששופטים חושבים שהם ראויים ל- "המדינאות המשפטית" ולא שהם צריכים לממן את ההחלטות שלהם או לשאת באחריות לפעלותיהם. הדיקטטור לפחות נושא באחריות למדיניות אותה הוא מנהל. שופטי ישראל ובדגש על שופטי העליון (להבנתי) נהנים מסמכות לא מוגבלת, ללא מגבלות תקציב – אבל ללא שום אחריות.
הכל נכון, אלא שאת הבעייה המרכזית והיא העדר חוקה למדינת ישראל אתה מזכיר כבדרך אגב, ולא במקרה. אתה לא מעוניין בחוקה כי חוקה משמעה שיוויון ואתה לא רוצה שיוויון. ובהעדר חוקה כנראה לא היתה לברק ברירה אלא ליצור סוג של חוקה מעשית, שאם לומר את האמת מאוד מסייעת למחנה של הכותב. וכך נהנה המחנה של רוטמן משני העולמות. מחד הוא מאשר את מעשי ההתנחלות הנפשעים ומאידך הוא גם זוכה לביקורת של הימין הקיצוני.
"אני רוצה שופטים לאומיים", (לאומנים אתה מתכוון), אני רוצה שופטים שמבינים שתפקידם הוא להיות "פרשן נאמן של החוק" (אבל אין חוק), "אני רוצה שופטים שמרניים, שישמרו על "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל" (מי כמוך יודע שאין דבר כזה), "כי רק הם ישמרו עלי מפני העריצים ומפני העריצות של השלטון" (מה עריץ יותר מן האפרטהייד והכיבוש?)
הבנו. אמנם שכחת להכניס את "פשיסטים" ו"גזענות", שתי מילות חובה אצל בני סוגך, אבל גם כך הבנו לאיזה כת הזויה אתה שייך. אז מה הפלא שאתה גם מלחך את ישבנו של האייאתוללה המשפטי נשיא החונטה?
אז בוא נחריב הכל, כי יש כיבוש.
אפילו לשיטתך , שנניח שיש כיבוש ואפרטהייד (לדעתי אתה מנותק והערבי בתוך הקו הירוק ובגדה צוחק עלייך, אבל זו רק דעתי), איני רואה טעם בשעבוד של אנשים נוספים למנגנון, מעוות לא יוכל לתקון.
אתה רוצה תיקון? לשעבד את האוכלוסיה היהודית לשלטון מיעוט, שאפילו את דעתך הקרובה לשלהם אינם מייצגים, בוודאי לא יתרום לשחרור הערבים מהדברים שהגדרת.
חוקה לא בהכרח משמעה שיוויון, ערכי חוקה נוצקים ע"י החברה שיוצרת את החוקה, ההנחה שלך שחוקה תשקף איזה דין בינלאומי ערטילאי חסר לאום היא חסרת אחיזה במציאות. (גם אם כמובן יש מקום לשיוויון בפני החוק האזרחי למדינה חפצת צדק)
חוקה נוצרת מהסכמה של רוב רובו של הציבור, דבר שאיננו קיים כיום (אל תדחוף לי את מגילת העצמאות, היא מלאת טעויות וסתירות וכן לא הייתה עלייה הסכמה כמסמך חוקי בזמנה, ובוודאי שאין היום, כל טענה אחרת היא שעבוד נוסף של הציבור לדעתך הפרטית).
תגובה לאלעד; אתה צודק. ולראייה – גם לאיראן יש חוקה. אבל אתה עדיין לא מסביר למה הימין ובוודאי הימין הדתי מתנגד לחוקה. אם רוב הציבור חושב כמוך, מה הבעייה? אפשר לתרגם את החוקה האיראנית והכל סגור.
גם רשמתי לפני שאתה יודע אל נכון בדיוק מה חושבים היהודים בישראל, מה חושבים יהודי העולם, מה חושבים ערביי ישראל ומה חושבים תושבי השטחים הכבושים
תגובה לאלעד: נו שוין, אין הסכמה לאומית ולכן אין סיכוי שתהיה פה חוקה. מעניין מה מפחיד את הימין הקיצוני, שהרי גם באיראן אין ממש הסכמה לאומית ובכל זאת יש חוקה. למעשה אפשר לתרגם את החוקה האיראנית ויש לנו חוקה. אבקש לשבח את המגיב על יכולותיו המופלאות לדעת מה אני חושב, מה חושבי היהודים בישראל ובעולם ומה חושבים הפלסתינים בישראל ובשטחים הכבושים
אנחנו מעוניינים בחוקה-בתנאי שיהיה לה בסיס של הסכמה רחבה דיו. כל עוד אין הסכמה מדובר על כפיית דעה באופן אנטי-דמוקרטי.
הנקודה היא שבניגוד לדבריך, לאהרן ברק היתה בהחלט ברירה: להכיר בזכות המחוקק להחליט שבתחומים מסוימים לא מתערבים לאזרח(ולא הכל שפיט) ולכן כל עוד אין חקיקה-איש הישר בעיניו יעשה.
אפשר לומר שגם אין חוק הוא סוג של חוק(החלטה של הרשות המחוקקת).
כל עוד אין הסכמה רחבה מספיק כדי לחוקק-אין לך כל זכות לכפות את דעתך על האחר וחובתך לא להתערב אפילו אם לדעתך הוא טועה, מזיק ו/או מסוכן.
לאף אחד אין מונופול על המוסר ואף אחד לא יודע את כל התשובות. חובתנו לכבד זה את זה ולתת לאחר(בין האדם הפרטי ובין המגזר השלם) את זכותו להחליט איך לנהל את חייו.
ותתפלא אבל לגיוון יש גם יתרונות.
מעשי ההתנחלות נפשעים בעיניך
גם בעיני
ההתנחלות המסיבית של שבאב ערבי לא רק בשטחי C אלא גם בנגב ובגליל ועוד היד נטויה.
ומי שמלווה את הפשע ההיסטורי של גזל ארץ ישראל מהעם היהודי הוא בית המשפט העליון.
ואוסיף עוד כי כאשר אתה מלכ
גלג על יכול. ו של אלעד לנחש את מחשבות הערבים באר. ובשטחים – פיךענה בך.
שהרי אין כל צורך לנשמה הם חושבים – הן אומרים זאת בקולי קולות השכם והערב.
אבל כמו שמאלן טיפוסי אינך ותן לעובדות לבלבל אותך.
תגובה לאורי אלי: אתה טוען שאני לא מכיר את העובדות ומה שנורא בעיניך הוא מעשי התנחלות של פלסתינים בשטחי C ובגליל. אני זורם איתך (לרגע): ומדוע מעשי התנחלות של יהודים לא מפריעים לך? ועוד התנחלויות שמחוץ לגבולות ישראל, בחלקן על קרקעות פרטיות או על "אדמות מדינה", שנגזלו מאנשים פרטיים. אין מעשי התנחלות של פלסתינים ולכל היותר יש בנייה בלתי חוקית כי אין תוכניות מיתאר ולא נותנים רישיונות בנייה. מה שמצחיק הוא שאתה עוד מאשים אותי באי ידיעת העובדות. ועוד שאלה: למה כשמעמתי אתכם עם האמת אתם מגיבים בחרפות ובאלימות?
״אתם מגיבים בחרפות ובאלימות״? זה רק אחד מאלה שענו לך. ככה זה,לכל גוש יש את הקיצוניים שלו.
ובינינו-כשמדובר על קיצוניים שעוד מימי הסזון, האלטלנה והלח״י מעולם לא קיבלו הזמדנות לטיפול בהכלה ולגיטימציה למרות שהם מונעים מדאגה לכלל עם ישראל(גם אם הפתרונות שלהם מוגזמים) בעוד חלק גדול מהמפה הפוליטית מצעקשים כן להכיל את מי שרק יורקים חזרה בפנים ומראים העדפה לרשות הפלסתינית הנלחמת בנו-יש להם את כל הזכות שבעולם להיות מתוסכלים וזועמים.
אין עליך שמחה רוטמן אתה תותח על
ראיתי לאחרונה קטע מראיון עם אהרון ברק בוא הוא הוא מסתייכ משלטון הרוב ומכנה אותו לא פחות ולא יותר
"דיקטטורה של הרוב*..!!!
דוע לא מראים ומצטטים את הבוקר וערב כדי להמחיש לציבור התמימים באיזהפשיסט אנחנו עוסקים
לצערי, נתקלתי ברבעם שרואים את הכינוי הזה כביקורת לגיטימית ולא קולטים כמה הוא הזוי ומסוכן.
אז ספק אם לצטט את זה יעזור להסברה.
מעשי ההתנחלות נפשעים בעיניך
גם בעיני
ההתנחלות המסיבית של שבאב ערבי לא רק בשטחי C אלא גם בנגב ובגליל ועוד היד נטויה.
ומי שמלווה את הפשע ההיסטורי של גזל ארץ ישראל מהעם היהודי הוא בית המשפט העליון.
ואוסיף עוד כי כאשר אתה מלגלג על יכולתו של אלעד לנחש את מחשבות הערבים בארץ ובשטחים – פיך ענה בך.
שהרי אין כל צורך לנחש מה הם חושבים – הן אומרים זאת בקולי קולות השכם והערב.
אבל כמו שמאלן טיפוסי אינך נותן לעובדות לבלבל אותך.
כל הכבוד לשמחה רוטמן
סעיף 8 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: 'אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.'
כלומר הדרך היחידה לפגוע בזכויות שלפי זה היא בחוק – לא החלטת ממשלה, לא החלטה של שר ולא שום דרך שאינה חוק של הכנסת. גם לחוק שפוגע בזכויות אלו צריכה להיות מטרה מוצדקת.
אפשר להתווכח על האופן לפרש, אם לשמרנות או ליברליזם, אבל הכנסת היא זאת שנתנה לבית המשפט סמכות לבטל חוקים רגילים אם הם סותרים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כל מי שטוען שלבי המשפט אין סמכות כזאת משקר במצח נחושה.
אתה צודק שהכנסת נתנה לבית המשפט סמכות להגן על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כאשר זה לא סותר את ערכי המדינה, נועד לצורך חשוב ואינו מוגזם.
אבל כל ההגדרות הללו מעורפלות. ומכיוון שהעם דרך נציגיו הוא הריבון, אין לבג״ץ סמכות לחלוק על הכנסת לגבי מתי מותר להפעיל סעיף זה.
לכן אם המחוקק החליט שהצעתו אינה סותרת את ערכי העם(ולמעשה, כל עוד אין חוקה אין דבר כזה בכלל ולכן דרישה זו חסרת משמעות), הינה לצורך ואינה מוגזמת-על בג״ץ לכבד זאת עד שיוכח אחרת.
נזכיר לקוראים מעלילות זמיר. היועץ המשפטי לממשלה דאז, זמיר, נכח בישיבת הממשלה המכרעת, שהחליטה החלטה הרת אסון, לאפשר לכוחות הנוצרים להיכנס למחנות הפליטים בסברה ושתילה, החלטה שהובילה לטבח נורא. לא עזרו האזהרות של השר ציפורי ז"ל והשר דוד לוי, יבדל לחיים ארוכים, שצפוי טבח נורא והעולם יאשים את ישראל כאחראית לטבח, מה שכמובן קרה.
זמיר שנכח בישיבה במסגרת תפקידו כיועמ"ש, התנהל כמו שלשת הקופים בקריקטורה הידועה: לא שומע, לא רואה ולא מדבר. ישב כעציץ לקישוט, שתק כמו דג ולא מנע את ההחלטה האסונית.
לימים, הוקמה ועדת חקירה לחקר הטבח, ועדה שבה אהרון ברק היה שליט בלעדי. אהרון ברק דאג שחברו הטוב זמיר, לא יזומן לוועדה כנושא באחריות למחדל ויותר מזה, הוא מנע את זימונו של זמיר אפילו לעדות בפני הוועדה ! הבנתם ? כשיש חברים ששומרים עליכם, לא צריך פרוטקציה. כמובן שאח"כ דאג לקידום העלוב הזה, החבר שלו זמיר לכהונה בעליון.
שווה להביא ציטוט מראיון שערך ארי שביט ב 1999 בעיתון הארץ, עם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט משה לנדוי, שצפה בגאוניות לאן תוביל התנהלותו של הפיראט המשפטי אהרון ברק:
"יש אצל ברק תכונה שאיננה נראית לי. יש בו איזה עקשנות. כאשר הוא רואה לנגד עיניו מטרה שבעיניו היא נכונה וראויה, הוא חייב להשיג אותה יהיה אשר יהיה. אני חושב שהנשיא ברק לא השלים ולא משלים עם המקום הראוי שצריך להיות לבית המשפט בין רשויות השלטון שלנו. לא להשליט את המשפט, אלא להשליט ערכים מוסריים מסוימים כפי שהם נראים לו. זאת כעין דיקטטורה שיפוטית שאינה נראית לי כלל. שאלה: האם ניכרת אצלו נטייה לרכז עוד ועוד כוח במערכת שבראשה הוא עומד ? תשובה: כן, כוח שלטוני וזה בעיני לא נכון. זה מוליך למבוי סתום, כי בית המשפט נכנס למים עמוקים מידי, לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות פוליטיות. הדבר מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא מחריף את השסעים החברתיים ומסוכן לבית המשפט מפני שכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האימון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות. כאשר בית המשפט מייצג דעה מסוימת, פרוגרסיבית ככול שתהיה, הוא מקומם חלק ניכר של הציבור שמתחיל לתקוף אותו בצורה גסה. אבל לצערי הרב אני חייב לומר שבית המשפט תורם להיווצרות המצב הזה בכך שהוא נכנס לתחום שאינו תחומו. בכך שהוא לוקח על עצמו להכריע בעניינים של אמונה ודעות שהמקום להכריע בהם הוא הכנסת". שאלה: האם בית המשפט איבד את הענווה שלו ? תשובה: בוודאי. הוא מגלה התנשאות ויומרנות. אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים. אבל בעיני המגמה הזאת איננה נכונה. קודם כל משום שהשופטים מקבלים על עצמם תפקיד שהם לא מסוגלים למלא, שהם לא הוכשרו למלא אותו. כי הם הוכשרו לשפוט, לא לשלוט. אבל מעבר לכך יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון. יש פה הצבה של בית המשפט מעל הפרלמנט."
כל המוסיף גורע.
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
הפתרון די פשוט:
יש לשטח את היכל החרפה בגבעת-רם עם D9.
לפטר מיד את כל ה"שופטים", לשפוט ולהעניס לכלא את העבריינים שבהם.
את השופטים לבית המשפט העליון והמחוזי תמנה הכנסת, לאחר הליך שימוע דקדקני ופתוח לציבור הרחב.
שופטי בית המשפט העליון יעבדו ממרתפי הכנסת, כדי שתמיד יזכרו מי למעלה ומי למטה. הם יזכרו בכל פעם מחדש שילחצו על הכפתור במעלית.