הרולטה הרוסית של בנט

"הימור". זאת מילת הקוד שנשמעת בתכיפות הולכת וגוברת בימים האחרונים, מאז ראש הממשלה נפתלי בנט החליט לקפוץ ראש למלאכת התיווך בין רוסיה ואוקראינה. כולם מפרשנים, מסבירים ומדברים על כך שבסך הכל מדובר ב"הימור". הגדיל לעשות העיתונאי נדב איל שכתב השבוע טור תחת הכותרת הלא כל-כך-מפתיעה 'ההימור של בנט'. התיזה העיקרית של איל ברורה – בנט לקח סיכון של "או צל"ש או טר"ש".

לצערי הרב איל נפל למלכודת  בה רבים וטובים נפלו בלי משים. התחושה אצל רבים מהפרשנים היא שההימור עבורנו הוא מציאות של win-win situation, כלומר סיטואציה ממנה בנט ומדינת ישראל יכולים רק להרוויח. אם התיווך יעלה יפה אזי ברור שהמתווך יזכה בכבוד וביקר, אבל גם אם התיווך ייכשל, כך טוענים הפרשנים, תמיד אפשר יהיה לטעון ש"לפחות ניסינו". אינני יודע אם מדובר בתמימות או היתממות. בשני המקרים היחס הנונשלנטי כלפי כישלון ההימור רחוק מאוד מתיאור המציאות שעלולה להתפתח בעקבות כישלונו של בנט.

כי זאת יש להבין – כמו בחיים כך בפוליטיקה, ובוודאי כך במערכת הבינלאומית, אין ארוחות חינם. על טעות משלמים, ולפעמים בריבית דריבית. ולכן, במקרה של כישלון מלאכת התיווך על-ידי בנט, התוצאות וההשלכות עלולות להיות קשות וחמורות, עבור בנט וגם עבור מדינת ישראל.

אם אכן ההימור יכשל בנט יוצג כמי שהיתלו, ניצלו ושיחקו בו. במקרה שכזה הוא ייתפס כשחקן חלש, חסר מעמד בינלאומי ובעיני רבים אף כמושא ללעג. אם רק ביוקרתו של בנט היה מדובר ניחא, אבל לא כך יהיו פני הדברים. כישלונו של בנט ייתפס ככישלונה של מדינת ישראל. ברור לכולם שהדבר הראשון שיקרה יהיה ששני הצדדים, רוסיה ואוקראינה, יתחילו להאשים אחת את השנייה – Blame game, וכמובן ששני הצדדים יפנו אצבע מאשימה ישירה כלפי המתווך, היינו כלפי ישראל.

כישלון ההימור יגרום בהכרח לירידת מעמדה המדיני והבינלאומי של ישראל, מעמד אותו השגנו במאמצים רבים במהלך שנים רבות. כישלון ההימור יפגע באמינותה של ישראל ויביא מדינות רבות להימנע מלסמוך עלינו כשחקן שיכול לנפק תוצאות. כישלון ההימור ישפיע באופן ישיר על המוטיבציה של אויבינו, ובראשם איראן, שגם כך ממתינה מעבר לפינה לחתום על הסכם גרעין חדש ומשפור מבחינתה. כישלון ההימור יחזיר אותנו למעמד של מדינה קטנה חסרת השפעה בקרב מדינות הקהילה הבינלאומית.

מדינת ישראל חוותה בעשורים האחרונים שני כישלונות קולוסאליים וקשים בהימורים שנטלה על עצמה. כישלונות שלצערי אנו משלמים עליהם עד עצם היום הזה. ההימור הראשון היה הסכם אוסלו. כולנו זוכרים את 'נערי פרס' מספרים בביטחון עצמי מופרז ובהתנשאות אופיינת כי בסך הכל מדובר בהימור שאנחנו יכולים לקחת על עצמנו. לדבריהם אז, גם אם יתברר שטעינו תמיד נוכל להחזיר את המציאות לקדמותה וההסכם שיתפרק היה כלא היה.

כמעט שלושה עשורים עברו מאז, והיום ברור לכולם שהימור אוסלו שלקחנו על עצמנו היה כישלון חרוץ. מחיר הדמים ששילמנו ועודנו משלמים גבוה. מפלס הטרור עלה בצורה דרמטית ופוטנציאל חוסר היציבות רוחש מתחת לפני השטח יותר מתמיד. היום כולנו מבינים שהטענה לפיה בסך הכל לקחנו הימור ועברנו על כך לסדר היום הייתה טעות קשה. לכן, דווקא היום חשוב שהציבור הרחב יבין לעומק את המשמעות האמיתית והכואבת של כישלון ההימור.

הימור נוסף שנטלנו על עצמנו היה במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות בשנת 2005. גם אז סנגורי התוכנית טענו כי מדובר אומנם בהימור, אבל אם הוא לא יעלה יפה נטפל בעזה ללא כפפות משי. אז אמרו. הימור ההתנתקות גרם לכל יישובי עוטף עזה לחיות תחת איום מתמיד של רקטות. הימור ההתנתקות הביא לתכיפות בסבבי האלימות הקשים והרחבים בין החמאס וצה"ל. הימור ההתנתקות הכניס את תל-אביב וגוש דן תחת איום הרקטות של החמאס. וכשהתפכחנו והבנו שההימור נכשל, לא הצלחנו לחזיר את הגלגל למציאות שקדמה ליישום תוכנית ההתנתקות.

הפעם אמנם מדובר בהימור מסוג אחר אך בל נטעה: גם כאן כישלון בהימור יפגע במדינת ישראל ברמה האסטרטגית. מנהיגי מדינות ערב, מנהיגי המערב ובעצם המערכת הבינלאומית כולה תתייחס אל ישראל כאל שחקן חלש, חסר מודעות עצמאית ונטול הבנה של המערכת הבינלאומית. טוב לא יצא מזה.

הגיע הזמן להסביר לעומק מה מסתתר מאחורי מילים תמימות כמו "הימור". בדיוק כפי שהמושג 'מיס קלקולציה' נשמע תמים, אך פירושו חשבון מוטעה שיכול להביא להסלמה ואף למלחמה, כך גם המושג הימור שבנט נטל על עצמו, ובעצם על כולנו, יכול לגבות מאיתנו מחירים קשים שיפגעו בנו ובאינטרסים של מדינת ישראל לשנים הבאות.

גלעד כץ הוא הקונסול הכללי לשעבר בדרום-מערב ארה"ב