לאקדמיה שנמנעת מלגנות פשיעה לאומנית כדי לא להפר את גבולות התקינות הפוליטית – אין ערך אמיתי
מדינת ישראל נמצאת בתקופה ביטחונית רגישה שכבר גבתה קורבנות, אך אנשי האקדמיה שאמורים לחקור את המציאות בוחרים לעצום עיניים. רק בשבוע האחרון אותה מציאות מרה טפחה על פניהם ועל פני כולנו, ויותר מפעם אחת, אך העולם האקדמי כמנהגו נוהג.
רק השבוע, באוניברסיטת בן-גוריון נחשף תא אסאלמיסטי שפעל כ"משמרת צניעות" נגד סטודנטיות במוסד; במכללת רופין סטודנטים ערבים השחיתו שולחן וכיסו אותו בכתובות בערבית המהללות מחבלים. הם אף דאגו לציין את שם העיר אום אל פאחם, ממנה יצאו המחבלים לבצע את הפיגוע הרצחני בחדרה, לצד ציור של רובה סער; החברה המפעילה את מעונות אוניבריסטת בר-אילן אסרה על תליית דגלי ישראל לפני שהמוסד התעשת במהירות, ובאוניברסיטה העברית סטודנטים ערבים נעצרו בחשד ששרו שירי הסתה ותמיכה בג'יהאד.
אין חובה להיות חוקר במדעי החברה כדי להבין שמדובר בתופעה לאומנית רחבה ולא רק בניסיון להפיג את השעמום בין השיעורים. למרות זאת, ראשי מערכת ההשכלה הגבוהה בוחרים להמשיך להתעלם בנוחות ומתחמקים מפתרון אמיתי. כך למשל נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' דניאל חיימוביץ', נמנע מלהשיב לשאלה האם הסטודנטים שהיו חברים בתא האסלאמיסטי עדיין לומדים במוסד. "מצאנו דרכים לטפל בזה", אמר כאילו מדובר בריב בין ילדים קטנים. במכללת רופין מצאו פתרון יצירתי ופשוט הפכו על פיו את קרש השולחן שכוסה בכתובות ההסתה, כאילו ניתן להעלים בהינף את עצם קיומן. חכמי חלם, כבר אמרנו?
באוניברסיטה העברית, בעקבות תקרית שירי האהדה למחבלים, דווקא החליטו כן החליטו לפרסם גינוי. נגד הסטודנטים-שוטרים שלומדים באוניברסיטה, נקלעו לסיטואציה ובחרו להגיב באופן הראוי ולעכב את המסיתים. השוטרים פעלו על פי ההיגיון הפשוט, עד שהתברר שלרקטור האוניברסיטה, פרופ' ברק מדינה, יש היגיון משלו. במקום לפעול נגד הפורעים ששרו שירי הסתה, מדינה בחר לבקר את השוטרים שעיכבו אותם. הרי מה יותר חשוב מרגשות הסטודנטים? או כפי שטען הרקטור, "האוניברסיטה העברית מחויבת לתרום את חלקה לקידום סובלנות".
כאשר התיישבתי לראשונה על ספסלי האוניברסיטה, סיפרו לי שהגעתי למקום בו אחקור את העולם, אבין אותו, אפרש אותו ואלמד כיצד להתערב בהתנהלותו. מהר מאוד הבנתי שהם צדקו. הם אכן מחנכים אותנו לפרש ולהתערב, אבל דרך עדשה צרה מאוד. למציאות ולעובדות אין ערך ולפלורליזם אמיתי אין מקום. לאקדמיה שנמנעת מלגנות אירועי פשיעה לאומניים, כדי לא להפר את גבולות התקינות הפוליטית – אין ערך אמיתי. אקדמיה בה הקורסים מוטים לצד אחד של המפה הפוליטית – חוטאת לקיומה ומחטיאה את האנשים שהיא אמורה לחנך.
בן שפירו, בספרו בו הסביר כיצד 'להתווכח עם שמאלנים', מתאר את התקופה בה היה סטודנט צעיר באוניברסיטה אמריקנית יוקרתית. אחד הדברים עליהם למד להקפיד במהרה היה ההרגל "לכתוב כמו קומוניסט" בבחינות. "אני ממליץ על הגישה הזו לכל הסטודנטים הימנים בארגונים ובאוניברסיטאות שמאלניות", הסביר, "אין שום סיבה להקריב את הציונים שלכם בגלל שהמרצה שלכם הוא נבלה". אז יתכן שכמו כל שאר הדברים, גם התופעה הזאת בדרך לעשות עליה מאמריקה?
האקדמיה הישראלית הפכה למעין עיר מקלט ובמה לגורמים המערערים על זהותה של המדינה. אנחנו הסטודנטים ביחד עם מקבלי ההחלטות חייבים להתעורר, לפני שהתופעה שבן שפירו מתאר בספרו תגיע גם אלינו.
אברהם חסון הוא יו"ר תאי לביא מטעם הליכוד, עוזר פרלמנטרי וסטודנט באוניברסיטה העברית.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
כתוב יפה ומדויק מאוד. משקף חוויה של סטודנטים רבים בעברית.
כל מילה בסלע!!
הבן שלי למד באוניברסיטה גדולה וידועה בארה״ב. למרות שהוא למד הנדסה הוא היה מחוייב לקחת קורסים של לימודים כלליים כמו כל בכל האוניברסיטאות אמריקאיות. רמות שטיפת המוח של המרצים בקורסים הללו הגיעו למחוזות של אי שפיות אמיתית והעצה שנתתי לבן שלי, בדיוק כמו שכתב בן שפירו, הייתה לכתוב להם במבחנים ובעבודות בדיוק מה שהם מצפים לשמוע. חבר שלו שעשה את הטעות וכתב מה שהוא חושב הוכשל(!!!) בקורס של מדעי המדינה ו״נאלץ״ לעבור ללמוד ראיית חשבון, מקצוע שהוא סיים בציונים מעולים. השמאל השחית את האקדמיה והמרצים שמלמדים היום במחלקות שבהן הם שולטים הפכו לתת רמה.
יש לי חבר שהקפיד בתקופתו כסטודנט לכתוב סיסמאות פרופגנדה שמאלנית בעמוד הטיוטה האחרון של כל מבחן.
ובסוף הוציא ציונים טובים.
פעם, בימי מולדת העמלים עם שמש העמים שגם בלילה זורחת, נהגו לעטר שם ובכל רחבי אימפריית הרשע שלהם, בד"כ במבוא, כל פרסום 'מדעי', גם בתחומים של מדעי הטבע, בציטוטים מלנין-סטאלין, בתוספת הערה בסגנון של: 'בלי החוכמה הלנינית והנחישות הסטאלינית הספר שלהלן לא היה בא לעולם'. אנחנו בדרך לשם. כמה שונים התנאים של היום מהזמנים כשאני זכיתי ללמוד באקדמיה הישראלית, לפני שנות דור כשהיו שם חוקרים ומרצים רציניים שייצר הסקרנות המדעית הנחה אותם, והם היו מתביישים בעיני עצמם לקפח עבודה של סטודנט בגלל העמדות הפוליטיות שלו, השונות מעמדותיהם. כיום 'הצליחו' הסמאלנים להוריד את ה'מדע' שהם טובלים בו את כפותיהם לזנות, ואת משכני האקדמיה שהם השתלטו עליהם – לדרגה של בתי זונות.
מאיר עיניים.