עם פרוץ מאורעות תרצ"ו ותגובת היישוב המהוססת לפרעות, ז'בוטינסקי הבין כי הגיעה העת להפסיק לפחד ולהתחיל לפעול
טקסט זה הוא חלק מרשימה שראתה אור בעיתון 'הירדן' ביום ה-12 ביולי 1936, תחת הכותרת 'הבלגת הישוב עד מתי?'.
***
הבלגה
הזכרתי לעיל את המלה "הבלגה". מילה נדירה: לא שמעו אותה קודם לכן בעברית החדישה, היומיומית בארץ ישראל. דומה, שמילה זו היא כעת הנפוצה ביותר והשנואה ביותר בארץ ישראל. באידית האודיסאית, בימי עלומי, היו נוהגים להביע את המושג הזה בשינוי מה: "אלציכאן" (קיצור המילים: "האלט זיל איין")[i]. אל תשמע ליצר הרע, חס וחלילה; אתה רוצה לאכול? "אלציכאן". אתה רוצה לרקוד? "אלציכאן" — להבדיל: אתה רוצה להחזיר סטירה כנגד סטירה — הבלגה.
זהו פרק מר מאוד לנוער היהודי בארץ ישראל ובגולה. הנסיון הזה יביא למשבר פסיכולוגי קשה בעמנו. אותו רעיון "ההגנה", תורתו של ביאליק ב"משא נימירוב"[ii] שהיא בעצם אם תחיתנו והתחדשות נוער בריא —היסוד העצום והחשוב הזה של תנועתנו הלאומית מבויש היום בעיני כל. אני יודע, עד כמה אין בזה מן הצדק, אני יודע — אם אין רואים היום ואין שומעים על "הגנה", הרי זכותם של מגינינו עמדה למושבות בפני התנפלויות רציניות.
המגינים העבריים הם המונעים כל התקפה גלויה על מושבה עברית, הדבר הזה ידוע לאויבינו ומשום כך הם מתנחמים בספורט פרטיזאני נגד חיילים בריטיים, בו יורים 3,000 כדורים בהפסד של הרוג אחד ושלושה פצועים. ההיסטוריון יקבע, כי "ההגנה" העברית לבד הצילה את הישוב, ולא הצבא הבריטי. אך העם, הנוער בעיקר, אינו מורכב מהיסטוריונים. בעיניהם זוהי השפלה בלתי נשמעת, יריקה בפני לאומיותנו, אכזבה מזעזעת, שתעלה לנו במחיר רב מאוד.
מבין כל החטאים (ויש לך הרצון לומר : "מבין העוונות הפליליים") שחטאה ממשלת ארץ ישראל במשך 18 השנים האחרונות, הרי זה החטא הגדול ביותר: היא ביישה את הנוער שלנו, ניאצה אותו, באשר הכריחה אותו לשחק תפקיד של מוגי לב. רק עקב מדיניותה של ממשלת ארץ ישראל נאלץ הנוער העברי להבליג, שאם לא כן, יתנגש בצבא הבריטי.
יש בזה ערך קל מאוד, כשעיתונים ומיניסטרים מדברים בשבחה של ה"הבלגה". מחר נשמע זמירות חדשות! "היהודים מחזיקים מעמד בארץ ישראל רק הודות לכידונים הבריטיים". "מה העזרה שאנגליה יכולה לקבל בדרכה להודו מעם, שאינו משתתף בהגנה על מולדתו שלו?"[iii]. ואחר כך יהיה עוד גרוע מזה:
הכידונים הבריטים שמרו עליכם כך, כשהערבים שכחו אתכם ועברו להתקפה על החיילים הבריטיים לבד, על מגיניכם, על ידידיכם הפוליטיים, על עמו של בלפור — ואתם היהודים, אתם גיבורי ישראל , לא נעתם ולא זעתם על מנת לעזור לאנגלים"
אין דבר כתכסיס זה, שיוכל לחלל את כבוד ישראל! אך מן הראוי שדבר אחד יובן ויוברר אצלנו: אל יסלפו היהודים את העובדות ואל יבואו בטענות! בארץ ישראל יש צעירים בין השמאל והימין, שהם אינם פוחדים בפני התנגשות עם חיילים בריטיים, שמכריחים אותם לשחק תפקיד של מוגי לב. הם אינם חוששים לעצמם ולחייהם: הם חוששים לחורבנה של הצהרת בלפור, להפרת הברית בין אנגליה ועם ישראל לאחר שיוודע בעולם, שחיילים בריטיים קיבלו פקודה לירות על הגנת היהודים .
הגדוד
ובגלל תקוה אחת לבד כדאי לסבול מצב כזה: התקוה, משמעה: גדוד עברי. אני נמצא בחום הויכוח על הגדוד מאז שנת 1920. הטענה החשובה ביותר והמסוכנת ביותר היתה תמיד אחת: אין זה מן הצדק לזיין את היהודים ולא לזיין את הערבים. קיימת רק תשובה אחת על טענה זו: אפשר להוכיח, כי הערבים מתקיפים שכנים שקטים, ואילו היהודים אינם עושים זאת והיהודים, אף בעצם ההתקפה, אין דעתם נטרפת, אלא יודעים להבליג.
ה"הבלגה" היא מרה ומסוכנת: אך התשובה הזאת עשויה להעלותה מזה. ואם דבר זה ינוצל ויסייעו בידינו לפעול אצל ממשלת המנדט, שתקים, לפחות, את ראשית ההגנה החוקית, כדאי יהיה המחיר המר הזה.
כשאני אומר זאת, ידוע לי, כי אצלנו שורר המנהג האוילי ללעוג לראיות, טענות, לחץ מדיני — שהרי מאמינים רק ב"עובדות", בעבודה מעשית, בניינים, כסף …זוהי שטות, עוורון וטפשות. אני מאמין בכוח הלחץ הפוליטי ובהבדל בין צדק ועוול, בין ראיה ותבונה. לכשאחדל מהאמין בכוחות אלה, אחדל גם מהאמין בציונות.
את השירות הזה יכולה לעשות לנו ההבלגה. אין אני אומר, שהיא תעשה אותו, אך יש בכוחה לעשותה. כל עוד קיימת תקוה, כי אחרי המאורעות יבוא בכל זאת, שינוי לטובה, ועם ישראל ייוצג כראוי ויוקם כוח הגנה עברי — יש טעם בקרבן המוסרי הגדול; שהנוער העברי מקריב עד ללא נשוא. אך בלא התקוה הזאת …
[i] להתאפק, לרסן את עצמך או בתרגום מילולי: להחזיק את עצמך בידיים.
[ii] היא הפואמה "בעיר ההריגה" שנכתבה על ידי ח"נ ביאליק, בעקבות פוגרום קישינב.
[iii] הכוונה לטיעון המקובל שבריטניה מחזיקה בארץ ישראל מתוך שיקול אסטרטגי בלבד, דהיינו כדי להגן על הדרך מהמטרופולין להודו, שהיא "פנינת הכתר".
המאמר מצטט בעיות של רפיסות, חוסר כבוד לאומי, אובדן משילות.
הבעיה דהיום מגיעה מ- 3 מקומות. ממליץ להקשיב להרצאה של קצין משטרה בדימוס החל מהדקה ה-12:
https://www.youtube.com/watch?v=nYNGUmhnzMI
שורש הבעיה לדעתו: ועדת אור, פרקליטות, מח"ש.
אני הייתי הולך בזמן לשנות ה-80 עת בה בכל בסיס צה"לי היה שלט של חובות וזכויות החייל – עם אמירה מפורשת שאסור להשפיל חייל.
כל זה לא מנע מהטרלול שפשט בישראל להציב חיילים על מנת שיספגו אבנים, טיטולים ואף בקת"ב – כבר אז האויב איבחן בחושיו את חוסר המשילות ואת חוסר האונים של היהודים – החולשה מזמינה התקפה. הטיב לתאר זאת חסן נסראללה שאם היה יודע שהיהודים יגיבו הוא לא היה מתחיל את מלחמת לבנון 2.
מדינת ישראל עוצמתית, היא מסוגלת למעצמה של 84M איש באירן בגבולינו הצפוני. מדי שבוע, ולפעמים יותר מקורות זרים מדווחים על הרוגים ונזקים לאויב בסוריה.
הכיצד מדינה מסוגלת להתמודד עם מעצמה אזורית כמו אירן ולא מסוגלת להשליט סדר ברחובותיה: התשובה להבנתי היא: מח"ש, מצ"ח, פרקליטות ובג"ץ. לא לחינם רוה"מ רבין אמר שהוא מביא כנופיית טרור ומחמש אותה על מנת לטפל באויב בלי בג"ץ ובלי בצלם – רבין צדק באבחנה של הבעיה לא של הפתרון. אם הבעיה היא בג"ץ ובצלם – טפל בבג"צ ובבצלם.
רק בחודשים האחרונים ראינו כיצד מח"ש חקרו באזהרה שוטרים שירו בערבים תוך כדי ניסיון פיגוע. הנשק של השוטרים נלקח מהם מיידית – מדובר בהשפלה כאלו מדובר בשוטרים שסחרו בסמים או נשק. כשכל חייל שיורה מוצא את עצמו בחקירת מצ"ח, נשקו נלקח ממנו, הוא נזקק לעו"ד שהמשפחה תממן, ההליכים יקחו כמה חודשים גם אם בסה"כ הגן על עצמו, חבריו לנשק או אזרחים – הדבר מוביל למדיניות של ידיים בכיסים. זרקו בקת"ב על מכונית של אישה יהודיה ושלושת ילדיה? – אם היה פוגע מדובר ב- 4 קורבנות פוטנציאלים – אבל מה אם זכויות האדם של המפגע שבפירוש בא להרוג יהודים? מי רוצה לירות ולשים סוף לסכנה הזאת אבל למצוא את עצמו בהליכים משפטיים. בשביל עו"ד מצ"ח\מח"ש\פרקליטות זה עוד יום במשרד – בעבור החייל שהיה צריך להחליט בחלקיק שניה מדובר מראש בענוי דין של כמה חודשים או שנים.
על בג"ץ והטרלול המשפטי אין מה להכביר במילים.
על כן מה יש לעשות (להבנתי):
א) העברת מח"ש תחת פיקוד השר לבטחון פנים. כל ארוע יתוחקר על ידי שוטרים בדימוס – רק במקרה של מסירת ידיעות לעבריינים, סחר בנשק וסמים – התיק יעבור למח"ש.
ב) מצ"ח כל ארוע מבצעי יתוחקר מבצעית – ורק במקרה של מגע עם סוכן זר, מסירת ידיעות לאויב, סיוע לאויב במלחמתו בישראל, סחר בסמים, סחר בנשק – התיק יעבור למצ"ח.
ג) שנוי יסודי של הועדה לבחירת שופטים ולתת לכנסת למנות שופטים לאחר תחקיר מעמיק כולל חקירה תחת פוליגרף – כל ח"כ שיצביע בעבור שופט\ת מסויים ידע מה המטען האידאולוגי אותו הוא מביא לכס המשפט. אין בעיה שאיש מרץ יתמנה לשופט – העניין שלא יתכן שעמדה שמקובלת על 5% מהאוכלוסיה בישראל תמשול בכיפה.
לסכום: ישראל חיה להבנתי בטרלול משפטי.
שופט עליון בעבר שלא ידוע כאיש ימין אמר מפורשות: "השופט בדימוס, מישאל חשין, אמר ל"הארץ" כי "ברק מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים, אבל שיהיו זכויות אדם". סימוכין: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3254485,00.html
אם אנחנו לא רוצים שישפילו את היהודים, ינהגו בהם כמו בגולה, יטבחו בהם – אין לנו צורך בזכויות אדם כפי שביהמ"ש הנחיל בישראל. אני בטוח שהאנשים הללו מרגישים נאורים בכנסים באירופה וארה"ב. בניגוד אליהם הצבור בישראל חש סכנה ברורה ומיידית על חייו, רכושו וכבודו – גם אם "זכויות האדם הם של דמוקרטיה מהותית (איפה יש לזה סימכוין בדין?)".
כל מילה. יופי של כתיבה.
ז'בוטינסקי, תודה.
האירוניה היא שאותם אלה שמתעקשים כל מדיניות הכלה, הבלגה ואי-דרישת אחריות כמדובר על הערבים והמסתננים למרות שהנסיון מוכיח שזה רק מעורר תאבון והתנהלות בעייתית בצד השני-
גם מתעקשים לא להראות אפילו קצת מדיניות כזו כשמדובר על המתנחלים והחרדים למרות ששם הנסיון מוכיח שגישה מכילה עובדת יותר טוב.