ממשלת ישראל בהרכבה הנוכחי, כך נראה, אינה מסוגלת לשמור בהצלחה על ביטחון אזרחיה
ערב חג הפורים, ה-4 במרץ 1996. אני תלמיד תיכון בחופשה מבית הספר ומתארח אצל משפחתו של חבר מהכיתה. תכננו באותו יום להשתתף במסיבה ובהמשך השבוע לצאת לטיול באזור לכיש. בשעות הצהריים החלו להגיע הידיעות על פיגוע התאבדות בלב תל-אביב, ממש בכניסה לדיזנגוף סנטר. התמונות בטלוויזיה היו מזעזעות: גופות מכוסות פזורות ברחוב, אנשי רפואת חירום מיואשים, דם ברחובות. 13 הרוגים נספרו ועוד מאות פצועים. רק יום קודם לכן מחבל מתאבד מהחמאס פוצץ עצמו באוטובוס במרכז ירושלים ורצח 18 איש. בשבוע שלפני כן נרצחו 26 בסדרת פיגועים בירושלים ובאשקלון. אני זוכר היטב את ההלם והעצב. החג כמובן נהרס.
שש שנים קדימה, ליל הסדר ב-27 במרץ 2002. אנחנו יושבים לשולחן החג בבית סבתי בנתניה. זמן לא רב לאחר שהתחלנו לקרוא בהגדה מגיעות הידיעות על פיגוע התאבדות קטלני בעיר. התמונות בטלוויזיה מזעזעות מתמיד: מלון 'פארק' המרוסק, שולחנות החג והפרחים. שלושים הרוגים. היה זה שיאו של חודש דמים בו נרצחו מעל למאה ישראלים בעשרות פיגועים. עם צאת החג נקראתי לבסיס היחידה שלי שהיה בסמוך, וראיתי איך מוציאים מהמחסנים את הנגמ"שים לקראת מבצע 'חומת מגן'.
עשרים שנה קדימה. מוצאי יום העצמאות, ה-5 במאי. אני כבר אב לילדים. אחרי יום של טיולים וחגיגות אנחנו מבלים את הערב בחיק המשפחה כאשר מגיעות הידיעות על פיגוע קטלני באלעד. שוב תמונות הזוועה: שיירות של אמבולנסים ורכבי ביטחון, יתומים שנותרו לבדם. יונתן חבקוק, בועז גול ואורן בן-יפתח נטבחו בגרזנים. עוד כמה פצועים קשה. לא עצמתי עין כל הלילה בעוד המסוקים חגים מעל במרדף אחר המחבלים. הם עדיין חגים.
כמה ימים קודם לכן נרצח ויאצ'סלב גולב בפיגוע בירי ממש בכניסה לאריאל, שבועות ספורים לאחר פיגוע הירי בתל-אביב בו נרצחו תומר מורד, איתם מגיני וברק לופן ז"ל. שבוע לפני כן נרצחו בבני-ברק אביחי יחזקאל, יעקב שלום, השוטר אמיר חורי ושני האזרחים האוקראינים ויקטור סורוקופוט ודימיטרי מיטריק. זה קרה יומיים בלבד לאחר הפיגוע בחדרה בו נרצחו שוטרי מג"ב יזן פלאח ושיראל אבוקרט, ושבוע לאחר הפיגוע בבאר שבע בו נרצחו דוריס יחבס, מנחם יחזקאל, לורה יצחק והרב משה קרביצקי הי"ד. בסך הכל 18 נרצחים במהלך שישה שבועות של אימה וחידלון.
עם התמונות המוכרות שבו גם התחושות. ילדים קטנים שקולטים קטעי שיחות ושואלים מדוע יש כל כך הרבה חיילים ברחוב. מבוגרים שנועלים את הדלת וסוגרים את החלונות גם באמצע היום. תחושת מועקה לא פוסקת בחזה ובגרון. תמונות הקורבנות בעיתון. משפחות מבטלות תוכניות ולא יוצאות מהבית. בערים הפלסטיניות מחלקים ממתקים. פחד באוויר.
יחד עם התחושות הצפות כמו לפני 26 שנים, ישנו גם הבדל בהרגשה האישית שלי היום. עם כל הצער והכאב העצום, אני לא יכול להימנע מהתחושה לפיה ממשלת ישראל כיום נראית חסרת אונים בהתמודדותה מול גל הטרור. כאשר שרים כמו נחמן שי או עמר בר-לב טוענים כי יצאנו "יחסית בסדר" מחודש הרמדאן או שוכחים בכלל שנרצחו אנשים, כאשר אף נציג מטעם הממשלה לא משתתף בלוויות הנרצחים באלעד או לניחום משפחות הקורבנות הקודמים, כאשר ראש הממשלה החליפי ממשיך להתעקש על שקרים כמו "קיצוניים משני הצדדים", כאשר הדבר היחיד בו כמה עיתונאים עוסקים לאחר פיגוע הוא ספין עלוב במטרה להכתים ממשלות קודמות ולהסיט את הדיון ממחדלי הנוכחית (ואז סותרים אפילו את הספין של עצמם), כאשר בנט מוצא זמן להתלוצץ בבוקר הטבח באלעד על כך ש"הכל רגוע כאן במדינה", כאשר כל מה שבכירי הדרג המדיני והביטחוני מסוגלים לספק הן "התייעצויות ביטחונית" חסרות פשר – עיוותים כאלה אינם זכורים לי אפילו מהימים הארורים של אסון אוסלו או האינתיפאדה השנייה.
ואולי הגרוע מכל – כאשר שרידות הממשלה תלויה בשאלה כיצד היא תגיב לרצח יהודים ברחובות ישראל, לכולם ברור שנפתלי בנט חסר אונים וממשלתו משותקת למעשה במלכודת פוליטית. אין לה שום תוכנית מנע וגם התגובות בדיעבד לאחר כל פיגוע חלשות ונרפות. אם נכונים הדיווחים על כך שבנט מעוניין לכאורה במבצע צבאי, במטרה להישאר על כסאו בתקופת הבחירות ובניגוד לעמדת גורמי הביטחון, הרי שהמלכודת הזו מסוכנת עוד יותר מכל הכיוונים. בכל מקרה ברור כי ממשלת ישראל בהרכבה הנוכחי פשוט אינה מסוגלת לשמור בהצלחה על ביטחון אזרחיה. על החרפה הזאת גם עוד מאה נאומים מזויפים על "אחדות" לא יוכלו לכסות, ועד שלא תחלוף אנו עשויים, חלילה ולמרבה הצער, להמשיך להיזכר באותן תמונות זוועה ובאותם רגשות זעזוע והלם.
כותרת המשנה היא מוטעה: הממשלות הקודמות היו ממשלות שלא מסוגלות לשמור בהצלחה על ביטחון אזרחיהן. זאת עקב שילוב של מפלגות קושרות ידיים, מערכת משפט מעוותת, תקשורת מכשילה ופקידים בעיתיים רבים ברחבי המערכת.
זו הסיבה שעיקר פועלן היה לשכנע את הבוחרים להצביע למפלגות המעוניינות בשמירה על האזרחים או לחות לא מפריעות למפלגות כאלה ובמקביל לקדם כל מינוי ראוי אפשרי(כאשר הייתה הזדמנות) ועידוד יוזמות מלמטה המאפשרות מהפכה תקשורתית(רק לחשוב מה היה לנו אילולי חוק ישראל היום הנורא) והמשפט.
הממשלה הנוכחית לא רק לא יכולה להילחם בטרור אלא אף מעודדת את הטרור דרך הבהרות שאין חשש מתגובה רצינית ואף פרסים(כגון הפקרת הנגב והר הבית) תוך שהתקשורת מבהירה מה היא הולכת לגבות.
במבחן העובדה ממשלות קודמות הצליחו בכך. העובדה היא שהממשלה הנוכחית לא
אפשר כבר להפסיק עם השקר של ׳בנט חסר אונים׳?!
בנט וסער ממילא לא יהיו בכנסת הבאה וזה אומר שאין להם מה להפסיד מלעצבן את מעט הבוחרים שנותרו להם והשיקול היחיד שצריך לעמוד מול עיניהם הוא הארכת חיי הכנסת הזו ככל האפשר על מנת להישאר בשולחן הממשלה.
זה אומר שהם יכולים לאיים בפרישה מהקואליציה ובהצטרפות לגוש הימין(מה שיתן מספיק מנדטים להחזיר את נתניהו למשרד ראש הממשלה) ולכן הם האנשים החזקים בקואליציה ולא עבאס ולפיד! כל דבר שהם עושים נעשה מרצון!
אגב, ליברמן וגנץ נמצאים במצב דומה אבל זה כן יעלה להם במחיר בקלפי כך שהמלכוד שלהם הוא הקרבת טובת הכלל והערכים או מחיר בקלפי והיאלצות לספוג בעיות אמון בממשלה. יותר מובן ועדיין לא הופך אותם לשבויים.
[וזה עוד בלי להזכיר שכולם הכניסו עצמם למצב זה מרצון, כשהיתה להם אלטרנטיבה כנ״ל ולכן הטיעון של לכודיפ בקואליציה רעה לא תופס].
כל פעם שהקבוצה האתנית המטורללת מעלה את נציגיה לשלטון, ישראל מדממת.
לדעתי אין קו אדום שממשלת הפיגולים וההונאה הזו לא תחצה ! כולל להכשיר את הרשימה המשותפת,כולל ללחוץ על ביידן שיאמר בקולו,בביקורו המתוכנן כאן שהממשלה הזו טובה וצריכה להמשיך.המנוולים הללו מעיזים להאשים את הממשלות הקודמות שהביאו לנו 12 שנים של שקט ושגשוג חסרי תקדים בפיגועים האחרונים ! אין להם בושה וכבוד אפילו לא לעצמם.זיכרו:אהוד ברק אחרי כמה חודשים שהארץ בערה מסוף שנת 2000,אחרי קריסה מנהיגותית ואיבוד שליטה מוחלט שלח לבעלי זכות בחירה לפני בחירות 2001 צווי 8 מזויפים כרמז עבה למלחמה ששרון יביא אם ייבחר…